גם בדרום קוריאה פונו משפחות רבות מהרובע שהיה על אדמת הכפר האולימפי, וחרף הבטחות הממשלה לבתים חילופיים, הם מתגוררים עד היום (כמעט שלושים שנה) בתנאים איומים, במבני פח וקרטון בשולי הכפר האולימפי.

ולא רק זה: לפני האולימפיאדה נאספו מרחובות העיר כל הקבצנים, הנכים והילדים המשוטטים והוכנסו למחנות מעצר ששם התבצעו מעשי רצח ואונס כמאורע כמעט יום יומי. 

בקרתי לפני כמה שנים בכפר עקורים כזה ונדמה לי שגם כתבתי על זה פוסט כאן בפורום. 

אפילו ספרים נכתבו על הקשר שבין פוליטיקה, כח והמשחקים האולימפיים. אחד מהם: Power Games: A Political History of the Olympics

של הסופר דויד צירין (ניתן לרכוש להורדת קינדל) מראה לקוראים את הקשרים הללו הפוגעים בחלשים. 

אני חושב שהארועים המזעזעים הם תולדה של משטרים מזעזעים והאולימפיאדה רק מהווה זרקור ונכון שגם סיבה לעוד פעולות איומות אבל אלה היו מתרחשות גם בלעדיה, וסין היא דוגמא מצויינת לכך. 

זוועות האולימפיאדה הן אפס קצהו של אפוס פינויים נרחב שבוצע שם על מנת למשוך תאגידים בינ״ל גדולים וכחלק מהפרוייקט להפוך את כלכלת סין לחזקה בעולם. 

 

מצד שני, עדיין - האולימפיאדות הן גם נקודות אור במסע הארוך מאוד שכנראה לא יושלם לעולם לעבר אחוות עמים ויש בהן אין סוף גילויים גם של זווית חיובית זו. 

תודה יונית, רחל ואוליב על ההתייחסות.

אכן מה שקרה לקראת האולימפיאדה בסין די מזעזע.  וגם לקראת אולימפיאדת ריו היו המון בעיות ונקודות מעוררות מחשבה.

 

אני זוכרת בעיקר את האולימפיאדה בסין, בה מיליוני אנשים פונו מבתיהם כדי לבנות את המתקנים האולימפיים - ואת הגילויים על מכונת ייצור הספורטאים ילדי הזהב [וחסר להם שלא יהיו]

 

עוד סיפור שהשפיע עלי [על אף שקרה לפני שנולדתי] היה הסיפור של אמיל זטופק, האצן הצ'כוסלובקי שנקרא "הקטר הצ'כי" בגלל סגנון הריצה שלו.

כשהסובייטים הציבו בפניו את הברירה - לייצג אותם באולימפיאדה או לעבוד עבודת פרך - הוא סירב לייצג אותם באולימפיאדה, לאחר כשלון המרד "האביב של פראג" נעלם מהאופק האולימפי ולא חזר.

סיפורו מתועד גם בספר "נולד לרוץ" [קראתי באנגלית, חושבת שיש גם בעברית].

תודה לך נירית על הנקודה למחשבה שהעלית כאן בהקשר לאולימפיאדה.

 

אכן המתקנים האולימפיים משמשים מקום לכינוס לספורטאים להציג לראווה את הישגיהם הספורטיביים, אבל אני מסתכלת לא רק על הפן היפה והחיובי אלא

במה זה כרוך.

 

האיצטדיון האולימפי שנבנה לאולימפיידה ב-2002 בבייג'ין עלה כ-480 מליון דולר!!!

ומאז האחזקה שלו עולה מידי שנה 11 מליון דולר.

לצורך הקמת האיצטדיון קן הציפור במיקום שהוקם נאלצו לפנות הרבה מאד תושבים.

 .

האדריכל והאמן איי ווייוויי, שתכנן את האצטדיון יחד עם משרד האדריכלים השווייצרי הרצוג ודה מרון, הדיר ממנו את רגליו במחאה על פינוי האזור בכוח משכונות ההוטונג ההיסטוריות. עשרות אלפי אזרחים הועברו לדירות בבתי מגורים מודרניים, שהקצתה להם הממשלה בפרוורים מרוחקים, כדי להכשיר את הקרקע לשימוש ספורטיבי "סטרילי".

בהמשך אמנם התפתח השטח מסביב, וצמחה בו שכונה של מגדלי משרדים, הנהנים מתשתית התחבורה המשובחת שנסללה לקראת האולימפיאדה. אך לא הייתי רוצה להמנות על התושבים שבתיהם הופקעו לצורך מופע ראווה.

אכן סיפור עצוב ובכלל קצת מדכדך.

 

תודה על הבאת המידע המעשיר.