תיאור טיול לפריז
-
חזרנו מטיול של שבוע לפריז לפני יותר שבוע וחצי ואני פותח כאן שרשור על הביקור הזה.
זה פעם רביעית שלנו בפריז אם כי שני ביקורים היו לפני שלושים שנה ויותר לפני היות
הפורום והשלישי היה ב- 2016.
לטיול שלישי זה כתבתי בזמנו שרשור בפורום ומי שרוצה יכול למצוא אותו בקישור
טיפים ותמונות מפריז | פורום למטייל (lametayel.co.il)
בכול יום בימים הקרובים אוסיף קטע בערך יום על כול יום.
יום שישי 18 באוגוסט – יום הגעה
בצהריים יוצאים לשדה עם טרולים בלבד מה שמאיץ את תהליך ה- Check in ותוך
חצי שעה מההגעה לשדה אנחנו בדיוטי פרי. אחה"צ המראה ונחיתה בפריז קצת אחרי 8 בערב.
לוקחים מונית למלון La Villa des Artistes ברובע 6 ברחוב צדדי שיוצא משדרות
Montparnasse ממש קרוב לתחנת המטרו Vavin.
למלון הזה הגענו לפי המלצה באתר פרנקופילים אנונימיים והיה מוצלח מאוד.
מלון קטן ונחמד במחיר סביר לפריז עם חדר של 20 מ"ר שזה גדול לפריז ובקרבתו
המון מסעדות ובתי קפה בלי סוף כך שאפשרויות הבילוי הלילי היו רבות. עקב האכילס
שלו כפי שנכתב באתר הממליץ היה ארוחת הבוקר שהייתה בסיסית קונטיננטלית ועלתה
16 יורו לאדם. ניסינו פעם אחת ולאחר מכן החלטנו לאכול את ארוחות הבוקר מחוץ למלון ו
אכן בלי בעיה מצאנו מקומות לאכול סביר ובעלות יותר נמוכה שנפתחים גם בשעה מוקדמת
מספיק עבורנו.
מזג האויר היה די חם ולח מה שהאט את קצב הטיול וקיצר את הימים כי זה היה די מתיש
ללכת בחום ובלחות הללו. למרות זאת יחד עם החום היו ימים עם גשם מה שהתקבל על ידנו דווקא בברכה.
לא נורא פריז לא בורחת.
הלכנו לאכול ארוחה קלה אחרי 10 בלילה כדי להשביע את הרעב ויללה למיטה.
-
יום שבת 19 באוגוסט – היום הראשון
היום מטיילים ברובע 8 שהוא הרובע שסביב השאנז אליזה אבל לפני זה עוצרים ברובע 1
ליד גני טיולרי לביקור ב- Angelina Patisserie המפורסמת שברחוב Rivoli.
ביקור ב- 2016 ניסינו גם אבל התור הארוך שהיה צפוי אומנם בתחזיות הבריח אותנו.
גם הפעם היה תור ארוך וגם הוא הבריח אותנו כך שבפעם הבאה נצטרך לנסות שוב.
ממשיכים בטיול רגלי לכיכר קונקורד ולשאנז אליזה ומשם ליעד התיירותי הראשון שלנו
והוא ארמון האליזה שאף פעם קודם לא ראינו אותו. כמובן אפשר לראותו רק מבחוץ והריהו לפניכם.
היה יום חם אך גם גשום עד הצהריים.
-
היעד הבא שלנו ברובע 8 היה אמור להיות המוזיאון Jacquemart Andre שבו מוצג אוסף פרטי
של אדון וגברת מהמאה ה- 19 אבל כשהגענו גילינו שהמוזיאון סגור לכול חודש אוגוסט.
לא היה לזה זכר בחיפושים ברשת לפני הטיול. לא נורא כמו שאמרנו פריז לא בורחת.
ממשיכים למוזיאון הבא והוא מוזיאון ניסים דה קמונדו. משפחת קמונדו מהמכובדות שבמשפחות
מגורשי ספרד הגיעה לאיסטנבול בראשית המאה ה- 19 וייסדה בה בנק שהפך לגדול הבנקים
של האימפריה העותמאנית. ב- 1867 קיבלו ממלך איטליה תואר אצולה ולשמם נוספה המילה
"דה" אבל האחים קמונדו נמשכו לצרפת ובתקופה מסוימת עברו לפריז. ורכשו ליד פארק מונסו
היפה שתי וילות צמודות זו לזו. הבן של אחד מהם ירש ב- 1911 את בית הוריו והקים במקומם
וילה מפוארת והבן של הבן ניספה במלחמת העולם הראשונה. אביו הוריש את הווילה למוזיאון
אר דקורטיב וביקש שהבית ינציח את שם בנו וכך נחנך ב- 1936 מוזיאון ניסים דה קמונדו
שמהווה הצצה טובה לאופן בו חיו היהודים העשירים בפריז.
-
-
-
אנחנו בדרכנו למוזיאון סמוך נוסף בשם Cernuschi. בעוד אנחנו הולכים בהליכה קצרה
אליו אשתי מבחינה משמאלנו דרך חלון שנפער את המנורה היהודית על קיר פנימי. היא
חשבה שמדובר בבית כנסת אז התקרבנו קצת ולהפתעתנו כשאנחנו מתקרבים אנחנו רואים
משפחה יהודית מורחבת מסיבה לשולחן האוכל. לא ראינו אותם קודם כי רצפת החדר שלהם
נמוכה משמעותית מהמדרכה עליה הלכנו. כשהם רואים אותנו קרוב לחלון שלהם אחד מהם
מיד קם ומסיר איזה סבכה קלה שהייתה על החלון ואנחנו מדברים. אומרים שאנחנו מישראל
ושחשבנו שזה בית כנסת אז הוא אומר שזה פשוט הבית שלהם. אב המשפחה קם ומיד מזמין
אותנו פנימה לאכול למרות שהם היו ממש בסיום הארוחה. הוא אומר לי שהוא רוצה שאני יעשה
קידוש. הוא עולה על החלון יחף וקופץ לצד שלנו ומחפש גוי של שבת שיפתח את דלת הבניין
כי הדלת חשמלית ואסור לו ומבחינתו גם לנו לפתוח אותה. מיד הוא מוצא גוי כזה שלא נראה
מופתע כי הם כנראה כבר מכירים את הבעיה והוא פותח לנו את הדלת ואנחנו נכנסים. מקבלים
אותנו בחמימות. הנשים לא דוברות עברית והגברים כן אבל לא עברית מושלמת כי הם הרי
קוראים בתורה. יושבים ומגישים לנו וכל ממה שנשאר להם. מסתבר שמדובר במשפחת
שוקרון שהם יהודים ממוצא מרוקאי דור שלישי בצרפת. הם משהו בין דתיים לחרדים.
אני עושה קידוש כי דוד שוקרון אבי המשפחה כבר עשה ואנחנו שוקעים בשיחה על חרדים,
חילונים וכול מה שקורה בארץ בנושא ההפגנות וביבי וכולי. משפחת שוקרון עוסקים בביטוח
ומכירים בצורך להתפרנס באופן עצמאי אם כי בעד שיהיו כמה שילמדו רק תורה. הסתבר
שהגיעו לדירה הזו רק לפני שנתיים. אחרי שעתיים של אוכל ושיחות מעניינות הגיע הזמן להיפרד.
דוד שוקרון שוב מבקש ממני לקרוא קטע מהתורה ואני נענה ברצון. האדון שוקרון שוב קופץ
מהחלון כדי למצוא גוי של שבת שיפתח את הדלת ומיד מוצא. אנחנו נפרדים בחמימות.
אירחו אותנו למופת ואנחנו מכבדים את זה. דוד שוקרון מגדיל לעשות ואומר שכול פעם
שאנחנו בסביבה שנבוא אליו. אחר כך הוא אומר שיהיו השנה בירושלים. אנחנו
מציעים שיכתוב את מספר הטלפון שלנו ושנהיה בקשר כשיגיעו אבל אסור לו לכתוב וגם אסור
שאנחנו נכתוב. הייתי כול כך מבסוט מטוב ליבם שבהמשך היום פנה אלי קבצן בבקשה שאין
לו מה לאכול שלפתי לתדהמתו שטר של 10 יורו.
טוב ממשיכים למוזיאון Cernuschi שהוא מוזיאון סיני קטן וחמוד שממוקם בביתו של הבנקאי
הנרי צ'רנוסקי שתרם אותו ואת אוסף הריהוט וחפצי האומנות לעיר פריז ושמציג כאלף פריטים
סיניים. מתאים מאוד למי שאין לו כוח למוזיאון גדול ומצריך רק כחצי שעה או קצת יותר והסתבר
לנו גם שבשבת המוזיאון גם חינמי אם כי צריך להנפיק כרטיס.
-
-
ממש ליד נמצא פארק Monceau שהוא ריאה ירוקה על גבול הרובע ה- 17.
הפארק תוכנן במאה ה- 18 כאשר הדוכס מאורליאן רצה לכנס את פלאי העולם בשטח
קטן של 500*300 מטר מתוך חורש ששימש לצייד. במתחם נבנו פירמידות ופגודות
ומקדשים רומיים ועוד. יש גם מגרשי משחק.
-
חוזרים לשאנז אליזה ומבלים קצת בחנויות הרבות.
אחר כך ממשיכים למלון 4 העונות או בשמו המלא
Four Seasons hotel George V שברחוב Ave George v 31.
זהו מלון יוקרתי וכחובבי עיצוב באנו לראות אותו ואכן מלון יפה. תשפטו בעצמכם.
-
אנחנו בדרכנו למוזיאון הקריסטל Baccarat שנמצא בעצם ברובע ה- 16 אבל צמוד מאוד
לרובע השמיני. עשינו טעות ועצרנו לאכול משהו בדרך בחושבנו שהמוזיאון נסגר ב- 19.00
אבל כשהגענו הסתבר שבטעות העתקתי את שעת סגירת הקפה שבמקום והמוזיאון ניסגר
עוד 2 דקות ב- 18.00. נתנו לנו להסתכל בשניים שלושה חדרים למטה והשאר נשאר לפעם אחרת.
בכול אופן למי שיבקר שם המוזיאון ממוקם באחוזתה של אשת חברה ידועה שנקנתה ע"י חברת
בקרה ופיליפ סטארק עיצב. במוזיאון 1000 פריטים מקריסטל. לצערנו איננו יכולים להעיד על הפנים
עד הביקור הבא בפריז.
-
אנחנו בדרכנו לשער הניצחון בשאנז אליזה ובדרך אנחנו עוברים ברחוב לוריסטון. אין הרבה מה
לראות ברחוב לוריסטון ולכן אין לי תמונות משם אבל לרחוב יש היסטוריה כי בתקופת מלחמת
העולם השנייה הרחוב נסגר ורק קציני גסטאפו או משרתיהם הורשו להיכנס לשם. במספר 93 שכנה
מפקדת הגסטאפו ובמרתפים של בתים שם עינו את לוחמי המחתרת הצרפתית שהוסגרו ע"י צרפתים
אחרים ויש כמה שלטי הנצחה לזכרם. המרתפים קיימים אך הם הפכו למחסנים של הבניינים בהם
הם נמצאים ואי אפשר להיכנס.
ממשיכים לשער הניצחון עליו אין מה להרחיב את הדיבור. עברנו אליו במנהרה התת קרקעית וקנינו
כרטיס כולל למעלית כדי לעלות למעלה לתצפית אבל כשראינו את התור הארוך למעלית ויתרנו על זה
אם כי לפני 30 שנה כבר עליתי עליו. חזרנו למלון ואחר כך למסעדה. נגמר היום.
-
שלום עודד, תודה רבה לפוסט הזה ולפוסט הקודם. גם אנחנו חובבי עיצוב וארכיטקטורה כך שאני נעזרת בפוסט הקודם שלך לתכנון הטיול שלנו לפריז. תרשה לי לשאול, ומתנצלת על ההתפרצות, איך שולחים הודעה חדשה. אני רוצה להתייעץ לגבי פריז ואיני רואה כפתור שלח. תודה מראש, נחמה
-
רק ממחשב אפשר לשלוח הודעה חדשה בימינו
-
תודה. אנסה..
-
יום ראשון 20 באוגוסט – היום השני
ממש ליד המלון שלנו בשדרות Montparnasse וממש ליד תחנת המטרו Vavin נמצאים זה לצד
זה ארבעה בתי קפה היסטוריים בהם נהגו לשבת אומנים וסופרים. בשלושה מהם אין משהו מיוחד
ולכן אני רק מביא תמונה אחת של כול אחד מבחוץ. את הרביעי נתאר בפוסט הבא.
Café Le Dome המספר 108 היה הראשון שקלט אומנים ממורמנטרה שרצו לעבור בגלל עליית שכר
הדירה והפך לצומת בה נפגשה האינטליגנציה מצפון אירופה ומרכזה וגם וגם סימון דה בובואר ישבה
שם וכתבה את הרומן הראשון שלה.
a Cafe Le Rotondeמספר 105 ונמצא כעת בשיפוצים. ימי החסד שלו היו בעיקר בין השנים 1910-1930.
ז'אן קוקטו, גיום אפולינר וארנסט המינגווי היו לקוחות קבועים וגם כשצ'ארלי צ'אפלין הגיע לפריז אחרי
מלחמת העולם הראשונה הוא ישב במקום וגם לנין וטרוצקי נהגו להיפגש כאן.
.
Café Le Select במספר 99 נוסד כבר האמריקני הראשון בפריז והיה פתוח כול הלילה ובעצם היה מלא
שתיינים. דווקא עכשיו הוא יותר רגוע ונערכים בו ערבים פילוסופיים.
-
בית הקפה הרביעי הוא La Coupole במספר 102 ופרט לערכו ההיסטורי הוא היחיד שהיה ראוי
לסיבוב עיצוב מצידנו ולכן יזכה ליותר תמונות מהפנים שלו. בנוסף הוא ענק בהרבה משלושת בתי
הקפה הקודמים. הוא נחנך ב- 1927 וישב פה סלוודור דאלי וגם ארנסט המינגווי ועוד משוררים וסופרים.
ב- 1987 כשמלאו 90 למייסד הקפה והוא מכר את המקום המנהל החדש סגר לשיפוצים אך הבטיח
שישמור על אופי המקום ועמד בהבטחתו. הכותרות של כול אחד מ 23 העמודים שבאולם המרכזי
עדיין מעוטרות ציורים שציירו יושבי המקום תמורת משקה.
-
הולכים ברגל לבית הקברות מונטפרנס. בכניסה קיבלנו בהשאלה מין תרשים של החלקות
השונות כדי לאתר קברים מסוימים. במונטפרנס קבורים בין היתר הסופר מופסאן,
המשורר בודלר, הצייר סוטין, הפסל זדקין, ז,אן פול סארטר וסימון דה בובואר.
לא היה לנו חשק לחפש את כולם אז סתם שוטטנו בין המצבות והיחיד שהתאמצנו ל
בקר הוא קיברו של הצייר חיים סוטין שגרתי פעם ברחוב על שמו בתל אביב. על קיברו
של סוטין שהיה כמובן יהודי חקוק תבליט ענק של צלב. הוא לא התנצר אבל בתקופת
מלחמת העולם השנייה הסתתר חלה ונפטר ב- 1943. חברתו לחיים שלא הייתה יהודייה
הביאה אותו לקבורה ואיש לא ידע את זהותו הדתית מלבד ידידיו הקרובים בהם הצייר פיקאסו.
-
-
אנחנו לוקחים את המטרו לרובע 5 שימלא לנו את יתרת היום והיעד הראשון הוא רחוב
ושוק מופטארד שביקרנו בו גם בפעם הקודמת. אשתי מצאה ברשת שיש שם כנסיה
שלידה רוקדים בימי ראשון משעה 11 בבוקר. בפועל לא מצאנו שם שום ריקודים אז
פשוט בילינו ברחוב ובשוק ונתקלנו גם בזמרים חובבים ששרים שאנסונים אז את
המוצלח ביותר אפשר לראות בקישור הבא
-
אנחנו סרים לרחוב Du Pot De Fer שיוצא מרחוב מופטארד. ברחוב זה השתכן ג'ורג' אורוול.
היום הרחוב הצר מלא בתי קפה אבל בימיו של אורוול הוא תיאר בספריו רחוב צר שמלא
בביסטרואים זולים ובתי מלון דחוסים ושבמוצאי שבתות היו הרבה שתיינים.
