איך חוזרים לשגרה ?
-
שלום.
חזרתי לפני כמה ימים מ - 3 שבועות קסומים בתאילנד.
אני בת 28.5 וזוהי הפעם הראשונה שעשיתי טיול - ועוד נסעתי לבד.
היה מדהים, מעבר לכל הציפיות שלי.
מאז שחזרתי, אני לא מפסיקה לבכות, לא מרוכזת בעבודה ורק חולמת על הטיול הבא. מתחשק לי עכשיו לעזוב את העבודה, אין לי בעל, ילדים ומשכנתא - ופשוט לטוס לי לכמה חודשים, מה שלא עשיתי בגיל 22 ...
האם יש מישהו כאן שעשה זאת ? שעזב הכול "בחיים הבוגרים", קם וטס לכמה חודשים?
אני שוקלת ברצינות לעזוב את הכול ולטוס למינימום 3 חודשים לוויאטנם, נפאל ותאילנד .... האם יש למישהו נסיון עם החלטה כזו ? אשמח לשמוע חוות דעת.
אני מרגישה שאני משתגעת ושפספסתי משהו כל כך חשוב בחיים, הטיול הזה, החופש המדהים ותחושת הרוגע והשלווה שהוא משרה עליך.
אשמח לשמוע סיפורים דומים ועצות ....
תודה ! -
איך חוזרים לשגרה ?עצות לא תקבלי ממני.
אני יותר מבוגר ממך ופשוט החלטתי להישאר ונשארתי,
הכל עניין של החלטה.
פגשתי גם עשרות אנשים מכל רחבי הגלובוס שהגיעו
לאותה מסקנה.
מה שחשוב הוא לעשות הכל בחשיבה שקולה. -
איך חוזרים לשגרה ?הי אני מזדהה איתך לחלוטין. אני בשנות ה30 לחיי ואני מטיילת באיזור מ1996. לחיידק שנדבקת בו אין מרפא
מה עוצר אותך בעצם עבודה? לכי על זה. אני טסתי אחרי צבא, באמצע לימודים ולפני שנה.
תאמיני לי לא אחליף את החוויות האלה במיליון דולר. כרגע את יכולה לעשות זאת אין לך התחיבויות. עבודה תמיד תמצאי זה לא בעיה, אבל לצאת למספר חודשים לא תדעי אם תוכלי בעתיד???
אני אומרת: יש הזדמנות קפצי עליה. נסיעה אחרונה שלי הייתה כמסע שבו הגעתי להמון תובנות וכשחזרתי עשיתי שינויים רק לטובה. חזרתי שלמה ומסופקת עם מטרות בחיים.
כן כן את לא יכולה לדעת מה יקרה בחודשי המסע הזה??? תגלי המון הפתעות בטיול הזה מבטיחה.
אז בהצלחה! -
איך חוזרים לשגרה ?מתכננים את הטיול הבא.אין ספק שלטייל זה דבר נפלא לנפש ועוד בתאילנד עם הנופים המהממים שנותן רוגע נפלא .
אבל לפי דעתי להיות תייר ולבזז כסף [בתי מלון ברמה טובה שייטים אוכל יום יום במסעדות טובות ולהרגיש מלך בתקופה של הטיול לא דומה בכלל לעזוב את הכול בארץ ולחשוב שאפשר לחיות באותה רמה של הטיול שם.
בסופו של דבר צריך הכנסה בשביל לחיות.[אם יש לך פנסיה כבר בגיל הזה אז מזמן אין לך מה לעשות פה.
חייבים להיכנס לפוקוס ולתכנן טיול חדש וקצת יותר ארוך .המשך חיים נפלאים.PC113524.JPG(גודל:20.58KB) PC113548.JPG(גודל:44.39KB)
-
איך חוזרים לשגרה ?בת 28.5 ?
הייתי משמיט את ספרת העשרות .......
קצת להתבגר,קצת להתבגר......
גם לי היה קשה לחזור לשגרה אחרי טיול של כמה חודשים בניו-זילנד, אבל טוב שיש שיגרה כדי שנדע להעריך באמת את הדברים היפים שיש בעולמנו. אם היינו אוכלים את הגלידה הכי טעימה לנו בבוקר,בצהריים ובערב, זה היה מתחיל להימאס וכבר לא היינו מעריכים את הטוב שיש. לא כן ???? -
הטיול הבא מתחיל...לדעתי מגוון הדעות שהועלו פה מייצגות את הכל ..
כולנו פה מהסיבה הפשוטה שחלקנו עדיין רוצים לחזור ו/או חזרו שוב ושוב, למען האמת אין דרך טובה להתגבר על היצר הזה של לצאת שוב.
אבל.. את חזרת רק מלפני כמה ימים, ולדעתי לא שהיית מספיק בטיול הראשון שלך, שלושה שבועות זה ממש מעט.
עדיין לא הספקת לסדר את התמונות, לא הספקת לספר לכל האנשים חוויות משם, עדיין לא הלכת למסעדה תאילנדית איכותית והרגשת טעמים וריחות שדמו ולו במעט למה שחווית שם..והדבר הכי חשוב לא התחלת לענות לאנישם פה בפורום
לכן עצתי היא שבהנחה שכסף יש ו/או יהיה לך לטיול ארוך קצת יותר אזי תתחילי לתכנן את הטיול הבא שלך עם דגש על חוויות במדינות אחרות ומעבר לכך למס' חודשים. והכל לאט לאט,תתארגני עם כסף, חיסונים,עם העבודה, עם כרטיסי טיסה (קיץ+ אולימפידה בסין שאולי תגרום לחוסר בטיסות ו/או לעלויות שונות כי בנקוק זה עדיין שער למזרח..) והכי חשוב תתארגני על מסלול.
זה יעביר לך כמה חודשים..
אני הייתי ממליץ לך על להתחיל בהודו -צפון הודו כחודשיים לפחות (!) (החל מיוני) לעשות סיבוב בכל הצפון המדהים ואח"כ לטוס לבנקוק לטייל בצפון ולאוס וויטנאם ואח"כ להתפנק באיים כחודש.
זהו מקווה שעזרתי ולו במעט.
-
איך חוזרים לשגרה ?יש לי רק מילה אחת להגיד לך (בתור התחלה) - וואו!!
אני נשבעת לך שהסתכלתי חמש פעמים על התאריך של ההודעה לבדוק שהיא אכן נרשמה בימים האחרונים, כי יכלתי להשבע שזו הודעה שלי מלפני שנה ומשהו שרשמתי כאן. בדיוק במילים האלה.
אז אני אמנם לא בת 28 אלא 24 אבל כשחזרתי מחודש בתאילנד רשמתי הודעה ממש כמו שלך!!
לא הצלחתי להחזיר את עצמי לעבודה במשך שבעה חודשים (אני יודעת שזה לא ממש מנחם)..רק רציתי לזרוק הכל ולנסוע, כל עוד אין לי ילדים, בעל, משכנתא וחובות...לנסוע ולקום כל יום במקום אחר. לנסוע ולהכיר אנשים ולראות נופים.
לא יודעת אם לשמחתי או לצערי אבל זה עובר...לוקח קצת זמן וזה עובר. רוב האנשים חוזרים לעצמם. מבינים שהמציאות היא לא זו, אלא אם כן אתה מליונר.
אני גיליתי את טעם החיים. גיליתי למה אני עובדת כל כך קשה. בדיוק בשביל הרגעים האלה. ועוד שבועיים אני טסה לתאילנד שוב, אחרי שנה וחצי שאני מחכה לזה וסופרת כל יום. מהרגע שהתחלתי לעבוד סימנתי לעצמי שאני רק מחכה למספיק ימי חופש כדי לחזור. זו אחת מתענוגות החיים, לפחות עד שיש לך משפחה משלך.
אז אל תשכחי מהחלום אבל תנסי גם לא לאבד את הראש. תנסי לחזור למציאות, לנחות לאט לאט..מה שהיה שם זה משהו קצת מנותק שאין בארץ..וזה חלק מהיופי. קבעי לעצמך מטרה - עוד חצי שנה, שנה, שנה וחצי..תחזרי לשם או לאן שתרצי. קחי חל"ת של חודש, קחי חופשה של שבועיים ותסעי! אפשר לנסוע גם בלי לזרוק הכל. קצת סבלנות ולהשאיר את הראש על הכתפיים. הכי חשוב - תשמחי בחלקך שיצא לך לחוות על בשרך. גם אני וויתרתי על "הטיול שאחרי הצבא" - חשבתי שאני לא צריכה את זה, שכבר מצאתי את עצמי אז למה לחפש? וזה בא לי בהפוכה. התאהבתי. ואני שמחה שטעיתי ושגיליתי שטעיתי.
תהני המון!!! ונחיתה מגניבה שתהיה לך! ואם בא לך לשפוך עוד אני אשמח לשמוע. אני פשוט מזדהה איתך ברמות
-
לידידי היקריםאני מזדהה עם כל מגוון התשובות שרשמתם.
ישנו ערוץ טלויזיה, ערוץ בן של נשיונל ג'אוגרפיק, שנקרא NAT GEO ADVENTURE. בערוץ זה הייתה תכנית שחקרה ותיארה את עולמם של המטיילים בעזרת ראיונות עם מטיילים מרחבי העולם, הצגת היופי שבטיול - האנשים שמכירים, החופש וכו' - הקושי שבחזרה.
אני קורא את ההודעות של האנשים כאן, מסתכל עלי, ואני מבין כמה ה"בעייה" הזו משותפת לכולנו, ולכל אנשי העולם.
כפי שציינה מישהי חכמה מהשורה העליונה - זה פשוט חיידק, זה וירוס, זו מחלה, והכל במובן הטוב של המילה. אין אדם שחזר מהמזרח ואינו רצה לחזור לשם. לא קיים האדם שלא בכה, שלא חיפש כל זרזיף ופצפיץ דבר שקשור במזרח לאחר שחזר ארצה וכולם תמיד רוצים לחזור. ואת יודעת מה? מי שרוצה לחזור - חוזר! הרי זו לא בעייה..העולם היום הוא מקום קטן ובואו נודה, לא צריך משכנתא בשביל לטוס. נכון, זה לא הדבר הכי זול בעולם, לא תמיד יש זמן וישנן התחייבויות שבחיינו שמכתיבות לנו לוח זמנים, אבל זה אפשרי. הרי כמעט כל אחד כאן עושה זאת, ולמרות הילדים והאישה והעבודה והלימודים והקריירה..זה אפשרי! אז אולי לא תמיד לטיול גמיש של מס' חודשים ומעלה, אבל זה אפשרי תמיד והכל מתחיל בהחלטה מסודרת ואמיתית.
הרי את יודעת שההרגשה הרעה תעבור (כלומר השוק הזה שאת נמצאת בו), אבל הרצון תמיד ישאר ותמיד שישאר. אז אני הייתי ממליץ לך שלא לזרוק את חייך, משום שחייך הם אלו שנותנים לך את היכולת (הפיננסית בעיקר) לטוס ולטייל. אבל כן הייתי ממליץ לך תמיד לדאוג לפנות כמה זמן שניתן, וכסף יהיה ברגע שתיפול ההחלטה שנוסעים, על מנת שתוכלי לחזור לאותם מקומות שהיית בהם, שאהבת אותם ולמקומות חדשים אותם תרצי לחקור.
אני מזדהה עם CCSHLOMO שרשם שהחלטה תמיד צריכה להיות שקולה, ואני מוסיף שהחלטה היא 50 אחוז מהעשייה עצמה. ברגע שמחליטים ברצינות כבר נמצאים בחצי הדרך למימוש ההחלטה.
דברים קורים פעמיים - פעם אחת שמחליטים עליהם, ופעם שנייה שהם קורים.
ושלא נפסיק לטייל! -
אני רוצה לומר רקשלא תצפי שזה יעבור לך..עם כל הכבוד לתגובות שיש פה - זה לא עובר!
אני כבר שנתיים בסרט הזה!יש כאלה שכבר 5 ואפילו 10 שנים!
אלא אם כן את מאלה שרק הבום הראשוני השפיע עליהם
בכל און אם נתפסת חזק אז בזמן הקרוב זה יתבטא בצורך ללמוד את השפה,להאזין לשירים שלהם,לצפות בטלויזיה שלהם כל היום וזה לא נגמר פה. אני כבר עמוק בבוץ.
מכאן והילך מחפשים רק את הדרך לעוף מפה ולחיות שם!
אני מבין את הלב שלך..אני רק יכול להגיד לך שאת לא לבד
יום יבוא השמש תזרח-ואני אשוב למזרח!תאמצי את זה..זה עוזר!
-
איזה תגובות יפותאני אתחיל בסיפור אישי
לפני שנתיים בדיוק טיילתי במזרח וכשחזרתי לא הבנתי מה עשיתי...
כל בוקר תהיתי למה חזרתי...???
אבל התהיה הזאת הולידה דבר מאוד חיובי שנקרא מטרה
מטרה שנתנה משמעות אחרת לחיים.
המשכתי לעבוד ולחסוך ואני יכול לבשר לך בשמחה גדולה
שביום שישי הבא אני על המטוס לדלהי לפרק ב'
זה חיידק זה נכון
אין להסביר במילים את התחושה שהמוצ'ילה על הגב נותנת לך את הכח שפתאום אתה מקבל.
אני רק רוצה לאחל לך לחזור לישגרה כמה שיותר מהר ולהתחיל לתכנן את הטיול הבא שלך...
ה -
איך חוזרים לשיגרה???אחותי,כולנו כמו שכבר נכתב באותו הסרט.אני בן 40 ומימשתי את החלום של ליסוע לתאילנד רק עכשיו בפעם הראשונה והתאהבתי..
ביום ראשון שעבר חזרתי לכאן בחזרה,אחרי טיול של 3 שבועות סה"כ לתאילנד.אני לא מגזים,אבל מעל 5 שנים הג'וק הזה תאילנד היה לי בראש וכשהייתי שם הבנתי למה.כשעליתי למטוס חזרה הרגשתי כאילו אני נעקר מתאילד.שתביני,אני נשוי ואב ל-3 בנות וכחזרתי מצאה אותי אישתי פתאום בוהה בתקרה ולפי הסיפורים שלי היא הבינה את עוצמת החוויה עד כדי כך שהיא אמרה לי שעליי לחזור מייד לתאילנד לעוד שבועיים שלושה.
כפי שנכתב כאן,עלינו לחזור למציאות ולעבודה ולחיי יום יום עם הרבה תקווה שבעוד זמן מה הכי קצר שאפשר שנחזור שוב לאהובתינו תאילנד.
יהיה בסדר חברה עוד נשוב..... -
איך חוזרים לשיגרה???חשוב לזכור שדברים שגרתיים מאפשרים לנו לעשות דברים בלתי שגרתיים.
ואני לא נגד עבודה, פתיחת עסק ושהות ארוכה מסויימת במזרח. להיפך, אני בעד. אבל גם זו תהפוך להיות שגרה, אז דברים שגרתיים מאפשרים לנו לעשות דברים בלתי שגרתיים.
כפי שרשמתי, אני בעד ללמוד, לעבוד ולהתפתח ערכית, משפחתית, השכלתית ופיננסית, אבל תמיד לחפש את הדרך לחזור למקומות אותם אנו אוהבים כ"כ.
ואני מזדהה עם תחושת העקירה הזו שמרגישים בטיסה חזרה ארצה. לאחר שעשיתי זאת פעם שנייה, אני יכול לומר שזה כאב לי באותה מידה.
מסכים עם שנאמר כאן - ברגע שיש מטרה, השגרה קלה יותר.
שלא נפסיק לטייל!!! -
כמו שכולם כתבו לך - יש תקווה..והכי חשוב - אין לזה גיל
גם הסיפור שלי מוכיח את זה, בגיל 32 בערך אחרי תקופה
שכלום לא הסתדר, לא במישור האישי ולא עם עבודה ופוטרתי
שוב מאיזו עבודה אז הלכתי לישון בלילה עם תחושה שאני רוצה
שינוי חייבת משהוא ואני נוסעת לטייל וככה קמתי בבוקר והתחלתי
לגלגל עיניינים, השורה התחתונה בגיל 32 נסעתי עם כרטיס לכיוון אחד
לתאילנד ומשם המשכתי להודו ונאפל, הטיול ארך כחצי שנה וזה הסתיים
כאשר הכסף שלי הסתיים ואז חזרתי, זה היה טיול חוויתי וכיפי וזה היה
הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בחיים. ומאז המשכתי לטייל כשהיתה לי אפשרות
ככה שאת רואה שאין לזה גיל, היום אני בת 46 פלוס וחוץ מאותו
טיול כיפי של חצי שנה הספקתי לטייל עוד:
שבעה חודשים (תאילנד, ניו זילנד, אוסטרליה והודו)
הודו צפון + תאילנד לחודש
תאילנד + לאוס לחודש
הודו לחודש - דרום
הודו לחודש - צפון -
איך חוזרים לשגרה ?לא חוזרים!
אם את ממש רוצה, קומי סעי. עם כל הכבוד לעבודה, אין לך מחוייבויות אחרות בחיים ואם טיול זה מה שיעשה אותך מאושרת, לכי על זה. עבודה תהיה גם אחר כך וכל החיים בעצם. מה הטעם בחיים לשבת ולבכות על הכיף שהיה ועל מה שמפסידים? תעשי!
גם אני בגילך, ואחרי תואר שני התחלתי לטייל.
טיילתי שבעה חודשים, חזרתי לחצי שנה לארץ לעבוד קצת, התפטרתי ונסעתי שוב לשלושה חודשים.
חזרתי בשבוע שעבר, ואני כבר חושבת על נסיעה נוספת בעוד כחודש.
אגב, בטיול האחרון בהודו פגשתי אנשים מבוגרים שעזבו הכל ונסעו לתקופה, ככה בשביל הנשמה. אז אפשר הכל אם רוצים, ואת ממש לא מדי מבוגרת בשביל זה.
-
איך חוזרים לשגרה ?טוב אני לגמרי מבינה אותך..
גם אני נדבקתי בחיידק תאילנד, אחרי כל טיול במדינה חזרתי לארץ בהרגשה שאני רוצה עוד.
בגיל 25 נסעתי לגור שם שנה, אז גם אני עשיתי את זה יחסית בגיל מאוחר ואני לא מתחרטת אפילו לרגע, עזבתי עבודה טובה ויציבה וכולם חשבו שאני עושה את טעות חיי לעזוב ככה הכל ולנסוע.
אפילו מרוב געגועים שנה שעברה חזרתי לביקור של 3 חודשים
ואגב היום אני בת גילך ..
אז אין לזה גיל, לכי עם ההרגשה שלך, אני חושבת שמכל הטיולים שלי למדתי המון גם על תרבויות גם על אנשים,גם על עצמי והיו לי חוויות מדהימות שישארו לכל החיים, אני לא חושבת שזה נוראי בכלל לעזוב הכל גם בגיל 28.5 ולנקות קצת את הראש לכמה חודשים, להיפך..
לדעתי לכי על זה!
רק תיזהרי.. זה ממכר.. -
שגרעאני מתחילה את הבוקר, כול בוקר, בשיטוט כלשהו באינטרנט בזיקה להודו. בודקת מה נשמע בדלהי, בווראנאסי, בדרהמסלה, באמריצר, ברישיקש....מחשבת מה השעה עכשיו שם ומה עושים האנשים שפגשתי שם ברגעים אלה.כותבת מייל לאחדים מהם. שולחת מכתב לילדה הטיבטית שפגשתי בדרהמסלה שהרי לה אין אינטרנט. כמהה ועורגת להיות שם. ביחוד בווארנסי. מנסה לפוגג את להט הכמיהה בזכרונות הנעימים פחות , כמו הלחות והחום שכה סבלתי מהם בעת שהותי שם.גם זכרון של הלכלוך, הפסקות החשמל , נהגי הריקשות המתישים והבלגן -כל אלה אינם מצננים את הגעגועים.אומרת לעצמי שבסך הכל הייתי תיירת - טיילת חולפת עבור האנשים שפגשתי.נא להירגע. כלום אינו עוזר. האובססיה בעינה. כבר הפסקתי לחפור לאנשים על הודו משום שקלטתי שאני נתפסת כפתטית. אפילו ניו יורק, על כל המוזיאונים שלה והחן העצום שלה, לא נראית עוד מפתה.
מה הקסם במזרח ? גם אם המקדשים, הארמונות, הפסלים ויתר המונומנטים מדהימים - הרי שלא בהם טמון סוד הקסם. לדעתי, שורש הקסם נטוע בנוף האנושי, במפגש עם מרקם חיים אחר שמתנהל בקצב שונה.
יודעת שיותר מכל הייתי רוצה להמשיך את הטיול שלי . לעשות אותו לדרך חיים. יודעת שכלכלית אני יכולה להרשות לעצמי, גם אם יהא עליי להתפטר או לפרוש ממשרותי. . נסיבות חיים אחרות אינן מאפשרות.
גם אם הודו לא מחכה דווקא לי - אני מחכה לה בקוצר רוח...
ולך : התענגי על הערגה והגעגוע. הם סימן כי את חווה דברים בעוצמה וכך הם נטבעים בזכרונך. היכולת שלך לחוות את המסע בעוצמה כזו - היא חיובית. הערגה לשם לא תפחת (כך אצלי לפחות ) . חיי איתה. חיי אותה. עד לנסיעה הבאה.
-
יורדים לסופר הקרוב וזה כבר יחזיר לשגרה בבום !!! -
hagerty, פשוט אהבתי לקרוא את התגובה שלך. -
איך חוזרים לשגרה ?תאמיני לי אני מאוד מבין אותך ומזדהה איתך.
גם אני חזרתי מתאילנד לפני שבועיים וחצי בערך ומאוד נהנתי שם..
כשחזרתי לארץ הייתי מעופף לגמרי והיה לי קשה מאוד לחזור לשגרה. מה שכן אני ואבא שלי לא הפסקנו לדבר על תאילנד כל יום.
אפילו שעזבתי את בנגקוק בדרך חזרה בכיתי קצת בגלל שהיה לי כל כך קשה לעזוב.
כאשר היינו כבר בארץ, זה הגיע למצב שעד כדי כך אמרתי לעצמי שאני הולך להזמין כרטיס טיסה לתאילנד ואני טס עוד פעם לא משנה מה.
ואכן זה קרה כמה ימים אחרי בשיא הטירוף לחזור הזמנתי לי ולאבא שלי שני כרטיסי טיסה....
אמרנו לא משנה מה "מתגלגלים" שם, העיקר להגיע לתאילנד.
אבל ההבדל היחיד ביני לבינך שעם כל הקושי (והיה לי הרבה קושי) לחזור לשגרה בסופו של דבר הצלחתי לחזור ולהמשיך בחיים הרגילים שלי.
אז תנסי לחזור לשגרה ותקווי שאת תתכנני את הטיול הבא שלך בזמן הקרוב.
יום טוב.
-
נדב המתקרא הרגיל - גם אני אוהבת לקרוא את תגובותיךהיי נדב,
תודה על הפרגון. אני קוראת את תגובותיך ועצותיך הרבות בפורום הזה ונהנית מהן.
יש בדעתי לנסוע לנפאל.למיטב זכרוני מתגובותיך - היית שם ואהבת הכל, כך שייתכן שעוד אזדקק לעצותיך.
שבת שלום.
