@aljaje

ברור! תמיד אהיה פרנג’ית (זרה) ואני לא מתיימרת לרגע להיות מקומית או אותנטית. באפריקה הפרנקופונית אני תמיד “מאדאם לה בלאנש”… זאת שאלה פילוסופית מעניינת בכלל בשבילנו כתיירים. כתבתי את מה שכתבתי על הביקור בשבטים בדרום אתיופיה – ולא על הנסיעה באוטובוס המקומי – כי לי באופן אישי זה חצה איזה גבול של ציניות. זה לא שאני לא ממליצה לנסוע לדרום, אני מתארת פשוט את החוויה שלי היתה לא נעימה. מבחינתי לא אחזור על חווית ספארי אנושי, אבל אני מבינה שיש אנשים שזה מתאים להם, ומבינה גם שהייתי צריכה לחוות אותה בעצמי כדי להבין שהיא לא מתאימה לי.

חווית האוטובוס היא שונה לגמרי – להבדיל מטיסה, אפשר לחוש הכי קרוב שאפשר “את השטח”, בהינתן שאנחנו עדיין תמיד זרים ופריבילגים. ההערה הזו היתה בהקשר לדיון על הבחירה בין אוטובוס לטיסה ככלי התחבורה המתאים לטיול.

מעבר מאוגנדה לנמיביה