הטרק של עמק לאנגטאנג שוקם, אם כי חלקו במסלולים חלופיים (ולפי מה שקראתי פה בפורום דרגת הקושי טיפה יותר גבוהה)

אבל הכפר לאנטאנג עצמו פשוט נמחה מעל פני האדמה במפולת הבוץ שרעידת האדמה יצרה 

ההרס שם עד כדי כך גרוע? צר לי לשמוע.

הייתי שם לפני שם, ומה לעשות - זה החלק הטוב של הטרק. מהאגמים הקפואים לא נפלנו, נחמד ותו לא. אבל אולי הסטנדרטים שלנו היו גבוהים כמי שעברו כמה וכמה טיולי תרמילאות בשנתיים שלפני במקומות כמו קנדה, ניו זילנד וכו'.

כפר לאנטאנג ז"ל?

ניו-זילנדרים? שמתעסקים בספורט אתגרי? אתה צוחק. 

 

על גבול נפאל טיבט יש מקום שנקרא The Last Resort, שמופעל על ידי חברה ניו-זילנדית, אם אני לא טועה, ושם אפשר לעשות קפיצת באנג'י מעולה -- אחת הטובות שעשיתי -- ועוד כל מיני ענייני אקסטרים כמו סלינגשוט וכו'. אם אתם בעניין, אל תוותרו. הסוכנות עצמה נמצאת בקטמנדו, וזה לוקח יום שלם -- יוצאים בהסעה בבוקר וחוזרים בשעות הערב, כול ארוחת צהריים במקום.

רק שתי הערות כלליות:

1. הטרקים בנפאל מעייפים בגלל ההליכה הארוכה ולעתים בגלל הגובה (כשמגיעים לגבהים של 3000 ומעלה), אבל מהרבה בחינות הן יחסית הרבה יותר נוחים מארצות אחרות - לא צריך לסחוב אוכל או יותר מדי ציוד ובכל מקרה אפשר לשכור סבל, אוכלים במסעדות וישנים על מיטה של ממש עם גג מעל. זה הרבה יותר קל לטעמי מטרקים שעשיתי בניו זילנד או פטגוניה.

2. האגמים הקפואים הם ממילא לא החלק המוצלח של האזור.. כפר לאנגטאנג וסביבתו זה הדובדבן האמיתי.

אתם צריכים לעשות מה שמתאים לכם לדעתי.

לא מה שממצה את המדינה לטעמם של אנשים אחרים. ראשית הייתי שואל את עצמי אם בכלל אתם, ובעיקר האבא, בנויים לטרקים של מספר ימים. יש סיכוי טוב שטרק של שלושה ימים יהיה ממצה ומהנה בהשוואה לטרק של יותר מזה, האם היום הרביעי יתחיל להיות מתיש ומעייף ובסוף סתם מתוך עשרה ימים רובם ילכו על טרק ארוך ולאו דווקא ממצה.

המלצותיי: ראשית להגיע לפוקרה. ביחס לקטמנדו - יותר יפה, יותר ממצה, יותר נעימה, יותר טעימה, ויותר אטרקציות וטרקים מקטמנדו פשוט יותר מהכול.

אם אתם מחפשים טרקים של שלושה ימים (ולדעתי זה עדיף) אז יש את הפון היל ויש לי המלצה טובה יותר - טרק שנקרא 'רויאל טרק' ויוצא דרך סוכנות כמו שי או סוייסה עם מדריך (לא פורטר) - אחלה טרק שבעולם. מסלול ללא תיירים, עוברים בין כפרים אותנטיים וישנים בבתי אירוח משפחתיים - חוויה יותר אותנטית ונעימה מכל הגסטהאיסים של התיירים בטרקים המפורסמים.

הנופים יפים יותר מבאנאפורנה, הטרק ידידותי אך עדיין מאתגר קלות ומכיל עלייה קצרה ביותר ביום השני. הוא נמצא נסיעה קצרה יחסית מפוקרה ביחס לטרקיח אחרים. אחרי הטרק הייתי חוזר ללילה או שניים לפוקרה (פשוט כיף) ויוצא לעוד אטרקציה: או עוד טרק כמו הפון היל באמת, או לראפטינג

הרפאטינג של השלושה ימים בקאלי גנדקי הוא אחת החוויית, ולא דומה לראפטינג או קיאקים במקומןת אחרים - מסעיר, נופים יפהפים לא פחות מטרקים, חוויה ייחודית ופשוט אדירה. המחנה בלילה כיפי וחוויתי, הארגון מצוין לרוב וזה פשוט חוויה. לאחר מכן הייתי עושה יומיין באיזה כפר נחמד או נרקנקוט (ככה קוראים לזה?) לראות זריחה ושקיעה מעל ההימלאיה (ברויאל טרק גם השקיעות משוגעות)

קיצר פןקרה וסביבתה. אפשר לטוס בטיסה קצרה וזולה מיד אחרי הנחיתה מקטמנדו

בעשרה ימים תוכלו לקבל רק טעימה קטנה מנפאל. המנה העיקרית היא ההימלאייה, ולכן, בעיניי, הקדשת זמן לפעילויות אחרות (קיאקים, ספארי, ספורט אתגרי וכו׳) היא בגדר בזבזוז זמן משווע במסגרת הזמן הקצרה שיש לכם. בעשרה ימים אתם צריכים לשאוף לראות כמה שיותר נוף הרים וכמה שיותר תרבות מקומית. רק דעתי.

 

אורטל הציעה לכם את טרק האגמים הקפואים. הצעה טובה, אבל להערכתי אתם לא תספיקו את הטרק הזה במלואו במסגרת הזמן שלכם - או שכן תספיקו אותו אבל זה ייאלץ אתכם לוותר על כל פעילות אחרת. אם כולכם חובבי שטח מושבעים זו אולי כן הבחירה הנכונה עבורכם. בכל מקרה מדובר באזור סמוך לקטמנדו כך שהלוגיסטיקה לפחות אינה בעייתית.

 

אפשרות אחרת, מוצלחת לדעתי, היא להקדיש ארבעה-חמישה-שישה ימים לאיזשהו טיול קצר בהרים - כדי לחוות את החלק הכי יפה של נפאל - אבל לא בהכרח להשלים את אחד הטרקים הפופולריים. לדוגמה: להתחיל בהליכה את טרק האגמים הקפואים אבל מחלקו הדרומי (סיומו) באזור קטמנדו, לעלות קצת לתוך ההרים (שלושה ימים או משהו כזה) ולחזור חזרה באותה דרך. לא תגיעו לגובה משמעותי במסלול הזה, בטח שלא תגיעו לאגמים הקפואים, אבל כן תראו הרים מושלגים מרחוק, כן תפגשו תושבים מקומיים בכפרים שלהם וכן תהנו מהליכה יפה. 

 

אפשרות אחרת היא לטוס ללוקלה (שם אחד ממסלולי הנחיתה הכי מפחידים בעולם!) ולהמשיך במעלה ההר לאזור נמצ׳ה באזר בגובה ~ 3200 מ׳. ייקח לכם יומיים להגיע לנמצ׳ה ותוכלו להישאר בכפר שני לילות - גם כדי להתאקלם וגם כדי להנות מהנופים והאווירה. יש כמה נקודות תצפית סמוכות לכפר. הירידה באותה דרך וטיסה לקטמנדו בסוף הטיול. העלייה לנמצ׳ה לא קלה כך שהיא מתאימה בעיקר למטיבי לכת (אם כי תוכלו לשכור פורטר שיסחב עבורכם את הציוד למעלה). הטיסות ללוקלה וחזרה אינן זולות כך שמדובר באפשרות יקרה מאוד ביחס לאפשרות הראשונה - אבל בעיניי היא מעניינת יותר.

 

אם אין לכם עניין בהליכה כלל אז תשקלו ברצינות לקחת טיסה, במטוס או במסוק, מעל אזור הקומבו שם נמצאות כמה מהפסגות המוכרות והיפות ביותר ובין השאר פסגת הר האוורסט. הטיסות האלו עולות כמה מאות דולרים למיטב זכרוני אבל זה בטח שווה את זה. 

אבל ברור לך שאין הבדל בצורת הטיול...

גברים לא הולכים טוב או מהר יותר בטרק, כך שזה לא משנה, יכולת להשמיט את ההגדרה הזו.

 

טיול מהנה,

הכוונה בטיול גברים היא לא שובניסטית, היא כי זה טיול שרק הגברים שלנו במשפחה עושים ללא אמא שלי וגיסתי.

סליחה על ההתפרצות, אבל מה ההבדל בין טיול גברים לנפאל לטיול ללא הגדרה מגדרית לנפאל??

תכלס, הסיבה לנסוע דווקא לנפאל היא הטרקים. קיאקים וכו' אפשר לעשות גם במקומות אחרים. במסגרת זמן שכזו בעיה לעשות טרקים, כי רובם לוקחים שבוע ומעלה כשצריך להשאיר מרווח לימי מנוחה, וזאת מכיוון שעלייה מהירה מדי בגובה ללא הסתגלות עלולה לגרום למחלת גבהים ולסיכון חיים. הטרק הקצר היחיד שאוכל לחשוב עליו הוא הפון היל, אבל בשבילו תצטרכו לנסוע לפוקרה ולבזבז כמה שעות על נסיעה לשם בכל כיוון.

10 ימים אמממ, קצת גבולי...

 

אני הייתי מתמקד בטרק, למשל האגמים הקפואים (gosaikunda) של 7 ימים פחות או יותר...

ואת שאר הימים מבלה בקטמנדו והסביבה.

 

אופציה נוספת היא להגיע לפוקרה, ולעשות טרק קצר יותר כמו הפון היל ואז גם לשלב רפטינג, ועוד אטרקציות...

לטעמי נפאל זה קודם כל טרקים, ואני לא בטוח שהפון היל (לא עשיתי) ממצא כמו האגמים (עשיתי, והוא מדהים).