שאלה על Hundertwasser
-
וואו, איזה מתח, איזו דרמה
אתן ממש בלשיות שתיכן.
אני מתה מצחוק ומחכה ובקוצר רוח לרבקה.
האדרנלין עלה עכשיו בבת אחת, ואין לי את מי לשתף. בן-זוגי יחשוב שנפלתי מהשמיים.
נירית, הסי.אי.אי ממש בגבך. זהירות
איזו תושייה ודבקות במטרה. אין מילים.
בינתיים קראתי קצת גם על "מניפסט החרה", אבל זה נראה לי רחוק נורא כרגע ביחס להתרגשות הנוכחית, ואולי ממילא כדאי לחכות שאשלים את הקריאה.
נתראה בקרוב
ביי......... -
חזרתיכמובן שלא היתה לי מצלמה כי יצאתי מהעבודה הביתה. ובכן, יש שם משהו שנראה כמו מזרקה, אבל היא לא עובדת, ובודאי לא נראית כמו עבודה של הונדרטוואסר. אני מצרפת שרטוט סכימתי - זה נראה כמו כדור של צינורות. זהו. אם תתעקשו, אעבור שם בבוקר בדרך לעבודה.
רבקה
שכחתי להוסיף, שצילצלתי היום למוזיאון תל אביב, כפי שהבטחתי, והם היו סגורים היום לרגל אירוע כלשהו ולא היה עם מי לדבר חוץ מהמרכזנית...123.jpg(גודל:2.40KB)
-
חזרתירבקה, תודה.
איזו אכזבה...היא לפחות צבעונית "המזרקה" הזו?
בכל מקרה, זיוה, כבר עדיף לשמוע עוד פרטים על מניפסט ה...חרה (ראיתי משהו קצר באחד האתרים ברשת, הרעיון דווקא די חביב בסה"כ, הוא קשוד למיחזור, עד כמה שאני זוכרת...)
ו...כנראה בכל זאת לא אעשה הסבה מקצועית לבלשות... -
לא צבעוניתבצבע אפור מתכתי. עד כמה את בטוחה שזו המזרקה המדוברת? ומה פיספסתי בענין ה..חרה?
רבקה -
לא צבעוניתלא בטוחה בכלל. מישהו ענה בפורום תל אביב, שאולי זאת המזרקה. אני מתכוונת גם לשלוח שאלה לעיתון "העיר" -תל אביב, יש שם מדור שבו הם עונים על כל מיני שאלות שונות ומשונות של הציבור. ואחרי זה- אתאכזב עד הסוף.
ולגבי מניפסט החרה- הנה מה שמצאתי :
Shit-Manifesto:
Shit turns into earth which is put on the roof. It becomes lawn,forest, garden
Shit turns into gold. It is satisfying to grow richer and richer in this way.
The cycle is closed. There is no more waste, the environment recovers. Every time I use an English water closet, it gnaws at my conscience, just like when I travel by car or by plane.
Water closets are one of the many dangerous dead ends of our civilisation: such a waste of pure drinking water, just to flush away a bit of shit and urine. 1kg of a valuable substance is turned into 50 litres of toxic waste, polluting the groundwater, wells, rivers, lakes and oceans.
Ruthless exploitation is multiplied as a vital substance is wasted. The land is impoverished. Artificial fertilisers are no adequate substitute. Water closet: 1,000 grams of shit turn into 50,000 grams of garbage - poison.
Humus toilet: 1,000 grams of shit turn into 50 grams of raw material - gold.
Now why should I give away my shit and poison the environment with it?
I prefer to keep it for myself and convert it into gold.
In a humus toilet, shit and kitchen scraps turn into a valuable resource, only 5% of the original volume and weight.
No waste of water, no canalisation, no pathogenic germs, no spreading of epidemics, no garbage, no garbage collection, no latrines, no cesspools, no manure transports, no chemicals, cheap, less waste water treatment, odourless, reusable as humus”
יש פה גם רמז על נסיעותיו הרבות בספינות במקום במטוסים.
הוא היה איש סביבה אמיתי. היום יש כמה "בתים אקולוגיים" שמיישמים את השיטה הזו, נדמה לי שאחד בכרם מהר"ל.... -
בתים אקולוגיםהנה אנחנו חוזרות לענייני טיולים...
חברים שלנו היו בערבה בישוב חדש שאת שמו איני זוכרת שכולו בנוי אקולוגית, הם אוספים צמיגים משומשים ושאר מיני זבל בלתי מתכלה והוא משמש להם כאבני היסוד לבתים עשויים חימר.
אנחנו היינו בווילס בישוב אקולוגי שמקיים במקום מוזיאון פתוח שממחזר את כל הזבל שלו כולל תוצרי שירותים ומגדלים באמצעותם ירקות גינה, ותארו לכן שכל החשמל שלהם - באנגליה, הוא מהשמש בלבד. כמובן שהם ממחזרים את מי המעין הזכים שהם משתמשים בו. הילדים נהנו שם מאוד כמעט יום שלם.
כשהיינו בשבדיה לפני עשור, בכל המלונות שהתאכסנו בהם היו שלושה פחים להפרדת זבל.
וגם כאן אפשר לבנות בבית תא קומפוסט להפריד זבל, ומהזבל האורגני לקבל קומפוסט נהדר. אני יודעת שזה "קטע" עכשיו אצל השינקינאים.
רבקה -
בתים אקולוגים
הי לכן,
אפילו שהאכזבה בלתי נמנעת, היה כיף קודם עם הדרמה שהתחוללה פה
.
חזרתי קודם לתחילת השרשור הזה וראיתי שנירית הזכירה כבר בהתחלה את מניפסט השיט ואפילו הרשתה לי לקלל ברוח זו
. אבל מדובר באמת במחזור אקולוגי ולא בקללות. אצל הונדרטוואסר זו היתה התפתחות טבעית לאחר "מניפסט העובש".
אין לי כח להתחבר עכשיו לספר, אבל נדמה לי שהוא ניסה לבנות דגם כזה של בית, ורצה למחזר את החרה על הגג. הוא באמת היה אקולוג לא פחות מאמן, אבל אצלו זה איכשהו התחבר. הוא המציא גם את הסיסמה: הזכות לחלון והחובה של העץ". ולמה הכוונה? לכל אדם יש זכות לקשט את החלון שלו ולהפוך אותו לחלון אינדווידואלי שמייצג אותו ואת אישיותו, וחובה לשלב בבית גם עץ או עצים, כי צריך להפריח את הטבע. העצים אצלו גדלו מתוך חלונות הבתים, ואתן ראיתן את הבית בוינה שמייצג זאת היטב. נירית ראתה. רבקה, את ראית? ויונית? בטח ראתה
בשנת 1973, נדמה לי, נערכה תכנית טלוויזיה בכיכובו של הונדרטוואסר. בתכנית השתתפו שלוש משפחות: אחת משווייץ, אחת מאוסטריה ואחת מגרמניה. הוא היה אמור לשנות את חלונות הבית של שלוש המשפחות ביום אחד ובשידור חי. בסוף היום המשפחות היו כל-כך המומות, שהן טענו שזכותו של הונדרטוואסר לשנות את חלון הבית כי הוא אמן. אם הבנתי נכון את הכתוב בספר אז יש פה בעצם סתירה לחזון שלו. אבל נניח לדקויות.
בקיצור, תתחילו, בנות, לקשט את החלונות שלכן
רציתי להגיד עוד משהו על הביוגרפיה. את הספר על חמשת העורות (למעשה קוראים לו "הצייר מלך בעל חמשת העורות") כתב הביוגרף של הונדרטוואסר, פייר רסטאני. הוא תיעד את יצירתו כבר משנות החמישים, ממש מימיו הראשונים בפריז כאמן מצליח, ונוצר בינהם אמון. הספר פורסם ב-1997 כשהונדרטוואסר היה עדיין בחיים, והוא נכתב בלשון הווה. הביוגרף הזה נמצא ברשימה הארוכה שהונדרטוואסר ערך של אנשים שהוא ראה בהם את עורו הרביעי. הרשימה נמצאת בתחילת הספר בכתב ידו.
חוץ מהקוריוז אני רוצה בעצם לומר, שאם יש מישהו שאמור לדעת מה עבר על הונדרטוואסר בתקופת נעוריו, זה האיש. יש אולי אפשרות שהביוגרף כיבד את רצונו של האמן שלא לעסוק בנושא, וחיפוש בארכיונים עשויי להעלות פרטים שהספר מעלים במכוון, או שאין שום דבר גם בארכיונים. בכל אופן הספר מתעלם באלגנטיות מפירוט של ילדותו ושל תקופת נעוריו. הוא מציין עד כמה התקופה הזאת השפיעה עליו וטוען שעובדת היותו בן למשפחה מעורבת הצילה אותו מציפורני הנאצים. אבל אין שום פרטים ממשיים, רק אמירות כלליות.
זהו. אז האכזבה גם פה.
לילה טוב
-
ישוב אקולוגי בערבהקיבוץ לוטן הוא חלק מ"רשת כפרים אקולוגים"
אפשר לעשות בו סיור בבתי בוץ, בלי חשמל, משחק ופעילות יצירה בחומרים ממוחזרים .
נמצא ממש ליד יטבתה ושווה בהחלט עצירה בדרך אל/מ אילת.
-
המזרקהלא יכולתי לנוח ולשקוט נסעתי הבוקר שוב למזרקה בכוונה לצלם אותה, אך לא היה שום סיכוי לעצור בצומת הסואנת הזאת על הבוקר. אני רוצה לרדת ולראות אולי יש שלט למרגלות המזרקה. אז אני מבטיחה בשבת.
בינתיים יש לינק לתמונת הצומת. הכדור הקטן למרגלות הבניין הגבוה - זה העניין.
http://www.zoomap.co.il/search.asp?citiesText=%D7%AA%D7%9C+% D7%90%D7%91%D7%99%D7%91+%D7%99%D7%A4%D7%95&streetsText=% D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7+%D7%A9%D7%93%D7%94&buildText=17#
רבקה -
המזרקה
איפה הכדור הקטן
????????? לא הצלחתי לראות כלום.
רבקה, אני מבינה שאת גרה במרכז ועובדת בתל אביב, ובכל זאת מעריכה את פועלך. -
הנה הכדורחן חן זיוה7BC127FA7BC11D54.jpg(גודל:52.92KB)
-
אהה... מדהים
-
הנה הכדור-היי רבקה, תודה!בינתיים קיבלתי עוד תשובה בפורום תל אביב, הטוענת שהמזרקה הזו לא דומה ליצירות של הונדרטוואסר...
נראה איך יהיה סוף החיפוש..... -
בנות יקרות,יונית, זיוה, רבקה ונירית -
שוב חייבת, לפני הכל, לומר לכן שאני מלאת הערכה והתפעלות מהנחישות
ומהחקרנות.
לא נעים לי להגיד לכן, אבל בשם הונדרטוואסר ניתקלתי כאן לראשונה.
לאור המאמצים המרובים שלכן החלטתי לנסות גם.
הייתי במדיטק אחר הצהריים.
בדקנו באנציקלופדיה לאומנות ולא מצאנו דבר על תקופת ילדותו.
אחר כך נתנו לי 3 ספרים אודותיו, שניים באנגלית ואחד בעברית -
פייר רסטאני
כוחה של האומנות
הונדרטוואסר
הצייר-מלך בעל חמשת העורות
בשניים באנגלית רק רפרפתי, התמונות משגעות.
(תסלחו לי שלא התאמצתי לקרוא שם).
הספר בעברית מכיל המון ציורים שלו וצילומים של מבנים שנבנו בהשראתו במקומות רבים באירופה.
עברתי ברפרוף על הכתוב אודותיו, צר לי לאכזב אתכן , גם בספר זה שנות ילדותו "נעלמו".
אבל נהנתי לראות את הצילומים של המבנים המיוחדים, יש שם צילומים של הדגלים שדיברתן עליהם כאן, את תאורית 5 העורות, הנאום בעירום ועוד.את הכל מצאתן ועל הכל דיסקסתן.
אתן בטח גם מכירות את הספר הזה.
גם בסטימצקי עברתי אחר כך ולא מצאתי שם אפילו לא ספר אחד.
אז לתרום אני לא תורמת,
מודה לכן על תרומתכן.
ענת
-
ענת - תרמת המוןגם שלילה היא תרומה, ואת טרחת והלכת ובדקת - ואני שמחה שנהנית.
אצטרך כנראה לחזור מחר לתוכנית הראשונה - למוזיאון תל אביב.
האתר שלהם כל כך ארכאי ולא ידידותי, שאין ברירה אלא לחפש אותם בטלפון, ושם יש תחושה שהגעתי להסתדרות של שנות ה-70...
במוזיאון יש גם ספריה מאוד מכובדת של ספרי אמנות, זה השלב הבא.
רבקה -
ענת - תרמת המון-מצטרפת לרבקהונראה לי שאף פעם לא היו להונדרטוואסר כל כך הרבה מתעניינים ומעריצים בארץ, כמו עכשיו.... -
הצלחתן להדביק אותיבאמת שנהנתי לראות את כל התמונות היפות הללו וללמוד עליו קצת.
כשראיתי את המבנים המשונים והמיוחדים היתה לי מין תחושת "דז'וו" ,
כאילו שראיתי כזה מבנה איפשהוא, ואני בטוחה שלא ראיתי כזה בשום מקום, בטח לא במציאות.
מה שבטוח שזה נורא מיוחד.
אשאל מחר חברה בעבודה אם היא יודעת משהו.
ענת
-
גם אני נדבקתי פה
הי ענת,
אני שמחה לראות שנדבקת בחיידק.
הספר שהזכרת הוא זה שקניתי ושאני מצטטת ממנו כאן. בדיוק אתמול כתבתי כאן שאם רסטאני לא כותב כלום על הילדות, אז אנחנו בצרה , כי הוא הכיר מקרוב את הונדרטוואסר במשך שנים רבות ואפילו נכנס לרשימת "העור הרביעי".
יש בחנויות סטימצקי או בחלק מהן גם ספר עב כרס על האדריכלות שלו, אבל הוא יקר ולא קניתי. לפני כמה זמן סיפרתי, נדמה לי לנירית בבכי, שעמדתי באמצע החנות וקראתי וגיליתי שיש לו פרויקט בפלקנבורג, וכשהייתי שם לא ידעתי. נירית ניחמה אותי שעוד אגיע לכל המקומות האלה. יפה מאוד מצידה. השבוע סיפרתי את זה שוב ליונית.
את זוכרת שבחורף שעבר גיליתי פתאום בחיפושים ברשת בית בצורת ספירלה עם עצים על הגג בדרמשטט בגרמניה ודיווחתי בפורום אירופה על "הגילוי"? בשלב מסוים של תכנון הטיולים שלנו (של שתינו) חשבנו שנטייל בעמק הריין בגרמניה, וכתבתי שזה קרוב מאוד לפרנקפורט ומבחינתי הפך לאתר חובה, אבל אח"כ השתנה יעד הטיסה. מכל התכניות שהשתנו, זה היה הדבר היחיד שהתאבלתי עליו. גם בפרנקפורט יש פרויקטים שלו, אבל עכשיו אני יודעת שהבית בדרמשטט הוא באמת אחד מהידועים יותר.
אבל אחרי כל אלה באה יונית ושאלה על החיים שלו, ופתאום גיליתי כמה אני לא יודעת כלום.
לפני קרוב לשלושים שנים היתה תערוכה ענקית שלו במוזיאון תל-אביב. היתה לנו שכנה שהיא מורה לאמנות והיא אמרה שצריך לנסוע לראות. נסענו מהעמק בתחבורה ציבורית לתל אביב - שתי אמהות וכמה בנות. לא היתה לי שום הכנה נפשית כי לא היה אינטרנט ואי אפשר היה ללחוץ על כפתור ולהעלות מיד תמונות על מסך. מצד אחד הייתי בהלם מעוצמת הצבע והציור המופשט, ומצד שני הפרצופים עם העיניים המשונות נראו לי משונים. המורה לאמנות התאכזבה, הוא נראה לה אובססיבי, ואני הייתי קצת מושפעת. אח"כ (כבוגרת) קראתי גם מאמר שקשר את צורת הציור שלו עם מאפיינים של אנשים גבוליים בנפשם. האמת, זה נראה לי מאוד הגיוני גם עכשיו, אבל זה לא מעיד בעצם על האיכויות ועל היופי. אז מה אם הוא היה מופרע? אבל הכל התחבר עם דברים שליליים.
באינציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול שיש לי בבית הוא לא נזכר בכלל בתיאור של תולדות האמנות במאה ה-20. זוהי אמנם אינציקלופדיה משנות השמונים, אבל המקיפה ביותר שיצאה בעברית עד היום (עד כמה שידוע לי) והיא יצאה כבר לאחר התערוכה שהיתה בארץ. בחלק הרביעי של האינציקלופדיה, שהוא אינדקס של שמות אמנים ותנועות, הוא מופיע, אבל אין ולו תמונה אחת מעבודותיו. בחוגי המקצוע הוא די שנויי במחלוקת. ייתכן גם שבקרב חוגי המקצוע בארץ באופן מיוחד, כי אנחנו פרובינציה ובפרובינציה נזהרים ומקפידים הקפדה יתרה על ההליכה במרכז.
לפני שנה נתקלתי באדריכלות שלו ברשת והתחברתי מחדש. הבתים נראו לי רעננים ןמרתקים והחלטתי לעצמי להשתחרר קצת מהדעות הקדומות.
לאחרונה נפגשתי עם אותה מורה לאמנות ודיברנו קצת גם עליו. פתאום עלה שמו ונזכרנו בתערוכה בתל אביב. היא "נפרדה" ממנו מאז לאחר האכזבה ההיא ואפילו לא ידעה שהוא פנה גם לאדריכלות ושעסק הרבה באקולוגיה (נושא שחביב עליה במיוחד), וכשסיפרתי לה היא היתה מאוד מופתעת. שמחתי שיכולתי להפתיע אותה.
עד כאן הרומן הפתלתל שלי עם האיש. ליונית, לרבקה, לנירית ועכשיו גם לך יש כנראה חלק רב בו , ואני לומדת גם שיעור קטן שאומר להקשיב טיפה פחות ל"קול הרשמי" של המבקרים ושל אנשי המקצוע. לקרוא אותם - כדאי וצריך, אבל חשוב לפתח דעה עצמאית ולבקר מעט גם את המבקרים.
רבקה צודקת שבמוזיאון תל אביב יש ספריית אמנות מאוד רצינית ואולי יש סיכוי למצוא שם משהו קצת אחר. אבל עד שאגיע לשם...
ולגלוש קצת מהנושא תמיד חביב עלי ורצויי: לחיפה אני דווקא מתכוונת להגיע. נירית, יש כמה תערוכות שנראות לי מעניינות מאוד מאוד בחיפה ושעשויות לעניין אותך ("היסטוריות מצטלבות", "הרוח בפחית", "מלאכה בנים", תערוכת צילומים על דייג ועל דייגים שקשורה גם באקולוגיה). כנסי לאתר של מוזיאוני חיפה ותעברי שם על כל המוזיאונים, כולל מוזיאון טיקוטין, המוזיאון העירוני והמוזיאון הימי (המוזיאון לאמנות - ברור).
שוב נקלעתי לשעה המשונה.
מי שמתחקה אחרי יכול להבחין שזה קורה ביום שני המשוגע -
גם אני נדבקתי פהזיוה היקרה, הבעיה היחידה (עבורי) שנוצרה מאז שאת כל כך פורה כאן בשעות הקטנות של הלילה - שאני קמה בשעות הקטנות של היום בציפיה לקרוא...
את צודקת לגבי ספרי האמנות, ולגבי הממסד כולו, שהוא בורר את הדברים היותר מקובלים. גם הם לא חפים מרייטינג, בדיוק כמו אמנות הבמה בשנים האחרונות. לכן, כששואלים מהי אמנות? חייבים להתייחס לבחירת הממסד.
ולדעתי, כל אמן חייב להיות קצת "מופרע", כלומר לא כמו כולם, אחרת איך ייצרו משהו שהוא יוצא דופן, שרואה את הדברים באופן שונה משל הרוב?
ולזה יש לי סיפור קטן, יום אחד באתי לגן לקחת את ביתי בת ה-4 (וואו, זה היה כל כך מזמן...) והיא - בוכה. לשאלתי למה? היא עונה שהגננת קילקלה לה את השמים. בירור קצר העלה שהקטנה ציירה שמים ורודים והגננת גערה בה ואמרה - תסתכלי החוצה, את לא רואה שהשמים כחולים?
אני כמובן גערתי חזרה בגננת ואמרתי לה שלא תעז יותר להרוס את היצירתיות של הילדים...
רבקה -
מצאתי אולי איפה היה במלחמה!לא שזה הנושא (כבר מזמן לא)
אבל מצאתי עוד פרטים על פרקי חייו העלומים
רמיזות לפחות,ועוד שאלות
אבא שלו נפטר כשהיה בן ימים ספורים/או בן שנה (מקורות שונים,אבל לדעתי הוא יכול למות רק פעם אחת)
בכל אופן גן ילדים מונטסרי ומכאן אימא שלו היא הדומיננטית
היא הטבילה אותו לנצרות עם עליית הנאצים! היא רשמה אותו לתנועת הנוער ההיטלראי, הם היו בוינה(למיטב הבנתי) הסתתרו במרתף בעת הפגזת בנות הברית ואז ב1946 לאחר המלחמה עם הכיבוש הסובייטי הם ברחו (הוא ואימא או הוא לבד?) לאזורים חקלאים של אוסטריה(איפה?) ושם הוא עבד בחקלאות (עבד בתור כפרי) הסיבה לבריחה (הסבר קלוש?) החשש שלהם(אז כן עם אימו) שהאנטישמיות תגבר עם סיום המלחמה (למה בעיר יותר מאשר בכפר?-בקיצור קלוש).ורק ב1948 חזר לוינה ,למד 3 חודשים אמנות וכן הלאה.
עוד פרטים שליקטתי-
איש מוזר
שמו עבר תהפוכות רבות.
המקור פרידריך סטוואסר (Friedrich Stowasser)- סטו בצ'כית פירושו "מאה",
ואז שינה את שם המשפחה אחרי המלחמה- להונדרט(מאה) וואסר
גם שמו הפרטי עבר שינוי פריידנסרייך (רייך השלום או רייך החופש/השלווה)
לא נסתפק בכך-
הוא הוסיף שם אמצעי – negenfeg –על שם אונייה בבעלותו
אח"כ שינה אותו ל regentag –יום גשם כי אהב ימי גשם
והוסיף עוד שם אמצעי dunkelbunt שמשמעותו ססגוני,צבעוני.
הסיבה? "אם יש לך הרבה שמות אתה יכול לעשות יותר דברים"
אז יש לקרוא לו בשמו המלא " פריידנסרייך ריינטאג דונקלבוט הונטרוואסר " או בעברית " רייך החופש ,יום הגשם, ססגוני מאה מים"
הייתם שולחים ילד עם שם כזה לגן ילדים?
