סיכום חופשת סקי בניו-זילנד
-
טוב, אז התכשיט חוגג בר מצווה, ומכיון שהשנה אנחנו מתמקדים בבאר-שבע ולא בברצלונה (מליקסון- בונים עליך!), הוחלט ברוב קולות שטיול הבר מצווה יהיה סקי בניו-זילנד.
קצת רקע כללי- אני גולש כ- 15 שנה ברמת גלישה המאפשרת לי לגלוש את כל המסלולים בכמעט כל תנאי שלג קיימים ללא בעיות. נסיון באוף פיסט כמעט ולא היה לי עד עכשיו. התכשיט גולש כבר 5 שנים (כולל שבוע הדרכה פרטית אצל יוהנתן התותח מקיצביהל שכותב פה לפעמים בפורום...) גם כן ברמת גלישה המאפשרת לו לגלוש את כל המסלולים בכמעט כל תנאי שלג ללא בעיות. גם הטכניקה לא רעה בכלל.
הרקע הזה חשוב להבנת דרוג המסלולים בניו-זילנד ודרוג רמות בגלישה כפי שהם רואים אותם, כאשר קנה המידה היחיד שיש לי להשוואה זה אירופה.
כל הטיפים וההמלצות קשורים לביקור חורפי בניו-זילנד עם דגש על סקי כמובן. בקיץ זאת כבר אופרה אחרת לגמרי ולא זה המקום לדון בכך.
כללי
קודם כל, ובכדי לתאם ציפיות- אתרי הסקי בניו זילנד שונים בהרבה בחינות מאלו שאנחנו מכירים מהמדינות ה"קלאסיות" באירופה. האתרים הרבה יותר קטנים, הרכבלים בד"כ יותר מיושנים, והלוגיסטיקה מזכירה יותר את החרמון מאשר את טין... אנחנו התרכזנו באתרים המסחריים הנחשבים ליותר גדולים והיותר מסודרים בניו זילנד.
בנוסף להם, יש גם אתרים פרטיים המופעלים במתכונת מועדונים וכוללים בד"כ, כך לפחות הבנתי משיחות עם גולשים מקומיים, משהוא בסגנון חבל או טי-בר אחד שמעלה את הגולשים לרכס, ומשם- אללה באב אללה- כל גולש יורד היכן ואיך שהוא רוצה למטה. הכל אוף פיסט כמובן. הלינה היא באתר עצמו, בד"כ בדורמיטורי, כך שזה מתאים בעיקר לחברה צעירים או לכאלו שסגנון גלישה כזה מתאים להם. אני עברתי את הגיל...
האתרים המסחריים מן הסתם קצת יותר מסודרים ופונים לקהל יותר מיושב בדעתו. אבל הכוונה לקהל ניו-זילנדי מיושב בדעתו, כן? בהמשך תבינו...
בסה"כ גלשנו ב-7 אתרים שונים- 2 באי הצפוני ו-5 באי הדרומי. סה"כ גלשנו כ- 11-12 ימים נטו מתוך 15 מתוכננים. ההפרש נבע ממזג אויר גרוע שגרם לאתרים להסגר, אבל לא חסרות אטרקציות חליפיות לימים כאלו.
העונה מתחילה בד"כ לאורך חודש יוני, ומסתיימת במהלך ספטמבר-אוקטובר, תלוי במיקום האתר והתנאים של אותה שנה, כאשר כלל האצבע הוא שככל שמדרימים יותר כך העונה ארוכה יותר. צריך גם לזכור שהכל הפוך- ככל שיורדים יותר דרומה יותר קר ותנאי השלג טובים יותר. באתרים עצמם- המורדות הדרומיים הם אלו שלא חשופים לשמש והשלג בהם טוב יותר, לעומת המורדות הצפוניים החשופים לה.
באתרים עצמם אין לינה (למעט בקרדונה, וגם שם היא מאוד מצומצמת), כך שאין כמובן סקי אין-סקי אאוט, אבל מי בכלל רוצה לישון באתר כשישנן עיירות מדהימות כמו קווינסטאון וואנקה.
בימים יפים מגרשי החניה הקרובים למעליות מתמלאים מהר ואז חונים קצת יותר רחוק והאתר מפעיל שאטלים, חלקם הזויים בדמות עגלות נגררות, המביאים את כולם לבסיס היציאה.
ברוב האתרים ישנם כ- 3-5 מעליות (לא כולל אזור המתחילים), מה שאומר שאם מעלית אחת או שתיים נסגרות עקב סיבה מסוימת- נוצרים תורים מאוד גדולים באלו שפתוחות של כ-15-20 דקות בממוצע. אבל יש סדרנים שמכוונים את התורים והם מתנהלים בצורה מסודרת ובאוירה נעימה.
מבחינת סנופארקים- חובבי הזאנר יבואו על סיפוקם. אקסטרים וניו-זילנד הרי זה היינו הך...כמעט בכל האתרים יש לפחות סנו פארק אחד עם מיטב הרפרטואר, כאשר מהתרשמותי הלא מקצועית האתרים המובילים בתחום זה הם קרדונה והרימרקבלס- בכל אחד מהם יש מס' סנו פארקים לרמות שונות.
בכל האתרים קיימים מגוון השירותים שאפשר לצפות שיהיו באתרי הסקי- מסעדות, חנויות לדברי סקי, השכרת ציוד, בית ספר לסקי, מרפאה וכו'.
הנופים- לא פחות ממדהימים. לגלוש לדוגמא כשאגם wanaka פרוש מלמטה על כף היד- עם כל הכבוד, ויש כבוד, גם הסלה רונדה לא משתווה לזה.
מבחינת ההשקעה בכ"א- הניו זילנדים לא חסכו. בעלייה לכל מעלית יש לפחות 3-4 אנשי צוות לעזרה, ובכלל- בכל נקודה משמעותית באתר יהיה איש צוות שיעזור. והכל בחיוך ונחמדות ניו זילנדית טיפוסית כשתמיד המשפט יתחיל ב- Hi guys וכל בקשה שלכם תענה ב- no worries...
ואם באופי הניו-זילנדי עסקנו- מתי הצרפתי/אוסטרי/איטלקי שישב לידכם במעלית שאל אתכם בחיוך איך היום שלכם ואיך אתם נהנים מהאתר? אצל הניו-זילנדים זאת שאלה טריויאלית המהווה רק פתיח לשיחת רכבלים מעניינת.
עוד אנקדוטה לגבי האתרים- בהרבה פעמים נתקלנו בשיירות של עשרות גולשים שמטפסים ברגל מהיכן שהמעלית מסתיימת לנקודה יותר גבוהה, בכדי להתחיל לגלוש משם. כששאלתי מדוע הם לא עושים איזה טי-בר קטן בכדי לפתור את הסיפור הזה. נענתי, ובשיא הרצינות- "If you haven't notice yet, the Kiwis likes to walk"...זה הראש שלהם. אין מה לעשות.
מסלולים ורמות גלישה
המסלולים עצמם מטופלים בצורה טובה, כולל גיבוי מסיבי של תותחי שלג, אם כי הם קצרים יחסית למה שאנחנו רגילים באירופה (ממוצע הגובה האנכי לאתר נע בסביבות 400-700 מטר). למרות זאת, לא הרגשתי שזה פגע בצורה משמעותית בחויית בגלישה.
דרוג המסלולים- תשכחו את כל מה שאנחנו מכירים מאירופה. מבחינת הקיוויז- כל מסלול שעברו עליו חתולי שלג- זה מסלול כחול. גם אם הוא שחור כהה באירופה...כל השאר זה ממלכת האוף פיסט. בתוך גבולות האתר יש מסלולים רבים המסומנים כאדומים ושחורים או כ-diamond ו- double diamond שהם למעשה תוואי אוף פיסטים שונים ברמות קושי שונות, כאשר הסקי פטרול מפקח עליהם מבחינת סכנת מפולות השלגים ותמיכה בגולשים, וסוגר לפעמים תואים כאלו בהתאם למצב השלג. הכל גם משולט בצורה ברורה. עכשיו, צריך לזכור שגם אם הסימון של המסלול הוא "בסה"כ" אדום- זה אוף פיסט לכל דבר שמצריך ידע בגלישת אוף פיסט! לא מומלץ להכנס למסלול כזה בלי רמת גלישה מתאימה. לנו זה קרה פעם אחת שנכנסנו ל- DD, והיציאה משם הייתה למעשה גלישת הישרדות.
וזה מוביל אותי לרמת הגלישה כפי שהניו זילנדים רואים אותה ומסווגים אותה: beginners- טוב, זה ברור...
intermediate- פה זה כבר מתחיל לבלבל. אני מניח שרוב הקוראים חושבים שהם לפחות ברמה הזאת אם לא למעלה ממנה. מבחינת הניו זילנדים- מי שברמה הזאת מסוגל לגלוש ללא שום בעיה ובטכניקה טובה בכל המסלולים. כולל שחורים אירופאים. לתשומת לבכם.
advance- יכול לגלוש גם אוף פיסטים עד רמה מסוימת. אני, עם נסיון של כ- 15 שנה בגלישה, מעריך שאני מתקרב לרמה הזאת.
expert- גולש כל אוף פיסט, בכל זוית ובכל תנאי שלג אפשריים. אני כבר לא אהיה שם בגלגול הזה...
הסיווגים האלו חשובים להבנה כי בד"כ לכל מסלול מצוינת רמת הגלישה הנדרשת בכדי לעשות אותו, ושוב- הכוונה לרמת גלישה ניו זילנדית.
דבר נוסף- כל הגלישה במסלולים היא מעל קו העצים, שלא לדבר שמעל העיירות עצמם, כך שחסר את הקסם של גלישה ברחובות העיירה ובין העצים, והמסלולים באתרים די חד גוניים מהבחינה הזאת. אבל הנוף הנשקף מהם מפצה על כך, ובגדול.
עלויות (כל המחירים הם בדולר ניו זילנדי המהווה כ-90% מהדולר האמריקאי)
בגדול- יקר...
עלות סקי פאס ליום מסתכמת בכ- 90-100$, כאשר אם עושים סקי פאס לכמה ימים העלות ליום יורדת בכמה דולרים. סקי פאס לנוער- כ-50% ממבוגר.
השכרת ציוד- עלות של כ-30$-$40$ ליום תלוי ברמה שלוקחים. לנוער- בערך חצי. מה שכן, לא חייבו אותנו על ימים שלא ניתן היה לגלוש בהם או שהגלישה הייתה מוגבלת.
ציוד ובגוד סקי- המותגים הידועים מאוד יקרים, אולי בגלל עלויות השינוע הגבוהות למדינה, אבל מנגד יש מותגים מקומיים ואוסטרלים מצויינים ובמחירים סבירים עד זולים. לשם הקנה מידה- זוג כפפות נוחות ממותג מקומי שמתאימות לרוב ימי הגלישה (לא לימים קפואים מאוד) עלו לי 20$.
לינה- כ- 150-200 דולר ללילה לזוג למלונות בסגנון המוטלים האמריקאים (אבל מהיותר טובים) כאשר זה כולל ארוחת בוקר ככל שמתקרבים לקצה העליון יותר. קשה למצוא מלונות סקי בסגנון האירופאי. מלונות שהתאחסנו בהם וששווים המלצה מיוחדת- יצוינו בהמשך.
אוכל ודלק- בערך כמו בארץ.
רכב- ניתן להשכיר בכל הסוכנויות הבין לאומיות הגדולות. מקבלים מהם כמובן רכבים חדשים, והמחיר בד"כ בהתאם. בנוסף, ישנם סוכנויות מקומיות בעלות פריסה ארצית רחבה הנחשבות אמינות. הרכבים שלהם קצת יותר ישנים, אבל המחיר גם הרבה יותר זול. אנחנו השכרנו ב-new zeland rent a car, והרכב שקיבלנו היה עם קילומטרז של 150K, אבל מתוחזק בצורה מצויינת ולא עשה שום בעיה. גם שרשראות השלג שהזמנתי חיכו לנו בהתאם.
מה שכן- לא משנה באיזו חברה אתם שוכרים את הרכב- מאוד מאוד מומלץ לשכור רכב 4*4. ברוב האתרים באי הדרומי הדרך העולה לאתר היא לא סלולה, הרבה פעמים יש עליה שלג/קרח/בוץ, ועדיף להיות ברכב 4*4 בתנאי דרך כאלו, במיוחד לנהגים ישראלים שלא מורגלים בתנאים שכאלו. זה גם חוסך לפעמים את ההתקנה של שרשראות השלג שלעיתים רק רכבים רגילים מחויבים להתקין אותם. בכל מקרה, בנקודות ההתקנה תמיד יש אנשי שרות שמתקינים את השרשראות תמורת 20-30 דולר.
טיסות- אנחנו טסנו עם אל-על להונג קונג ומשם עם אייר-ניו-זילנד לאוקלנד (אפשר ומומלץ כמובן לעשות יומיים-שלושה עצירה ביעד הביניים). החזרה הייתה מכרייסצרץ לאוקלנד ובהמשך כמו בהלוך. כרטיס עלה משהוא כמו 1,800$ (אמריקאי). אופציות נוספות פופולריות הם דרך בנקוק, עם החברה הקוראנית דרך סאול, ועוד אין-סוף אפשרויות דרך אירופה. טיסת פנים בין האי הצפוני לדרומי (וולינגטון-קווינסטאון) עלתה כ-100$ לאדם.
אטרקציות נוספות- העיקריות עולות כ- 100$ - 250$ לאדם, כשהחשבון יכול לתפוח עם רכישת תמונות, הסרטון של הפעילות וכו', ומי לא ירצה תעוד מצולם לקפיצה המטורפת שהוא עשה?
האי הצפוני
האי הפחות מפורסם מבחינת הסקי, ולמעשה יש בו אתר רציני אחד בלבד שמחולק לשניים. האתר נמצא על הר Ruapehu שהוא הר געש פעיל והשייך לשמורת טבע מפורסמת בשם Tongariro, שרובכם מכירים אותה בודאי כממלכת מורדור משר הטבעות... בצד הצפוני של ההר נמצא whakapapa ski field ובצד הדרומי-Turoa. לשני האתרים יש סקי פאס משותף, וע"פ הפרסומים שלהם לפחות הם מהווים ביחד את אתר הסקי הגדול ביותר בניו זילנד. אני לפחות, לא הרגשתי כך, אולי גם כי לא זכיתי לגלוש כשכל האתר היה פתוח.
ההר עצמו הוא לא חלק משרשת הרים אלא עומד "בודד" בפני עצמו (יש בסמוך אליו עוד 2 הרים, אחד מהם הוא Mount Doom משר הטבעות- הר געש מושלג בעל צורת חרוט קטום מושלמת. אחד המראות המרשימים שראינו), דבר הגורם לו להיות חשוף לרוחות חזקות מאוד שגורמות לעיתים קרובות להשבתת רכבלים. כמו כן, הוא ממגנט אליו עננים ולכן פעמים רבות הראות בו היא אפסית. גולשים רבים מהאי הדרומי אמרו לי שהם טרם זכו לראות אותו במו עיניהם בכל ביקוריהם באי הצפוני...אני מניח שהם קצת מגזימים, אבל הכיוון ברור. גם אנחנו, מתוך 5 ימי גלישה מתוכננים הצלחנו לגלוש רק יום אחד מלא ועוד 2 חצאים.
Whakapapa- האתר ששוכן על הצד הצפוני של ההר ולפיכך תנאי השלג שלו קצת פחות טובים בד"כ. מעבר לכך, המסלולים בו צרים מאוד, מלאים סלעים שלא טורחים אפילו לסמנם (יכול להיות שאם היה יותר שלג חלקם היה נעלם, אבל עדיין הם היו נשארים צרים...) ובאופן כללי- אתר שדי אכזב. גם אפשרויות האוף פיסט הם יחסית מוגבלות, לפחות בתנאי השלג שהיו בזמן שהותנו. "להגנתו", אציין רק שכחציו היה סגור עקב הרוחות כך שלא יצא לנו לגלוש בכמחצית משטחו ויתכן ששם המסלולים במצב יותר טוב.
הלינה היא בישוב בשם National Park המרוחק כ- 25 דקות נסיעה מהאתר. בישוב עצמו אין יותר מדי מה לעשות. אנחנו ישנו בלודג' מומלץ ביותר בשם Pipers Lodge. המנוהל ע"י זוג נחמד מאוד שמייעץ ועוזר בהכל, יש בו שולחן סנוקר, פינג פונג ומכונות משחק ל"פעילות האפרה", מתחם ספא קטן, ניתן להשכיר בו ציוד (לא באיכות מדהימה), בר ולובי שהוא למעשה מעין סלון ענק עם אח שבערב כל אורחי המלון מתכנסים בו לשבת, בעל הבית מקרין בו סרטים לפעמים, ובסה"כ- נותן אוירה נעימה וכיפית לשעות שמחוץ לסקי. מומלץ בחום. לחילופין, ניתן גם לישון קרוב יותר לאתר ב- whakapapa village.
Turoa- האתר הדרומי של ההר. בחלקו התחתון המסלולים גם יחסית צרים, אבל בעליון יש כבר מסלולים רחבים וכיפים שניתן לטוס עליהם, ולא מעט אפשרויות אוף פיסט. נהנו בו יותר מאשר ב- whakapapa.
הלינה היא בישוב בשם Ohakune שממנו נוסעים כ-25 דקות עד האתר. זוהי עיירת סקי נחמדה עם מס' לא מבוטל של מסעדות, פאבים לאפרה סקי ובכלל- מרגישים בן הרבה יותר בעיירת סקי מאשר ב- National Park.
האי הדרומי
האי המרכזי מבחינת פעילות הסקי של ניוז זילנד ומרכז למעשה עשרות אתרים שונים. אנחנו גלשנו ב-5 אתרים, אולי 5 ה"מובילים" מבחינת גודלם, אבל יש לזכור שמדובר על גדולים בניו זילנד ולא באירופה, כן?
Cardona -אתר נחמד עם מסלולים כיפים ורחבים בכל הרמות ואפשרויות אוף פיסט סבירות. מי שגולש רק על מסלולים יכסה אותו ביום (הכוונה לגולשים ברמת intermediate כמוסבר לעיל) ומי שמוסיף גם אוף פיסט- יהנה גם מיומיים גלישה, ולחובבי הסנו פארקים- הם יוכלו להשתולל שם בלי סוף. מה שכן, התורים באתר הזה היו הארוכים ביותר שנתקלנו בהם, ללא סיבה ברורה- כל המעליות עבדו, וזה לא היה סופ"ש או חג. כנראה שהאתר מבוקש מאוד.
Treble Cone- ממלכת האוף פיסט! חגיגה אין סופית לאוהבי הזאנר. האתר בנוי ממעין שתי "קערות" ענקיות, כאשר בכל אחת מהם יש בערך מסלול אחד שיורד עד לתחתיתה, וכל השאר- חגיגת אוף פיסט. החל ממדרונות רחבים ויחסית מתונים שאפשרו לנו "להכנס לתחום" בצורה הדרגתית, וכלה בנקיקים צרים ותלולים ששומר נפשו ירחק מהם...כל האוף פיסט המדובר מפוקח ע"י הסקי פטרול, מסומן למסלולים ברמות שונות ומשולט בצורה מצוינת. חגיגה.
מעבר לשתי ה"קערות" הנ"ל, ישנם עוד 2 מתחמי אוף פיסט במסגרת האתר הנקראים back country, אבל הם היו סגורים כשאנחנו היינו עקב החשש למפולות שלגים. מה שכן, אפשר היה לשמוע ללא הרף את הפיצוצים המבוקרים שהסקי פטרול עשה בהם בכדי לשלוט במפולות ולאפשר את פתיחתם במועד מאוחר יותר. בכל מקרה, ע"פ המפה אלו אזורים לגולשים ברמת expert בלבד.
נקודה נוספת לציון לגבי TC- איזה נוף. איזה נוף. פשוט מדהים. הגלישה היא מעל אגם wanaka, עם האיים שבתוכו וההרים המושלגים המקיפים אותו- לגלוש כמו בתוך גלויה!
הסקי פאס אגב משותף לקרדונה ול- TC.
wanaka- פנינה. העיירה שלנים בה כשגולשים בשני האתרים שהוזכרו לעיל, המרוחקים כ- 40-45 דקות נסיעה ממנה. העיירה שוכנת על שפת האגם, נוף מדהים, אוירה מגניבה, שלל מסעדות, פאבים לאפרה, מלונות בכל הרמות, חנויות, פעילויות אקסטרים מעבר לסקי ופשוט אוירה כיפית. המלצה- יש בה 2 בתי קולנוע מיוחדים שמאוד מאוד מומלץ לראות בהם סרטים- סינמה פרדיסו וה-rubys, כאשר אם צריך להסתפק רק באחד- סינמה פרדיסו לוקחת, ואפילו בנוק אאוט. כשתהיו שם תבינו למה. אני רק יכול להבטיח לכם שמעולם לא הייתם בקולנוע שכזה...
כמו כן, לחובבי ההלי סקי- ישנן בעיירה (וכמובן שבקווינסטאון)מס' חברות הפועלות בתחום ולטענתם- כל גולש ברמת intermediate ומעלה יכול לעשות זאת, כאשר הם תופרים את יום הגלישה בהתאם לרמת הקבוצה, כשבגדול ישנן 4 חבילות הנמכרות על ידם ל-4 רמות שונות. החבילה ה"בסיסית" לרמה הנמוכה ביותר מתחילה ב-3 מסלולים ועולה כ-800$ לאדם, כאשר ככל שעולים ברמת הקבוצה החבילה כוללת יותר מסלולים והמחיר מטפס בכ-100$ נוספים לכל מסלול. כל חבילה כוללת כמובן את הטיסות במסוק, מדריכים שגולשים עם הקבוצה, ציוד בטיחות, תדריך על השימוש בו וארוחת צהריים ב"שטח". נראה חויה שווה שפספסנו הפעם.
מבחינת לינה, ישנו ב-bella vista שהיא רשת מוטלים ניו זילנדית ברמה טובה מאוד, כאשר בוואנקה שתי היתרונות הגדולים שלה היו המיקום המעולה (דקה הליכה מהאגם ומהמרכז) ובעלת הבית הסימפטית.
לגבי השכרת הציוד- בהנחה שתגלשו ותלונו גם פה וגם בקווינסטאון, מומלץ להשכיר את הציוד ב- outside sport שמאפשרים לקחת אותו בעיירה אחת ולהחזיר אותו בעיירה השניה ולחסוך בכך את הצורך בטרטור של השכרה נוספת. הם גם עשו עלי גם רושם מקצועי מאוד בהתאמת הציוד. אגב, כמו בהרבה מקומות באירופה- הזמנה באינטרנט מראש מעניקה הנחה של כ- 15%-20%.
Coronet Peak- אתר נחמד ו"מסודר" מאוד. היחיד באי הדרומי שכביש הגישה אליו הוא סלול. רוב הגלישה באתר היא במסלולים המטופלים בצורה מצויינת, רחבים ומהנים. יש בו גם גלישת לילה. גלשנו בו יומיים כמעט מלאים, חזרנו לא פעם על מסלולים, אבל נהנו מכל רגע. גם הנוף לא מאכזב- מהאתר ניתן לראות את האגם שלחופו שוכנת קויינסטאון, הרים מושלגים מסביב ושדות ירוקים למטה- ניו- זילנד במיטבה....
חויה יחודית שזכינו בה הייתה לצפות בגולשים המקצועיים מהחצי כדור הצפוני המגיעים להתאמן בחורף הניו-זילנדי. יש באתר מתחם של מסלולים המיועד לגולשים אלו, ובעת שהותינו התאמנו שם נבחרות ארה"ב ויפן. לראות אותם, החל מתלבושות החלל שלהם ושלל המגינים שהם עוטים עליהם, המשך בצוות האימון הפרוס לאורך כל המסלול ומנטר ומתעד כל תנועה שהם עושים לאורכו, וכלה כמובן בלראות אותם גולשים בין הדגלים במהירות מטורפת ובטכניקה עילאית- חויה. חוץ מזה, כמה ממכם יכולים להגיד שהם עמדו בתור לטי-בר ביחד עם גולשי נבחרת ארה"ב? כבוד...
"חויה" נוספת שקרתה לנו באתר זה הייתה שלקראת סוף יום הגלישה התחילו פתאום רוחות חזקות וכל המעליות נסגרו, ומהמקום שאנחנו היינו בו לא ניתן היה לחזור בגלישה ללא מעליות, כך שהכניסו את כל הגולשים שנתקעו לבקתה שהייתה בסמוך (זכינו להתקע עם נבחרת יפאן בגלישה...) עד שהגיע רכב חילוץ אימתני שהוציא אותנו לחוף מבטחים, לא לפני שגם הוא הצליח להתקע בשלג בדרך חזרה...אבל זה היה הרבה פחות נורא ממה שזה נשמע ובסה"כ- עוד חויה.
Remarkbles- אתר יחסית קטן עם מסלולים רחבים ומהירים, מס' סנופארקים שיענו על כל צרכי חובבי הזאנר, אפשרויות אוף פיסט מעניינות, ומנהרה שנחצבה בשלג שניתן לגלוש בתוכה....מספק יום גלישה מלא מהנה ותותחי אוף פיסט ו/או אוהבי סנו-פארקים יכולים בשקט להוסיף עוד יום.
לשני האתרים האלו ול-Mt. Hutt שיוזכר בהמשך יש סקי פאס משותף.
קווינסטאון- מולדת הבאנג'י. עיירת הסקי המטורפת ביותר שתהיו בה אי פעם!!! מעבר לגלישה בשני האתרים שהוזכרו לעיל (25-30 דקות נסיעה מהעיר), תוכלו לקפוץ מכל דבר ובכל צורה אפשרית, לשוט בכל כלי שיט אימתני שהראש הניו-זילנדי המציא, לרחף, לרכב, לטוס, לנהוג, לקנות, לאכול בשלל מסעדות אתניות ושאר פעילויות שרק הם מסוגלים להמציא. עיר בלי הפסקה... מומלץ ביותר להקדיש לפחות 2-3 ימים נוספים מעבר לסקי לפעילויות האחרות שיש לעיר המטורפת הזאת להציע. תכינו רק את הארנקים....
העיר עצמה שוכנת גם כן על חוף אגם עם הרים מושלגים סביבו- גלויה. מומלץ ביותר לעלות גם בגונדולה היוצאת מהעיר לתצפית עליה ועל האגם, כאשר מצפות לכם עוד לא מעט הפתעות שם למעלה...
לגבי הלינה- יש בעיר אינסוף מלונות מכל הסוגים ומכל המינים, כשההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לקחת מלון שנמצא במרחק הליכה מהמרכז. הרבה יותר כיף להסתובב קצת ברגל לאחר יום סקי מאשר להכנס שוב לאוטו לאחר שכבר נהגתם לאתר ובחזרה, לחפש חניה, ושלא לדבר על האלכוהול שלא חסר שם על כל צורותיו.
Mt. Hutt- האתר האחרון שגלשנו בו. כ-4 שעות של נסיעה מקווינסטאון, לא כולל הפסקות צילום, שלא תפסיקו להתפעל מהנופים שלה בדרך.
האתר הוא במתכונת של האתרים האחרים שגלשנו בהם באי הדרומי- דרך עפר המובילה אליו, כ-3-4 מעליות, כיסוי תותחים טוב למסלולים, סנו פארקים, כשהשינוי הפעם היה מכיוון הנוף- ממנו רואים את האוקיינוס הפסיפי ולא אגמים...לי לפחות, זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הים מאתר סקי...
לאכזבתנו, העונה באתר הזה לא נחשבת כטובה מבחינת שלג כך שלא ניתן היה לגלוש בו אוף פיסט, אם כי מבחינת מפת המסלולים ואיך שהוא נראה בשטח צריכים להיות בו אפשרויות לא מעטות בכלל לגלישה כזאת כשהשלג מאפשר. בתנאים הקיימים- יום גלישה אחד + העייפות המצטברת הספיקו לנו מבחינת מיצוי האתר.
הלינה היא בעיירה בשם Methven שיש בה אינספור מקומות לינה, מסעדות ופאבים.
משם- כשעה + נסיעה לכרייסצרץ, ביקור במרכז האנטרקטי ע"י שדה התעופה (מומלץ ביותר, במיוחד למי שצריך להעביר כמה שעות לפני הטיסה), ומשם- הדרך הארוכה חזרה הבייתה.
סיכום
זה טיול גלישה של פעם בחיים. מי שרוצה לנסוע לסקי בניו-זילנד צריך לתכנן ולבוא עם רמת ציפיות ומוכנות גלישה בהתאם. האתרים שונים ממה שאנחנו מכירים באירופה. מומלץ מאוד שתהיה יכולת גלישה באוף פיסטים בכדי למצות יותר את החויה, להבין שלא תתקלו שם במגה אתרים כמו באירופה והלוגיסטיקה תהיה אולי פחות נוחה, אבל מנגד האנשים והנופים באתרים מדהימים, אפשר ויותר ממומלץ לשלב את הסקי עם עוד פעילויות מדהימות אחרות שיש למדינה להציע, וחוץ מזה- כמה עוד הזדמנויות אחרות יהיו לכם לגלוש באוגוסט?
תבלו.
-
בניו זילנד הייתי בשנת 2001, הרבה לפני שלמדתי לעשותסקי, אבל מאד הגיוני שהאי הדרומי יהיה האי המוצלח יותר (כמו בכל דבר) בהשוואה לאי הצפוני.
נשמע מאד מאד מאד מיוחד ושונה, ומאד מתאים לניו זילנדים המטורפים, אלה שאם אפשר לקפוץ מזה, לרוץ מזה ולעוף מזה, זה ספורט אקסטרים מבחינתם.
יפה מאד ומעניין.
-
כל הכבודננ, ראשית מזל טוב לבר מצווה...
אין ספק שלחגוג בר מצווה כך, זאת חוויה של פעם בחיים.
כל הכבוד על היוזמה, והביצוע, ותודה רבה על הסיכום המושקע והמפורט עד מאוד, ששלחת לנו.
אכן סקי מעולם אחר.....
-
סיכום אדירתודה על קריאה מרתקת.
יהיה מועיל אם הטקסט הזה יהפוך למאמר יותר זמין ונגיש מאשר פוסט בפורום.
-
סיכום חופשת סקי בניו-זילנדדיווח מושקע ביותר שמזכיר את הדיווחים של אדוארדו. מעניין ביותר. יש על מה לחלום. מצטרף להמלצה להפוך למאמר.
ולבן שלך אני אומר - אני מקווה שאתה מעריך איזה אבא יש לך!
-
סיכום חופשת סקי בניו-זילנדתודה על הדיווח המפורט והמרשים!
נשמע שזו היתה חוויה מרתקת!
-
סיכום חופשת סקי בניו-זילנדהי-היכן התאמנו הגולשים מחו"ל?באיזה אתר?נתקלתי בעבר בכאלה בארגנטינה.(חזרתי משם כעת אגב).מהם האתרים המומלצים ביותר בדרומי?(מבחינת גודל שלג ואי סגירת מסלולים בגלל רוחות).תודה.
-
חושב על החגים ב- 9/15..... ניו-זילנד ..מספר שאלותראשית, התרשמתי מהסיכום הממצה והבהיר כל-כך שנזכרתי בו....
מהסתכלות בלוח הזנה ההזוי של ספטמבר 2015 (4 חגים כולם באמצע השבוע), זה פשוט קורא לחופשה ארוכה שעולה לשכיר מספר מועט של ימים, שממילא אף אחד לא נמצא בהם בעבודה.
כמה שאלות (בתקווה שאתה עוקב):
- עד כמה המסלול שעשיתם היה מתוכנן, או שאילתרתם ?
- האם ניתן להזמין מקומות לינה מהיום למחר (Hotles.com ודומיהם) או שצריך להזמין מקומות לינה מראש (אנחנו נצטרך 4-5 מקומות = 2 חדרים) ?
- מהסתכלות באתרים עצמם ובסיכום שלך, נראה לי שמדובר ביום-יומיים גג לאתר.
- האם בתקופה שהייתם, היו אטרקציות אחרות פתוחות והאם ניתן היה לבצע הליכות קצרות או שלמעשה מה שפתוח זה אתרי הסקי ובנוסף הנוף מהרכב במעבר בין האתרים.
כללית, הייתי חושב על שבועיים, שלאורכם ישוזרו כל כמה ימים 1-2 ימים של שלג - האם נראה לך סביר ?
תודה,
יונתן
-
חושב על החגים ב- 9/15..... ניו-זילנד ..מספר שאלותכמה תשובות, בתקוה שיעזרו....
המסלול היה מתוכנן ברמת היום. כשהזמן מוגבל (כבר לא תרמילאי...) אני מעדיף (ונהנה...) לתכנן הכל מראש ולנצל את הטיול בצורה מקסימלית ואופיטמלית ולא לבזבז זמן באיתור מקומות לינה. זה מצריך הרבה נסיון בטיולים וגם עניין של אופי. יש לזה כמובן יתרונות וחסרונות- כל אחד ע"פ מה שמתאים לו.
בהתאם, הזמנתי את כל המלונות מראש ולא בזבזתי שם זמן בלחפש מקום לינה. אני מניח שאפשר להזמין מלונות מהיום למחר, יותר בקווינסטאון מאשר בוואנקה שזוהי עיירה הרבה יותר קטנה, אבל יתכן שזה יצריך התפשרות מבחינת המיקום, מחיר, טיב המלון וכו'. ההתרשמות שלי הייתה שזה שיא עונת החורף ולא היו חסרים תיירים מה שאני מניח משפיע על תפוסת המלונות. אולי בספטמבר זה קצת אחרי השיא.
בהחלט מספיק יום-יומיים לכל אתר. 3 ימים באותו אתר פרושם לחזור ולטחון את אותם מסלולים שוב ושוב.
לגבי אטרקטציות- היו אין סוף פעילויות אקסטרים ללא קשר לסקי (באנג'י, סירות מרוץ, צניחות וכו'). היו גם הרבה סיורים מאורגנים לטיולי טבע של יום. אני מניח שטיולי טבע המצריכים לינה בשטח קצת פחות רלוונטים, אבל הנתון העיקרי שרלוונטי לכך זה מזג האויר באותו יום.
שבועיים זה מעט מדי. רק הטיסות הלך-חזור זה לפחות יומיים נטו, מבלי לעצור ליום-יומיים היכן שהוא בדרך. מעבר לכך, אם כבר מגיעים עד לשם, הייתי משקיע יותר זמן בכדי לחוות כמה שיותר ממה שיש לניו זילנד להציע גם בחורף. אחרי הכל- לא תחזור לשם כל כך מהר. בכל מקרה, אם הזמן לוחץ- ממליץ להתמקד באי הדרומי- הן מבחינת סקי והן מבחינת אטרקציות.
תהנו.
-
ואוונשמע מדהים!
בהחלט חוויה של פעם בחיים.
הבן שלי יצטרך להסתפק לבר מצווה בסופ"ש סקי עם אמא באירופה וגם על זה שיגיד יפה תודה (-:
-
פעמיין ואוונשמע מדהים ותודה על הפירוט.
ומיכל, מקווה שהבן שלך לא קורא פה
