לקראת כיפור,סליחה, MADRID IS COOL !!
-
לסט הקודם של מדריד קראתי "מדריד איז הוט", ושום כוונה טובה לא נרמזה במשפט. ישנתי טוב, אכלתי טוב, ביליתי עם האישה אבל די תיעבתי את העיר בגלל החום הנורא.
עכשיו חזרתי מהעיר ובאתי לתקן את הרושם. העיר הזו הייתה יחסית קרירה(עשרים ו.. מעלות), אבל הפעם גם הייתה מדליקה, עד כדי מתן פייט מול ברצלונה (ואולי אפילו לנצח)
-
חדי העין הבחינו שלאחרונה כתבתי על טיול משפחתי בברצלונה והפירנאים וירימו גבה על סיכום מדריד. חדי העין והותק כבר התרגלו שאצלי זה אפשרי..
ובכל זאת, הכיצד ?
חודשיים אחורה. הבן מספר לי שעוד מעט הבת מתגייסת, הם רוצים לעשות בונדינג אח-אחות ומצאו הופעה של להקת פרנץ פרדיננד בבורדו שבצרפת , הם כבר תכננו איך להגיע וכד'.
הסתכלנו על תאריכי הטור וטענתי שיהיה להם הרבה יותר קל להגיע למדריד. וחוץ מזה מה פתאום שיסעו לבד, זה חוסר אחריות. אוקצור, הוחלט על בונדינג אח-אחות-אבא. החלטנו על טיול של קמצנים, אוכל רחוב וכד' (ספוילר – לא קרה..) ועוד באותו ערב נקנו הכרטיסים (חדי הזכרון יתכן וזוכרים סיטואציה דומה בעבר..). קצת משוגע לנסוע 10 ימים אחרי שחזרנו, רוטשילדים אנחנו לא, אבל לא יכולתי להגיד לא לבת שמתגייסת. אמא קינאה, אבל פירגנה ביג טיים. אבא זכה לטיול מיוחד וכיפי לאללה שספק אם יחזור בגלל סיבות צבא כפולות..
-
יום הנסיעה – טיסה עם איר אירופה, דרימלנד 787, מערכת בידור אישית. הבן נאלץ לחזור עם סינטיסייזר ענק ולכן הצטיידנו במזוודה. זמן מבוזבז אבל לא נורא. מטרו ומגיעים לדירה שלנו ברחוב ביילן 7. ניווט קצר ובום – אנחנו מרחק יריקה מארמון המלך! ארוחה במסעדה סמוכה והלכים קצת לשוטט. איזה כיף – קריר, הארמון מואר וכמעט ואין תיירים. המראה של הארמון בלילה – מרהיב..
-
יום 1 – למרות העייפות קמים יחסית מוקדם כיוון שיש לנו סיור ב-10.
פותחים חלון וזה הנוף הנשקף..
-
התחלה טובה
נחכים ונשמע,,,,,,,,,,,,,
-
מתנהלים לכיוון פלאזה מאיור הידועה.
-
המדריך שלנו הוא אירי שחי במדריד. אנחנו הולכים לבלות איתו את השעתיים וחצי הקרובות – הוא עושה רושם אחלה מדריך. אחרי מספר דקות אנחנו מבינים שחיר לא יהיה פה – הקבוצה מאוד גדולה, בקושי ניתן להקשיב לו ונראה שזה לא הרעיון הכי מוצלח. מחליטים לפרוש פה אחד..
-
מנסים לחשב מסלול מחדש. נזכר שהייתה המלצה על כיכר סן אנדרס. אנחנו מנווטים לכיוון.
מוצאים כנסיה די יפה וכיכר עם מלאן תלמידי בית ספר רעשניים. מוצאים בית קפה לארוחת בוקר. הארוחה זוכה לתואר המפוקפק "המגעילה ביותר שאכלנו" – לצד מיץ תפוזים סחוט ומצויין, חביתה שהוגשה בערך חצי דקה אחרי שהתרנגולת הטילה... טריה וטובה?...לא,חיה לגמרי. לבלוע ולחשוב על דברים אחרים. רע. פשוט רע..
-
ממשיכים קצת ומגלים שאנחנו ליד תחנת המטרו "לה לטינה" ואבא מתעורר. זה בדיוק מסלול שתכננתי למחר או מחרתיים, שבוסס על מפת סטריט ארט שהכנתי מבעוד מועד
-
אחד הרחובות המרכזיים כאן הוא אמבחדורס ואנחנו נהנים כאן ממבחר של יצירות.
-
ליד אחת מהם אנחנו מרכזים מאמצים משפחתיים כי היא יצירה גדולה בתוך חצר עם גדר גבוהה ומסתירה. זה כולל נסיון לסולם גנבים כדי שהבן יוכל לטפס מעל החומה ומסתיים בהכנסת המצלמה דרך חרך, בצורה מאובטחת והתוצאות הלא מדהימות לפניכם…
-
בסוף הרחוב אני מצפה למתחם עם מספר יצירות. מזהים אותו לאחר מספר נסיונות, אבל מתברר שהוא סגור. זוג שעובר במקום מבין ללבנו ומסביר שהמקום נפתח מידי פעם וגם אז רק בשעות אחה"צ המאוחרות. לא נורא, אנחנו נחזור לכאן..
בינתיים על חומות המתחם..
-
ממשיכים לתחנת המטרו לאבאפיס. גם לכאן עוד נגיע – יש למה לצפות. קונים כרטיסים תלת יומיים למטרו – החלטה סופר מוצדקת. יחיד משלם 18 יורו ל-3 ימים, משתלם מאוד.
אנחנו עכשיו בדרך חזרה לדירה. מנוחה קצרה ואנחנו בדרכנו לחנות המוזיקה כדי להחליף מיקרופון בסינטיסייזר. כמה ביקשנו להביא רק את המיקרופון הסורר. לא, אתם צריכים להביא את כל החבילה. מסתובבים ברחבי מדריד עם חבילה גדולה, מגיעים לחנות ותוך 2 דקות מחליפים מיקרופון במיקרופון. כמובן שאנחנו שוב חוזרים לדירה, אי אפשר להסתובב ככה..
אנחנו בהחלט שמים לב שאנחנו חולפים בפלאזה אספניה היפה (עכשיו היא יפה, לפני 4 שנים סבלתי בה מכל רגע חסר צל)
-
כבר צהריים ואנחנו, בהמלצת האישה, נוהרים למסעדה בשם סושיטה קפה. שיחוק אמיתי. מקום מתוקתק, יאפי עם אוכל מצויין – לא בדיוק קיום ההחלטה של אוכל רחוב, אבל למי איכפת, אנחנו מלקקים את האצבעות…
-
הבן מחפש נעליים אז אנחנו בדרך ל-סול. עוד מקום איום ונורא מהפעם הקודמת. שמש יוקדת ואף טיפת צל. הפעם החוויה אפילו נחמדה. עדיין הוא קצת רמבלאי , אבל הכל יותר מפוייס ויותר רגוע..
-
לקראת כיפור – כפרה עליך דני
באת בזמן עם הדברים הקטנים שיעשו את הביקור שלנו לגדול.
בלי קשר עוקב בהנאה
-
הזמן רץ ואנחנו מתחילים להתנהל לקראת הנסיעה שלנו ברכבת (הרשת הספרדית "רנפה"). הרי לא ייתכן טיול עם הבן בלי כדורגל. חבולי החוויה המפוקפת בברצלונה וספוגי הרושם הנהדר בחירונה, הפעם אנחנו יודעים בדיוק לאיפה הולכים. יש לנו אפשרות למשחק של ריאל מדריד השנואה, אבל אנחנו פוסלים אותו על הסף, חבל על הכסף בעבור הצגת תיאטרון אנמית. אנחנו הולכים לדרבי של הפרברים (במסגרת ה-לה ליגה, הליגה הראשונה) – לגאנס מארחת היום את חטאפה. שתי שכונות , או שמא נאמר עיירות מדרום למדריד. היום זה דרבי היסטורי, פעם ראשונה שהמשחק נערך בליגה הראשונה. למרות המאמצים לקנות אונליין לאיצטדיון בן 10000 המקומות, לא הצלחנו ואנחנו באים טיקטלס. שלטון בספרדית כבר הוכן ונראה איך יהיה הקרב עם הספסרים...
מגיעים למשחק ונראה שלאף אחד אין כרטיס ואף אחד לא פונה אלינו. ממש ליד השערים מציע לנו מישהו כרטיס בודד ב-40 יורו, מחיר עלות. מראש החלטנו שאם כך יקרה, נתפצל, כי לא חשבנו שנוכל להשיג 3 כרטיסים ביחד. עוד קצת מאמץ ונמצא הספסר שישיג לנו זוג כרטיסים ב-100 (במקום 60) ואנחנו עושים את העיסקה – התקציב לא נפרץ!
בתמונה – עזרים טקטיים. התחתון היה הכוכב של הפעם…
-
הבן מאוד מבסוט מהמיקום שלו לא רחוק מהאולטראס של חטאפה, האורחים. גם לי ולבת מקום ממש מצויין ושב כמו בחירונה ההרגשה היא של משהו אותנטי, לא תיאטרוני. כמו ליברפול, גם לגאנס מחמיצה פנדל ולאחר מכן משלמת על ההחמצה בהפסד כואב.
-
קצת חבל לי על האוהדים אבל עכשיו יש לנו את הדרך הארוכה הביתה. כשהרכבת מגיעה אחרי חצות לתחנת אמבחדורס, אנחנו יוצאים מהתחנה ולוקחים מונית לדירה.
2 דברים מעודדים על מוניות בספרד (ברצלונה ועכשיו מדריד) –
כל המוניות פועלות עם מונה והסכומים מאוד הגיוניים (8 יורו עכשיו, למשל).
דבר נוסף – הנהג לא הבין אותנו וחשב שאנחנו רוצים לארמון המלך. מכיוון שאין מעבר מנקודת העצירה למיקום הדירה, הוא נאלץ לעקוף את המקום. הוא היה מספיק הוגן להראות לי שהוא עוצר את המונה כדי שלא אחשוב שהוא חוגג עלינו. לא רגיל להגינות הזו...
-
דני מלך ספרד (שם זמני),
אתה הרי יודע שאני איתך באש ובמים, ואפילו במדריד מעבר לקווי האויב …
לא מחמיץ בעד שום הון שבעולם וממתין להמשך.
שמוליק
