אנחנו טיילנו בנפאל, ולא לקחנו כדורים. הרבה יותר חשוב מכדורים - היגיון ואחריות אישית. תכננו את הטרק בצורה חכמה, ללא לחץ זמן, עם ימי מנוחה מיד כשמגיעים לגובה, כשעלינו לפסגה באותו היום ירדנו ממנה כדי לא להישאר בגובה, והכי חשוב היינו קשובים למצב הפיזי שלנו. אם מישהו הרגיש מחלת גבהים מיד עוצרים, מחכים ואם זה לא עובר במהירות יורדים ישר בגובה (ביחד, לא לחוד). זה עובד יותר טוב מכל כדור.

 

בדרך כלל אפשר למנוע את המוות ממחלת גבהים אם שמים לב לתסמינים מיד בהתחלתם ופועלים בהתאם. ההתעקשות וה"יהיה בסדר" הם שגורמים לבעיה.

 

אגב, לא רק במחלת גבהים: רואים לא מעט ישראלים שכטרק ראשון בחייהם בוחרים לעשות את הטורס דל פיינה בלי ציוד מספק, עם יותר מדי משקל, וכשמנסים לעזור להם הם מנפנפים אותך עם "סחבתי 50 קילו בצה"ל" או "אבל זה יותר כיף לשתות מיץ מקרטונים ששוקלים 4 קילו מאשר למלא כל הזמן בקבוק מים משעמם" (כן, סיפור אמיתי).

לא כל רופאי המטיילים מבינים בזה . בכלל, לא כדאי לתלות יותר מדי תקוות וציפיות ברופאים . כמו בכל מקצוע , גם אצל הרופאים יש גרועים , בינוניים, טובים ומצויינים .

כדאי לקרוא כתבות באינטרנט . יש כתבות רציניות ביותר . כמובן שגם באינטרנט יש לברור את האתרים\הכתבות הטובות מתוך שלל הכתבות .

לא הייתי אומר שזה מאסט ולא סכנת נפשות בלי הכדורים.

צריך ללכת לרופא מטיילים ולהתייעץ עמו מתי בדיוק כדאי ומתי לא כדאי לקחת כדורים. ולהיות עירניים יותר מתמיד לסימנים שהגוף נותן. זה לא מגיע פתאום בלי שום התרעה מראש.

לפי  מה  שדווח  אתמול  באמצעי  התקשורת  הבחורה  שמתה  בפרו  לא  נטלה  כדורים  בגלל לחץ חברתי. ממש  פשע!

  אני הייתי  בפרו  ואפילו לא  חשבתי  לשניה  לא  להשתמש  בכדורים  זה  must . אפשר  תמיד  להסתדר  עם תופעות הלוואי.  בלי  הכדורים  זו  סכנת נפשות!

בהחלט זמן מועט,

זה סיכון, ייתכן ויש עוד טיולי יום קצרים בדומה ללגונה 69 אך אני לא מכיר.

תגיע לשם ותראה איך אתה מתפקד בימים בהם תשהה בהוואראז.

תקח בחשבון שלא תמיד מוצאים מספיק חבר'ה ליציאה לטרק ביום שנוח לך.

לפעמים זה לוקח יותר זמן ולפעמים מוצאים קבוצה שיוצאת לפני התאריך שאתה רוצה.

לא כל יום החברות מוציאות לטרקים השונים.

תיקח תמיד זמן לבלתמים.

הזמן שלי שם מאוד קצר בגלל שיש לי רק חודש בפרו אז חשבתי להגיע לשם ביום שישי לנוח עד ראשון בראשון לעשות את לגונה 69 ויום שני לצאת לסנטה קרוז השאלה היא האם כדאי לי לוותר על טרק של כמה ימים ופשוט לעשות טרקים קצרים כי יום חמישי בערב אני כבר רוצה לצאת חזרה ללימה

 

 

מסכים, מאוד מאוד חשוב לעשות תקופת הסתגלות בהוארז של כמה ימים, כולל טרק יומי (כדוגמת הלגונה 69 שהציעו) ואולי כמה אטרקציות. וגם מנוחה כמובן!

לא כדאי כבר אחרי יומיים לצאת לטרק ארוך.

הרבה מטיילים עושים את הטעות וישר יוצאים לטרקים בגבהים, להרבה יוצא לסבול כתוצאה מהגובה.

תביא איתך את הכדורי נגד מחלת גבהים (כמובן להתיעץ עם רופא) ותקח כמה ימים לפני היציאה לטרק וגם תוך כדי . זה יפחית את הסיכון לחטוף אך לא לגמרי.

הרעיון הוא להישאר בגובה ביניים כ3000 מטר (כדוגמת הוואראז. לימה לא מספיק גבוהה) ולתת לגוף מספיק זמן להתרגל. כל אחד מתרגל באופן שונה לגובה כפי שקודמיי כתבו. בסביבת הוואראז יש כמה אטרקציות ולא חייבים לצאת מיד לטרקים הקשים, לכן קח את הזמן. לי יצא להיות כשבוע בהווראז לפני שיצאתי לוואי ווש. 

לפני היציאה לוואי ווש או לכל מסלול אחר (יש גם את הסנטה קרוז ועוד)  .

תוכל להתנסות בטיול ללגונה 69. טיול יחסית קצר ויפה אבל בגלל הגובה לוקח כחצי יום - יום לעשות אותו. אך עדיין לשים לב לגוף שלך ולא להתעקש להגיע לסוף.

החשש הכי קטן להתפנות למרפאה הקרובה.

 

 

קודם כל, לא לרוץ. קח את הזמן להסתגל.

שנית, להיות קשוב לגוף. אם אתה מרגיש לא טוב, אל תמשיך למרות זאת. הישאר באותו הגובה, ואם התסמינים עדיין לא עוברים רד מיד בגובה.

רוב האנשים לא מרגישים את השפעת הגובה עד גובה של 3,500 מטר .

כמובן שאם תרצה לרוץ בגובה הזה, תרגיש את חוסר החמצן , אבל בכללי הרוב המוחלט של האנשים מסתדרים טוב בגובה הזה .

תמיד מכל כלל יש יוצא מהכלל . כנראה שהבחורה ממעלה אדומים הייתה רגישה במיוחד לגובה . קראתי פעם על תייר שמת בטיפוס על הקילימנג'ארו באחד הבסיסים בגובה של 3,500 מטר .  

רוב האנשים מסתדרים טוב יחסית, אבל לצערנו יש יוצאים מהכלל . 

הבעיה היא שאף אחד לא יודע איך הגוף שלו מגיב בגובהים עד שהוא לא מגיע .

יש עוד בעיה , שלדוגמה אדם מרגיש יחסית טוב נגיד בגובה 4,500 מטר , אבל בגובה של 4,700 הגוף שלו כבר מושפע מאוד מהגובה .

צריך פשוט לשים לב לסימני מחלת הגבהים, ולא לשחק גיבור או משהו כזה .

יש הרבה כתבות והסברים על מחלת הגבהים . תקרא ותישם את ההמלצות .