שאלה על Hundertwasser
-
תראו איזה יופי!היי זיוה,
לא הרגשתי מקופחת כלל.
אני עוד מתלבטת לגבי אפשרות שאולי תהיה לי לנסיעה קצרה- citybreak , בין לונדון פריז בריסל, ברלין או....???? בכלל לא בטוח שזה יצא לפועל, אבל התחלתי לבדוק את העינינים. נראה לי שבסוף יכריע העיניין הכספי-ומה שיצא יותר זול בכללי ייצא לפועל בסופו של דבר....אבל בינתיים כיף לטייל וירטואלית, וטיולי הכורסא לוקחים אותי רחוק.
-
אולי צדדים אחרים של המטבעאני בספק אם הסיבה היא תפיסת הארעיות של "היהודי הנודד"
אולי מצד אחד של המטבע הגישה הפרגמטית אולי אפילו סגפנית משהו שליוותה את שנות טרום המדינה והקמתה .
אידאולוגיה של "הסתפקות במועט" אי התייחסות לאסטטיקה (ולא רק בארכיטקטורה),קידוש ערכים נעלים (סוציאליזם ,ציונות ושות') מיקוד בצרכי הציבור והתעלמות מצרכי הפרט .
אולי מצד שני של המטבע היעדר משאבים כלכליים וצורך בקליטת עליה גדולה ונטולת אמצעים ברובה.
אולי מצד שלישי של המטבע (יש לו שלשה צדדים?) היעדר מסורת אדריכלית/תרבותית כי גם בתי הכנסת (שהם אתרים יהודיים ויכלו להיות עם ציביון עצמי )למשל באירופה נבנו בסגנון המקומי .
אולי ...
-
אולי צדדים אחרים של המטבעאין לי ספק שכל מה שכתבת תרם גם הוא לעיניין.
יש עוד צד רביעי למטבע (וכזכור, לפי יונתן גפן זה בסדר, יש למטבע 4 צדדים) אולי לא הכי משמעותי, אבל אם אני זוכרת נכון-אסור לפי הדת היהודית לעשות פסלים, בוודאי פסלים בדמות אדם, אז זה כבר מוריד מהאסטטיקה של הבנינים, והכיכרות לצורך העיניין.
ועוד תוספת שקשורה אולי, במדינות הגוש הסובייטי לשעבר, יש המון בנינים מכוערים ממש, שנבנו בתקופת הקומוניזם. סביר להניח עקב שילוב של כל הסיבות -כלכליות, אי התחשבות באסטטיקה וכו'.
דוגמה-"ארמון התרבות והמדע " בוורשה. אחד הבנינים המכוערים האלה , שניתן כמתנה מהסובייטים לתושבי העיר בשנות השבעים. הבדיחה הרווחת בוורשה היא, שהתצפית מבניין זה היא היפה ביותר, כי ממנה לא רואים את הבניין המפלצתי עצמו.ארמון התרבות וה בוורשהמדע.JPG(גודל:6.97KB)
-
אולי צדדים אחרים של המטבעאת הבדיחה בסיפא שמעתי על האייפל
כלומר הכל עיניין של נקודת התייחסות.
ולא התייחסתי להיבטים האסטטיים של בתי כנסת,אלא לכך שלא נוצרה זהות אדריכלית יהודית ממנה ניתן היה אולי לגזור ולהמשיך איזושהי מסורת בניה ועיצוב,אלא שבתי הכנסת היו תעתיק של מבנים דומים בסביבה הגיאוגרפית שבה נבנו . -
אולי צדדים אחרים של המטבע
מסכימה עם יונית בכול. אני חשבתי על חסרונה של המסורת בכלל (יש היסטוריה עתיקה וכמעט כל הפרק שבינה לראשית בציונות חסר) אבל לא חשבתי על הנקודה הזאת עם מיקוד על בתי הכנסת.
אני התכוונתי גם לזה שיש משהו מנטלי אצלנו בתלישות הזאת מהמסורת, היות שאנו חברת מהגרים.
המחסור בתקציבים קיים עד היום. איך יתנו כסף למערכת החינוך, לניצולי השואה ולקשישים בכלל, לנכים וליתר קבוצות באוכלוסיה שזקוקות לתמיכה, למערכת הביטחון (שמתכוננת למלחמה) ובאותו זמן ישקמו את כל הערים המכוערות שלנו? באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה האמריקאים הפעילו את "תכנית מרשל" שבאמצעותה היבשת השתקמה. אצלנו הכל רק ביטחון וביטחון, ורק חול וחול....
כל פעם כשאני נוסעת בעיר התחתית בחיפה אני חושבת איזו פנינה היתה יכולה להיות העיר הזאת אם היו משקמים שם את הבתים מתקופת התורכים. כואב הלב. ומאיפה בא לחיפה האור? מהבהיים העשירים. היתה איזו פרשה שהם רצו לקנות בניין רב קומות כדי להרוס אותו, שלא יפריע למראה של הגנים שלהם. לא יודעת איך נגמר העניין הזה (נירית, אפשר לחפש. יש לך אתגר חדש
).
אני משוכנעת שיונה יהב מודע לכל אוצרותיו ולפוטנציאל הקיים. כבר לפני חודשים ראיתי שלטי ענק על פרויקט שיפוץ העיר התחתית, אבל מאז התרשמתי שמשפצים שם רק כבישים (וכמו שרבקה אומרת, בטח במהרה יפערו בהם בורות). -
אולי צדדים אחרים של המטבעהבדיחה גם על אייפל? מעניין...ואולי לא כל כך מפתיע למרות הכל....
ולגבי בתי הכנסת-הכוונה הייתה ברורה, רואים את הדימיון באדריכלות בתי כנסת למבנים באזור שלהם ולתנאים ששררו בו.
מה שתמיד הפריע לי בעיצוב המבנים בארץ, (לפחות עד התקופה האחרונה) כמו גם בעיצוב הגנים, תכנון הייעור וכו', הוא חוסר ההתחשבות בנוף הטבעי, תנאי האקלים ועוד- אימוץ גגות הרעפים מאזורים מושלגים, אימוץ המדשאות הענקיות מאזורים גשומים ורוויים במים, אימוץ עצי האורן ביערות הקק"ל הראשונים מיערות מזרח אירופה...
גם זה לא מסתדר לי עם רצון ללמוד את המקום ולהתיישב כאן לאורך זמן, אבל אולי זה יותר חוסר תכנון וחלמאות, וכבר לא בטוחה מה "יותר עדיף..."
-
אולי צדדים אחרים של המטבעהיי זיוה, איזה כיף שבאת קצת מוקדם היום???
התלישות הזאת מהמסורת -לא קשורה גם לזמניות ? כלומר אם מישהו מתיישב באמת, אז הוא יכול לפתח מסורת, לחדש מסורת, לשמר את הישן בחוכמה וברגישות, לבנות חדש תוך קצת חשיבה לטווח ארוך והתחשבות ביופי..
היה משהו ב"חזון הציוני" (תסלחו לי על המרכאות) שרצה להקים מבראשית, לשנות סדרי עולם, בלי להתחשב בכלום. "נלבישך שלמת בטון ומלט" כדברי המשורר. ההמנון בעיני לכיעור!
סיפור הקרוב אלי: דובר לאחרונה כאן על האגמון, ההצפה המחודשת של החולה. כשבן גוריון זימן מומחים, בין השאר מהולנד, כדי לשמוע דעות על ייבוש החולה, הם טענו שהכבול החשוף ישקע, וכל מפעל הייבוש לא יביא את התועלת המצופה. את יודעת מה הייתה תשובתו של בן גוריון
: "כבול ציוני לא שוקע" :
הושקעו מיליונים במבצע זה- ואחר כך הושקע עוד בלנסות לתקן.
אמנם לא אדריכלות לשמה, אך בהחלט קשור ליופי. -
אולי צדדים אחרים של המטבענירית - בעקבות מה שכתבתי לגילה בפורום אירופה
כנראה שגם כאן - לפחות בעשורים האשונים של המדינה הרוב היו מתכננים חולמים ולא מתכננים חושבים....
האמת שהמשפט אותו אהבת היה צריך להיות מתכננים,חולמים - אבל גם ככה יצא בסדר.
וכרגיל למדתי ממך שיעור מעניין הפעם בעניני הכבול
הג'מוס -
אולי צדדים אחרים של המטבעערב טוב, ג'מוס,
עם הפסיק, בלי הפסיק- מבחינתי אותה כוונה. הלוואי שאצליח להגשים חלק מהתכנונים -חלומות, ומזל שטיולי הכורסא לא עולים פרוטה!!!
הסיפור על הכבול לקוח מספר מעניין ביותר של ביילין, על כל מיני פרוייקטים וסוגיות ציוניים, המדגימים את העיקרון שניסחת בצורה מדוייקת כל כך!! -
הי חבריםהיום אני מתיישבת כאן קצת מאוחר...
קודם כל, ראשית הציונות ראתה עצמה קרובה מאוד לתרבות הערבית שפגשו כאן, ניסו ללמוד את השפה ואורחות חייהם, בין היתר את אופן הבנייה הקרוב לקרקע וזה המתחשב בתואי הנוף. אפשר לראות זאת ביישובים הראשונים, ואפשר לראות זאת בציוריהם של ציונה תג'ר, ראובן רובין ונחום גוטמן (ושאר ציירי התקופה). אף על פי שסגנון הציור שאול מהפימיטיביסטים הצרפתיים, הנושאים שאולים מה"נייטיב'ס" - הערבים. מה קרה מאוחר יותר? מדוע שכחו זאת כשבנו את חיפה בלי להתחשב בהר? מדוע בנו את תל אביב בלי להתחשב בים (כל הערים הדומות לתל אביב באירופה - שצלע אחד שלהם הוא הים או האגם, מתחשב בתוכנית המיתאר שלו בירידה לחוף, בצפייה אל החוף).
ונירית - אשר לאיסור פסל ומסיכה - מספיק לקרוא את תיאור מבנה בית המקדש כדי להבין שהאדריכל של ההיכל לא שמע על איסור זה. באירופה יש בתי כנסת מפוארים ביותר. בית הכנסת הספרדי בעיר העתיקה יפייפה.
ותימוכין נוספים לתיאוריה שלי - גם קנדה היא מדינת הגירה, גם אוסטרליה. ונקובר היתה נקודה קטנה על המפה לפני 25 שנה והיום היא עיר לתפארת. האדריכל של עיריית טורונטו התאבד אחרי שטענו נגדו שהמבנה שלו נוגד את המטרה... זה שם, לא כאן.
רבקה -
הי חבריםהי לכם,
דווקא ביליתי אתמול עם כל השלוש שלי בבית. איזה כיף לי.
ההימנון המשונה "נלבישך שלמת בטון ומלט", הוא לדעתי אחד המפתחות. אפילו אחרי מלחמת ששת הימים היתה גאווה גדולה בשלמות של בטון ומלט. האוניברסיטה על הר הצופים נבנתה בהתאם לחזון הבטון כביטוי לניצחון. גם המלונות הגבוהים בירושליים נבנו רגע לפני שמישהו שׁם שׂם ידיים על הראש והבין את גודל הטעות.
תסלוח לי, אבל החלום הציוני היה גדול מאוד, והחברה' לא העלו בדעתם את אפשרות הארעיות. אני קונה מנירית את העניין שהם רצו ליצור פה משהו אחר וחדש, להתחיל הכל מההתחלה, ובן גוריון היטיב לבטא את הזחיחות הישראלית של "לי זה לא יקרה". נושאי הציור השאולים מהניטיבס היו ביטוי לרומנטיזציה של הארץ, אבל הצעירים של העליה השניה והשלישית (שהם בוני הארץ הגדולים) נתלשו מבתיהם, ושום מסורת לא היתה בתודעה שלהם כשבאו לבנות אותה. ובאמת, רבקה, המושבות של העליה הראשונה נבנו, נדמה לי, יותר בחסד. את מאוד צודקת בזה.
רבקה, כל הדוגמאות שהבאת מהעולם מעמידות אמנם סימני שאלה, אבל נדמה לי שהחזון של כיבוש היבשות החדשות היה שונה. הם רצו להביא את אנגליה היפה והטובה שלהם אל העולם החדש (ותסלחי לי על הבורות שלי בקשר לקנדה, ששם אין לי מושג לגבי החלק הצרפתי והחלק האנגלי).
ייתכן שההיסטוריה של היהודי הנודד, זה שהיה חסר מולדת והתערה בארצות בהן התיישב, הביאה לכך שעם ההגעה לארץ לא היתה מורשת יהודית להמשיך.
אבל תודו, שהדיון הזה גם מבליט את הדוגמה היחודית שלנו, שאין דומה לה בכל העולם, ואין לה שום מקבילה. אני נוסעת פעם בשבוע ללמוד קצת על פסיקים (אפרופו הפסיק של המתכננים, חולמים,) ושם אני גם לומדת שאין אף לא דוגמה אחת בעולם כולו לתחיית שפה שהיתה קפואה במשך 1700 שנים. כל השפות התפתחו מהדיבור אל הכתב, ואילו אצלנו - הפוך, וזו שפה נפלאה: חיה, נושמת ובועטת
.
-
איפה המזרקה של הונדרטוואסר בתל-אביבתשמעו, הונדרטוואסר שלנו לא מניח לי.
אז עכשיו יש לי ספר של Tachen בעברית על חמשת העורות של האיש, ואחרי שאקרא אספר אם יש חדש, ואפילו אוכל לשלוח בדואר למי מכם שירצה (אולי נעשה שרשרת ).
חוץ מזה התחלתי לחפש את המזרקה שלו בתל אביב, שהוזכרה בערך שלו בוויקיפדיה בעברית. מצאתי ברשת מישהי נוספת שמחפשת אותה, ונחמד לקרוא מה היא כותבת. הקישור מצורף.
מצאתי גם מאמר של זיוה עמישי (זו לא אני ) בנושא "אמנות ושואה", עניין מעניין לכשעצמו. עדיין לא קראתי אותו, אבל רפרוף הביא אותי לפסקה המספרת על אמנים ששילבו סמלים הקשורים לשואה בציוריהם. לטענתה הונדרטוואסר צייר ארובות (של משרפות). כדאי לקרוא מה היא אומרת על הארובות ועל סמלים אחרים של השואה בציורים, וכמובן, להתבונן מחדש בציוריו.
לפניכם הקטע (אבל כדאי לקרוא מתוך הקשר):
מרחק אינטלקטואלי ואסתטי דומה מורגש בטיפול במשרפות, אותן מקובל היה לסמל בארובת העשן. סמל הארובה היה כה מקובל וחדר כה עמוק בתודעה היהודית עד כי ארובת בית החולים שערי צדק, שהזכירה לתושבי שכונת בית וגן הקרובה את המשרפות, עודדה מהומה בתקופת בנייתה. הארובה הפכה לסמל אמנותי חשוב ביצירות נפתלי בזם, שמואל בק, פרידנסרייך הונדרטוואסר (Friedensreich Hundertwasser) ואחרים. השימוש בארובה איפשר לאמנים לטפל בשואה, ולצופים להסתכל ביצירות, מבלי שתגרם להם הסלידה המתעוררת מיצירות גרונדיג ומריאן
ויש עוד משהו מעניין לדיון שלנו על מסורת ומודרניזם ומה שבינהם (לא כבד), אבל אולי כדאי לחזור לזה בפעם אחרת.
תהנו.
ג'מוס, אני חוסכת בהודעות (שונאת את הפרח הזה). הונדרטוואסר לא מניח לי לקרוא על בוג'ולה (או איך שקוראים לזה) ולא קניתי יין, אז אקרא בהמשך וכנראה אחגוג בשנה הבאה
.
-
תבורכי זיוהתכננתי ערב אחר היום... עכשיו אני מרותקת לגוגל...
אתר חביב ביותר (חוצפה) ומעניין. תודה.
רבקה -
איפה המזרקה של הונדרטוואסר בתל-אביבהיי זיוה,
השרשור הזה על הונדרטוואסר וכל הנגזר ממנו לא מניח לי כל השבוע הזה. ולא רק בגלל המסתורין שאפף את ילדותו, אלא גם כל הנושאים שעלו כאן מעוררים הרבה שאלות (ועוד "חתרנויות" למיניהן) וחלקם מלאי סתירות.
הקישור על הונדרטוואסר מאד מעניין. אני עדיין מחפשת את תמונת דגל השלום למזרח התיכון שהוזכר בו. וננסה גם למצוא את המזרקה, אבל זו נראית לי משימה קשה, ואולי צריך להפנות השאלה לעיריית תל אביב... או לעיתון העיר, שיש שם מדור לשאלות שונות ומשונות, והם עונים.
עוד לא יודעת היכן המזרקה נמצאת, אבל יש לה שם:
Spiralfluss Trinkbrunnen II , הדוגמה הראשונה בלינץ, אוסטריה.
עוד לא קראתי את הקישור על אומנות ושואה. עוד הערב ארוך.
תודה על שניהם.
אבל-קראתי קצת על אדריכלות ישראלית, ושם נתקלתי באדריכלות ברוטליסטית, לי זה עשה כל מיני אסוציאציות (לא כל כך נעימות), אבל זהו הסגנון של "הבטון החשוף" אליו שייכים אוניברסיטת בן גוריון ובית העירייה בתל אביב.
והיו נסיונות נוספים לבנייה עם בטון. אחד מהם-בניין שהוזכר בשרשור על ברלין, בפורום השכן. זהו "מגדל איינשטיין" בפוטסדאם, אחת הדוגמאות לאדריכלות אקספרסיוניסטית. סיפור הבניין הזה מעניין ביותר, גם סיפור הבנייה והמטרה של המבנה, גם מה שאיינשטיין אמר עליו, וגם כי הוא משמש עד היום מצפה כוכבים פעיל.
קראתי גם , בעקבות מה שרבקה כתבה על בית המקדש, על יהדות ואומנות. כנראה שאני לא לבד בהתלבטות, כי יש קורס שלם באוניברסיטת תל אביב, הנקרא "לא תעשה לך פסל? על הסתירה (אם קיימת) בין הכתוב בהלכה לבין העיטורים בבית המקדש הראשון...
בקיצור, תודה לכולם על השבוע המעניין, שלקח אותנו ממש לכל קצוות תבל, ואפילו אחורה בזמן!!! -
איפה המזרקה של הונדרטוואסר בתל-אביבדבר קטן:
התרגום של Spiralfluss Trinkbrunnen II הוא - מזרקה ספירלית של מים בזרם חזק. לכן אולי זה לא שם המזרקה.
שאלה - אם הוא היה בארץ אף פעם איך הוא בנה מזרקה בתל אביב? ואם מישהו בנה אותה עפ"י דגם, אז אולי צריך לחפש לפי שם הבונה?
להתראות מאוחר יותר. רבקה -
איפה המזרקה של הונדרטוואסר בתל-אביב
עכשיו אני מבינה יותר את כוונתה של רבקה בעניין אוניברסיטת בן-גוריון. לא ידעתי שהיא מגלמת חזון או ניסיון אדריכלי מיוחד. הלכתי גם אני לקרוא קצת על "האדריכלות הברוטלית". פירוש המילה אינו ברוטליות אלא בטון חשוף. אולי כבר אמרת את זה, נירית. בכל אופן, קשה לדעתי לשפוט פרוייקטים מסויימים בלי לראות אותם בעיניים. אני לא יודעת למשל למה הכוונה בפרויקט "מרכז הנגב" שתכנן רם כרמי, ואת אוניברסיטת בן גוריון כבר מזמן לא ראיתי. מוזיאון ישראל לא רע בכלל ובניין עיריית תל אביב מכוער מאוד בעיני. הוא מזכיר בנייני מגורים של מיס ון דר רוהה (שהם באמת חסרי כל אינדווידואליות) ובנייני משרדים של לה קורבוזייה. הם עשו ניסיונות אדריכליים. אני מסתכלת על העשייה שלהם גם קצת בסלחנות. גם האדריכלות בארץ אולי קצת ניסיונית. הרי בעולם סגנון צומח מסגנון וכאן היה צריך לחפש מה מתאים, וכל-כך הגיוני היה להתחיל מהסגנון הבינלאומי במקום שחסרה בו המסורת של מאות השנים הקודמות, ויש רצון לבנות מדינה מודרנית.
היה אדריכל והוגה דעות אוסטרי בשם אדולף לוס. מתברר שהאיש ניסח אמירות וחזון שעיצבו את התנועות הידועות של שנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. כולם שאבו ממנו. יש לו מניפסט שנראה במבט של היום מצחיק עד כדי גיחוך, אולי אפילו גזעני, ובו הוא מצהיר שהקישוט הוא פשע. הוא נותן שורה של כללי עשה ואל תעשה, שחובקים גם הליכות ומנהגים, עניינים שקשורים באורחות חיים ולא רק באדריכלות (למשל איך אדם משכיל צריך לדבר אל איכר). האמת היא שהוא דגל "באמת וביושר", שנראו לו ערכים מודרניים חשובים, והתנגד לכל סגנון באשר הוא. ברוח זו הוא אף קרא להרעיל את האדריכלים (מה שאתם שומעים).
האמת והיושר באים לידי ביטוי בתחום האדריכלות בכך שאין מסתירים את יסודות הבית ואת חומרי הבנייה. הציפוי הוא הסתרה, התייפיפות ושקר. מכאן הדרך קצרה אל אסכולת "הבטון הברוטלי". אני חייבת לומר שברמת התיאוריה זה נראה לי מאוד הגיוני. גם באמנות הפלסטית חביבות עלי יצירות "אמיתיות", שבהן נחשף תהליך היצירה עצמו והן לא מיופייפות. באדריכלות זה קצת שונה, כנראה. מודה, גם לי יש צורך בעידון.
לוס לא בנה הרבה, אבל יש לו בית בווינה, שנקרא בשם "הבית ללא הגבות", וזה מפני שהוא נטול כל עיטור. אני מכירה אדריכל אחד שאומר על כל בית שבנויי ללא רגישות, שהוא כמו בית ללא גבות. עכשיו אני מבינה מאיפה ההשראה שלו.
מי שאימץ את תורתו של לוס בחום לא היתה חנה בבלי, אלא האדריכלים. והם, אלה שבאו אחריו, ניסחו חוקים נוקשים נורא. במבט של הזמן ההוא זה היה ניסיון רציני לבנות את כללי הדקדוק המתאימים לחברה המודרנית. במבט אחורה זה נראה קיצוני, ועדיין האמונה שלהם שלכל אדם צריכה להיות אמבטיה בבית יותר מאשר בית מקדש מפואר ומקושט במרכז העיר, נראית לי נכונה מבחינה חברתית. אז אולי הם גם הביאו נזקים אסתטיים, נזקים אורבניים ואקולוגיים. בהחלט ייתכן.
לה קורבוזייה הגה ב"וילה סבויי" (נדמה לי שככה קוראים לה) את הרעיון, שהיה בתקופתו כל כך מופרך, להקצות שטח לחנייה ליד הבית. הוא גם אמר שהיות שהמצאת הבטון שחררה מהקירות את התפקיד של נשיאת משקל הבית, אפשר לפתוח חלונות גדולים בקיר בשביל אור. אז הוא המציא גם גורדי שחקים וגם דברים חשובים, שנראים היום טריוויאליים ובסיסיים כל כך.
הלכתי לקרוא קצת על תנועת "דה סטייל" שפחות ידועה מה"באוהאוס". יש להם בית אחד ייצוגי באוטרכט (Chroder house), שאותו כמובן הייתי הולכת לראות היום, אילו הייתי נוסעת שוב להולנד (או לכשאסע ). וישנם החוקים האיומים שניסח פיט מונדריאן (רק מרובעים, רק קווים ישרים ורק צבעי היסוד), והוא בהחלט ראה בהם משנה סדורה בבחינת "כזה ראה וקדש". אבל אם לא לוקחים את דבריו כדת, מבחינים שהוא הגיע לתובנות מאוד מעניינות ורציניות. יש לו תיאוריה על הרמוניה. לדבריו יש להשיג אותה באמצעות חיפוש המשקל הנכון בין הצבעים והצורות, אבל לא באמצעות סימטריה (תוספת שלי: פתרון בנאלי). מה אני אגיד לכם... האיש צודק.
לענייננו, אחת מההצהרות של הונדטוואסר היתה "Los van loos", כלומר - הרחק מלוס (הכוונה לאדולף לוס). ביננו, הוא היה יכול להיות קופירייטר לא רע. בקיצור, ההיסטוריה הולכת בזיזגים כאלה של הלוך-חזור, אבל אני לא בטוחה שהניסיון של הונדרטוואסר הפך לאלטרנטיבה משמעותית. היא יותר אפיזודה, כך נראה לי. אולי קצת חבל. אני ממשיכה לאהוב מגוון של סגנונות ולא יעזור כלום. מונומנטליות מרתיעה גם אותי, אבל יש יצירות מינימליסטיות אציליות ויפהפיות.
את המזרקה אמשיך לחפש כשיהיה זמן. אולי צריך באמת לשאול בעיריית תל-אביב. אחפש גם את דגל המזרח התיכון. בטח הוא מופיע בספר שלי.
מצורף קישור לבניינים נבחרים בעולם מפורטל האדריכלות הישראלי. אני חושבת שכל הבתים והקתדרלות שהוזכרו בשרשורים האחרונים נמצאים שם. נירית, המונומנט הקומוניסטי ההוא בוורשה לא נראה לי כל כך מזעזע וגם "מגדל איינשטין" בפוטסדאם נראה באמת מעניין, אבל לא קראתי עליהם ברצינות.
יש גם קישור עם תמונה של "הבית ללא הגבות".
-
לזיוה, רבקה ושאר המתעניניםרבקה, השם כפי שכתבתי מופיע בויקיפדיה בשפות שונות (לא נתקלתי בו בגרסה באנגלית, משום מה). יכול להיות שזה לא מזרקה במובן המקובל, אבל כנראה שזה בכל זאת השם של ה"יצירה"...נבנה בין השנים 1993-1994, כמו אחיו הבכור בלינץ. את תמונת היצירה בלינץ מצאתי, לא הצלחתי לפענח מה רואים שם לפני לבניין, האם זה מזרקה או ..-אפשר לנסות בקישור --
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/30/Wit tenberg_Hundertwasserschule.jpg/240px-Wittenberg_Hundertwass erschule.jpg
עוד מתברר שהונדרטוואסר ביקר בישראל, במסגרת הפלגה ביאכטה שלו Reganstag אבל באמת לא בתקופת בניית הפרוייקט שלו כאן.
ולכולם,
מצאתי עוד משהו מעניין. מתברר שב2006 נערכה במוזיאון היהודי בווינה תערוכה של 3 אומנים אוסטרים ששרדו את השואה, והם:Arik Brauer, Ernst Fuchs and Friedensreich Hundertwasser.
לפי מה שניתן להבין במסמך, היו בתערוכה יצירות מוקדמות של האומנים, וגם מסמכים מהתקופה ההיא, ויכול להיות ששם טמון חלק מפיתרון התעלומה. זה הטריד כנראה לא רק את יונית ואותנו... לא הצלחתי לגלות את הכניסה ל"תערוכה וירטואלית", אלא רק את הפרטים עליה., אבל מעניין לקרוא בכל זאת-
http://www.jmw.at/en/pr_fantastic.html
לא מצאתי את "המזרקה של הונדרטוואסר בתל אביב" עדיין, אבל נתקלתי במשהו מעניין בכל זאת- ידעתם שיש בפארק הירקון שירותים יפים , צבעוניים ומיוחדים, בסגנון פוסט-הונדרטוואסר? אטרקציה מומלצת בvirtualtourist, אז שווה הצצה-
http://www.virtualtourist.com/travel/Middle_East/Israel/Tel_ Aviv_District/Tel_Aviv_Yafo-1708077/Sports_Travel-Tel_Aviv_Y afo-Miscellaneous-BR-1.html
בעקבות השאלה על המזרקה, קראתי קצת על תל אביב, כולל בחוברת חדשה של מטרופוליס המוקדשת לעיר, ומאד נהניתי. אולי עוד אסע לטייל בה.
זיוה,
החכמתי מאד ממה שכתבת, ונהיניתי מהבנינים. שמחתי לגלות כמה "פנים מוכרות", ונראה לי שבנסיעות הבאות, אשים קצת יותר לב לחלק הארכיטקטוני של האתרים....בכל מקרה, כבר אדע הרבה יותר.
סוף שבוע נעים ומטוייל לכולם!! -
דיווח דחוף!!!!לא יכולתי יותר עם זה שאני לא מכירה את המזרקה בת"א. צלצלתי לעיריית ת"א ולא היתה לי סבלנות לחכות שם על הקו, אז הטלפון הבא היה לשגרירות אוסטריה. הגברת הנחמדה שם מה"משפחה המסחרית" אמרה שאין דבר כזה, שלו היתה מזרקה כזו היא ודאי היתה מכירה אותה. שהדבר היחיד שהיא יודעת על ידידנו בארץ, שהיתה תערוכה לכבודו לפני 20 שנה במוזיאון ת"א. אז זהו.
רבקה -
דיווח דחוף!!!!רבקה,
כל הכבוד על היוזמה ותודה על דיווח המהיר.
מאד מאכזב לשמוע
ונשארת השאלה: בכל זאת-למה ה"יצירה" הזו מופיעה ברשימת העבודות שלו?
לדוגמה:
בויקיפדיה בצרפתית-תחת הכותרת:
Ses œuvres architecturales
הארץ Israël
SpiralflussTrinkbrunnen II Tel Aviv, 1994-1996
מוזר בעיני....
ושוב תודה על השיתוף -
דיווח דחוף!!!!רבקה, אני מלאת התפעלות. באמת מאכזב וגם מוזר.
טיול בתל אביב באמת שווה. מאוד יפה לטייל בשדרות רוטשילד. אני זוכרת שראיתי שם פעם בניין עם אלמנטים מסורתיים נשען על איזה רב קומות חדיש ומאוד התפעלתי מהצירוף. היום למדתי שזהו בניין השגרירות הרוסית והוא אחד מהבניינים שפורטל האדריכלות הישראלי מבליט. גם בית הפגודה מעניין, ועכשיו את מספרת לנו, נירית, על בית שימוש מרתק. נו... לרוץ מיד.
אני חושבת שכל העניין של העיר הלבנה מעניין לחובבי היסטוריה ואדריכלות. אם יש משהו שמושך בתל אביב תיירות זה רק תחום הבליינות. ב"טיולי" הרשת שלי מהיומיים האחרונים גיליתי את בית שרדר באוטרכט. הבניין הוכרז כאתר מורשת של אונסק"ו, אבל כשנכנסתי לאתר של העיר אוטרכט לא מצאתי לו זכר. בסוף הגעתי למידע עליו, והוא מופיע גם באתר שצירפתי בהודעה הקודמת. התכוונתי לומר שיש דברים שהם לחובבים בלבד ופחות לציבור הרחב.
נירית, גם אני הייתי הרבה פחות מודעת בטיולים הקודמים. באוטרכט הייתי וטיפונת בהאג, ולא עלה בדעתי לחפש את עקבותיה של תנועת "דה סטייל". זה כיף שבכל תקופה רואים דברים אחרת ומחפשים דברים אחרים.
באמת מרתק ולמדתי הרבה משתיכן, רבקה ונירית. אין כמו שיתוף הפעולה שלנו.
מה נשאר לנו? דגל המזרח התיכון?
ראיתי תמונה של הספינה של הונדרטוואסר, מאוד חמודה עם מפרשים בצבע אדום ולבן, דווקא פסים ישרים. התפלאתי (טוב נו, אולי הם טיפה עקומים. צריך להסתכל שוב). היא עברה שיפוץ א-סימטרי ושרדה את המסע באוקיינוס האטלנטי. אתן חושבות שהוא עלה על מטוס? לדעתי הוא הסתובב בעולם רק עם הספינה הזאת. באמת איש מוזר.
סוף שבוע נעים לכולם.
