**מסלול טיול בקניון הנחושת, צ'יווהאווה, מקסיקו**

טיול סולו עם כלבתי הנאמנה – רועה בלגית מסוג מלינואה.

הנסיעה ברכבת ה-צ'פה בתוך קניון הנחושת נחשבת לאחד ממסלולי הרכבות היפים ביותר בעולם.

קניון הנחושת גדול בהרבה מה-גראנד קניון של ארה"ב.

העונה הטובה לטיול בקניון הנחושת היא הסתיו. בקייץ יורדים שם גשמים טרופיים ביולי-אוגוסט-ספטמבר, ובדצמבר-מרץ ממש קר, עם מעלות מתחת לאפס בלילה, ויש גם ימים עם שלג.

המסלול כולו תלוי במועדי הנסיעה של הרכבת, שאינם על בסיס יום-יומי.

הזמנת כרטיסי הרכבת היא קצת מסובכת. ראשית דבר צריך לשלוח דוא"ל לכתובת הרכבת, או להתקשר אליהם בטלפון -- +52-800-1224-373 או +52-1-614-4-39-7208. יש מעט מאוד דוברי אנגלית בשירות הלקוחות שלהם ואני לא מדברת מילה ספרדית. אחרי שיצרתי קשר טלפוני עם שירות הלקוחות (כי לא קיבלתי תשובה בדוא"ל), הם שלחו לי קישור שדרכו הזמנתי את הכרטיסים.

Chepe contacts

+52 800 1224 373

<[email protected]>

+52 (0)1 614 4 39 72 08

[email protected]

[email protected]

יש שני סוגי רכבות הנוסעות על המצוק או בתוך קניון הנחושת, ולהן מועדים שונים. צ'פה רגיונאל, בה קרונות לתיירים וקרונות לשאר הנוסעים, וצ'פה אקספרס, בה קרונות לתיירים וקרונות פירסט קלאס. צ'פה רגיונאל נוסעת בין לוס מוצ'יס לצ'יווהאווה וצ'פה אקספרס נוסעת מלוס מוצ'יס רק עד קריל וחזרה. קריל היא בסיס הטיולים המרכזי של קניון הנחושת. רכבת האקספרס יקרה בהרבה מהרכבת האיזורית. קלאס התיירות ברכבת האיזורית היה נוח, ועם מקומות מסומנים.

להלן המסלול:

טיסת לילה מסאן פרנציסקו דרך גואדאלאחארה ל-לוס מוצ'יס בחברת וולאריס – המפעילה טיסות שכר זולות מארה"ב למקסיקו. יש טיסות ישירות ל-לוס מוצ'יס מטיחואנה, ליד סאן דייגו.

Volaris contact details : US 1 (855) 865-2747; Mexico [+52] 01-55-1102-8000

בכללית – לוס מוצ'יס זה מקום שצריך לעזוב במהירות. זו לא עיר בטוחה, ואין מה לראות בה. מה שחשוב זה לעצור בסניף הראשי בעיר של טלה-צל, חברת הטלפונים עם הקליטה הטובה יותר בג'בלאות של קניון הנחושת, ולקנות כרטיס סים עם "חבילת 500" – שנותנת לכן 8 גיגה דאטה, שיחות ומסרונים ללא הגבלה בתוך מקסיקו ולארה"ב. אם תשמרו על המספר הישראלי או האמריקאי שלכם, יהיה קשה לכם ליצור קשר עם מלונות, אכסניות, מדריכי טיולים וכיו"ב – בהם הא/נשים עונים למספרי טלפון מקסיקאים. הדאטה חשוב, כי הצורה הסבירה ביותר לתקשר עם העולם היא דרך הדאטה שהעמסתם על הטלפון. אין להסתמך על ויי-פיי , כי הוא איטי מאוד (אם בכלל) ולא יציב. את כל תקשורת האינטנט שלי – גלישה במחשב, גיבוי תמונות, וואטסאפ, מה לא, עשיתי דרך חבילת הדאטה שקניתי יחד עם כרטיס ה-סים. מחיר החבילה 35 דולר אמריקאים.

המסלול עצמו מתחיל ב-אל פוארטה. הנסיעה ברכבת מלוס מוצ'יס לאל פוארטה ארוכה ומשעממת. הנסיעה באוטובוס קצרה יותר. למען הבטיחות לקחתי מונית ישר משדה התעופה ל-אייר בי אנד בי ב-אל פוארטה.

יום 1

הגעה בבוקר ל-אל פוארטה, התמקמות ב אייר בי אנד בי (המקום של ליליאן היה אמנם מרכזי אבל מעפאן – 45 דולר ללילה, עדיף לקחת בית מלון ב 10 דולר אמריקאים נוספים ללילה) במרכז העיר העתיקה, שינה (אני לא מצליחה לישון בטיסות), השלמת קניות בשוק (שכחתי משחת שיניים, ולא רציתי לסחוב מארה"ב מי פה וקרם גוף...). צריך לוודא מראש שיש מיזוג אויר, כי מזג האויר ב-אל פוארטה טרופי. בעלת ה-אייר בי אנד בי סידרה לי מונית משדה התעופה של לוס מוצ'יס ל-אל פוארטה. אותה מונית לקחה אותי למחרת לתחנת הרכבת הנמצאת די מחוץ לעיר. המחירים למוניות במשימה הזו די אחידים – 1,000 פזוס משדה התעופה ל-אל פוארטה, ו 100 פזוס נוספים לתחנת הרכבת – כל עוד זה אותו הנהג.

יום 2

נסיעה ברכבת מ-אל פוארטה ל-פוסאדה באראנקס, המראה מחלון הרכבת עוצר נשימה! לשמחתי שירות הלקוחות נתן לי כסא בצד הצופה למעמקי הקניון. פוסאדה היא תחנה אחת לפני דיביסאדרו, העיירה הפיצפונה עם בית המלון המפואר שניצבת ממש על החלק העמוק והמרשים ביותר של הקניון. בדיביסאדרו והאיזור אין בנקומאט, וצריך להצטייד במזומן ב-אל פוארטה. מצאתי דרך אייר בי אנד בי אכסניה חמודה וזולה, כ -5 דקות הליכה מתחנת הרכבת – איזמרלדה. המקום בסיסי מאוד, נקי מאוד, חביב ובטוח. עבור תשלום נוסף אפשר לקבל שם גם ארוחת בוקר וארוחת ערב בסיסיות. ממול לאיזמרלדה, במרחק הליכה הכוללת טיפוס, נמצא בית מלון מפואר לחלוטין, עם מרפסת הצופה לקניון הנחושת, מסעדה יקרה עם אוכל די מגעיל, ובר. צריך לוודא שיש הסקה, בלילה הטמפרטורות ירדו ל 2-3 צלסיוס, ובאחד הימים, שהיה מעונן, המקסימום היה 7 מעלות. ביום השני זרחה השמש, והטמפרטורות עלו ל 18 מעלות.

השירות כולל גם הסעה מ- ואל תחנת הרכבת, והסעה אל ומ-פארק ההרפתקאות, שהוא למעשה לב שמורת הטבע של קניון הנחושת.

את שעות אחה"צ ביליתי בתיור במצפה ובבית של קטלינה, במצפה על נהר אוטרו, בתצפית על "סלע הפוריות" שהוא שמוק מגעיל ואטרקציה תיירותית, במצפה דל סיילו, ובמצפה המשקיף על שלושת הקניונים הנפגשים בקניון הנחושת: קניון אוריקה, קניון טארארקוארו, וקניון הנחושת עצמו. זו היתה רשימת האתרים המרהיבים שליקטתי מקריאה בפורומים של מי שטיילו באיזור. הקפיצה מאתר לאתר דורשת רכב, ולשם כך שכרתי את שירותיו של מפעיל האכסניה. תיקשרנו באמצעות ה-גוגל טרנסלייט. הוא לא דובר אנגלית, ואני לא דוברת אפילו ספרדית מינימאלית. אין מילים לתאר את ההוד הבראשיתי של מערכת הקניונים העמוקים המתנקזת אל קניון הנחושת.

יום 3

הוקדש לפארק ההרפתקאות הנמצא במקום המרהיב ביותר הצופה על הקניון. למרבה הצער אני סובלת מדורבן כואב ברגל, כך שלא יכולתי לנצל את מסלולי ההליכה הדרמאטיים בפארק ושאר ההרפתקאות המיועדות לא/נשים בלי פציעות מגבילות. לקחתי את הרכבל מהמצוק של הפארק אל מצוק המחלק את קניון הנחושת לשניים, וצלעתי לי קצת בשבילים ובמצפורים הצופים על שני עברי הקניון העמוק. הצלחתי ללכת את שני הקילומטר של השביל הרחב על פי הקניון בין פארק ההרפתקאות לבין בית המלון ותחנת הרכבת של דיביסאדרו. למען הבטיחות וכדי לא להתברבר ביקשתי מאחד מרוכלי המזכרות בפארק ללוות אותי בשביל, והוא שמח לקבל 200 פזוס שזה משהו כמו 10 דולר אמריקאים. מסלולי ההליכה מסומנים היטב, אבל עדיף תמורת 10 דולר אמריקאים לשכור את שירותיו של אחד מתריסרי המדריכים הנמצאים ברחבה שלפני קופת התשלום להרפתקאות השונות, או אחד מהמדריכים הנמצאים על המצוק שבאמצע הקניון, במקום בו נגמר המסלול של הרכבל.

יום 4

את רוב הבוקר ביליתי בשיחות עם שאר הטיילים בחדר האוכל של האכסניה. אם לא היה לי הדורבן הייתי יוצאת לטייל מהאכסניה בשביל על המצוק. אבל כאבה לי הרגל. מפעיל האכסניה הקפיץ אותי לתחנת הרכבת של דיביסאדרו, ומשם נסעתי ל-קריל. לעומת הנופים עוצרי הנשימה בין אל פוארטה לדיביסאדרו, הנסיעה ברכבת בין דיביסאדרו ל-קריל היתה קצת משעממת. עדיין זו הדרך הקצרה ביותר. יש גם קו אוטובוס זול יותר, המחבר בין שתי העיירות.

ב-קריל הזמנתי דרך אייר בי אנד בי חדר במלון בוטיק שנראה הכי פופולארי בעיירה הזו, שהיא המרכז לטיולים באיזור, והמחיר שלו לא היה היקר ביותר – לה אסטסיון (או "התחנה"). המלון, למרות שהוא תפוש כמעט כל הזמן, ובמזל מצאתי בו שני לילות פנויים, הסתבר כתעתוע של הרשת החברתית על התשבחות הוירטואליות שלה. החדרים קטנטנים, והחלונות שבהם לא רק שלא נפתחים, אלא גם פונים לתוך המסדרון. לשירותים הפצפונים אין חלון. כדי להתמודד עם הריח צוות התחזוקה משתמש בכימיקלים מבושמים חזקים. איך שפתחתי את הדלת לחדר חטפתי התקפת אלרגיה. פקידת הקבלה היתה מאוד הוגנת, והבינה שכל ה-שיק הוירטואלי הזה לא בדיוק מתאים לי. היא עזרה לי למצוא אייר בי-אנד-בי שקיבל סקירות משובחות. אבל הסתבר, שהמקום, על כל נוחותו ויופיו לא היה במרכז העיר. בעלת המקום, בנה ואני החלפנו מבטים, הבנו שזה לא בדיוק בטוח לאשה לבדה, דיברנו דרך ה-גוגל טרנסלייט, ואז היא הציעה לי לשהות אצלה את הלילה, ולמחרת לעזור לי למצוא מקום אחר. לפני שאתם מזמינים מלון ב-קריל, אם זה הסתיו או החורף, אנא וודאו שיש חימום שפועל, מיים חמים בזרם סביר, ורצוי גם קו אינטרנט יציב. אייר בי אנד בי, שלא כהרגלם, היו הוגנים עמי, והחזירו לי את כל הסכום (מינוס עמלה, כמובן) ששילמתי הן למלון הבוטיק שהוא בלון אינטרנט, אל אסטסיון, והן למארחת שבאה אחריו.

יום 5

המארחת של אייר בי אנד בי, אשה מקסימה ונדיבה בזמן ובידע שלה את המקום, הסתובבה עמי מבית מלון אחד למשנהו. רצה הגורל ונפלתי על סוף השבוע הארוך של חג המהפיכה המקסיקאית. קריל הקטנה היתה מפוצצת בתיירים/ות מקסיקאים, שיודעים שזו העונה לבקר באיזור. לא מצאנו אף מלון סביר (קרי, חימום של החדר ומיים חמים רציפים) עם חדר פנוי. על אינטרנט לא היה בכלל מה לדבר, וכך גיליתי את חשיבות ה-גיגה בייטים שקניתי בלוס מוצי'ס. בסוף, חזרנו שוב למלון מיראדור, ולמזלנו בעל המלון קפץ לראות שהכל בסדר, והוא מיודד עם אותה המארחת. הוא גירד לי חדר, עשה הצגה שהחימום עובד (כמובן שכשהיה צריך את ההסקה בלילה היא לא עבדה), היו מיים חמים, והמקום היה נקי למשעי. את שארית היום ביליתי בהתאוששות מהלילה הקפוא שביליתי בביתה של המארחת (אין לה הסקה מרכזית, והבן שלה לא היה זמין להדליק את האח) – ה-אפ בטלפון הראה 4 מעלות בתוך הבית, בתיור בעיר, בהרשמה לטיול מאורגן לאתרים בהם חפצתי שייקרה למחרת, ובהתעמקות בביוגרפיה של ג'וליאן אסאנג'. שורה תחתונה – אם אתם נופלים על קריל לסוף השבוע, אנא הזמינו מקומות בבית מלון הרבה זמן מראש.

יום 6

טיול מאורגן ברכב עם הליכות קצרות ברגל לאטרקציות הנופיות שמחוץ לקריל: המערה של פטרה, מפלי קוסארארה, אגם ארארקו, עמק הנזירים, המסיון ע"ש הקדוש איגנאסיו, ועמק הפטריות. בקריל קיימים כמה משרדי תיירות המקוששים טיילנים כדי למלא טרנזיט ולצאת למסלולים השונים. נפלתי על קבוצה חביבה, זוג ממאלטה, משפחה מורחבת מארגנטינה, ותעשיין מלוס מוצי'ס עם פקידתו וילדיה המתבגרים, שהתנדב להיות המתורגמן שלי לאנגלית. חזרנו עייפים אך מרוצים. הנופים – אין מילים כדי לתאר את פלאי הבריאה של אמא טבע.

יום 7

אם לא היה לי דורבן ברגל, הייתי מצטרפת לעוד קבוצה שקוששה חברת טיולים למסלול הליכה טבעתי של 12 ק"מ. מרכז הטיולים הרגליים עם הדרכה באנגלית נמצא באכסנייה הנקראת "לה טרוחה", ליד תחנת הרכבת. שם גם נמצאת מכונת האספרסו היחידה בעיר, המייצרת קפה שאינו מיים בצבע חום או נס קפה בטעם שרוף. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מטיילת מבלי לג'בלא כל יום משהו כמו 8-12 ק"מ. התנחמתי לי בגלי החוגגים שהגיעו לסוף השבוע המציין את יום המהפיכה המקסיקאית – ביקרתי במוזיאון, הסתלבטתי בכיכר העיר עם עוד גרינגו'ס דוברי אנגלית, ובערב החבורה הקטנה שייצרנו הלכה להתמנגל ולרקוד בכמה מסיבות עם להקות מאריאצ'י משובחות, שנערכו במועדונים ובבארים של בתי המלון במרכז העיירה. אחת מהמשימות הראשיות של אותו היום היתה לחדש את ה"תכנית 500" ולרכוש עוד גיגה-בייטס. המקום היחידי בעיר בו ניתן לעשות זאת עם כרטיס אשראי הוא בתחנת הדלק בכניסה לעיר – מרחק של 2 ק"מ בערך מהמרכז.

יום 8-9

נסיעה לבאטופילס ותיור באיזור.

התלבטתי קשות אם לנסוע לבאטופילס ואם לאו. באטופילס זו עיר נידחת בקרקעית הקניון, המהווה גם מרכז לגידול ולהברחת סמים קשים. מספר ההרוגים בה עקב פשיעה הקשורה לסמים, יחסית לגודל האוכלוסיה, הוא מהגבוהים במקסיקו. מאידך – פורומים של טיילנים לא רק שאמרו שאין טעם להיות בקריל מבלי לרדת לבאטופילס, אלא גם היו נשים שטיילו לבדן ונסעו בקו האוטובוס המחבר בין קריל לבאטופילס ודיווחו שהכל היה בסדר. החלטתי בסוף להעיז ולנסוע. הירידה מקריל לבאטופילס היא אחת מהנסיעות המדהימות ביותר שחוויתי מימי. קריל בגובה 2500 מ מעל פני הים, ובאטופילס – 500 מ. קריל קפואה ובאטופילס טרופית. הדרך עוברת בין מצוקים אדירים בגוונים שונים של נחושת ולילך דרך שלושת הקניונים החוברים לקניון הנחושת, ומתפתלת בצורה זויתית. היות שזו ה-עונה לטייל באיזור, אך עונה ייבשה מבחינה תיירותית, נפלתי על מדריך תיירים מעולה, מוסמך מטעם ממשלת מקסיקו להדרכה באנגלית, ידען גדול של גיאולוגיה, צפרות, היסטוריה, אנתרופולוגיה וארכאולוגיה ואיש חביב ואמין. הנסיעה מ-קריל לבאטופילס כולל הפסקות רבות לצילום, ארכה 5 שעות. שוב – אין מילים בפי לתאר את היופי וההוד של הדרך. לפנות ערב לקח אותי המדריך להליכה בשביל רחב ללא עליות וירידות לאורך האקוודוקט המוליך מיים לעיר, על המצוק של קניון באטופילס. המדריך לקח אותי למסעדה ביתית, המקום של באליה. לדבריו, המסעדות שאינן בבתי המלון (השוממים) של העיירה הן מהוות כיסוי לעסקי הסמים, ושומר נפשו יירחק מהן.

בבאטופילס פגו חששותי. מסתבר, שכמו בסיני, כל עוד אתם מתרחקים מענייני סמים, המבריחים לא מתערבים בעסקי התיירות והתיירים לא מתערבים בעסקי ההברחות. ההיסטוריה מראה, שתיירים שניסו להתערב שילמו לפעמים בחייהם. העיר עצמה קטנטונת, מלאת היסטוריה וצבע. לנתי במלון מארי – מקום נקי, ממוזג, עם אספקה טובה של מיים חמים, וארוחת בוקר משובחת.

למחרת תיירתי באיזור עם המדריך החביב והיידען. ירדנו עוד לעומק קניון באטופילס, וביקרנו במיסיון האבוד, בכמה כפרים של האוכלוסיה הילידית, בבית קברות צבעוני, שאפילו היתה בו אחוזת קבר כחול-לבן עם הכיתוב "ישראל". הייתי התיירת היחידה בעיר, והא/נשים יצאו מגידרם כדי לתת לי הרגשה של קבלת פנים חמה וביטחון. מה שהפחיד אותי היה הכמויות האדירות של צבא ומשטרה שהובאו לאיזור לאחר הרצח האכזרי של המשפחה המורמונית באיזור אחר של צ'יוואווה. החבר'ה האלה הסתובבו בקומנדקרים בדרכי העפר שמסביב לבאטופילס, ולפנות ערב הגיעו על הכיכר הקטנה של העיר. שם בעיקר עסקו בפלאפונים שלהם. אין בבאטופילס גישה לאינטרנט, וקו הטלפון ממש חלש. כשהצצתי אל המסכים שלהם ראיתי שיש להם כל מיני משחקים על הצג.

למי שאין דורבן כואב ברגל עדיף לשהות בבטופילאס שני לילות במקום לילה אחד. את היום שבאמצע (בין הנסיעה לבטופילאס לבין הנסיעה מבאטופילאס) כדאי להקדיש למסלול שהומלץ ע"י כל הטיילנים שהיו באיזור – טיפוס אל נקודת תצפית של שלושת הקניונים העמוקים והענקיים המתחברים ליד דיביסאדרו ויוצרים את קניון הנחושת.

בשעת הצהריים, אני התפללתי את ברכת הדרך, והמדריך הלך לבקש את ברכתה של ה-וירחן דה גוואדלופ לפני ששמנו פנינו בחזרה לקריל – 85 ק"מ עקלקלים של טיפוס מ 500 מ ל-2500 מ. בנוסף על כך התבשלה לה סופת גשם, והחלק התחתון של הקניון ידוע במפולות הבוץ והסלעים שלו כשיורדים מימטרים חזקים. למזלינו סופת הרעמים, הברקים וגשם הזלעפות תפשה אותנו בשליש העליון של הקניון, שהוא יותר רחב ופחות תלול משני השלישים התחתונים. הקניון נראה אחרת לגמרי כשעולים אותו אחה"צ והשמש מאירה את קירותיו האדומים, מאשר כשיורדים אותו בבוקר, והשמש זורחת מעל קירותיו שנראים כאילו מישהו צבע אותם בכל גווני הסגול. הלינה היתה ב-קריל.

יום 10

קבעתי עם המדריך נסיעה לאתר המעיינות החמים ליד קריל. הדיל הוא, שהרכב של חברות הטיולים יכול להגיע עד לראש המצוק, ואז רכב של האינדיאנים המקומיים מוריד את התיירים לאתר המעיינות החמים בדרך תלולה, או שהתיירים יורדים ברגל. לאחר הרביצה בבריכות החמות, אם התיירים מותשים, הרכב האינדיאני יכול להקפיץ אותם אל המצוק, ואם נותרה בהם אנרגיה, הם יכולים לטפס את הדרך בחזרה לרכב של המדריך. אבל סופת הגשם של אתמול המשיכה לתוך הבוקר, ולכשייצאה לה השמש היה המדריך עסוק בענייני מינהלה ומשפחה. אז הלכתי לעשות קצת שופינג של מתנות – בעיקר צעיפים מצמר סינתטי. אפשר, כמובן, להינות מאחד ממסלולי ההליכה המשובחים באיזור, אם אין לכם דורבן ברגל.

אגב – את אותם הצעיפים מוכרים בשוק של דיביזאדרו במחיר כפול, כי יש תיירים שמגיעים רק עד דיבוזאדרו ולא ממשיכים לקריל, ואין הרבה תחרות בין המספר המועט של רוכלות בדיבוזאדרו כמו שיש בין החנויות בקריל. כך שאת הקניות עדיף לשמור לקריל.

יום 11

נסיעה ברכבת מקריל ל-אל פוארטה. את הבוקר ביליתי בקריל בעצלתיים בלובי של בסט ווסטרן – המלון היחידי ב-קריל שעומד בסטנדרטים מערביים של מה שמתקרא "בית מלון", ולכן עולה בערך 100 דולר ללילה. מאידך, הלובי המעוצב שלו, עם להבות של אח ומוסיקה חרישית, פתוח לכל אחד ואחת. הטיילנים הצעירים דוברי האנגלית מתמנגלים ב"לה טרוחה" והקשישים, בגילי, מסתלבטים בלובי של "בסט ווסטרן". חלק מנוסעי/ות הרכבת עוד הספיקו על הבוקר לעשות מסלול הליכה קטן. הגעתי ל-אל פוארטה בלילה. לא היה לי כוח להתחיל להתלונן ל-איר בי אנד בי על המקום המעפאן בו התחלתי את סיורי, חזרתי אליו, ונפלתי מעייפות.

יום 12

סיור רציני יותר ב-אל פוארטה – הכנסייה, בית העירייה, המוזיאון, והפארק על נהר פוארטה. בכיכר העיר מסעדות טובות המציעות שלל פירות ים ודגים שמגיעים מחוף הים של לוס מוצ'יס. לעת ערב, מונית למלון ב-לוס מוצי'ס. נכנסתי לחדר, נעלתי את כל המנעולים, שמתי את הכלבה בהילוך היכון להתקפה, והלכתי לישון.

יום 13 – נסיעה במונית מהמלון לשדה התעופה.

הטיולון הזה היה מדהים!

והערה קטנה על אוכל – האוכל המקסיקני עתיר שומן, סוכר, בצל, מטוגן ועם הרבה חזירים בהרבה תבשילים. דרך ה-גוגל טרנסלייט כתבתי הודעה המבשרת על רצוני באוכל דל שומן, לא מטוגן, בלי חזיר, עם מעט סוכר, ובלי בצל. לשמחתי, בכל מקום בו סעדתי המטבח התחשב במגבלות האוכל שלי. האוכל היה תמיד טרי ומזין. בנוגע למיים – המיים המפולטרים שהוצעו לי ולכלבתי גרמו לנו לכאבי בטן. שתינו לכן רק מיים מינרליים מבקבוקים.

המדריך הנפלא, דובר האנגלית, שהיה אתי ב-קריל ובבאטופילס הוא

חורחה-לואיז קסטיו באטיסטה

+52-635-109-1001

מדינת קליפורניה יצאה לחיים נורמליים למעט מקומות סגורים של התקהלויות גדולות. יש בה את שיעורי החיסון בין הגבוהים ביותר בארה”ב. אבל הרבה יותר בטוח זה איזור סאן פרנציסקו, שלפי כל הנתונים הגיע לחסינות עדר (80% מחוסנים). מאידך, גם עם הסרת המגבלות כולם באיזורנו עדיין עם מסכות ושומרים על מרחק, אבל הכל, הכל פתוח והרבה יותר קריר ויפה מאשר לוס אנג’לס.

מדינת קליפורניה יצאה לחיים נורמליים למעט מקומות סגורים של התקהלויות גדולות. יש בה את שיעורי החיסון בין הגבוהים ביותר בארה”ב. אבל הרבה יותר בטוח זה איזור סאן פרנציסקו, שלפי כל הנתונים הגיע לחסינות עדר (80% מחוסנים). מאידך, גם עם הסרת המגבלות כולם באיזורנו עדיין עם מסכות ושומרים על מרחק, אבל הכל, הכל פתוח והרבה יותר קריר ויפה מאשר לוס אנג’לס.

קראו את הבלוג שלי על קניון הנחושת. מקום מד-הים!

**מסלול טיול בקניון הנחושת, צ'יווהאווה, מקסיקו**

טיול סולו עם כלבתי הנאמנה – רועה בלגית מסוג מלינואה.

הנסיעה ברכבת ה-צ'פה בתוך קניון הנחושת נחשבת לאחד ממסלולי הרכבות היפים ביותר בעולם.

קניון הנחושת גדול בהרבה מה-גראנד קניון של ארה"ב.

העונה הטובה לטיול בקניון הנחושת היא הסתיו. בקייץ יורדים שם גשמים טרופיים ביולי-אוגוסט-ספטמבר, ובדצמבר-מרץ ממש קר, עם מעלות מתחת לאפס בלילה, ויש גם ימים עם שלג.

המסלול כולו תלוי במועדי הנסיעה של הרכבת, שאינם על בסיס יום-יומי.

הזמנת כרטיסי הרכבת היא קצת מסובכת. ראשית דבר צריך לשלוח דוא"ל לכתובת הרכבת, או להתקשר אליהם בטלפון -- +52-800-1224-373 או +52-1-614-4-39-7208. יש מעט מאוד דוברי אנגלית בשירות הלקוחות שלהם ואני לא מדברת מילה ספרדית. אחרי שיצרתי קשר טלפוני עם שירות הלקוחות (כי לא קיבלתי תשובה בדוא"ל), הם שלחו לי קישור שדרכו הזמנתי את הכרטיסים.

Chepe contacts

+52 800 1224 373

<[email protected]>

+52 (0)1 614 4 39 72 08

[email protected]

[email protected]

יש שני סוגי רכבות הנוסעות על המצוק או בתוך קניון הנחושת, ולהן מועדים שונים. צ'פה רגיונאל, בה קרונות לתיירים וקרונות לשאר הנוסעים, וצ'פה אקספרס, בה קרונות לתיירים וקרונות פירסט קלאס. צ'פה רגיונאל נוסעת בין לוס מוצ'יס לצ'יווהאווה וצ'פה אקספרס נוסעת מלוס מוצ'יס רק עד קריל וחזרה. קריל היא בסיס הטיולים המרכזי של קניון הנחושת. רכבת האקספרס יקרה בהרבה מהרכבת האיזורית. קלאס התיירות ברכבת האיזורית היה נוח, ועם מקומות מסומנים.

להלן המסלול:

טיסת לילה מסאן פרנציסקו דרך גואדאלאחארה ל-לוס מוצ'יס בחברת וולאריס – המפעילה טיסות שכר זולות מארה"ב למקסיקו. יש טיסות ישירות ל-לוס מוצ'יס מטיחואנה, ליד סאן דייגו.

Volaris contact details : US 1 (855) 865-2747; Mexico [+52] 01-55-1102-8000

בכללית – לוס מוצ'יס זה מקום שצריך לעזוב במהירות. זו לא עיר בטוחה, ואין מה לראות בה. מה שחשוב זה לעצור בסניף הראשי בעיר של טלה-צל, חברת הטלפונים עם הקליטה הטובה יותר בג'בלאות של קניון הנחושת, ולקנות כרטיס סים עם "חבילת 500" – שנותנת לכן 8 גיגה דאטה, שיחות ומסרונים ללא הגבלה בתוך מקסיקו ולארה"ב. אם תשמרו על המספר הישראלי או האמריקאי שלכם, יהיה קשה לכם ליצור קשר עם מלונות, אכסניות, מדריכי טיולים וכיו"ב – בהם הא/נשים עונים למספרי טלפון מקסיקאים. הדאטה חשוב, כי הצורה הסבירה ביותר לתקשר עם העולם היא דרך הדאטה שהעמסתם על הטלפון. אין להסתמך על ויי-פיי , כי הוא איטי מאוד (אם בכלל) ולא יציב. את כל תקשורת האינטנט שלי – גלישה במחשב, גיבוי תמונות, וואטסאפ, מה לא, עשיתי דרך חבילת הדאטה שקניתי יחד עם כרטיס ה-סים. מחיר החבילה 35 דולר אמריקאים.

המסלול עצמו מתחיל ב-אל פוארטה. הנסיעה ברכבת מלוס מוצ'יס לאל פוארטה ארוכה ומשעממת. הנסיעה באוטובוס קצרה יותר. למען הבטיחות לקחתי מונית ישר משדה התעופה ל-אייר בי אנד בי ב-אל פוארטה.

יום 1

הגעה בבוקר ל-אל פוארטה, התמקמות ב אייר בי אנד בי (המקום של ליליאן היה אמנם מרכזי אבל מעפאן – 45 דולר ללילה, עדיף לקחת בית מלון ב 10 דולר אמריקאים נוספים ללילה) במרכז העיר העתיקה, שינה (אני לא מצליחה לישון בטיסות), השלמת קניות בשוק (שכחתי משחת שיניים, ולא רציתי לסחוב מארה"ב מי פה וקרם גוף...). צריך לוודא מראש שיש מיזוג אויר, כי מזג האויר ב-אל פוארטה טרופי. בעלת ה-אייר בי אנד בי סידרה לי מונית משדה התעופה של לוס מוצ'יס ל-אל פוארטה. אותה מונית לקחה אותי למחרת לתחנת הרכבת הנמצאת די מחוץ לעיר. המחירים למוניות במשימה הזו די אחידים – 1,000 פזוס משדה התעופה ל-אל פוארטה, ו 100 פזוס נוספים לתחנת הרכבת – כל עוד זה אותו הנהג.

יום 2

נסיעה ברכבת מ-אל פוארטה ל-פוסאדה באראנקס, המראה מחלון הרכבת עוצר נשימה! לשמחתי שירות הלקוחות נתן לי כסא בצד הצופה למעמקי הקניון. פוסאדה היא תחנה אחת לפני דיביסאדרו, העיירה הפיצפונה עם בית המלון המפואר שניצבת ממש על החלק העמוק והמרשים ביותר של הקניון. בדיביסאדרו והאיזור אין בנקומאט, וצריך להצטייד במזומן ב-אל פוארטה. מצאתי דרך אייר בי אנד בי אכסניה חמודה וזולה, כ -5 דקות הליכה מתחנת הרכבת – איזמרלדה. המקום בסיסי מאוד, נקי מאוד, חביב ובטוח. עבור תשלום נוסף אפשר לקבל שם גם ארוחת בוקר וארוחת ערב בסיסיות. ממול לאיזמרלדה, במרחק הליכה הכוללת טיפוס, נמצא בית מלון מפואר לחלוטין, עם מרפסת הצופה לקניון הנחושת, מסעדה יקרה עם אוכל די מגעיל, ובר. צריך לוודא שיש הסקה, בלילה הטמפרטורות ירדו ל 2-3 צלסיוס, ובאחד הימים, שהיה מעונן, המקסימום היה 7 מעלות. ביום השני זרחה השמש, והטמפרטורות עלו ל 18 מעלות.

השירות כולל גם הסעה מ- ואל תחנת הרכבת, והסעה אל ומ-פארק ההרפתקאות, שהוא למעשה לב שמורת הטבע של קניון הנחושת.

את שעות אחה"צ ביליתי בתיור במצפה ובבית של קטלינה, במצפה על נהר אוטרו, בתצפית על "סלע הפוריות" שהוא שמוק מגעיל ואטרקציה תיירותית, במצפה דל סיילו, ובמצפה המשקיף על שלושת הקניונים הנפגשים בקניון הנחושת: קניון אוריקה, קניון טארארקוארו, וקניון הנחושת עצמו. זו היתה רשימת האתרים המרהיבים שליקטתי מקריאה בפורומים של מי שטיילו באיזור. הקפיצה מאתר לאתר דורשת רכב, ולשם כך שכרתי את שירותיו של מפעיל האכסניה. תיקשרנו באמצעות ה-גוגל טרנסלייט. הוא לא דובר אנגלית, ואני לא דוברת אפילו ספרדית מינימאלית. אין מילים לתאר את ההוד הבראשיתי של מערכת הקניונים העמוקים המתנקזת אל קניון הנחושת.

יום 3

הוקדש לפארק ההרפתקאות הנמצא במקום המרהיב ביותר הצופה על הקניון. למרבה הצער אני סובלת מדורבן כואב ברגל, כך שלא יכולתי לנצל את מסלולי ההליכה הדרמאטיים בפארק ושאר ההרפתקאות המיועדות לא/נשים בלי פציעות מגבילות. לקחתי את הרכבל מהמצוק של הפארק אל מצוק המחלק את קניון הנחושת לשניים, וצלעתי לי קצת בשבילים ובמצפורים הצופים על שני עברי הקניון העמוק. הצלחתי ללכת את שני הקילומטר של השביל הרחב על פי הקניון בין פארק ההרפתקאות לבין בית המלון ותחנת הרכבת של דיביסאדרו. למען הבטיחות וכדי לא להתברבר ביקשתי מאחד מרוכלי המזכרות בפארק ללוות אותי בשביל, והוא שמח לקבל 200 פזוס שזה משהו כמו 10 דולר אמריקאים. מסלולי ההליכה מסומנים היטב, אבל עדיף תמורת 10 דולר אמריקאים לשכור את שירותיו של אחד מתריסרי המדריכים הנמצאים ברחבה שלפני קופת התשלום להרפתקאות השונות, או אחד מהמדריכים הנמצאים על המצוק שבאמצע הקניון, במקום בו נגמר המסלול של הרכבל.

יום 4

את רוב הבוקר ביליתי בשיחות עם שאר הטיילים בחדר האוכל של האכסניה. אם לא היה לי הדורבן הייתי יוצאת לטייל מהאכסניה בשביל על המצוק. אבל כאבה לי הרגל. מפעיל האכסניה הקפיץ אותי לתחנת הרכבת של דיביסאדרו, ומשם נסעתי ל-קריל. לעומת הנופים עוצרי הנשימה בין אל פוארטה לדיביסאדרו, הנסיעה ברכבת בין דיביסאדרו ל-קריל היתה קצת משעממת. עדיין זו הדרך הקצרה ביותר. יש גם קו אוטובוס זול יותר, המחבר בין שתי העיירות.

ב-קריל הזמנתי דרך אייר בי אנד בי חדר במלון בוטיק שנראה הכי פופולארי בעיירה הזו, שהיא המרכז לטיולים באיזור, והמחיר שלו לא היה היקר ביותר – לה אסטסיון (או "התחנה"). המלון, למרות שהוא תפוש כמעט כל הזמן, ובמזל מצאתי בו שני לילות פנויים, הסתבר כתעתוע של הרשת החברתית על התשבחות הוירטואליות שלה. החדרים קטנטנים, והחלונות שבהם לא רק שלא נפתחים, אלא גם פונים לתוך המסדרון. לשירותים הפצפונים אין חלון. כדי להתמודד עם הריח צוות התחזוקה משתמש בכימיקלים מבושמים חזקים. איך שפתחתי את הדלת לחדר חטפתי התקפת אלרגיה. פקידת הקבלה היתה מאוד הוגנת, והבינה שכל ה-שיק הוירטואלי הזה לא בדיוק מתאים לי. היא עזרה לי למצוא אייר בי-אנד-בי שקיבל סקירות משובחות. אבל הסתבר, שהמקום, על כל נוחותו ויופיו לא היה במרכז העיר. בעלת המקום, בנה ואני החלפנו מבטים, הבנו שזה לא בדיוק בטוח לאשה לבדה, דיברנו דרך ה-גוגל טרנסלייט, ואז היא הציעה לי לשהות אצלה את הלילה, ולמחרת לעזור לי למצוא מקום אחר. לפני שאתם מזמינים מלון ב-קריל, אם זה הסתיו או החורף, אנא וודאו שיש חימום שפועל, מיים חמים בזרם סביר, ורצוי גם קו אינטרנט יציב. אייר בי אנד בי, שלא כהרגלם, היו הוגנים עמי, והחזירו לי את כל הסכום (מינוס עמלה, כמובן) ששילמתי הן למלון הבוטיק שהוא בלון אינטרנט, אל אסטסיון, והן למארחת שבאה אחריו.

יום 5

המארחת של אייר בי אנד בי, אשה מקסימה ונדיבה בזמן ובידע שלה את המקום, הסתובבה עמי מבית מלון אחד למשנהו. רצה הגורל ונפלתי על סוף השבוע הארוך של חג המהפיכה המקסיקאית. קריל הקטנה היתה מפוצצת בתיירים/ות מקסיקאים, שיודעים שזו העונה לבקר באיזור. לא מצאנו אף מלון סביר (קרי, חימום של החדר ומיים חמים רציפים) עם חדר פנוי. על אינטרנט לא היה בכלל מה לדבר, וכך גיליתי את חשיבות ה-גיגה בייטים שקניתי בלוס מוצי'ס. בסוף, חזרנו שוב למלון מיראדור, ולמזלנו בעל המלון קפץ לראות שהכל בסדר, והוא מיודד עם אותה המארחת. הוא גירד לי חדר, עשה הצגה שהחימום עובד (כמובן שכשהיה צריך את ההסקה בלילה היא לא עבדה), היו מיים חמים, והמקום היה נקי למשעי. את שארית היום ביליתי בהתאוששות מהלילה הקפוא שביליתי בביתה של המארחת (אין לה הסקה מרכזית, והבן שלה לא היה זמין להדליק את האח) – ה-אפ בטלפון הראה 4 מעלות בתוך הבית, בתיור בעיר, בהרשמה לטיול מאורגן לאתרים בהם חפצתי שייקרה למחרת, ובהתעמקות בביוגרפיה של ג'וליאן אסאנג'. שורה תחתונה – אם אתם נופלים על קריל לסוף השבוע, אנא הזמינו מקומות בבית מלון הרבה זמן מראש.

יום 6

טיול מאורגן ברכב עם הליכות קצרות ברגל לאטרקציות הנופיות שמחוץ לקריל: המערה של פטרה, מפלי קוסארארה, אגם ארארקו, עמק הנזירים, המסיון ע"ש הקדוש איגנאסיו, ועמק הפטריות. בקריל קיימים כמה משרדי תיירות המקוששים טיילנים כדי למלא טרנזיט ולצאת למסלולים השונים. נפלתי על קבוצה חביבה, זוג ממאלטה, משפחה מורחבת מארגנטינה, ותעשיין מלוס מוצי'ס עם פקידתו וילדיה המתבגרים, שהתנדב להיות המתורגמן שלי לאנגלית. חזרנו עייפים אך מרוצים. הנופים – אין מילים כדי לתאר את פלאי הבריאה של אמא טבע.

יום 7

אם לא היה לי דורבן ברגל, הייתי מצטרפת לעוד קבוצה שקוששה חברת טיולים למסלול הליכה טבעתי של 12 ק"מ. מרכז הטיולים הרגליים עם הדרכה באנגלית נמצא באכסנייה הנקראת "לה טרוחה", ליד תחנת הרכבת. שם גם נמצאת מכונת האספרסו היחידה בעיר, המייצרת קפה שאינו מיים בצבע חום או נס קפה בטעם שרוף. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מטיילת מבלי לג'בלא כל יום משהו כמו 8-12 ק"מ. התנחמתי לי בגלי החוגגים שהגיעו לסוף השבוע המציין את יום המהפיכה המקסיקאית – ביקרתי במוזיאון, הסתלבטתי בכיכר העיר עם עוד גרינגו'ס דוברי אנגלית, ובערב החבורה הקטנה שייצרנו הלכה להתמנגל ולרקוד בכמה מסיבות עם להקות מאריאצ'י משובחות, שנערכו במועדונים ובבארים של בתי המלון במרכז העיירה. אחת מהמשימות הראשיות של אותו היום היתה לחדש את ה"תכנית 500" ולרכוש עוד גיגה-בייטס. המקום היחידי בעיר בו ניתן לעשות זאת עם כרטיס אשראי הוא בתחנת הדלק בכניסה לעיר – מרחק של 2 ק"מ בערך מהמרכז.

יום 8-9

נסיעה לבאטופילס ותיור באיזור.

התלבטתי קשות אם לנסוע לבאטופילס ואם לאו. באטופילס זו עיר נידחת בקרקעית הקניון, המהווה גם מרכז לגידול ולהברחת סמים קשים. מספר ההרוגים בה עקב פשיעה הקשורה לסמים, יחסית לגודל האוכלוסיה, הוא מהגבוהים במקסיקו. מאידך – פורומים של טיילנים לא רק שאמרו שאין טעם להיות בקריל מבלי לרדת לבאטופילס, אלא גם היו נשים שטיילו לבדן ונסעו בקו האוטובוס המחבר בין קריל לבאטופילס ודיווחו שהכל היה בסדר. החלטתי בסוף להעיז ולנסוע. הירידה מקריל לבאטופילס היא אחת מהנסיעות המדהימות ביותר שחוויתי מימי. קריל בגובה 2500 מ מעל פני הים, ובאטופילס – 500 מ. קריל קפואה ובאטופילס טרופית. הדרך עוברת בין מצוקים אדירים בגוונים שונים של נחושת ולילך דרך שלושת הקניונים החוברים לקניון הנחושת, ומתפתלת בצורה זויתית. היות שזו ה-עונה לטייל באיזור, אך עונה ייבשה מבחינה תיירותית, נפלתי על מדריך תיירים מעולה, מוסמך מטעם ממשלת מקסיקו להדרכה באנגלית, ידען גדול של גיאולוגיה, צפרות, היסטוריה, אנתרופולוגיה וארכאולוגיה ואיש חביב ואמין. הנסיעה מ-קריל לבאטופילס כולל הפסקות רבות לצילום, ארכה 5 שעות. שוב – אין מילים בפי לתאר את היופי וההוד של הדרך. לפנות ערב לקח אותי המדריך להליכה בשביל רחב ללא עליות וירידות לאורך האקוודוקט המוליך מיים לעיר, על המצוק של קניון באטופילס. המדריך לקח אותי למסעדה ביתית, המקום של באליה. לדבריו, המסעדות שאינן בבתי המלון (השוממים) של העיירה הן מהוות כיסוי לעסקי הסמים, ושומר נפשו יירחק מהן.

בבאטופילס פגו חששותי. מסתבר, שכמו בסיני, כל עוד אתם מתרחקים מענייני סמים, המבריחים לא מתערבים בעסקי התיירות והתיירים לא מתערבים בעסקי ההברחות. ההיסטוריה מראה, שתיירים שניסו להתערב שילמו לפעמים בחייהם. העיר עצמה קטנטונת, מלאת היסטוריה וצבע. לנתי במלון מארי – מקום נקי, ממוזג, עם אספקה טובה של מיים חמים, וארוחת בוקר משובחת.

למחרת תיירתי באיזור עם המדריך החביב והיידען. ירדנו עוד לעומק קניון באטופילס, וביקרנו במיסיון האבוד, בכמה כפרים של האוכלוסיה הילידית, בבית קברות צבעוני, שאפילו היתה בו אחוזת קבר כחול-לבן עם הכיתוב "ישראל". הייתי התיירת היחידה בעיר, והא/נשים יצאו מגידרם כדי לתת לי הרגשה של קבלת פנים חמה וביטחון. מה שהפחיד אותי היה הכמויות האדירות של צבא ומשטרה שהובאו לאיזור לאחר הרצח האכזרי של המשפחה המורמונית באיזור אחר של צ'יוואווה. החבר'ה האלה הסתובבו בקומנדקרים בדרכי העפר שמסביב לבאטופילס, ולפנות ערב הגיעו על הכיכר הקטנה של העיר. שם בעיקר עסקו בפלאפונים שלהם. אין בבאטופילס גישה לאינטרנט, וקו הטלפון ממש חלש. כשהצצתי אל המסכים שלהם ראיתי שיש להם כל מיני משחקים על הצג.

למי שאין דורבן כואב ברגל עדיף לשהות בבטופילאס שני לילות במקום לילה אחד. את היום שבאמצע (בין הנסיעה לבטופילאס לבין הנסיעה מבאטופילאס) כדאי להקדיש למסלול שהומלץ ע"י כל הטיילנים שהיו באיזור – טיפוס אל נקודת תצפית של שלושת הקניונים העמוקים והענקיים המתחברים ליד דיביסאדרו ויוצרים את קניון הנחושת.

בשעת הצהריים, אני התפללתי את ברכת הדרך, והמדריך הלך לבקש את ברכתה של ה-וירחן דה גוואדלופ לפני ששמנו פנינו בחזרה לקריל – 85 ק"מ עקלקלים של טיפוס מ 500 מ ל-2500 מ. בנוסף על כך התבשלה לה סופת גשם, והחלק התחתון של הקניון ידוע במפולות הבוץ והסלעים שלו כשיורדים מימטרים חזקים. למזלינו סופת הרעמים, הברקים וגשם הזלעפות תפשה אותנו בשליש העליון של הקניון, שהוא יותר רחב ופחות תלול משני השלישים התחתונים. הקניון נראה אחרת לגמרי כשעולים אותו אחה"צ והשמש מאירה את קירותיו האדומים, מאשר כשיורדים אותו בבוקר, והשמש זורחת מעל קירותיו שנראים כאילו מישהו צבע אותם בכל גווני הסגול. הלינה היתה ב-קריל.

יום 10

קבעתי עם המדריך נסיעה לאתר המעיינות החמים ליד קריל. הדיל הוא, שהרכב של חברות הטיולים יכול להגיע עד לראש המצוק, ואז רכב של האינדיאנים המקומיים מוריד את התיירים לאתר המעיינות החמים בדרך תלולה, או שהתיירים יורדים ברגל. לאחר הרביצה בבריכות החמות, אם התיירים מותשים, הרכב האינדיאני יכול להקפיץ אותם אל המצוק, ואם נותרה בהם אנרגיה, הם יכולים לטפס את הדרך בחזרה לרכב של המדריך. אבל סופת הגשם של אתמול המשיכה לתוך הבוקר, ולכשייצאה לה השמש היה המדריך עסוק בענייני מינהלה ומשפחה. אז הלכתי לעשות קצת שופינג של מתנות – בעיקר צעיפים מצמר סינתטי. אפשר, כמובן, להינות מאחד ממסלולי ההליכה המשובחים באיזור, אם אין לכם דורבן ברגל.

אגב – את אותם הצעיפים מוכרים בשוק של דיביזאדרו במחיר כפול, כי יש תיירים שמגיעים רק עד דיבוזאדרו ולא ממשיכים לקריל, ואין הרבה תחרות בין המספר המועט של רוכלות בדיבוזאדרו כמו שיש בין החנויות בקריל. כך שאת הקניות עדיף לשמור לקריל.

יום 11

נסיעה ברכבת מקריל ל-אל פוארטה. את הבוקר ביליתי בקריל בעצלתיים בלובי של בסט ווסטרן – המלון היחידי ב-קריל שעומד בסטנדרטים מערביים של מה שמתקרא "בית מלון", ולכן עולה בערך 100 דולר ללילה. מאידך, הלובי המעוצב שלו, עם להבות של אח ומוסיקה חרישית, פתוח לכל אחד ואחת. הטיילנים הצעירים דוברי האנגלית מתמנגלים ב"לה טרוחה" והקשישים, בגילי, מסתלבטים בלובי של "בסט ווסטרן". חלק מנוסעי/ות הרכבת עוד הספיקו על הבוקר לעשות מסלול הליכה קטן. הגעתי ל-אל פוארטה בלילה. לא היה לי כוח להתחיל להתלונן ל-איר בי אנד בי על המקום המעפאן בו התחלתי את סיורי, חזרתי אליו, ונפלתי מעייפות.

יום 12

סיור רציני יותר ב-אל פוארטה – הכנסייה, בית העירייה, המוזיאון, והפארק על נהר פוארטה. בכיכר העיר מסעדות טובות המציעות שלל פירות ים ודגים שמגיעים מחוף הים של לוס מוצ'יס. לעת ערב, מונית למלון ב-לוס מוצי'ס. נכנסתי לחדר, נעלתי את כל המנעולים, שמתי את הכלבה בהילוך היכון להתקפה, והלכתי לישון.

יום 13 – נסיעה במונית מהמלון לשדה התעופה.

הטיולון הזה היה מדהים!

והערה קטנה על אוכל – האוכל המקסיקני עתיר שומן, סוכר, בצל, מטוגן ועם הרבה חזירים בהרבה תבשילים. דרך ה-גוגל טרנסלייט כתבתי הודעה המבשרת על רצוני באוכל דל שומן, לא מטוגן, בלי חזיר, עם מעט סוכר, ובלי בצל. לשמחתי, בכל מקום בו סעדתי המטבח התחשב במגבלות האוכל שלי. האוכל היה תמיד טרי ומזין. בנוגע למיים – המיים המפולטרים שהוצעו לי ולכלבתי גרמו לנו לכאבי בטן. שתינו לכן רק מיים מינרליים מבקבוקים.

המדריך הנפלא, דובר האנגלית, שהיה אתי ב-קריל ובבאטופילס הוא

חורחה-לואיז קסטיו באטיסטה

+52-635-109-1001

לכולן/ם שלומות

אנחנו מתכוונים לשהות באספן, קולורדו למשך שבוע. בערבים אנחנו רוצים להנות מהקונצרטים של פסטיבל המוסיקה הקלאסית. בימים אנחנו מחפשים מסלולי טיול ברגל, משהו כמו 5-8 ק"מ למסלול, באיזור. יש הצעות? תודה רבה. איילה.