רומניה סתיו 2014.
-
עוד קצת צבעי שלכתחן חן לכן !
אבי, תמשיך לעלות את התמונות השלכת היפה.
-
עוד קצת צבעי שלכתכמה שרומניה יפה גם בתקופה זו של השנה.
תודה לכל המשתפים בתמונות הסתיו, יפה לראות את המקומות שמכירים אבל בצבעים אחרים.
אורי ונורית,
המשיכו לטייל ולהנות! כיף לקרוא על הטיולים שלכם
ורדה
-
עוד קצת צבעי שלכתהיי ורדה, בוקר טוב ותודה.
באוגוסט נתתי לנורית קטע מודפס מהבלוג שלך כיצד נכון להגיע למפל בליאה.שכחה את הקטע במלון ובשטח פשוט חזרה על הדרך שלך.
הנה בית הקברות הצוחק.השלטים הצהובים מסמנים סיפור מעניין.-אני מזמין את קוראי הרומנית לתרגם לנו את הקטע.
-
מסלול נוסףמחפש מסלול מעניין למחר בין סיגישוארה לבוקרשט ,אשמח לעזרתכם.
-
מסלול נוסףלכמה ימים?
-
מסלול נוסףטיול של יום אורי,הדרך חזרה מסיגישוארה לבוקרשט.
-
מסלול נוסףא.פתח דחוף הודעות חדשות-לא בשירשור הזה. בכדי שיופיעו בראש הדף הראשון גם בפורום אירופה וגם בפורום המשפחות. בשירשור הזה זה לא יבלוט מספיק.
ב.יום אחד זה לא ממש טיול ,אלא חריכת כבישים.עם זאת ובכדי לא לעבור במקומות שכבר עברת בדרך צפונה,כדאי שתפרט את המסלול שכבר עשית.בכדי שלא תקבל אבק מיותר כמו מסלול דרך המקומות שכבר היית ,נניח חזרה דרך ראשנוב בראן דמביצ'וארה ודרומה אני לא ממשיך בדוגמא, כי בדרך הזו דרומה ועד האטוסטראדה לבוקרשט לא נסעתי.
-
עוד קצת צבעי שלכת -
סאפאנצה בית הקברות הצוחק.( וגם,בקשת תרגום.)כפי שכבר כתבתי,אני בהחלט מוטרד מתגובות או בלוגים שגורמים להטעיה או להחמצת נק' עניין חשובות בטיול.רומניה כפי שכתב גולני ,היא "לא הילדה הכי יפה בגן".כמעט לכל אתרי "המאסט" שבה, יש מרתקים יותר במקומות אחרים.אם אני מצמצם ע''פ מערכת הטעמים שלי את האטרקציות לכאלה שאיין כמותן בשום מקום, אני לא מגלה הרבה ומרביתם נמצאים בחבל מאראמורש. דוקא לשם מגיעים מעטים ואם מגיעים אז לזמן קצר מדי. עבור אלו שלא קראו ,אני מצרף סיפור על סאפאנצה מלפני תשע שנים שכבר העלתי המון פעמים. כמו בית הקברות בסאפאנצה לא ראיתי בשום מקום בעולם.
"סאפאנצה. (רומניה,ספ' 2005) המקום שהופך את הכפר הנידח הזה למוקד משיכה מיוחד הוא "בית הקברות הצוחק".יש שם מצבות עץ מצוירות מעשה אמן המתארות בציור נאיבי מחוייך את חיי האנשים שמתחתן. סתם חיים של אנשים של רגילים.אבל המבקרים מחפשים ולרוב גם זוכרים את הסיפורים העסיסיים.הנה בתמונה מצבה של בשלנית, לידה המצבות של האורגת ושל החייל הגיבור שיצא להגנת המולדת ומת—מעגבת!. ראיתי ברשת, צילום של מצבה כמו אבר מין גברי ,אבל המצבה, כבר לא גרה שם.יש בבית הקברות מקבץ ענק של סיפורים מהחיים, וסביבו שוקקים חיים ועסקים.שם ככר הכפר, השוק, הפנסיונים, המכולת ובתי הקפה, בית המלאכה וביתו של אומן המצבות. בית קברות יחודי,מתוחזק הייטב,כיאה למקור הפרנסה העיקרי של הכפר,יפה להסתובב בו כי לא עצוב, אבל לא ממש שמח.
הנה בור המים המינרליים הישן שבגבעות המיוערות.בסוף שבוע של חג , האנשים יצאו לבילוי בטבע ואנחנו איתם. אני שם מאחור, בכובע טמבל, מקבל רכילות על הנוכחים.קיבךתי קצת רכילות מאנה היפה,מבית הקפה שמול בית הקברות,על הגברים נושאי הנשק בכפר.בעיקר האנשים האלה נעדרים הרבה מן הביית,יש להם כמובן סיבה טובה,אבל בסוף מרביתם חוזרים הבייתה."תמצא בבית העלמין הרבה שוטרים, חיילים וציידים ואת נשותיהם החסודות והעמלניות.אבל כדאי שתדע שמבית הקברות כבר סילקו הכמרים את הסיפורים החריפים מדי לטעמם .מותר לגבר לקבל מצבה עם תאור רדיפת הנשים שלו,אבל אשתו לרוב תצא חסודה, בשלנית ,אורגת,המחכה לבעלה שיחזור ממרחקים.הסיפורים העסיסיים באמת הם כאן בין האנשים החיים, ובמציאות יש שויון.למשל הנחמד ששואב מיים הוא צייד, סיפר לאשתו שיצא לצוד.הבלונדה שלידו,היא הצייד האמיתי שלו.בעלה השוטר במשמרת,או שנשאר בבית.הבעל מחכה שאשתו תביא מיים להקל על ביטנו הדואבת והיא תביא לו בשמחה שיפליץ פחות.כל שבת אותו סיפור,השוטר יוצא למשמרת בוקר,הצייד מגיע לבית חברו ואחה'צ מסיימים הצייד הבלונדי והציידת הבלונדה את החגיגה ביער.אני מניחה שחוגגים שם לא רק על בקבוק מים מינרליים."
חזרנו מבור המיים המינרלים,אל הצימר "שלנו " ,בעיקבות הפרות החוזרות בעצמן אל הרפת וכמו הבעלים שבסוף חוזרים תמיד הביתה(לפחות בסיפורים). בעלת הבית חיכתה לנו בפתח בבגדים שחורים. נראה היה אחרי כל מה שקיבלתי ליד בור המיים,שהגברת מתכוננת לקבור מישהו, אולי את בעלה כמקובל בכפר.שאלתי.ענתה שהיא מחזיקה את הפרפר קצר וצמוד.אצלה גם הפר שברפת לא בועט,לא שותה צוייקה ועושה את מלאכתו בדבקות בחצר האחורית. גם לא משחררים אותו למרעה .מה פתאום שתתכונן לקבור את בעלה השימושי מאוד?. היא לובשת שחורים כי שחור מרזה וגם מתאים לצבע של ה4X4 שלה.הנה היא:מטר ושבעים מעל סוליות שטוחות ועצמה של איכרה רומנית אמידה. התחרה בדלת משמשת כרשת הגנה נגד זבובים.נחשו מי עשה אותה? לא ניחשתם.האורגת שליד פתח בית הקברות ארגה אותה במתנה לבת אחותה ולבעלה החרוץ."אל תאמין רק לכל סיפורי בית הקברות העסיסיים ולבדיחות של אנה.המשפחה שלי היא הדבר האמיתי היא הראי של סאפאנטה ואיין בה שום קוריוז,רק הרבה אהבה,עבודה קשה,שמחת חיים ורגליים על האדמה.מאחרי התחרה החדר "שלנו".
למחרת יצאתי לבדי לסיור מקדם בבית הקברות הצוחק.נכנסתי משער צדדי ע'פ הנחיות "למטייל" לישראלי התחמן.בעצם לא היתה לי אופציה אחרת כי השער הראשי היה עדיין סגור.נכנסתי לפי תדרוך מהאורגות שפרשו את מרכולתן על חומת בית הקברות . האישה מימין,עבדה בעיר סיגט אצל משפחה יהודית.שאלתי ,האם כל השטיחים למכירה,ענתה שלא,הן מוכרות בעיקר תחרה ולפעמים שטיחים.הכמות הגדולה והציבעונית,עוצרת אצלה את כל התיירים."הכנס לבית הקברות בקר שם את את כל הבעלים הבוגדניים ונשותיהם "החסודות" וכשתחזור תקבל סיפור,בתנאי שתבטיח לשמור סוד".הבטחתי,אז מה?
אחרי חמקה פנימה אנה היפה מבית הקפה,ממש לא למה שאתם חושבים. סיכמנו עוד ליד בור המיים שאנה תבוא לתרגם לנו את הכתובים.קראתי לה סאפאנטה (בפה רפה}אנה,על ההתנדבות הזו הראויה לכל מחמאה. מכיוון שהיה סוף השבוע הארוך של אנה הקדושה,אפילו הכינוי בא לי בקלילות,לקול מצהלותיה של היפה. קדושה?.אפילו להיות ילדה טובה היא פסקה בגיל שתיים עשרה. חזרתי אל האורגת, הצעתי לקנות את כל השטיחים התלויים. צחקה ואמרה שהשטיחים האלה נאספים אחד לאחד ובבוא היום יפרשו מבית כלתה הבוגדנית ועד לפתח בית הקברות. כל העיר תקבל את הכבוד לדרוך עליהם במסע ההלויה.ואם "תמותי לפניה?"שאלתי.ענתה שלא אדאג, כתבה את העניין בצוואתה וכאשר תרגיש שיומה קרב, תספר את הסיפור לבנה השוטר.רומניה קשישה, עם חינוך של בית יהודי, אם של שוטר בעל קיבה חלשה ואשה בלונדינית יפה.אז שלא יעבדו עליכם.עלי לא עבדו כל כך בקלות,אפילו שאני נראה כמו אחד שלא קונה שטיחים.אותו סיפור באותו כפר מאנשים שונים? זה בטח כמו השטיחים התלויים. –מדיניות שיווק!! את "הסוד" סיפרתי,אז מה? אף אחד ברומניה לא שומר סודות.גם אין סודות בבית הקפה של אנה.היפה מוזגת משקאות חריפים לתוך קפה,בתור מתאבן לבעלים שמתים מוקדם או רועים בשדות זרים.היא כבר החליפה שניים כאלה.
תוך כדי ארוחת הבוקר בבית הקפה,נשפך אוטובוס של תיירים ישראלים ליד השטיחים, מרביתם התמקחו ברומנית וקנו וקנו. השטיחים נחטפו במחירים אסטרונומיים,עמדתי שם בצד, נהנתי מכל דקה וגם בדקתי את סיפור האורגת עם בעלת בית הקפה.היא ואישתי צפו ביחד בהסתערות הקונים משועשעות כמוני.'ספנטה אנה' אמרה שאין עשן בלי אש.הסיפור על אשת השוטר נכון,רק שהוא לא הבן של האורגת.
הנה סיפור אמיתי על ,האלמנות הקטנות בשחור,שיושבות בשער בית הקברות. למה הן שם כל היום,למי הן מחכות?-
"קבל סיפור חנם". ."מה פתאום חינם,"אמרה אשתי והמרצע יצא מן השק."הוא הקהל הכי טוב שלך,אם אני אוריד משניכם את העיניים יתפתח כאן מהר מאוד חוג לספרות".
אחרי שהמארב היומי לא הניב כל מידע חדש, נכנסות שתי הנשים הקטנות כל ערב, אל בית הקברות, כדי לבדוק האם הונח גם היום מאחרי גבן, ורד טרי על קברי בעליהן.גם אחד הבעלים שהיה צייד,סיפר לאשתו שהוא הולך לצוד וניצל את מרבית זמנו הפנוי לרדיפת שמלות. "הצייד" נקנה לרוב בשווקים הקרובים.על קיברו כתוב: "עכשיו הוא כבר בשמיים,בשבילו זה לא גן עדן,כי כל נשותיו יחדיו,רודפות אחריו". הבעל השני היה חייל ויום אחד חזרה גופתו בארון." בכלל לא מצחיק", אמרתי ליפה." "לא"ענתה , "זה ממש סיפור עצוב,כי החייל מת מעגבת.אבל ,אשתו כמעט שמתה מצחוק.שתי הנשים מחכות שם ביום, כל יום, לראות מי מניח פרח טרי על קבר יקיריהן הבוגדניים.הן כבר יושבות ביחד שנים ועדיין לא פתרו את התעלומה.אולי הן "תצלחנה" לפתור את המהתלה ביחד, כאשר מישהו יגלה לאשת הצייד החרוץ,כי הכמרים פותחים את השער הצדדי כל לילה עד הבוקר וכשהם חוזרים בבוקר,הם סוגרים אותו מבפנים.אשת החייל, היא שמניחה בלילה את הפרח על קבר בעלה החוקי בתודה שהניח לה לחגוג עם הצייד.היא מניחה גם פרח על קבר הצייד-בכדי לבלבל את האוייב.יתכן שזה אפילו להפך,הפרח העיקרי לצייד והמשני לבעל לצורך המתיחה הפרטית. את מוסר ההשכל של הסיפור עדיין לא סיכמתי לעצמי.""נו,שויין"אמרה זוגתי"מזל שלא נשאר כאן בכדי שתוכלו לסכם ביחד איזה מוסר השכל".חגיגות ספאנטה אנה-במאראמורש.למצגת לחץ על הV בצד שמאל.
-
נכון ! זה מה ששאלו אותנו...התפלאו שאנחנו חוזרים לרומניה אחרי שלושה חודשים והתפלאו שהילדים הצטרפו (18,21). המטרה הייתה חופשה רגועה לפני גיוס ולימודים, בנופים מעניינים , אוכל טעים (וזול!!!) תרבות שונה.(למען האמת אחרי מראות הפשטות ולפעמים העוני בבוקרשט , אני חושבת שאולי הם מעריכים יותר - כמה טוב בבית...)
אז נכון שהילדים היו כבר בהמון מקומות מאוד יפים בעולם ורומניה לא כל כך אטרקטיבית לצעירים. אבל הם נהנו מאוד !!! (במיוחד שהעלויות נמוכות ואפשר להרשות לעצמך מותרות ).
רומניה של חודש אוקטובר הייתה שונה מאוד מזו של חודש יולי. מזג האוויר היה נפלא! (גם ביולי) אבל היופי היה - צבעי השלכת, הפארקים המכוסים בעלי שלכת צבעים של - צהוב,כתום אדום , כאלה שאין לנו בארץ...
אני מוכנה לחזור שוב
-
עוד כמה תמונות -
עוד כמה תמונותערב טוב אבי.
מהייכן התמונות ,ומאיפה שלחת אותן ובכלל איפה אתה עכשיו ?בבוקרשט ? במטוס?
בביית?
-
עוד כמה תמונותהי אורי,שתי התמונות הראשונות הן מרואפה והתמונה האחרונה מסיגישוארה,אני כרגע בבוקרשט וחוזר ארצה היום בלילה.
-
נכון ! זה מה ששאלו אותנו...רומניה הרבה יותר יפה באביב ובסתיו מאשר בחודשי הקיץ,הנוחים למטיילים הקונבציונאליים.
טיילתי בסוף מרץ עד אמצע אפריל
טיילתי גם במאי יוני
רוב הטיולים ספטמבר אוקטובר
ופעם אחרונה באוגוסט שנהנתי פחות,במיוחד שאני אוהב נופים
מזג אויר מאוד הפכפך גשם זלעפות וחמסינים
למי שמתאפשר ההנאה מרומניה היא יותר באביב ובסתיו
-
עוד כמה תמונותהיי אבי,
האמת שהייתי צריך לזהות את את מקום התמונות שמצולם גם במקבץ הזה. יש חשיבות גדולה להזכיר מקומות באשר זה מהווה תזכורת לאנשים בתכנון טיול. חשוב מאוד,כאשר מבקשים עצה או עזרה למסלול לדייק בפרטי המסלול-במקרה שלך עמק האולט ותכנית הלו'ז. לו ידעו האנשים שיש לך עוד יום בבוקרשט, יתכן שכן היית מקבל אתרי ביקור על הדרך -כולל הצעה לוותר על זמן בעיר תמורת עוד זמן במסלול.הקביעה שלך ליום בלבד-לא יכלה להניב הצעות אחראיות.
קבל תמונה שבתחילת המקבץ גוגל חסם את הצגתה.
-
נכון ! זה מה ששאלו אותנו...היי יהודה
עוד לא הייתי כ''כ הרבה כמוך ברומניה, בכדי לקבוע בודאות, עדיפות לזמן.
האמת שביולי אוגוסט האחרון היה יפה מאוד ובאוגוסט ספטמבר לפני כמה שנים אותו הדבר.
הסתיו השנה היה מרהיב ועם זאת הפכפך .
עדיין שמיים כחולים ושמש יפים בעיני לטיול עוד יותר.יתכן מאוד שהנסיון האישי שלנו לא מספיק לשום קביעה נחרצת כי אינו משהו מספ'ק סטטיסטי. יתכן גם שהאקלים משתנה.
באביב עוד לא הייתי.אם יעמוד לי הכוח-אז בשנה הבאה בתחילת יוני-ניסע.
קבל תמונה שגוגל חסם בתחילת המקבץ הזה.
-
סאפאנצה בית הקברות הצוחק.( וגם,בקשת תרגום.)שלום אורי ידידי !
אני כותב מהמקום הכי דומה גאוגרפית לרומניה .
הסיפור שלך מצחיק אך בית הקברות לא צוחק ואפילו לא מחייך.
שמו בית הקברות העליז/השמח .
טוב לדעת שבנוסף לחלקה של המצבות הצבעוניות עם הסיפורים קיימת חלקה נוספת ( פנימה בצד שמאל מהכניסה הראשית ) של מיעוטי היכולת שאינם יכולים לממן את עבודת האומן מייצר המצבות. שם אין מצבות כאלה.
