שלום לך ארץ נהדרת!

[סוזי]

וגם לכם שלום

ראשית, מתנצלת על העיכוב בפרסום הודעה זו. ההסתגלות לא הייתה קלה! ובנוסף, הגלישה בפורום הייתה רצופה בתקלות טכניות מזה מספר ימים.

כבר ציינתי פעם, שלמרות שאנו נהנים מאד בטיולים שלנו, אנחנו תמיד שמחים לחזור הביתה. 32 ימים הספיקו לנו בהחלט להיות רחוק מכל מה שאנו אוהבים ושייכים לו.
לצערי, הפעם קיבלו את פנינו חדשות מזוויעות בדמותה של ילדה קטנה חסרת אונים, שלא שפר עליה גורלה... כמה עצוב

ובכן, יש לי מספר אינסופי של מלים לכתוב, מלים שתצטרפנה יחדיו לתאר חוויות ורגשות. השתדלתי לכתוב בסופו של כל יום בטיול את קורותינו ולכן חלק מסיכום זה יהיה העתקות מפרקים אלה וגם ממיילים ששלחתי ליקרים לנו בארץ, כדי לצרף אותם אלינו למסע לפחות במשיכת קולמוס....

לא הספיקותי לקרוא את הסיכומים של מי שחזרו קצת לפנינו וקצת אחרינו, ולכן אני מבקשת מראש מחילה על דברים שאולי יחזרו על עצמם (כן, גם אני ראיתי את שרשור העדר....). אבל, אני מאמינה שהכול בעיני המתבונן ולכן גם אם מספרים על אותם מקומות - העיניים אחרות, הלב אחר והנשמה ייחודית. כל אחד חווה את הדברים בדרכו הוא.

כמו בכל התחלה: נתחיל מההתחלה

טיסה הלוך:

טיסת לילה ישירה של אל-על ל-JFK ומשם טיסת המשך של דלתה לאורלנדו עם קוניקשיין של 3 שעות.

הפעם השתמשנו בשירות טרום טיסה של אל-על. הם באו לאסוף את המזוודות 6 שעות לפני הטיסה ונתנו לנו את כרטיסי העלייה למטוס באותו מעמד. למרות שחששנו שמא הפחתנו את סיכויי המזוודות להגיע ליעדן, כולן כאחת הגיעו בשלום. השירות עלה לנו 100 דולר ובתמורה להם הגענו לשדה מאוחר יחסית ועלינו ישירות לדיוטי-פרי. האם משתלם? עניין אינדיבידואלי. לנו היה נחמד מאד להתחיל כך את הטיול!

ביום שישי 25.7 בשעה 1:00 - טיסה 001 של אל-על עם הקברניט בני יצאה לדרך בדיוק בזמן. רגע אחרי ההמראה הודיע בני שלנו, שהוא מתכוון לעשות "קיצור דרך" לניו-יורק ולכן משך הטיסה יתקצר ב-40 דקות.
בתי הקטנה אמרה: "כנראה שהוא ייסע דרך הגינות, כמו שעושים בדרך מבית-הספר"
מסקנתי היא: בטיסה הבאה לניו-יורק כדאי לבקש את בני הקברניט, כי הוא מכיר קיצורי דרך בגינות של השמיים

סה"כ עברה עלינו טיסה נעימה (בעיקר בשינה).
קיצור הדרך ריווח לנו את הזמן עד טיסת ההמשך של דלתה לאורלנדו. ביקורת הדרכונים הייתה זריזה, להפתעתנו היו מעט מאד אנשים – ייתכן שהיינו הטיסה היחידה שנחתה בשעה זו.
ההמתנה למזוודות לקחה את הזמן שלה, אך לבסוף התייצבו 4 המזוודות בשורה כמו חיילות והועברו ברוב כבוד לדלפק של דלתה כדי להמשיך לאורלנדו.
אנחנו מצידנו נדרשנו לנסוע ברכבת מטרמינל 4 לטרמינל 3 ושם לעבור בידוק ביטחוני דקדקני כולל חליצת נעליים. לאחר שהוחלט שאנחנו שייכים לטובים ולא לרעים, ניגשנו לשער 28 ושם שמחנו להמתין כשעה לטיסה מספר 249 לאורלנדו.
המטוס היה חדיש עם מסכים אישיים נהדרים ומבחר של סרטים ומשחקים. טיסה מצוינת וקצרה (2:15 ש').

מסקנתי היא: היה לנו מזל בגלל קיצור הדרך של בני היקר שלנו ובגלל שביקורת הדרכונים הייתה קצרה. אילו הייתי מכרטסת היום, הייתי משאירה 4 שעות לקוניקשיין ולא 3. לדעתי, גם אם הכול מתנהל כשורה, לאחר כל הביורוקרטיה והמנהלה, ממש לא נורא לחכות שעה או שעתיים לטיסה הבאה, אפילו טוב לחילוץ העצמות.

המשך...

[סוזי]

פרק א' - אורלנדו (7 לילות)

רכב:

שכרנו מאלאמו Dodge Grand Caravan כסופה (מיני ואן 7 מקומות), נוחה מאד. ה-GPS בתחילה נאלם דום ולא הצליח להוציא מלה מפיו. לקח לו מספר דקות להסתגל לארה"ב (וגם לחיצה של כפתור מצידנו) ואז התחיל לדבר (אפילו יותר מידי...).

מגורים:

כמו כל משפחה בת 5 נפשות, גם אנחנו שקלנו את אופציית הוילה באורלנדו, אך החלטנו להתגורר במלון למרות שהמחיר היה יקר יותר. אני מאד אוהבת שמנקים אחרינו ומאד נהנית מהפינוק של ארוחת בוקר במלון. מה לעשות – מין שריטה כזו...
בחרנו במלון סוויטות – Residence Inn Lake Buena Vista מרשת Marriott.
המיקום של המלון מצוין – במרחק 3 דקות יש מיליון מסעדות מכל הסוגים, 10-15 דקות נסיעה לפארקים, סופרמרקט, סופר-פארם וכל מה שצריך ממש ליד. מאד ממליצה על אזור Lake Buena Vista כמקום מגורים.
הסוויטה הייתה חמודה, מרווחת, נקייה ופונקציונאלית. חדר אחד עם 2 מיטות Queen, חדר שני עם מיטת קינג, חדר מגורים צופה לבריכה, מטבח מאובזר ו-2 אמבטיות. אינטרנט מהיר.
הצוות ידידותי ומלא רצון לעזור.
ארוחת הבוקר חמה ועשירה ומאד מאד אמריקאית...
הלובי קטן, אך למעשה לא היה בו צורך מבחינתנו.
בריכה וג'קוזי חמודים – שחינו כמעט בכל יום לאחר שובנו מהפארק.
מרכז עסקים ידידותי עם אפשרויות גלישה, הדפסה ופקס.
מחיר ללילה: 200 דולר + מס.
https://http://www.marriott.com/hotels/travel/mcorl
הערה שולית (וגם קצת קטנונית...): קצת הפריע לנו הריח החריף של חומרי הניקוי של השטיחים במסדרון, אבל שמחנו שמנקים אותם

כרטיסים לפארקים:

החלטנו ללכת לכל ארבעת הפארקים של דיסני ולעולם הים. השארנו את ההחלטה על פארק מים לשטח. חשבנו שאם תחשוק נפשנו בפארק מים, נקנה כרטיסים בקופת הפארק. בסופו של דבר, לא היה זמן וכוח לפארק נוסף...
רכשנו כרטיסים דרך האתר http://www.greatorlandodiscounts.com, וביקשנו לשלוח אותם למלון יום טרם הגעתנו. הכרטיסים חיכו לנו במלון כמתוכנן ללא בעיה.
לפי התרשמותי, אפשר בהחלט לקנות כרטיסים בקופות הפארקים עצמם, התורים לקופות היו סבירים. לנו היה נוח יותר לבצע את הרכישה מעמדת השליטה בבית ממוזג...

המשך...

[סוזי]

אורלנדו – המשך...

25.7.08 - יום שישי

הגענו לאורלנדו בשעה 11:30, אספנו את הרכב ונסענו למלון.
ארוחת צהריים ליד המלון – צילי'ס – בינוני מאד.
סופרמרקט, בריכה ולישון. לא היה לנו כוח ליותר מזה...

26.7.08 – יום שבת: עולם הים (10:00 – 17:00)

מ ד ה י ם!
בעולם הים יש תצוגות קבועות וגם הופעות הרצות לפי לוח זמנים נתון. הפארק נינוח ובשל כך בחרנו לבקר בו יום אחרי הטיסה.
ההופעה שנבחרה כטובה ביותר: מופע הדולפינים והלווייתנים
ההופעה Believe של אורקה הייתה המרגשת ביותר. נוגע ללב לראות את מערכת היחסים בין הלווייתנים לבין המאלפים וכמה שבעלי החיים האלה חכמים!

המלצה: מייד עם הכניסה לפארק, כדאי לשבת מספר דקות עם המפות ולוח הזמנים של ההופעות ולתכנן מסלול לפי זמני ההופעות.

ארוחת ערב – Denny's ליד המלון. נחמד.

27.7.08 – יום ראשון: ממלכת החיות (9:45 – 17:00)

הפארק מרהיב ביופיו וירוק כל כך! כל פינה בו שובת לב. בכלל, ניכר בפארקים באורלנדו, שהמתכננים חשבו על כל פרט. גם אם החשיבה נעשתה במקרים רבים כדי לגרוף עוד כסף, התוצאה מרהיבה!
הגענו די מוקדם והיה לנו גם זמן לשחק ב-Dinoland בקליעה למטרה, כדורסל וכל משחקי הלונה-פארק האלה. מה שמצחיק הוא, ששני הגדולים שיחקו אחד נגד השני ללא משתתפים נוספים ולכן תמיד אחד מהם זכה בבובה. איזה אושר! זה עשה להם את היום!

היום השתמשנו בתכנית שהכנתי בעזרת ה-RideMax. הפארק לא היה עמוס באופן מיוחד (אולי כיוון ששיבצתי אותו ביום ראשון, בו יש לו דרגת עומס Light?...), ההמתנה בתורים הייתה סבירה. בממוצע 10 דקות.
ארוחת צהריים – במסעדה סינית אשר בפארק. נחמד מאד (אם כי תענוג יקר).
האטרקציה שזכתה במירב הקולות: האוורסט (כצפוי...) - הילדים עלו פעמיים.
התהלוכה: צבעונית, עליזה ומקסימה. איזו השקעה!
חזרנו למלון בשעה די מוקדמת והלכנו לבריכה. פתע פתאום נפתחו ארובות השמיים וגשם זלעפות החל לרדת ונמשך בערך שעתיים. הייתה לנו חוויה נחמדה להיות בבריכה כאשר יורד גשם.

28.7.08 – יום שני: אפקוט (9:45 – 21:30)

אוופס, תקלה! הגענו לפארק בשעה 9:00, חנינו והתחלנו לצעוד לכיוון הכניסה. פתאום הסתבר לנו שהכרטיסים לא עלו איתנו לנסיעה לאפקוט והחליטו לשחק עם החדרנית במלון. נאלצנו לנסוע למלון, לאסוף את הכרטיסים ולהתחיל מהתחלה. מזל שהמלון היה ממוקם במרחק 10 דקות מהפארק.
תובנה שלי: אי אפשר להיכנס לפארקים ללא כרטיסים
נצמדנו לתכנית של ה-RideMax והיה מצוין.
הפארק מדהים! אני אהבתי אותו מאד, הבנות ממילא נהנות מכל דבר והבן הגדול קצת השתעמם – כצפוי, אבל היו כמה אטרקציות שהלהיבו אפילו אותו.
החלק של הארצות היה מרתק בעיני! ליד מספר ארצות היו הופעות רחוב, הביתנים כל כך יפים, שמתחשק לנסוע לכל מדינה בו ברגע. כמה נחמד שבאפקוט אפשר לנסוע מארץ לארץ ב-5 דקות ללא בני הקברניט
אכלנו במסעדת Marrakesh בביתן של מרוקו ארוחת ערב, שבמהלכה הייתה הופעה של רקדנית בטן. נחמד מאד – מכניס לאווירה... אכלנו קוסקוס טעים (הילדים אמרו ששלי יותר טעים – איזה כיף!), ונפרדנו מ-120 דולר!
http://disneyworld.disney.go.com/wdw/dining/diningDetail?id= RestaurantMarrakeshDiningPage&bhcp=1

האטרקציות המנצחות: Soarin (עלינו פעמיים) ו-Mission: Space.
גם החברים של נימו היה מדהים!
בזכות ארוחת הערב שהתמרחה לה במסעדה, נשארנו למופע הסיום – זיקוקים והולוגרמה של כדור הארץ בליווי אש. מקסים מקסים.
הסדר המופתי של היציאה החוצה מעורר קנאה והערצה. יש לנו מה ללמוד, זה בטוח

29.7.08 – יום שלישי: יום מנוחה

היום – יום מנוחה הכרחי ביותר אחרי 3 פארקים! החלטנו למצות את המלה "מנוחה" עד תום. שחינו בבריכה, כיבסנו (כיבסתי!) והלכנו ל-Premium Outlet.
באאוטלט לא היה צפוף כפי שציפינו. בדרך ירד גשם, שגרם למזג להיות די נעים ולכן ההסתובבות לא הייתה מעיקה (ה-Outlet אינו סגור וממוזג). יצאנו עם חבילה לא קטנה, והכול במחירים טובים מאד.

בערב – Downtown Disney וארוחת ערב ב-Rainforest Café, שהיא מסעדה מיוחדת המעוצבת בתפאורה של יערות גשם. האוכל לא משהו אך החוויה מעניינת...
http://www.rainforestcafe.com

המשך...

[סוזי]

אורלנדו – המשך להמשך...

30.7.08 – יום רביעי: הממלכה הקסומה (9:30 -19:00)

הממלכה אינה זרה לנו מהביקור שלנו ביורודיסני בשנה שעברה. חלק מהאטרקציות זהות לחלוטין וחלקן חדשות. מודה שהתלבטנו באם ללכת לפארק הזה פעם נוספת. לבסוף החלטנו שהפארק כל כך מקסים שהוא שווה ביקור שני. ולא טעינו - נשמח לבקר בו אפילו פעם שלישית...
העומס היה סביר, החום היה יותר מסביר. זמני המתנה לא גדולים. בקיצור – זרם.

היו המון אטרקציות מנצחות: Space Mountain אם כי לדעתם של הילדים, ביורודיסני האטרקציה הזו מוצלחת יותר. לדעתי היא הייתה נהדרת גם כאן.
It's a small world, Winnie the Pooh (עלינו פעמיים),
Splash Mountain ו- Big Thunder Mountain Railroad (עלינו פעמיים),
אהבנו גם את השטיח של אלאדין (עלינו 3 פעמים).
ועוד ועוד...
ארוחת צהריים – באחד המזנונים של הפארק. סתם...
ארוחת ערב – במסעדה Friendly ליד המלון. נחמד מאד!

31.7.08 – יום חמישי: הוליווד סטודיו (9:45 - 17:45)

הפארק האחרון בו ביקרנו והיה מ ד ה י ם! הילדים הכתירו אותו כפארק הכי טוב מבין הארבעה! ואני חייבת להסכים איתם – הוא באמת נהדר. כל אחד מהילדים מצא את עצמו שם ונהנינו מאד.
שוב – לא היה עמוס מדי. אמנם ירד גשם זלעפות שעתיים תמימות, אבל הוא לא הפריע לנו בתכניות – זו הייתה בדיוק שעת צהריים, ולכן ניצלנו את שעת הגשם לאכול פיצה במסעדה עם משחקי מחשב רבים, כדורסל אלקטרוני וכו', מה שהשאיר אותנו שם להמתין מבלי להשתעמם.
מסקנתי לגבי הגשם היא: כדאי להיתקע במקום טוב ובשעת הצהריים
המשכנו את היום עם מעילי הפלסטיק עד שיצאה השמש. מדהים כמה מהר הכול מתייבש! נכון?

האטרקציות המנצחות: Toy Story Mania ו- Rock 'n' Roller Coaster
גם Great Movie Ride היה מקסים.
Tower of Terror – הילדים עלו פעמיים. לטענתם לא כל-כך מפחיד! אני התנדבתי להישאר עם הקטנה...

המשך...

[סוזי]

אורלנדו - תפזורת

RideMax ו- Fast Pass:

מסקנות פרסמתי במהלך הטיול. הנה הקישור למי שלא ראה:
http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-1012290/rid-335470

עגלה:

בעולם הים שכרנו עגלה בפעם הראשונה, והיא הפכה לידידה אמיצה של כולנו. בתי הקטנה ישבה בה כמו מלכה, הגדולה יותר הצטרפה אליה בשמחה, היה המון מקום גם לתיקים והיא נתנה לנו שליטה מלאה על הקטנה ואותי זה הרגיע.
בממלכת החיות חזרנו על התרגיל ממש באותה צורה (הצעירה שלנו לא מוכנה לשבת בטיולון...) , שם שכירת העגלה עולה 32 דולר!
החלטנו שניקח עגלה בכל פארק, וזה יוצא כמו לשכור אופנוע לשבוע...
בנסיעה לפארק ניסינו לנחש איזה צבע יהיה לעגלה בפארק:
בעולם הים קיבלנו עגלה כחולה (כצפוי) ובממלכת החיות עגלה חאקי/ירוק זית (כצפוי), באפקוט קיבלנו עגלה סגולה (הפתיעו אותי! ציפיתי לכסופה, אך בני ניחש נכונה),
בממלכה הקסומה ציפינו לעגלה ורודה וקיבלנו כחולה וכך גם ב-MGM.
החלטנו שכחול זה צבע ברירת המחדל שלהם
כשנמצאים בחופשה, יש המון זמן להתעסק בשטויות...

אוכל:

התוכנית המקורית הייתה לאכול ארוחת בוקר במלון, להצטייד בכריכים לצהריים ולאכול ארוחת ערב מחוץ לפארק. תוכנית טובה ונאה, אלא שהיא לא עבדה!
הבעיה הכי גדולה שלנו הייתה להאכיל את המתבגר שלנו, שנעשה רעב בכל שעה בערך וכדבריו "לא רעב לכריך!".
אי לכך, אכלנו ארוחת צהריים בפארקים ולשם כך שריינו הפסקה של שעתיים לפחות.
הופתענו לטובה מהמחירים של המזון המהיר. לא כל כך יקר! יש לקחת בחשבון שיש תורים ארוכים גם למזון, כאילו היה אטרקציה מן השורה. חבל שאין Fast Pass גם לזה
הפטנט הוא ללכת לאכול בשעות אחרות מכולם (אך מה לעשות שנעשים רעבים יחד עם כולם?...).

מופעי הסיום:

אנחנו לא הצלחנו (ולא ניסינו) להישאר למופעי הסיום הנערכים בשעה מאוחרת. בחרנו לנו מופע סיום אחד בפארק שלפני יום המנוחה, מה שהוכיח את עצמו. באפקוט משכנו את ארוחת הערב עד מאוחר והצלחנו לחכות למופע המדהים. למחרת הרשנו לעצמנו להתחיל את היום מאוחר ולנוח כמו שצריך.
הצעה נוספת: אם קונים כרטיס למספר ימים גדול יותר מהימים שמנצלים בפועל (בתוספת קטנה מאד של ממון) אפשר להיכנס ביום המנוחה רק למופע בערב באחד הפארקים שבוחרים.
לנו היו 5 כניסות לפארקים של דיסני וניצלנו ארבע כניסות בפועל, אך לא רצינו בכלל ללכת לפארק בערב יום המנוחה. הספיק לנו מה שראינו. מי אמר שחייבים לראות הכול?

אל תזפזפו כבר עוברים לפרק ב'...

[סוזי]

פרק ב' – בוסטון והסביבה (8 לילות)

1.8.08 – יום שישי: טסים מאורלנדו לבוסטון

הגענו לבית אחי בצהריים בטיסה של דלתה, שיצאה מאורלנדו באיחור של 30 דקות, אבל משום מה הגיעה לפי הזמן המתוכנן.
כששאלתי את הדיילת איך ייתכן שלמרות האיחור נוחתים לפי השעה הנקובה, היא ענתה:
I don't know, he probably drove faster!
ואני הערתי: Maybe he took a shortcut
הדיילת התפקעה מצחוק, אבל אנחנו במשפחה יודעים, שהטייסים שלנו מכירים כל מיני קיצורי דרך ואנו רגילים לתופעה הזו

הילדים קצת התאכזבו, כי המטוס לא היה חדיש כמו בנסיעה מניו-יורק, ולא היו מסכים אישיים. לא נעים לקטר, אבל המושבים היו אפילו מלוכלכים. הבנות הסכימו לשבת רק אחרי שניקיתי להן את המושבים עם מגבונים לחים ואח"כ ייבשתי עם טישו. אתם יכולים לתאר לעצמכם אותי עושה ניקיון פסח למטוס?...

המשפחה חיכתה לנו בשדה והיה כיף ומרגש להיפגש. מייד כשהגענו, אחי מיהר לקיים את הבטחתו לקטנתנו ולקח אותה להאכיל ברווזים ליד האגם, הברווזים התגלו כאווזים רעבתנים, שרדפו אחרינו כדי לקבל אוכל. היה ממש מצחיק!

ניוטון היא עיר הממוקמת במרחק של 20 דקות מבוסטון. הבתים הפרטיים בנויים בסגנון אנגלי (אנגלייה החדשה או לא?). חלקם עם לבנים אדומות וחלקם בכל מיני צבעים: סגול, כחול, כתום, צהוב ועוד. מאד ססגוני ומשובב נפש. האווירה מאד פסטורלית, שקטה ונעימה במיוחד אחרי ההמולה של הפארקים.
...וסוף סוף אוכל ביתי ולא מסעדה...

רכב:
שכרנו מנשיונל (דרך אלאמו) Town & Country של קרייזלר (מיני ואן 7 מקומות) חדשה מאד (היו בה 1000 מייל) חמודה חמודה!
אספנו אותה משדה התעופה של בוסטון כדי שלא יהיה קנס כאשר נחזיר אותה בניו-יורק.
המכונית הייתה מצוידת ב-DVD עם מסך לנוסעים מאחור ורדיו עם מסך נגיעה מאד נוח.
לשמחתנו ה-DVD הסכים להקרין לפחות חלק מה-CD שהבאנו מהבית. חלק הוא התנגד לקבל אל חיקו ואותם ראינו ב-DVD הנייד שהבאנו מהארץ.
גם במכונית זו וגם ה-Dodge Caravan נכנסו המון מזוודות מאחור.
בשתיהן המבנה היה דומה: שורה ראשונה נהג + נוסע, שורה שנייה 2 נוסעים, שורה שלישית 3 נוסעים. למרות שחששנו מהסידור, הוא התגלה כנוח עד מאד.
השורה השלישית מחולקת ל-2+1 ואפשר לקפל 2 מושבים לטובת מזוודות. עשינו זאת בדרך מבוסטון לנו-יורק כאשר היינו כבר עם 10 מזוודות + תיקים אישיים!
בשאר הנסיעות לא היה לנו צורך לקפל. 2 הבנות ישבו במושב האמצעי והבן השתרע לו במושב האחורי.

המשך...

[סוזי]

4 ימים בבוסטון

דברים שכתבתי במהלך הטיול:
http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-1013492/rid-335470

בוסטון נהדרת! יש קסם רב לעיר הזו, ואי אפשר להישאר אליו אדישים.
בוסטון הייתה השער שלנו לניו-אינגלנד, וכפי שכבר סיפרתי, נקלענו לאזור באוגוסט גשום במיוחד. התושבים מספרים שלא ראו כמויות כאלה של גשם באוגוסט מזה שנים רבות. לא נותר לנו אלא לזרום עם התנאים שהטבע זימן לנו, ולטייל עם מטריות בין הטפות…

יום 1

הלכנו להופעה The blue men group בבוסטון. ההופעה הייתה מיוחדת במינה ומקורית מאד. כולנו, כולל הקטנה שלנו, יצאנו עליזים ומלאי התפעלות. קטנתנו הייתה אפילו שותפה במופע, כאשר איש כחול אחד עמד מולה ונתן בה מבט חודר ואור הזרקורים הופנה אליה.
גם ביציאה מהאולם נקרא בדרכנו אותו איש כחול (אולי אחר, הם מאד דומים...) ושלח מבט חודר נוסף בקטנה, שלא הבינה על מה ולמה. אנחנו הבנו: היא פשוט מתוקה!

יום 2

נסענו עם הרכב לחניון של Boston Common.
היציאה מהחניון הביאה אותנו ממש למרכז הפארק ליד ה-Frog Pond, שהפך לבריכת השתכשכות. הקטנה כמובן נכנסה למים. המקום חמוד מאד.
המשכנו למרכז המבקרים ממנו יוצא נתיב החירות, התהלכנו על ה-Freedom Trail עד ה-Quincy Market. המקום המה אדם ובחוץ היו הופעות רחוב. בתוך המבנה היו מלא דוכני מזון ושם אכלנו ארוחת צהריים. במהלך הארוחה החל לרדת גשם – עיתוי מושלם!
מה-Quincy Market המשכנו ל-Water Front, שם הנמל.
יש שם חנות של כפכפי קרוקס חמודה במחירים טובים (30 דולר) למי שאוהב את הסגנון...
לגבי נתיב החירות: לדעתי כיף לעקוב אחר הלבנים האדומות, וגם הילדים שמחו לעשות זאת. לא הייתי לוקחת סיור מודרך (שעתיים בשפה האנגלית) כדי לא לשעמם את הילדים, אבל נחמד מאד לעבור בין האתרים ההיסטוריים כמו חפשו את המטמון...

יום 3

נסענו עם הרכב לחניון של North End. עקבנו שוב אחרי נתיב החירות אך הפעם מהכיוון השני. איטליה הקטנה היא שכונה חמודה עם מבנים מעניינים ואוטנטיים. רח' Hanover עשיר במסעדות איטלקיות שנראות טעימות מאד. לא נכנסנו כי עדיין לא הגיעה שעת צהריים.
הגענו שוב למתחם של ה-Quincy market ושם ראינו את האנדרטה לאזכור השואה. New England Holocaust Memorial, האנדרטה בנויה מששה עמודי זכוכית, שבתוכם יש רצפת רשת ממנה יוצא עשן עדין. בתוך העמודים חרוטים ששה מיליון מספרים של נספים.
מאד נגעה ללבנו הפשטות הזועקת של האנדרטה. לא צריך יותר מזה כדי לרגש אותנו...

בשלב זה התלוננה הקטנה על כאבי אוזניים ולכן התפצלנו: גיסתי ואנוכי נסענו ב-T לרחוב Newbury וכל השאר חזרו לניוטון. היה נחמד לטייל קצת בלי הילדים (מבלי לפגוע בכבודם כמובן...).
ירדנו בכיכר קופלי, כיכר חמודה ובה מספר כנסיות מדהימות.
רחוב Newbury הוא רחוב עם חנויות יוקרה, מזכיר את השאנס אליזה של פריס. הרבה מסעדות ואווירה. גם פה יש מבנים עתיקים מעניינים מאד.
אכלנו במסעדה הודית "Kashmir" - אוכל טעים ולא יקר 25 דולר לשני אנשים לארוחה מצוינת בסגנון בופה המוגשת עד השעה 15:00. משעה שלוש הם מגישים ארוחות מתוך תפריט במחיר כפול. מומלץ!
Kashmir
279 Newbury St., Boston, MA 02116
Phone: (617) 536-1695
http://boston.citysearch.com/profile/4730124/boston_ma/kashm ir.html

הערה קצת קטנונית: מערכת ה-T בבוסטון מאד ישנה, יחסית לערים אחרות שבהן השתמשנו בתחבורה ציבורית, זו הייתה הכי פחות נעימה. לדעתי מגיע לתושבים משהו קצת יותר נוח וחדש...

יום 4

היום צפוי גשם בסבירות של 90%. האמנו לתחזית כי היא מאד מדויקת (טוב, אלה החדשות הכי בוערות כאן...). אי לכך החלטנו לשים פעמינו למוזיאון המדע בבוסטון. רבים כמונו כנראה חשבו שזה רעיון טוב לבלות יום גשום במקום סגור ולכן המוזיאון היה די עמוס באנשים (וגם החניון שלו...), אבל זה לא הפריע כי המקום רחב ידיים.
זהו מוזיאון בסגנון מוזיאון המדע בחיפה, אבל פי 10 גדול יותר...
קנינו כרטיסים לתצוגה הקבועה ול-4 אטרקציות: שני סרטי 3-D, פלנטריום ומופע לייזר. המחיר לארבעה מבוגרים וילדה חמודה אחת היה 178 דולר. לא זול בכלל...
התצוגה הקבועה, שנקראת Exhibit Hall מאד מרשימה ואפשר לבלות בה שעות בין המתקנים האינטראקטיביים המעניינים מאד.
מופע הלייזר לצלילי להקת קווין העוצמתית הייתה חוויה מדהימה לכל החושים!
היינו במוזיאון כ-6 שעות כולל הפסקת צהריים קצרה מאד, וזה המינימום לדעתי.
סה"כ המוזיאון חמוד מאד ומעניין ושווה ביקור למי שמוכן לשלם.
המלצתי היא להגיע מוקדם כדי לקנות כרטיסים להופעות השונות בזמנים נוחים. ככל שתגיעו מאוחר יותר, האפשרויות שלכם תצטמצמנה.

המשך...

[סוזי]

Plymouth, MA

(העתקה מדברים שכתבתי במהלך הטיול)

בדרך מניוטון עצרנו לאכול ארוחת בוקר ב- The Hanover Mall, הממוקם בעיירה בשם Hanover (ברור...). זהו מרכז קניות חמוד מאד, ובשל היותו כל כך שובה לב, מצאנו את עצמנו מבלים בו כשעתיים תמימות. חריגה גסה מהתוכנית, אך העיקר שנהנים, נכון?

אכלנו ארוחת בוקר ב-Dunkin Donuts, שאף פעם לא אהבתי מביקורים קודמים בארה"ב. בפעם זו הפתיעו אותי לטובה עם ארוחת בוקר קלילה של בייגל עם גבינה או חביתה וקפה או מיץ. הזמנו גם Hash Browns כדי שהילדים יטעמו מהמאכל האופייני כ"כ לאמריקאים, והוא נחל הצלחה רבה אצל הבנות! שיהיה בתיאבון!

המשכנו בעליזות לכיוון מרכז המבקרים של Plymouth, הממוקם ב-Water St, ממש ליד המרינה. אספנו ברושורים ומפות וקיבלנו הסברים מהאנשים החמודים שעבדו שם.

ה-Mayflower 2 ממוקמת במרחק 5 דקות הליכה ממרכז המבקרים ולכן הלכנו לאנייה לאורך המרינה .
קנינו כרטיס משולב ל-Mayflower וגם לכפר המשוחזר. 130 דולר סה"כ ל-4 מבוגרים וילדה מתוקה אחת. היה נחמד לקבל 10% הנחת AAA...

מאד נהנינו באוניה. סיפרתי לילדים (הכינותי מראש :-)) את סיפור המהגרים הראשונים שהגיעו מנמל Plymouth באנגליה ואיך הקימו את הישוב עם אותו השם.
בתי הקטנה שאלה שאלות כמו: היכן רב החובל ישן? היכן הם התקלחו?
שוחחנו עם השחקנים שהיו לבושים בבגדים תקופתיים. על שאלת המקלחת ענה לנו ג'ון שאין להם מקלחות, אבל הם לוקחים מים מלוחים מהים ושופכים את עצמם... בתי עיקמה פרצוף: "בלי סבון?" הקשתה על ג'ון. ברור היה שהיא מעדיפה את המקלחות שלנו...

פרנסיס, שחקן נוסף, סיפר לנו שהשאיר את אשתו באנגליה ובשל היעדרותו הממושכת היא נאלצת לנהל בעצמה את ענייני הבית, מה שהופך אותה לאישה לא מכובדת במונחים של אותה תקופה. לשאלתו מהיכן אנחנו, ענינו "ישראל" והוא מיהר לשאול: "ישראל? היכן זה?", כי הרי בשנת 1620 אנחנו הישראלים עדיין לא היינו על המפה...

משם המשכנו ל-Plimouth Plantation, הכפר המשוחזר של המאה ה-17. כ-5 דקות נסיעה דרומית לאונייה. במקום יש גם כפר משוחזר של האינדיאנים שהיו כאן הרבה לפני המהגרים האנגליים.

בכפר המשוחזר, אני חייבת לציין, שנהנינו פחות וזאת כי ציפינו לראות יותר שחקנים איתם אפשר לשוחח, והיו מעטים מאד. אין טעם ללכת למוזיאון פתוח כזה אם לא מתכוונים לשוחח עם השחקנים כדי להיכנס לרוח התקופה.
אנחנו פגשנו כ-5 שחקנים. אחד מהם, רווק בן 20 לדבריו, הוציא את הפרה לאחו בחצר של הבית. לשאלתנו מה שם הפרה, ענה שאין לה שם. איזו מין פרה זו ללא שם?
לשאלתנו אם הוא רוצה להתחתן, ענה בחיוב. אז הקשנו ושאלנו: "ואיך תפגוש את אשת חלומותיך?" ענה לנו שהוא מחכה שאחת מהנערות בכפר תוכלנה להינשא, או שיתפוס לו אלמנה. מה שבטוח - לא היה מועדון פו"פ באותה התקופה...
מרת'ה סיפרה לנו שהיא עובדת בגינה של בית אחיה, שחזר לאנגליה והשאיר את אשתו עם שלושת הילדים לבד בבית. היא עוזרת לגיסתה כי מאד קשה לה עם שלושה ילדים. כמה חביב מצידה! אך כמה נורא מצד אחיה...

במיפלאור אפשר לבקר כ-40 דקות ובכפר המשוחזר כשעתיים או יותר - תלוי כמה שחקנים יש.

היה לנו מאד נחמד. אבל אני מדגישה שוב – הכיף הגדול הוא לשוחח עם השחקנים, ולהיכנס לבדיחות הדעת הדרושה במקום.

מהר מאד ובלי בעיה חזרנו למאה ה-21

המשך...

[סוזי]

Newport, RI

(העתקה מדברים שכתבתי במהלך הטיול)

בדרך ל-Newport עברנו דרך עיירה חמודה מאד בשם Wickford, עיירה השוכנת על חוף הים. היה נחמד לחצות אותה בנסיעה איטית.
כהרגלנו, קודם ניגשנו למרכז המבקרים, כדי לאסוף מפות וברושורים.
במרכז המבקרים יש מגרש חנייה גדול, ואפשר לחנות בו כל היום ב-2 דולר אם משתמשים בתחבורה הציבורית. וזאת עשינו. קנינו כרטיסים לטרולי הצהוב מספר 67.
הנהג היה כ"כ חביב וביקש מאיתנו תשלום רק לשני מבוגרים ומשום מה הניח לילדים לנסוע בחינם. הטרולי חמוד, מסוגנן ועתיק (כך גם הנסיעה שלו....).

התחלנו את הסיור ב-Breakers mansion – בית מרהיב ביופיו, עם גנים ירוקים ומרשימים.
בנו אותו במשך שנתיים בעלות של 7 מיליון דולר, והיום הוא שווה כ-150 מיליון דולר. הצטערנו שלא היה שלט "למכירה" כי הוצאנו כבר את הארנקים...

משם הצטרפנו לכל המהלכים להם לאיטם על ה-Clif walk – מעין טיילת מקסימה לאורכו של הצוק הגובל באוקיינוס. נפרדנו מהטיילת בנקודה הנקראת The forty steps. אין צורך ללכת את כל המסלול, שאורכו 3 מייל! אפשר לבחור קטע ממנו וזה מספיק בהחלט כדי ליהנות...
חזרנו לנסוע בטרולי לבית הכנסת ברחובTouro . בית כנסת קטן ופשוט הנחשב לבית הכנסת העתיק ביותר בצפון אמריקה. תמיד נחמד לי למצוא את הקשר היהודי במקום בו אני מבקרת...

משם שמנו פעמינו בהליכה לרחוב Thames, רחוב חמוד מאד עשיר במסעדות וחנויות קטנות, בחלקו נושק הוא למרינה של Newport . אכלנו ארוחת צהריים במסעדה ככה-ככה ונסענו הביתה.

מה עוד אפשר לעשות ב-Newport, שלא עשינו?
Ocean Drive - מסלול נסיעה לאורך החוף,
שיט באנייה,
שיטוט בעיר קצת יותר...

סה"כ מקום קסום ומתוק, הביקור ארך כחמש וחצי שעות.

הערה לגבי החנייה: לפי התרשמותנו, אפשר למצוא חנייה בעיר אם לא מעוניינים להיפרד מהרכב במרכז המבקרים. לנו, ככאלה שלא משתמשים בתחבורה ציבורית בחיי היומיום, היה נחמד לנסוע באוטובוס...

בערב הזמנו את המשפחה המארחת לארוחת ערב במסעדה ב-Watertown בשם
Bugaboo Creek Steak House. מסעדה נחמדה, מזכירה את ה-Rainforest Café מעוצבת עם כל מיני חיות שזזות ומדברות.
http://www.bugaboocreek.com

אל תלכו לשום מקום כבר עוברים לפרק ג'...

[סוזי]

פרק ג' – טיול מעגלי (10 לילות)

ההרים הלבנים, וורמונט, אדירונדאק,
אגמי אצבעות, מפלי הניאגרה, בירקשירס

9.8.08 – יום שבת: פרנקוניה נוטץ' ונסיעה לוורמונט

למרות מזג האוויר הסוער, החלטנו שבכל מקרה ננסה לעשות משהו בהרים הלבנים. מזג האוויר ניבא 40% גשם וזה כבר היה טוב יותר מ-70% שהיו אתמול.
יצאנו מאוחר יותר מהשעה בה קיווינו לצאת. מסתבר שלארגן 2 משפחות לתזוזה בשעה מוקדמת, זו משימה לא פשוטה.
נסענו לכיוון ניו-המפשיר עם תפילה קטנה שיתאפשר לנו לעשות את המסלול ב-Flume Gorge. על הר קנון לא היה מה לדבר. העננות הייתה גדולה מדי ובהתאם לכך איכות הראות.
ציטוט ממרכז המבקרים של פרנקוניה: You will see zero from Cannon mountain
בדרך עצרנו למספר דקות ב-Manchester בנקודה בה אפשר לראות את נהר ה- Merrimack סוער וגועש מהגשמים של הימים האחרונים. לדברי אחי, הנהר עלה על גדותיו לפני שנתיים, ז"א נוספו לו עוד כארבעה או חמישה מטרים של מים! שוב קינאתי על כמויות המים שיורדות באזור, בעוד אנחנו משוועים למלא את כינרת הקטנה שלנו...
http://en.wikipedia.org/wiki/Merrimack_River

עצרנו במרכז המבקרים החמוד ב-North Woodstock כדי לקחת מפות והמשכנו ל-Flume Gorge.
כנראה שהתפילה הקטנטנה שלנו עזרה: למרות העננים, היום היה נעים!
ה-Flume, מסלול הליכה לאורך ערוץ יפהפה, שנוצר וקיבל את צורתו במשך מיליוני שנה. הגשמים בימים האחרונים רק היטיבו עימו והמים געשו וזרמו בעוצמה.
המסלול (הקצר מבין השניים) לא ארוך ומקסים. התפעלנו! הלכנו כשעה וחזרנו עם האוטובוס המסיע חזרה לנקודת ההתחלה.
מכאן המשכנו ל-Basin. גם לו הגשמים האחרונים עשו רק טוב. ביקור של 10 דקות. חביב ביותר!
החלטנו לנסוע על דרך 302 ולא הצטערנו. למרות שהנסיעה ארכה יותר, עברנו דרך עיירות מנומנמות ומתוקות כמו Lisbon, Bath ועוד כמה. הדרך יפהפייה ומלווה את הנהר Ammonoosuc עם קסם ירוק משני צידיה. נהדר!
כיוון שהיה כבר מאוחר, לא עצרנו, אך מומלץ לתת זמן לעצירות פה ושם. אנחנו עוד נשוב לכאן!
לא הספקנו להיכנס ל-Montpelier כפי שרצינו, גם כך הגענו לבית ששכרנו בוורמונט רק ב-22:00 אחרי ארוחת ערב ב-UNO על Route 7 (לא משהו).

המשך...

[סוזי]

4 לילות בוורמונט שלי...

(העתקה מדברים שכתבתי במהלך הטיול)
http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-1015788/rid-335470


הרי זה לא סוד, שבוורמונט התאהבתי עוד לפני שהגיעותי אליה, והיא לא איכזבה אותי. היא העניקה לי כל מה שחלמתי עליו: אווירה, נופים ושלווה.
יש כאלה שלנים בוורמונט לילה אחד ורואים הרבה. אנחנו לנו בוורמונט ארבעה לילות וכנראה שראינו מעט מאד. אך לעומת זאת ספגנו את אווירת המקום, נשמנו את וורמונט על כל הדרה. כל פינה בה ירוקה עד כדי קנאה. כל פיסת אדמה בה מעוררת השתאות. כנראה שגם הוורמונטים רצו לנקודת החלוקה של משכיות חן...
שכרנו בית ב-North Ferrisburge לחופו של אגם Champlain ובו העברנו את ימינו.
הגענו אל הבית לאחר רדת החשיכה, בתום טיול בהרים הלבנים, ולכן לא ראינו את הסביבה בה הוא ממוקם. יצוין שהמקום לא מצטיין בתאורה מסנוורת. הלילה הוא לילה אמיתי. משיחה עם דיירת מקומית, כך הם חפצים להשאיר אותו. לטענתה היא הולכת ללא תאורת רחוב בלי חשש ומכירה כל פינה.
למחרת, אני התעוררתי ראשונה כרגיל, וכמובן שרצתי לחלונות לראות מה נשקף מהם. נשימתי נעצרה: בחלון אחד, כעשרים מטרים מהבית נשקף אגם Champlain על כל יופיו, בחלון השני נשקף יער ירוק, גם הוא כעשרה מטרים מהבית. על האגם עוגנות סירות קטנות. הפסטורליה בהתגלמותה, ממש כפי שדמיינתי לי...
יצאנו להליכה כדי להכיר את המקום, לאורך האגם יש בתים נוספים, חלקם בתי נופש כמו שלנו וחלקם בתים עם דיירי קבע. פה זוג מבוגרים יושב לו ממש על שפת האגם ושותה את קפה הבוקר שלו, שם מישהו שלח חכה, כדי לתפוס לו ארוחת ערב (לא כלבבי...). בקיצור – שלווה ושקט שלא פגשתי מעודי!
הבית שלנו היה חמוד מאד, עיצובו מוזר וצריך מפה כדי להגיע מחדר לחדר לא היה אינטרנט וגם לא טלוויזיה. ניתוק מושלם! הבעיה היחידה היא שרצינו לראות קצת שידורי אולימפיאדה וזה לא התאפשר. לא נורא!
דווקא בגלל שלא היו לנו אינטרנט וטלוויזיה, הרבינו לשחק משחקי קופסה. הבאנו מספר משחקים משלנו ובנוסף מצאנו כאן חדרון עשיר במשחקי קופסה באנגלית, ונהנינו לשחק דווקא בהם.
המשחק המנצח היה Charades – מי לא מכיר את המשחק בו אחד מהמשתתפים מנסה לתאר בפנטומימה ביטוי, שם ספר, שם סרט וכו'. מצחיק מאד!

מה אומר? לוורמונט יש קצב משלה, והוא מדבק. נכנענו ברצון לאיטיות ולקצב המתמתח של המקום. לא הצלחנו (וגם לא התאמצנו במיוחד...) לצאת מהבית בשעה מוקדמת, בנוסף, נדמה היה שהגשם עשה מאמץ להשאיר אותנו בבית… עשרה חודשים אני מנהלת רומן לוהט עם וורמונט, והיא מצידה בחרה להיות גשומה בפגישה הראשונה בינינו. אבל אני, אין בלבי עליה דבר וחצי דבר, סלחתי לה על כל מה שעלול להיחשב בעיני רבים כבגידה...

מה בכל זאת עשינו?

Burlington – מדרחוב חמוד מאד. הופעות רחוב משובבות נפש המתינו לנו כדי להעלות חיוך על פנינו. משני צידיו חנויות ומסעדות (די תיירותיות ולכן יקרות). עליז מאד!
הרחוב סגור לכלי רכב. יש לחנות בחנייה מסודרת מחוץ לרחוב (ביום ראשון החנייה חינם אין כסף).
מפעל הדובונים בשלבורן – חמוד מאד, אם כי בתי הקטנה איבדה עניין בסיור שהתארך מדי. בכל מקרה, נולדו לנו בשעה טובה 2 דובונים חמודים, שהצטרפו למשפחה ומאז נלקחים איתנו לכל מקום. מזל שבתי המלון לא גובים עליהם תשלום נוסף...
במפעל ביקרנו פעם נוספת ביום העזיבה כדי לקנות לדובים בגדי החלפה. הרי לא נניח להם ללבוש את אותו הבגד כל הזמן, נכון?
שיט על אגם Champlain – מתבקש! שכרנו סירת מנוע מברלינגטון.
Stowe Recreation Path – מסלול מקסים באורך 5 מייל, העובר בינות לעצים ולנחל חמוד, לעתים לצד הנחל ולעתים מעליו על גשרי עץ חמודים.
חלקנו רכבו על אופניים וחלקנו הלכו ברגל. אפשר לומר שבכל צורת תעבורה המסלול מקסים ביותר, כמו כל ס"מ בוורמונט.
Stowe מקסימה מקסימה. מומלץ ביותר!
כמעט Smugglers Notch – כמעט נסענו על הדרך היפהפייה הזו. היינו בדרכנו אליה כאשר פתע פתאום החל לרדת גשם מלווה בברד שערפל את הראות כמעט לחלוטין. עצרנו לצד הדרך והמתנו מעט, אך המבול נמשך 40 שנה: קיפלנו זנבות וחזרנו...
אותו הגשם קלקל לנו את התוכנית לבקר ב-Moss Glen Falls שהומלץ ע"י רן המקסים וגם ע"י בעל הבית ביל שהגדיר את המפל כאחד המקומות החביבים עליו באזור.
מפעל הגלידה של Ben & Jerry's ב-Waterbury - המקום היה עמוס באנשים מכל העולם! כנראה שלא רק אנחנו גולשים ב"למטייל"
קנינו גלידה לפני הסיור – טעים, אך אין צורך לרוץ לספר לחבר'ה...
30 דקות סיור (כולל סרט באורך 6 דקות על ההיסטוריה של בן & ג'ריס)- נחמד אך אין צורך לרוץ לספר לחבר'ה...
מה שכן היה מעניין בסיור, הייתה דווקא התקלה בפס הייצור שקרתה להם בדיוק כשהיינו שם. פתע פתאום התחילו הגלידות להתנהג אחרת מהרגיל, כאילו יש להן רצון משלהן. יש לציין שהעובדים, שנראו כל כך משועממים עד כה, התעוררו לחיים והתגברו על הבעיה במהירות. הגלידות המסכנות, שסה"כ רצו לחרוג מהשגרה, הושלכו בבושת פנים לפח, והאחרות נכנסו למסלול מתוך חשש לגורל דומה...
טעימה של גלידת מינט עם שוקולד בסוף הסיור – לא טעים בכלל!
בקיצור – לא הייתי מגיעה לכאן במיוחד, אבל אם כבר נמצאים באזור או שיורד גשם וצריכים מחסה, אפשרי.
והרבה הרבה הרבה הליכות, ריצות וטיולים ליד האגם.... ד"א האוויר בוורמונט כל כך עשיר בחמצן שאפשר לרוץ מרתון מבלי להתנשם. אתם מוזמנים לנסות

המשך...

[סוזי]

Adirondack Mountains

13.8.08 – יום רביעי: עוזבים את וורמונט לכיוון האדירונדאק

צפוי מזג אוויר גשום באזור. נראה מה יהיה...
התארגנו יחסית מהר ויצאנו לקראת 10:30 מהבית. נפרדנו ממנו בעצב ועוד יותר בעצב נפרדנו מהמשפחה, שלא ממשיכה איתנו.
כיוון שהבטחנו לבנות לקנות בגדים נוספים לדובים שלהן, נסענו שוב למפעל הדובים, שהיה מאד קרוב לבית והן בחרו סט נוסף של בגדים. כמה חמוד! וכמה יקר
חזרנו לכיוון Charlotte בדרך למעבורת לניו-יורק. זו לנו הפעם הראשונה לעלות על מעבורת עם רכב, והייתה זו חוויה נעימה מאד. אין לי מלים לתאר את הסדר המופתי בו המעבורת מתפקדת. המכוניות מועלות למעבורת בשורות כמו חיילים, הכול מאורגן ומדויק למשעי. השיט היה כיפי וקצר מאד - 20 דקות והופ! היינו ב-Essex, שממבט חטוף מבעל לחלון המכונית נראית חמודה מאד.
נסענו על כביש 87 צפונה ומהר מאד עברנו ל-9N הנופי. בעיני גם 87 היה נופי. משני צידיו יערות ירוקים מאד. בצידי ה-9N זרם נהר ה-AuSable. הנהר והיערות באמת החמיאו לכביש והדרך עברה בנעימים.

לאחר שווידאנו עם מרכז המידע של Whiteface Mountain שעלייה להר בהחלט אפשרית וכדאית, החלטנו לכבוש את ההר המפורסם. הגענו ל-Wilmington, שם אכלנו ארוחת בוקר ספק צהריים בדיינר המקומי (לא משהו...) ומשם עקבנו אחרי השילוט להר. ה-GPS בשלב זה איבד את הצפון. משום מה לא הכיר את ההר... האמת היא שהשילוט כל כך ברור שאין צורך ב-GPS.
הגענו לתחילת הדרך Memorial Highway, לנקודת התשלום. שוב וידאנו שהראות טובה, והתחלנו לעלות. הדרך אכן יפהפייה, ומעוטרת בנקודות תצפית רבות. תוך 15-20 דקות הגענו לחנייה, בה היו סדרנים שכיוונו את התנועה. כבר מכאן נשקף נוף מדהים, אך רצינו להגיע לפסגה.
נכנסנו לתוך מנהרה חשוכה ורטובה, בה השתרך לו תור למעלית החצובה בהר (כ-80 מ'). ההמתנה לא הייתה נעימה (חשוך ורטוב!), והילדים איבדו סבלנות. לקח כ-30 דקות עד שעלינו. הנוף מלמעלה לא היה שונה בהרבה מזה שראינו בחנייה, חוץ מהעובדה שיכולנו לראות 360 מעלות.
אין לי מסקנה חד משמעית:
אם יש תור גדול מדי למעלית, אולי לא כדאי לחכות ולהשתמש במדרגות (אם יש כושר).
אם הראות אינה מצוינת אולי אפשר להסתפק בתצפית מהחנייה.
בדיעבד, לא הייתי מלאה את הילדים 30 דקות כדי לעלות לפסגה...
תזכורת: לא לשכוח בגדים חמים. קר שם למעלה!

קישור לדברים שכתבתי על Whiteface Mountain לפני הביקור. מסתבר שהמידע בו מאד מדויק
http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-999624/rid-335470

מכאן המשכנו ל-Lake Placid.
העיירה חמודה מאד. טיילנו ברחוב הראשי עד ה-Mirror Lake, לידו התעכבנו כי היה פשוט מקסים לשבת על כסאות הנוח הירוקים ולצפות בנוף (וגם לקפץ בגזיבו...).

מ-Lake Placid המשכנו ל-Old Forge, שם נבלה את הלילה.
הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי, רובה הגדול על דרכים נופיות משגעות כמו כביש 30 ו-28. לאורך כל הדרך ראינו אגמים, יערות והרים ירוקים מאד.
אם להודות על האמת, הילדים התעניינו בנוף בדיוק 5 דקות, ואמרו בתמימות שכבר ראו יערות וכבר ראו אגמים אז כמה עוד אפשר להתלהב מהם? אני הבנתי ללבם, אך המשכתי לגמוע את הנופים גם ב-2:25 השעות שנותרו. טוב, זו אני...
רצינו לשחק את משחק הצבעים בדרך, אך נחשו מה? הכול היה ירוק! קשה היה למצוא צבעים נוספים חוץ מכחול וירוק. איך אפשר לשחק כך? עברנו למשחק אחר...
בדרך עברנו דרך עיירות מנומנמות מאד כמו Tupper Lake, Blue Mountain Lake, Long Lake, Inlet ועוד.
אזהרה: היה קטע דרך אחד (די ארוך!) שלא מצאנו שירותים כאשר היינו זקוקים להם. לבסוף מצאנו Public restrooms מאד לא מפתים, אך בלית ברירה נאלצנו להשתמש בהם...

כאשר הגענו ל-Old Forge, שמחתי שבחרתי בה כמקום הלינה שלנו. העיירה קצת יותר "תוססת" מכל השאר. אל נא תבינו אותי לא נכון: כאשר אני אומרת "תוססת", הכוונה שיש קצת יותר מסעדות וקצת יותר אנשים מהלכים ברחוב, אך עדיין העיירה שקטה. חיבבתיה ממבט ראשון וכך גם הילדים. משהו בה מאד מסביר פנים וחייכני.
העיירה ממוקמת בקצה שרשרת אגמים הנקראת Fulton Chain Lakes. האגמים ממוספרים. אנחנו הגענו מהאגם השמיני (Eight Lake) והיה נחמד לעקוב אחר המספור היורד.

מלון: Best Western Sunset Inn. הזמנו מראש שני חדרים עם דלת מקשרת, שהיו מרווחים מאד.
צבאים מסתובבים בעיירה בחופשיות וכשהגענו לחדרינו קיבל את פנינו צבי חמוד שכנראה רגיל לחברת אדם ולא ברח ליער.
הבריכה במלון מחוממת מאד. היה נהדר! כבר היינו בבריכות מחוממות, אך זו הייתה באמת כזו: גם המים וגם החוץ. פשוט תענוג! אני מדגישה זאת, כי היה קריר בערב.
האינטרנט האלחוטי בחדר היה מאכזב מאד. איטי להחריד ולכן גלשתי מהלובי בקטן.
ארוחת בוקר קלילה הוגשה בחדר ליד הלובי, ואכלנו אותה בגזיבו שהוצב בחוץ. מין פיקניק קטן.
מחיר: 90 דולר לחדר + מס.
האם ממליצה? המוטל בסדר, ציפינו ליותר מזה ממלון של Best Western, אך כנראה שגם המקום מכתיב את הרמה...
יש לשים לב שדלפק הקבלה פתוח עד השעה 23:00, כך שאם מגיעים מאוחר יותר יש להודיע להם מראש.

המשך...

[סוזי]

אגמי האצבעות (לילה אחד)

14.8.08 – יום חמישי: בדרך לקצה הדרומי של אגמי האצבעות ואית'קה

הבוקר ב-Old Forge האיר לנו פנים ע"י קרני שמש חייכניות. כבר אמרתי שהעיירה התחבבה עלינו ולכן החלטנו להישאר עוד קצת... נכנסנו למיני גולף חמוד, שם השתעשענו לנו שעה קלה גם במלחמת בלונים מלאים במים. חמוד מאד!
בעיירה מצוי פארק מים Safari Water Park וראינו שהחניון הענקי שלו מלא עד אפס מקום. לטעמנו היה קר מדי לפארק מים ולכן ויתרנו עליו. אם מגיעים לכאן ביום חם, נראה לי מאד נחמד לבלות בפארק הזה.

יצאנו לכיוון Ithaca בשעה 12:30, הילדים ישנו חלק מהדרך ולכן הנסיעה הייתה יחסית רצופה עם עצירות קלות לצרכים טבעיים.
שוב, כהרגלנו ניגשנו למרכז המבקרים ליד Stuart Park ואח"כ הלכנו לפארק עצמו, הממוקם ממש על חוף אגם קיוגה. בפארק מתקני שעשועים לילדים וגם קרוסלה שהופעלה ע"י דודה חמודה. השתעשענו לנו והמשכנו לכיוון הקמפוס של אוניברסיטת קורנל. חנינו ממש ליד הגשר מעל Bebe Lake וצפינו במפל היוצר 4 רמות נפילה.
הקמפוס מדהים ביופיו וכשעצרנו 2 סטודנטיות לשאלת הכוונה קטנה לא יכולתי להימנע מלהעיר:
How can you concentrate in such a wonderful place?. בסטודנטיות גלגלו עיניים וענו לנו שהן התרגלו. כנראה שקל מאד להתרגל ליופי שכזה...
מה שמדהים באיתקה הוא הטבע השוכן ממש בתוכה.
נסענו כשעה נוספת ל-Corning, שהתגלתה כעיירה חמודה מאד למרות שניסו להוציא דיבתה רעה...
רוב החנויות ברחוב Market נסגרות די מוקדם, ואחרי השעה 20:00 עושה רושם שהרחוב לובש את בגדי השינה שלו. אם ממשיכים קצת הלאה מגיעים לרחוב חמוד הניצב לרחוב Market עם שעון גדול דמוי הביג-בן. נראה כמו כיכר העיר, הייתה התרחשות קלילה לקראת הופעת גיטרה.

מלון: Radisson , מיקום מצוין, ממש בקצה רח' Market.
המלון מקסים, מומלץ ביותר! ארוחת בוקר טובה.
בחדר היו שתי מיטות double והזמנו מיטה נוספת. הגודל היה סביר מאד.
הבריכה קצת קרה מדי אך הג'קוזי נהדר.
מחיר: 175 דולר + מס.
http://www.radisson.com/corningny


15.8.08 – יום שישי: מוזיאון הזכוכית, Watkins Glen

נסענו 2 דקות למוזיאון הזכוכית.
בעת קניית הכרטיסים, שימו לב שיש הנחה של 15% למנויי AAA.
הביקור במוזיאון היה נפלא. חוץ מיצירות הזכוכית היפהפיות, גולת הכותרת של המוזיאון לדעתי הן ההופעות המדגימות ניפוח זכוכית בשידור חי. הילדים התלהבו, הבנות הכינו יצירה פרטית מזכוכית בסדנא. כיוון שהיצירות אמורות להיכנס לתנור, נאלצנו להשאיר אותן שם והן נשלחו לניוטון.
בילינו 4 שעות נהדרות במוזיאון.
המלצה: מייד כשמגיעים, כדאי לשבת עם לוח המופעים ולתכנן את המסלול.

המשכנו ל-Watkins Glen. נסיעה של 35 דקות בכביש 14 הביאה אותנו לעיירה קטנה הנושאת אותו שם ומאחד הרחובות שלה (רח' Franklin) הייתה הכניסה לשמורה. החלטנו לעלות במדרגות מלמטה למעלה ולחזור עם האוטובוס.
הקניון העשיר במפלונים מדורגים ומרשימים השאיר אותנו פעורי פה. פשוט מקסים!
לקח לנו לעלות את המדרגות כ-40 דקות, למעלה חכתה לנו חנות מזכרות ו-snacks. אכלנו ארטיקים ונסענו באוטובוס (3 דולר לאדם!) חזרה למטה.
אפשר לחסוך (אם רוצים) בכך שרק אחד ייסע באוטובוס ויביא את המכונית למעלה. אנחנו החלטנו להיות בזבזניים

מכאן ממשיכים למפלי הניאגרה... הישארו איתנו

[סוזי]

מפלי הניאגרה (2 לילות)

עדיין יום שישי...

מווטקינס גלן נסענו למפלי הניאגרה בערך בשעה 20:00. מעבר הגבול על Rainbow bridge היה מהיר ביותר. 5 דקות המתנה, בדיקת דרכונים זריזה וחצינו את הגבול לקנדה. נסענו היישר למלון והספקנו ללכת לבריכה המצוינת שלו לפני שהתיישבנו מול החלון הצופה למפלים האמריקאיים כדי לראות את הזיקוקים, שהחלו בדיוק בשעה 22:00. מחזה נאה ביותר אם כי לא עוצר נשימה... אך אני לא מאוכזבת: היה יפה גם כך!
גם המפלים הקנדים, שאותם רואים מהחדר רק באופן חלקי, הוארו בשלל צבעים. נחמד מאד!

מלון: Doubletree by Hilton
ממוקם מאד קרוב למפלים ליד ה-Skylon tower ו-Imax. המלון מקסים ומסביר פנים! קיבלנו סוויטה פינתית עם 3 כיווני נוף בקומה ה-17 (מתוך 19). אין ספק שחדר 1701 שווה ביותר!
בסוויטה היו חדר אחד עם 2 מיטות Queen, חדר מגורים עם ספה נפתחת בגודל Queen ומטבחון.
בריכה מצוינת! ג'קוזי נהדר!
מחיר: 250 דולר + מס (ללא ארוחת בוקר).
הייתה לי התלבטות בין המלון הזה לבין ה-Embassy Suites (שאלה יהיו צרותינו...), והחלטתי לבסוף לנקוט בגישה החסכנית מתוך הבנה שממילא נהיה כל היום מחוץ לחדר, ונראה את המפלים הקנדיים מכל הכיוונים באטרקציות השונות. לעומת זאת, היה חשוב לי לראות את הזיקוקים מהחדר כי ידעתי שנהיה עייפים מאד אחרי יום טיול ארוך.
בסה"כ נראה לי שההחלטה הייתה נכונה, חסכנו 250 דולר ביומיים מבלי לעבוד דקה. לא רע, נכון?

16.8.08 – יום שבת: מפלי הניאגרה

התעוררנו לבוקר מלא שמש. המלון ממוקם במרחק הליכה מהמפלים. ניגשנו למרכז המבקרים וקנינו שם כרטיס משולב לארבע אטרקציות:
Mist of the mist, Journey behind the falls,
White walk rapid river, Butterfly Conservatory
ובנוסף נסיעה באוטובוס חינם לכל היום.

לפני הכל צפינו במפלים האמריקאים והקנדיים מהטיילת. אי אפשר לא להיות נדושה ולומר שהמראה עוצר נשימה ממש. מקריאת חוויות של אחרים, יש נטייה להלל ולשבח את המפלים הקנדיים בהיותם מרשימים יותר. אני דווקא אהבתי יותר את האמריקאיים. לקנדיים אמנם יש צורת פרסה והם נראים עוצמתיים יותר, אך האמריקאים בעלי צורה קצת משתנה והם מתנפצים על סלעים בשבירה מרשימה.

Maid of the mist – ממוסחר וצפוף. לאחר 20 דקות המתנה (לא נורא!) עלינו לסירה לבושים במעילי ניילון דקים כחולים, יחד עם עוד המוני אדם! התקרבנו למפלים, שמענו את קולם ונרטבנו מהנתזים. נחמד, אך באמת שלא יותר מכך...
Journey behind the falls – סיור נחמד בו אפשר לראות את המפלים הקנדיים מצידם ומתחתם ממרחק מה. ההפתעה הגדולה שנהנינו ממנה בשלב זה הייתה הקשת היפהפייה שחיכתה לנו כאשר הגענו לנקודת התצפית. כאשר יצאנו מהסיור, ראינו מספר קשתות מקסימות נוספות מעל שני המפלים. הסיור לא חובה!
White walk rapid river – אטרקציה הממוקמת 4 ק"מ צפונית למפלים. הליכה על גשרון מעץ לאורך קטע סוער יחסית של נהר הניאגרה. אישית, נהניתי ממנה מאד, אם כי גם היא לא חובה...
Butterfly Conservatory – מחר
ביקרנו ברחוב Clifton Hill – נחמד.
בדרך חזרה למלון ביקרנו ב-Skylon Tower. ראינו סרט 3D/4D חמוד מאד מאד (שהחליף את ה-IMAX), ועלינו למעלה לתצפית של 360 מעלות על האזור.
האמת היא שכיוון שחדרנו במלון ממוקם גבוה מאד אפילו יותר מגובהו של המגדל, חשבתי שאולי העלייה לראש המגדל מיותרת, אך כיוון שנכנסנו לסרט והיה כרטיס משולב, החלטתי שאולי בכל זאת נראה גם את 90 המעלות החסרות בחדר. צדקתי – העלייה הייתה מיותרת לחלוטין.
מסקנתי היא: אם שילמתם הון תועפות כדי לגור בחדר בקומה גבוהה עם נוף למפלים, אפשר לוותר על מגדלי התצפית...
בערב: בריכה, אכלנו בחדר משהו קל וגם כיבסנו.

המשך...

[סוזי]

Niagara on the Lake וחציית הגבול לארצות-הברית

17.8.08 – יום ראשון: Niagara on the Lake

עזבנו בצער את המלון המקסים. התחלנו את היום בארוחת בוקר יקרה להחריד ב-Denny's (לא להתקרב!) ונסענו צפונה לכיוון Niagara on the Lake.
הדרך Niagara Pkwy מקסימה ושווה לפחות נסיעה איטית אם לא עצירה או שתיים. ישנם מקומות על הנהר בהם אפשר לערוך פיקניק, ומצד שמאל ראינו מספר חנויות ספק שווקים קטנטנים של תוצרת כפרית. החלטנו לערוך פיקניק בדרך חזרה.
עצרנו בחממת הפרפרים והגנים הבוטנים. חממת הפרפרים חמודה, אם כי לא יכולתי להימנע מלחשוב ש"פרפרים הם חופשיים" לא ממש תופס שם...
הגנים הבוטניים יפים למי שאוהב גינות מסודרות ומקוצצות למשעי. הרבה צמחים הכרתי מהארץ. בכלל רבים מהצמחים שפגשתי בטיול גדלים גם בארצנו.
התחנה הבאה – שעון הפרחים: עצירה של 5 דקות. השעון אפילו ניגן לכבודנו, מתוק מצידו, לא? נחמד אך אין צורך לנסוע במיוחד. רק אם נמצאים בסביבה ממילא.
הגענו ל-Niagara on the Lake, חנינו ליד פארק חמוד עם מתקני שעשועים ובריכה קטנה לטבילת רגליים, ממש בתחילת הרחוב הראשי – רח' Queen.
כהרגלנו ניגשנו למרכז המבקרים כדי לקחת ברושורים ומפות. הרחוב הראשי יפהפה עם גינון מקסים! הגננים שם עושים עבודה נפלאה עם המשחק בין הגבהים והצבעים של הצמחים. גם כאן הכרתי צמחים רבים – חלקם אני אפילו מגדלת בגינתי.
כיוון שנעשינו רעבים, שקלנו לוותר על הפיקניק ולהיכנס לאחת מהמסעדות הרבות ברחוב, אך לפתע ראינו סופרמרקט בשם Valu Market. קנינו שם מצרכים וערכנו פיקניק בפארק לידו חנינו. היה לנו כיף כל כך שעזבנו את המקום בשעה 18:00. קצת מאוחר מדי... תיכף תבינו מדוע...
נסענו למעבר הגבול הצפוני יותר מה-Rainbow Bridge (סתם כי ה-GPS הוביל אותנו לשם וחשבנו לעצמנו – מדוע לא?) ושם חווינו המתנה של כמעט שעתיים בתוך המכונית. לא נעים בכלל! טור המכוניות הזדחל לו באיטיות מחרידה, וכאשר פגשנו את השוטר שבדק את המסמכים הבנו מדוע. הוא היה כל כך דקדקן! נראה כמו מישהו מהסרטים: קרח עם משקפי שמש שחורים, עטוף כולו באלות וכלי נשק ושאל המון שאלות. הופתענו שהוא שאל אם הבאנו איתנו אוכל מקנדה. ענינו שכן והופתענו עוד יותר שהוא ביקש מאיתנו לראות את התפוחים שקנינו. כמעט התפקענו מצחוק, כי דקה לפני כן, כל התפוחים התפזרו לנו במכונית! ביקשנו מהילדים לאסוף לפחות חלק מהם לתוך השקית, והגשנו אותם מתאפקים לא לצחוק. השוטר הסתכל על התפוחים בעיון, החזיר לנו אותם ושחרר אותנו לדרכנו. התאפקתי לא לומר לו שייקח תפוח או שניים לעצמו ויירגע קצת...
מסקנתי היא: אולי בכל זאת לחצות את הגבול ב-Rainbow bridge...

הגענו למלון ב-Geneva בשעה 22:00 בערך, עייפים עייפים!
המלון: Hampton Inn מרשת הילטון.
מלון חמוד וחיבבתיו מאד, למרות שהחדר היה קטנצ'יק ואחרי ששמנו מזרן על הרצפה לבן הגדול, לא נותר מקום רב להתהלך עליו.
אני בכל זאת ממליצה על המלון לארבעה אנשים. הצוות ידידותי להפליא! הפקידה המבוגרת והחביבה, שקיבלה את פנינו הייתה יהודייה, אחת ממעט היהודים שיש בג'נבה. החדר מצוחצח ובוהק מלובן! האמבטיה צחורה כשלג! ניקיון צועק מכל מקום!
ארוחת בוקר חביבה מאד.
מחיר: 128 דולר + מס

המשך...

• מלון Humpton Inn בג'נבה

[סוזי]

Howe's Caverns וה-Berkshires על קצה המזלג...

18.8.08 - יום שני: מערת הנטיפים האו ונסיעה לביירקשירס

לאחר ארוחת בוקר חביבה במלון בג'נבה, התחלנו בנסיעה מזרחה.
עצרנו במערת הנטיפים Howe's Caverns. המקום מסודר מאד ויוצא סיור בערך כל 20 דקות. הסיור אורך כ-80 דקות (ארוך מדי לטעמנו) ובסופו שטים בנהר התת קרקעי – ונוס.
המערה עצמה מרשימה אם כי ראינו נטיפים וזקיפים יפים יותר גם במערת אבשלום שלנו. השיט היה חוויה נחמדה לילדים ולנו.
הטמפרטורה במערה היא 10 מעלת בערך ולכן כדאי להתלבש בהתאם.
בן ה-14 ובת ה-6 השתעממו במקצת, בת ה-12 התעניינה וערכה השוואה עם מערת אבשלום.
באמצע הסיור הקטנה הייתה צריכה לשירותים ונאלצה להתאפק המון זמן. מייד בתום השיט, עזבנו את הקבוצה ורצנו את כל המסלול חזרה למעלית – נראה לי שזו הייתה החוויה הכי כיפית של הביקור!
מסקנתי היא: כדאי להגיע למערה רק אם היא ממש בדרך, לא במיוחד.
נסענו לכיוון Williamstown, MA. הנסיעה ארכה כ- 1:30 וקרוב לעיירה, על דרך 2 המקסימה, נקלענו לתוך סערת ברקים, רעמים וגשמים. כבר ירדה החשיכה ולכן היה די מפחיד. שקלנו לעצור על אם הדרך עד יעבור זעם אך היינו כ-4 ק"מ מהמוטל והיינו עייפים וכל כך רצינו להגיע – ולכן נסענו באיטיות בתוך הסערה. בדיעבד הסתבר לנו שהייתה אזהרה על הסערה הזו בחדשות ואנחנו נקלענו ממש באמצע.
ישנו במוטל מקסים וכפרי מאד. קיבלנו 2 חדרים חמודים עם דלת מקשרת. ליד החדר זורם לו נחל קטן. מקום מתוק!
נותרה שאלת ארוחת הערב – ממש לא התחשק לנו לנסוע לאכול במסעדה (לא רצינו להיכנס לאוטו שוב). ג'יל, בעלת המקום, נתנה לנו ברושור של פיצה כדי לעשות משלוח, אך מסתבר שאין משלוחים ביום שני. מסתבר שמסעדות רבות סגורות ביום שני...
ג'יל הרשתה לנו להשתמש בחדר האוכל כדי לארגן לנו ארוחת ערב (אישה נחמדה!) ובאמת – בצ'ק צ'ק ארגנו לנו ארוחת ערב מכל המצרכים שנשארו לנו מהפיקניק של אתמול: טונה, אבוקדו, ירקות, גבינה, בייגלס – מי צריך יותר מזה?
מוטל Berkshires Hills Motel: http://www.berkshirehillsmotel.com/index.html
מחיר: 100 דולר לחדר + מס
ארוחת בוקר חביבה, משפחתית מה...
המוטל ממש מתאים לזוגות רומנטיים!

19.8.08 – יום שלישי: טעימונת מה-Berkshires וחזרה לניוטון

הצצה חטופה החוצה בבוקר הבהירה לנו באופן שהמערכת הסוערת פעלה גם בלילה, היה קר וגם גשום.
ארוחת הבוקר במוטל הייתה חביבה ומשפחתית. שוחחתי עם הבעלים מארק וג'יל וגם עם אורחת שהייתה בישראל בשנת 1969 במסגרת פרוייקט תגלית.
גם הם טענו שאוגוסט 2008 הוא הגשום ביותר מזה שנים.
נסענו ל-Lenox כדי להיפגש עם בן-דודי ואשתו, החיים להם שם בשלווה.
דרך 7 מרהיבה ביופייה, 40 דקות שטפתי את העיניים עד שהגענו ל-Lenox, עיר קטנטנה וחמודה. לאחר ארוחת הצהריים נסענו איתם לסיבוב בעיירות Lenox, ב-Tanglewood וקצת ב-Stockbridge.
ב-Tanglewood ביקרנו בפארק בו מתקיימים מופעי הקיץ. באותו זמן התקיימה חזרה של תזמורת על הבמה.
לאחר מכן נפרדו דרכינו ונסענו ל-Prime Outlet בעיר Lee – חמוד! קנינו נעליים ובגדים ונסענו חזרה לניוטון. המעגל נסגר!
אינני יכולה לומר שראינו הרבה ב-Berkshires, אך אני כן יכולה לומר שבמקום איכות חיים גבוהה מאד, נופים מדהימים, יערות, הרים ואגמים ממש בפתח הדלת.

אם כבר הגעתם עד כאן, סעו איתנו גם לניו-יורק...

[סוזי]

פרק ג' - ניו-יורק (2 לילות)

20.8.08 – 21.8.08: מנוחה והתארגנות לעזיבה

מנוחה, עוד קצת קניות והתארגנות לעזיבה.

22.8.08 - יום שישי: נסיעה לניו-יורק

יצאנו ב-10:30 מניוטון.הפרידה הייתה מאד קשה. במיוחד לנו הבנות...
המטרה הייתה להימנע מפקקים ולהגיע כמה שיותר מהר לניו-יורק כדי להחזיר את הרכב בזמן.
הגענו למלון בשעה 15:30, בעלי החזיר את הרכב לתחנה במרחק הליכה מהמלון ושב בצעידה מלון. אנחנו בינתיים ביצענו check-in והעלינו את החפצים לסוויטה.
הלכנו כולנו ביחד ל-Times Square – המקום היה עמוס באנשים. מזג האוויר נפלא: חם במידה הנכונה ואפילו קצת קריר.
בדרך עברנו דרך מוזיאון Believe it or not והחלטנו להיכנס למרות מחירי הכרטיסים הגבוהים. נחמד מאד, אם כי לדעתנו יקר מדי... (90 דולר לחמישה אנשים).
נכנסנו ל-Toys'R'Us ועלינו על הקרוסלה (המרגיזה במקצת, יש לומר...). בעיקר ספגנו את אווירת המקום.

המלון – Affinia Manhatten: מיקום מצוין על השביעית ורחוב 31.
קיבלנו סוויטה חמודה ובה חדר שינה עם 2 מיטות קווין וחדר מגורים עם ספה נפתחת, 2 אמבטיות ומטבח. הכול גדול, מרווח, נקי ויפה.
הלובי מקסים!
שלא כמו בבתי המלון האחרים, שום דבר אינו כלול: אינטרנט בתוספת תשלום, הדפסה במרכז העסקים בתשלום נוסף, למרות שמחיר לילה הוא כ-400 דולר ללא ארוחת בוקר!
http://www.affinia.com/New-York-City-Hotel.aspx?name=Affinia -Manhattan

22.8.08 - יום שבת: פסל החירות ועוד...

נסענו בתחתית מס' 1 מרחוב 28 על השביעית ל-South Ferry כדי לקחת את המעבורת ל-Staten Island.
השיט תוקתק באופן נפלא. ראינו את פסל החירות בצורה ברורה מאד. הראות הייתה טובה מאד. לאחר כל הויכוחים שהיו בפורום על המעבורת, אני יכולה לומר כעת שהשיט מקסים ונעים. רואים את הפסל באופן מספק וגם את קו החוף של מנהטן. אין תורים, מחכים בטרמינל ממוזג ונעים. יש לי רק דברים טובים לומר על השיט. זו בהחלט פשרה נהדרת! ולא בגלל שהשיט ללא תשלום

הלכנו ל-Battery Park, שם העברנו זמן לאלא מבוטל מה כי היה ממש נחמד שם – הופעות רחוב, אמנים והפסלים. גם משם אפשר לראות את פסל החירות אם כי קטן יותר.
הפארק מקסים ושווה עצירה.
לא לפסוח על אנדרטת האזכור למגדל התאומים.

משם נסענו ל-Union Square. המקום המה אנשים בגלל שוק האיכרים הנערך שם בכל יום שבת ורביעי. אווירה קסומה: אנשים רובצים על הדשא בנחת. פשוט מרנין.
קנינו אוכל ואכלנו בכיכר על שולחנות המתכת. אחלה פיקניק!
הלכנו ברגל לכיוון המלון על ברודווי ואח"כ על השדרה החמישית. בנקודת המפגש ראינו את הבניין המשולש. אגדות עם מספרות שלנוכח פרצי הרוח שהמבנה המיוחד שלו יוצר באזור, נקבצו בעבר למרגלותיו גברים שהמתינו למשב הרוח הבא שינופף את שמלותיהן של עוברות ושבות. אני לבשתי מכנסיים. אולי ל י ב י לבשה שמלה אדומה מתנפנפת?...:-)
הנה קישור לדיון נחמד שהיה על הבניין:
http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-995602/rid-335470

ממש ליד פגשנו את Madison Square Park – פארק מקסים וגם בו אווירה מדהימה. הייתה בו חלקת דשא מגודרת בה התרוצצו המון סנאים שנדמה שכבר התרגלו לאנשים וניגשו אליהם ללא חשש. למרות שראינו כבר המון סנאים (אפילו אחד לבן), הבנות היו בעננים! (אל דאגה, נזהרנו לא לגעת בהם...).
כמו כן הייתה חלקה מגודרת לכלבים ובעליהם. יכולתם לראות שם כלבים משתעשעים אחד עם השני (תרתי משמע!) ואולי גם הבעלים השתעשעו...
כעת הגענו ל-Empire State Building, אותו ראינו כבר מרחוק במספר הזדמנויות. נכנסנו רק כדי לראות מה קורה בפנים. הצפי להמתנה בתור היה שעה – ויתרנו והמשכנו למלון.

בערב - ארוחת ערב עם משפחה שלנו שגרה בניו-יורק. אכלנו במסעדה פרסייה מדהימה קרוב למלון. המסעדה הוכתרה כטובה ביותר שאכלנו בה בארה"ב.
Ravagh
Middle Eastern, Persian
11 E 30th St, New York 10016
Between 5th & Madison Ave
Phone: 212-696-0300

24.8.08 – יום ראשון: סנטראל פארק וטיסה הביתה

היום בסימן הטיסה הביתה.
ביצענו check-out בקבלה ואפסנו את החפצים בחדר במלון.
נסענו במטרו עד הסנטראל פארק. ראינו את קצה קצהו של הפארק ואהבנו כל פינה. התחלנו מכיכר קולומבוס שנמצאת בפינה הדרום מזרחית של הפארק והתחלנו ללכת רגלית. הגענו למתחם השעשועים של הילדים. מקסים! הקטנה כמובן נרטבה עד לשד עצמותיה מהמזרקות והתעלות שהיו מלאות במים.
הפארק מגוון מאד ומלא קסם. אפשר לבלות בו יום שלם אם יש...
נסענו למלון כדי להתרענן, לאסוף את המזוודות ולנסוע לשדה התעופה עם מונית של כרמל, שהגיעה 20 דקות לפני הזמן וחיכתה בסבלנות.
http://www.carmellimo.com
הנסיעה ארכה שעה בגלל פקקי תנועה.
מחיר: 75 דולר כולל טיפ ותשלום לכביש אגרה.

המשך כמעט אחרון...

[סוזי]

הטיסה הביתה...

הגענו לשדה מוקדם מאד ולכן דלפקי אל-על היו ריקים למדי. ממש חיכו לנו! שאלו את השאלות הרגילות. לא הסתרנו שהמזוודות היו בשמירת חפצים ולכן העבירו את כל המזוודות שיקוף. מבחינתנו – שמחנו על כך. Better safe then sorrow!
כולם היו ישובים במקומות בשעת ההמראה 19:55. הקברניט דני (להבדיל מבני, שעשה קיצור דרך מישראל לכאן) הודיע לנו שיש taxi delay ואנו עלולים להיתקע בפקק תנועה של המטוסים כשעה וחצי! טוב, הרבה ברירות לא היו – הרגשנו ממש כמו היינו במכונית בפקק תנועה על איילון.
אחרי כ-40 דקות, שב דני והודיע שאנחנו מספר 19 בתור להמראה ומניסיונו זה ייקח 25 דקות. אחרי 20 דקות הודיע דני לצוות להתכונן להמראה, ולאחר 2 דקות יצאה טיסה 002 מ-JFK לכוון ישראל, והפעם ללא קיצורים
הטיסה הייתה מלאה בילדים קטנים חסרי סבלנות (ובצדק!). בשורה לפנינו ישבה משפחה עם תינוק בן 10 חודשים וילד בן שנתיים וחצי. הילדים בכו כשעתיים תמימות עד שהתעייפו ונרדמו. לבי יצא את זוג ההורים האומלל, שכל ניסיונותיהם להרגיע את הקטנים עלו בתוהו. גם אנחנו ניסינו להצחיק אותם, מה שהרגיע אותם למספר רגעים, טובלרון עזר להרגיע את הגדול למשך חצי שעה. היה להורים המסכנים קשה, וגם לנו...
קצת ישנו, קצת אכלנו (חייבת לציין שהארוחות במטוס היו בסדר גמור) עד שנחתנו בארץ בשעה 14:10.
כמה ישראלי ונפלא היה לשמוע את מחיאות הכפיים של הנוסעים אחרי הנחיתה

תם ונשלם! איזה חום היה בארץ כשהגענו!

[סוזי]

תפזורת פראית

מחשב נייד

באורלנדו השארנו את המחשב לשמירה בקבלה בבוקר ואספנו בערב.
בטיול ממלון למלון הנחנו אותו בתא נסתר ברצפת המכונית בזמן שביקרנו באתרים.
בתי המלון מסודרים מאד מבחינה זו. תמיד יש כבל להתחברות או רשת אלחוטית. בכל המלונות היה אינטרנט מהיר.
במלון ב-Old Forge וב-Williamstown האינטרנט בחדר היה חלש ולכן גלשנו בלובי. גם נחמד.

מכונית

באורלנדו שכרנו מאלאמו Dodge Grand Caravan 7 מקומות. נחמדה מאד.
בבוסטון שכרנו מנשיונל Town & Country חדשה (היו בה 1000 מיילים) נהדרת, עם מסך צפייה ורדיו עם מסך נגיעה מאד נוח. לשמחתנו ה-DVD הסכים להקרין לפחות חלק מהCD שהבאנו מהבית. חלק הוא התנגד לקבל אך חיקו ואותם ראינו ב-DVD הנייד שהבאנו מהארץ.
בשתי המכוניות נכנסו המון מזוודות מאחור.
המבנה היה: שורה ראשונה נהג + נוסע, שורה שנייה 2 נוסעים, שורה שלישית 3 נוסעים. למרות שחששנו מהסידור הוא התגלה כמאד נוח.
בשורה השלישית מחולקת ל-2+1 ואפשר לקפל 2 מושבים לטובת מזוודות. עשינו זאת בדרך מבוסטון לנו-יורק כאשר היינו כבר עם 10 מזוודות + תיקים אישיים!
בשאר הנסיעות לא היה לנו צורך לקפל. 2 הבנות ישבו במושב האמצעי והבן השתרע לו במושב האחורי.

GPS

מעולה! עזר מאד, אם כי לא נטשנו את המפות אפילו לרגע אחד. תמיד הייתה מפה של האזור בידינו. כיוון שכבר שיבחו רבים לפני את ה-GPS, לא ארבה במלים נוספות. אך אספר לכם סיפור.
מעשה שהיה כך היה:
באחד הימים, נסענו מ-North Ferrisburg ל-Stowe. החלטנו לנסוע על המהיר כדי לא להלאות את הילדים. דרכים נופיות ראינו למכביר בטיול הזה. להפתעתנו ה-GPS לא הוביל אותנו ל-89 אלא לדרך אחרת. כשבדקנו את ההגדרות הסתבר לנו שהקטנה, ששיחקה במשחק ב-GPS, שינתה מבלי משים את ההגדרות ממכונית לאופניים וה-GPS הנחה אותנו לנסוע ל-Stowe כאילו שהיינו אופניים...
מסקנה: לא להרשות לילדות קטנות לשחק בג'י.פי.אס
ס-ת-ם! להרשות, אך כדאי לבדוק שוב את ההגדרות לאחר שסיימו


חנייה בבוסטון

אפשר להסתדר.
בסופי שבוע החנייה זולה יותר. אנחנו חנינו ביום שבת בחניון של מלון רדיסון ב-16 דולר לכל היום, ביום ראשון בחניון של בוסטון קומון ב-11 דולר לכל היום.
לעומת זאת באמצע השבוע המחיר יכול להכפיל את עצמו, ואף לשלש.
ברח' Newbury ראיתי חניונים ב-33 דולר ליום.
ב-North End עלתה לנו חנייה ביום שני 12 דולר לכל היום. לא נורא!

קניות

Premium Outlet באורלנדו – נחמד מאד, אם כי עלול להיות קצת מעיק כאשר חם מאד ולח וגם צפוף. יש שם חנוית של נייק, ראלף לורן ועוד. המחירים טובים.

Natick Mall – מרכז קניות מקסים הממוקם בעיירה בשם Natick כ- 30 דקות נסיעה מניוטון. ה-Mall ע נ ק! ויש בו חלק חדש בעיצוב מקסים ובו חנויות מעצבים המעוצבות בייחודיות. החנויות עצמן אינן זולות, אך פה ושם היו sales אטרקטיביים.

Wrentham Premium Outlet - ארבעים דקות מניוטון. האאוטלט היפה ביותר שהיינו בו. מיליון חנויות מסודרת במבנה של כפר קטן. מקסים! המקום ענק וצריך לפחות חצי יום (רצוי יותר, אך למי יש?) כדי להסתובב בו.
יש שם חנות נהדרת של כלי קורנינג למי שמעוניינת עם דגמים רבים שלא חלמו להגיע לארץ.
חנות נחמדה לנערות בנות 12-15 היא Limited Too. בתי מצאה שם מצבור של בגדים יפים. גיל שקשה למצוא בגדים מתאימים: ספק ילדה ספק אישה.

Lee Prime Outlet - חמוד.

BJ's בעיירה בשם Dedham – חנות ענקית וזולה (סיטונאית) המיועדת לבעלי כרטיס חבר בלבד. לאחי יש כזה ולכן יכולנו לקנות שם. קנינו בשמים, שוקולדים ועוד. הכול באריזות גדולות ובמחירים מצוינים! מומלץ ביותר למי שיש קרובי משפחה עם כרטיס חבר כזה!

בריכות בבתי המלון

למי שאוהב כמונו להשתעשע בבריכת המלון:
באזורים קרירים וגשומים כמו ניו-אינגלנד רצוי שהבריכה תהיה סגורה ומחוממת, אחרת קטנים הסיכויים להשתמש בה, במיוחד בערבים.
אנחנו מאד אוהבים לשחות ולהשתכשך בבריכה ולכן ניצלנו את הבריכות של בתי-המלון בשמחה.

דרכים נופיות:

מאד יפה לשלב דרכים נופיות, אך חשוב לעלות עליהן בתחילת היום ולא בסופו. אין טעם לנסוע בדרך איטית יחסית (25 - 30 מייל לשעה) כאשר עייפים (ורוצים להתקלח...) ובטח שלא בשעות החושך.
לדעתי, הדרכים המהירות שנסענו בהן יכולות להתהדר בתואר הזה גם הן. הן עברו בין יערות, הרים, נהרות ואגמים, כך שאפשר לא להרגיש אשמה כאשר רוצים לקצר את זמן הנסיעה ע"י כביש מהיר במיוחד עם ילדים.
הילדים מסתכלים על הנוף זמן קצר, כך שאפשר לשלב דרכים נופיות בקטעים קצרים ולחזור שוב למהיר אם אפשר. גם בדרך נופית המראה חוזר על עצמו בסופו של דבר...

אחרית דבר

חילקתי את הסיכום כך שתוכלו לקרוא רק מה שמעניין אתכם, כי כפי שאתם רואים, המלים זרמו לי בין האצבעות ללא שליטה

טיול נעים לכולם,
סוזי.

נ.ב:
פרסום הטקסט בפורום היה כמו לידה, התהליך כאב מאד אך בסוף יצא... שיהיה במזל טוב

[liritulla]

סוזי, מקסים, מקסים, מקסים!!

חלקים מן המסלול שלכם גם אנחנו נעשה (אורלנדו+ניו אינגלנד), כך שיש בהם מידע מועיל ביותר.
כתבת מקסים, נהניתי מכל מילה, התחלתי את הטיול שלנו!!!!!

ברוכה השבה, לירית.