דרקון,

אני ממשיך את הדיון רק בשביל הספורט, ברשותך, ולא מתוך כוונה לתקוף את דעתך בנושא חלילה. 

אתה שם דגש על היחס שבין זמן הטירחה שנוסף מול החיסכון בכסף, ואני מבין, אבל אתה מתעלם בכך מאינסוף פרמטרים אחרים שמשפיעים על ההחלטה הזאת לפחות אצל רוב הנוסעים. אגב, הזמן הזה הוא ׳זמן חופשה׳ ולכן בעייתי משהו לתמחר את השעות כאילו היו שעות עבודה ולטעון שתסכים לקונקשיין אם על ׳שעת טירחה׳ תקבל החזר בסך X דולרים לשעה - כאילו שאלטרנטיבית היית יכול לבלות את השעה הזאת בעבודה ולטרוח פחות בשביל אותו סכום. בפועל נכון יותר לטעון שהשעה הזאת היא שעה מתוך הטיול שעליה אתה מוותר - ואני לא יודע איך אפשר לשים עליג תג מחיר.

בכל מקרה,

מה לגבי נוחות הטיסה עצמה? ניקח לדוגמה את טורקיש. אולי נוסעים רבים מעדיפים קונקשיין של שעה או שעתיים באיסטנבול כדי להבטיח לעצמם מוצר טוב יותר במהלך הטיסה הארוכה לארה״ב. מה לגבי חילוץ עצמות? הטיסה של אלעל ללוס-אנג׳לס היא באורך של מעל 15 שעות - ולי אישית זה נשמע כמו סיוט במחלקת התיירים. למעשה אפילו במחלקת העסקים של אלעל לא הייתי מוכן לטיסה הזאת. מה עם צבירת מיילים? נוסעים רבים מתייחסים לנושא הזה ברצינות ובחירה בכרטיס אחד על פני אחר, במחיר דומה סה״כ, יכולה להניב להם מיילים בערך מוסף של עשרות ומאות דולרים. ערך שצריך להיכנס למאזן.

מיותר לציין שאני מבין את ׳השנאה לקונקשיין׳. זה במיוחד לא נעים בשדה לא מוכר ואולי עמוס במיוחד. קל וחומר עם ילדים. אבל יש שדות שהקונקשיין בהם נוח ומהיר והוא אפילו אטרקטיבי מאוד עבור מי שמכיר את השדה ומי שיש לו גישה לתור מהיר כאן או לטרקלין מיוחד שם. קונקשיין הוא הזדמנות ׳לחתוך׳ את זמן הנסיעה ולהתאוורר קצת באמצע עם ארוחה טובה, מקלחת, חיבור נוח לאינטרנט וכו׳. 

הנה אנקדוטה: בינואר חזרתי מפוקוקה (יפן) לת״א. הדרך הקצרה אפשרית בקונקשיין אחד (בייג׳ינג או סיאול). המסלול שלי: פוקוקה > טוקיו > הונג-קונג > בנגקוק > דוחא > עמאן > ת״א. תענוג! 

בהחלט!

 אוכל בכשרות מהודרת של הרב לאזאר הרב הראשי למוסקבה

טסתי עם איירפלוט לניו יורק בדצמבר  האחרון והיינו מאוד מרוצים

מרמת השירות והמטוסים

בשבוע שעבר טסנו עם KLM ודלתא דרך אמסטרדם הטיסה 

נחתה באמסטרדם באיחור של שעה ולכן את במזוודות קיבלנו לאחר 36 שעות

הצגנו קבלות ואושר לנו פיצוי של 340$

דלתא חברה מצוינת

ניתן להתחבר לאינטרנט אלחוטי בעלות של 6$ לשעה או 17$

לאורך הטיסה כולה וזה דרך נהדרת להעביר את הזמן בווצאפ

או בצפיה במצלמות האבטחה של העסק ולהפתיע את העובדים שבטוחים

שהבוס באויר והם יכולים לעשות מה שבא להם

לאחר חיפושים,המקום היחידי שמצאנו בבוקר פתוח בקרבת הככר היה מקדונלד, אכלנו שם ארוחת בוקר ושתינו קפה.

יפה, מצאתי בפורום שאלה שלך אודות ארוחת בוקר מוקדמת במוסקבה..

איך הסתדרתם בסוף?

אנחנו נוחתים במוסקבה בחמש בבוקר לקונקשין ורוצים להגיע לככר האדומה.

משהו יהיה פתוח בשעות האלה? 

החלטנו לטוס באירופלוט

קונקשיין סביר: 4.5 שעות בהלוך, 2.5 שעות בחזור. יכולנו גם לקבל 2.5 בלבד בהלוך, אם היינו מקדימים את הטיסה ביום, לא התאים משיקולים שונים (לא קשור לטיסה).

המחיר זול בכ- 300$ לאדם מאל על.

הבת שלנו טסה היום לניו יורק, גם היא באירופלוט, והיא אמרה שהשדה במוסקווה נוח מודרני וקל להתמצא בו. שמעתי ביקורות דומות מעוד אנשים.

עכשיו נשאר לתכנן את המסלול

ספציפית - בעבר בהחלט שקלתי את האפשרות של טיסת קונקשין ככלי לשבירת טיסה ארוכה (ולאו דווקא משיקולים פיננסיים). כולל אפילו לינת לילה - כלומר טיסת ערב לאירופה, וטיסת בוקר לארה"ב.

לא עשיתי אף פעם (מ1001 סיבות), אבל כן שקלתי.

קל מאוד לקנות אותי ב 250$ נטו לשעה, במחיר הזה אני מוכן גם לעשות פאנלים.

לעומת זאת אם ההפרש היה 25$ לשעה - שיחפשו אותי.

כל אחד והמחיר שתמורתו הוא מוכן לספוג מספר מסויים של שעות וטרטור, סוביקטיבי לחלוטין.

לא יצא לי להכיר אנשים שאוהבים בדיקות בטחוניות עמידה בתור בגייט ודאגות באם הקונקשן יתאחר או המזוודות לא יגיעו - במיוחד עם ילדים ולכן יעשיפו חניית ביניים על פני שהיה רצופה בצינור מעופף.

אבל יש הרבה אנשים בישראל, אולי גם יש כאלה, ממש לא מכיר את כולם.

אני בטוח שרובם מעדיפים טיסה ישירה. כתבתי רובם ולא כולם כי ישנן משפחות עם ילדים שמעדיפים חנית ביניים על טיסה ישירה ארוכה. אבל למשפחה עם 3 ילדים ההפרש יכול להסתכם ב 2000$ ויותר וזה לא כסף קטן לרובינו.

טסנו [הורים עם חמישה ילדים] בקיץ שעבר עם ארופלוט והיה נהדר. חשוב לציין שמי שמזמין אוכל כשר -זו אותה מנה במהלך כל הטיסה-כדאי להביא סנביצ'ים

טסתי עם אל על טיסה ישירה וגם עם עצירה במדריד היה בסדר.

חברת התעופה האוקרינית סבירה.

לא אטוס עם לופטנזה לניו יורק-העצירה בפרנקפורט היתה מאוד לא נעימה.

לא אוהב טרמינלים, לא נהנה מבדיקות בטחוניות, לא רוצה לחשוש ממה יהיה עם הקונקשן אם הטיסה שלי תצא באיחור ובכלל חושב שלזמן שלי יש ערך ואני מעדיף לא לבזבז אותו במעברים מיותרים.

בטח שאני לא רוצה לבלות הרבה מאוד שעות (שבע עשר או יותר) באיזשהו טרמינל כאני מחפש מה לעשות עם עצמי.

לכן הבחירה מצטמצמת לאל על יונייטד ודלתא.

כמובן שאם יהיה הפרש ממש מאוד גדול במחיר אני אסכים לחניית ביניים, אם ההפרש במחיר יצדיק את ערך הזמן שלי.

שני הפרמטרים הם מאוד סוביקטיבים ולכן אני לא יודע כמה הם תקפים לך, אבל שאלת אז עניתי.

אכן כן, אני לא אוהבת כשפוסלים באופן גורף.

זה דווקא מראה שהם בודקים לא? הטיעון שלך מחזק את הטענה שגם חברות שהן לא ממערב אירופה, מקפידות על ביטחון.

אולי אני תמימה אבל בעמאן לפני עליה לטיסת המשך, למרות שלא יצאנו מהשדה, פתחו לכולם את תיקי היד ובדקו כל תיק וכל שקית באופן מאד יסודי. לנו היתה משקפת והתנהל עליה דיון ארוך וכך גם לגבי כמות הבטריות הרזרביות שלקחנו איתנו. אבל שכל אחד יקח את ההחלטות שלו. חג שמח

תאמין לי שלא התכוונתי להכנס לפרטים.

אני מעריך את עמדתך, אבל בוא נעצור פה כי יש דברים שמוטב לא להתייחס ולפרט בפומבי.

אם אתה מחמיר, אז תטוס עם אל על. אפשר להשמיץ את אל על מפה ועד להודעה חדשה, אבל מבחינת ביטחון הם מעל כולם  . אני טסתי גם בחברות מזרח אירופאיות וגם במערביות ולא רואה כל הבדל בינהן מבחינת ביטחון.

נכון שבשנים האחרונות המצב עם חברות של מזרח אירופה השתפר ועימו גם הנחיות בטחון, אך בכל הנוגע לבטחון שלי ושל משפחתי, אני מעדיף להחמיר.

צביקה, אני מסכים אתך ברוב הדברים מלבד החברות מזרח אירופיות. למה הן פחות בטוחת מהמערב אירופיות?

יפה,

יש בטיחות ויש בטחון. אלה שני דברים שונים לחלוטין. אני מדבר על בטחון.

בטחון ניתן למדוד רק בעת קרות ארוע בטחוני.

יש עדין לא מעט ישראלים שיוצאים לנפוש בחצי האי סיני. כל עוד אין ארוע בטחוני, גם להם הכל מעולה. כשיש ארוע כזה, הם לעיתים לצערנו הופכים לשמות בכתבות טלויזיה ועיתונות.

לא ממש נכון, אנחנו טסנו עם רויאל ג'ורדניין גם במהלך צוק איתן והיה מעולה.

באיזו חברה בשום אופן לא תטוסו לניו יורק?

• חברות של מדינות מוסלמיות
• חברות מזרח אירופאיות
• טיסות שעוברות מעל שטחי מדינות מוסלמיות

ולמה?

שיקולים של בטחון.

היה לנו קונקשיין ארוך, אם אני לא טועה 13 שעות.

יש רכבת מהשדה לעיר ושם המשכנו עם תחתית.

אכן הכל במוסקבה רשום ברוסית אבל הצטיידנו מהארץ במפת התחתית ובמפת העיר באנגלית וספרנו תחנות. 

בגדול הספקנו להסתובב בככר האדומה ולראות את המבנים מבחוץ, להצטרף לסיור רגלי של FREE TOUR  BY FOOT, לבקר קצרות באחד הקניונים (לקניית מעילי יוניקלו) לאכול ולחזור לשדה .

היה שווה אבל כנראה שנצטרך לחזור כדי באמת להיות שם.

בוא רק נעשה סדר.

אלעל לא אחראית על המזוודות (פיזית) במעברים, אלא הרשויות המנהלות את השדה (רש"ת בישראל וכו).

היתה לי לפני שנה וחצי טיסה מנתבג שהתבטלה. המזוודה "נעלמה". כלומר אי שם מהצ'ק אין למטוס וחזרה למסוע... אבדו עקבותיה..

בסוף אחרי צעקות נמצאה על הכביש (נפלה)