למה כן נסענו לבולגריה
-
כאן אמור להתחיל הסיפור שלי על בולגריה שלנו, אבל הסיפור בעצם לא מתחיל בבולגריה. הוא מתחיל במחוזרות אחרים, יפים, קסומים ונחבאים. אז ככה...
כמו בכל סיפורי האגדות, גם הסיפור שלנו מתחיל ב... "לפני שנים רבות...", אם כי זה לא באמת שנים...
לפני שני רבות, במושבה קטנה בשפלת החוף, ישבה לה משפחה וחשבה, היכן נבלה את הקיץ הבא? באה הילדה עם מפה גדולה ועתיקה ואמרה "ספרד", בא הילד ובידו ספר עתיק יומין עם כיתובים משונים ואמר "סין", באה האמא עם גלויות דהויות ואמרה "לאוס", בא האבא עם תמונות מטושטשות ואמר "מקדוניה", ולבסוף בא הילד הקטן ואמר "בואו נבדוק ב"למטייל". ואז באה אלונה, ואחריה אמה, וגם רנצ'י ורותם ונעה, וענת (ואם שכחתי מישהו, הנה אני כבר מתנצלת!) וכולם ביחד אמרו: "בולגריה"!!
אז נסענו לבולגריה!
אבל אל תטעו, בבולגריה לא מתאהבים ברגע. בולגריה זה לא מפגש סתמי של אמצע החיים. בולגריה זו אהבת אמת, עם עומק. אהבה בא אתה מגלה את הצד השני לאט לאט. בולגריה זו אהבה לכל החיים!
מסע ההתאהבות שלנו החל בסופיה, לשם הגענו 2 מבוגרים ושלושה ילדים (11, 15, 17), עם טיסת ערב של אל על. עם היציאה מאולם הנוסעים חיכה לנו בחור צעיר עם שלט הנושא את שם משפחתנו בגאון. הוא הוביל אותנו לאופל זפירה שלנו שהוזמנה מראש בחברת השכרת הרכבים: [email protected]. בחרנו מלון שיהיה מספיק קרוב לשדה התעופה, בכדי שלא נצטרך לנווט את עצמנו לדעת בחושך. אבל סופיה היתה רק יריית הפתיחה. בבוקר שלמחרת התעוררנו ליום שימשי ויפה, אכלנו ארוחת בוקר, העמסנו את התיקים (תודה נעה על הרעיון הגאוני לצאת לדרך עם תיקים אישיים - כל ילד אחראי על התיק שלו!) ופנינו לנסיעה ארוכה שתיקח אותנו לבלוגרדצ'יק.
הנסיעה לבלוגרדצ'יק לא היתה מובנת מאליה, ובמיוחד לא בתחילת הטיול. מדובר בנסיעה של 4 שעות לכל כיוון, כאשר בדרך לשם או בדרך חזרה אין שום "אטרקציה" יוצאת דופן. מצד שני, סיפור הטיול של רנצ'י סיפק שלל סיבות למה כן לנסוע. למזלנו, הילדים שלנו לא סובלים מנסיעות ברכב, בלשון המעטה. הם אפילו נהנים מהן...
מה אגיד ומה אומר, הנסיעה שווה כל קילומטר, כל דקה וכל מהמורה בכביש! בלוגרצ'יק היתה כל כך יפה, כל כך מיוחדת וכל כך יוצאת דופן, שלמרות שעברנו בהמון מקומות נוספים, יפים ומקסימים להדהים, הריה הגבוהים והמיוחדים המשיכו להוציא מאיתנו קריאות הערצה במהלך כל הטיול.
-
למה כן נסענו לבולגריהמצודה ניתן להסתובב כשעה שעתיים, תלוי בקצב, בכושר ובחשק. מחוץ למצודה יש חנויות מזכרות, קיוסקים עם שתיה קלה ואפילו מקום לשבת לסעודה קלה.
אבל אנחנו בחרנו לחזור לעיר ולאכול עם המקומיים את הארוחה הבולגרית הראשונה שלנו.
כשאוהבים, סולחים, מתפשרים ולעיתים אפילו צובעים את האפור בורוד.
ככה היה מפגש האוכל הראשון שלנו עם בולגריה (אם לא סופרים את ארוחת הבוקר שהיתה "סטנדרטית").
אז פתחנו את התפריט והזמנו כמה מנות שנשמעו לנו טובות וחיכינו בסבלנות.
וחיכינו בסבלנות.
וחיכינו בסבלנות.
והמשכנו לחכות בסבלנות.
כן, ככה זה בבולגריה, לא צריך למהר לשום מקום! ולמה בעצם למהר?
אז המשכנו לחכות ולבסוף הגיע הצ'ופסקה סלט שלנו שנטרף כלאחר יד.
המלצר ההמום לא ידע כיצד לאסוף את הלסת שלו חזרה. הרי לפני דקה הניח שם מנת סלט והנה מיצמוץ אחד והצלחת ריקה!
וכך המשיכה הארוחה לאיטה... מנה אחר מנה, לאט לאט בקצב בולגרי מסורתי, הושלמה מלכת ההגשה. זה לקח לנו 3 שעות, אבל בסופן היינו שבעים ומרוצים.
גם את האוכל הבולגרי צריך להכיר, וכן, צריך לדעת מה להזמין. אבל גם כשקיבלנו מנות שלא ממש אהבנו, המשכנו לחייך. ככה זה כשמתאהבים...
-
למה כן נסענו לבולגריהאת אחר הצהריים אנחנו מבלים בשבילי הטיול היורדים ממרכז העיירה ולוקחים אותך אל הסלעים. בסביבה יש כמה מסלולים, אנחנו בחרנו את זה היורד מהפאב היושב בכיכר העיר. המסלול קליל ואורכו משתנה בהתאם לחשק שלכם. אפשר ללכת כמה שמתחשק ולחזור באותה הדרך, או על נתיב מקביל. השקיעה צובעת את ההרים בצבעים יוצאי דופן ומספקת מראות מרהיבים. כדאי מאוד! לצאת לטיול עם ערב ואם חשקה נפשכם בבירה טובה, סיימו את המסלול מהיכן שהתחלתם, ושבו בפאב / קיוסק עם בירה טובה על ספסל שמספק את המראות הכי יפים שיש - בחינם!
את ארוחת הערב והלילה בילינו ב Guest House ששמו MADONA. המסעדה של המקום נחשבת לאחת המסעדות המוצלחות והטעימות באזור. יתכן שזה נכון. בשלב הזה, אני מודה, לא ממש ידענו איך "לאכול" תרתי משמע את האוכל הבולגרי. גם זה ישתנה עם הזמן....
המלון בכל אופן - נפילה קשה. בכל מובן. החדרים, המיטות, המקלחות, הניקיון. הילדים הכתירו אותו כמלון הגרוע ביותר שלנו במהלך הטיול כולו. אבל יהיו לו מתחרה נוסף, שעוד עתיד להגיע ולהפתיע.
אבל, כמו שכבר כתבתי, עם המשקפיים הנכונים, כל גוון של אפור (ולא... אני לא מתכוונת ל-50 הגוונים המדוברים), יכול גם להיצבע בורוד. נו, אתם יודעים, ככה זה כשמתאהבים.
-
למה כן נסענו לבולגריהועכשיו, אחרי שהגעתי לפורום הנכון, וכל הטקסט והתמונות הועתקו לביתן החדש אפשר להמשיך.
ותודה לאלונה, רנצ'י ואורנה'לה שהצטרפו. בבולגריה אין הרבה תיירים, וכיף לטייל שם ללא צפיפות ודוחק, אבל תמיד כיף לקחת גם כמה חברים איתך, ובמיוחד שוחרי בולגריה!
-
למה כן נסענו לבולגריהאת הבוקר השני שלנו בבולגריה אנחנו מתחילים עם כאבים חזקים באזור הלחיים והשפתיים. בעיקר בקצוות. אנחנו לא מפסיקים לחייך. וזה כואב...
הבולגרים... איזה עם! כמה אדיבים הם וכמה הם רוצים לעזור.
אנחנו מתחילים את היום בחיפוש אחר מפת דרכים מנייר (כן, כזו שלא צריך לטעון, ולא צריך בשבילה קליטה, ובכל זאת היא יודעת להראות לך את הדרך).
הבולגרי שנופל לידנו נראה מופתע ומתוסכל כשאנחנו פונים אליו באנגלית. "לא נורא" אנחנו מנסים להסביר לו עם הידיים. "נסתדר..."
הבולגרי ההמום מסתכל עלינו בשאלה "לאן אתם הולכים?" ועושה לנו סימן עם הידיים של "רגע" ומוסיף את המילה: "Moment". בולגרי נוסף נגרר מחנות קרובה ומצטרף למערך המנחשים בנסיון להבין מה אנחנו רוצים. בשלב הזה אנחנו מציעים שוב לוותר ומנסים את תנועת הידיים של "לא חשוב", אבל אז נשלף טלפון סלולרי שמחייג לחבר, שעונה בצד השני באנגלית שבורה, שואל לרצוננו, חוזר לבולגרי שלידנו מסביר לו מה אנחנו רוצים והאחרון, בעזרת תנועות ידיים, מכוון אותנו למעיין קיוסק בו אמורות להיות מפות.
זו דוגמה ראשונה למהלך שיחזור על עצמו שוב ושוב, כל פעם בקונסטלציה אחרת, אבל תמיד עם רצון עז לעזור ובמטרה ברורה לא להשאיר את האורח ללא תשובה.
אנשים מדהימים הבולגרים!
זוכרים שנסענו אתמול 4 שעות בכדי להגיע לבלוגרצ'יק? ובכן, צריך גם לחזור... הדרך אינה אותה הדרך, אך גם המסלול ליעד הבא שלנו לא מחביא אטרקציות והדרך היפה היא הנחמה שלנו כרגע.
אבל לא לאורך זמן. מסתבר שיש על השבילים רוכלים עם סלסלות של פירות יער. מה צריך יותר מזה? הדרך הופכת להיות הרבה יותר טעימה ומהנה, ואנחנו לא מפספסים אף פרי.
באחת מהעצירות בצד הדרך, אנחנו מקבלים הדרכה עם הדגמה: הסבתא החביבה שמוכרת לנו אוכמניות מובילה אותנו אל עצי הפירות שנמצאים בצידי הדרך ומדגימה כי הם ראויים למאכל. אנחנו מגלים שהדרך רצופה בעצי שזיף אדום ושזיף צהוב - מתוקים ומרווים - ובחינם
-
למה כן נסענו לבולגריהמצוידים במיטב פירות הארץ אנחנו ממשיכים בדרכנו.
על הדרך, המוני (ואני מתכוונת להמון!) אפשרויות עצירה. קיוסקים עם שתיה קרה, לחמניות טריות עם קבבצ'ה עסיסי וריחני, צ'יפס מעוטר בגבינה בולגרית, ואפשר כמובן לשבת לארוחה של ממש.
אפילו בארה"ב - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לא נתקלתי בכל כך הרבה היצע של מקומות (ראויים!) לעצירת התרעננות. והמחיר - המחיר בלתי נתפס. זה פשוט כל כך זול! הכל זול! והפעם, זה גם טעים
-
למה כן נסענו לבולגריהבבולגריה...מזכיר לי ששאלנו בדרך האם מותר לקטוף פרי, בצידי הדרך?
ונעניו שכן כמובן רק לא לשבור ענפים. מאותו הרגע איפה שראינו עץ דובדבנים,שזיפים עצרנו לדגימה טעימה.וכמובן רכשנו בצידי הדרך מסבא עייף את כל הארגז כדי לשחרר את המסכן הביתה, גם תפוחי עץ קטנים,שחברתי קראה להם תפוחי גן העדן (רייסקייה)
עוד אותו טיול לא ידעתי כמה פרי אפשר לאכול ביום
אמה
-
למה כן נסענו לבולגריהפנינו לקופריבשטיצ'ה. הדרכים עד עכשיו, מפתיעות באיכותן! נכון שיש בורות מדי פעם, נכון שלא תמיד יש שוליים, נכון שהתמרורים התכסו בחלודה, אך עושה רושם כי נעשתה בדרכים עבודה ורמת התחזוקה שלהן קצת השתפרה, באופן יחסי למה שהתכוננו אליו, על בסיס סיפורי המבקרים הקודמים.
בקופריבשטיצ'ה אנחנו פוגשים תיירים נוספים! לרגע חשבנו שאנחנו התיירים היחידים בבולגריה, אך הנה הפתעה, יש כאן עוד כמה וכמה.
העיירה קטנה וקסומה. נחל שקט עובר במרכזה וחוצה אותה, הרבה בתי קפה ומסעדות על הכביש הראשי של העיירה, אך האטרקציה המרכזית כאן היא שימור הבתים המסורתיים.
בעיירה שלל בתים צבעוניים בכחול, כתום, צהוב, חום, אדום ועוד. בחלקם יש מוזיאון המאפשר הצצה לאומנות כזו או אחרת. אנחנו ביקרנו במוזיאון הטוויה והאריגה שם ניתן לראות את עבודת האריגה, ואת התוצרים שלה. ביקרנו גם במוזיאון נחמד המלווה בתמונות את ההיסטוריה של העיירה. המוזיאון המרכזי מספק מידע על ההיסטוריה של העם הבולגרי, על התרבות, הלבוש, המאכלים והמסורת. חלק מהמוזיאונים הינם חדר אחד גדול עם תצוגה חזותית ומידע (לעיתים רק בבולגרית). המוזיאון המרכזי שוכן בבית מרשים ביותר והתצוגה בו בהחלט ברמה גבוהה.
-
למה כן נסענו לבולגריההי אמה, שמחה שהצטרפת אלינו! ברוכה הבאה!
בארוחת הערב אנחנו כבר "מנוסים" ומקפידים לשאול את המלצרים מה בדיוק כוללת המנה וכיצד היא מבושלת. אחרי שניסינו לקבל בשר על האש וקיבלנו אותו מטוגן, אנחנו בודקים את עצמנו ואת המנות בזהירות.
המלצרית החביבה מתרגשת מאוד מהעובדה שהיא פוגשת תיירים מחו"ל, ועושה מאמצים אדירים למצוא עוד ועוד מילים באנגלית בכדי לתקשר איתנו.
היא ממליצה לנו על מנות ואנחנו זורמים איתה. הארוחה מתגלה כטעימה במיוחד, חלק מהמנות אפילו נראות לנו מוכרות, אך הם מחביאות בתוכן טעמים בולגריים חדשים וערבים לחך. כולנו בולעים אקמול, לשיכוח כאבי השפתיים והלחיים. אנחנו פשוט מאושרים
.אבל אי אפשר אחרת בבולגריה. פשוט אי אפשר!
יש כאן אוירה של רוגע, של שלווה, של מעין נופש ארוך... כאילו העם הזה במנוחה תמידית. איזה כיף לנו!
-
למה כן נסענו לבולגריהשומר במגרת הרעיונות לטיולים הבאים
-
למה כן נסענו לבולגריהבדיוק, בדיוק, בדיוק ככה, החיוך הזה, האושר הזה, הרוגע הזה. והסיפור על ההוא שהתקשר לחבר - גם אנחנו חווינו את זה כשרצינו לדוג, כל הכפר התאסף ודווקא המומחה לאנגלית היה בדיג, מה את חושבת? עזב הכול כשהתקשרו אליו, בא עם האוטו ונסע חזרה איתנו להראות לנו איפה האגם. בשום פינה שביקרתי בה לא נתקלתי בלב כל כך רחב כמו אצל הבולגרים. ועוד לא התחלנו ממש לדבר על האוכל.
איזה געגוע עשית לי!
אלונה
-
למה כן נסענו לבולגריהאיזה כיף לנו שנסעתם לבולגריה
וחזרתם עם תמונות כל כך יפות מבלוגרדצ'יק
כמה יפה נראית המצודה שאצלנו היתה בערפל סמיך שלא יכולנו אפילו להגיע עד אליה.
נהנית מהסיפור והתמונות ובלוטות הטעם מתחילות לפעול.
ספרי הכל ואל תחסכי.
רחל לבון
-
למה כן נסענו לבולגריהמיכלי, מיכלי,
מה שאת עושה לי... זאת הכתיבה הכנה? זאת בולגריה? זאת הפשטות?
אני כל כך נהנית מהטיול הזה שלכם!! מוצפת בדמעות ובזכרונות ילדות מסבתא שלי!
ממשיכה איתך.
אורנה
-
למה כן נסענו לבולגריהברוכה המצטרפת רחל
!בקופריבשטיצה אנחנו ישנים ב Guest House Bashtina-Striaha.
הבית נמצא במעלה הרחוב, כדקה הליכה ממרכז העיירה. לבית גינה מקסימה, והחדרים מרוצפים ברצפות עץ עטויות בשטיחים בולגריים אוטנטיים.
הבית ממש מקסים! והמחיר ד.א. 40 יורו לשני חדרים!
הגינה בחוץ מלבבת, ואנחנו נהנים מכוס בירה Kamenitza, שהפכה את הקשר שלנו לבולגריה לאישי עוד יותר. משרעפי האלכוהול, שום דבר לא יכול להראות יותר טוב. לחיים!
-
למה כן נסענו לבולגריהכמו בכל קשר חדש בין אוהבים צעירים, אנחנו כמהים להכיר את בולגריה עוד יותר לעומק ואנחנו ממשיכים לנו בדרכנו ליעד הבא, העיירה Karlovo שם נבקר במפל Suchurum.
קרלובו מתגלה כעיר של ממש, עם פעילות, חנויות, רמזורים ועוד. מאפוא הגיעו כל כך הרבה בולגרים?
אנחנו שמים פעמינו למפל, ולמבקשים לבקר שם אני פשוט מציעה לחפש את הנחל החוצה את העיירה ומשם פשוט להתחיל לטפס במעלה ההר עד לפארק הגדול בו מבלות משפחות מקומיות רבות.
הנחל זורם בתוך הפארק ויוצר מפלים ובריכות מים קסומות שניתן לשחות או לשכשך בהן, בהתאם לגילאי הילדים. בפארק יש גם גן משחקים שהחזיר אותנו שנים אחורה ונתן לנו אפשרות לחשוף בפני הילדים טפח מאיך נראו חיינו כשאנחנו ההורים היינו ילדים.
בכדי להגיע למפל יש לעקוב אחרי הנחל, פשוט מאוד. לקראת סוף המסלול תגיעו לטחנת שאיבה, אותה יש לעקוף, ומאחוריה מתגלה מפל עם בריכות מים יפות וגם מסלול העולה עם הנחל (אנחנו עולים, הנחל יורד), שבסופו ניתן לצפות במפל מלמעלה. השביל למיטיבי לכת.
-
למה כן נסענו לבולגריהרטובים ומרוצים עד מאוד, אנחנו ממשיכים ליעד הבא שלנו.
מי מכם שהיה שותף בבניית הטיול הזה זוכר שחיפשנו אתרי טבע בהם אפשר ללכת ולהנות מהשקט, מהמים, מהצמחייה. אצלנו טיול, זה טיול עם הרגליים ובטבע. מה לעשות, ככה אנחנו אוהבים. ואולי בגלל זה גם היה לנו כל כך להתאהב בבולגריה שהיא עתירת אתרי טבע. ובכן, בולגריה אמנם משופעת בכאלו, אך לא היה קל למצוא מידע שיתן לנו את התמונה כולה: כמה ארוך המסלול, האם הוא מעגלי, מהיכן הוא מתחיל? האם הוא מתאים גם לילדים? ועוד כהנה וכהנה שאלות.
את המסלול הבא מצאתי באתר של Trip Advisor תחת השם Tally, (טלי בן הרים) וכל הזכויות שמורות לה. טלי קישרה אותי גם לאתר נוסף: http://www.mi.government.bg/files/useruploads/files/reklamno -informacionni-materiali/BULGARIA_Eco_ENG.pdf
ממנו ניתן לשאוב אינפורמציה על אתרים רבים נוספים, רובם ככולם, בטבע.
את המסלול הבא שלנו מתחילים מהעיירה KALOFER.
שימו לב להוראות הבאות. אם תעקבו אחריהן תגיעו לאחד מהמקומות הכי יפים בבולגריה! זהו אחד מהטיולים הקסומים והמיוחדים ביותר שעשינו.
ממש אחרי הכניסה לעיירה יש פניה שמאלה. הכביש מתחיל בדרך "רגילה" (סטנדרט בולגריה למי שהתבלבל...) וממשיך ונהיה יותר ויותר שביל עיזים. שביל העיזים הזה מתאים לכל סוגי הרכב, אך צריך לנסוע בזהירות.
לאורך הדרך תיראו שלטים קטנים מעץ עליהם יהיה כתוב: Byala Reka/Ecopateka . השלטים קטנים, וצריך לחפש אותם. ברוב המקרים, הם יופיעו על עצים.
הדרך אורכת כ-20 דקות לערך, ובמהלכה תגיעו למעין אתר נופש שיושב על הנחל. ליד האתר יש התפצלות, קחו ימינה עד שתגיעו למנזר, שאחריו מתחיל השביל.
המסלול ידוע גם בשם White River Eco Trail.
ECO TRAIL, הוא בעצם שביל שנבנה בעזרת אלמנטים מהטבע. המעקות, הגדרות, הסולמות, כולם בנויים מעץ או משולבים באבנים מקומיות. והכל בנסיון לשמור על הצביון המקורי של המקום, תוך כדי מתן הזדמנות למטיילים לחקור את המקום.
בשביל עצמו יש נחל מקסים! ממש מקסים! יש מפלים, בריכות מים, גשרים ונוף מקסים - למי שעולה עד למעלה.
-
למה כן נסענו לבולגריהיכולתי להוסיף מהטיול הזה בלבד עוד מאות תמונות, אבל אני מרחמת עליכם... אך אל תשכחו שזו רק טעימה. זהו באמת ובתמים מסלול מקסים!
אנחנו מסיימים את המסלול שלנו מרוצים ומחוייכים, אבל, גם רעבים. אנחנו עושים חשבון קצר שהדרך חזרה תיקח לנו לפחות 20 דקות ומחליטים לנסות את המטבח המקומי.
אתם שואלים מה זה מטבח מקומי באמצע הטבע? שאלה מצוינת. אבל התשובה פשוטה מאוד. בדיוק כך, באמצע הטבע המקסים הזה יושבת לה מעין מסעדה, תחת כיפת השמיים, או תחת ענפי העצים ומגישה את האוכל הכמעט הכי טעים שאכלנו בבולגריה! למה כמעט, כי אח"כ אכלנו בעוד כל כך הרבה מקומות טעימים, שאני לא רוצה להעליב אף אחד. האוכל מוגש בכלים חד פעמיים
, אתם יכולים להזמין, לעשות שוב את כל המסלול בטבע שרק סיימתם, לחזור, ואז אולי לקבל את המנות שלכם . אבל ההמתנה משתלמת. האוכל היה טעים טעים טעים! וכל כך זול.... אז תשמעו מה אכלנו: 2 סלט צ'ופסקה (גדול בבקשה), 2 צ'יפס עם בולגרית מעל (גדול בבקשה) בקבוק של מיץ דובדבנים (CAPPY), בקבוק מים מינרליים, לחם בולגרי שאני לא יודעת מה שמו, אבל הוא טעים בטירוף!, 3 מנות בשרים, מנת ירקות על האש, 2 בירות, 3 קינוחים. כמה עלה? 30 לבה!!! 15 יורו!!!
-
למה כן נסענו לבולגריההיום אנחנו ישנים ב KALOFER במלון דירות הנקרא Tsutsovi House. זו פינת חמד בעיירה אפורה למדי. בתוך מתחם המלון יש גינה יפהפיה בה ניתן לשבת עם כוס בירה ולהנות מהשקט. החדרים הם חדרי מנזר
, הכוללים שתים או שלוש מיטות ( מופרדות כמובן ), תמונות של קדושים וגם ספרי קודש. כאשר אנחנו פוגשים את בעל המקום אנחנו מיד מקבלים ליד ספר בעברית! שאמור להסביר לנו מדוע הנצרות היא הדרך הנכונה והבלעדית עבורנו. אחרי ההרצאה הדתית אנחנו מקבלים המלצה לבילוי בפסטיבל מקומי שמתקיים הערב. על הפסטיבל אנחנו דווקא רוצים לשמוע...אני לא יודעת מה גילאי הקוראים שלי כאן בסיפור אהבה הזה, אבל כשאני הייתי ילדה (לפני 100 שנה בערך...) ככה נראה אצלנו יום העצמאות. לקחו שטח שהיה ישר מספיק בשביל להקים עליו במה, בנו כמה דוכנים מסביב, ברקע השמיעו מוסיקה וכולם רקדו ואכלו.
אז ככה גם נראה הפסטיבל הבולגרי שלנו. דוכני מזון, דוכנים עם תוצרת מקומית שכללה ממתקים לרוב, עוגיות, ריבות ודבש, המון חלקום במיליון טעמים (טעמתי את כולם!), כלי בית מסורתיים במחירי רצפה (צלחות במחיר של לב אחד, סירים במחיר של 8 לב!), עבודות יד שונות כגון גרביים ומפות בעבודת יד ועוד.
האוכל - (אז מה אם אכלנו בטבע לא מזמן?) כלל שיפודים טעימים להפליא, צלחות צ'יפס, קבבצ'ה כמובן, ובירה בשפע....
הפסטיבל היה פשוט, לא מתוחכם לא ראוותני - וזה היה היופי שלו. פסטיבל בולגרי נעים וטעים, שאנחנו היינו בו האטרקציה המרכזית עבור הבולגרים - שכן היינו התיירים היחידים שם.
-
למה כן נסענו לבולגריהנקרע לי הלב מקנאה. אני רואה שגם מזג אוויר פינק אתכם. היינו בכמה פסטיבלים כאלה ב- 15 לאוגוסט כל פעם. יש לך מושג לכבוד מה היה זה שביקרתם בו? אני לא מפסיקה להיאנח וללחוש "כמה התגעגעתי".
-
למה כן נסענו לבולגריהמיכל, איזה יופי,תודה על הקרדיט, שמחה שנהניתם.
