טיולי מונדיאל
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתנילי,
תודה מקרב לב!
האם משמעות הדברים שגם את רמת גנית (לפחות במקור)?
נדמה לי שאנחנו קבוצה לא קטנה כאן ...
אוהדי הפועל ר"ג של פעם היו קבוצה מאוד מיוחדת ומגובשת ואני מבין שבילית לא מעט בילדותך במכתש המיתולוגי...
ולשאלתך - אכן יש עוד... חסר רק זמן.... אבל אני בהחלט מתעתד לעשות מאמץ ולהשתדל להמשיך עוד קצת...
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתשמוליק,
במקור אני רמת גנית. תיכון בליך.
עדין אמי ואחי ברמת גן באותה שכונה.
ביליתי במכתש עד שאחי גדל והיה בן 4. הוא החליף אותי כמלווה צמוד של אבי. מה גם שהפועל רמת גן המיתולוגית עלתה לליגה העליונה, והצפיפות במגרשים הפכה לבלתי נסבלת....
אחי ,לעומתי, שרוף על כדורגל עד היום, ומשחק עם חברים בכול שישי אחר הצהריים...
נילי
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתגרמניה 2006
אנחנו בקלן.
ברחובות קרנבל ססגוני של אוהדים בשלל צבעי הקשת.
מבקרים בקתדרלה המדהימה ויושבים לאכול ארוחת צהריים.
באותה המתכונת של חמוצים/פיתות אצלנו - כאן - עוד לפני שמוגש התפריט, נוחת על שולחננו מגש עגול ועליו ארבע כוסות בירה קלש (Kölsch).
בירה צוננת, חלקה וטעימה מאין כמותה וכשיש גם refill - העולם הופך אט אט לשמח יותר, גם אם טיפ טיפה מטושטש...
בתום הארוחה נותר עוד זמן מה עד לתחילת המשחק הקרוב אותו אנו מתכננים לראות במתחם האוהדים הענק בעיר, וכשמצב הרוח טוב כל כך וקלש זורם בעורקים - מה טיבעי יותר מלבזבז מעט (או הרבה) כסף על מזכרות מונדיאל?
מזה כמה ימים שאני חושק בגביע העולם הקטן הזה בתוך קוביית הזכוכית - וכעת - כשאדי האלכוהול מגדירים מחדש את סדרי העדיפויות האמיתיים - אני נפרד מסכום מופרז לחלוטין ואוסף לחיקי את הגביע.
עכשיו אנחנו מוכנים ומזומנים להכנס למתחם האוהדים אותו כבר ממלאים אוהדי אנגליה ושבדיה הנמצאים בקלן לקראת המשחק הצפוי מאוחר יותר היום בין שתי הנבחרות.
אני והגביע שלי - ביחד עם א' מיודענו וצמד החברים - צועדים בגאון לעבר הכניסה ולקראת הבדיקה השגרתית בפתח - ואז - שומו שמיים - מודיע לי הגרמני שעל השער שהגביע שלי לא יוכל להכנס...
כל הסבריי שהוא מפחד להשאר לבד, שיהיה לו קר, שזו מזכרת רשמית שנקנתה לאחר שפיפ"א שדדה אותי לאור היום וניצלה את מצבי - נתקלים בחומה בצורה גרמנית ובקיצור - דבר ללמפה.
אני מתעקש שלא לאבד בתוך דקות את הגביעון שאך זה מכבר נרכש וכבר התקשרתי אליו כל כך - ודורש לדבר עם הפקיד האחראי.
זה אכן מגיע - גבוה יותר מקודמו והוא בוחן אותי בעניין הדומה לזה אותו אני נוהג להפגין בעת שאני מבקר באקווריום.
הוא לגמרי מבין אותי והוא גם מספר לי שהוא לגמרי לא מתכוון לסטות מהנהלים.
לאור האמפטיה שהוא חש - הוא גם מסביר לי את 'הרציונל', כלשונו, שעומד מאחורי העניין (ולא - כך הוא ממהר להוסיף - שזה משנה במשהו): החשש הוא שמא ברגע של אי שביעות רצון מסויימת מתוצאה כזו או אחרת - יפגוש הגביע הזכוכיתי והכבד שלי (למרות מראהו התמים) בפדחת לא מוכנה של מאן דהוא מרוצה מעט יותר - ואז יתחלפו היוצרות - ומצב רוחו של אותו ביש גדא מופתע יתהפך בעל כורחו ושלא בטובתו.
עכשיו החלטתי להחליף טקטיקה, הצלחתי להמנע מהערות שעוסקות ברציונליות ובעם הגרמני - ושאלתי את הבוס המקומי מה הוא מציע.
על מנת שלא תטעו - ניסיתי לנדב בעצמי מספר אופציות, ואפילו הייתי מוכן להפקיד את גביעונצ'יק שלי למשמרת בידיו החסונות, אך מסתבר - לאחר בדיקה - שבוצעה גם בוצעה - שגם אופציה כזו טרם מצאה דרכה לנוהל הרלוונטי.
הבוס מבקש לקיים התייעצות דחופה עם הדרגים הבכירים. הוא מרים טלפונים. הוא נעלם לזמן מה וחוזר עטור נצחון כשבידו מפה משורטטת היטב המוליכה אותי (לא יקח יותר משעה) לעבר תחנת הרכבת המרכזית במטרה לשכור תא שלם בו אוכל לאפסן את הגביע המלכותי בתמורה למספר מעות. ניסיתי להפגין הערכה עצומה לפתרון המדהים והמטופש הזה - לא כל כך הצלחתי ובמקום זאת שאלתי האם הגביע שלי יהנה בחדר החדש שלו גם ממקלחת ויוכל לצפות במשחק.
הסתבר שזו לא היתה טקטיקה כל כך טובה והשאלה הזו כלל לא שעשעה את המארח שהיה להוט במיוחד להפטר ממני סוף סוף.
ואז - רגע של תהילת עולם, ניצוץ של גאונות, או שמא - התחלנו להתפכח קצת - וא' פונה לעברי ושואל באגביות ובתמימות ובטון אוהד - תגיד, חתיכת דביל - לא יהיה עדיף שתקח כבר את הגביע המחורבן שלך, תשים אותו באוטו שלנו אותו השארנו בבוקר בחניון שמתחת למתחם ותאפשר לנו סוף סוף להצטייד מחדש בבירה ולראות קצת כדורגל?!?
גם מחשבותיי שלי החלו להתבהר בדיוק באותו הרגע ותמונה של אוטו וחניון במרחק שתי דקות מהמקום בו אני עומד - בהחלט צצה בראשי.
א' שלא היה עסוק יתר על המידה בענייני גינונים וטאקט ולא חשש שמא הבוס הגרמני יראה זאת בעין עקומה משהו - שלף את מפתחות הרכב מכיסו - זרק לי אותם באוויר ונפרד ממני.
ניסיתי לגמגם משהו לכיוון הבוס המאדים ולהבטיח לו נאמנה שאני כלל לא אשם, אבל אז הוא נפנה למזלי לעסוק בקרצייה אחרת ואני נמלטתי מהמקום.
הגביע הופקד אחר כבוד בתא הכפפות (שם יכל להנות מחטיפים) ואני שבתי למתחם מהצד השני כמובן, והצטרפתי לחבריי ולרכבת ארוכה של אוהדים אנגלים שיכורים שהיו עסוקים בשירה מלוא הגרון של השיר הידוע 'סטיב ג'רארד ג'רארד (לפי המנגינה של קיי שרה שרה - דוגמא קטנה לאיך שזה נשמע ) תחת גשם שוטף שהתחיל לרדת וממש לא הפריע לאיש.
סוף זכרון (וד"ש מגביעוני המחייך אלי כאן מעברו השני של השולחן)
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתכך אני מכיר את זה
סטיב ג'רארד ג'רארד אימפוסיבל פורטי יארדס הי'ס בטר ד'אן פרנק למפארד סטיב ג'רארד ג'רארד.
שמוליק נרשמתי לפוסט שלך ואני דוגם לראות אם יש חדש. אז קודם נהניתי מסיפורי המתח ווואלה אתה יודע איך לספר סיפור. עכשו פשוט התפקעתי מצחוק ואחר כך דוק של נוסטלגיה התפזר בחדר. או קלן קלן או שתיים שתיים או וולה אדיר של ג'ו קול או יום אחרון לפני החזרה הביתה.... ורק פיקנטריה קטנה - כיוון שיצא לי לראות את האנגלים בפאןפסט בנירנברג המשימה הפעם היתה לצלם שוודים וחשוב מכך - שוודיות.. מגיע למתחם ופוגש אוסף של מכוערים ,צעקניים ומסריחים מבירה. הכי לא שוודי שיכול להיות. מה פה קורה פה? ברור מעמיק מגלה שיש שני פאן זון בקלן משני עברי הנהר. נפלתי על מתחם של אנגלים בלבד.סוודיש-פרי.. מיהרתי לקחת את גופתי כל עוד רוחי בי ועברתי את הנהר. עברתי מהגיהנום לגן עדן וגן עדן כנראה מלא בשוודיות....
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעית -
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתדני,
לכבוד (גדול) הוא לי....
אבל תגיד - אחרי הפיקנטריה ואם כבר הגענו לגן עדן - דווקא עכשיו אין לך תמונות
(נדמה לי שאני כן זוכר כמה מהפוסט האדיר שלך על המונדיאל הזה לו נחשפתי כאן)??זוכר גם זוכר את שני המתחמים בקלן שהיתה למעשה עיר הבית שלנו.
ובאשר לוולה של ג'ון קול - ולפציעה של אוואן - איך אפשר לשכוח...
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתענק!!
הרגת אותי עכשיו, ולא נותר לי אלא להגיד -
you rest your case...
(באשר לחצי הראשון - זה צועד על הגבול הדק שקצת מעבר לו יונית כבר היתה עלולה להתערב...
)ואם כבר תמונות - עברתי עכשיו שוב על אלה ה מ ד ה י מ ו ת שלך ואני חייב לטובת מי שטרם ראה לצרף שוב לינק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעית -
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתהמשחק שוודיה - אנגליה בגרמניה ,כבודו במקומו מונח,אבל הוא אסוסיאטיבית לוקח אותי אל ה-שוודיה -אנגליה,ביורו 2012 קייב,אוקראינה(היו זמנים...)
(אני מנצל פירצה בתקנון,שאמרת שסיפורי כדורגל לא רק מונדיאל...)אלפי אלפי שוודים בפן זון הענק בקרשטיק שבקייב.נוכחות יפה גם של אנגלים ,אין מה לומר
הערב יורד,הולך לאיצטדיון האולימפי הלא רחוק. יושב במקום לא רע, ברקע צהוב מאסיבי של השוודים,משחק לא רע ואפילו אנגליה מוליכה במחצית(אנדי קארול,גול יפה בראש)
אחלה,נחמד,לא משהו לכתוב הביתהבמחצית אני מקבל טלפון מחבר שלי ע' - בוא מהר לבלוק 20 ואל תשכח להביא מצלמה
נדידת העמים,כלומר נדידת דני,בכל האיצטדיון הענק,חוצה את כולו,מחפש ומוצא את בלוק 20,מתאחד עם ע' בניו וחבריו. "קח" ע' מוסר לי אטמי אוזניים..אטמי אוזניים? הבדרום אפריקה היינו,מה זה צריך להביע?
ואז מתחילה המחצית השניה והכל מתבהר,אוהו,מה זה מתבהר. אנחנו כרגע בצנטרום של הצנטרום של הגרעין הקשה של אוהדי אנגליה,ולא רק - אנחנו מטר וחצי מתזמורת כלי הנשיפה-טרומבונים סקסופונים ומחלקת כלי ההקשה - תופי דוד אימתניים
ואיך אמר פוגי בבלדה על ארי ודרצ,י - הם לא מפסיקים לרגע..והם בווליום 11 מתוך 10
אני אומר לעצמי - חווית כבר משחקי כדורגל,חווית כבר חווית אוהדים,היית באנפילד אבל - דבר כזה עוד לא חווית. אתה בעיצומו של רגעי שבירת השיא של עצמך....(שלא לדבר שאנגליה ניצחה 3-2 במשחק מטורף,תארו לכם מה קרה ביציעים)לפני המשחק ובמחצית הראשונה - http://www.pbase.com/dkeshet/euro_2012&page=6
בצנטרום של הפיילה
http://www.pbase.com/dkeshet/euro_2012&page=7 -
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון - תמונה שביעיתדני,
מה שמשמח אותי במיוחד בתמונות הכל כך נפלאות שלך (שכמותן לא השכלתי לצלם) זה שאני יכול באמצעותן לחוש שוב את החוויה ממש כאילו היא מתרחשת עבורי עכשיו.
באמת המון המון תודה!
חוצמזה - איזה סיפור, ואיזה משחק זכית לראות - בתוך הלב הפועם והמרעיש של האנגלים...
לא רק מהפכים... לא רק 3:2, אלא גם שער ניצחון בלתי נשכח של וולבק ...
ככה זה נשמע עם שדרנים נורמאליים...
אוי England England ...
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק א'דרום אפריקה 2010
אנחנו מתעוררים בשמורה שלנו לעוד בוקר בהיר, צלול וקר.
יוצאים מבקתת החימר שלנו לשאוף אוויר וטבע וצועדים לארוחת הבוקר שם מצפה לנו המפגש היומי עם ג'ון.
ג'ון עובד במקום ותוך זמן קצר אנו מתידדים עם הבחור המדהים וטוב הלב הזה, שמקבל את פנינו בחיוך ענקי בארוחת הבוקר, ושמח מאוד לשוחח איתנו ולספר על עצמו.
לרוב - אנחנו כמעט לבד ולפעמים גם השכנים הארגנטינאים שלנו אוכלים איתנו.
השיחות עם ג'ון מולידות דיסוננס עצום. מצד אחד - הבחור מלא באופטימיות, באמונה ובשמחת חיים. מצד שני - חייו קשים באופן שכולנו כאן כמעט ולא יכולים לדמיין.
ג'ון גר בכפר הסמוך לשמורה. 'סמוך' זה אומר שבכל יום הוא צועד כשעה ברגל על מנת להגיע לעבודה וגם שעה בחזרה.
לג'ון אין כמובן רכב, גם לא אופנוע, גם לא אופניים - כששאלנו על כך הוא הביט בנו בתדהמה מוחלטת.
הוא מגיע ממשפחה עניינה מרודה - כמו כל בני הכפר שלו, והוא כמעט מפרנס יחידי.
בכפר לא תמיד יש חשמל. לרוב - אין.
בני המשפחה חיים בצפיפות איומה.
לג'ון יש שני חלומות -
האחד: ללמוד נהיגה ולקנות איזה סוג של גרוטאה על מנת שהוא יוכל לצאת מהכפר ולחזור אליו - מה שכמעט ולא מזדמן לו לעשות. גם ביוהנסבורג הוא ביקר פעמים ספורות בלבד.
השני: הגדול יותר - לרכוש השכלה אקדמאית ולהביא כבוד למשפחתו ולבני הכפר שלו. הוא לומד לבד, המון, על מנת לגשת למבחנים שיאפשרו לו בבוא היום לנסות ולהתקבל לאוניברסיטה.
על מנת להגשים את החלומות האלה ג'ון זקוק לסכומי כסף שהם כמעט בלתי מושגים עבורו, אבל הוא לא אומר נואש. הוא חוסך פרוטה לפרוטה, ולכן - הוא הולך כל יום ברגל ולא משתמש בשירותים הגרועים מאוד של התחבורה הציבורית.
ג'ון משוכנע שהוא יגשים את החלומות שלו ולנו עומדות דמעות בעיניים - כך ממש - כשאנו שומעים אותו.
בערב לפני שאנחנו נוסעים ג'ון מגיע להפרד מאיתנו. השארנו לו כתובות ומספרי טלפון בצירוף הזמנה לבקר אותנו - לאחר שהוא יגשים את חלומותיו ויזכה גם לבקר בארצות אחרות. הפרידה מרגשת. ג'ון מתעקש להחזיר לנו טיפ עצום במונחים שלו וסביר לחלוטין מבחינתנו - שהשארנו לו. למחרת בבוקר - אנחנו משאירים שוב את הטיפ במעטפה עבורו אצל בעלת הבית שמבטיחה לנו שהכסף יגיע לתעודתו (כפי שאכן קרה לבסוף).
אני מצרף מעט תמונות מהמקום המקסים בו שהינו ובהמשך - כך אני מקווה - יבוא גם חלקה השני של תמונת הזכרון הזאת.
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'דרום אפריקה 2010
הערב - חגיגה אמיתית ואנחנו מתרגשים.
אנו צפויים לבקר בסוקר סיטי - זהו האיצטדיון הגדול ביותר באפריקה והוא עבר שיפוץ מאסיבי ומרהיב לקראת תחילת המשחקים.
האיצטדיון אירח את משחק הפתיחה ובו גם יתקיים משחק הגמר.
הערב - בשלב שמינית הגמר - ארגנטינה עם ליאו מסי עומדת לפגוש במכסיקו.
עוד קודם לכן היום, בשלב שמינית הגמר, עוד משחק לפנתאון של אוהדי הכדורגל ולא רק עבורם - מפגש בין גרמניה לאנגליה.
קשה להסביר במילים את הרגשות שמלווים משחק כזה ואת ההיסטוריה הארוכה והמדהימה של המפגשים בין שתי הנבחרות. אומר רק זאת - לפני כל משחק כזה - הכותרות בעיתונות הבריטית מזכירות את ימי מלחמת העולם. לא פחות. ולא - אני לא מגזים.
את המשחק בין גרמניה לאנגליה אנו מתכננים לראות במתחם אוהדים ענק שאמור להמצא לא רחוק מהסוקר סיטי.
אנחנו יוצאים ליוהנסבורג.
בדרך, כתמיד - שלל תופעות אליהן כבר התרגלנו.
נופים יוצאי דופן;
שלטי 'אין עצירה' שבמרכזם מופיעה המילה hijack - כך ממש ( כפי שהסבירו לנו - שלטים אלו מוצבים במקומות המועדים לארועי חטיפה ליליים - כך ממש);
שלל רוכלים מעוטרים בסחורות צבעוניות מכל הבא ליד המסתערים על הרכבים בכל נקודה של עצירה, ברמזורים, בצמתים, בפקקים;
ובעיר עצמה - מקומיים המציעים תמורת פרוטות מקום חניה עליו הם שמרו, וכן - לשמור על הרכב עד החזרה ועוד ועוד.
אנו נכנסים ליוהנסבורג ועושים סיבוב עם הרכב בשכונות היוקרה על מנת לראות שאכן - מצודות הענק המוקפות בגדרות חשמליות ניצבות על עומדן.
הזמן מתחיל לדחוק ואנו מכוונים את הג'י.פי. לעבר מתחם האוהדים.
באחת הנקודות, מקטע של כביש נחסם מסיבות לא ברורות.
הג'י.פי משתגע ומתעקש שוב ושוב לנסות ולהחזיר אותנו אל אותה הנקודה, תוך שפה ושם הוא מאבד קליטה לחלוטין.
התנועה עמוסה מאוד ואנו שמים לב שמזה זמן אנו פשוט נוסעים במעגלים.
שעת תחילת המשחק הולכת וקרבה, ובהחלטה של רגע, א' הנוהג ברכב מחליט לחתוך פנימה לתוך אחת השכונות על מנת לשכנע את ג'י. פי המוטרף להתחיל לתכנן מסלול מחדש.
אנו נוסעים כעת בכבישים לא מוכרים ונקלעים לשיירה של גרוטואות - אין לי מילה אחרת לתאר זאת - בפקק נוראי ואין סופי.
גרוע מכך - הפקק הזה מוביל אותנו אט אט לעבר מראות שכמותן לא ראיתי. עוני, דלות, עזובה, פחונים.
ברחובות הצרים מסתובבים המונים, חלקם, ובמיוחד הילדים - לבושיי סחבות.
אנשים, מכוניות, סוסים, אופניים, חיות - כולם נעים במעורבב בתוך הפקק הלא מסודר הזה שנע באיטיות ולא נראה שהוא עומד להסתיים.
ואז - כשהחשש הולך ומתגנב ללב - אנו מבחינים בעוד תופעה מאוד מאוד ברורה - כל מי שעובר ליד הרכב שלנו - נועץ בנו מבטים משל היינו חייזרים שצנחו מהחלל.
א' מבין לגמרי את הטעות אבל כעת אין כל כך דרך חזרה. אנחנו לא מדברים. רק מסתכלים בעיניים פעורות ומתפללים לצאת מהמקום הזה כמה שיותר מהר.
בתום פרק זמן שנדמה לנו כנצח, אנו מתקרבים לרמזור. לצידו - שלוש ניידות משטרה עם אורות מהבהבים.
השוטרים - כהי העור - באחת הניידות - מבחינים בנו והם רצים לכיווננו.
אחד מהם ניגש אלינו ושואל האם יצאנו מדעתנו להסתובב כך לבד בלב ליבו של הסווטו.
כעת הבנו היכן אנחנו.
סיפרנו לשוטר שלא מדובר בטיול מתוכנן. הוא שואל להיכן מועדות פנינו ואנו מסבירים. הוא מתייעץ עם השוטרים בניידת הסמוכה ומכאן מתרחשים במהירות שלל הארועים הבאים -
השוטר נכנס לתוך הרכב שלנו, מצמיד לגג שלו צ'קלאקה כחולה ונותן לא' הוראות כיצד לסוע. הניידת השנייה מפעילה סירנה צווחנית ואורות והיא מפלסת לנו דרך כאשר אנו מצטווים לסוע בעקבותיה ולא לעצור בשום אופן - גם לא ברמזורים אדומים.
כך אנו מובלים עם ליווי אחר כבוד עד לכניסה לחנייה של מתחם האוהדים.
השוטר מתחיל להפרד מאיתנו לשלום ואני מבחין בא' שולף לא מעט כסף מארנקו ומוציא לא מעט ראנדים במטרה לתיתם לשוטר.
אני שואל את א' האם החוויות עד כאן לא הספיקו לו והאם כעת הוא גם רוצה שנחקר בחשד לשוחד.
א' מסביר לי בשקט שהוא קרא ושמע שכך צריך לעשות וכך נהוג והוא מושיט את הכסף לידידנו החדש.
השוטר לוקח מייד את הכסף כמי שמורגל בכך והוא אינו מתפלא בכלל.
מכאן - וכאילו לא ארע דבר - אנו באים בשערי הקרנבל המדהים במתחם האוהדים. אנגליה מובסת על ידי הגרמנים במשחק שלא יישכח.
משם אנו צועדים בדרך לסוקר סיטי.
כתמיד - הצעדה בלוויית עשרות אלפי אוהדים בשלל צבעים היא חוויה מדהימה.
מכסיקנים בתלבושות מסורתיות, יפנים, ארגנטינאים, שוויצרים, אמריקאים וכמובן המוני אפריקאים - בשירה עצומה ובריקודים.
דוכנים של מזכרות ושל אוכל לכל אורך הדרך.
אנו קונים שלל ווזלות - מזכרות לילדים.
אנחנו בעיצומה של מסיבת ענק אופטימית ושמחה שלא מזכירה ולו לרגע את חוויית אחרי הצהריים שלנו. עולמות נפרדים - מתנגשים.
אנו נכנסים בשערי האיצטדיון המרהיב והמואר ביחד עם עוד כ - 85,000 איש שמרעישים עולמות, ונהנים מעוד משחק פנטסטי. ארגנטינה עולה לרבע הגמר ואוהדיה לא יודעים את נפשם מרוב אושר.
אני חייב להגיד -
בכל תקופת שהותנו בדרום אפריקה, לא נתקלנו ולו במעשה אלימות אחד. הכרנו אנשים נפלאים, וראינו עם שמעוניין - כל כך מעוניין - להשתלב במשפחת העמים, אך יודע שרגע אחד לאחר שייכבו האורות - הוא יחזור לשגרת חייו הכל כך סבוכה וקשה בדרך אין סופית לעבר מטרה שספק אם תושג.
בנתיים - העם הזה, כך לפחות אנחנו התרשמנו, זכה לרגעים של אושר ותקווה, ומי יודע, לעיתים קרן אור אחת קטנה יכולה להאיר חשיכה גדולה ולחולל נפלאות. הלוואי.
סוף זכרון,
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'שמוליק
מותר לספר היכן צפיתי במשחק של ישראל-איטליה במונדיאל מקסיקו בשנת 70???
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'צפריר,
לא רק שמותר אלא שאני ממש אשמח לשמוע כמה שיותר פרטים בעניין המונדיאל הזה ואיך זה היה ומה היו התחושות בארץ כשישראל היתה שם ואפילו נתנה הופעה מכובדת.
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'שמוליק שוב תודה על הסיפורים, מאד נהניתי לקרוא!
למרות הפנטזיה שהתעוררה פה אצלי לדגום את היורו בצרפת, אני מניחה שבסוף נוותר על זה מטעמי עלות. זה בטח יקר בטירוף, בעיקר עלות המשחקים, לא? וזה גם נראה לי מוגזם לקחת לשם ילד בן 8 שנכון להיום לא מתעניין כל כך.. חבל שהצרפתים לא יכלו להתאפק נגיד עד יומולדת 12 או 16 שלו..
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'ענתנת,
שמח שאת כאן, ועוד יותר מזה שנהנית. תודה.
בעניין העלות -
אז ככה -
השהייה והטיסה לא חייבים להיות יותר יקרים מתמיד - במיוחד למי שיזמין מספיק זמן מראש.
בעניין הכרטיסים -
לא עסק זול.
הגופים המארגנים מקיימים כמה הגרלות של כרטיסים ואם יש מזל - ועולים בהגרלה - מקבלים כרטיסים במחירי עלות ואז זה נסבל.
קיימות אופציות אחרות שונות שמייקרות את החוויה.
בכל מקרה, וזהו אחד המסרים שניסיתי להעביר כאן - ניתן לחוש ולהשתלב היטב באווירת הקרנבל והחג - במדינה המארחת - בכלל, ובערים מארחות מרכזיות ומתחמי אוהדים הממוקמים בהן - בפרט, גם בלי להיות באיצטדיונים, אם כי אין ספק שזה תורם ומוסיף.
יש לא מעט אנשים שקונים כרטיסים לשניים או שלושה משחקים. לא יותר.
ובעניין הילדון -
יהיו לכם בהחלט עוד הזדמנויות
ב - 2018 המונדיאל מתקיים ברוסיה (אחר כך מעט יותר בעייתי - 2022 - המשחקים בשלב זה אמורים להערך בקטאר).
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה ממקסיכו שבעיםהשנה היא 1970והחודש הוא יוני שהוא תקופת משחקי המונדיאל במקסיקו. בתקופה ההיא, מי בכלל חשב שנערים לפני צבא יכולים לצאת לטיול בחו"ל (האבות המייסדים חשבו ש'מתגייס פוטנציאלי' יכל לצאת לחו"ל ולא לחזור, לבצע עריקה) ומי בכלל העלה אז בדעתו שחייל צה"ל יכול בעת החופשה הרגילה שלו לעלות על מטוס שייצא מגבולות המדינה??? אז, מצב כזה לא עלה על דעתו של איש וראו כיצד 'התקדמנו' מאז....
ובאותו הזמן בדיוק, צה"ל עסוק במדבר יהודה באחד התרגילים החשובים ביותר של אותה השנה. כקצין צעיר, מצאתי את עצמי בזחל"ם (כן כן, אז לא היו נגמשי"ם) של מפקד התרגיל. עם כל תנועה, מצאנו את עצמנו כל נוסעי הזחל"ם. מכוסים בשכבה נדיבה של אבק המדבר שהצליח לחדור באוזן אחת וכמעט לצאת מהשניה. שיחת היום בין הצעירים עסקה בנושא המונדיאל. למבוגרים יותר (מבוגרים אחראיים) נשאר לנהל את התרגיל ולהבטיח את הצלחתו. בין אלו שהסתופפו בזחל"ם, היה אפשר למצוא את הרמטכ"ל חיים בר-לב ומדי פעם 'פלש' אליו גם שר הבטחון שתום העין. וכך מצאתי את עצמי בזמן שהזחל"ם חנה במקומו, יושב על תריס הפלדה של הנהג, מאחורי עומדים בזחל"ם מנהל התרגיל, שר הבטחון והרמטכ"ל מסתכלים מעל ראשי במשקפות (בעלות עדשות פתוחות, בדקתי) לעבר האופק. אני עסקתי בזמן הזה בקילוף תפוחי עץ ירוקים והגשתי אותם בתורנות לעומדים מאחורי כשאני חושב כל הזמן ש'הערב, המשחק כנגד איטליה והיכן אוכל למצוא לעצמי איזה טרנזיסטור בכדי להאזין לשידור הישיר של נחמייה בן-אברהם מטולקה שבמקסיקו הרחוקה.'
טרנזיסטור לא היה ברשותי, הטלוויזיה הישראלית הייתה בחיתוליה, שידרה רק בשחור ולבן ושידוריה היו מוקלטים. התרגיל היה אמור אמנם להמשך רק עד עשר בלילה והשידור אמור היה להתחיל רק בחצות, אולם מנהל התרגיל הצליח להעלות למשתתפים את הטורים ולא שיחרר את האנשים עד רבע לחצות. בליבי ידעתי שזה מקרה אבוד וכי אדע את התוצאה רק למחרת מתישהו.
כשחזרנו סוף סוף לאיזור חניית הלילה, הופתענו לראות שאנשי ההנדסה ארגנו 'פארק-אוהדים' מאולתר באמצע המדבר. משטח ענקי שהיה מוקף בכמה זרקורים. בקצהו הרחוק עמד הקרון של מנהל התרגיל ועל גגו עמד מכשיר טלוויזיה קטן. תוך דקות התקבצו סביבו כשלושת אלפי חיילים שהתיישבו מיד באבק והריעו בקולי קולות לשני טכנאים קטנים שאחד מהם החזיק בידו אנטנת טלויזיה והשני ניסה לסובב את המכשיר בכל מיני כוונים על מנת שרבים ככל האפשר יוכלו לחזות ב'שלג הכבד' שכל הזמן כיסה את המסך. בסוף, שניהם הגיעו לפוזיציה האופטימאלית שבה האנטנה הייתה מכוונת לירושלים והמכשיר (בגודל עשרים וארבעה אינץ) היה מכוון לכוון 'העם'. העם התפלש באבק, שר שירים גסים ומידי פעם ראה מעט פתיתי שלג על המסך. ככל שהתפתח המשחק, יותר ויותר צופים נרדמו במקום שבו ישבו ורק קומץ מהקהל הצליח להגיע מספיק קרוב אל המסך בשביל לחזות מעט ב'שלג' ולשמוע מעט מדברי הפרשנות באנגלית.
כך 'ביליתי' את הלילה החשוב ביותר של השתתפות הנבחרת הישראלית (האחת והיחידה) 'בפארק האוהדים' במדבר יהודה ואני רק זוכר כמה מהשמות האגדתיים מאז: ויסוקר שהיה השוער, פיינגנבאום, ושפיגלר החלוצים ותקו אחד נגד נבחרת 'היפים' של הטורניר.
סוף זכרון (כמו שאומר שמוליק)
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'קטאר זו בהחלט לא אופציה גם אם יהיה שלום עד אז (סביר שלא..). 50 מעלות בחוץ, אני לא השתגעתי.
צרפת זה פשוט מאד מפתה כי יש לי בני דודים בפאריס שאני יכולה לשהות אצלם בכייף, אז העלות נוחתת מאד וגם זה תירוץ טוב לבקר אותם שוב. מצד שני, האם מתחמי האוהדים זה משהו שמאים לילדים בכלל? זה לא מבוסס על הרבה בירה ואווירה שלא מתאימה לילדים בני 8?
מצד שלישי, אם הוא ימשיך לגלות עניין מצומצם יחסית בתחום אז שישאר אצל סבא וסבתא ואז אין בעיה עם הרבה בירה
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה ממקסיכו שבעיםצפריר,
היה ממש כייף ומרתק לקרוא. תודה!!
תוכל להרחיב קצת אודות האווירה בארץ סביב עצם ההעפלה ההיסטורית הזאת וסביב המשחקים?
היתה התרגשות גדולה?
מי היו הנבחרות האהודות אז על הציבור בארץ - האם אותן אלה של היום (ברזיל, הולנד, אנגליה וכו')?
שמוליק
-
טיולי מונדיאל-תמונות של זכרון-תמונה תשיעית-חלק ב'ואלה צפריר החזרת אותי למונדיאל 82 . אנחנו האוגדה האחרונה שגויסה למלחמת לבנון. יושבים בשדה תימן ומחכים לבאות. בערב מתחיל המונדיאל ואנחנו מתחילים לטכס עצות איך מארגנים. כ"א שולף מהכיס משהו אחד המאכרים קופץ לבאר שבע וחוזר עם הפלא- מכשיר שחור לבן בן 1000 אבל עובד. מארגנים זחל"ם כשולחן למכשיר . המג"ד מתכנן לנו ניווטים אבל מהר מאד הוא מבין ששום דבר לא יתחיל לפני שמשחק הפתיחה יגמר. כמו שנאמר יש פקודות ויש מציאות. וכך ראינו את משחק הפתיחה ואחרי זה יצאנו לניווט.
ועכשיו לנוכחי- ערב באיסלנד. באכסניה אוסף בינלאומי של אוהדי כדורגל ברזיל נגד מקסיקו חצי מהנוכחים מריעים לברזיל החצי השני למקסיקו בסוף שויון 0 איזה באסה!
רנצי
