טיולי מונדיאל
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרוןשמוליק,
איזו יופי של שרשור פתחת פה, למרות שאינני חובבת כדורגל ביום-יום את המונדיאלים אני דווקא מאד מסמפטת, כנראה בגלל הפן התרבותי, כלל עולמי שלהם ולכן אני מאד מתחברת לסיפורים שלך ושל דני.
והנה שני זכרונות 'נשיים' מארועי מונדיאל:
מונדיאל 82: כמתבגרת צעירה הייתי בעד נבחרת הדוגמנים האיטלקית ואפילו היה לי פוסטר של פאולו רוסי על הקיר....
מונדיאל 98: אני וחברתי ט' צופות יחד עם הבעלים לעתיד במונדיאל ואוהדות נבחרות ע"פ אחוז החתיכים שבהן, כך למשל התקבענו על נבחרת הולנד, ש"בזכותנו" הגיעה עד חצי הגמר....
ומאז אנחנו בעד ההולנדים, כולל הילדים. זוכרת היטב את האכזבה מלפני ארבע שנים, אבל אתמול היה סיפתח מעולה ומקווה שימשיך כך....
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרוןטוב, אז אם בענייני וידויים אנחנו, אני מודה שגם לי יש עבר "שחור" של אהדת הנבחרת האיטלקית בשל שיעור החתיכים שבהם. זה לא רק מראה חיצוני מצודד, שבזה חוטאים גם עממים אחרים, אלא היופי האיטלקי שהוא גם סקסי בעיני. מאוד.
קריטריון הכדורגל לא משמעותי אצלי - אני נסחפת בו אחרי תגובות בני משפחתי (שגם הם, מצידם, לא מומחים או אוהדים מובהקים).
הקריטריון של "מי צרר/צורר יותר את היהודים" קצת מורכב, כי בינינו מי לא צרר אותנו בפרק כזה או אחר של ההיסטוריה, ולכן בעטיו אני פוסלת רק את הגרמנים.
שמוליק, הסיפור שלך ריגש אותי מאוד. לצערי עבדתי בין השנים 2009-2012 בחברה גרמנית ענקית שרכשה את החברה הישראלית בה עבדתי לפני כן, והחוויה הזו היתה לי קשה וטראומטית, באשר היא מתחה קו ישיר וברור בין עבר להווה בתרבות הגרמנית ובסגידתה לצייתנות עיוורת למקור סמכות באשר הוא מקור סמכות, ולכוחנות.
וזאת מבלי להתעלם מכך שיש גרמנים טובים, שלגרמניה תרומה נכבדת מאוד לתרבות העולמית במגוון תחומים (שהקרוב ביותר ללבי הוא המוסיקה - באך, בטהובן, ברהמס...), ושיש גם יתרונות לסדר ומשמעת.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרוןמיקה ויונה וקשת,
אחד הדברים היפים בעיני במונדיאל הוא ריבוי זוויות הראייה וההסתכלות. הארוע הוא ממש - אבל ממש - לא חד ממדי, במיוחד שנמצאים בטבורו.
זה כמו חדר של מראות נשברות. בכל נקודה בה אתה עומד התמונה משתנה.
המראות כולן מאוד צבעוניות והמוסיקה נהדרת, ובפנים - המון תמונות. מכל מיני סוגים.
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרוןואגב אהדה לנבחרת כזו או אחרת, אני חושב שאפשר לאפיין בגסות מספר מחנות בארצנו הקטנטונת -
הנבחרות הזוכות לאהדה ׳מסורתית׳ ורבת שנים -
נדמה לי שברזיל והולנד מובילות את הקבוצה הזו.
הרבה בזכות הכדורגל השמח והאטרקטיבי שאיפיין את הנבחרות האלה ברוב התקופות.
הנבחרות הזוכות להיות במחנה משל עצמן -
אנגליה והאנגלופילים למשל...
רבים מהם עוד בוגרי משחק השבוע המיתולוגי מימי חמישי של הערוץ הראשון.
וגרמניה כמובן ששנים רבות היתה שנואה על חלק גדול מהישראלים - וקצת פחות על מביני הכדורגל.
במונדיאלים האחרונים - גם בשל שינוי שעבר על הכדורגל הגרמני, שילוב מהגרים בנבחרת, מאמנים צעירים ומאוד התקפיים - יש מגמת שינוי בולטת.
הנבחרת ׳ שמפתיעה וגורפת אהדה -
פעמים רבות זו נציגה אפריקאית שמפתיעה ומתקדמת או שמציגה כדורגל אטרקטיבי במיוחד - כמו גאנה במונדיאל הקודם או נציגה אירופאית / אמריקאית שלא נמנית על ׳הגדולות׳.
קטגוריית נבחרות החתיכים -
אני מניח שהאיטלקים מובילים את המחנה הזה ללא עוררין.
נבחרות ארצות המוצא - לא יודע אם לפולנים יש הרבה תמיכה אבל לארגנטינה, לאורגוואי ואפילו לרוסיה - יש קהל מקומי שאוהד עוד מימים עברו.
הנבחרות הערביות - אותן הקהל הישראלי מתקשה לעכל. תערובת של קנאה, שמחה לאיד והערכה שמתחלפות זו בזו.
ובטח שאפשר למצוא איפיונים נוספים...
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שנייהאנחנו בקלן. היום בערב יש משחק ואנחנו מחזיקים בכרטיסים יקרי ערך.
נוסעים בחשמלית. א׳ עידכן שביום של משחק - כרטיס המשחק מקנה נסיעה חינם בתחבורה הציבורית. פטנט נפלא - נכון?
אני לא רגוע. אני חוקר אותו ומציק. מה זה ׳יום משחק׳, האם זה בכל התחבורה הציבורית או רק זו שמובילה למגרש ועוד כהנה וכהנה.
א׳ הודף את שאלותי בהכירו אותי וביודעו שממילא שמץ של חשש ישאר שם.
עולה כרטיסן. מסיבה לא ברורה, הדמות הזו תמיד מעוררת אצלי חשש לגמרי לא מובן בהתחשב בכך שלא עלה על דעתי מעולם לסוע ללא כרטיס...
כעת - החשש שלי מתעורר ביתר שאת ואני פונה לא׳ בהתרסה - ומה תגיד לו אם יסתבר שטעית?
א׳ מתעצבן ומשיב לי - אני אסביר לו שבעקבות הנסיעות של הסבים והסבתות שלך ושלי ברכבות כאן - אנחנו רכשנו זכות לנסיעה בחינם ברשת הרכבות בגרמניה - לעולמים.
בעודו מסיים להגיד לי זאת - הוא מראה לכרטיסן את כרטיסי המשחק וזה מחייך - מודה לו מאוד ומאחל לנו נסיעה טובה ומשחק מוצלח.
סוף זיכרון.
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שלישיתמונדיאל 2006.
שלב הבתים נגמר. משחקי שמינית הגמר החלו. הגרמנים מנצחים את שבדיה והם על גג העולם.
הקרנבל בעיצומו. נהרות של אופטימיות.
הגבולות מטשטשים. סוף סוף אנחנו אזרחי העולם - עולם המונדיאל, וזהו עולם כל כך שמח וסולידרי.
אנחנו במלון, מנהלים שיחה סוערת עם אזרחים נוספים בעולם הטוב הזה אודות המשחקים שהיו ושיהיו, אודות המקומות שהכי כדאי לנפוש בהם ועוד סוגיות הרות גורל מעין אלה.
תותים בקצפת, פריחה בחלון הזכוכית הגדול והטלפון מתחיל לצפצף ולצפצף.
אינטואיטיבית היד נשלחת אליו. הודעות מישראל. אירוע קשה בכרם שלום. חייל ישראלי נחטף. הממשלה מגיבה ... כוננות ... דם אש ותמרות עשן.
הבועה מתנפצת ... בשולחן ליד ממשיכה להתנהל השיחה ביקום האחר וצעקה מבליחה בראשי -
למה???
למה אנחנו לא יכולים להיות - ולו לרגע - כמו כולם ...
סוף זיכרון
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה רביעיתעוד נחזור לגרמניה 2006, אבל עכשיו - אולי בגלל ההד שכאן - הזכרון לוקח אותי לדרום אפריקה 2010.
א' ואני במטוס.
שעות ארוכות של טיסה מעייפת שעומדת סוף סוף להסתיים.
מפלס ההתרגשות עולה לקראת הנחיתה ביוהנסבורג.
שדה התעופה חגיגי ושמח ועוטה חג.
השוטרים והשוטרות, אנשי ביקורת הדרכונים, המנקים והמנקות - כולם נראים מאושרים לבואנו - והמומים - בו זמנית.
הם לא חשבו באמת שכולנו נבוא. הם כל כך שמחים שבאנו.
עוברים את כל הפרוצדורות, מקבלים את הרכב ששכרנו. החלטנו שלא ללון ביוהנסבורג עצמה.
א' - בעבודת נמלים - מצא לנו מקום לינה מופלא - מין שמורה קטנה במרחק של כ - 40 דקות מיוהנסבורג, שבמרכזה בונגלוס מחמר כתום ואגם וטבע. המקום המטריף הזה מנוהל על ידי הודית חביבה שגרה בדרום אפריקה שנים רבות (ויודעת להכין אוכל הודי מצויין - על כך אולי בהמשך).
אנחנו מזינים את הכתובת בג'י. פי. אס ונוסעים.
מאוד מאוד מופתעים מאיכות הכבישים הפנטסטית. האוטוסטראדות נהדרות. נוסעים לנו ובולעים את המראות עד שיורדים מהכביש הראשי בשתי פניות שמאלה בדרך אל השמורה שלנו... עוד כעשר דקות או רבע שעה ואנחנו שם.
פנינו... הדבר הבא שאני מרגיש הוא שאנחנו עפים. נכנסנו לתוך בור מזוויע באמצע הכביש, הרכב מטלטל לצד השני וממול מגיע רכב מסחרי, אני עוצם עיניים ומספיק לחוש צער עמוק על מה שעומד להתרחש. א' - אלוהים יודע איך, מצליח בשנייה האחרונה לייצב את האוטו ולחזור למסלול.
אני מרגיש את הלב דופק גם עכשיו.
אנחנו מסדירים את הנשימה ומגיעים למה שיהיה עבורנו בית בתקופה הקרובה.
אנחנו פוגשים את המארחת. לאחר מפגש נימוסין, א' מפנה את תשומת ליבה לבור האיום הזה ושואל האם עומדים לתקן אותו בקרוב ומדוע לא הוצב שם שילוט שהרי זה ממש סכנת נפשות....
המארחת שלנו מסתכלת עליו בתערובת של חיבה ורחמים.
היא מסבירה לנו, לאט -
יש כבישים לבנים ויש כבישים שחורים. עדיין.
את האוטוסטראדות בנו הלבנים עבור הלבנים. הן שימשו אותם. הם כמעט ולא נאלצו לרדת מהן.
הכבישים האחרים - אם אפשר לקרוא להם כך - שימשו את השחורים. הם כמעט ולא תוחזקו, וגם כיום, הדברים קורים במקצב שמאפיין מאוד את דרום אפריקה... דמיינו צבים בריצת מרתון.....
בימים הבאים, נתקלנו לעיתים בעבודות בכביש.... זה אמר עשרים פועלים יושבים.... פועל אחד מניף לאיטו איזה פטיש למשך רבע שעה ואז הם מתפנים מהמקום.
ברוכים הבאים לדרום אפריקה המופלאה למרות הכל.
סוף זיכרון.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה רביעיתשמוליק
אחלה רסיסי זכרונות אתה מביא לכאן,חלק מעוררי נוסטלגיה חלק עוכרי שלווה(להלן)
לא אשכח שכשחזרתי הביתה אמרתי לאשתי שהתאהבתי בגרמנים.זה היה כמעט בגידה שישראלי יגיד את זה ב-2006 ולכן שיתפתי רק את אישתי והיא לא כל כך הבינה על מה אני מדבר. הפעם הקודמת שהיינו בגרמניה היתה 11 שנים לפני ואז זכרנו גם את גרמניה וגם את אוסטריה כמקומות יפים עם אנשים חמוצים קימעה,קרים למדי.
2006,איפה קרים ואיפה חמוצים.כאילו השתנה להם הDNA. חביבים,מכניסי אורחים,משתדלים לעזור בכל מאודם,אנשי שיחה מעניינים - רק מילים טובות.
חזרתי מהופנט. עם חברים קצת צינזרתי כדי שימשיכו להיות חברי.
לשמחתי ב-2007 חזרתי עם האישה לשבוע ברלין. כשהגענו הביתה היא אמרה לי שהיא מבינה מצויין מה התכוונתי כשחזרתי מהמונדיאל.נשמתי לרווחה,אני לא המשוגע היחיד
בפוסט על החטיפה(כמה אקטואלי..) שברת לי איזה מיתוס.כל השנים שעברו היה לי בראש "איזה בסדר הממשלה שלא נכנסו ללבנון בזמן המונדיאל. חיכו עד שייגמר,נתנו ליהנות ואז עשו מלחמה".. ואז פתאום הזכרת את גלעד שליט.רצתי לויקיפדיה וגליתי שאכן,ב- 25 ביוני זה קרה. אני הקדמתי את החזרה ל-20 ביוני כדי להספיק להופעה של רוג'ר ווטרס וכל כך הייתי באופוריה בתקופה של אחרי הטיול שזה קצת עבר לידי.איזה תזכורת מצמררת..
והפוסט האחרון על דרא"פ. הייתי עם אשתי בדרא"פ מספר חודשים לפני המונדיאל וזה היה טיול החיים שלנו.הצלחנו לא לקבל את דרא"פ לפנים בחלק השלילי אלא כמעט רק בחיובי,למרות ששמענו המון סיפורים. הסיפור שלך קצת שופך אור אחר ואמיתי על מדינה שמצד אחד היא נס,לא פחות, מצד שני היא מדינה עם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה(בעצם כמו ברזיל...)
כל הכבוד על הכתיבה-אתה זורק אותי אחורה בזמן וזה כיף..
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה רביעיתדני,
איזה מזל שאתה כאן ....
זה שווה לפחות עוד זיכרון או שניים
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה רביעיתסמיילי מחייך אבל עם קריצה.............
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה חמישיתדרום אפריקה 2010
הזכרון נודד לרסטנבורג. שלב שמינית הגמר מפגיש את גאנה עם ארצות הברית.
הבאפנה באפנה האהובה - נבחרת דרום אפריקה - כבר הודחה בסיום שלב הבתים למרות הופעה הירואית ששבתה הרבה לבבות.
האפריקאים כולם מתאחדים מאחורי גאנה - הנציגה האחרונה של היבשת.
אנחנו - שבשלב זה כבר התאהבנו - צועדים ביחד איתם למגרש - ים של אנשים. לב ענקי אחד שפועם בצבעים מרהיבים.
השירה האדירה, הריקודים הבלתי פוסקים, שמחת החיים - יוצרים אווירה מחשמלת ומטורפת.
האמונה שאפשר לנצח שורה בכל ובשלבים מסויימים נדמה שאנחנו נמצאים בהיכל תפילה ענקי.
מהצד השני - אוהדי ארה"ב מראים שגם הם יודעים לעודד. ביל קלינטון מצטרף אליהם.
בחלוף חמש דקות נבחרת גאנה עולה ליתרון. השמחה ביציעים אדירה וחוצה גבולות. גאנה הנהדרת (עם ג'ון פנטסיל 'שלנו) ממשיכה ללחוץ אך לא מצליחה לשוב ולהבקיע.
האמריקאים לא נשברים והם משווים במחצית השנייה.
המשחק הולך להארכה. ניתן לחתוך את המתח בסכין.
הדקה היא הדקה ה - 93. אסמואה ג'יאן מבקיע שער ניצחון אדיר לגאנה.
חולפת עוד כחצי שעה עד שנקבעת מיני היסטוריה. זו הפעם השלישית בלבד בתולדות המשחקים שנבחרת אפריקאית מעפילה לשלב רבע הגמר.
המגרש נדמה לזירת חיבוקים אחת גדולה. לא ניתן לתאר את האושר, את הגאווה, את האהבה. לא ניתן לתאר את השמחה הפורצת בכל דרך ביטוי אפשרית. היבשת השחורה ניצחה את שליטי ועשירי העולם. לא פחות.
אצלנו בלב - לבנים שכמונו - זורם עכשיו בעוז דם שחור.
סוף זיכרון
נ.ב.
היום בלילה ארה"ב וגאנה נפגשות שוב.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שישיתדרום אפריקה 2010
זהו למעשה יום הטיול הראשון.
אנחנו נוסעים לרסטנבורג.
יש לנו כרטיסים למשחק שמתקיים בערב. יוצאים מהשמורה שלנו לכיוון העיר במטרה לצפות במשחק המוקדם ב - fan center המקומי הממוקם בפרבריה.
למי שלא מכיר - מדובר במתחמי אוהדים המוקמים באזורים רבים, בעיקר בערים בהם מתקיימים משחקים, בהם מוצבים מסכי ענק, מתקיימות פעילויות שונות, כמובן שנמכרת בירה ושאר שתייה מכל מיני סוגים ובעיקר - מתרכזים המוני אוהדים לצפות במשחקים.
כתמיד - אין גישה עם הרכב ממש עד למתחם האוהדים, ואנו מחפשים את השילוט המכוון למגרשי החניה. מצאנו אותו. מגיעים לשטח של דשא בתוך שכונת מגורים בסמוך לחנויות - שהוכשר כמגרש חניה - כך לפחות על פי השלטים במקום - אלא שאין שם נפש חיה ושום רכב אחר.
אנחנו יודעים שהקדמנו מאוד והמשחק המוקדם מתחיל רק בעוד כשעתיים.
לאחר כל ההזהרות שקיבלנו בבית - חוששים 'להשאיר את הרכב לבד' אבל א' - אופטימי ומאמין באדם כהרגלו - אומר לי בפשטות שזה בדיוק מה שאנחנו עומדים לעשות.
אני מוציא את המצלמות. ערמה של דיסקים משובחים וכבדים למשא נשארת באוטו ואנו בדרך למתחם (כמעט) נטולי דאגות.
הזמן עובר בנעימים. אוכלים, שותים, משחקים כדורגל, צופים במשחק המוקדם, נחים קצת, פוגשים ישראלים נוספים שנותנים לנו את הכרטיסים שהם קיבלו עבורנו, מדברים ומשתהים במקום ולבסוף - הם מבקשים לסוע אחרינו לכיוון המגרש שכן אנו הספקנו לסקור את הצירים כבר בבוקר.
הם חנו במקום אחר. מסתבר שזו החניה העיקרית ואנו חונים במגרש צדדי קטן שהוקם 'ליתר ביטחון'. הסברנו להם היכן אנו חונים וסוכם שהם יגיעו לשם.
בחוץ - חושך. אנו צועדים לבדנו לעבר מגרש החנייה שלנו. בניגוד לכל מה שנתקלנו בו עד אז ומאז - לא רואים אנשים. בכלל.
הרכב שלנו ניצב במקומו - בודד בצמרת כשהיה. אנחנו רואים מרחוק שהחלון פתוח ואני מקלל בשקט.
לפתע - אני קולט דמות כהה מאחורי אחד העצים בסמוך ממש לרכב שלנו.
למוד סיפורי בלהות שסיפרו לנו מפחידנים למיניהם קודם לנסיעתנו - אני מפנה את תשומת ליבו של א' ומתכוון להתחיל לרוץ... רחוק משם... .
א' דורש ממני להרגע ומשיב לי בנונשלנטיות אופיינית שאני מדמיין ושאפסיק לבלבל את המוח. טוב חשבתי - אני כנראה באמת מעט מעורער.
כשא' לוחץ על השלט - הדמות שהזיתי ושלא היתה קיימת - קופצת ממקום מחבואה המשוער - וא' - שלא מעריך במיוחד את חוש הראייה שלי - נראה מופתע למדי בלשון המעטה, וכמי שהיה שמ גם הוא לקפוץ - רחוק הרבה יותר - אבל הוא נאלם דום - ואז התמונה מעט מתבהרת.
לנגדנו ניצבת בחורה כהת עור צעירה, מתולתלת ומבויישת, לבושה במדי המתנדבים הדרום אפריקאיים (בהם פגשנו למאות בהמשך).
היא מספרת לנו שלפני למעלה משלוש שעות היא קיבלה הוראה מהאחראי עליה לשמור על מעט הרכבים שחנו במקום. הוא אמר לה שהוא מניח שבתוך כשעתיים כולם כבר יצאו מהמתחם והיא תוכל ללכת הביתה. פרט לרכב שלנו, המעטים שעוד היו אכן עזבו אפילו קודם אבל היא חששה להשאיר את הרכב שלנו לבד - במיוחד כשהיא ראתה ששכחנו לסגור את החלון (אידיוט שכמוני) ולכן היא נשארה להשגיח.
כשהתעשתנו ויכולת הדיבור חזרה אלינו - אנו חשים אי נעימות עצומה וא' שואל להיכן היא צריכה להגיע כעת וכיצד היא תחזור לביתה.
היא משיבה שאנו כלל לא צריכים לדאוג. במרחק של כ - 45 דקות הליכה ברגל לערך היא מגיעה לתחנת האוטובוסים של רסטנבורג ומשם היא תיקח אוטובוס הביתה.
א' לא מוכן לשמוע על כך. הוא מתעקש להסיע אותה לפחות לתחנת האוטובוס. הבחורה מתרצה לבסוף - ושמחה למדי - והיא נכנסת ויושבת לצידו של א'.
בזמן שאנו מתניעים ומתחילים להתקדם לכיוון היציאה - החברים מהמתחם מתקשרים ומודיעים שהם ממתינים לנו ביציאה... בעודם מדברים הם רואים אותנו.
לאחר שקט של כמה שניות, הם שואלים אותנו האם נחטפנו, ואם לא - מה בדיוק אנחנו חושבים שאנחנו עושים.
א' מסביר בשמחה וכך השיירה הקטנה שלנו יוצאת לדרך בסמטאות ורחובות שהולכים ומשתנים לנגד עינינו המשתאות ועד לתחנה. בדרך - אנו מפטפטים עם הבחורה הנחמדה, לומדים מעט על שגרת יומה ומנתחים את תוצאות המשחקים
כשאנו מגיעים אל היעד - נכון לנו עוד מחזה סוריאליסטי כאשר השוהים במקום - שכפי שתוכלו לנחש איש מהם לא נמנה על בהירי העור דווקא - נועצים מבטים מופתעים למדי במחזה שכנראה אינו תדיר במיוחד עבורם - שני הרכבים שלנו על נוסעיהם הנעצרים להם בנחת כשמאחד מהם יוצאת הטרמפיסטית המחוייכת שלנו ומנופפת לנו לשלום.
סוף זיכרון.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שישיתענק.פשוט ענק....
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתעם דאג וטוני אנו שוב צועדים אחורה במנהרת הזמן למונדיאל 2006 בגרמניה.
הגיעה שעת חצות של הסינדרלות - עבורנו - הכרכרה מחכה לנו בבריסל ועצוב לנו שהגיע היום לעזוב ולחזור הביתה כשמסביב החגיגות בעיצומן. מתיקות נמסכת בעצב לקראת האיחוד המתקרב עם המשפחות המפרגנות.
א׳ מזכיר לנו להיות מתונים בארוחת הבוקר שכן - לאחר חיפושים מרובים - הוא הזמין עבורנו מתנת פרידה בעטיפה נוצצת לה שני צדדים. גם ארוחה משובחת במסעדה מובחרת בדרכנו לבריסל וגם - בהולנד!!
אריזות, פרידות מרגשות ונסיעה לא ארוכה והנה אנחנו בהולנד והנה אנחנו במסעדה.
המלצר המעונב וחמור הסבר שמתגלה בהמשך כבעלים החביב של המקום מבין לאחר שיחה קצרה שאנו נמנים על משוגעי הכדורגל והוא מפשיר מייד.
מתקיים דיאלוג מקיף אודות ההזמנה והיינות והוא סר לכיוון המטבח.
בשלב זה אני מוצא את עצמי מפזם בהיסח הדעת שיר אוהדים אותו שר הקהל הגרמני בכל משחק בו היינו בשמחה צחוק וריקודים. המנגינה קליטה ואני שר את המילים הראשונות בלבד שקלטתי -
Ohne holland
ומשלים את החסר באמצעות המילים האלמותיות - טה טה טה טה טה וכו׳.
ושניה וחצי בערך לאחר שמצאתי את עצמי מפזם - מצאתי גם את מרפקו של א׳ תקוע במותני - ואולי ״חשתי ..... בעוצמה בלתי מבוטלת״ היה תיאור טוב יותר.
כמובן שהתפתחות מפתיעה זו קטעה באחת את הזמר, וליוותה אותה שאלה בטון מעט רטורי שמצאתי שהופנתה דווקא אלי במטרה לברר האם אני מפגר.
בהיותי משוכנע בתוך תוכי שלא, ומתוך מחשבה נוספת שעברה בי שגם א׳ לא אמור לסבור כך - שאלתי אותו מה בדיוק הוא חושב שהוא עושה ומה עוללתי על מנת לזכות בתשורה מרפקית זו.
א׳ - דובר הגרמנית למי שלא נכח בפרקים הקודמים - הסביר לי באיטיות המיועדת לרפי שכל שבזה הרגע אני שר על אדמת הולנד ובמסעדה הולנדית את פזמון האוהדים הגרמניים השנוא על ההולנדים והמסביר כמה טוב יותר יהיה במונדיאל ללא הנוכחות הכתומה.
א׳ הוסיף והסביר שרק שנאה אחת מתחרה בזו השוררת בין הגרמנים להולנדים - היא מדברת באנגלית ונצפתה לאחרונה כאן בשרשור של ליאור.
א׳ סיים את דבריו באומרו שלא כל כך אכפת לו אם אחטוף קצת מכות שכמובן מגיעות לי אבל הוא בשום פנים לא יסכים שאחריב לו את הארוחה אותה הוא תכנן כל כך הרבה זמן.
סוף זכרון.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתפתחתי את השרשור למרות שמונדיאל לא ממש מעניין אותי, אבל חשבתי שיהיה כאן משהו מעניין, סוף כל סוף, הרבה ארצות מעניינות משתתפות... ונפלתי על השורה שמקנה זכות נסיעה לעולמים ברכבות גרמניה....
אני אחזור לקרוא מהתחלה, כל שורה...
רבקה
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתשמוליק אתה מספר בחסד! נהניתי מאד לקרוא את סיפורי המונדיאל שלך. עשית לי חשק לאיזה טיול מונדיאל משל עצמי. אז עוד 4 שנים אני ברוסיה?
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתרבקה - האבחנה שלך אותה סיכמת במשפט כה קצר אודות פוטנציאל העניין במונדיאל שאינו קשור ישירות למשחק עצמו (פוטנציאל שלגמרי לגמרי מתממש) - חדה בדיוק כמו התמונות המהממות שלך עליהן אני מתענג באשכול השכן. הלוואי שיכלתי לצלם ככה.
בעצם - זה המסר העיקרי שאני מנסה להעביר - המונדיאל הוא כל כך כל כך הרבה יותר מכדורגל.
ענת - המון תודה. כייף גדול לקבל מחמאה כזאת במיוחד ממספרת כמוך - ואני ממתין ביחד עם כולם לפרקים הנוספים בסיפור סין הנפלא שלכם. אני האחרון שיכול להגיד משהו בנוגע לתירוץ המצויין שנתת - לעיכוב בסיפור ...
ואת כמובן צודקת לגמרי - המונדיאל הבא יתקיים ברוסיה ואני מבטיח לך שאם תסעו - את והילדון - צפוייה לכם חוויה אדירה ששניכם תנצרו לשנים רבות.
אחרי ההפוגה הברזילאית הזאת כשהמונדיאל שם ואני כאן - אני מקווה מאוד שיתאפשר לי לסוע לרוסיה.
ועוד טיפ שאולי ישבה לבבות נוספים - בעוד שנתיים יתקיימו משחקי היורו (בעצם - ׳המונדיאל׳ רק של אירופה - ראו את הפוסט שפרסם דני על היורו האחרון באוקראינה למשל).
היורו הזה ייערך - תחזיקו חזק - בצרפת.
קשה לדמיין שילוב טוב יותר ....
מארגנים טיול פורום?
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתיורו בצרפת? איך פספסתי את המידע הזה עד עכשיו? ואו. זה נשמע טוב...
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתזה נשמע מצויין ....
רישמי ביומן - 10.6 - 10.7 ב - 2016.
בלינק כאן תוכלי לקבל עוד לא מעט פרטים - כולל תוכנית המשחקים באיצטדיונים השונים.
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתשמווליק,
התענגתי מכול תמונות הזיכרון שלך!
אתה ענק!!!!!
יש עוד???
נילי
(אין לי מושג בכדורגל העכשווי- אולי כי הייתי בת בכורה לאבי, שהיה אוהד שרוף של הפועל רמת גן, ועד גיל 10 צפיתי בכול משחק שלהם...)
