סופשבוע אחר, בהחלט אחר...

[Ronen. 0]

עוד קצת תמונות

ידעתי ידעתי אך לא הגבתי...רודוס גם בגלל הטווסים!!!
אחלה-אורן-אתה הולך ומשתבח כל הזמן

[אורנה1]

עוד קצת תמונות

כשמצרפים קישורים למלונות/ דירות, אני עושה שני דברים:
א. פותחת את גלריית התמונות.
ב. בודקת מחירים.
אח"כ כל השאר...

פתחתי את גלריית התמונות של החדרים ושל המלון- התלהבתי!
המשכתי בדרכי. בדקתי את המחירים. ולא יספתי...
מזל שהאפשרות הראשונה היא מבצע ב- 50% הנחה. במקום 400 יורו ויותר ללילה...

ורבקהל'ה, יש עוד דבר ששינה לי את החיים מאז שעלה כאן לדיון: נייר אפייה...

שנה טובה,
אורנה

[sishamir]

מדהים, עשית לי חשק לנסוע

הי אורן,
אנחנו לא ממש מכירים אבל קראתי את הסיפור שלך בעניין רב והאמת שממש חיכיתי לשמוע לאן נסעתם (לפתור את התעלומה).
אותי רודוס לא ממש משכה אבל כרגע זה בהחלט עומד על הפרק לחגיגות 10 שנות נישואין.
כמובן שהכתיבה שלך מרתקת ושוטפת אז זה באמת תענוג - גם לראות את התמונות וגם לקרוא את דברייך.
תמשיכו לבלות, להיות ספונטנים ולהנות מהחיים.
שנה טובה ונהדרת,
שירי

[ברנדי]

מר ספונטנוס יקר

מתי תבין שאנחנו מריירים בכל פעם שאתה מכניס עוד מילה?
איזה כייף היה לכם, כייף לנו לקרוא ולדמיין.
יש הרבה מה ללמוד ממך בעניין תכנון טיולים, שגם ספונטני ומהיר יכול להיות נפלא !

[נירי63]

עוד קצת תמונות

מרתק !
קראתי בשקיקה כל מילה ומחכה לעוד.

איזה כיף ואיזה אומץ להשאיר ככה את הילדים.
גם אני מתכננת... מתישהוא...

[שירלי]

עוד קצת תמונות

אורן!!!!!!!!!!!!!!!
לא מפסיק להפתיע!!!!!!!!
איזה כייף לכם!
נראה מקום מופלא ושווה ,המלון שהייתם בו.

[איריס ס.]

עוד קצת תמונות

אורן אורן

שתהיה לי בריא...

כמה דמיינתי וצחקתי ( בעיקר בקטע של מדידת הבגדים)..

אתה כמובן לא מפסיק להפתיע והמלון גם הוא נראה יותר משווה !

איזה כיף לכם

מחכה להמשך

איריס

[osi30]

עוד קצת תמונות

תמיד כל הנסיעות שלכם זה הרפתקאות אלף לילה ולילה...

לפחות כשהגעתם לחדר השווה בריזורט השווה, מקווה שהיו הרפתקאות ליליות אחרות... (אתה יודע, קצת טלוויזיה, משחק קלפים, מחשב... )

ובקטע של הפראדה אני כבר נשכבתי על הרצפה!!!
מדמיינת אותך עומד מול הראי, מפסיק לנשום, מכניס את הבטן ומודד היקפים...

עכשיו אין לך ברירה - אתה חייב לצרף תמונה שלך במראה ייצוגי וחד פעמי מתחילת העשור...

מחכה בלי סבלנות,
אוסי

[glasha]

עוד קצת תמונות

אותי דווקא שבר הקטע של ניקיון בדרך למונית. רק לדמיין את זה...

אבל לדעתי אנחנו סתם מדברים עם עצמנו, אורן כבר תפס איזה דיל אחר. בטח קנה לו ברודוס בגדים חדשים, עכשיו יכול לקפץ לו עם החליפות של ארמני בין כל הכנסים השווים מסביב לעולם.

אורן, אם עוד לא נסעת שוב, דע לך שאנחנו רוצים את הסיפור כולו. כאן ועכשיו.

אלונה

[or100]

עוד קצת תמונות

אורן,

איזו פתיחה נפלאה לשנה החדשה!!!!!!
עם התחלה כזאת בטוח תהיה לכם שנה נפלאה ומלאת טיולים .

התמונות נראות חלומיות, ולפי כמות התמונות של פנים החדר שצירפת (ואפילו בזויות שונות), נראה שפנים המלון העסיק אותך הפעם יותר מהרגיל...

אשמח לשמוע עוד סיפורים בדרכך המיוחדת...

אור

[wwwgali]

בשורה אחת- כמו שאתה אוהב

שחקת אותה.

[wwwgali]

בהרבה מילים- כמו שאתה כותב

הבנתי כבר שבלי מתח ודרמה זה לא ילך.
ידעתי גם שבאמצע הלילה נדע את התשובה.
אבל אמרתי לעצמי, נמתין עד הערב הבא בנחת שהילדים במיטה.
בבוקר בעלי הפתיע אותי, הוא אמר לי:" את יודעת מה אני היום לוקח את הילדים בבוקר, את יכולה ללכת מוקדם לעבודה, אבל בתנאי שאת מורידה את הפח, שלא יסריח כל הבית".
אין בעיה קטן עלי אמרתי.
יצאתי לעבודה שמחה ורעננה, במהלך היום הסקרנות ניקרה.
הסקרנות היא מהשטן, באמצע היום בהפסקה שלא כהרגלי , מצאתי את עצמי מציצה לאן הוא נסע?
הרי המלון כ"כ דומה למלון שהיינו בכרתים, אבל מה הפרחים האדומים עושים שם? הסגולים היו, הפרגולה היתה, המבנה דומה. לא היו מיטות שזוף- זה לא זה.
הפאטה מורגנה- אני זוכרת את הנוף הזה, במסעדה השווה בירדן אחרי שעוברים את הגבול לכיוון עמאן.
רודוס היינו, אני זוכרת טווסים, חמורים, לא זוכרת אווזים.
לפי התאור של האוכל בצלחת, זה מזכיר לי את המסעדות השוות בקפריסין, והים עם ההרים בהחלט יכול להיות סיני גם מיטות השזוף משתלבות שם לא רע. כן ידידי הצלחתי לטייל איתך לכל אורך המזרח התיכון ולפעמים גם לגלוש ובעיקר להתבלבל.
בצהריים נכנסתי וקראתי ומה אני רואה " בשש וחצי יורדים, הייתי חייב לקחת גם את השקית של הזבל??", ואז נשמע בחלל שיט גדול.
שכחתי את הזבל, הבית יסריח, איך לא חשבתי על הזבל?
זה מה שהטריד אותי עד סוף היום.
היתה עוד הטרדה קטנה- נהג המונית המסכן , משעה שש ורבע עד עשרים לשבע שיצאתם הפעיל מונה?
פעם הבאה ביטוח רק בחבילה.
מזמינים ביטוח ומקבלים חליפה.
האמת שבמזרון הורוד 96 הקילוגרמים הלכו לאיבוד.
הכי הכי הבנתי אתכם בסיטואציה של לעזוב את עופרי לבד.
זה קרה לי בקלן שרציתי לבטל. אני זוכרת שאיילת עודדה, וזה חזר על עצמו בפראג, אני מקווה שעם הזמן מתחסנים, כי רק המחשבה על האפרוחה הקטנה שלא מבינה מדוע אמא ואבא נטשו אותה גורמת לי לצאת עם ממחטות ביד. יותר גרוע מסרט ערבי.
שחוזרים יש את הקטע של כמה דקות שהיא לא שמה עלינו בכלל (תזכירו לי מי אתם?).
אורן – אם לא תתחיל לכתוב בקצב, בסוף זה יתערבב לך עם עוד טיול. ראה מקרה פורטוגל.
שיהיה לך לילה מצוין!

[אמה]

בהרבה מילים- כמו שאתה כותב

אורן,אורן,אני ממש כולי תקוה שלא עלית לפחות במשקל.אחרת אמא לא תסכים לשמור על הנכדים בפעם הבאה המשפט הזה(של אמא)מאוד מוכר לי.בזמנו,כשהייתי בדיאטה,אמא שלי הסכימה לבוא כל ערב,להאכיל את הנכדים,להיות איתם,לדאוג למקלחות ושעורים כדי שאלך להליכות,לשעור התעמלות.תחילה לא עזר לה הרבה,ואני סתם צחקתי על זה שכמה כסף אצטרך לכל הגרדרובה החדשה עם ארזה,ואז באה ההפתעה מצד אבא: כל הגרדרובה החדשה ,אלי.והוא שילם ברוחב לב.עם השנים קצת קיקלתי
לא יכולתי להיכנס באמצע יום לבדוק היכן הם נפשו? בערב כבר הייתי באתר שצירפת,העברתי אותו לרוסית(פלא,באפשרויות של שפות יש אנגלית ו..רוסית)הכל נראה כל כך יפה,כל כך חלומי,לא מצאתי את מקום עם המחירים,כך שלא היה מה שיקלקל לי את התמונה הכוללת באמת מקסים.כל הכבוד על החלטה,על לוגיסטקה,לסבתא,.יופי של כתיבה וחופשה.
טוב ,תתחיל בהליכות,תוריד עוד קילו שניים כדי שלסבתא לא יהיו טענות,לכלתה הכנס עם הארוחות היה שלה במקור,אז היא אשמה
אמה

[אורן מרום]

כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה...

הנה, אני ממשיך ..

מגיעים לנתב"ג, יום חמישי, שבע ורבע בבוקר. כמה קל זה רק עם שני טרולים ... רואה הורים מתרוצצים עם ילדים קטנים ומחייך חיוך גדול. אמרתי לאלה שדן מחכה לי באחד מהטרקלינים שלו, לשתות ולאכול משהו קל. כן, אני יודע, זה קרתני, קטנוני וקטן אבל בעיני זה יותר מהנה ונעים, תענוג קטן ... עוד מאפיין של טיול בשניים ולא במארז שישייה משפחתי.. ממילא יש בארנק את כרטיסי הביזנס למיניהם ומאחר וביזנס גדול לא יוצא מהם, אז אולי לפחות נהנה מהכניסה חינם לטרקלין, ארוחת בוקר בריאה ולקינוח אספרסו ארוך ומאפין קטן (אפשר גם ברבים, לא ביחיד...את הקפה והמאפה ..).

אלה מזכירה לי שיש לנו התחייבויות לא מעטות בדיוטי-פרי, ככה זה כשמבטיחים הבטחות, מגיע יום הפרעון ... לפני בדיוק חודש, בטיסה לפורטוגל היו כל מיני מבצעי בשמים בדיוטי פרי בנתב"ג. עמרי נהיה בחודשים האחרונים אספן של או-דה טואלטים למיניהם. יש לו מיני פרפורמרייה בארון ולא סתם, יוקרתית, ריחנית, ממותגת ויקרה. הנער יודע איכות מהי ויש לה גם תג מחיר . לא היתה לי סבלנות אז ולכן, הבטחתי לו שהוא יקבל 2 בשמים כשניסע לרודוס. עידו ראה אז נעלי כדורגל, כאלה עם פקקים אמיתיים בצבע ירוק זרחני שנראו כאילו יצאו ממפגשים מהסוג השלישי, של נייקי, לא כמו הנעליים שלי היו פעם, של פימה ואדידוס (ההורים שלי לא הקפידו אז על האיות המדויק, פימה היה טוב כמו פומה ואדידוס רץ בדיוק כמו אדידס, רק בחצי מהמחיר ...). כן, אלה מהפרסומות של נייקי עם מסי, רונאלדו וכדומה ועדיף בצבע ירוק או צהוב זרחני ומכוער.. רק חבל שאין לי את חשבון הבנק של מסי או של רונלדינו ...

בקיצור, בלילה עמרי הדפיס לי טבלה מסודרת עם שמות הבשמים, קיבולת ומחירים ומבצעים מאתר הדיוטי פרי של ארקיע כדי שאוכל להשוות עם המחירים בדיוטי פרי בנתב"ג. לאלה היה בסלולרי את מידות הנעליים של הילדים, השכנים, ההורים והדודים ושל הדוור גם כן, לא מזיק ... בינינו, מכולנו הוא הכי צריך נעלי ריצה טובות . פעם נעל ספורט היתה נעל ספורט, היום יש נעליים לריצה ונעליים להליכה, נעליים לאימונים ונעלים לכדורסל אבל לא לכדורגל והנעליים של הכדורגל לא מתאימות לכדורעף ובכלל, רובן מזיקות למי שרוצה סתם לרוץ איתן... פלא שאני לא עושה ספורט? אין לי מקום בארון הנעליים, כל העמדות תפוסות שם בנעלי נשים למיניהן ...

אומרים שאם בהצגה רואים אקדח במערכה הראשונה, הוא בדרך כלל יירה במערכה האחרונה... כשעמדנו בטור לצ'ק אין עמדו שם שתיים-שלוש צעירות רעשניות וקולניות, מסוג הדברים שלא בא לך לראות ולשמוע בשבע בבוקר, אחרי שעה וחצי של שינה, קפה מהיר ובטן ריקה... עמד מאחוריהן זוג מבוגר וכל שתי דקות "המובילה החברתית" של הקבוצה צעקה לעוד מישהי שרק הגיעה לתור ונכנסה בשערי הטרמינל, "בואי כבר, עוד מעט תורנו" ואני רואה את האיש המבוגר נגנב ומתעצבן. משלוש הן הפכו לארבע ולחמש ואז הוא אמר להן שזה לא בסדר, שאין דבר כזה לשמור תור ואותה "מובילה חברתית" ממש נפגעה ממנו. "חג היום, למה אתה רב איתנו? אנחנו קבוצה, מה הבעיה?שיהיה לך חג שמח". ואני ישר חושב על חינוך ועל חוצפה ועל פוסטמות ופסטרמות אבל מפנטז כבר על הקפה והעוגה. הוא מסתובב לאשתו ואליי לקטר.. אמרתי לו, עזוב, אתה צודק, אבל לא ייתן לך כלום להתעצבן.. עוד חמש דקות זה כל הסיפור ... כשהגיעה החברה השישית ראיתי אותו וקיוויתי שיש צוות רפואי באזור, ליתר בטחון ... הן נראו לי חבורה רעשנית, מעצבנת של קאצ'קס ואני מאוד עדין כרגע בניסוחים שלי ... קיוויתי שלא נשב לידן... בטיסה בחזור, האקדח ירה, מקרוב, וגם פגע... היינו מוקפים בהן, לידינו ומאחורינו ...

אבל למה להקדים את המאוחר? יש קודם ארבעה ימים של הנאה, את פרק הטיסה חזרה, שלא בייש את מיטב סרטי התעופה נשאיר לסוף וכן, זה לא עבר שם חלק ...נאמר רק שקיבלנו מהטייס הדרן של 25 דקות שהיינו מוותרים עליהן, בייחוד שהוא לא עדכן אותנו בנוגע להדרן ... כלומר, הודיע על שתי דקות לנחיתה וזהו.. ואח"כ, חזר שוב ונראה מנמיך שוב לנחיתה ופשוט חזר ותפס שוב גובה מחדש, כאילו אין מסלול מתחתיו וכאילו אין 260 נוסעים מאחור שהיה כדאי לעדכן אותם מה קורה...אבל זה בסוף, לא נערבב שמחה בשמחה...

הטרולים שקלו 10 ק"ג כל אחד. מותר להעלות רק עד 8 ק"ג, אמר הבחור בצ'ק אין והוסיף ישר שזה בסדר ואנחנו יכולים להעלות את הטרולים לטיסה. מגיעים לדיוטי פרי, מתחילים עם הנעליים. אני רואה את העיניים של אלה, את האור המוכר והמפחיד, את ניצוצות והבזקי האושר ויודע שזה הולך להיות ארוך, מתיש ומייאש ....
מה לעשות, אני שונא קניות. אין לי סבלנות לזה ועוד של נעליים? מילא בשמים, מילא דיסקים, גאדג'טים, ספרים, יינות, אוכל, כל מיני שטויות.. אבל נעליים ובגדים זה שני דברים שאני שונא לקנות... הייתי פותח קניון רק עבור נודיסטים, חשבתי לעצמי, מעניין מה הם היו קונים אצלי.... אחד המוכרים נצמד אלינו, חושיו הבריאים הריחו שמאיתנו תהיה לו עמלה... אלה שולפת את האייפון, מתחילה לעבור בין הדגמים, מסתבר שהיו להם, לילדים, גם העדפות של צבעים ודגמים. והמחירים? אללה יוסטור ולהקתו... זה הרבה יותר דיוטי ופחות מדי פרי..

גם בבריכה בלילה.jpg(גודל:15.36KB)	מתחם הבריכה בלילה.jpg(גודל:15.76KB)

[אורן מרום]

כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה...

גיליתי שגם עמרי ביקש נעליים, ולא זולות, כאלו שעולות 160 דולר.. הטלתי וטו חינוכי, גם מספר בשמים וגם נעליים? ומה עם יתר החבר'ה? הרי ילדים בסופו של דבר "מודדים וסופרים ומשווים", יש מאזן אימה שצריך להישמר בקפידה ... אלה מתלבטת ושואלת אותי. בינתיים עמית מתקשרת. רבאק, שבע וחצי בבוקר, ראש השנה, מה את ערה? ביום רגיל לוקח שעות להעיר אותם ובחופש, הם משכימי קום?
מתייעצים על צבעים ודגמים, אלה מצלמת נעליים בסלולרי ושולחת לסלולרי שלהם, נעלי בנות לעמית, נעלי בנים לעמרי. מזל שלעידו ולעפרי עוד אין סלולרי ... עמרי מתעורר ומתקשר גם, אלה מעדכנת אותו שאני מטיל וטו, הוא מדבר איתי ומנסה לשכנע, אני לא משתכנע .. הוא מבקש את אמא ואני מבין מהתשובות שלה אליו שהוא בעצם גם לא השתכנע וביקש ממנה להיצמד לתוכנית המקורית.... שלו ... נהיה כבר שמונה ומשהו, אני מתחיל להתעייף ולהתעצבן .. עוברים לראות נעליים לעידו, יש בעיה עם המידה, אבל המוכר אמר שזה בדיוק נעליים כמו של רונאלדו ושל מסי, אני לא ממש מתרשם. שאלתי אותו אם יש לו דגם של השחקן הברזילאי Kaka ... הוא לא מבין. אמרתי לו שאני מחבב את שחקן הכדורגל הברזילאי קקה ואם יש דגם של נעלי קקה, אשמח לקנות . הוא התחיל להבין, אני גם הבנתי, את משמעות המבט שקיבלתי מאלה ... בסדר, בסדר, אשב ואסבול בשקט... אמא שלי מתקשרת לשאול אם הכל בסדר וזו הזדמנות טובה להעיר את עידו ולהתייעץ איתו גם על צבע ודגם.. הילד יודע בדיוק מה הוא רוצה. את דגם Mercurial של נייק, אין לו בעיה עם הירוק המזעזע. הוא מבסוט. אני עדיין מזועזע מהירוק , המוכר שוב מזכיר לי את רונלדו ומסי, די כבר, מאוסי... עמית ועמרי בחנו את הקטלוג הסלולרי ובחרו...

ואז נפלו עיניה של אלה על זוג נעלי ספורט אדידס ורודות וקטנות .. ראיתי את העיניים מצטעפות והבנתי שאכלתי אותה, הלך לי הקפה, הלך הטרקלין, נגזר עליי לבלות את כל הזמן עד הטיסה בין קופסאות נעליים ומכרים להוטים מדי... "מה עם עפרי? היא לא צריכה נעליים? תראה איזה נעליים מקסימות. זה יהיה מדהים עליה", אמרה לי והוסיפה, די לעשות פרצופים ולהיות שלילי כל הזמן... לא מצאה משהו יותר חיובי לומר לי על הבוקר? .. אני רעב וצמא, אמרתי והרגשתי קצת כמו תינוק מגודל. "תגיד לי כמה זמן אתה רוצה לשבת בטרקלין ותראה שתקבל את זה", אמרה וחייכה, בכל זאת, סופשבוע בפתח, למה לריב עוד בנתב"ג? מה נעשה בקניות בלינדוס? ... סגרנו על עשרים דקות (בסוף יצא חצי שעה). האמת? נעלי הספורט הקטנות באמת מקסימות ודמיינתי לי את הקופה הקטנה מתרוצצת איתם... הרי אין לה סבלנות אפילו לסנדלים הוורודים, נועלים לה אותם ואחרי דקה היא מורידה ואומרת לנו, "זהו, אין דנדל. אין" ... אבל שיהיה... אם לאחים שלה יהיו נעלי ספורט, גם לה מגיע... התמלאתי בגעגועים לעפרי, אוי, קשה, קשה.. ראיתי זוג נעליים אחרות, גם יפות, של נייקי לפעוטות והראיתי לאלה. התחלנו לעבור על הדגמים ולהשוות. המוכר קלט שנשברתי, שנמצאה הנקודה הרגישה אצלי (כן, הוא שוב התחבר לרחם, חשב לעצמו המוכר, אולי זאת הזדמנות למכור לו זוג נעליים לשיעורי פילאטיס ....), והוא מנסה את מזלו, אם תקחו עוד זוג בתשלום לקטנה, תקבלו עוד זוג בחינם.. נזכרתי שהבטחתי לילדים שננסה לחזור בלי ילד חמישי בבטן, אז ויתרתי על המבצע .. תגיד, שאלתי אותו, יש איזו שחקנית כדורגל מפורסמת ששיחקה עם נעליים כאלו? הוא לא ידע ...

סיימנו עם הנעליים, קנינו ארבעה זוגות נעליים לילדים. עמרי התפשר, אני התפשרתי ועברנו לבשמים. שעון החול אזל לו והיינו צריכים לתקתק עניינים... משווה מחירים, בודק מבצעים. הולכים על 3 + 1. אני מכיר אספן אחד שהיה מאוד מבסוט כשחזרנו הביתה, כי דווקא לגבי הבושם הספציפי שהוא רצה, המחיר במטוס של ארקיע היה משתלם בהרבה מהדיוטי פרי בנתב"ג ולכן, למרות שעדכנתי אותו בסלולרי מה כן ומה לא ואמרתי לו שכנראה לא נקנה לו את מה שביקש, במטוס קניתי לו 2 בשמים שהוא אוהב, בפרץ נדיבות לא ברור, ממש לפני הנחיתה ... אני תמיד מקיים הבטחות, גם אם זה לוקח קצת זמן... יצא שהוא קיבל 5 בשמים (ויתרנו, הבנים, על אחד לטובת אלה). הם עומדים בארון, מסודרים במסדר. גם עידו התחיל פתאום להתבשם לו ... משלשום אני מסתובב בבית עם מדים ייצוגים של דיילת יופי בסופר פארם, מציע בשמים ומסירי איפור, קרמים לפנים וטבליות למדיח כלים... פייר, מאוד נוח בבגדים האלה ...

כן, היה גם טרקלין, ארוחת בוקר קלה, קפה ומאפה וכדומה דברים טעמים ומרווים שהיו שם... הטיסה עברה כמו שצריך, שעה ורבע בערך... טיסת בוקר קצרה, עוגיה ומים קרים ורוב הזמן הדיילות והדיילים של ארקיע היו עסוקים עם עגלת הדיוטי פרי. אין בעיות מצידי. בטיסה שלפתי מהתיק מפה של רודוס... אחת עשרה שנים היא חיכתה בשקט במגירה, לתורה ... קיבלנו אותה בפעם הקודמת כששכרנו שם רכב ועשינו בה שימוש גם הפעם... עברנו ביחד על המפה, ניסינו להיזכר במקומות שהיינו בהם ולמקם אותם במפה... עוררה נוסטלגיה המפה... אמרתי ל- GPSELLA שהפעם היא תסתדר עם מפה "פושטית", קנ"מ לא ידוע ואקטואליות לא ברורה. אמרה שיהיה בסדר. כל עוד השמש שוקעת במערב, נסתדר. הסתדרנו ....

IMG_4245.jpg(גודל:21.12KB)	יפה שם גם בלילה.jpg(גודל:21.35KB)

[אורן מרום]

כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה...

נוחתים ברודוס. פתאום קלטתי שהטיסה לרודוס עברה יותר מהר מנסיעה בפקקי הבוקר של גוש דן ...

כשירדנו מהאוטובוס שהוביל אותנו לטרמינל וראינו את התור הענק של האנשים מחוץ למבנה, ממתינים להיכנס לביקורת הגבולות נזכרתי, היה לי פלאש בק לאותה תמונה בדיוק מלפני 11 שנה, יש דברים שכנראה לא משתנים. אין מיזוג, צפוף ומיוזע, משפחות עם ילדים קטנים, זוגות, צעירים וגם מבוגרים, כולם מתחככים, נדחפים ומתקדמים. מאחר וכולם ישראלים וכולם מכירים את הטריקים נוצרים מדי פעם חיכוכים אך הכל נרגע די מהר. לאף אחד אין כוח וחשק לריב גם אם זה שעומד חמישה אנשים לפניך צועק לחמולה שלו שהוא שמר להם מקום ושיגיעו או אלה שנגררים בנון-שלנטיות אחרי הילדים שלהם שמושכים אותם קדימה תוך כדי שהם "מדלגים" קלות על התור . במקרים כאלה של תור מיגע ומעצבן, אנו תמיד נזכרים ב"חווית תור מדהימה" שחווינו פעם באחד מהביקורים שלנו באפטלינג. היה תור גדול של אמצע אוגוסט אבל כולם עמדו וחיכו בסבלנות והיתה מוזיקה כל הזמן ברקע ואז היה פתאום את השיר (ושנינו זוכרים זאת עד היום למרות שזה מתחילת המאה ...) של סימפל מיינדס, Don't you forget about me ואנשים פשוט התחילו לשיר ולהתקדם לקצב צלילי השיר, מבסוטים להם והתור עבר בכיף (כיף של אפטלינג, לא של אמסטרדם ...) ובחינניות, מהירות וקלות רבה... הכל בראש כנראה. לדעתי, השתתפנו אז ללא ידיעתנו במבחן בפסיכולוגיה חברתית או באודישן סמוי לפרסומת המונית וקצבית לגבינות, שעונים, טמפונים או משהו בסגנון ... באמת, זה היה מדהים אז ואני בכוונה נמנע מהשוואות למה שראיתי עכשיו ומשימוש במילים "גבוהות" ובסך הכל, רוב הנוסעים באמת היו סבלנים ומנומסים ועדיין... אני מניח שאם ההרכב של הנוסעים או יותר נכון, של הממתינים בתור לביקורת הדרכונים היה הטרוגני יותר ולא רק חבר'ה ישראלים, הרי שגם אותו מיעוט נדחף, צעקן ולא מנומס היה מתנהג אחרת, אבל "כשבתוך עמו הוא חי, בתוך עמו הוא גם בועט" .

תודה לאל שאנחנו עם הטרולים, לפחות לא נצטרך להמתין למזוודות. לקח לנו בין 25 ל- 30 דקות לצאת מביקורת הגבולות. מדהים, הטיסה נמשכת 75 דקות והתור כדי לקבל חתימה בדרכון אורכת עוד 30 דקות . ביציאה ממבנה הטרמינל הקטן עומד איש אחד בלבד ומחזיק שלט בידו... היה כתוב שם: Mr. Marom. צחקתי, שהרי האורחת היא אלה ולא אני... אמרתי לאלה שאפילו ברודוס יודעים מי הגבר אצלנו בבית.... חיוך גדול שלה ואפשר להתחיל את הנופש.

אני רואה את החבר'ה מהצ'רטר מחפשים את ההסעות וההעברות למלון, חלק מחפשים מוניות בחוץ ואנחנו הולכים בנחת עם הנהג למונית שלו. הנסיעה לכפר הנופש The Lindian Village ארכה כארבעים דקות. בתחילת הדרך, הנוף די רגיל וסתמי, מזכיר לנו אזורים מהגליל התחתון, ואדי ערה, לא את היפים והנופיים שבהם. הבניה מזכירה לנו בניה בכפרים הערביים, המון עצי זית. הרגשנו כמו בנסיעה בארץ ולא כמו בנסיעה בארץ חדשה ובנופים לא מוכרים. בהרים אגב, זה שונה לגמרי, לטובה.

לנהג המונית היתה כנראה משאלת מוות.. הוא אוהב לעקוף כשהוא רואה את הרכב בנתיב ממול מתקרב ... פס לבן? המלצה בלבד ... מאחר ובחזור נהג מונית אחר עבר לא פעם כשהרמזור הפך כבר לאדום , הגעתי למסקנה שכנראה לוקחים אנשים שעברו מבחני ראיה מיוחדים והם מכשירים אותם כנהגי מוניות. תנאי קבלה: עיוורון צבעים מלא וחוסר היכולת להבדיל בין קו לבן רציף לקו לבן מקווקו ...

אבל המוזיקה, היתה לו מוזיקה מדהימה, יוונית אמיתית כזאת, אותנטית עם הרבה כלי נגינה בעיבודים, לא אלקטרונית ומסומפלת או עם שכפולי תופים וקצב... מוזיקה שנכנסת לך ישר לנשמה ואומרת לך שגם אם הנוף הוא של ואדי ערה, אתה בחו"ל עכשיו, באי יווני... וזה עשה רק טוב, המוזיקה... במהלך הנסיעה היו כמה וכמה פעמים שהוא ניסה לבחון את עצבנו הרופפים בעקיפות קרובות מדי. שאלתי את אלה אם בביטוח הנסיעות החינמי של כרטיסי האשראי יש גם פינוי בהיטס ...

IMG_3979.jpg(גודל:28.63KB)	החניה מול הקבלה, מבט חלקי.jpg(גודל:24.01KB)

[אורן מרום]

כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה...

לאט לאט, ככל שהדרמנו והתקרבנו למזרח האי הנוף השתנה, יותר הררי וירוק, יותר יפה, רואים כבר את הים הכחול, מפרצים וחופים יפים. הבניה יותר יפה. מדהים ההבדל הזה. בכלל, לנו זה אולי נראה מצחיק לערוך כנס מצומצם וחשוב של מספר אנשים מרחבי אירופה דווקא ברודוס, שהרי זו "רק" רודוס (ואני בכוונה שם מרכאות, כי אין הרי דבר כזה "רק".. לכל מקום יש את הפינות הקסומות שלו ואת היופי והאופי שלו, זה רק בעיני המתבונן, אם הוא יצליח למצוא אותן או לא )... מבחינתנו, הישראלים, שמש וחופי ים זה דבר טריוויאלי אבל לאירופאים זה ממש לא כך. בשבילם, איי יוון זה שמש וחופים נהדרים ואוכל אחר וריחות ותבלונים וטעמים שונים וייחודיים. חשבנו על זה שגם הבניה אחרת והנוף שונה, עצי הזית לדוגמא וכדומה ובאמת, לא מעט סרטים נעשו וצולמו בהקשר של איי יוון... כנראה שדברים שרואים מפה, לא רואים משם ולהיפך...

אגב, במאמר מוסגר, אציין כי מהרגע שיצאנו משדה התעופה ועד לרגע שחזרנו אליו לא שמענו עברית ולא פגשנו ישראלים, גם לא כשטיילנו בהרים, בעמק הפרפרים או בשבעת המעיינות... גם לא בכפר הנופש או בלינדוס... בדיוק כמו בטיול הקודם, כשיצאנו מגבולותיה של העיר רודוס.... חבל, לאי רודוס יש הרבה יותר מה להציע מעבר לביקור ולשהות בעיר עצמה... גם מחיר השכרת רכב ליום נע סביב 40 יורו לרכב קטן והפרוצדורה פשוטה ומהירה...

אחרי 40 דקות הנהג נכנס בשערי כפר הנופש, המונית נעצרת בחניה לפני הקבלה. אלה מוודאת אתו ליתר בטחון שהנסיעה כבר שולמה לו מראש. דלתות הרכב נסגרות, דלתות הקבלה נפתחות והרגשנו שהגענו לעולם אחר, טוב יותר, יפה יותר... דלפק קבלה קטן ומעוצב, המון ספות וכורסאות ופינות ישיבה ושקט מדהים... רואה שלוש בחורות מטופחות, אחת מהן ניגשת אלינו, מברכת אותנו לשלום ומזמינה אותנו לשבת בכורסאות. אנחנו מתיישבים, היא לוקחת מאיתנו את הדרכונים ואנחנו שוקעים בכורסאות הרכות, מגישים לנו תוך שניות מגש עם כוסות לימונדה קרה ואמיתית, ליקר מקומי בטעם פירותי ודבש ורחת לאקום... הליקר מדהים, המלצר השאיר את הבקבוק לאחר שמזג לנו שתי כוסות של הליקר ואמר שנתכבד כרצוננו... אמר, אמר, התכבדנו כרצוננו ...
אין ספק שככה כיף לעבור את שלב הצ'ק אין, בישיבה נינוחה עם כיבוד נעים וטעים. לאחר מספר דקות ניגשה אלינו בחורה אחרת והזמינה אותנו להתלוות אליה. בכניסה לקבלה עמד רכב גולף ומאחור היו שתי המזוודות שלנו. הם הסיעו אותנו לחדר ותוך כדי הנסיעה היא הסבירה לנו על המקום, מה זה מה, היכן חדר האוכל, מסעדות, מתחם הבריכה, חדר הספא, חדר הכושר, מגרש הטניס וכדומה. תוך כדי הנסיעה האיטית בשבילי הכפר אני קולט שהכל מטופח, ירוק עם המון פרחים צבעוניים, בניה נמוכה ולבנה, נחל מלאכותי שזורם לו במרכז הכפר והכל יפה ופסטורלי, אנשים ונשים הולכים עם בגדי ים או בגדי חוף, שקט ונעים שם. אפילו ציפורים שמעתי שם. מראה לנו את חוף הים ואז עולה איתנו לחדר, מראה ומסבירה.

בחדר חיכו לנו בקבוק יין גדול, בקבוק מים גדול וסלסלת פירות טריים. סיבוב מהיר בחדר ובמרפסת. בכיור שבאמבטיה פרח אדום מונח, חלוקי רחצה, מגבות מיוחדות לים ולבריכה.. מה עוד צריך? אלה מוצאת מכתב ברכה וחוברת מהודרת עם תוכנית המפגש.. מסתבר שכל מה שהיה לנו ביום חמישי זה קבלת פנים על מרפסת המסעדה ולאחריה ארוחת ערב חגיגית. דפיקות בדלת, מגיע מלצר ומחליף את היין, הביא בקבוק יין אדום אחר שבדיעבד, אחרי שראיתי בתפריט המלון, היה יוקרתי ויקר יותר מהקודם. לא התלוננו ... השעה היתה בערך אחת או אחת וחצי, יש לנו כמה שעות טובות עד הערב, אפשר לסגור את הדלת, לפתוח את היין ולהתחיל את הנופש הזוגי ...

IMG_4168.jpg(גודל:21.86KB)	בהרים.jpg(גודל:16.18KB)

[אורן מרום]

כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה...

בערב, לפני שיצאנו לקוקטייל, ישבנו קצת במרפסת עם עוד קצת יין אדום. מאחר וקראתי מראש שמחירי המיני בר יקרים שם מאוד, הבאנו איתנו בטרולים מספר שקיות עם פיצוחים כגון אגוזי קשיו, שקדים, בוטנים, פיסטוקים, אגוזי ברזיל, בונדק וכדומה... הולך טוב עם היין ... רצינו להתקשר הביתה לפני ארוחת הערב. התקשרנו להורים, לדבר איתם ועם עפרי ועידו. הוצאתי את הנוטבוק, ראיתי שעמרי מחובר למסנג'ר ולסקייפ, חיברנו את האוזניות וניהלנו שיחת וידאו מרובעת. אלה ואני במרפסת של החדר, עמרי ועמית בחדר בבית .. היה מקסים, הזוי קצת.. הראינו לעמרי את היין והפיצוחים, שיקנא, הוא קינא ... סובבתי את הלפטופ שעמית תראה את הים ואת כל הצמחיה שמסביב. למזלנו, לא היו אנשים בסביבה... כל פעם מדהים אותי מחדש איך הכל פשוט ונגיש יותר היום... עמית היתה משועשעת מאוד לראות אותנו ב"Live", בשיחת וידאו... קשקשנו קצת, וידאנו שהכל בסדר ואפשר היה להתנתק שוב ולחזור וליהנות לשבת בכיף במרפסת, לשתות יין, לצפות בים ובצמחיה המדהימה שמסביב ואפילו לדבר ... הצלחנו להוציא מספר משפטים רצופים ללא הפרעה ... כבר שכחנו איך מנהלים שיחה רצופה בלי הפרעות של הילדים... לפעמים השתתקנו באמצע משפט, או הפסקנו לדבר סתם לכמה דקות, כדי שלא נתמכר ליכולת לדבר בלי שמישהו ברקע יברבר. בכל זאת, מדובר בשלושה לילות, לא בשלושה שבועות ...

הקוקטייל וקבלת הפנים עברו בנעימים, אלה מכירה חלק מהאנשים וחלק לא, גם האחרים במצב דומה. כולם מתמנגלים להם במבוכה קלה שמאפיינת ערב ראשון.. היין נשפך שם חופשי, כל הזמן עוברים מלצרים ומלצריות ופשוט ממלאים את הכוסות ביין לבן או אדום (אגב, שמנו לב שכל המלצרים והמלצריות היו דוברי אנגלית ו/או צרפתית, חלקם מקומיים וחלקם לא). מאחר ובגופנו יש עדיין עודפי יין מהשבוע בעמק הדורו בצפון פורטוגל, הבנו שאין טעם להתחיל בתהליך הניקוי דווקא בסוף השבוע ... במילא יום כיפור מגיע בעוד שבוע. ארוחת הערב כללה 5 מנות, היו הרבה מזלגות, כפות וסכינים סביב הצלחת... עבודה קשה ... מתיישבים באקראיות, איתנו בשולחן זוג מבוגר ומקסים מצרפת וזוג שנראה בגילנו משבדיה...ליד כל צלחת מונח תפריט אישי מודפס על נייר איכותי עם תאריך וכותרת הערב והיה מקופל בתוך סרט בד. התחלנו לפענח ביחד את הצפוי לנו, היין ממשיך להישפך לו לכוסות, וכל הזמן גם מציעים לך מים מינרליים או מים מוגזים...

מסתבר שדווקא בשל מיקומנו, לנו היה הכי קל, קצר ופשוט להגיע בטיסה מישראל לרודוס וכל מי שהגיע מאירופה נאלץ להיסחב שעות ארוכות בטיסות עם קונקשנים שונים כי אין להם טיסות ישירות לרודוס. כל אחד מספר קצת על הרקע שלו, מה עושה, ילדים, גילאים וכדומה.. מדברים על מיליון דברים, צוחקים הרבה, השיחה קולחת לה ולוקחת לכל מיני פינות ומקומות והיין מן הסתם רק מסייע לעניין. איך שהוא יוצא שמדברים לא מעט על "חוויית" ההורות וגידול הילדים, לכל אחד יש את החבילה שלו, אבל הדומה רב מהשונה.. מדברים על חינוך והצורך בשיפור תנאי השכר של המורים והמורות ומגלים כי גם אצלם משכורות המורים נמוכות. מעניין אותם לשמוע על ישראל, מדברים גם על שפות והבדלי תרבויות והיכן כל אחד גר.... לשבדים לדוגמא היה קצר יותר להגיע דרך קופנהגן בירת דנמרק בכלל כי הם גרים בדרום שבדיה. הזוג הצרפתי גר באזור פריס. דיברנו על אזורים שונים בצרפת ועל טיולים בצרפת ובכלל, בארצות אחרות. סיפרתי להם שקראתי ממש לאחרונה סיפורים של מטיילים ששבו מאזור הדורדון. דורדון? הביטה בי האישה הצרפתיה בחיוך תמה... כן, דורדון... גם בעלה הרים גבה. דורדון? השבדי ניסה לעזור והגה את דורדון במבטא צרפתי, לא עזר... אלה גם תרמה את חלקה, ציינתי שמות של מקום או שניים באזור ואז נפל האסימון, "אה, דורדוני, דרדוניה, ווי, ווי"... הזכיר לי שעפרי גם מוסיפה את הסיומת "יה" לכל מיני מילים שלה... כנראה שאני מגדל צרפתיה קטנה בבית ..

האישה הצרפתיה (כפי שציינתי, באמת זוג מקסים ולבבי וכיף לשוחח איתם והם גם חובבי טיולים, פגשנו אותם יומיים למחרת, מטיילים אף הם ברכב שכור) צחקה ואמרה לנו שבצרפתית למילה "דורדון" יש משמעות של אישה גדולה, מלאה מאוד.... אמרתי לאלה שאני חייב לעדכן את זיוה... מצד שני, זיוה בטח כבר יודעת את זה ממזמן, מה זה דורדון בצרפתית...

IMG_4246.jpg(גודל:28.69KB)	בלילה.jpg(גודל:13.89KB)

[אורן מרום]

מזל שאני לא מדיח כלים...

המנות הוגשו להן ביעילות ובתזמון נכון, בזו אחר זו, בקצב הנכון... לא ממהרים לשום מקום, ארוחת ערב מהנה במרפסת השניה של המבנה. מוסיקה מאוד נעימה ברקע, חלקה קלאסית, חלקה מוזיקת עולם או שירים ידועים, מוזיקה ברזילאית וכמובן יוונית והכל ברקע, לא להפריע אבל להנעים...נוגע, לא נוגע .

על השולחנות לחמניות קטנות ולחמים טריים עם טפנד וסוגי ממרחים שונים וכמובן, זיתים שחורים וירוקים מושרים בשמן זית... חבל על הזמן...

התחלנו למנה ראשונה עם מוס של פלפלים אדומים מאזור פלורינה שביוון יחד עם קרם יוגורט וביצי דגים ממסולונגי שבמערב יוון, לאחר מכן למנה שניה הוגשו נתחי תמנון שבושלו לאט עם מחית חצילים מלאקאניה ועשבי תיבול. מנות מדודות, לא גדולות אך בהחלט משביעות, מעודכנות, מוגשות ומעוצבות באסטטיות ... אני יודע שזה נשמע פלצני, אני בטוח שאם מישהו היה כותב ומתאר לי זאת כך, הייתי מתעצבן עליו ומעיף אותו, אבל זה היה פשוט מעורר תאבון, יצירתי, טעים בטרוף והכל תוך כדי עוד שיחות וצחוקים ועוד יין שפשוט נמזג לו שם לכוסות ובין לבין, Water or Sparkling, please והיתה לנו מלצרית אחת חמודה אמיתית, צעירה הולנדית עם חיוך כובש ואור בעיניים וגם איתה כמובן שיושבי השולחן קשקשו ...

צלחות עם סלט יווני הכולל גם עלי רוקולה, גבינת פטה (איזה גבינות מדהימות שיש להם שם ברודוס, אח.. אני נהיה רעב) ועלים אחרים.
שלוש מנות מאחורינו, שתיים עוד לפנינו, אני רואה שנשאר עוד סכו"ם רב על השולחן... לא יודע כבר מה השעה, עמית מתקשרת מדי פעם לסלולרי לוודא שהכל אצלנו בסדר (מצוין, תודה ששאלת ). המנה הבאה שמוגשת היא פילה של דג לוקוס לבן ים תיכוני שבושל בשמן זית ארומטי מתוצרת רודוס (אני כמובן מקריא כרגע מהתפריטים האישיים שלקחתי איתי למען כמה מהחבר'ה כאן שאני יודע שהם חובבי אוכל, אני לא שיכור ולא הוזה ממוחי מנות יצירתיות באמצע הלילה...) יחד עם "חתונה מתוקה" של ירקות קיץ שונים, והירקות שם נהדרים, טריים ואמיתיים, לא מהונדסים ומבתי קירור ... אח, אשכרה, חתונה יוונית..
מדברים על מוזיקה וסרטים שצולמו ביוון וכדומה ואני מספר להם שהסרט מאמה-מיה (היו איתנו שבדים ,לא?) צולם באי היווני סקיאתוס וסצינות מהסרט תותחי נברון עם אנתוני קווין, גרגורי פק ודיוויד ניבן צולמו במבצר לינדוס. מגיעים לשלב הקינוחים, על הצלחת יש קטאיף שהזכיר לנו בקלוואה והוא היה ממולא במוס אנטוטירו (גבינה מתוקה) מתוק עם יוגורט ועם אגוזים בקרמל ומעל לקטאיף הזה ציפוי של סירופ דובדבנים חמצמץ....

היתה ארוחה טעימה להפליא, יצירתית, מעודנת, מעוצבת, אסטטית למראה... החברה היתה נהדרת, האווירה היתה מצוינת, היין מעולה... מתי שהוא התחלנו להתפזר לחדרים, בגלל שזה לילה ראשון והחדרים מפוזרים בין כל מיני שבילים עם כל מיני כניסות ושערי אבן וגינות, הכל נראה דומה והיה משעשע לראות את האנשים נפגשים שוב בשבילים. זכרתי שהמתחם שלנו היה הראשון מול חדר הספא ושאנחנו בקומה השניה מימין.. לשם שינוי גם צדקתי ...

נכנסנו לחדר...תם לו היום הראשון והוא היה כמו מעבר במנהרת הזמן וכניסה למימד אחר. כאילו, מהרגע שנפתחו דלתות מבנה הקבלה של הלינדיאן וילאג', צרות העולם והיומיום נשארו להן בחוץ ....
פתאום קלטתי שבעוד כמה שעות יש ארוחת בוקר. נהייתי קצת לחוץ ...
מזל שהיה לנו בקבוק יין בחדר, אם כי לא היה ממש נחוץ ...

לילה טוב לינדיאן וילאג', לילה טוב חוף לארדוס, טוב שהגענו לרודוס....

[osi30]

מזל שאני לא מדיח כלים...

הלוווו!!!!

ואני בכלל רציתי ללכת לישון.

ועכשיו הפכתי לכלבלב מורעב וזב ריר עם כל תיאורי "המנות היצירתיות והאסתטיות" שתקעתם שם עם הפפיון והסיגר...

בטח הצגת את עצמך: "מרום. אורן מרום", בקול דרמטי שרמנטי.

יללא, התבאסתי.

חבל שנכנסתי.

חתכתי.