אוליב,

אנחנו לא מוותרים על התמונות המדהימות שלך!

קיבלתי הבטחה שהעניין בטיפול.

בכול אופן, אם תרצי, פני אליי בפרטי ואכתוב לך, כיצד אני מעלה את התמונות בינתיים...

נילי

אוליב - כן מלון , לא מלון - אני כל כך נהנית לקרוא את הטיולים המשפחתיים שלך. 

גם אנחנו לוקחים למדבר בני משפחה מחו"ל שאנחנו חפצים ביקרם. 

ממש סמוך לממשית ישנה חוות גמלים שמוציאה טיולים לאיזור ממשית  - זה בטח החברה שראית. נאחנו טיילנו איתם כבר שלוש פעמים  . הסיורים הם ממש מענינים - ממליצה על הסיור של שעתיים. 

 

ובכן, היה בכוונתי לספר על השפיריות, ואיך מזהים מה היה גובה מי השיטפון, וקצת נוסטלגיה - אבל אני לא מצליחה להעלות תמונות...כבר שבוע.

מקוה שהבעיה תיפתר ואני אזכור להעלות תמונות ולסיים יפה את הסיפור. ואם לא, לא נורא, כולם כבר עסוקים בחו"ל של פסח, ועוד רגע יולי-אוגוסט....אבל לנו היה כיף בפסח במדבר.

 

ואם לא אצליח שוב עם התמונות, תודה למי שקרא ופרגן.

עין עבדת הוא מסלול חד כיווני. מתחילים מלמטה, הולכים הליכה קלה ולא ארוכה, מגיעים למקום שבו יש טיפוס בעזרת סולמות ויתדות, והמסלול מסתיים למעלה.

שלושה מבין המשתתפים לא היו בעניין הטיפוס, אם בגלל גיל ואם בגלל פחד גבהים.

לכן ערכנו קודם כל תצפית מלמעלה ואחר כך ירדנו ברכב למטה והלכנו הליכה קליה ולא ארוכה עד המפל.

 

תצפית מלמעלה

מיכל, אני איתך. מחירי מלונות תמיד נראים לי מוגזמים, אולי כיון שאני לא מעוניינת בשירות שהם מציעים [לא אוהבת שקובעים לי מתי לאכול, לא אוהבת שיש עוד המון אנשים מסביבי, לגמרי מעדיפה דירה או יחידת אירוח אצל אנשים פרטיים].

אבל הפעם, כיון שזו היתה ההעדפה של המשפחה כולה חוץ מאיתנו, ויתרנו.

 

רחל, תודה.

 

אוליב היקרה

 

אני כרגיל נהנית מהטיול שלכם. קראתי לא מזמן על מלון בירוחם אבל לא ידעתי שהוא תורם לקהילה. אז בפעם הבאה אבחן אותו ואת רמת מחיריו.

 

התמונות שלך יצאו מוצלחות במצלמה החדשה - תתחדשי!!!

 

שיר שאני אוהבת מוקדש לך ולהתבודדות במדבר.

 

 

 

רחל  לבון

ידענו, ואפילו התענייננו בו כשתכננו את הטיול האחרון לדרום. מלון חברתי, תרומה לחברה ...

 

הסתבר שיקר, אפילו מאד. בחרנו אופציה פחות יקרה.

המחירים שבתי מלון בארץ מרשים לעצמם לדרוש הם פשוט לא סבירים.

אחרי שהבנתי שטיול של ממש בהרכב המשפחתי הזה לא יהיה, החלטנו ללכת לטיול קליל בעין עבדת.

כיון שיש במשפחה מישהו עם פחד גבהים, ואנשים משני קצוות הגיל [80, 3] שלא מעשי בשבילם לטפס את הסולמות, החלטנו לוותר על הסולמות ולהסתפק בשני צדדי המסלול בלי האמצע: תצפית מלמעלה, והליכה עד המפל מלמטה.

 

התחלנו מלמעלה דווקא, מהתצפית על המפל. מחזיקה חזק את השלישי שרק רוצה לטפס בכל מקום שאסור.

מחזיקה חזק את עצמי לא להמשיך הלאה אל הגבים של נחל צין שבטוח מלאים [כי שבוע קודם היה שיטפון].

 

לפני משהו כמו 18 שנה, יום אחרי שטפונות, לקחתי את הרכב [הייתי אז היחידה עם רשיון] ושלושה מאחי ואחיותי, ונסענו כל הדרך דרומה לראות את נחל צין מלא מים ואת המפל של עין עבדת במלוא תפארתו. בדיוק לכאן.

 

 

בילינו שם יום שלם, בממשית. ולמרות שהיה ממש חם [לדעתי מעל 36 מעלות בצל, לגמרי חם מדי בשבילי] היה נהדר וכל אחד הצליח למצוא משהו שעניין אותו.

בסביבות ארבע וחצי כבר רוב המשפחה שאפה ליציאה. אבל אני הייתי צריכה עוד קצת זמן עם המדבר.

 

בן זוגי מכיר את זה, זה קורה לי אחרי ימים עמוסים וביחוד בטיולים במקומות שיש לי בהם נוסטלגיה. הוא כבר פיתח מיומנות של הסחת דעת הילדים שלא יתלו עלי שגם הם רוצים מה שזה לא יהיה שאני עושה [יושבת בשקט בפינה. זה בערך הדבר היחיד שהם לא מסוגלים לעשות, נראה לי].

השמש התחילה לרדת וכבר לא היה כל כך חם, מצאתי את הפינה הכי גבוהה שמצאתי וכמעט יכולתי לראות את הנבטים שגרו שם, את השיירות, את הסופות, את השטפונות. את מה שהשקט של המדבר תמיד עושה ליאת זה שכשאין רעש מסביב, אתה צריך להגדיר את עצמך בעצמך, והכוחות שלך הם רק שלך, והחולשות שלך הם רק שלך, והאדם כל כך קטן בעצם.

 

המדבר תמיד היה משהו אחר בשבילי, ובמיוחד מפני שחברתי הטובה מאז ימי התיכון עלתה מאתיופיה ברגל ואיבדה שם חצי משפחה בדרך במדבר, המדבר הוא לא רק יופי ושקט, הוא כל כך הרבה יותר מזה.

[ואין כמו השיר הזה, בעיני, שמייצג, למרות שהמוזיקה שלו לא כל כך מדברית]

 

 

 

היתה שם מישהי שהכינה כדים עם ילדים - בתשלום, שילמנו [אני בדרך כלל בעד לשלם על דברים שעושים עם הידיים]. היא היתה מאד נחמדה, הסבירה להם והם עשו בעצמם בידיים כדי חימר קטנים שאחר כך צבעו ולקחו הביתה.

 

היריד היה מעניין אפילו עבורנו [הישראלים שדי רגילים] והיה מרתק עבור האנגלים שבינינו. החיסרון היחיד מבחינתי היה שהכל היה מלא פעילות כך שלא יכולתי באמת להתפעל מהעתיקות. היתרון העצום היה שהכל, כמעט כל השטח, היה מוצל היטב כך שלמרות החום - לא סבלנו מהשמש.

 

להשלמת התמונה - יש במקום סיורים מודרכים, יש שירותים די נקיים עם קולר למלא מים. יש אוהל גדול עם שולחנות פיקניק שבו ניתן לאכול [שם אכלנו צהריים. שוב מצות וסלט ירקות עם הסלייסר המנצח, והמון פיצוחים וקצת שימורים עשו את העבודה].

sancho , גם אצלי זה לא היה על השולחן... הדרום הישראלי מתויג אצלי כשייך לימי השיטוטים העליזים עם אופנוע ובלי מחויבות, ובכלל לא חשבתי שאשוב לשם בהרכב משפחתי מלא לפני שילדי יגדלו.

אכן סתיו-חורף נראים לי עונה מתאימה יותר לטיולים שם.

 

לי, תודה.

אני כל הזמן התפלאתי מההתלהבות של בני המשפחה האנגלים, והייתי צריכה להזכיר לעצמי שבאנגליה כל הזמן יש סיכוי לגשם [ופה, ביחוד בדרום, ממש לא], שטיולי ביה"ס שלהם זה לפריז ולסקוטלנד ולא לאיזה נחל שהולכים בו ברגל [שניים מילדי כבר היו במצפה רמון במסגרת טיולי ביה"ס, למשל], ושירידים "נבטיים" או "בדואיים" שלנו נראים מובן מאליו, נראים להם מאד מאד אקזוטיים, ביחוד אם מצורף לזה מישהי שמציירת בחינה על הידיים, מוזיקה שהם לא רגילים אליה וגמלים.

 

אנו איננו חובבים מלונות ולכן כשאנו נופשים בארץ זה בד"כ באכסניות או חדרי אירוח שהם זולים למדי, או בכלל קמפינג [שמחיריו זולים מטיול בחו"ל בכל מימד אפשרי].

 

אורנה, תודה.

זה מתחלק אצלנו כך: השניה קמה לפני שש והולכת לקרוא. השלישי קם גם כן, מלא מרץ ורוצה כדורגל. הקטנה לא ממש שותפה ראויה למשחק שלו, אז היא מתחילה לצעוק שהוא בועט חזק מדי, ואז הבכור מתעורר [בנהמות של מתבגר למה הערתם אותי] ואם כבר הוא מתעורר, אז הוא מוכן לכדורגל או לספר, תלוי איזה ספר יש לו בסביבה, בכל מקרה עד שש וחצי כבר כולם לגמרי ערים...

 

 

 

 

אוליב,

 

מעבר לבחירה שלכם במלון בירוחם ולטיולים, מאוד אהבתי את הכתיבה, את השירים שצירפת ואת העדפותיכם כמשפחה (הילדים מתעוררים לפני 6:00 ומשחקים כדורגל...). 

 

תודה רבה,

אורנה

 

היי אוליב,

 

נהניתי מאוד מהתגלית והחופשה המשפחתית שלכם

הכתיבה היפה והמשעשעת, התמונות והשירים

אנחנו לא מעריכים מספיק את מה שיש לנו פה.. מזמן לא נפשנו בישראל

בד"כ יקר פה, אז מעדיפים כבר חופשה בחול

 

אני צריכה מצלמה קומפקטית חדשה... שלי התעייפה לאחרונה אחרי שירות נאמן

פנסוניק לומיקס TZ18

יצאו תמונות נהדרות!!, אתעניין בדגם שכתבת.

 

תודה על השיתוף וההשקעה

אוליב, הצלחת להפתיע אותי!!

חופשה בירוחם? מלון בירוחם? אף פעם זה לא היה אצלינו על השולחן, אבל תמונות המלון שהעלתה יפה, די משכנעות שמדובר במלון שמשתלב בסביבה.

נשקול זאת בחופזה הבאה, ונזכור שלא בקיץ..

וכשהם שיחקו להם בבוץ ובנו בתים וגם מרחו זה את זה [מזל שאני חיה בדור שיש בו מכונת כביסה] אני הלכתי עם הקטנה לשירותים וגם לצפות בנוף, וממש במקרה ראינו די רחוק את שיירת הגמלים.

הזדמנות מעולה לנסות את המצלמה החדשה שלא אכזבה וממש אפשר לזהות פרצופים על אף שזה היה ממש רחוק, על צלע ההר ממול.

ובאותה הזדמנות גם הסברתי לקטנה למה הנבטים בחרו לבנות את העיר שלהם דווקא שם, חולשת על השטח מכל הכיוונים.

נכון שדיברנו על זה בדרך - אבל היתה לי תחושה שהיא לא בדיוק הפנימה, אז אפשר שוב. מה אכפת לה, מבחינתה זה עוד סיפור שאמא מספרת

 

ממשית כמו שאר ערי הנבטים [חלוצה, שבטה ועבדת] נמצאת על דרך הבשמים העתיקה שהובילה ממצרים עד דמשק. מיקום שחולש על כל השטח, עם מערכת איסוף מים מרשימה ובכלל האקלים המדברי שימר את העיר היטב. אחרי הנבטים גרו שם הרומים שהסבו חלק מהעיר לצרכיהם והשאירו אחריהם בית מרחץ מרשים שהשתמר די טוב ואיפשר להסביר לילדים איך אנשים היו מתרחצים פעם, ואחריהם כוח מצב בריטי.

 

הקטנה: לא מבינה למה צריך שהמים יזרמו מתחת לרצפה במקום מעל לאנשים.

השלישי: מה, כולם ביחד התרחצו? ככה ראו הכל אחד לשני?

השניה: [מתמוגגת] הייתי יכולה להיות במקום כזה כל היום, אה, איזה כיף היה להם שהיתה להם מקלחת כזו [הסברתי לה שהם לא בדיוק התקלחו כל יום...]

הבכור: [מחשב בראש כמה מים היה צריך להזרים לבית מרחץ כזה, כמה קוב היה אפשר לאגור ממי השטפונות, ולפי זה כל כמה זמן הם באמת יכלו להתרחץ] איחס, אמא, הם היו ממש מסריחים, בקיץ הם בטח לא היו מתרחצים בכלל...

 

 

 

 

ממשית היה יום נהדר.

לי היה שפע של עתיקות ובעקבותיו שפע של סיפורים לילדים.

לחובבי האטרקציות היה טיול גמלים [שעה בשמש. אני התנדבתי להשאר על טרה פרמה עם שני הקטנים והקשישה, והיה נהדר].

לחובבי השופינג היה שוק נבטי מעניין לכל הגילאים.

 

נפח וכלי מתכת ישנים, נפח זכוכית שהיה אפשר לראות איך הוא עובד [אותי זה מרתק]. משחקי חשיבה עתיקים [הילדים בכל הגילאים ישבו מרותקים שם]. מוזיקה וריקוד [מושלם לשניה]. יצירת כדים. חומרים ממוחזרים. ועוד המון המון דברים וגם סתם ביגוד ונעליים וסנדלים למי שרצה שופינג בזול [האנגלים מאד התלהבו מהסגנון].

 

זה די מייצג - לא אני צילמתי. הקליפ הראשון הוא השוק בממשית ממש השנה

 

בשעתיים הראשונות [הגענו מוקדם, הרוב הגיעו אחרינו והלכו ישר לרכב על גמלים] בילינו אני והילדים בכיף גדול בבנית בתים מבוץ, כמו פעם.

השלישי, אחרי שעתיים, עדיין לא רצה לזוז משם...

 

 

תדעו שאני ממש מעריצה את הקדמונים האלו.

בכל פעם שאני מגיעה למקום כזה, באמצע שום מקום, אני תוהה לעצמי שוב ושוב מה גרם לאנשים ללכת ימים שלמים [הרי פעם לא היו רכבות, או מכוניות] ולהחליט שפה בא להם לגור. רחוק מכל דבר.

זה מרשים אותי בכל מקום שאני פוגשת את זה. זה הרשים אותי בוויילס [אחרי שלקח לנו, באחד הדצמברים, משהו כמו שעה של נסיעה על כביש מלא קרח כדי להגיע לכפר הלינה הפצפון שאפילו לא הופיע במפה] וזה מרשים אותי גם פה בארץ, וזה הרשים אותי בפסח השנה בממשית.

 

[וכאן אני לא מצליחה לצרף קישורים ותמונות. אז אולי אחר כך ממחשב אחר]

 

 

מצפה רמון מבחינתי זה מכתש רמון, על שלל התצפיות מלמעלה והמסלולים מלמטה.

אבל המשפחה רצתה את מרכז המבקרים.

מבחינתי זה היה מיותר, אבל בכל זאת אולי יועיל למישהו. מרכז מבקרים מצפה רמון השתנה מאז שהייתי שם לפני אי אלו שנים, וכיום ברובו מוקדש לזכרו של אילן רמון.

זה בערך חצי חצי - חצי ראשון של הסיור עוסק בחייו ומותו של אילן רמון [שתי תחנות, שתי תצוגות, שני סרטונים]. חציו השני של הסיור עוסק במכתש רמון - תחנה אחת באופן היווצרותו, תחנה שניה בעולם החי במכתש.

הסיור הוא בעצם בתוך בניין. נגיש לנכים.

לילדים - רק תחנה אחת מבין הארבע היתה ממש מתאימה, עם אפשרות לגעת ולהפעיל מתקנים שונים שמדגימים את פעולת הכוחות היוצרים את המכתש: רוח, מים, כוחות טקטוניים.

לדוברי אנגלית - הסיור כולו כולל הסרטונים היה בעברית. תרגלתי את כישורי התרגום הסימולטני שלי, גיליתי שזואולוגיה באנגלית זה לא הצד החזק שלי כך שבסרט על עולם החי במכתש השתמשתי בהמון it... [אני יודעת מה זה נשר באנגלית. אבל פסמון המדבר זה כבר מעבר ליכולותי].

אני לא יודעת אם יש להם סיור באנגלית או לא, על כל פנים למי שאינו דובר עברית הסיור לא היה באמת נגיש.

הסיור בתשלום - לנו לא עלה כי יש לנו מנוי מטמון.

[הייתי עסוקה בתרגום אז אין תמונות].

 

קרוב מאד למרכז המבקרים יש את "חי רמון" - סוג של גן חיות קטן שמוצגים בו סוגים של חיות קטנות אופיניות לאיזור. חלק מהילדים אהבו. אני לא אוהבת גני חיות [לא את הקונספט ולא את הריח]  אז גם כאן אין תמונות...מתאים לעצירה של חצי שעה, לא יותר. יש במקום שולחנות פיקניק ושם פרסנו ארוחת צהריים [הסלייסר שלנו, סלט טרי בכל מקום. גאון מי שהמציא אותו].

 

בשלב זה של היום התחלקנו לשתי קבוצות: אלו שמיצו את היום ורצו לחזור למלון [למיטה, לבריכה...] ואלו שהתאכזבו קשות מכך שלא היה שום מסלול, והחליטו לצאת למתוח רגליים.

ואני - חצי כאן וחצי שם. רוצה לטייל, אבל בחוץ 35 מעלות וחשבתי שזה לא אחראי בשתיים בצהריים לצאת לטיול עם אנשים שלא רגילים לטייל גם ככה וילדים קטנים.

אז בצער רב על היום המבוזבז [אני לגמרי הרגשתי שהוא מבוזבז, כל כך קרוב למכתש רמון ואפילו לא מסלולון קטן?] הזהירות גברה על הרצון לטייל וחזרנו.

[הילדים התגברו די מהר על האכזבה בזכות הבריכה. אני לא...]

 

בכל אופן באיזור מצפה רמון יש המון מקומות יפים, גם תצפיות מתוך המקום וגם מסלולים במכתש בכל אורך ולכל סוג מטיילים. רק עדיף לבוא בסתיו או בחורף, כשלא חם.

תודה יפה שהוספת את התמונות של המלון.

 

 

היה גם גמל שישב בצל ואכל מכף ידו של בעליו [ושתה מים מהבקבוק שלו]. הילדים ביקשו לרכב וקיבלו סיבוב קצר של חמש דקות [בתשלום. אני לא בעד באופן כללי אבל לא אסרתי].

 

 

החג, שכלל הרבה אוכל והרבה רביצה והרבה שינה [לא אצלנו, אנחנו שוטטנו בירוחם לאורכה ולרוחבה, המרץ של הילדים היה יותר מדי פעיל], כנראה לא הספיק ואנשים לא רצו לקום מוקדם ביום ראשון.

לכן הלכנו קרוב - פארק ירוחם. חמש דקות נסיעה מהמלון,ממש בכניסה לירוחם. כך שכל אחד יכול להצטרף או לפרוש מתי שמתאים לו.

 

מסתבר שיש שם אגם, די גדול. אמרו שהוא האגם השני בגודלו בארץ אחרי הכינרת, לא יודעת אם זה נכון.

במשך שנים הוא היה מזוהם משפכים אבל כעת הוא בתהליך ניקוי, כבר אין ריח, יש בו דגים וברווזים ונעים להיות בסביבתו [כשמזג האויר אינו 35 מעלות בצל].

 

בפארק המון המון עצים [לא "יער" במובנו האירופאי אבל יער ישראלי רגיל...] והמון שולחנות פיקניק. היה מקום לכל מי שבא ובאו הרבה ולא הרגיש צפוף.

יש שירותים ציבוריים [לא נקיים].

יש מתקנים נחמדים שמתאימים לילדים עד גיל 12 בערך. ילדינו נהנו גם מטיפוס על עצים וגם מהמתקנים. גם מהדגים שבאגם וגם מהברווזים והאוזים.

 

בכניסה לפארק ניתן לשכור אופניים משפחתיים - ראינו הרכבים של שלושה רוכבים, ארבעה וגם שישה [ארבעה מדוושים, שניים יושבים].

תמונות מהמלון חורף 2015

נילי, שמחה שמעניין לך.

המצלמה - בעברי הייתי חובבת צילום [ממש חובבת, זכיתי בתחרויות וכאלה] אבל זה היה בתקופת הפילם, ממש מזמן. היתה לי מצלמה שעברה אלי בירושה מסבא שלי, הכל בה היה ידני [כלומר לפני כל צילום הייתי צריכה לכוון את כל המדדים, חשיפה, מהירות התריס וכד'] עד שהיא מתה ולי כבר לא היה תקציב לחדשה.

אחר כך היתה לנו סתם מצלמה דיגיטלית פשוטה ורגילה שעצבנה אותי מאד כי היא לא עשתה מה שרציתי ממנה, אבל בסופו של דבר גם היא מתה והפעם רכשנו משהו קצת יותר מאפשר, שמצד אחד אפשר לצלם תמונה בקליק וזהו ומצד שני אפשר ממש לשחק עם ההגדרות ולעשות דברים קצת יותר אמנותיים.

 Sony CyberShot DSC-HX60V זה הדגם [אני מעדיפה קנון אבל הם היו מחוץ לתקציב]. היא עדיין בהגדרת הקומפקטיות.

 

עמיחי, אין לי מושג, אני בכלל לא מכירה את מחירי המלונות בישראל...הפעמים היחידות שהייתי במלון בארץ זה כשהצגתי בכנסים, ואז מחיר המלון היה כלול במחיר הכנס [וכמובן שלמי שמציג יש הנחה אז זה גם לא מייצג].

 

מיכל, תודה.

 

 

גם אני לא הכרתי את המלון אבל ובייחוד נהנתי לקרוא את התיאורים שלך. את כותבת מקסים.