️ .  כן הבנתי  , אתה לא ככ .

 

העיקר שנמשיך לטייל להנות  וספר חוויות.

יפה מאוד ,כל הכבוד לכם.

מוסיפה תמונות  מנפאל שלי........

 

 

שמח שהשרשור עורר עניין אצל מספר אנשים ומקווה שלא הגזמתי עם המינונים .

קשה לי לפעמים להבין עד כמה לפרט ולספר וכמה תמונות להדביק. 

בכל מקרה תודה מיוחדת לאלה שהוסיפו תמונות יפות מאוד משלהם שלטעמי מוסיף המון לראות זוויות עונות ושנים אחרות. גילי גם דף הפייסבוק שהדבקת מביא טעמים אחרים של פעם שקשה לשבוע מהם. 

ואכן אלו נופים משכרים ואנשים מיוחדים שכדאי להמשיך ולבקר גם בעתיד

צילה. התכוונתי שהצלחת ל״סחוב״ את האורך של השרשור

דרור,

בהימליה לא ״סוחבים״ ,יש יאקים ושרפה בשביל זה 

בהימליה נהנים וחוזרים שוב ושוב.

 

 

 

איזה סיפור, והתמונות.. וואו !!
כיף גדול, תודה רבה דרור.

גולני, התמונות שלך מ-1982 ממש מרגשות. 
זה הזכיר לי את הדף הזה

 

 

דרור,

חיכיתי יום יום בקוצר רוח לקרוא את הסיכום שכתבתם ולראות את התמונות היפהפיות שלכם - מדהים!

כיף לטייל ולטרק בהימלאיה, ואין ספק שטיול משפחתי, מוסיף המון לקשר המשפחתי ולכייף שבטיול.

כאחד שעשה את הטרק מספר פעמים (ללא גויקו), היה לי תענוג גדול לחוות איתכם את הטרק והחוויות שלכם והכנה טוב לקראת אוקטובר הקרוב...

היי דרור, הטרק היה באקטובר...

נדמה לי שזה הלינק המדובר.

 

 

http://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-2824201#msg_2824 201

 

בכל אופן הנופים נשארו עוצמתיים כבעבר, ולא סתם משאירים את חותמם עלינו עד בלי די ומושכים אותנו חזרה כבחבלי קסם...

 

גולני

התמונות שלך נפלאות והן מסע אחורה בזמן. רק לפני שבוע נזכרתי שבעצם היית באוורסט עוד כשאני הייתי הצבא והתמונות של ההרים והאנשים רוכזו בפוסט שנראה כמו ספר היסטוריה. המקומיים היו לבושים אחרת והקרחונים היו יותר מלאים (כך זה לפחות נראה לי).

תוכל להדביק כאן לינק לשרשור שלך. אני אשמח לקרוא שוב לראות את התמונות וזה גם יכול להראות מה קרה לנמצ'ה ולאיזור ב31 שנה.

אגב באיזה חודש היית שם עם כל השלג הזה?

 

צילה

שמח שהצלחת "לסחוב" כל הזמן הזה. אפילו אני קצת התעייפתי לקראת הסוף

דרור,

תודה רבה לך ולבנך על ההתמדה התמונות המרהיבות.

הרבה זכרונות של הטרק  .

 

הנופים האנשים - לכל עונה היופי שלה.

 

גולני - תודה שוב על  ״ההיסטוריה״ - השינויים הם לא רק בנוף ... 

להימליה תמיד אפשר לחזור עוד ועוד.

שבוע טוב לכם .

 

 

 

התמונות צובטות לב  ועוצרות נשימה ...מחכה בסבלנות  לשוב לשם...

תראו איך נראתה נאמצ'ה בזאר  וסביבותיה ואגמי גוקיו ב  1982.

מריחים את הסוף

 

שקד עוד ניסה לשכנע את אלון לעלות ליום לכפר טאמה כי היה לנו זמן אבל כמו שאמרתי קודם אלון כבר רצה לקטמנדו...... . יצאנו בכיוון לוקלה.

עייפות היומיים האחרונים נתנה אותותיה וניכרת בפנים בתמונה.

יצאנו מהשער הירוק לבן של הפארק בשעה מאוחרת ותפסנו את המלון הכי מלון של הטרק....

 

"

11/10/2013

את ארוחת הערב העברנו בחרת ספרדים שלא ידעו מילה באנגלית. אבא שלי ניסה לדבר איתם ומצאתי את עצמי מתרגם קצת עד שהם ויתרו. במקום זה ניצלתי את הספרדית בשביל להשיג עוד מרק עדשים וירקות בקארי לדאל-באט, מטרה ראויה מכיוון שהייתי רעב מאוד. אין, נולדתי להיות מדריך טיולים. אולי במקום, זמן וגלגול אחר. כתבתי לדניס (ההיפי האמריקאי מגוקיו) מייל בו צירפתי את הפתרון לחידת 12 המטבעות (אני נמנע כאן שוב, כדי לא להרוס לאף אחד). יצאנו סופית לדרך רק בסביבות 11, שאננות שבסוף עלתה לנו בהגעה לקראת החושך. במונג'ו, המקום בו בילינו את הלילה הראשון, אכלתי לראשונה ירקות טריים מזה כמעט שבוע, בדמות סלט יאקים. מעט לאחר מכן "אימץ" אותי ילד נפאלי והתחיל ללכת לפניי כל הדרך עד פאקדינג (כשעה וחצי). כל פעם שעקפתי אותו הוא טס לפניי (אני הרי סוחב תיק של 15 קילו) ומתחיל לזגזג לי בין הרגליים. הוא כל כך דאג לי שלא אפול, עד כדי שכמעט הפיל אותי מצוק, כשהתעקש ללכת לצידי במעבר צר.

הייתה לו אנגלית לא רעה בכלל. הנה כמה קטעי שיחה:

"What do you think on Nepal?"
"Nepal is beautiful, we really enjoyed it."

"Where are you from?"
"We're from Isreal".
"Israel is very nice".
מסכן הילד, מעולם לא היה בישראל.
"which gurd is your favourite?"
(חשבתי שהתכוון לבנות וקשה לבחור).
"What did you say?"
"I said, which God is your favourite?"
(עכשיו בכלל לא ידעתי מה לענות לו).
"this is called *משהו בנפאלית" , the river coming down
*מצביע על מפל*.
"Oh, nice name. In English it's calld a waterfall".
"Yes, I know it" (כן, בטח).
אגב, לגבי הסלט, בכוונה בחרנו מקום שמגיש סלט ומראש ביררנו שאפשר לקבל אותו בלי מיונז (אצלנו במשפחה אני לא היחיד שלא נוגע בזה). כתבנו בהזמנה (כן בנפאל הרבה פעמים מבקשים ממך לכתוב מה אתה רוצה, מונע קצת התבלבלות) שני סלט (יאק) בלי מיונז. כמובן שקיבלנו סלטים עם מיונז. לא נורא, גם ככה הדאל באטים לקחו כל כך הרבה זמן, שהיה מספיק זמן להכין עוד שני סלטים. אגב דאל-באט, מסתבר שזו המנה האהובה על הישראלים. מקבלים בה תוספת והיא משביעה איפה שאחרת היית צריך להזמין 2-3 מנות כדי לשבוע. כל קבוצת ישראלים שפגשנו, שאלה אותנו על מחירים במקומות הגבוהים יותר "נגיד, כמה עולה דאל-באט?". אפילו המקומיים עם המלון-מסעדה המשולבים (זה המצב הרגיל בהימאליה), ברגע בו קולטים שאתה ישראלי, מציעים לך לבוא לישון ולאכול אצלם ואיזה 10% הנחה על דאל-באט.
יש מחיר ישראלים, מחיר אירופאים ומחיר סינים (בסדר עולה). אתמול באמצע הטיול איזה נפאלי אומר לאלון בעברית "אתה גולני, אתה". (אלון באמת היה בגולני). בקיצור, הזוי סיפור האהבה שלהם עם ישראלים. הגענו חזרה ללוקלה, כאמור עם אור אחרון ויצאנו לסבב מלונות המסורתי (היינו בלוקלה ביום שהגענו, אבל עוד לא ישנו בה). המקום הראשון כמעט קנה את אלון עם wi-fi חינם, אבל דחקתי בו להמשיך קצת ולהכנס למקום שבו לא פרסמו wi-fi.מצאנו לא רק wi-fi, אלא את המקום הכי יפה שהיינו בו מתחילת הטיול. מקום שאשכרה היה מקבל אישור לפתוח את שעריו במדינה שהיא לא נפאל. מקום שאשכרה מנקים בו דברים ואין לך שאריות שערות וזבל בחדר. בקיצור, הבנתם את הפואנטה. רק כדי להבהיר שאני משווה לסטנדרט נפאלי. הישראל המלון הזה היה בינוני מינוס. החלטנו להתפרע ולהשקיע עוד שבעה שקלים ללילה ולקחת אותו. לראשונה מאז ישראל, התקלחתי במקלחת שהייתה אדירה, בלי אבל. אפילו לראשונה הצלחתי להסיר מעליי את הריח של הקארי. יש בחוץ גינה, אשכרה גינה. ונוף מדהים. הייתי נשאר פה עד סוף הטיול, אבל לאלון כבר יש תכניות בקטמנדו. התחלנו כולנו בסלט מעולה, עם העגבניות הראשונות מזה שבועיים ופלפלים לראשונה מאז קטמנדו. הזמנתי דאל-בא., במצב הרעב שלי שום דבר אחר לא היה עוזר. הופתעתי לטובה עם שני סוגי תבשילי ירקות שהיו טעימים ושונים ממה שהתרגלתי. בקיצור, סיכום מעולה לטרק ומחר ננסה להקדים את הטיסה לקטמנדו. איזה כיף לקום בוקר אחד ולא לשים את בגדי ההליכה המסריחים. ישבנו לארוחת בוקר של דייסה עם פירות, בלי הסירחון ובלי הנעליים החונקות. הגענו לשדה התעופה בלוקלה ושינו לנו את הכרטיסים. לאחר המתנה ארוכה בשדה התעופה של לוקלה, שאולם היציאות שלו ובדיעבד גם "אולם" הכניסות שלו יפים יותר משל קטמנדו, יצאנו לדרכנו."

גוראקשפ -> נמצ'ה באזר

 

(תיקון טעות מלמעלה=עצירה ראשונה הייתה בפריצ'ה ולא פנגבוצ'ה)

 

לטנגבוצ'ה היפה הגענו לארוחת צהריים מאוחרת.

איזה מקום יפה עם מבנה המנזר הגדול והמרשים. בפעם הבאה שאהיה שם מקווה לעצור שם ללילה.

אלון רצה להמשיך ולא הסתכלנו במפה כדי להבין איזו ירידה ואח"כ איזו עליה מחכים בדרך לנמצ'ה באזר. עלינו על התרמילים והמשכנו......................

על הגשר של ה-DUDH KOSHI פגשנו 3 חברה ישראלים משוחררים מיחידה מובחרת שכבר סיימו את הסובב אנאפורנה והיו די בתחילת הטיול שלהם באוורסט.

שוחחנו כמה דקות נתנו טיפים וגם הם בסוף הופתעו מזה שאנחנו משפחה ושבאותו הבוקר יצאנו מגוראקשפ.

נשארו לנו רק כ-600 מטר טיפוס וכמה ק"מ להגיע לנמצ'ה באזר והגענו לזכרוני בצללים האחרונים של היום ב8 שעות נטו וסה"כ 11:20 שעות.

אח"כ במפגש בטאמל למדנו מהזוג "הידען" שזה 42 ק"מ וידוע כמרתון הגבוה בעולם.

 

 

גוראקשפ -> נמצ'ה באזר

 

תחנה ראשונה עשינו בפנגבוצ'ה לשתיה ועוגת תפוחים קצת מאכזבת. פגשנו איזה ישראלי שעבד שם על סרט? תכנית? והיה רופא אם אני זוכר טוב. לא כל כך הבנו את הסיפור שלו אבל באיזושהו שלב הוא אמר לנו שצריך לאסוף אותו.............................מסוק, ואכן כך הוא המריא לנו ונעלם בכיוון מעלה?....

המשכנו בדרכנו

המרתון הגבוה בעולם - גורקשפ -> נמצ'ה באזר

 

כשקמתי הרגשתי בסדר. היו לי עוד מחשבות אולי לחזור לגוקיו דרך צ'ולה שוויתרנו עליו בגלל השלג אבל אלון לא היה מוכן לשמוע על הארכת הטרק בכלל.

יצאנו בכיוון נמצ'ה וכולם אמרו לנו שזה יומיים הליכה אבל לאלון היו תכניות אחרות והוא שעט מקדימה בקצב מהיר.

היה יום יפיפה והיה מקסים ללכת בעמק "הראשי שעולה ל-EBC" בפעם הראשונה ולראות את דזונגלה, פנגבוצ'ה ואת טנגבוצ'ה בפעם הראשונה.

מולנו עלו "שיירות" של מטיילים ל-EBC שהשתחררו מהפקק של עוצר טיסות ללוקלה שנגרם בשל ה"סופה" שעברה כמה ימים קודם לכן. פגשנו גם 3 חבורות של ישראלים צעירים ושיתפנו בעצות ואינפורמציה. החמיאו לנו מאוד על הפורום שגיבשנו. 

 

"10.10.13

אחרי לילה של שינה טובה התחלנו את המסע שלנו חזרה לנמצ'ה באזר. בדרך מגוראקשפ ללובוצ'ה ראינו מאות תיירים, רובם בקבוצות מאורגנות, עושים דרכם לגוראקשפ. לטיילן הממוצע גוראקשפ היא נקודת השיא ושיא הקושי בטיול.בשביל אלה שעולים את האוורסט היא השביב האחרון של נחמה ו"ציוויליזציה" לפני המסע המפרך. בכל אופן, עפנו משם בדיוק בזמן. הנופים בטיול השתנו מקצה לקצה. התחלנו בהרים המושלגים סביב גוראקשפ, עברנו למדבר הקרח של לובוצ'ה, משם לשדות החקלאיים והצמחיה השופעת של פריצ'ה, הליכה ביער וליד הנהר על טנגבוצ'ה ובסוף הגענו ל"עיר" של הרי ההימליה, נמצ'ה באזר סה"כ (לפי מדידה עם האצבעות של אלון על המפה) כ-35 ק"מ ו1,700 מטר שירדנו בגובה, אף על פי שהיו גם לא מעט עליות. בדרך עצרנו לתה בפריצ'ה ולאחר מכן פגשנו, בזו אחר זו, שתי קבוצות ישראלים. אנחנו ביום הלפני אחרון של הטרק וכבר מחזירים מעצמנו מומחים וזורקים עצות לכל עבר. גם כולם מפרגנים לנו שאנחנו מטיילים כמשפחה ובעיקר לאבא שלי, שמחזיק טוב מאוד וגם תכנן הכל.    בטנגטבוצ'ה עצרנו לצהריים , לא הייתי רעב וטוב מאוד, כי הדאל-באט הצמחוני הגיע עם משהו שדומה לבשר. יש סייטן בהימליה? בכל אופן לא טעמתי וטוב שלא הזמנתי כי אחרת סתם הייתי מרגיש רע, אולי בלי סיבה. כשירדנו מטנגבוצ'ה פגשנו עוד שלישיית ישראלים, מהר החלפנו עצות והמשכנו לנמצ'ה אבל הגענו רק ב-17:30.

. צדקתי בהערכה שלי של 8 שעות נטו מגוראקשפ לנמצ'ה וניצחתי את ההערכה האופטימית של אלון והפסימית של מנהל המלון בגוראשקפ."

 

חזרה מ-EBC ו.....................אפיסת כוחות

כמו שכבר כתבתי ההליכה על הקרחון צריכה להיעשות בזהירות רבה אבל היא הייתה מאוד יפה ושווה. מכיוון שיצאנו מוקדם יחסית התכנית הייתה לאסוף את הפקלאות ולרדת מגורק שאפ אבל התכניות השתבשו. 

כל עוד היינו על הקרחון עם הריכוז הנדרש הרגשתי בסדר אבל כשירדנו לשביל על אדמה הרגשתי באחת שאין לי כוח. כאילו אין לי דם בעורקים והרגשה של אפיסת כוחות לא מוכרת. לא כאב לי הראש ולא הקאתי ואני לא חושב שזו הייתה מחלת גבהים אבל עברתי להליכה ממש איטית שגם בה בקושי עמדתי. אלון ושקד הרגישו, לקחו ממני את תרמיל היום שאפילו הוא הכביד וחיכו לי עד שהגענו לגסטהאוס. הבנתי שאין סיכוי שאני יורד היום ומכיוון שבמנוחה הרגשתי בסדר, לא חששתי להישאר עוד לילה בגורק שאפ. היה סה"כ נחמד להעביר עוד יום שם במפגשים ושיחות וקיוויתי להתאושש ולהמשיך למחרת.

 

"חזרנו והוחלט להשאר עוד לילה בגוראקשפ כדי לתת לאבא שלי להתאושש. את היום העברתי בקריאה, שינה ושח-מט עם מלא אנשים. היחיד שניצח אותי זה טוני, הגרמני מצו'קונג ששיחק איתנו, במשחק אחד משניים. מכיוון שכבר טעמתי את כל המנות המקומיות פה פעמיים, החלטתי לראשונה בטיול להזמין משהו מערבי. תפוחי אדמה אפויים ושעועית לבנה. היה גיוון נחמד אבל אני חוזר לדאל-באט ולמומו ממחר."

 

 גלישה מהאוויר באוורסט

 

כן דורון אני זוכר גם את עניין הגלישה למרות שאני מאמין שזה היה מתוכנן מההר PUMO RI כי הם הזכירו ~7200 מטר אם אני זוכר טוב.

 גם אני חיפשתי אותם ולא מצאתי אבל מצאתי כמה דברים דומים ודי מדהימים :

גלישות מהאוורסט

שני האיטלקים האלה במאהל הצהוב בבייס קמפ היו אמורים לטפס להר לוטסה ולגלוש ממנו למטה . אני לא יודע אם זה יצא לפועל . חיפשתי ביו-טיוב ובכלל באינטרנט ולא מצאתי . אבל יכול מאוד להיות שזה בגלל שלא חיפשתי מספיק טוב .

הליכה ל-EBC

 

אז יש דעות לכאן ולכאן (גם אצלנו) אבל אני חושב שלמרות שחצינו את הקרחון הזה דרומה יותר כשירדנו מהפאס ההליכה לבייס קאמפ היא מאוד יפה ויעידו התמונות.

 

ההליכה לא פשוטה ויש קטעים מאוד חלקלקים על הקרחון ולא מעט קטעים שקשה למצוא את ה"שביל" במיוחד כשיש מעט מטפסים כמו במקרה שלנו (עונת הטיפוס העיקרית היא במאי) אבל אלון הצליח בסופו של דבר למצוא לנו את הדרך.

אני לא בעד להגיע לקרחון ולחזור ("דברים שרואים משם לא רואים מכאן").

 

אכן הקור שנשב בלילה מחלון השירותים הקטן הפתוח היה לא יאמן!

 

" 9.10.13

למרות ההתאקלמות הטובה (יחסית) שלנו עדיין היה קצת קשה לישון בגוראקשפ. אבא שלי לא ישן בכלל וקם תשוש וקצת חולה. הלכנו לאוורסט בייס קאמפ. היו קטעים יפים אבל בשלב הזה של הטיול זה היה חצי לעשות וי. אחרי המון ברבורים הגענו וראינו מאהל קטן של איטלקים (עונת הטיפוס היא רק במאי) ושדה קרחונים."

 

 

שקיעה על האוורסט

 

אחר הצהרים בגורק שפ היה רגוע ונינוח אבל קר מאוד.

יכולנו לשבת רק בחדר האוכל לשחק לפטפט עם תיירים (היו מעט כי ההגעה לפארק "מהאוויר" נסגרה  כמעט לשבוע בגלל מזג אוויר) ולחזות בשקיעה יפה על האוורסט מחלון חדר האוכל.

הערב והרוחות החזקות הביאו עננים אבל גם פינו ובדיוק ברגע הנכון אוורסט "הציץ".

 

"בדרך למטה ראינו את האוורסט בייס קאמפ, "גולת הכותרת" של הטיול. האמת שהוא נראה די עלוב, סתם תקוע בכאמצע קרחון, מהסוג שקיללנו אתמול. אחרי הגוקיו רי, האגמים בגוקיו, הפסטורליות של פורצ'ה, הצ'וקונג רי\ הקונגמה לה וקאלה פאטר, נראה כמעט מגוחך ללכת לשם מחר. אבל נעשה את זה, כי אנחנו לא ממהרים. ככה משאירים יומיים וחצי לחזרה. אלון ואני טסנו את הירידה והתיישבנו להזמין תה ומיץ seabukthorn או בתרגום חופשי "מצבי קוץ". המיץ מאוד טעיים וללא ספק עשוי מאותו פרי שקטפתי בדרך, ככה שכנראה כבסר לא אמות מהרעלה. יש פה גם שלט עליו כתוב שטעינות טלפון עולה 350 רופי לשעה. אחר כך כתוב משהו בנפאלית עם המספר "150". אני לא יודע נפאלית אבל נראה לי שנפאלים משלמים 150. זה בסדר גמור, מקובל שיש פה מחיר אחר לתיירים, אבל לפחות תסתירו את זה טוב יותר."
 

קאלה פטאר

 

 

קאלה פטאר, ומה שאפשר לראות משם 

 

היינו כשעה לבד על הגבעה שצופה על האוורסט והפסגות שמסביב ועל קרחון ועמק קומבו עד שהגיעו כמה תיירים נוספים.

מראות חגיגיים של שמיים כחולים כחולים ופסגות ההימאלייה המושלגות עם הדגלים המתנופפים באוויר.

 

העליה לקאלה פטאר

 

יצאנו לעלות על הגבעה ב12:00 

 

"
8.10.13. “

הלילה ישנו שלושתנו באותו חדר לראשונה מאז קטמנדו. סימפוניית נחירות הטרידה מעט את מנוחתי אבל הצלחתי לישון לא רע בסוף. קמנו ברגוע ויצאנו לגוראקשפ. היום שוב היה יום מושלם מבחינת ראות ונהנינו מאוד מהדרך. התמקמנו בלודג' ואחרי ארוחת צהריים בדמות מומו מצוין יצאנו לקאלה פאטר. הגענו מהר מהצפוי ונפתחה בפנינו תצפית מדהימה. האוורסט, לוטסה, אמה-דאבלם ועוד הרים שאני לא מזהה. הפסגה הייתה קפואה והתעטפתי ככה שלא היה לי חלק חשוף אחד בגוף, אפילו העיניים כוסו במשקפי שמש. זה בכלל קטע הזוי, קר לך יותר ממה שאי פעם יהיה בארץ, אבל השמש גם מסנוורת יותר. ככה זה בקאלה פאטר, 5554 מטר מעל פני הים, איפה שהשכבות הרציניות של האוזון שכחו ממך מזמן."

 

גורקשפ

 

ה"כפר" הגבוה בטרק. כמו נמצ'ה באזר זוהי נקודת ציון חשובה בטרק.

 הרגשה טובה להגיע לשם ועוד יותר כשהשמיים כחולים

 לובוצ'ה לגורקשפ

 

". הלילה ישנו שלושתנו באותו חדר לראשונה מאז קטמנדו. סימפוניית נחירות הטרידה מעט את מנוחתי אבל הצלחתי לישון לא רע בסוף. קמנו ברגוע ויצאנו לגוראקשפ. היום שוב היה יום מושלם מבחינת ראות ונהנינו מאוד מהדרך."