דני, 

גם אני לא נכנסתי לתוך בית הקפה, רק הצצתי מבחוץ והבטחתי לעצמי לחזור ולשתות כוס תה בחברה טובה, בהזדמנות אחרת.

אז כדי שלא תישאר עגמומי, זו תהיה תרומתי ל"פינת החתול" בגיחה הבאה שלך ללונדון - Cafe with cats.
יעל

או-לה-לה, התקבצו ובאו מספר חברות ותיקות ויקרות שלי, איזה כיף!

י' (יונה וקשת), כיף שבאת, את כבר יודעת שחלק מהסחרחורת מוקדש לך(הערה קצרה,טיזר/ספוילר לקראת הבאות)..

זיוה, מעניין , גם לי יש סימפטיה לתמונה הזו, למרות שמבחינה צילומית היא רגילה לגמרי. בקשר לבדיקת הבחינות. הייתי כבר עייף ולא רציתי לעייף אתכם במה שקרה לי בנסיעה האחרונה לנמל התעופה בפריז. אני בלחץ על סף ההיסטריה כי ספק אם אגיע לטיסה ומהארץ דוחקים בי ,ממש באגרסיביות, להעביר ציונים. אני אומר - מחר בתשע יהיה לכם הכל, מסודר, אבל לא - הם צריכים עכשיו. אז לא מספיק הלחץ , עכשיו יש גם רצף של ווטסאפים למורי התלמידים שיתחילו להעביר לי הערכות קדומות כדי שאוכל להעביר משהו, וכמובן שבדיעבד יכולתי לעשות זאת אחרי מספר ימים - קטע מעצבן לאללה..

נועה - ואו, התרגשתי. בחרתי מסעדה מבין מיליון המסעדות ובסוף מתברר שהיא המסעדה של מלכת אנגליה,סליחה בריטניה (לא בטוח שהחדשים יבינו את האמירה האחרונה, הותיקים - ללא ספק..)

יעלי, איך כל פעם את יודעת לחמם את הלב עם המלים המדויקות שלך..דוקא התמונה שצירפת קצת גרמה לעגמומיות מה, כיוון שבעוונותי פקדתי גם פקדתי את שורדי'ץ הנהדרת,אפילו מספר פעמים, וממש לא ידעתי על המקום ומי כמוך יודע שבכל גיחה תמיד תהיה פינת החתול...

דני

לא סתם סחרחורת, התקף מיגרנה סוער עשית לי... זה באמת אחד המרהיבים שלך.

מתפעלת בכל פעם מחדש מהיכולת שלך לטייל בקצב אש ובתזזית נלהבת בין אהבותיך הרבות והטובות. אני תמיד לומדת ממך על דברים שונים שלא הכרתי אבל מה שנשאר קבוע הוא שלטייל ככה - זה רק אתה יכול. יש כאן, כתמיד, כמה שיאים בלתי נשכחים ולא מעט תמונות נהדרות אבל הטוויסט שהכי ריגש אותי הוא המפגש עם סר פול. זה שגרם לך לחרוג מתקציב מוקפד ולעשות עוד צעד בעקבות הלב. וזה תמיד תמיד כדאי.

וכמובן שעשית לי געגוע ללונדון ומקדישה לך תמונה מבית הקפה עם החתולים, זה שוודאי אתה מכיר מרחובות שורדיץ.

תודה על עוד סיפור נהדר,

יעל

דני - מקסים!

תמונות נהדרות! (מתי תלמד לסובב את התמונה? )

אז מילא שגרמת לי לגעגועים רבים ללונדון, אבל סביצ'ה.....!!! המסעדה "שלנו" היא סניור סביצ'ה: מקום מקסים, אוירה נהדרת, אוכל נפלא ו.... אקוסטיקה מזעזעת

[נהניתי מכל האשכול, אבל התגובות "מהבטן" מתייחסות לחצי-בית השני (או הראשון, או השלישי.....) שלי ]

נעה

דני, איזה סחרחורת. התמונות מרהיבות (לא רק אמנות הרחוב). אהבתי את התמונה המשותפת עם האוהדים מקוסובו. יש לי סימפטיה לאלבנים אפילו שטרם נסעתי לארץ שלהם. וכמו נילי גם אני צחקתי שבדקת מבחנים באמצע מסע הכומתה. מה שאני לוקחת ממך זה את הכיף שבלטייל לבד, אבל לבד לגמרי, בלי אף אחד על הראש, ולראות את מה שבאמת רוצים לראות.

מצטרפת באיחור אופנתי...

האמת שאת ההודעה הראשונה קראתי מיד כשהתפרסמה וחיכיתי בשקיקה להמשך, ואז נסחפתי קצת באירועי סופשנה וסוף בי"ס יסודי לילדים ובתכנון הטיול שלנו לאלפים הצרפתיים, ונותרתי מאחור...

אבל סיפור טיול שלך אני לא אפספס!

מיד מוזגת a cup of tea כראוי לביקור בלונדון - וצוללת פנימה.

יורם ידידי הטוב-לא זכרתי..שאלתי במלון.. אתה אפילו לא יודע איזה כיף זה לעבור מגרמניה לצרפת בלי שתצטרך להחליף מטבע....

דני,

אין עליך ואתה לא מפסיק להפתיע כשכל פעם אתה מגיע לשיא חדש. 

מעריץ אותך שכל בוקר הצלחת לזכור באיזו מדינה התעוררת!

תודה אלעד בשמי ובשם אשתי.. ובקשר למרוץ למיליון -טוב,זה באמת לא חכמה...

הי דני

לא רק לעצמך עשיתי סחרחורת. גם לנו עשית סחרחורת עם כל הסיבוב הזה.

כל הכבוד לאשתך שזורמת עם השטויות שלך.

הסיפור שלך יותר מהיר ועצבני מהמרוץ למיליון ישראל. בטח שהוא יותר מעניין מהשעמום האיטי הזה.

תודה על הסיפור

אלעד

ליליה - תודה רבה

נילי - אין כמוך..איך מכל מה שסיפרתי תפסת אותי על בדיקת הבחינות של התלמידים. צחקתי המון...

טל - לא מזמן אשתי אמרה שאולי צריך לעשות בדיקות מקיפות כמו בדיקות כושר במאמץ - אני מבין שאני פטור?? (חזרתי ישר לעבודה,מה לעשות, אבל ספורט לא עשיתי שבוע אחרי הטרק...)

שמוליק - ממש לא הגזמת עם המשפט האחרון...אבל כיף לדעת שקוראים אותך

ג'ני - גם כאן הסמקתי.. בקשר לבלוג,לא בתכנון כרגע,כאן יש משהו שיותר "מתאים" לי, גם אם אני כותב לעצמי. בבלוג אני פחות אסתלבט על כל מיני דברים,נראה יותר רשמי ומהוגן

אבל - בעצם יש לי בלוג - אם תקישי "הבלוג של dke" או טוב יותר "סיפורי מעשיות. סיפורי מסעות. דני בערבות הגלובוס" תקבלי פוסט אחד של המון המון לינקים לדברים שכתבתי בפורום משפחות/אירופה - הסיפור הראשון על הצימוקים ואגוזים הוא משנת 1989 (אפילו שאני בפורום מ-2010). בכל סיפור יש גם הפניות לתמונות, כך שאני אישית יכול תמיד לאתר סיפורים בקלות..

מה שג׳ני אמרה!!!

רוצים בלוג ובנתיים המלצה למנהלי האתר - זהו אחד מהסיפורים שראוי להם להתנוסס כאן בצד בדף הראשי. 

דניצ'קה אתה מותג !!!! 

זה בכלל לא הסחרורת , אלא הסגנון, שהוא כולו שמור לך.

אתה שהולך תמיד אחרי הלב שלך וזה כל היופי. 

אתה חייב בלוג רציני. כל התמונות ההפוכות האלה לא לעניין...

קראתי וחשבתי - קח מקל, קח תרמיל - ממש אליך דני

תודה על תמונות נהדרות וסיפור מטורף

טיול כזה + הסיומת עם ההגעה לשדה התעופה, שקולים לבדיקת  כושר במאמץ .

עברת בהצלחה מרובה! נראה שגם ההנאה הייתה גדולה

טל

דני,

בשעה האחרונה דילגתי עימך בין בריטניה לדנמרק, לגרמניה ולצרפת. אכן שיא!!!אפילו לפיד במדריכים שלו לא חשב על כך! ולחשוב שגם קראת עבודות של תלמידים...איזה הספק מטורף!!!

נראה שלזמן אין חשיבות עבורך, וכך גם לעייפות.

גם אני רוצה.....

אהבתי מאוד את התמונות האנושיות, המבניות והאומנותיות. כרגיל, אין עליך בצילום!!!

תודה עבור מסע מרתק בחיים אחרים.

נילי

הוא לא מגיע ואני משוחח עם יפנית ששואלת אותי -מתי הטיסה שלך. 1240- אני אומר לה. -לא תפסיד את הטיסה?  -לא נראה לי, מתי הטיסה שלך?  –ב1430   – וממתי את מחכה  -9 ....לך תבין יפנים..

יפנים או לא יפנים, גם האוטובוס של 10 לא מגיע וב-1015 אני פורש לטובת רכבת לשדה, מרחק הליכה של קילומטר. קונה כרטיס ב-10 יורו והולך לרציפים. משהו מוזר שם, כל אחד אומר משהו אחר ואפילו יוצא לי לקחת רכבת לכיוון ההפוך ולחזור. הזמן מתחיל לדחוק, המקום הוא המקום הנכון, אבל כל הרכבות הם לכיוון גאר דה נורד ולא לשדה. בשלב מסויים יורד לי האסימון – אני שואל מישהו אם הוא מבין צרפתית ויוכל להסביר לי מה כתוב ..מתברר שבגלל שביתת עובדי הרכבות, אין רכבות ישירות ואכן עלינו לנסוע לגאר דה נורד ושם למצוא רכבת. גם שם, צריך לברר אצל המקומיים איפה הרכבת הלא ישירה לשדה. מאות אנשים מחכים לישועה, הזמן דוחק וקצת אחרי 12 אני מגיע סוף סוף לשדה.

מגיע לגייט של איזי ב-1215 ומגלה בדרך הקשה שלהגיע לשדה התעופה 40  דקות לפני ההמראה זו גם דרך ..

הערה חשובה – אל תנסו את זה בבית..

זהו, אני את שלי אמרתי..

6 נפרדים מאודיל ובן זוגה, לוקחים מטרו קו 1 והולכים לפאלה רויאל, ליד הלוברה, שם יש לי איזיבאס ב-0915

ממשיך לפאב לא רחוק. גרמניה מנצחת את אוקראינה ואני על קוקטייל זומבי (בלי פסיק – זה שם הקוקטייל, לא המצב שלי). חוזר למקום שלי עם אוטובוסים, למה לא. בתחנת ניישן (נאסיון?) רואה ככר עם שני עמודים, שואל את עצמי אם זה כך או שאני רואה כפול מהקוקטייל ..ממשיך ברגל עד לדירה ועוד יום עבר, מחר חוזרים

מגיע לגני לוקסמבורג הזכורים לטוב, קצת מטייל ומניח את הגופה שלי מול האגם. לא משנה שכסאות הנוח רטובים לגמרי, הרי גם אני רטוב לגמרי. כמה דקות של סטלבט ואז מגיע השומר הרע ואומר לכולנו – ג'מעה, זה 9 ורבע בערב, יש לי בית, אני סוגר..

אני לא היחיד כאן, יש כאן עוד משוגעים (רטובים)

על שפת הנהר, בגשם ממש שוטף, הולך לו יהודי רטוב ומצלם ומצלם ומבסוט מהעולם – כל כך יפה כאן