“..וסוף אין לדרך הזאת העולה.
סופי הדרכים המה רק געגוע..” (“אל הפילים”, אלתרמן).
“..אליך יבואו חמה ולבנה, קיץ וחורף.
אוצרות אין-סופיים.” (“אתה בודאי זוכר”, דליה רביקוביץ)
“בשביל הזה ודאי לי שוב לא אעבור. עתה
אלחץ כף ידי אל קליפת העץ. אפשר עוד
לפני שירד הגשם יעבור כאן מי אחר וילחץ
גם הוא כף ידו אל קליפת העץ ובלי
דעת יוסיף מגע אויר על גבי מגע אויר.
ואחר יבוא הגשם. וכל המגעים עימו יגלשו מטה אל
אדמת גזע העץ ויספגו באדמת גזע העץ ויבואו בשרשים ויעלו
בגזע ובענפים וימלאו את העלים ירקות חדשה...” (אמיר גלבע)
