סופשבוע אחר, בהחלט אחר...

[אורן מרום]

מזל שאני לא מדיח כלים...

אוסי,

זה רק הערב הראשון... עכשיו אני מבין מה היה חסר לי שם... פפיון וסיגר... גם את הטוקסידו השארתי בבית, גם את טוקסידו מון..

תדעי לך שאחרי הביקור שלך באנגליה נאלצתי להזיע קשות מול החבר'ה האנגלים כדי לשפר שוב את התדמית של הישראלים בעיניהם... היה קשה אבל בהחלט מוצלח... מה עשית להם, מה??

טוב, פורש לישון... יש בית ספר מחר..

אני אולי הולך לישון באמצע הלילה אבל בשבע אני כבר במשמרת...

לילה טוב,
אורן

[אורן מרום]

מזל שאני לא מדיח כלים...

קראתי את כל התגובות וחייכתי והצחקתי והסמקתי והתרגשתי ויש לי גם מה לענות.. תכננתי הערב אבל אני כבר שפוך, אז מקווה מחר..

לילה טוב ותודה

אורן

[IM]

אורן

נו , הילדים כבר בבית ספר. המשמרת הסתיימה .
עכשיו צריך להתייצב למשמרת בפורום .
דפקת נפקדות אה ?

ירוקה מקנאה . יפה לי ירוק ?

[lora2]

מזל שאני לא מדיח כלים...

אוף.. מה עשית לי ?

בגללך אני קרוב לשעה קוראת בפורום במקום לעבוד.

בסה"כ רציתי לראות מה חדש ונשארתי לקרוא את התאורים המדהימים שלך.

וואו !!! זה מדהים !!!

רק מה הסוד ? איך שיכנעת את הסבא והסבתא להשאר איתם ?
אנחנו כרגע במסע שכנועים (רוצים לטוס לסופ"ש בתחילת אוקטובר), אבל עד כה אף אחד לא מתנדב להשאר עם שלושת המוסקטרים.


מחכה להמשך...

לורה

[ענת. 0]

אורן

אורן אורן אורן,

מה אתה עושה לנו, תגיד.

הכל קראתי. כל מילה.

איך מרגישים שנהנתם.

איך אתה מצליח להעביר את כל הטעמים והמראות.

ואת כל החוויות הקטנות האלה החל מרגע היציאה מהבית, והקניות בדיוטי פרי. קטעים איתך.
מנסה לדמיין אותך במדי דיילת מסתובב בין חדרי הבית ומציע את מרכולתך.

יופי לכם, שמחה בשבילכם !

ענת

[אורן מרום]

מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות...

אורנה, נילי, רינת, איילת, אלונה, אוסי, אורה, מירב, תמי, לורה, גלי, עפרה, ענת, Azma, אמה, רבקה, שירי, ברנדי, נירי, שירלי, איריס, אור ואירית היקרות! אורי, ליאור ורונן היקרים (מקווה שלא פספסתי אף אחת ואף אחד ואם כן, סליחה מראש)!

אוסי. אם זה לא הרפתקאות אלף לילה ולילה, למה לנסוע?? שאלת לגבי הרפתקאות ליליות ומטבעי, אינני איש שחושף חוויות אישיות וזוגיות, אבל מאחר ושאלת יפה ובנימוס, אומר זאת כך. למה לחכות ללילה??? עד שסוף סוף אנחנו לבד, בזוג, במלון מדהים, את באמת מצפה שנמתין ללילה?? איך שנכנסנו לחדר, נעלנו את הדלת, פתחנו את היין וישר .... שיחקנו בטאקי (מזל שהבאנו איתנו מהארץ), כשגמרנו עם הטאקי, שלפנו את חפיסת הקלפים ושיחקנו קצת רמי וגם דוראק ... בלילה אחרי ארוחת הערב המדהימה ואחרי כמויות היין שנשפכו שם, היינו עייפים, אז שיחקנו בקלפי מלחמה של ספיידרמן ושל צבי הנינג'ה (השאלנו מהילדים לכבוד הנסיעה). מזל שאלה הביאה דומינו ושש בש, לגוון ...אגב, את הטלוויזיה לא הפעלנו. פתחנו ביום הראשון ובדיוק נפלתי על תצוגת בגדי ים והלבשה תחתונה בערוץ האופנה, החלטתי שזה מוגזם ...
בנוגע לשאלתך ולדאגתך. ברגע שחוסלה הכביסה מפורטוגל, ארזנו.. עדיין יש כביסה מרודוס, שלנו ושל הילדים. הערימה הולכת להתחסל, מה שאומר בעצם ש.. אפשר ל.. טוב שיש יום כיפור, קצת צום לגוף ולנשמה וזמן לחשוב... בתחילת אוגוסט אמרנו לילדים שכנראה לא ניסע השנה לחו"ל ואם ניסע, בסבירות מאוד נמוכה, זה יהיה בסוכות. מאז חלו שינויים בתוכניות ובסוף הגענו לחו"ל, אבל היומן של סוכות עדיין ריק...

אורנה, תודה. בהמשך למה שכתבת בנושא המחירים. יש לי "סטייה". תמיד כשאני מחפש מקומות לינה בחו"ל ורואה מקומות מדהימים, עוצרי נשימה, אני ממשיך לפנטז ושולח מייל ומבקש הצעת מחיר. לפעמים יש הפתעות ומבצעים וכדומה... היה לנו קטע בפורטוגל, בטיול הראשון באוקטובר האחרון שראינו כפר נופש מדהים, סוף הדרך . שלחתי והמחיר ללילה היה מפחיד, כמו כמה וכמה לילות במקומות אחרים .. מפה לשם, התכתבתי עם מנהלת המכירות של המקום והתפתחו דיאלוגים משעשעים והמחיר כל הזמן ירד והייתי הוגן ואמרתי לה שזה "גדול" עלינו מאוד ושלא נזמין והיא המשיכה ונתנה עוד הצעה סופית, שעדיין היתה גבוהה אם כי נמוכה בהרבה מההצעה הראשונה ועכשיו, כשנסענו באוגוסט מהיום למחר, יצרתי איתה שוב קשר והיא זכרה אותנו מאוקטובר ומאחר וזה אוגוסט והכל מלא ועמוס לא נותרו לה וילות רק שני חדרים סמוכים וישר נתנה מחיר טוב יחסית, גבוה אבל במגבלות הסביר.. הבעיה שלא היתה דלת מקשרת. סיכמנו איתה שבפעם הבאה אני מיידע אותה מראש ומגיע רק עם אלה ... בקיצור, אסור לוותר ולהתייאש... גם אם ב- 90% מהמקרים זה המצב, שווה לחיות ולנסות בשביל 10% הנותרים..

אורי, הסיבה שלא כתבתי ישר רודוס היא בגלל הפרצוף שקיבלתי מאנשים כאשר אמרתי להם ששבתי מרודוס... מן מבט מזלזל, גבוה קצת.. "אה, כולה רודוס. לשם הוא נוסע לסופשבוע זוגי?? לרודוס?? מה יש לעשות שם.." אני לא מתחיל הרי לספר בשיחת סמול-טוק קצרה עם הגננות, השכנות, המורות, האמהות (אני מדבר רק עם נשים, כמו ששמת לב ) איפה בדיוק הייתי ומה עשיתי.. מה אכפת לי מה אנשים חושבים ... לעומת זאת, כאן, העדפתי לשמור את "אלמנט ההפתעה", לתת קודם למקום לדבר ורק אח"כ להוסיף את המיקום ... ואגב, לא רק אתה לא ידעת היכן נחתי, גם לי לקח כמה זמן לקלוט היכן נחתי..

נילי, תודה. מאחל לכם נופש זוגי נפלא בבודפשט. רק שוולדיק לא יגרור אותך מבודא, היישר לארץ הבודהא...

רינת, אני נשבע לך שכשראיתי את הבריכה, הדבר השני שעלה לי בראש זה היכן משיגים מזרון ורוד בשביל התמונה לחבר'ה. הדבר הבא אחריו שעלה לי בראש היה שאם אכן אעלה שם על מזרון ורוד, כנראה שלא אוזמן עוד למקומות כאלה ... ויתרתי, אני חושב על העתיד..

איילת, תודה על מה שכתבת. אכן, מקום נפלא ודרך מופלאה לפתוח את השנה (מאחר והיום חל יום הנישואין שלנו, התזמון בכלל יצא מצוין, אם כי לא הייתי מתנגד לקפוץ לשם היום להשלמות לרגל יום הנישואין ). אגב, המקום בצורה מסוימת הזכיר לנו גם את דהב, הזכיר לנו קצת כפר נופש בחוף דהב שבו היינו אי שם באמצע שנות התשעים בדרכנו לשארם ולראס מוחמד.. גם על דיברנו שם, הפעם בארוחת צהריים, גם לזה אגיע, בקצרה...

אורה, נשבע לך שאין שום שיטה ותאמיני לי שאני בוש וסובל מכך שהשארתי קצוות פתוחים.. מה לעשות, פשוט לא מספיק... יש רק 24 שעות וגם ככה אני ישן לא יותר מארבע חמש שעות, אז בל זאת, החיים קודמים לסיפורים... ואגב, שני הסיפורים (פורטוגל ורודוס) יסוימו בהקדם. הבטחה. ואגב, בשבע בבוקר אני כבר ער, פשוט לא מול המחשב

מירב, אם את חייבת, לכי על זה... המקום מדהים וקרוב ונגיש... לגבי הלמה, לא צריך להוסיף: נופש אמיתי, מקום יפה, שירות מעולה, אוכל טעים, נופש מושלם, ריזורט אמיתי. מסוג המקומות שקוראים לעצמם לאקצ'רי הוטל ואת מבינה למה... וזה מוביל אותי גם לכמה... הכמה יקר, צריך לבדוק באתר שלהם בדיוק כמה הוא יקר ולפעמים יש מבצעים ועונות שפל וכדומה. לשמחתי ולמזלי, לא נאלצתי להתוודע לשורת הכמה... באתר שלהם יש מידע רב (http://www.lindianvillage.gr/). וכן, זה מקום נהדר לפתוח בו שנה וזה מקום נפלא לחגוג בו בזוג יום נישואין או כל אירוע משמח אחר או סתם לחגוג ...

[אורן מרום]

מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות...

לורה, תודה על כל המילים היפות שכתבת. מאחל לכם סוף שבוע זוגי נפלא בתחילת אוקטובר. כמו שאמרו החיפושיות: כאן, שם ובכל מקום... העיקר שיהיה בזוג ... לגבי שכנוע "הבייביסיטרים", אני מודה שלא נאלצנו לשכנע יותר מדי, אחרי הפעם הראשונה שסיפרתי לאמא שלי על הנסיעה ולאחר כמה שעות שהעניין "שקע והופנם" הצעד הבא היה שלה ואני מברך אותה על כך... מאחל לך המון הצלחה ומקווה שמאמצי השכנוע יישאו פרי. הורים הם עם רחמן, תפרטי על נימי ליבם ... הילדים עושים את זה לנו, תעבירי את זה הלאה, להורים שלכם. אני בטוח שתצליחי... איך אמרו בצבא? עשרים ומשהו שנה ואני עדיין זוכר: אם יש רצון, יש גם יכולת. תרצי ויהיה, אמן!

גלי, איך שהצחקת אותי... סחתין.. רק בלי זבל בבקשה ... אגב, אין מצב שאבקר בתורכיה. אני מאלה שלא אוהבים להגיש את הלחי השניה וכשיורקים עליי אני לא מחפש מזרקות וממטרות ליד... גם לא ב- 99 דולר לאדם.. עדיף להשקיע את זה במקומות שרוצים, אוהבים ומכבדים אותנו.

עפרה, תאמיני לי שעובדי רשות התעופה גרמו לנו להמון דפיקות לב, גם ביום שלפני הנסיעה וגם ביום החזרה... פחדנו שיצוץ משהו ביום ראשון בבוקר (מה שקרה בדיעבד ביום שני בבוקר).
לגבי תסמונת היום השני, לא. לא קרה ... מה שאומר שהילדים אשמים בכל...

ענת, תודה. אם את כאן ומחכה להמשך, אני רגוע ושמח. אני יודע שאת גם מחכה לי בפורטוגל וכמו שפיציתי אותך שם עם הלימוזינה, גם כאן אפצה אותך (צ'יזיקי עם סלט יווני אמיתי, הולך? או שאת מעדיפה טווסים, אווזים ועיזים? ). אגב, ברודוס חפרתי לאלה על טיול כרתים שלכם. ולשאלתך, גם עם מדי דיילת יופי, אף אחד לא רצה את מרכולתי וממרכולתי ...

Azma, גם לנו הזכיר את סיני. בעיקר בשל סוג וסגנון הבניה וכל הקטע התיירותי שם ואכן, עורר געגועים לסיני ולימים אחרים ורגועים יותר .

רבקה, לגבי מה שכתבת: לגבי ביטוח הנסיעות, העדפתי להיעזר באלה החינמיים של כרטיסי האשראי מאחר ולא הייתי צריך הרחבות וכדומה. לגבי קובץ וורד מודפס על המקרר, התכוונת לקובץ שהם שלחו לנו במייל/SMS/מסנג'ר וכדומה עם הוראות התנהגות וכללי רכישת מתנות עבורם.. לזה התכוונת? לגבי המטליות הלחות של ג'מוס, יש לנו אותם בבית. למרות שכמו שנהוג לומר, דאודורנט אינו תחליף למקלחת טובה ... אודה ואומר שפשוט שכחתי להשתמש בהם, לקחתי סתם מגבונים לחים רגילים.. אגב ג'מוס, הייתה תמונה מיוחדת שצילמתי עבורו, אבל אני לא יודע היכן ג'מוס בימים אלה, אז אעלה אותה בהזדמנות עם קריאה עבורו ..

רונן, תודה על המחמאות.

שירי, תודה רבה. אנחנו לא מכירים אבל את חייבת להיות מקסימה, אין אפשרות אחרת . מאחל לך ולכם בחזרה את כל מה שכתבת ואיחלת..

ברנדי, לעונג לי.. אגב, אם ארייר הרבה, זה יעזור לי בדיאטה? תודה על מה שכתבת.

נירי, תודה רבה לך! תאמיני לי שזה לא פשוט לנו להשאיר את הילדים ועם השנים זה רק הופך לקשה יותר רגשית ולמורכב יותר מבחינה תפעולית, אבל אני בדעה שאנחנו חייבים את זה לעצמנו... גם בשבילנו וגם בשבילם ...

שירלי, תודה!

איריס, יהיה המשך.. "גנבתי" אמש כמה דקות בשוויץ שלך. מקסים! ואגב, מדידת הבגדים? אלה השתינה מצחוק, אני פחות .. לפעמים יש למציאות רגעים שבהם אותה מציאות כואבת פשוט טופחת לך בפרצוף, מעמידה אותך תרתי משמע מול המראה ואופס, זה כואב.. וגם לא עולה ...הבגד, אני מתכוון .

אלונה, מראות הנקיון בדרך למונית היו מראות קשים, טוב שאין תיעוד... אני עושה כל מאמץ לסיים את הסיפור בהקדם, כדי שתוכלי להתיישב ולקרוא את סיפור פורטוגל ... שלא ישעמם לך בסוכות ..

אור, נהיה לי אור בעיניים רק מלפגוש אותך שוב כאן (ראיתי שביקרת גם באשכול פורטוגל וטרם עניתי שם). אכן, פנים החדר העסיק מאוד הפעם, אבל זה סתם כי אני נמשך וחובב עיצוב פנים ..

אמה, אני אוהב את מה שכתבת. כמה צחקתי מהסבא ומכלתה... האמת שאין לי סיכוי מול אלה אצל אמא (ואבא) שלי וזה לא לטובתי .... וכן, יש לא מעט תיירות רוסית שם ובכלל ברודוס. ובכלל, אני תמיד מחייך ונהנה מהאסוציאציות החופשיות כשאת כותבת ומגיבה .

אירית, שאלת אם יפה לך ירוק? לדעתי, יפה לך בכל צבע ..

תודה לכולם ולכולן,

גמר חתימה טובה!!
אורן

[yoel_gil]

מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות...

אורן
אז ראשית מזל טוב (מספר עגול ?)
שנית - בחישוב מהיר, אני בטוח שהמשכת לגדול ולכן עוד כמה קילו (פחות מ-10)(BMI גדול מ-35) אתה יכול לעבור ניתוח שרוול ותגיע למפגש כנסיך החלומות ...
שלישית - נראה לי שהמלון העתיק את הנחל מהיצירה שאני בונה בגינה

ורביעית והכי חשוב - הגיע הזמן לעשות זאת בזוג ולא בשישייה/שבעייה ...

ולסיום גמר חתימה טובה, יואל

[Trolley Travel]

אורן תודה!!

קוראת בשקיקה את השרשור הזה (ועוד כמה שרשורים משגעים כאן)ומעשירה את עולמי בעוד ועוד אופציות לטיול. ברודוס הייתי לפני שנתיים ומאד נהנתי שם! אמנם לא במלון מהסוג הזה ולא עם הצמוד (נסעתי עם גיסותי) אבל היה בהחלט מה לעשות שם ונהננו מכל רגע.
כרגע מסתמנת לה חופשה זוגית באזור נובמבר כנראה לפראג. כן קר אני יודעת אבל אנחנו נצמדים לזוג חברים שכך החליטו וזה בסדר מבחינתינו.

תודה
מירב

[hgktrduc]

לאורן

קורס בקריאה מהירה עשיתי עכשיו על האשכול שלך
כי כשאורן כותב - אין מצב לפספס
אבל אין לי זמן עכשיו לטקסט קנוני ...
אז הנה מה שקלטתי בריצה טקסטואלית:

לאלה היה כנס ברודוס
בכפר נופש יקרררררררר ושווההההההההההה
בשלב האריזות רקדת את ריקוד החליפה
הילדים נשארו אצל הסבתא
אבל אתה חייב לשמור על דיאטה
עומרי אוהב בשמים
אתה שונא דיוטי ואוהב פרי
צ'כוב בא לבקר גם אצלך (האקדח)
יש צרפתים נחמדים
דורדון בצרפתית זו אישה שמנה
בכפר הנופש יש נוף יפה, חדרים מפנקים
ואוכל מחרב דיאטות
מקווה שעברתי את הבוחן

יקירי, כרגיל, לעונג !

יעל

[רבקה.ק.]

לאורן

הי

כל השרשורים האחרונים לימדו אותי להתאפק. לא קוראת בחטף. שומרת לשעה שקטה שבה אוכל להתענג על הקריאה. זה בדיוק מה שעשיתי עכשיו... היום הראשון שלכם היה סיפור מקסים! עכשיו נותרתי סקרנית לגבי חידת היום השני וכנראה שאצטרך לחכות לפחות יממה... (אולי לא? אולי תפתיע???)

הערה קטנה - פעם אחרונה שהחמאתי למישהו על "נעלי הספורט" החדשות שלו קיבלתי מקלחת של צחוקים וגיחוכים. תשאל בבקשה את עמרי איך קוראים להם באמת, כי נותרתי ללא תשובה...

רבקה

[sishamir]

מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות...

היי אורן,
אני ממש מסמיקה...
אגב, האם אתר האינטרנט על טיולי משפחת מרום שלכם?
אם כן, תודה. אני נעזרת בו לתכנון הטיול שלנו לאיטליה, בעתיד הקרוב מאוד ...

[אורן מרום]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

בוקר טוב לכל החבר'ה היקרים,

יום חמישי היום, בערב המפגש והבטחתי לפני כחודש ומשהו לאישה יקרה כי עד המפגש אסיים גם את סיפור פורטוגל וגם את רודוס. רציתי, באמת שרציתי, אפילו הבטחתי לה בכתב .. אבל תלאות החיים גוזלות המון משאבים ולכן, לצערי, אני נאלץ לבקש ממנה דחיה בתקווה שתבין ותסכים

בכל זאת, פטור בלי כלום אי אפשר ואני עושה מאמץ לסיים היום את סיפור סוף השבוע שלנו ברודוס. מדהים כמה קרוב זה היה, מדהים כמה רחוק זה נראה... ... החיים, החיים.. לכן, אני מזכיר לעצמי, צריך מדי פעם "בריחות" זוגיות כאלה, לתדלק אותנו בכוחות מחודשים עד... לחופשה הבאה (זוגית או משפחתית).

תזכורת:
רודוס, לינדיאן וילאג', סופשבוע זוגי ...
גבר, אשה, אוכל, שתיה ... אבל לא רק. היו עוד כל מיני דברים ועיסוקים, כמו למשל טיולים וגם ....נו, מין סוג כזה של פעילות שרצוי לבצע אותו בשניים, ברח לי השם של הפעילות המהנה הזו ....
המוח שלי כבר לא זמין, לא זוכר איך קוראים לזה... לא, לא קניות ... נו, זה שתמיד הילדים מפריעים לך באמצע ואי אפשר לסיים את זה עד הסוף כמו שצריך ... נו, איזה מין זכרון יש לי, לא זמין ולא אמין. כמו מוח בתוך חמין, כשאוכלים ליד הקמין.... די כבר להתיש ולעצבן עם כל מיני מילים לא קשורות שמסתיימות במין, אני מנסה להתרכז עכשיו, לא להתעייף ..

רגע, הנה, זה מתחיל לעלות ולצוף בזכרון... אני זוכר שזו פעילות ומילה המתחילות באות סמך ויש גם קוף באמצע (לא אני, גם לא גורילה אחרת, סתם האות קוף )...
יששש, נזכרתי.... סודוקו ...

איזה כיף זה לעשות סודוקו ביחד, אה??
ובכלל, אם יוצא לעשות ביחד גם איזה תשבץ תרתי משמע אחד או שניים.. רק בשביל זה שווה לנסוע ולהתבודד קצת בסופשבוע זוגי. מה, לא??

נראה לי שחלפה כבר שנה, אך זה היה בראש השנה, לפני חודש וחצי.

יום נפלא לכולם,
אורן

בעמק הפרפרים.jpg(גודל:18.01KB)	גם זה היה בעמק הפרפרים.jpg(גודל:15.58KB)

[אורן מרום]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שישי. יום שישי היום, היום השני שלנו בסופשבוע הזוגי בלינדיאן וילאג'.

אחרי ארוחת הערב שאכלנו אמש (ופורטה בפרוטרוט בתחילת האשכול) למי יש כוח ומקום בבטן לארוחת בוקר? זה לא אנושי ... אלה מזכירה לי שבתשע יש להם כבר מפגש ולכן, אין לה יותר מדי זמן לאכול. אני משתתף בצערה, לי יש את כל הזמן שבעולם. נכנסים בשמונה וחצי לחדר האוכל המרווח, ברקע מתנגן להם "חייה הכפולים של ורוניק", סחה, יש כבוד על הבוקר . יש גם מרפסת נעימה אך חמה ואנחנו בוחרים באופציה השפויה, הממוזגת. מלצרית יוונית חביבה מושיבה אותנו בשולחן זוגי ליד מזרקה קטנה ופנימית שזרזיף מים קטן יצר אפקטים של עאלק מזרקה, אמרה לנו שזה נראה לה רומנטי ..
חייכנו, אנחנו תמיד בעד רומנטיקה, אבל עדיף קודם קפה ורצוי שיהיה חזק... עושים סיבוב היכרות עם הבחור החביב שיש לו הכי הרבה ביצים באולם הוא משחק בהן כאוות נפשו, להנאת הסועדים והסועדות ... אני סולידי על הבוקר עם הביצים, מה רע בחביתה עם בצל, פטרוזיליה ועוד ירקות? ראיתי שם חביתות שונות ומשונות, עניין של העדפות וטעמים אישיים. בסמוך לאיש עם הביצים, ניצבו להם בחית חגיגית שולחנות עמוסי כל טוב...

אני מזכיר לאלה שיש לה רק חצי שעה אבל היא יעילה, לא כמוני ... היא יודעת מה היא רוצה והיא מתחילה "לעבוד" .... אני? אני עדיין תוהה ובוהה. המון סוגי גבינות, יווניות, פטה, עזים, לבנות, צהובות.... הייתי דופק כאן יופי של פרסומת לגבינות אבל מי ישלם על הצלחות השבורות? אני?? יקר שם ... והעוגות המתוקות, הירקות והפירות האמיתיים, מיצים מדהימים, מיץ תפוזים אמיתי שנסחט לפני כמה דקות ורק מהנימוס הפסקתי אחרי מספר כוסות (הייתי זקוק לויטמין סי בדחיפות ..). בעקבות שני הביקורים האחרונים שלנו בפורטוגל וברודוס וכל הירקות והפירות האמיתיים שאכלנו שם, עם צבע של פעם וטעם של פעם, הגעתי למסקנה שכל הינדוס הפירות והירקות והתרכובות למיניהן זה אולי טוב לחקלאים ולחקלאות ולתפארת המכון הוולקני, אבל לא בהכרח זה תורם לטעמים ולטועמים ...

מסתכל על האנשים מסביב. כולם אירופאים, בליל של צרפתית, רוסית, גרמנית ואנגלית ורק איש אחד מסתובב לו ומפזר חית ועין בכל מקום .. יש משהו קליל, מוזר בלהגיע לארוחת בוקר בזוג.. פתאום אפשר לשבת, ליהנות, לאכול באמת, לשתות, לדבר ...אתה לא במועדון ארוחת הבוקר שכל מהותו לגרום לך להתמוטטות עצבים וגב תפוס בתוך 35 דקות עקב ריצה בלתי פוסקת אחרי הילדים, אתה בארוחת בוקר במועדון ומהותו לגרום לך נעים.

עדיין, מדי פעם ברפלקס מותנה ניגשתי לאנשים שונים, בגילאים שונים, והבאתי להם שוקו וקורן פלקס עם חלב, ניגבתי להם את הסנטר, צעקתי עליהם שלא יקבלו ארטיק בצהריים ומרחתי להם חמאה על הלחמניה. להפתעתי, אלה לא עזרה לי והותירה אותי לבד איתם. להפתעתה הרבה, לרוב האנשים היה נעים לקבל חום אבהי ולא נרשמו כמעט תלונות ....

רוב הסועדים היו זוגות בגילאים שונים, מ- 20 ועד 60 (בדקתי תעודות זהות בכניסה). מספר משפחות עם ילד או שניים, כמובן שקטים ומנומסים. ישר דמיינו את ילדינו המחונכים נכנסים לחדר האוכל ... חישבנו ומצאנו שתוך חמש דקות היו מגלים אותנו מרודוס לקפריסין הטורקית ולארוחת בוקר עם ארדואן הסימפטי והאוהב.

כל מיני בנות צעירות שלבושות כאילו יצאו מתצוגת אופנה וכאלה שיצאו אלוהים יודע מאיפה (הלו?? חדר אוכל.. בוקר.... חזיה זה אומנם נחמד אבל לשים רק משהו שקוף ודק מעל? אין ספק שהנוף האנושי היה מגוון ומעניין. פלא שלא מיהרתי לשום מקום? ולא, אין תמונות...). משעשע לראות את קודי הלבוש בארוחת הבוקר בין לאומים שונים וסגנונות ההגעה לחדר האוכל... יש מי שבאו לאכול עם תאבון והיו מי שבאו כנראה כדי לעורר תאבון או לקבל תאבון, יש מי שבא לבוש בצורה "נורמלית והגיונית" (מי מחליט מה נורמלי והגיוני?) ויש מי שבא לבוש כאילו מדובר בערב גאלה חגיגי בשמונה בבוקר ...

אלה קמה ללכת, יש לה מפגש של כמה שעות. סיכמנו שתאסוף אותי מהחדר לארוחת הצהריים על החוף בשעה אחת.. אלוהים, עוד ארבע שעות עוד ארוחה?? איך אפשר?
מיהרתי להתיישב ולהמשיך לאכול, כדי לאגור כוחות להמשך היום וליתר הארוחות. בוהה בסועדים שמסביב ותוהה מי הם, על מה הם מדברים, מהיכן הם, האם הם נהנים?... נסיכה בלונדינית קטנה בת שנתיים שהסתובבה וחילקה באוויר נשיקות לכולם הזכירה לי את הדהרות של עפרי במרחבי חדרי האוכל של פורטוגל ואת פרא האדם הקטנה שלי ועוררה בי צביטה של געגוע ... מאידך, סבתא זעופה, בתה המופנמת והתינוקת הקטנה שאיתן הזכירו לי שכנראה גם בלינדיאן וילג', כשהכל טבול בלאקצ'רי (איזה מנגינה יש למילה הזו, Luxury) ובפינוקים, אתה לא באמת מתנתק מצרות היום יום, גם אם היום יום מאוד מפנק... בהיתי במספר זוגות צעירים שנראו בירח דבש ונראו לי כל כך צעירים, ילדים ממש.. אלוהים. כל כך התבגרתי? עברו כמעט 20 שנה אבל הם נראים ילדים ואני? אני מלבין (בשיער), משמין (ולא מנחת) ובכלל, נראה כמו מישהו שזקוק בדחיפות לעוד קפה ומיץ ולחמניה עם פטה וזיתים מדהימים שחורים בשמן זית ואולי עוד עוגה מתוקה עם מילוי וניל טעים ומאפים פריכים אחרים .

המלצרית ממשיכה למלא גם לאלה בכוסות שהיא הותירה קפה ומים ואני ממשיך לשתות גם את שלה וגם את שלי, מן הרגל מעצבן כזה, כמו בבית...בתשע וחצי בואכה עשר, אחרי עוד אבטיח, ענבים, מלון ואפרסק הבנתי שכדאי לנסות ולקום ולהתגלגל בירידה לחדר, אחרת אלה לא תמצא אותי בחדר בשעה אחת .

אווזים בעמק המעיינות.jpg(גודל:19.31KB)	לא רוצים להצטלם יותר.jpg(גודל:29.06KB)

[אורן מרום]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

הצלחתי להגיע בשלום לחדר, גם בלי GPSELLA הקבוע והאהוב שלי .
לא יודע איך אבל פתאום נהיה אחת בשעון של הסלולרי (שעון, מוצר שפעם היה אנלוגי עם מחוגים וגם רצועה ואח"כ דיגיטלי עם ספרות והיום, תא קטן במסך הסלולרי שאומר מה השעה ).

דפיקה בדלת, אלה הגיעה, יורדים לחוף, אוכל בשולחנות שנערכו עבורנו בחורשה על החוף. "אדום או לבן?" לקח לי שניה לקלוט שזה לא ואריאציה יוונית של "כן, לא, שחור, לבן" ולהבין שכבר כמה שעות לא שתיתי יין .
כן, אדום, שיהיה, גם סודה ליד. בשולחן זוג משוויץ ושני זוגות מאנגליה..החבר'ה מדברים על צלילות, הבחור משוויץ חזק בעניין, מלדיביים וכאלה. הוא מדבר על המלדיביים, אני חושב על מולדובה, כמה דומים בשמות, כמה שונים בכל היתר .

הם מדברים על ים סוף, בשבילו זה הים האדום, בשבילנו זה סיני. אנחנו מקסימום שנרקלו שם, הם על באמת צוללים. דיברנו על שארם, דהב, ראס מוחמד. נזכרנו שהפעם האחרונה שלנו שם היתה לפני 17 או 18 שנה בערך. הבחור היה כבר כמה פעמים וצלל שם ואמר שהוא רוצה להגיע ולצלול דרומה יותר בים האדום ... לוקח לי שניה לקלוט ולהציב במפה הוירטואלית שבמוחי ואז אני שואל אותו: היכן? מה דרומה יותר? הוא זורק לי בסודן, מתפתח שם קטע חדש של טיולי צלילות. בשבילי סודן זה דרפור ופליטים, בשבילו זה ים ומעמקים .

הארוחה מוגדרת כארוחת מזטים, שזו הגרסה היוונית לארוחת טאפאס.. סלט יווני, חציל קלוי, שרימפסים בשמן זית ולימון, מחית שעועית צהובה, דיונון צלוי... הרס אותי הדיונון, סקוויד, נזכרתי בסקווידוויד של בוב ספוג והתחלתי לצחוק . שאלתי מתי מגישים את בוב ספוג, אמרו שכנראה לקינוח... הנה משהו מוכר, בורקס. ממשיכים לקשקש על מיליון ואחד נושאים שגם אם לא נזכור אף אחד מהם שעה ושני בקבוקי יין אחרי זה, השמש עדיין תמשיך לזרוח ואני אמשיך לטפוח ... מספרים על החיים והרגלי העבודה בשוויץ מול ישראל ואנגליה. היין ממשיך להישפך לו והגיעה גם בירה מקומית קרה וטובה. מדליוני דג עטוף בבצק ומטוגן, צדפות ברוטב חרדל, עלי גפו ממולאים ולקינוח, בקלוואה עם גלידת וניל. יופי של גלידה ..

אחרי שעה, שעה וחצי כולם הרגישו מן עייפות ולאות, הגיע הזמן לפרוש לשלפשטונדה...כולם מביטים באימה בסלולרי שלהם, השעה כבר עוד מעט שלוש, בשמונה בערב יש קוקטייל על שפת הבריכה ובשמונה וחצי ארוחת ערב משותפת לכולם .... אלוהים, תן לי כוחות, עוד חמש שעות!! ... עוד קצת יין לסיום? שואל המלצר היווני ומחייך, הוא רואה בעיניים שלי שהוא ואני יודעים את התשובה ...הפתעתי אותו... כן, אבל לבן הפעם .... לא רוצה שירגיש שאני צפוי מדי, רק הכרנו וכבר אני שגרתי איתו? צריך לגוון, לא? ביין, רק ביין ... ובסודוקאים, יש כל מיני סוגים ורמות....טוב לגוון, בריא למוח ..

וכמו שנהוג לומר בסיינפלד... ידה, ידה, ידה. אין טעם להלאות בפרטים משעממים אודות מנוחת הצהריים .... מדלגים וקופצים מהצהריים לערב והנה, צריך להתלבש לארוחת ערב. סבב שיחות וידאו עם הילדים דרך המחשב הנייד. הכל בסדר, הילדים הורסים את הבית, ההורים שלי קורסים גם בבית ורק אנחנו בולסים לנו עוד זית ...

היה צריך להתלבש יפה, לקח לי הרבה זמן להתלבש, יפה זה לא כל כך יצא אבל אלתרנו משהו שייראה מכובד ונאה ולא יראה לכולם עד כמה הדיאטה קרסה לגמרי ביום וחצי האחרונים ...

הלינדיאן וילאג'.jpg(גודל:27.32KB)	יפה בעיניים וצבעוני.jpg(גודל:28.21KB)

[אורן מרום]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

הבריכה נראית מדהימה בלילה, גם אלה, גם ביום, אלה, לא הבריכה . היא מוארת יפה ונראית פשוט נפלא, הבריכה, לא אלה. גם אלה, אבל אני מסתכל כרגע על הבריכה . יש משהו יפה במשחקים של מים ואורות, קלאסי, לא פלאשי מדי. זוג מוסיקאים מקומיים מנגנים מוזיקה ביוונית ושרים.. איזה קטע, הם ביצעו גם כמה קאברים ביוונית לשירים של פוליקר . קבלת הפנים היתה בתוך מבנה מעוגל קטן בתוך הבריכה. הקוקטיילים עושים את שלהם, כולם מדברים להם ומצחקקים ומחייכים. אני מקטר לאלה כמה אני שונא קוקטיילים ואין לי כוח ואני בעצם מיזנטרופ והופ, מגיע זוג ממוצא הודי. מתחילים לשוחח איתנו, הם גרים כרגע בג'נבה והיא מתגעגעת לשמש ולא לאפרוריות ולעננים של ג'נבה .. סיפרנו לה על השמש של ישראל ועל הקיץ החם שלנו. אמרתי לאלה שאני בטוח שבשל צבע עורי השחום, היא בטוחה שגם אני במקור הודי שהתגלגל והתבולל לו באירופה האפורה .. הרגשתי את זה בעיניים שלה, של ההודית, שהיא צמאה לקצת חדשות מהיבשת הישנה והחמה אבל ראיתי את העינים של אלה, מזהירות אותי מפאדיחות ומתקריות מאגף הנון-פוליטיקלי-קורקט ורומזות לי להתנהג יפה, בניגוד להרגלי .

אחרי חצי שעה עוברים לשבת בשולחנות על שפת השולחן. ארוחת ערב, החבר'ה ממשיכים לנגן, אנחנו יושבים עם זוג אנגלי מבוגר ובחורה אמריקאית צעירה. אני סופר בתפריט החגיגי, המגולגל בסרט בד אפור יפה שיש שש מנות עד לקפה עם עוגיות השוקולד... המלצרית ההולנדית המקסימה כאן, היין גם, אדום או לבן? מים או סודה? מקשקשים וצוחקים ומדברים על דא ועל הא, בנושאי עבודה ומשפחה ובכלל ותחביבים וכדומה. אני יושב קרוב למים, מקשיב למוזיקה, מקשיב לשיחה, לאנגלית האנגלית וגם לאנגלית האמריקאית , לאט לאט מתפתחת שיחה ערנית וקולחת בין חמשתנו. האוכל מצוין, טעים ומעניין, פותחים עם טרטר טונה מושרה בליים ועם קמצוץ צ'ילי אדום וממשיכים עם מדליוני לובסטרים ושרימפסים יחד עם סלט ורוטב גספצ'ו. שאלו איפה הכרנו אלה ואני וסיפרו איך הם הכירו והתחלנו להחליף חוויות על הכרויות ואיפה אפשר להכיר בימינו בנות ובני זוג כאשר פנוים ופנויות. לא לנו, לבן שלהם, הסטודנט... הרבה צחוקים רצו שם ודיברנו על חוויות זוגיות ותחביבים אישיים וזוגיים ומה באמת רוצים ואוהבים לעשות ועוד כל מיני שטויות ואז האנגליה המבוגרת והמקסימה שאלה אותי לפתע בחיוך גדול מה התשוקה שלי? עניתי לה בלי היסוס ועם חיוך גדול ....

הצדפות הפריכות יחד עם סרטני הנהרות שבושלו עם פסטה יוונית היו מצוינים וטעימים והוגשו עם גבינת פטה ושמן זית עם בזיליקום. מתשוקה הגענו, איך לא, לפוליטיקה ובדרך הגיע סורבה מלון קפוא עם יין מתוק מקומי ... אז מה באמת קורה אצלכם, הם שאלו. ספרו לנו את האמת, לא מה שאנחנו רואים בטלוויזיה.. אז סיפרנו... וטוב שהיינו על אי יוני ולא על חוף טורקי ולא, זה לא היה פשוט והאמת שגם לא היה חד כיווני מצידנו, הסיפורים והתיאורים, לא ייפנו את המציאות ולא הצגנו תמונה חד צדדית וחד ממדית. זה היה מורכב בדיוק כמו המציאות שבה אנו חיים וכשזה אמיתי, זה גם אמין ומאמינים למה שאתה אומר ומקשיבים. דיברנו על הקטע המוסלמי באנגליה וכמו תמיד לכל אחד יש את "החבילה" שלו וחשבתי לעצמי, שככה ב"קטנה", תוך כדי נופש ברודוס תרמנו את שלנו ואולי כשהם יצפו בפעם הבאה ב- BBC, לרגע קט הם ייזכרו בשיחתנו ובמה שסיפרנו והסברנו ... החבר'ה בשולחן היו בעלי מודעות פוליטית גבוהה ומעודכנים במתרחש, אבל כשהאטמוספרה חיובית ונעימה, האוכל והשתיה מצוינים והאנשים פתוחים לשמוע ולשאול, גם אם זה לא פשוט, זה היה הרבה יותר קל ונעים ממה שחשבתי. חזרנו לדבר על מוזיקה והופעות והיא סיפרה שראתה את הבוס בהופעה חיה ואני ישר נמסתי ואלה סיפרה לה על החלום שלי לראות אותו בהופעה, חלום שיש לי כבר 30 שנה, וכן, גם את קווין עם פרדי מרקיורי היא ציינה.. נו טוב, אצלנו ביקר קנופלר עם הדייר סטרייטס בזמנו וראינו.. נכון, אנגליה, מוזיקה, שנות השבעים , אבל את שלום חנוך היא לא ראתה, שאלתי ... וגם לא את מאיר אריאל עליו השלום מזייף את עצמו לדעת ושוכח את מילותיו השנונות בתאטרון הסמטה ביפו .. והבנאי היחיד שהם הכירו זה בוב הבנאי, לא אהוד ...

ספרנו כבר 4 מנות. והיין? מי ספר היה לילה באמת קסום וכולם נראו בשלב זה או אחר קצת מבושמים מהאוויר, מהאווירה, מהחברה, האוכל, הבריכה וכן, גם הלבן והאדום לא הזיקו להרגשה...הגיעה המנה החמישית והיא נראתה מעולה, הריחה נהדר וטעמה היה מדהים, הבשר נימוח ממש בפה, פילה עגל רך בציפוי עשבי תיבול ורוטב טימין ריחני, שהוגש עם סלט של עגבניות, מלפפונים, בצל וחסה כשהם טבולים בשמן זית. מיותר להכביר במילים. שני הנגנים עברו משירים יוונים טובים לכל מיני קאברים של שירים ידועים ואיך ננסח זאת בעדינות? היה עדיף לו היו ממשיכים להתמקד במוזיקה המקומית, היוונית...בשלב הזה לקח אחד ממארגני הכנס את המיקרופון והודיע על הצוות הזוכה בתחרות שהיתה להם בבוקר. מסתבר שאלה היתה בצוות הזוכה והיתה אחת מיוזמות הרעיון הזוכה וכך זכה כל אחד מהצוות בבקבוק שמפניה יקרה (מאוד, בדקתי אח"כ ...). אני הייתי מוטרד מה נעשה עם השמפניה כשאפילו את היין בחדר לא סיימנו, אבל אז הגיע משהו שהסיח את דעתי מהשמפניה: טארט חם עם גבינת מאסקרפונה ותותי דה מצופים בקרמל, כשכל מוגש עם גלידת וניל מדהימה .. תמיד אנחנו מהללים את הגלידות האיטלקיות והנה, גלידת וניל ברודוס פשוט מדהימה וטעימה. כן, הקפה עם חטיפי ונגיסי השוקולד היה בהחלט במקום ואפרופו מקום, אלוהים יודע איך כולם שבו בשלום למקומם לאחר הארוחה . חלק מהחבר'ה התארגנו להמשיך את הלילה באפטר-פארטי באחד החדרים עם בקבוקי השמפניה והיין, הוזמנו אך בחרנו לשוב לחדר, כל אחד והמסיבות שלו, כל אחד והסיבות שלו

הבריכה.jpg(גודל:15.76KB)	מתחם הבריכה בחושך.jpg(גודל:14.70KB)

[נורית ש]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

אורן יקר, כשאתה מקיים אז זה בגדול, אין ספק!!!

אני איתכם, שותפה אילמת לנופש המופלא ומעורר התיאבון שלכם!

קסום לגמרי ומעורר קנאה, נופים+אוכל+יין ובעיקר סודוקו


תמשיך, תמשיך, יש עוד כמה שעות עד המפגש ואתה הרי הבטחת...!

( אתה חושב שהארוחה הערב תהיה דומה במשהו לארוחות ברודוס? )


נתראה הערב,


נורית

[אורן מרום]

שבת בבוקר יום יפה, גם ברודוס ההררית

הגיע בוקר יום שבת.

היתה לנו התלבטות בהתחלה האם לרבוץ כל היום בבריכה ובחוף או לשכור רכב ולצאת לטייל קצת באי רודוס. לפני שהגענו ללינדיאן וילאג' ביררתי איתם מראש והבנתי שיש בקבלה דסק השכרת רכב ושרכב קטן עולה 45 יורו ליום.

בשבת, אחרי ארוחת בוקר מאוחרת, דשנה וטעימה הבנו שאנו חייבים "לברוח" קצת לאי, לצאת ולראות האם יש עדיין חיים בחוץ ואם כן, איך הם נראים ...

בערך באחת עשרה וחצי התקשרתי לדסק השכרת הרכב והבחור אמר לי שהוא מצטער אבל אין לו בכלל רכבים כי הכל נחטף על הבוקר ....נו מה?? יחכו עד שנואיל להזיז את עצמנו?


קצת התבאסנו אבל אז החלטתי שבמקום כזה בטח יימצא לנו פתרון, כי אם יש מקום בעולם שבו אתה מצפה שיימצא לך פתרון כזה, הלינדיאן וילג' הוא מסגנון המקומות האלה וכן, אני בטוח שהוא לא לבד...
אמרתי לאלה שבטוח באחד הכפרים באזור או בחופים הסמוכים יש סוכנויות להשכרת רכב ושווה לבדוק. טלפון לקבלה והבחורה הנחמדה אמרה שנגיע אליה והיא תנסה לסייע. אחרי חצי שעה התייצבנו אצלה. כמה טלפונים ואז היא חייכה: עוד חמש דקות יגיע בחור עם רכב שכור מהחוף השכן, יש להם שם סוכנות להשכרת רכב, 40 יורו ליום, אתם לוקחים את הרכב מכאן ומחזירים אותו לכאן ... וואלה? כן, בלילה תשאירו את המפתחות של הרכב בקבלה וזהו, אתם משוחררים... סגנון החיים המשוחרר הזה מתחיל למצוא חן בעיניי . מה עוד צריך הבנאדם??? מזגן... יש גם... מסקנה? אסור אף פעם לאבד תקוה. תמיד שווה לעשות עוד ניסיון ...

הגיע הבחור, לקח אותנו למשרד שלו חמש דקות נסיעה מכפר הנופש, החתים אותנו על טופס, 40 יורו במזומן כולל ביטוחים, רשם רק מספר חדר במלון וזהו, אפילו לא כרטיס אשראי שלנו לבטחון . כלום. פיאט פנדה קטנה. זה ההילוכים, הגה, דלת, דלק 95, סלמאת ... טנק דלק היה על רבע ואמר שנחזיר באותו קו. לקחתי טלפון חרום ויצאנו לדרך. צחקנו ואמרנו שאפשר היה להכניס את הפיאט פנדה לתוך תא המטען של המרצדס ויטו (הטרנספורטר) שהיינו איתה באמצע אוגוסט בפורטוגל .

בקבלה של המלון, תוך כדי הבירורים בנושא הרכב השכור, הבחורה לנו המליצה בחום על עמק שבעת המעיינות (Epta Piges, Seven springs) ופחות בחום על שמורת הטבע של עמק הפרפרים פטאלודס (The Valley of the Butterflies, Petaloudhes).

התכנון היה לבקר בשבע המעיינות, בעמק הפרפרים, לעלות להרים וכל היתר, מה שייצא עם הזמן. הסתכלנו על השעון. השעה 12 פלוס, כמו תמיד, שעת היציאה שלנו לטיולים, גם ברודוס ...

[glasha]

הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחור

אורן, אתה הכי טוב כשמלחיצים אותך. אתה תמיד טוב, אבל הפעם אתה הלחוץ בזמן, התעלה אפילו על אתה הנינוח. הצלחת לעורר אצלי את כל הבלוטות של כל החושים האפשריים בתיאורים שלך. הערב הקסום הזה, האוכל, האדום והלבן, השיחה, אלה בבריכה...

פשוט תענוג. תודה,

אלונה

[אורן מרום]

היכן מסתתרים המעיינות?

יצאנו לדרך, מצאנו ערוץ עם מוזיקה יוונית "של פעם", טובה ואיכותית, כמנהג הצעירים היוצאים לבלות בשבת, לא מילאנו מיכל דלק מלא אלא רק בעשרים יורו. בדיעבד, היה אפשר גם בפחות, אי קטן רודוס והפנדה חסכנית כנראה. החזרנו את הרכב עם חצי מיכל מלא, "עשו" עלינו רווח של רבע טנק דלק, אבל אנחנו נדיבים, לא קטנוניים .. האמת שרציתי לשאוב דלק עם צינורית מהמיכל של הרכב לג'ריקן קטן ולקחת הביתה רבע מיכל 95 נטול, אבל אלה אמרה שעלולים לעשות בעיה בשדה התעופה עם העלאת נוזלים למטוס, אז ויתרתי ..

חצי שעה נסיעה בערך בכביש החוף המזרחי שבו נסענו בהלוך ועדיין, לא אהבנו אותו למרות שפה ושם קלטנו חופים כחולים ומפרצים מרהיבים. היה קטע שחיפשנו חנות צעצועים ופנינו ימינה לתוך עיירה שהתגלתה כעיירת קיט עם רחוב ראשי עמוס במסעדות, חנויות, בתי הארחה קטנים וחנויות למזכרות. המשכנו עם הכביש הקטן שחצה את העיירה הקטנה עד לסופו ופשוט הגענו למפרץ קסום וחבוי ובו מזח קטן, שתי יכטות ומספר שמשיות על החוף. בהחלט יופי נסתר . יופי של מסתור ושל מפרץ.

חזרנו לכביש הראשי ואז, לאחר כמה מאות מטרים, כשפנינו שמאלה לכיוון עמק המעיינות נכנסנו למעשה לתוך אזור מיוער ויפה בהרבה מהנוף של כביש החוף. יערות, הרים, ירוק, עצים, עיזים לצידי הדרכים. שלט Epta Piges, Seven springs (שבעת המעיינות), פונים לכביש פנימי עם עליה חדה, חונים ואז רואים המון מכוניות, תיירים, מבקרים ומסעדה שנראית כמו "דג על הדן", אשכרה העתק יווני של דג על הדן, או להיפך ...

טוב, מאיפה מתחילים? שמאלה או ימינה? ישר ממול היתה המסעדה והשולחנות שהיו פזורים בין פלגי המים ותחת צל ענפי העצים. אחלה לוקיישן למסעדה. לא היה שם שילוט מסודר, מלבד השילוט למסעדה כמובן ופירוט התפריט, שאכן נראה מפתה . בחיים הנטיה שמאלה אז הפעם בחרנו ימינה. אמת מים קטנה ולפתע, המון אווזים לבנים וסביבם כולם מצלמים, גם אנחנו . לאחר שתיים-שלוש דקות וארבע חמש תמונות של האווזים מזוויות שונות, החלטנו שממשיכים. הולכים ימינה, בצל העצים, נעים בהחלט אבל היכן המעיינות?
ראינו שתעלת המים הצרה ובה מים קרים מובילה למעין נקבה, פתח חשוך וצר וצריך ללכת בתוך המים. הבנו שזה מעבר תת קרקעי של כמה מאות מטרים שעובר מתחת לגבעה ומוציא לאיזה שהוא אגמון או מקווה מים בצד השני. לא ראינו התלהבות יתרה מצד העומדים מסביב וגם אלה שנכנסו יצאו די מהר, כי חשוך וצר בפנים ואני מניח שללא פנסים ו/או תאורה מסודרת, זה פחות סימפטי. החלטנו שלא מתאים לנו כבר על הבוקר להירטב ולהרטיב את הנעליים וכדומה או ללכת יחפים בתוך נקבה לא מוכרת. חזרנו לשביל המוצל והכל באמת ירוק ויפה מסביב והמשכנו לצעוד ימינה. אחרי כמה עשרות מטרים ראינו קבוצת טווסים ממתינה ועושה פוזות לצילום. אז צילמנו גם אותם. אווזים ראינו, טווסים מצאנו אבל היכן מסתתרים שבעת המעיינות??

ממשיכים ללכת לאורך ערוץ נחל יבש ועבש, הנוף מזכיר את התכסית בגליל העליון מבחינת הצמחיה וסוגי הסלעים. מדי פעם רואים אנשים באים מולנו ואנו לא מאבדים תקווה, מבינים שאנחנו בדרך אל האושר, סליחה, אל המעיינות. שבע זה מספר מזל, לא? פתאום מגיח מולנו יווני מזוקן ומעוצבן, כבן חמישים, ומאחוריו זוג יוונים שקט שעונה לו ביוונית. הוא נראה ממש כועס ועצבני והיוונית שבפיו לא נשמעה כמו של אריס סאן, הייתה זו יוונית עצבנית ... אלה אמרה שפעם ראשונה שהיא רואה מישהו יותר זעוף ממני על הבוקר ואני ישר הבנתי לליבו, כחובב לילה מושבע .. אמרתי לה שכנראה שהמעיינות ממש מעצבנים. לפתע האיש סב על עקבותיו במהירות ולמעשה הלך כלעומת שבא ואנו אחריו, בדרך לארץ המובטחת. הולכים בסבבה כמה מאות מטרים, שש שבע דקות לערך, מבינים כבר שאולי ההבטחה לא תמומש בכיוון הצד אבל היווני המזוקן והמעוצבן משך אותנו אחריו, כמו החלילן מהמלין .. השטח נהיה קצת פחות מיוער ויותר קניוני, השביל התפתל לאורך הערוץ היבש והסלעי. הזכיר לי את הערוצים היבשים שלנו. ראיתי עוד אנשים באים מולנו ואושר לא היה בעיניהם. לחלקם תקווה לחלקם יאוש, אבל שמחה לא היתה שם.. ואז השביל התעקל בצורה חדה ולפתע זה התגלה לנו, במלו הדרו ויופיו ..

אולי הם בתוך גזע העץ.jpg(גודל:20.49KB)	היכן המעיינות.jpg(גודל:27.77KB)