היום הבא בטיול מוקדש לשמורת הקוטני ואתריה- מסלול קצר בקניון marble, ומשם ל- Paint pots הצבעוניים. מפלי נומה לצערנו סגורים השנה למבקרים... מה שלפחות מזכה אותנו בהפסקת צהריים על שפת הנהר... לינה לאותו יום באתר קמפינג סמוך לישוב Radium hot springs... אנחנו מאתרים עדר של כבשי ביג הורן סמוך למעיינות החמים.

משהו לגבי קמפינגים בפארקים לאומיים בקנדה- לכל פארק יש מקלחות חמות, מקום לשטוף כלים ואזורים מקורים לאכול ( ולבשל) במקרה של גשם. חוץ מזה בקיץ יש כמעט כל ערב באזור הציבורי מצגת או הדרכה בנושא כלשהוא- בד"כ זה טוב, בערב הזה הרצאת הדובים היתה כישלון חרוץ...

למחרת פתחנו את היום בהחלטה ספונטנית לתור אזור אגמים מצפון לRadium- יש שם המון אגמים קטנים שניתן לנסוע אליהם, אין כמעט שילוט, "עשה זאת בעצמך"... אין גם כמעט אנשים , הכבישים עפר ולעיתים רע מזה.. אבל כבר נכנסנו.. החלטנו שרירותית ש- Cleland lake הוא היעד שלנו לכיבוש. ברגע שפנינו לכביש של האגם הכביש הפך מעפר לאבנים ובעלייה... אין לנו 4 על 4 אבל אנחנו מנסים לכבוש את היעד לאט לאט. בסוף הגענו למעלה. מצאנו שם שתי בחורות יושבות ומשחקות קלפים ליד וולוו חבוטה- אם הן הגיעו לכאן, לפחות יהיה מי שיעזור לנו אם ניתקע בחזור...

הולכים קצת מסביב לאגם- מקום יפה. שקט מוחלט.

אחת הסיבות שבחרנו בטיול הזה לעשות הליכות רגליות ארוכות יותר היא לנסות להעביר לילדים שהמראות שנראים אחרי שהושגו במאמץ, מרשימים הרבה יותר מאשר אם היינו עוצרים בשביל תצפית קצרה עבורם. נראה לי שבנושא הזה נרשמה הצלחה מרשימה.

אחרי Cleland lake אנחנו הולכים למעיינות החמים של Radium- מדובר בבריכה חמה גדולה פתוחה ולידה הוסיפו עוד בריכה רגילה, פושרת, שנועדה לאפשר לילדים ( ואחרים) לקפוץ ולשחק. יש מחיר כניסה חד פעמי למשפחה ( כ-25$) ותמורת קצת יותר אפשר כניסה יומית- כך שניתן להיכנס ולצאת. אם נכנסתם עם חד-יומי- לא יהיה ניתן לצאת אפילו לרכב להביא משהו. האמת שאחרי שעה די מיצינו את החוויה ולעזרתנו הגיע גם שינוי במזג האוויר – רוחות חזקות חדרו לפתע וברקים נשמעו במרחק- כל המתרחצים הוצאו החוצה עד שוך הזעם... ואחרי המתנה של כ-20 דקות החלטנו לסיים את ביקורנו.

מעיינות חמים רדיום

שוב בדרך לקמפינג נתקלנו בצבאים ובכבשי ביג הורן ואחד העדרים גם נכנס לתוך מתחם האוהלים בו ישנו...

ביום אחרי – נסיעה מעט ארוכה ל"ווטרטון", כשבתוכנית כמה תצפיות קצרות לשעת ערב עם ההגעה. היום מתחיל נפלא . מצטיידים בקפה ומאפים במאפיה בעיירה התיירותית Invermere... ליד המאפייה ( עם הרבה ללא גלוטן!) :

מאפייה באינברמיר

נמצא המקום הבא:

לצערנו היה סגור ואי אפשר היה לשאול לאיזו סבתא בדיוק נותנים כבוד ב- Invermere..

בהמשך היום הרכב החליט לשבוק חיים. למזלנו תפסנו אותו בזמן- לפני שעשה לנו חרקירי מסוכן.... התגלגלנו לעיירה Pincher creek  שבאלברטה ( שעשע אותי לראות את התמונות של איריס משם) וממש לפני הסגירה התחננו על נפשו של טיולנו שיסייעו לנו..

בלי להלאות ביותר מדי פרטים מהחוויה הנ"ל ( אם כי אפשר לספרה בצורה מאוד משעשעת וארוכה), כנראה שהיה שם איזה מקגייור שתוך שעתיים הצליח להנדס משהו להמשך דרכנו. בלי ציניות- קיבלנו במוסך שם את חווית השירות אולי הכי טובה של חיינו.

הגענו לשמורת Waterton lakes ( החלק הצפוני והקנדי של שמורת Glacier) קרוב לחשיכה והחלטנו בכל זאת לנסוע באיזה שביל צדדי לחפש חיות. התרגשות נרשמה- דוב שחור נצפה ואפילו נע קצת יותר קרוב לכביש לסיום... עוד צבאים.. אבל אותם כבר מי סופר...

בבוקר ממש מוקדם אני לוקח את הבן לנסיעה בפארק לחפש דובים- מוצאים אמא וגור  בדרך צדדית. האושר שלי ( או שלו)

יומנו המלא ב- Waterton Lakes התחיל כשמשי והמסלול שנבחר הוא Wall lake. עקב עבודות שיפוץ נסגר הכביש המוביל למרבית המסלולים ב- waterton וניתן להגיע רק בשאטל חינם שיש להירשם אליו מראש. נרשמנו בערב של יום קודם לאיסוף ליד הקמפינג.

יחד איתנו יורדים מהשאטל עוד כמה אנשים- שזה תמיד חיובי, הם בטוח הולכים מהר יותר מאיתנו ויבריחו כל דוב פוטנציאלי. כי מסלולים בטבע זה נפלא- לפגוש דוב על המסלול קצת פחות.. ובטח שאין לי רצון לתפעל את ספריי הדובים שרכשנו לטיול הזה.

המסלול כרגיל בעלייה- אם "מקארתור" באוהרה היה 8 ק"מ. הפעם יש לנו כ-11 ק"מ. 5.5 ק"מ לכל כיוון. העלייה יחסית מתונה בשביל רחב בתוך יער. אנחנו עוצרים לראות את "מפלי פורום", שהם סטייה קטנה מהדרך.. והמעוניינים יכולים להמשיך מפה ל"אגם פורום" שהוא מסלול קצת יותר קצר מהמסלול לאגם Wall.

חזרנו לשביל ל-wall lake בשלב מסוים המסלול כבר צר, ועדיין בתוך יער עד שנגלה האגם תחום בין קירות הקניון. זוכה מהצוות לקבל את ה"מקום הכי יפה בעולם" ( לפחות עד מחר). בזמן שאנחנו מסיימים את הפסקת הצהריים מגיעים אב ובתו ממסלול ארוך יותר ומספרים שנתקלו בשני איילי מוס על הדרך ... אנחנו מחליטים למהר ולנסות למצוא אותם... אחרי כמה מאות מטרים- הפתעה! יש 3 מסלולים להמשיך בהם ולא אמרו לנו באיזה מסלול. לפעמים צריך גם מזל- אנחנו בדרך לבחור במסלול הלא נכון אבל עוד זוג מגיע מהמסלול הארוך מכוון אותנו  לעבר איילי המוס. אנחנו מוצאים אותם. עם כל הכבוד לדובים השחורים- כמותם ראינו בחיינו אפילו ממאוד קרוב בטבע. איילי מוס ראיתי פעמיים בחיי וממרחק שמשקפת נדרשה. פה עין בלתי מזוינת לא מפספסת. רק למען הקוראים- מדובר בחיה ענקית שיכולה להסב לאדם נזק הרבה יותר גרוע מדוב- אם היא נכנסת ללחץ ומחליטה להגן על עצמה מולך. האמת שאחד המוסים נעץ בנו כמה מבטים שגרמו לנו לחשש מה.

שמחים וטובי לב הגיע הזמן לחזור לתפוס שאטל לקמפינג. שוב שינוי חד במזג אוויר וכל הדרך חזרה אנחנו נשטפים בגשם חזק והפעם אין לנו פונצ'ואים...בהמתנה לשאטל אנחנו חולקים את העוגיות שלנו עם הזוג שכיוון אותנו לאיילים, כולנו רטובים לגמרי אבל סה"כ היום עומד בסימן חיובי.

ארוחת ערב היא פיצה במקום שאיננו ממליצים בשם 49 מעלות ( יש שם עוד פיצריה- תנסו אותה), בעיקר שירות גרוע ואיטי. המכבסה בכפר של Waterton סגורה לכמה ימים ואנחנו נוסעים רחוק מאוד לכביסה דחופה-  רק לגלות שהעיירה שהגענו אליה נראית כמו עיירת רפאים- הומלסים ביזריים סובבים את המכבסה. לא נעים וגם לא מצליחים להשיג סבון לכביסה. מוותרים על התענוג. בלילה יש הרצאה במחנה קמפינג סמוך על חיות בפארק- הרצאה מכוונת לילדים צעירים אבל מועברת בצורה חביבה. בחזרה עדר איילי אלק על הדרך. ובכפר עצמו כל יום רואים קבוצות של צבאים ובמבים משוטטים.

למרות שהאתר סירב להעלות את תמונת האגם... התפשרתי איתו והוא הסכים לא לקרוס על תמונה עם רזולוציה קצת יותר נמוכה..(:

וואו ! יופי של תמונה ! ואיזה כיף שראיתם דוב ומוס ! אנחנו זכינו רק למוסים ברוקיס.. מחכה להמשך , אני עוד בדילמות על האזור לקראת הקיץ הבא . בעיקר חוששת מעודף הנסיעות הארוכות עם הילדים ..

עדי

בבוקר היום השני יוצאים ל- Blakiston falls וה- Red Rock Canyon בשמורת Waterton. עמדות צפייה למפלים בדיוק נבנות במקום, השנה זה בעיקר חוסם את זויות הראייה. כנראה יהיה יפה ב-2017. "הקניון האדום"- המים קפואים והאבנים חלקלקות. יש שהולכים בתוכו פנימה, השאר הולכים על הגדה או נשארים לשכשך. לא מצאתי את ההליכה על הגדה מאוד תורמת, מה גם שגם כאן- הגשר העליון סגור.

עדר ביג הורן בחניון הוא תמיד סיבה למסיבה, במיוחד כשיש גדיים. שימו לב- מאחר וב- Waterton אין הרבה מסלולים קלילים או נקודות תצפית יש מחסור בחנייה באזור "הקניון האדום"- תנסו להגיע מוקדם או להצטייד בסבלנות.

אנחנו משתדלים לא לנסוע יותר מ-5 שעות ביום ( וגם הם עם עצירות באמצע)

למקרה שיש משהו יותר ארוך- יש DVD קטנים למקרה חירום- שיעבירו קצת זמן...

שלום גדליהו,

קוראת בהנאה על הטיול שלכם. גם אנחנו טיילנו הרבה בטיולי קמפינג בעבר.

ומודה שאני ממש מתגעגעת לטיולים הללו, לספונטניות, לקרבה לטבע, למפגשים עם מטיילים אחרים ולמחירים...

איזה כיף לכם-זכיתם בהמון חיות על הדרך ואני רואה שיש לי הרבה מה להשלים באזור.

תודה על השיתוף והמשך יום נפלא.

עוברים לחלק האמריקאי של השמורה- Glacier Park. מעבר הגבול משרת בעיקר תיירות בקיץ. שני שומרים מנומנמים מנהלים את הרישום. מאחר ואנחנו עם ציוד קמפינג- כמובן שאנחנו משנעים מזון.. יש כמה מוצרים שיש בעיה להכניס לארה"ב. אין לנו פירות אבל הוא מבקש שאנקוב לו בכמה מהירקות שעימנו. תפוחי האדמה והמלפפון מורשים להיכנס לארה"ב... לעגבניות יש קצת יותר בעיה. אחרי 2 דקות התייעצות עם השומר השני, גם העגבניות מקבלות היתר- הוא רק מוודא שאין לנו כוונות למכור אותן לאמריקאים ( הם מזמן כבר קפאו בצידנית ואפילו לרוטב עגבניות יתקשו להיות יעילות...)

מצטיידים באוכל נוסף בישוב Babb ומתמקמים בקמפינג של Koa- שזו רשת קמפינג צפון אמריקאית יקרה יותר עם בריכה, מכבסה, חנות כל בו קטנה אינטרנט  וכל מיני שירותים שאין בקמפינג רגיל.

נוסעים על הכביש ל-Many Glacier לראות את הנוף ואולי איזו חיה או שתיים. קולטים דוב שחור חוצה את הכביש והופס- נעלמו עקבותיו בשיחים.

למחרת מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים למסלול ל- Iceberg lake שאורכו 16 ק"מ- המסלול הכי ארוך בטיולנו. 8 ק"מ לכיוון- ההלוך כולו עלייה, אבל מאוד מתונה ( אם זכרוני אינו מטעני כ-300 מטר תוספת גובה על 8 ק"מ הליכה... לא נורא)

החלק הראשון במסלול רובו בשטח פתוח עמוס פירות יער. לא צריך להיות איש טבע מעמיק כדי להבין שזה גן עדן לבע"ח ובאזור הזה- דובים. בחרנו לעשות חופש עם הליכות רגליות ארוכות, אבל כפי שנאמר- אף אחד לא רוצה לפגוש דוב במסלול שלו...

מאחר ויש לנו יום שמשי אנחנו עוצרים בעלייה להימרח בקרם הגנה, תוך שעוברים אותנו שלושה גברים, ואני מציין שהם יבריחו לנו את כל הדובים. הם ממשיכים מקסימום 10 מטר ונעצרים תוך ששלושתם שולפים את ספריי הדובים שלהם... אנחנו מתקרבים- ויש אכן משהו בשיחים. לא צריך להיות חד עין ( זה פחות מ-20 מטר מרחק) להבין שיש דוב ולא סתם- גריזלי !. אבל מה- זה גור, מה שאומר שאיפה שהוא בסמוך יש גם אמא....

תוך דקה נוספת- גם האמא מופיעה עם גור נוסף... אנחנו ושלושת הגברים משתדלים להרעיש קצת יותר.. סה"כ זו תחילת המסלול ולא ממש בא לנו לסיימו בשלב זה...

אחרי בערך 10-15 דקות כשהם גם עולים על השביל מולנו ומטפסים לשטח שמעל השביל הם מתרחקים מעט מה שמאפשר לנו ולשאר המטיילים שכבר התקבצו בנקודה ( כ-15 איש) להמשיך במסלול..

המשך המסלול עובר ביער ובנקודה מסוימת מגיעים למפל למנוחה קצרה. שם יש פיצול בדרך ואנו ממשיכים ל-Iceberg lake. שוב שטח פתוח עם צמחיה נמוכה ובו כבר מתחילים לראות איך אנחנו מתקרבים לקצה הואדי/קניון- היכן ששוכן האגם ( אם כי לא רואים אותו). בסיום הדרך נגלה מראה מרהיב- אגם בצבע תכלת בוהק שצפים בו גושי קרח שניתקו  ממשטחי הקרח שעל המצוקים שתוחמים את האגם. שני איילי מוס רועים בתוך הצמחייה מגבירים את עוצמת המעמד.. ואנחנו פונים לנוח ליד האגם.

בדרך חזרה מסתבר שהדובים נותרו באותה נקודה, אבל הפעם היו קצת יותר מרוחקים מהשביל, ככה שלא היתה בעיה להמשיך בדרך.

מרוצים מיום האתמול אנחנו מחליטים שסיום ההליכות בטיול יהיה בעליה הרצחנית ל"קרחון גרינל". 13 ק"מ הלוך ושוב עם צבירת עלייה בגובה של קרוב ל-1000 מטר.

אין לנו הזמנה לסירות אז בבוקר אנחנו נרשמים ברשימת ההמתנה של סירות 8:30 ו-9:00. מי שאין לו מקום בסירות צריך להוסיף למסלול עוד כ-6 ק"מ של הליכה במישור ( 3 לכל כיוון).... אין לנו מזל ומקום לא מתפנה... בוחרים בתוכנית חדשה- ואנו יוצאים לאזור  Two medicine. אזור שמנצא יחסית בריחוק משאר אזורי הפארק- Many ו- GTTS

הוצעו לנו שתי אופציות הליכה לתצפית מעל אגם מדיסין 8 ק"מ או 13 ק"מ.. הלכנו על הארוכה יותר שנקראת Scenic Point.. העלייה פה היתה קשה למדיי. רוב הדרך חשופה, וכדי לא לעשותה ממש תלולה הולכים הרבה בזיגזגים... אנחנו פוגשים על הדרך כבשת ביג הורן וגדי צעיר. אנחנו מסתכלים עליהם והם עלינו- מישהו פה יצטרך לפנות לשני את השביל... בסוף אנחנו מאגפים אותם קלות. סופה של העלייה היא הליכה על מצוק תלול וההרגשה בנקודת הסיום היא כאילו הגענו לקצה העולם, בעיקר כשאנחנו לבד שם ( חוץ מסנאים). חייב לומר בכנות- שזה יותר תחושת השג בטיפוס, שכן את הנוף של האגמים בצורה טובה אפשר היה גם לראות בשלבים מתקדמים של הטיפוס מבלי להגיע לקצה.

אנחנו חוזרים לאגם "מדיסין" וחלק מהמשפחה מחליטים להיכנס לשכשך שם במים הקפואים..

יומנו האחרון בשמורת Glacier מוקדש לדרך של ה-GTTS. מאחר ונרשמת קצת עייפות החומר מההליכות ונאמר לנו שב-Logan Pass יש בעיית חנייה- אנחנו נוסעים ישירות לשם ( ואי אפשר שלא לשים לב שכבר מוקדם בבוקר יש גם מצוקת חנייה בכל אזורי המפלים הסמוכים ל-St. Mary). חנייה בחניון כבר אין- אבל עוד יש מקומות במפרצון לא רחוק משם. אנחנו הולכים לפי המלצת ריינג'ר לעשות חלק ממסלול ה-Highline עד שימאס ואז לחזור. וזאת במקום לעשות את המסלול הפופולרי של ה-Hidden lake.

המסלול בשעת בוקר נמצא בחלק מוצל של הדרך מה שהופך אותו לנעים. מראות לעומק ה- Glacier, אבל הוא בסה"כ עובר גם מעל הכביש עצמו-ככה שאני לא חושב שיש ערך מוסף מיוחד למסלול הזה. עבורנו המפגש עם עז הרים, לראשונה אי פעם היה גולת הכותרת של המסלול הזה... מכאן המשכנו עד היציאה מכביש ה-GTTS ולא עשינו מסלולים או תצפיות מעבר למה שרואים מהרכב.

היעד לאותו יום לחצות את הגבול חזרה לקנדה ללינת לילה. עצירת גלידה בעיירה WhiteFish הנחמדה. מעבר הגבול רוזוויל בשעת ערב שומם לחלוטין. הצד הקנדי לא מתעניין בירקות שנוסעים איתנו ואנחנו יוצאים לדרך לחפש אתר קמפינג- השלט הראשון שאנחנו פונים בו מוביל אותנו לאתר קמפינג שנראה סגור/נטוש ויש גם שילוט שחניית לילה אסורה. חוזרים לכביש הראשי וממשיכים בחיפוש.. כבר כמעט חושך ואנחנו מגלים את Norbury lake – פארק של פרובינציית בריטיש קולומביה. נוסעים כמה קילומטרים ומגיעים לאתר קמפינג בסיסי- מה שאומר ללא מקלחות , שירותי בול פגיעה, אפילו מים יש רק להרתחה. רוב מקומות הלינה פנויים. שיטת התשלום היא- לקיחת מעטפת תשלום- הכנסת הכסף והמעטפה לתיבה נעולה- שתי בעיות יסודיות- לא כתוב כמה לשלם ואין מעטפות... עוד משהו להסדיר עם חזרתנו, כי גם אין שום ריינג'ר בשטח.

יש לנו אוהל קטן לשהות קצרה שאנחנו יכולים להקים במספר דקות ( וגם לפרק..)

ואנחנו מתארגנים בזריזות.

בבוקר אנחנו הולכים להציץ על האגם- מקום יפה וקטן. המים צלולים, בהחלט שווה איזה עצירת פיקניק, אם מישהו באזור. אנחנו גם מבחינים בשני צבאי זנב-לבן נדירים  מחוץ לקמפינג.

קיפול מהיר ואנחנו בדרך לכביש 3 הנופי של "בריטיש קולומביה". בדרך עיירות חמודות – עצירת קפה מופלאה ב- Creston ( טיפ על כך כבר הוכנס), וארוחת צהריים בעיר Castlegar- הכוללת קינוח מוס שוקולד מעולה לכבוד איילי המוס שפגשנו.. ואנחנו מסיימים בכמה ימי נופש בקמפינג ליד אגם Christina, שאמור להיות אחד האגמים הכי חמים בבריטיש קולומביה... איך זה שתמיד לילדים כ"כ קל להיכנס למימי אגם בכל טמפרטורה, אבל למבוגרים זה מרגיש קרררר...?

תמונות מהממות... מלא חיות וטבע, איזה כיף...

סבתא יכולה להיות גאה בך גם אתה מספר סיפורים בצורה מעניינת...

מעין

ע. היקר

שוב ושוב אנו מקבלים ממך חומרים נפלאים מצפון מערב ארה"ב,מערב קנדה, ולמעשה - מהיבשת בכלל.

לא נותר לי אלא להודות  על הפעילות הענפה ,היעילה, והסימולטנית שלך באתר למטייל.

תבורך!!

תודה

מוני

תודה רבה על הסיכום. גם דובים וגם מוסים בשפע. תענוג!

שקד , מצאנו כמה נקודות קולינריות מינוריות לפעם הבאה שלך בקנדה הפראית... 😏

עכשיו אחרי שהתאמנו נראה לי ששנה הבאה אנחנו נשחזר את המסלול שקראתי את סיפור הטיול שלך מאזור ויסטלר-סקואומיש... נקווה רק ששם לא ירד עלינו גשם בחזור... 😎

אני כבר מחכה! מבחינתי אני באה מחר.

הלכתי שני מסלולים באיזור וויסטלר:

אגם גריבלדי (מדרום לווויסטלר)

ואגם וודג'מאונט (מצפון)

וכן מסלול באיזור אגמי אלפין (ליד סקוומיש)

אם יש לכם יום בוויסטלר עצמה - אני ממליצה על מסלול בן כמה שעות מתחנת הרכבל העליונה שנקרא high note (עם נוף מצוין לאגם צ'יקמוס! ומרמיתה דוגמן...)

אבל יש עוד שנה... 

התכוונתי לטיול של גריבלדי.

ענבר, ללא ספק את פורצת הדרך בטיולים הרגליים בין הגולשים באתר!!!