ליאור ליאור, אתה תעוף על ברלין. אתה תתאהב בה, אין לי ספק. הבעיה היחידה עם ברלין זה שאחרי שמכירים אותה אין שום סיבה לנסוע למקומות אחרים. תודה על השיר והנופים. 

המטייל המתמיד, הרבה הרבה תודה. אני לא חושבת שדרוש אומץ מיוחד לחשיפה. בשבילי הכתיבה והחשיפה היו סוג של תרפיה שעזרה לי מאוד. מקווה להבא לטייל בארצות אחרות ורק לפי בחירה שלי. שוב תודה! 

אלונה

היי אלונה !

דרוש אופי מיוחד ואומץ אמיתי בכדי להחשף בנושאים הכי אישיים.

התנהלותך  והתמודדותך בתקופה הזאת ריגשה אותי מאד !

אהבתי מאד את הדרך המיוחדת בה בחרת לחגוג את ניצחונך.נהניתי מאד

להתלוות גם לטיולך הנוכחי[ממש לא משנה באיזה הרכב את נוסעת]

כתיבתך סוחפת ,מרתקת ומעניינת !

רוצה לאחל לך הרבה בריאות ועוד פעם הרבה בריאות והמחשבות שיתעסקו

רק בתיכנונים עתידיים ליעדים הבאים !

תודה רבה על השיתוף !

שאהיה גדול אולי סוף סוף אסע לברלין......

ואז אוכל להשתמש בכל ההמלצות הנהדרות שלך

עד אז אסתפק בטיול וירטואלי איתך (בחיזוק וים ונדרס ובונו כפסקול)

 נהנתי מאוד לקרוא  מלאכים בשמי ברלין

בוקר אור לאלה שעוד לא נסעו ורק חולמים, בוקר נפלא לאלה שכבר חזרו ועדיין מבואסים.

א"א, לא, אתה, אתה, אתה. ואל תתווכח. אתה! 

ארז, הסתובבתי איתך בהנאה רבה באמסטרדם. שאפו ענק על שהצלחת להרים טיול של 12 איש, שלושה רכבים (במקומות שונים) והרבה אופטימיות. אני חושבת שמגיע לך כפיצוי טיול ברלינאי קטן בהרכב הרבה יותר מצומצם. 

לחיים ידידיי, אין כמו מיץ אבטיח עם רום כדי לשכוח איפה אנחנו חיים. 

אלונה מרוב אמסטרדם לא ראיתי את ברלין יפה מיוחדת מקורית עם נגיעות מיוחדות שלא יודע איך הבאת אותן. אחרי טיול עם 12 נפשות, טיול לבד מבחינתי כרגע זו רק פנטזיה... ממכר תודה

אמנית המילה הכתובה.

אלופת הארץ בפילפולים. מלכה אמיתית.

מוטי

הי ידידיי, די מעצבן שיש עיסוקים אחרים חוץ מלשבת אתכם לשתות בירה ולקשקש על ברלין.

אמהצ'קה, איך אני אסביר לך איפה? בצד שמאל כשבאים מכיוון תחנת U לכיוון מרכז תרבות קלטוראל בראוורי. חוץ מזה גם אני נמנעת מבתי קברות בשנים אחרונות אבל זה היה יותר חוויה רוחנית מיסטית מאשר כל דבר אחר. ובפעם הבאה כשאת נוסעת לברלין תנסי לא לתת לאף אחד להגביל לך את החופש. 

שמוליק יקירי, תודה לך על כל המילים הטובות. אני כותבת מה שאני מרגישה אחרת מה הטעם? 

חנן, גיליתי את החזר המס של רוזמן כמובן אחרי שהשקעתי כ-100 יורו ב-DM. בכל מקרה, שלא אצא פארשית - הסניף שהייתי בו הוא הקרוב לקודאם, תחנה אחרונה של קו U ירוק. אבל אני מניחה שזה תקף בכל הסניפים. 

הי ססונה, ספר לא בטוחה שיהיה כי ממילא הוירטואליה כבר מזמן השתלטה על חיינו. הנה הכול כבר עלה לבלוג. תודה לך!

הי אורית, אני האחרונה שאגיד שברלין יפה. בביקור הראשון שלי הייתי בהלם עד כמה היא מכוערת. אחר כך התרגלתי. פעם היה לי כלב שאמרו עליו שהוא עד כדי מכוער שזה הופך לסוג של יופי. ככה גם ברלין בעיניי. אני מקווה לא לשעמם אותך בסיפורים הבאים כי כרגע התחושה שלי שגם הסיפורים הבאים יהיו מברלין.

אלונה, תודה רבה!

איזו כתיבה קולחת ומשעשעת.

אני ממש מחכה לכל טיול שלך ולא משנה לאן .

כל הכבוד גם על האומץ לנסוע לגמרי לבד, אין ספק שזו חוויה אחרת.

ברלין בהחלט מרתקת ומלאת רבדים (קשה לי לומר שהיא יפה). היינו 9 ימים עם הילדים לפני שנתיים והיא בהחלט השאירה טעם של עוד.

שוב תודה,

אורית

איזה כיף זה לקרוא אותך ברצף , אלונה

זה היה כמו לקרוא סיפור מרתק מלווה בתמונות נפלאות, ואת התובנות מצאתי בכל משפט שלך

מחכה לספר.....

שוב תודה, כתבת מדהים והתמונות משלימות את החוויה בצורה מושלמת.

תודה על הטיפ לגבי הטקס פרי ברוזמן, כמי שמגיע לברלין בכל פעם עם רשימת קניות פארם בשווי 200 אירו זה בהחלט מועיל.

אלונה יקרה,

תודה מקרב לב על שאת פותחת לנו בכל פעם צהר מופלא להרגיש ולחוות ולו חלק קטן ממה שאת הרגשת וחווית, באמצעות המילה והתמונה.  

מאחל לך (ולנו לא פחות) עוד המון המון חופש לחלום ולהגשים, להחליט ולחוות, ולספר ולספר... 

שמוליק

עוד לא קוראת סיכום..עוד לא..

שבוע גרנו על Schönhauser Allee..איפה מצאת שם בית קברות יהודי??

אולי טוב שלא מצאתי,חופשיה לא הייתי בברלין...היו עושים לי.. עוד בית קברות לבקר..

האמת שכבר כמה שנים מתוך בחירה לא נכנסת לבתי קברות..

תובנות סובייקטיביות

הפעם אין לי תובנות. יש לי רוגע, יש לי שלווה, יש לי אושר גדול, יש לי אהבה והערצה לעיר הזאת. יש לי המון תוכניות לביקור הבא שלי ולעוד שלושה לפחות, יש לי צער גדול שהדברים שפועלים שם היטב לא עובדים פה בכלל, יש לי כמיהה אינסופית לאנרגיות הטובות של העיר הזאת וגם קצת אכזבה מעצמי שלא גיליתי אותה לפני כמה עשורים. אבל תובנות אין לי. ואם תלחצו אז אולי רק אחת:

לבד זה לגמרי חופשי. ובברלין עוד יותר

זהו, ידידיי, כאן מסתיים המסע הנפלא שלנו בברלין. שיהיה קיץ נסבל ורגוע, תמריאו בקלות ותנחתו ברכות, ורוצו לספר לחבר'ה.

שלכם, בברלין ובגבעה, בגשם (רצוי) ובחום הנוראי,

אלונה ו-PP

תודות אובייקטיביות

הפעם התודה הכי גדולה מגיעה לי. על שלא התלבטתי ולא חששתי, על שהחלטתי והגשמתי. 

חופשיה לעזוב

בוקר טוב ברלין יפה שלי, אני לוחשת בפעם אחרונה (השנה. בעצם הקיץ. נראה). יש לי עוד כמה שעות לפני המונית. קצת קוראת קצת כותבת קצת מתרגלת הליכה עם 35 קילו עלי. המונית מגיעה בזמן. אגב, מחירי המוניות עלו בצורה רצינית מאז שהייתי פה. במקום 33 יורו הרגילים אני משלמת 45. כפרות.

טרמינל B להחזרת מס, אין הרבה אנשים וההחזר לכרטיס בלבד כי על כל חשבונית הם לוקחים 2 יורו אם רוצים לקבל מזומן. הלאה לטרמינל 1 של איזיג'ט עם אותם 35 קילו. תור אינסופי, בלתי נגמר. בשלב כלשהו מודיעים בקריזה שנוסעי טיסה כך וכך מתבקשים כולם לעבור לדלפק מספר כך  וכך. חצי מהתור עוזב. ואז אל המרווחים שנוצרו בתור, נדחפים מתחת לסרטי ביטחון דווקא הנוסעים שטסים לתל אביב. ככה, בסבבה מדלגים עלי, שעומדת כמו דבילית בתור. הסיטואציה מוציאה את PP משלוותה (שגם ככה לא קיימת) והיא מתחילה לצרוח למה להתנהג כמו בהומות? בתגובה היא מקבלת הסבר "אבל עמדתי פה, אבל הם איתי, אבל אנחנו ביחד". אני תופסת את PP ובכוח מסובבת לה את הראש לכיוון השני כדי שתפסיק להסתכל עליהם ולהתעצבן.

אחרי שאני מורידה מעצמי 35 קילו אני שמה לב שאותם הנדחפים עדיין עומדים בצ'ק אין ומתווכחים. מסתבר שהם היו בטוחים ששתי המזוודות האימתניות שלהם יעברו בחינם באיזיג'ט. PP קורנת וזורחת מרוב שמחה לאיד.

אחר כך דיוטי סביר שבו מושקעים אחרוני היורו שלי עד שאני שומעת בקריזה שם מוכר. שלי. נא לגשת לביקורת מזוודות. מה יש לי לגשת לשם? שילמתי על שתי מזוודות שלחתי שתי מזוודות. מה יש להם? אני מתעלמת. בפעם שנייה השם שלי נשמע כשאני כבר עברתי את ביקורת דרכונים האחרונה. מה הם רוצים ממני, מי זה הם והעיקר איפה הם שאני אמורה לגשת אליהם. מנסה לברר אומרים לי תחזרי בחזרה לטרמינל B איפה שמסרת את המזוודות. רבע שעה עד הטיסה! PP כמעט מתעלפת, אנחנו עוברות את כל המדרגות ומסדרונות נכנסות לחדר ובו התיק שלי ושלושה גרמנים.

אחד מהם שואל אותי "זיפו"? ברור שיש לי זיפו. אבל לפני שנתיים החרמתם לי אחד שהיה בתיק יד. הפעם הייתי חכמה ושמתי במזוודה. מסתבר שזה גם לא טוב להם. תוציאי את הזיפו. אתם רציניים? דחסתי בתרמיל הזה 18 קילו איפה אני אמצא לכם עכשיו את הזיפו? הגרמנים מדברים ביניהם. כנראה שהייאוש שלי משכנע אותם, הם מעבירים את התיק במכונת שיקוף ומראים לי בדיוק איפה לחפש את הזיפו. כמובן בתוך שקית עם הכביסה המלוכלכת. יכולתי לנחש לבד. בקיצור אני מוצאת את הזיפו והם מחרימים אותו כמובן. תחנקו עם הזיפו מסננת PP בזמן שאני מחייכת אל הנאצים.

ריצה חזרה ועלייה זריזה למטוס. וכשהמטוס ממריא PP שואלת את תיקחי אותי שוב לברלין? כאילו שהיא לא יודעת את התשובה...

מכאן עוד סיבוב בהופה, עוד כמה חנויות. למה? כי אני יכולה. החום הופך כבד מדי – 25 מעלות שלמות! השמיים קודרים, מחניק, מה שאומר שתכף תהיה סערה.

השעה כבר שש בערב ואני חוזרת למלון לארוז. לתדהמתי אני מגלה שיש לי עוד כמה וכמה קילוגרמים פנויים. כמובן שקניתי תיק נוסף בדרך חזרה. באתי לפה עם 12 קילו ועכשיו אני על 28 אבל שילמתי על 40. מה עושים? מהר החוצה להשלמות. טיפות ראשונות כבדות של גשם כבר נוחתות על קודאם והרבה זמן להסתובב אין. פרפומריה רוזמן היא פתרון מושלם להשלמת הקילוגרמים חסרים. אגב, להבדיל מ-DM ברוזמן אפשר לקבל גם טופס לטקס-פרי. ככה שאם אתם מתכננים להצטייד בקוסמטיקה חדשה (ואין סיבה שלא תתכננו את זה) ממליצה לעשות קנייה מרוכזת ברוזמן.

כעבור שעה אני שוקלת שוב את המטען שלי שכבר מתקרב ל-35 קילו מה שמאוד משמח מצד אחד אבל גם מעורר את השאלה הגדולה: איך לעזאזל אני אסחוב את כל זה מחר? 

PP מודאגת: ואם לא נמצא את הדרך חזרה ונפספס את הטיסה מחר? אני מרגיעה אותה. נמצא ולא נפספס לצערי הרב. ואנחנו הולכות לאיבוד. עוד רחוב עוד פניה עוד סמטה גלריה כביש רחוב גינה חצר ו... הרגליים שלי מביאות אותי לחצר של בית קפה שלא מצאתי אתמול עם שתי מפות - ברקומי'ס, שיושב בסופיה גיבס הופה. 

תרשמו לכם כי המקום לא סתם מקסים אלא היחיד בכל אירופה ומזרח התיכון שיודע להכין אספרסו כפול על קרח בדיוק כמו שאני אוהבת. ועוגת פירורים של תפוחי עץ ופטל הייתה אלוהית. 

ועכשיו? ועכשיו אני מקפלת את המפה ועושה מה שכל בן אדם חייב לעשות ולו רק פעם אחת בחופשה. ללכת לאיבוד. אני נותנת לרגליים לשוטט ולקחת אותי לאן שהן מחליטות.

או התערוכה של האמנית סינדי שרמן בגלריה ME. הנשים שלה שבורות, סדוקות, מעוותות, גם כשהן מחייכות למצלמה. אהבתי מאוד. 

יש ברחוב הזה מיליון גלריות קטנות. גלוש פעם סיפרה עליהן ואני נשבעתי שכשאגיע לברלין לבד אבקר בכל אחת ואחת. נכנסת כמעט לכל גלריה. חלקן בחינם, חלקן בתשלום, בחלקן מותר לצלם ובחלקן לא, חלקן לא מעניינות וחלקן מרתקות. כך למשל תערוכה שנקראת "בנים".

אחרי הבונקר אני קצת משוטטת בסביבה ומתקדמת לרחוב Auguststrasse. 

הסיור נמשך כשעה וחצי. בסיומו נונו מושיב אותנו מסביב לשולחן לשיחה. מה אהבנו יותר, מה פחות, למה, מה התוכניות של כל אחד לאחר כך. בסוף מסתבר שגם השולחן והספסלים הם חלק מהתערוכה, יענו אמנות שימושית. מישהו בונה ספסל ואני יושבת עליו וככה אני הופכת לחלק מהיצירה שלו... מרגישה שהשכלתי. בלי ציניות. למרות שאני לא בטוחה שאמשיך לבקר בתערוכות של יצירות מודרניות. מצד שני אם נונו יהיה מוכן להדריך אותי, אני מכנה ללמוד.

בערך עשר דקות מתחילת הסיור אני גם מתחילה להסתקרן. והנה עוד וידוי בתקווה שחברותיי המלומדות תסלחנה לי: מעולם לא הבנתי אמנות מודרנית, זאת של שני קרשים פיסת בד ולכי תביני מזה שהעולם עגול. או מרובע. גם ציורים של כתם שחור על רקע לבן לא עושים עלי שום רושם ולא מעוררים אצלי מחשבות על היקום או הקיום. אבל כשנונו מסביר פתאום הכול נראה אחרת. פתאום התיק שזרוק על הרצפה עם פיסת עץ בתוכו זה לא סתם חפץ חשוד אלא אמירה נוקבת על אמון ואמונות.

הבעיה עם האמנות הזאת זה שאת אף פעם לא יודעת אם זה פח זבל שאפשר לזרוק לתוכו טישו משומש או יצירה ששווה כמה מיליונים. בסוף מסתבר שזה פח זבל ששווה כמה מיליונים. בין יצירות אגב הייתה אחת של הסיני הנהדר איי-ווי-ווי. דווקא אותה הבנתי והרגשתי ללא שום צורך בהסבר של נונו.

חדר עם מכונה שמייצרת פופקורן טרי כל כמה דקות והוא נפלט ממנה על הרצפה. כל תערוכה פה מתחלפת פעם בארבע שנים. אתם יכולים לדמיין לעצמכם את ערימת הפופקורן בחדר? את הריח? את הדחף הבלתי נשלט לקפוץ לתוך הערימה או לפחות לטעום ממנה?