ציידת- באמת וונציה היא עיר כל כך רומנטית.

מרתון הוא לא רומנטי. הוא דורש חמישה אימונים בשבוע למשך כמה חודשים לפני המרוץ עצמו. כשאני חושב על זה אז באמת הרגע שהמרוץ נגמר זה גם הרגע של איחוד חוזר מרגש. לפחות עד תחילת העונה הבאה.

אז תטוסו בלי ילדים ולא בקיץ לוונציה ותהנו.

אלעד, סיפור מצחיק, מרגש ובעיקר רומנטי! אתה ואלונה צועדים יחד בקצב כ"כ ייחודי... טרם הייתי בוונציה ועכשיו מרגישה שאני חייבת. 

שירלי- אחרונה חביבה.

מזל טוב לסיום השנה.

גם את מצחיקה בלי סוף. הוונציה שלכם נשמעת לא כיף בכלל. הגשר שבסוף הצלחתם להצטלם עליו הוא הגשר מתחת לחלון של החדר שלנו במלון. שמופיע בהודעה 14.

התרגשתי לקרוא על הנחת התפילין הרב דורית בבית חב"ד בגטו.

אחרי הסיפור שלך ושל יורם, הייתי חייב לבצע את סעיף 2. אם אתם שתיתם קפה בסן מרקו אז גם אנחנו חייבים. לא סתם כמו קתרין הפבורן אלא כמו משפחת ט' המורחבת.

היי אלעד!

הבאתי פתק למאחרים (יש לי סיבה! מסיבת סיום כיתות ו' - יקום מקביל!).

נהניתי ביותר ואף צחקתי (גם גיל ). אני מתה על ההרפתקאות שלכם. למה לא הבאתם מגפיים כאלה לארץ?! להיט!

בוונציה הייתי פעמיים:

א. בירח דבש לפני 23 שנים. זה היה באוקטובר וראינו את גשרי העץ בכיכר סן מרקו. זה היה יום אחרי הצפה, היה אפשר ללכת על חצי כיכר... אז היינו שם שלושה ימים ונהנו מאד. בלי מוראנו או בוראנו.

ב. בטיול המפורסם (בפורום) - טיול רב גילי לאיטליה עם הסבתא והסבא. לדעתי אז לא הכרנו ולא קראת את סיפור הטיול הזה.

אז אני מצרפת לך את הבלוג: חמישה דברים שלא כדאי לעשות בוונציה. 

(שים לב לסעיף מס' 2).

ביי וד"ש לאלונה. 

שירלי

תודה רובי- וונציה זו הרפתקאה קטנטונת לעומת טוקיו או גמר האירווזיון.

שאני אבין, התאכזבת שלא קפץ כריש מהמים?

תודה על המחמאות.

זיוה- כמובן שאת תדעי לזהות. "שמתי לב" הוא גם שם הבלוג המצויין שלך. למי שלא מכיר: הבלוג של זיוה

הסמקתי מההערכה שלך. זה מתחיל בזה שאנחנו מצליחים לייצר עלילות. אחר כך לספר אותן זה יותר פשוט.

יורם- מזל שהספקת לקרוא. אם עוד לא היית בבוראנו אז קדימה. יש לך יעד.

בבית הקפה של סן-מרקו ידענו מה המחיר הצפוי ובכל זאת בא לנו על החוויה הזאת.

למשל ביום ראשון נכנסו לבית קפה בקולניאנו. קפוצ'ינו ביורו וחצי. והשירותים? בול פגיעה. מה זה פה? תאילנד?

אורנה- כיף לי שאת נהנית מהסיפור שלי.

עוד כמה ימים ואנחנו בסלובקיה כמוכם בקיץ הקודם.

המרתון היה יכול להיות סבבה גם לי, אם היו מקצרים אותו בשבעה קילומטרים .

התנאים היו לרעתי. נפצעתי בשיא האימונים. וזה שהצלחתי לרוץ ולסיים זה הישג גדול מבחינתי.

אלעד,

אין לי מילים... גם בוונציה עברתם הרפתקאה

חיכיתי לרגע שכריש/לוויתן יקפוץ מהמים

יופי של סיפור יופי של תמונות

רובי

אלעד,

טוב שאני מפציעה כאן לעתים... וכל הכבוד לי על התזמון... 

אמנם לא בענייני מרתונים, אך מאוד בענייני בוראנו, אותה מאוד מאוד אהבנו! 

היינו בה לפני 7 שנים (!!! וואיי, איך שהזמן חולף לו.....). הציעו לנו כאן לא לוותר על מוראנו. אי אפשר בלי. אבל שמענו בקולה של ברנדי (ששמעה בקולו של מקומי שייעץ לה... ) והגענו לבוראנו. ניצחון ה- ב' על ה- מ'..... 

תודה על תזכורת מדהימה! והאמת, אהבתי את הסיפורים על המרתון. מהכורסה המרתון דווקא סבבה! 

תודה,

אורנה

אלעד,

כמעט פיספסתי ואז זה באמת היה מבאס.

בוראנו שלך צבעונית ויפה, ופעמייים שלנו בונציה לא הגענו אליה.

ונציה בזריחה ממש מדהים, וסיפור הקפב בעשרה אירו, מזכיר לי שבטיול הראשון לונציה, ישבנו באחד מבתי הקפה בכיכר. ניגש אלינו המלצר ומציע לנו תפריט, ואנו דוחים את התפריט ורק מבקשים שני קפוצ'ינו. כולה קפוצ'ינו! באמת?

קיבלנו חשבון שלדעתי שווה ערך היום לעשרה אירו לכל ספל + איזה 10 אירו למוזיקה.

אבל החוייה..!

את הכיכר המוצפת לא חווינו, אבל אני לא מתפלא בכלל שכמעט וטבעתם שם..

אתה רואה? אני יודעת לזהות רגעי שיא מרגשים.

הסיפור שלי על אמסטרדם הפעם על קצה המזלג ובוודאי לא מתחרה בעלילות שאתה יודע לספר (כותבת את זה בהערכה רבה). כתבתי רק כמה תובנות, והופ - כבר סיימתי. הבית שלי כרגע עבר לבלוג. אתה מכיר אותו 

תודה רבה זיוה.

אני מעביר את המקל אליך עם סיפור אמסטרדם שלך.

הסיום של המרתון זה רגע של התפרקות. אחרי חצי שנה של אימונים שהתחילו בחום של הקיץ והמשיכו לגשמים של החורף וכל מיני לחצים ובעיות וסימני שאלה וקשיים ובאותו רגע של התמונה הכל נגמר. הכל עבר. עשיתי את זה ועמדתי במטרות שלי. אז זה בדיוק הרגע שאתו צלם איטלקי הנציח.

עכשיו אנחנו נחים

אלעד,

כרגיל סיפור מעולה ומשעשע עם עלילה משובחת. התמונות נהדרות אבל זו שהאיטלקי צילם בסיום המרתון שברה את לבי.

ל-vthomeo - את יכולה לקום מוקדם, להשאיר את בני הבית ישנים, לצפות בזריחה ולהגשים את החלום גם בלעדיהם. 

החוויה של המים הגבוהים - חוויה, אבל הבטחתי לעצמי להגיע לשבוע בוונציה בזמן אחת הביאנלות הקרובות. 

Let it - Grazia mile

לא תמיד יוצאים לנו ניסים טובים כאלה. לפעמים אנחנו מתפללים ממש חזק ובתמורה יוצאת לנו קטסטרופה. החברים הותיקים יכולים להעיד.

ומה שג'מוס אמר. פברואר זה טוב.

בפברואר יש גם את קרנבל התפוזים: מלחמת התפוזים הגדולה

ג'מוס- שאפו על מרתון רומא. על ריצה ברחובות של אבנים משתלבות ועל שבע גבעות. ועל כל המדרגות שטיפסתם אחריו.

ג'ני- כמה שאת צודקת. ואם החוצפנית הזאת היתה מנסה לעשות את זה בתחתית של רומא או לחלופין בארץ זה לא היה נגמר טוב מבחינתה.

אלונה רוצה לחו"ל. תמיד. ולא משנה עם מרתון או בלי מרתון אבל אם בשביל להוציא אותי מהארץ צריך תרוץ של מרתון אז זה גם טוב.

שרון- תודה על המחמאות. אני שמח שקראת את הסיפור. המצלמה שלנו חדשה אחרי שאת המצלמה הקודמת פיצחתי בקיץ בתאילנד. ובבוראנו כל תמונה היא אליפות, פחות משנה מי הצלם.

ורד- גם הסיפור שלך על לונדון זכור לטובה. אל תשכחי לספר לנו כשאת חוזרת מאיטליה. את מספרת ממש מרתק. ואם תצליחי להעיר את הבנות בשביל הזריחה זה משהו משהו. אני אפילו לא הייתי מנסה. התמונה בזריחה היא של גשר גוליה מהמסעדה "גם גם". אם תלונו בגטו או לידו, תדעי איפה זה.

buonanotte e arrivederci

טוב, בשבילי זה אחד השרשורים היותר שווים שקראתי.
אהבתי הכל. מהתחלה ועד הסוף.
התמונה הזו של הזריחה..... הלוואי שהבנות ישתפו פעולה ויקומו מוקדם מוקדם בשביל זה.

טוב אני כמובן באיחור האופנתי הרגיל, התמונה עם המגפים והמעיל בצבע תואם, באמצע כיכר סאן מרקו המוצפת, מוכתרת אצלי כתמונת השנה! וגם שאר התמונות מהממות, אפילו התמונה המאד מרגשת, שלא אתה צילמת, החיבוק המזיע... אכן ונציה של חורף היא ממש לא ונציה של קיץ, גם אנחנו בילנו בה 3 שעות של לחות וצפיפות שעלו לנו ממש המון בדיוק כמו בסיפור של חברת הפורום לי. שאפו על הסיפור , המרוץ , והתמונות!

ג'מוס: להגיע לקרנבל בפברואר - רשמתי לפני.

ג'ני: אין כרטיסים ביד. It's in my list

אלעד - מחזירה אליך את השידור

היה אחד שרץ מרתון ברכבת והחוצפנית הזאת לא נתנה לו לשבת ????? זאת עבירה שיש עימה  קלון!!!

אלונה רצתה מרתון בחו"ל? אלונה?!! איזה אישה יש לך  עכשיו אני כבר באמת וממש מתלהבת 

באסה על הקיר, ושאפו לגמרי שאפו על הזמן, 11 דקות איחור בטוחה שהתבאסת אבל 2 מרתונים בזמן של שלושה חודשים זאת עבודה קשה מאוד, ושום דבר לא מובן מאליו, כמו גם זה שהצלחת להמשיך לרוץ אחרי הקיר...

לט איט אני לא מאמינה שאת שוברת את המסורת של ללכת בעקבותינו  

מקווה שאת כבר מחזיקה כרטיסי טיסה ביד ושהמחדל הזה יטופל במיידי. 

פברואר בזמן הקרנבל ולא בסופי שבוע כי בשבת/ראשון די צפוף !

והמרתון שלך, אלעד  נשמע כזה מקומי ורגוע וכייף , עד הקיר כמובן ....

ובניגוד למה שהיה לנו ברומא נראה שלא היו לך הרבה מדרגות לעלות/לרדת ביום שאחרי

גרציה מילה 

ארי ודרצ׳י (עכשיו נזמזם כוורת כל היום)

גם אני מוסרת: Bravi 

איזה סיפור מקסים.

אני מבינה שרק מי שמתפלל מקבל אלטה אקווה מחוץ לעונה .

ומכיוון שאני האחרונה שלא הייתי בונציה ולא בבוראנו, ומכיוון שתמיד מדברים על הצפיפיות שם אז אולי תגידו לי: מה הוא החודש המומלץ לבקר בעיר בהתחשב במזג האויר והצפיפות?

האי סן מיקלה. בית הקברות של וונציה

יצאנו מהקניון וראינו שממול יש חנות ספורט ונכנסנו גם אליה. בסוף הקניה ביקשנו מהמוכרת שתזמין לנו מונית. היא לא רצתה.

יצאנו החוצה והלכנו לכביש לתפוס מונית מזדמנת ואין. תיכף אנחנו מפסידים את הרכבת הבאה לוונציה. ניסינו בכמה כבישים וכלום, אף מונית לא עוברת. פספסנו כבר את הרכבת. ניסיתי להתקשר לטלפון על כרטיס הביקור ועונה לי מענה ממוחשב באיטלקית. דיכאון. וגם קר.

נכנסנו לחנות של ציוד למסיבות וביקשנו מהמוכרת מונית. היא מסבירה לנו שאין פה מונית, היא מוכרת בחנות. דרשנו ממנה להתקשר למספר שעל הכרטיס ביקור ושתזמין לנו מונית לפה. היא עשתה את זה ואכן אחרי עשר דקות הגיעה מונית ולקחה אותנו לתחנת הרכבת.

תשמעו איזה קטע היה לנו ברכבת. אחרי המתנה ארוכה הגיעה הרכבת ועלינו עליה וראינו שהיא מפוצצת באנשים (איטליה או לא איטליה?) כל האנשים שעלו איתנו בתחנה נאלצו לעמוד במעברים. ויש מושב אחד פנוי ומונח עליו מעיל לבן. מלא אנשים עומדים, מבוגרים וצעירים (וגם אחד שרץ היום מרתון) ויש כיסא פנוי, אבסורד. למה הוא פנוי? כי איטלקיה צעירה שומרת את המקום להורה שלה שיעלה בתחנה הבאה. שאלתי אותה מה פתאום? היא לא ידעה אנגלית ונוסע אקראי מהמושב ממול התחיל להסביר לי שהיא שומרת את המקום. אני מסביר לו שאין כזה דבר לשמור מקום ברכבת (במחלקה הזאת). הוא מתנדב לתת לי את המקום שלו ואני לא מוותר לצעירה ומזיז לה את המעיל. בסוף ההורה שלה בכלל לא היה בתחנה הבאה.

אחרי שהתקלחתי והתלבשתי בבגדים חמים ונקיים לקחנו מונית לקניון של העיירה. הקניון של העיירה נמצא בתוך אזור מסחרי גדול. כשירדנו מהמונית שאלנו את הנהג איך נחזור לתחנת הרכבת? הוא נתן לנו כרטיס ביקור. בילינו בקניון. אכלנו בו ארוחת צהריים. היה שם טורניר של מעין כדורגל שולחני.

במשך ארבע שעות אלונה ישבה בבית קפה. קראה ספר. הלכה לגינה לנוח בשמש. אחרי כמה זמן התחילו לחזור הרצים הראשונים.

קיבלתי בירה בחינם.

הלכתי להתקלח בקרון מקלחות שדה. חודש מרץ בצפון איטליה והאוויר קר והמים קפואאאאיייים. אני חושב שזו המקלחת הכי קרה שעשיתי בחיים.

קבעתי עם אלונה את שעת החזרה: עוד ארבע שעות. המרתון יוצא לדרכו. בהתחלה רצים קצת בתוך העיירה הקטנה. אחרי שלושה קילומטרים המסלול יוצא מהעיירה ומתחיל להתפתל בין חוות, כפרים קטנים, שדות, גבעות, נחל אחד, ועוד. בצידי הדרך עומדים איטלקים וצועקים "Bravi" לרצים.

רצתי רוב הדרך ליד מכתיב קצב איטלקי. הוא לא הפסיק לדבר לרגע, מציק לכל מי שרץ לידו. "איל טמפו? פרפקטו!".

שלושת רבעי מהדרך הייתי בסדר. ממש בסדר. בקילומטר השלושים וחמש היתה תחנת רענון (כל חמישה קילומטרים הייתה תחנה כזאת) עצרתי רגע לשתות מים, להתפנות, לאכול איזה ביסקוויט. ואז אני רוצה לחזור לרוץ ואין! הרגליים לא זזות. פגשתי את הקיר. איזה קיר! חומות אורליאנוס. בלי כוח רצתי את שבעת הקילומטרים הנותרים ואיחרתי באחת עשרה דקות.

היה לנו מפגש מרגש ואלונה זכתה לחיבוק חם מלא זיעה והתמונה היחידה שלי מהמרתון היא שצלם איטלקי ערמומי צילם אותנו מהצד.