חוזר לאחר תקופת התנתקות ארוכה מסיבות משמחות שלא משאירות זמן לכלום(לידת בתנו הבכורה)...חוזר לשתף.
אז איפה עצרנו? בשלוות העולמים בבית הסירה על האגם ובגיחות לטיולים יפהפיים המתבצעים מדי פעם.
לאחר 5 ימים בבית הסירה אנחנו מכריחים את עצמנו להתנתק משם ולהמשיך לטייל, לא קל… על הסירה הכרנו חברים שהפכו לחלק מהטיול ממש, כולל זוג מבוגר מקסים ששיתף בחלומו לצאת לפנסיה בהודו שם יתאפשרו להם חיי שפע ונוחות עם פנסיה ישראלי ממוצעת. ערב הפרדה כלל פריסה של כל טוב שנצבר אצל כל אחד מאתנו ופריטים נוספים שרכשנו בעיר או מסירות השיקארה המשייטות באגם ומציעות את מרכולתן. השולחן היה מלא בפירות, חטיפים, מתוקים, שתיה וכדו’. אנחנו כבר מתחילים להרגיש “בבית” במקום, וכשרוצים לקפוץ לבקר חברים בבית סירה אחר פשוט לוקחים את השיקארה של בית הסירה שלנו ושטים בכוחות עצמנו, סיבובים אחרונים בסרינגר, אזורים חדשים, ביקור באגם הקטן יותר “נגין” בטיילת לאורך האגם, הצטיידות בחנות המתוקים ועוד. אנחנו מבצעים רכישות של מתנות שהומלץ לבצע דווקא בסרינגר (קמצוץ זעפרן אמיתי עם חותמת ממשלתית, חפצי אומנות מנייר דחוס שאנו רוכשים בבית מלאכה על האגם אליו אנו משודלים להגיע על ידי אחד משייטי השיקרות שמנסים את מזלם, צעיף משי קשמירי אמיתי ועוד). אנחנו נפרדים מסולטן ומבני משפחתו ובעיקר מהנכד החמוד, משלמים את החשבון (אנחנו לא הרבה זמן בהודו לכן עדיין לא מתרגלים ששהות של 6 ימים כולל ארוחות בוקר וערב ושתיה חופשית וכוללל הטיולים שהוזמנו לנו על ידו יוצאים סכום שבישראל לא יקנו לנו אפילו לילה באכסניית נוער באוגוסט...).
בבוקר השכם יוצאים אל יעדנו הבא.
