הגדול מכולם !!!
-
אשתי היקרה הסכימה (בגחמת הרגע) להחזיק אותו עבורי.
אתם יודעים מהו ולמה ?
על כך אספר בהמשך ויש מה לשמוע. הסיפור נוגע בשתי יבשות, בממלכה ובקולוניה.
מי שיודע, שירים אצבע.
-
הגדול מכולם !!!בוקר טוב,
מנחש....
מכרה היהלומים קולינן בדרום אפריקה??? שם התגלה היהלום הגדול ביותר....
רובי
-
הגדול מכולם !!!כרגיל אצלך צפריר פתיחה מסקרנת.
נראה שרובי ענה כבר את התשובה.
רחל לבון
-
הגדול מכולם !!!
"מי שיודע, שירים אצבע.?"מי מרים אצבע...הרכנו ראש מבושה...
יודעים רק שממלכה זה בריטניה. ואפריקה בתמונה.
"אשתי היקרה הסכימה (בגחמת הרגע) להחזיק אותו עבורי"
"הסכימה" מה כל כך מפחיד שצריך "גחמה" והכל "עבורי"
הצלחת ...
-
הגדול מכולם !!!ובכן
מכל מרימי האצבע, רובי הוא המצטיין. הוא תמיד הכין את כל שיעורי הבית!
מדובר בעיירה 'קלינן' שבדרום אפריקה וביהלום ברמת ניקיון גבוהה המתאים לליטוש ולתכשיטנות הגדול ביותר שנמצא אי פעם בעולם!
מי שיוכל להרשות לעצמו יהלום שכזה צריך להיות מלך, או שעליו להיות בעל תקציב שיכל להחזיק צבא קטן (גם לממן אותו וגם לחמש אותו שיוכל לשמור על מחזיק היהלום.)
ערכו של היהלום במונחים המוניטריים של היום הוא 8,000,000,000 שקלים חדשים !!! כן, קראתם נכון, שמונה מיליארד שקלים שזה בערך (אם איני טועה) משתווה לתקציב הסיוע האמריקאי השנתי למדינת ישראל.
האם אי פעם שוב ימצא יהלום גדול ובדרגת איכות שכזו? קשה לנבא וכנראה שלעולם לא! כל כך נדיר וכל כך מיוחד, שכאשר הוא נמצא והובא למשרדו של מנהל המכרה, הסתכל ההוא על היהלום, פלט: "אין דבר שכזה". והשליך אותו החוצה מבעד לחלון.....
נצלנו את 'בוקסינג-דאיי' יום שמשי ונעים, לשוב ולבקר בעיירת הכורים הקטנה, קלינן שבו החל הכל לפני יותר ממאה שנה. בעיירה זו קיים מכרה היהלומים הוותיק ביותר בדרום אפריקה. הוא מיוחד בזה שבו נמצא היהלום הגדול ביותר שממנו ניתן לחתוך וללטש תכשיט. הוא גם המכרה היחיד בעולם המפיק 'יהלומים כחולים'. יהלומים כחולים הם נדירים בצורה בלתי רגילה. היהלום הכחול האחרון שנמצא בקלינן, נמכר לאחרונה לאיש עסקים מהונג-קונג במחיר (המצחיק) של תשעה מיליון דולר!
בהמשך, אספר יותר על הביקור במכרה ועל העיירה הקטנה שלידו
מבטיח גם הרבה תמונות.
-
הגדול מכולם !!!ושוב נתחיל במילים הנדושות: : "זהו אינו טיול 'רגיל'. זהו אינו טיול שעורכים בנסיבות רגילות, טיול שבו נאלצים להחליף בגדים (פעמיים) ולהתרוצץ תחת פני האדמה עם מיכל חמצן על הגב ועוד 4 מצברים בחגורה, אינו טיול של יום יום ולצערי אינו מתאים לילדים מתחת לגיל 14. אבל כל זה מתייחס למה שקורה תחת האדמה ולא מעליה. כלומר, הורים לילדים קטנים, יכולים גם יכולים להנות מאוד בפעילויות אחרות ולא פחות מעניינות!
יש לציין שביקור תת קרקעי במכרה יכל להתאפשר רק במשך 3 או ארבעה ימים בשנה וכי הוא מבוקש מאוד!
נתחיל מכך שבכניסה לכפר הכורים (המקורי) ניצבת טבעת משובצת (ע-נ-ק-י-ת) שאפילו אשתי לא הסכימה לקבל. מה קרה מתחת לפני האדמה, אספר לכם בהמשך.
-
הגדול מכולם !!!אז אמרנו 'קלינן'? למה? מי? מתי?
למה בכלל מכרה'? לרדת אל מתחת לפני האדמה? בחושך? אז אני יודע כמה אתם אוהבים את 'התת-טאריין' ! בכל פעם שאלות כאן באתר: "לאיזה מכרה מלח (וקרח) כדאי לרדת? לזה שבו יורדים ב500 מדרגות? בזה שיורדים אליו ברכבת קטנה, או בזה שפשוט 'מתחלקים' בו עד למטה על מעקה המדרגות"? (ואחר כך נאלצים לטפס את כל הדרך למעלה)
אז הנה מכרה מסוג 'אחר'. מכרה יהלומים 'אמיתי', חי ונושם (תרתי משמע), שבכל יום מוצאים בו מאות רבות של קראטים (יהלומים), חלקם גדולים מאוד ומקצתם אפילו כחולים! (ראיתם אחד שכזה?)
כמו שהזכרתי, המכרה (החלק התת קרקעי) פתוח למבקרים רק 3 או 4 ימים בשנה, כאשר המכרה לא בפעילות כרייה. (בכל מכרה תת קרקעי מתבצעות 24\7\365 עבודות תחזוקה שוטפות כמו שאיבת מים ואוורור ללא הפסקה, אחרת המכרה יהיה 'בצרות', אבל עבודות הכרייה עצמן לא מתבצעות בימי חג ומועד)
ביום שכזה, אפשר להגיע למרכז המבקרים ולהרשם לסיור תת-קרקעי. משך הסיור כולל הנחיות למקרי חרום אורך בין ארבע לארבע וחצי שעות. על המשתתפים לעבור 'קורס' בטיחות קצר ומואץ בכדי שבמדה ויקלעו למצב חרום, ידעו לא להכנס לפניקה ולהפעיל אמצעי בטיחות מינימליים בכדי להשאר בחיים. (יתכנו מפולות סלע, מפולות בוץ, פיצוץ תת-קרקעי, בעיית אוורור ומחסור בחמצן, התעלפות מחום או יובש, קלסטרופוביה, 'עוורון חושך' ועוד בישין ומרעין.
את המשתתפים מכניבים לחדר הרצאות, כל 'תלמיד' מקבל לידיו את הציוד שאיתו הוא יכנס למכרה, האורות כבים ובתחילה מקרינים מיצג בטיחות. לאחר מכן עוברים על הציוד ולומדים לתפעל אותו. לאחר סיבוב שאלות, אפשר לעבור לחדר ההלבשה. בחדר ההלבשה, 'נפטרים' מכל הציוד היום יומי (כולל מצלמות וטלפונים) מכוון שממימלא אסור לצלם תחת האדמה! (לידיעת כל 'המפנטזים'). בייחוד מקפידים על הפקדת גפרורים וסיגריות בתאי ההלבשה בכדי למנוע פיצוץ מתאן בתוך המכרה.
משם עוברת כל הקבוצה (עד 16 משתתפים בקבוצה) אל פתח המכרה (שאפט) ששם ממתין מפעיל המעלית. הקבוצה כולה נכנסת ל'כלוב' (הכלוב יכול להכיל עד שמונים איש על ציודם) והכלוב יורד למפלס שבו יערך הסיור (במקרה שלנו, 'מינוס-620' כלומר ירדנו לשש מאות ועשרים מטר מתחת לפני המכרה.
-
הגדול מכולם !!!יש טיולים שהם פעם בחיים - נראה לי שזה אחד מהם.
מדהים הגודל של המקום.
מחכה להמשך.
-
הגדול מכולם !!!דובי, אני חושב שאתה צודק. (אמנם לא במקרה הפרטי הזה).....
כמה מילים על יהלומים והיכן אפשר למצוא אותם.
יהלומים נוצרו בבטן האדמה בעומק של בערך 40 ק"מ ונמוך מכך תחת לחץ עצום וחום אימים. (פרטים, בכל אנציקלופדיה ז"ל). מעומק זה הם התפרצו בחלק מהרי הגעש יחד עם לבה רותחת אל פני השטח. כעבור מיליוני שנים, יתכן מאוד שהר הגעש (התל) נשחק ונעלם אולם 'הצינור' שהעלה אותם מעלה, נשאר קבור במקום שבו נוצר. עכשיו.... צאו וחפשו כזה מין צינור (שגדלו נע מכמה עשרות מטרים רבועים ועד קמ"ר אחד) באיזור שכולו נראה אחיד במראהו. כמובן שיש דרכים למצוא את 'הצינור' והעובדה היא שנמצאו די רבים כאלו במקומות שונים בעולם. אמרתי "בחלק מהרי הגעש" מכוון שלא כל הר געש נושא יהלומים. רובם 'עקרים'! ואלו שכן נושאים יהלומים, צריכים שסוג הסלע שיתפרץ, יהיה מסוג 'קימברליט' (אל תרוצו כולכם לרמת הגולן. אין שם קימברלייט) !
אז איש עסקים אחד מיוהנסבורג ששמו היה קלינן, שמע, שרועים באיזור מעט מזרחית לפרטוריה, מוצאים יהלומים על פני השטח. יצא הנ"ל לאיזור, שיכנע רועה אחד להראות לו היכן נמצאו רוב היהלומים, רכש את החווה שעליה נמצאו רוב היהלומים והשאר הוא הסטוריה.....
אז יצאנו לסיור תת קרקעי מתחת לפני האדמה. לפני שירדנו 'הריחו' כל אחד מאיתנו ובדקו שאיננו שיכורים. לבשנו אוברול לבן. על הגב הייתה מערכת חרום לאספקת חמצן. על החגורה, ארבעה מצברים להפעלת תאורת חרום. לכולם מגפיים וקסדת מגן ועם פנסים וכך יצאנו כולנו מהכלוב לתוך רחבה גדולה ומוארת, שש מאות מטרים מתחת לפני השטח.
איך צלמתי מה, אסביר בהמשך (וגם אתם תוכלו)
-
הגדול מכולם !!!נשמעת חוויה יוצאת דופן.
מחכה לשמוע את הסיפור כולו
-
הגדול מכולם !!!אז אנו נמצאים מאות מטרים תחת האדמה ולמה? אי אפשר לחפור 'מלמעלה'? האמת היא שחפרו מלמעלה. שנים רבות המכרה היה 'מכרה פתוח'!
בואו נעשה 'תרגיל חשבוני' קטן:
גדלו של הצינור שהתגלה הוא כקילומטר על חצי קילומטר! כלומר: 1000X500 שזה 500000מ"ר.
זוכרים שאלף מ"ר זה דונם אחד? ודאי! אז יש לנו כאן צינור ששטחו הוא 500 דונם! תופסים? חמש מאות דונמים. יותר גדול מהשטח הבנויי של הקיבוץ או המושב הגדול ביותר בארץ! אז אם נחפור רק מטר אחד לעומק, נוציא כחצי מיליון קוב של סלע שהמשקל הכולל שלו יהיה..... מעל מיליון טון ! תפסתם כמובן.
כל מטר, פרושו מיליון טון של חומר. אז בעלי המכרה העסיקו בתחילה 'קבוצות חפירה'. אחד במכוש, אחד באת ואחד עם מריצה. 500 קבוצות שכאלו! אז אם אדם ממוצע יוכל לחפור בכל יום בערך שלושה קוב של חומר, שזה בערך שישה טון, אז 500 קבוצות, תחפורנה בכל יום עבודה, כשלושת אלפי טונות של עפרה. אז כמה ימים תארך החפירה לעומק של מטר על שטח הצינור כולו? מיליון חלקי שלושת אלפים. והתשובה: שנה שלמה!!!
אז איך מגבירים את הקצב? מייעלים! זונחים את המריצות (שיכולות להעביר כחמישים קילו בכל נאגלה) ועוברים למסילות וקרוניות. כל קרונית תישא כחצי טון ואז מספר החופרים יהיה אלף והמעמיסים 500 וכך קצב העבודה יוכפל! כך חפרו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אלפי חופרים ומסיעי עפרה בכל יום.
בעת המלחמה, הייתה הפסקה והחפירה התחדשה לאחריה.
לפני מלחמת העולם השניה, 'נעלמה' לפתע שיכבת סלע הקימברלייט והוחלפה בשכבה אחרת, קשה מאוד שלא נשאה יהלומים. זהו, נגמרו היהלומים! עתה היה עומק הבור כ200 מטרים. אבל עכשיו, הטכנולוגיה כבר מתקדמת בהרבה. מה עושים? קודחים בשכבת הסלע שאינה נושאת יהלומים, ו....בום, שבעים מטרים מתחתיה, שוב מוצאים קימברלייט ויהלומים ! גדולים ! אז הפיתרון: להמשיך לחפור, אבל הפעם לא במכרה פתוח, אלא תחת האדמה במכרה תת קרקעי.
אז הנה, אנו כאן, תחת האדמה במכרה יהלומים תת קרקעי !
-
הגדול מכולם !!!אז עכשיו אנו ניצבים במעבה האדמה. מעל ראשנו יש כחצי מיליארד טונות של סלע שעלולים להתמוטט על ראשנו ללא כל אזהרה מוקדמת. אם מדחיקים את ההרגשה הזו, מרגישים 'בטוחים' בהרבה. בכל זאת בכל יום אחר מימות השנה יורדים למכרה זה מאות אנשים ומעולם לא שמעתי על התמוטטות ממש כאן במקום שאנו עומדים..... מצד שני.....
בכל אופן, הירידה לעומק שש מאות מטרים ארכה רק כשתי דקות. לעמוד בכלוב חשוך כשאורות מרצדים מכל הצדדים נעים כלפי מעלה (אנחנו יורדים) במהירות שטנית, אני חושב שחולי אפילפסיה, טוב יעשו אם יעצמו את עיניהם עד שיגיעו למטה.
מפעיל המעלית מצלצל בפעמון גדול לסמן 'שהמשלוח' הגיע בשלום. גם הוא לבוש בסרבל וגם עליו 'רכוב' כל ציוד הבטיחות שרכוב גם עלינו. המדריך אוסף אותנו לפתחה של מנהרה אפלה ומבקש שנדליק את פנסי הראש שלנו. אנו מתחילים לצעוד אחריו באפלה ופנסי הראש שלנו מרצדים על הקירות האפלים. מדי פעם דורך מישהו בשלולית ומתיז על הצועדים מי בוץ שחורים. האוברולים הלבנים מתכסים במהירות בנתזי בוץ.
בעת הרצאת הבטיחות, נאמרו לנו גם כמה מילים על 'במקרה שפתאום תמצאו יהלום' (הלא על המצב הזה בדיוק, רבים המפנטזים) "עליכם לעצור לידו, לא להתכופף כלפיו, רק להצביע! אנשי הבטחון יראו אתכם במצלמה וישלחו מישהו לאסוף אותו. על פרס למוצא, נדבר אחר כך....' וסיפר לנו מדריך הקבוצה שהוא עבד במכרה התת קרקעי כשלושים שנה וכי מעולם לא ראה במו עיניו במכרה יהלום גלם! אתם מתארים לעצמכם את התסכול העמוק שבו האדם הזה חי במשך שלושים שנה?? הרי הוא נשלח לכרות יהלומים וכל חייו הוא רק רואה בחשכה סלע ובוץ שחור?! (ועוד בסופו של יום העבודה מחפשים על גופו ביסודיות וגם בודקים באמצעות רנטגן שהוא לא מנסה להבריח יהלומים אל מחוץ למכרה..... חה חה חה)
האמת היא שאני מבין לנפשו אבל באופן סטטיסטי, כל הסיכויים הם כנגדו! המכרה הזה מפיק כ12 קראט יהלומים לכל מאה טון של חומר. ושנים עשר קראט זה רק מעט יותר משני גראם! כן, שמעתם נכון, רק שני גראם!
עכשיו אתם מבינים מדוע הם כל כך יקרים? (חוץ מתרגילי השיווק המלוכלכים של דה-בירס)
-
הגדול מכולם !!!eytanin היקר,
איזה יופי!!!
הלוואי עלינו מתישהו..
תודה רבה רבה רבה על הטיול הסופר מיוחד ובכלל על הטיולים שלך שהם תמיד הכי הכי
-
הגדול מכולם !!!אנו בעומק של 600 מטרים תחת האדמה, מישהו בלתי נראה מזרים לנו אוויר למטה. הראייה: איננו נחנקים למוות. מזדנבים במגפיים ובחשכה מוחלטת אחר המדריך שנראה כאילו הוא נהנה מלהמצא בסביבה קלסטרופובית שכזו. קרני האור מפנסי הראש מזנקות מהשלוליות אל הקירות השחורים וחוזר חלילה. היה עלינו לעבור יחד עם המדריך את 'שבע-הטחנות' (ולא אלו שבין תל-אביב לרמת גן) בכל אחת מהתחנות, המדריך עצר את הקבוצה והראה/הדגים את אחת מהפעילויות במכרה. מדידות, פיצוץ, יצוב הסלע, פינוי העפרה, העברה תת קרקעית בעזרת ציוד מכאני כבד (כן, תחת האדמה כבר לא פעילים סוסי פוני לסחיבת קרונות העפרה. שם 'חיים ונושמים' כלים מכניים כבדים 'שכווצו' כמו בכביסה על מנת שיתאימו לגודל המנהרות. הם למעשה אותם כלים שאתם מכירים מעבודות העפר והכבישים, אלא שהם 'מכווצים' והמפעילים שלהם יושבים כמעט על הרצפה.) והתחנה האחרונה, תחנת ניפוץ הסלעים (לא שוברים יהלומים בהזדמנות חגיגית זו?) והמעלית המעלה את העפרה למעלה אל פני השטח. הסיור כולו אורך בערך שעתיים ובמשך זמן זה גומאים בערך שלושה קילומטרים (עם ציוד פק"ל על הגב ובחגורות) וגומעים כשלושה ליטרים של מים. למי שבאמת התקשה, המתין בקצה המסלול טנדר ללא תא נהג שלקח מתקשה אחת חזרה לתחנת המוצא. אורות הרכב והרעש שהקים נמוגו כמה שניות לאחר שעזב אותנו והוא נעלם עם המתקשה מעבר לפיתול. עכשיו כל אחד הרגיש שעליו למצוא יהלום לפחות בגדלו של יהלום קימברלי המפורסם. בגלל השלוליות, בהרבה מקומות הבהיקו פנסי הראש והחזירו אורות מהשלוליות כך שהרוב התבלבלו לאחר רגעים מעטים והבינו ש'היום לא יקרה כאן נס'! (שבאמת לא קרה)
לאחר שעלינו חזרה אל פני השטח, העברנו כלאחר כבוד לחדר ההלבשה ששם היינו אמורים להשאיר את כל 'ציוד המכרות' שלנו במקומו וגם לשטוף את המגפיים מבוץ (ומיהלומים, במקרה ונדבקו לסוליות) בכלל (וזהו כלל ידוע במכרות היהלומים) כל ציוד, כלי, או רכב שנכנסים למכרה, לעולם לא יוצאים ממנו! גם לא כגרוטאות. לאחר שכל אחד חזר להיות מי שהיה בתחילת המסע (הביקור) החלו 'הסריקות' למציאת יהלומים לא חוקיים. עברנו בשערים אלקטרוניים אחד אחר השני ובמדה ונדלקה לפתע נורה אדומה בתא המעבר, לא אפשרי היה לצאת. הדלת החיצונית נשארה נעולה 'והחשוד' עבר בדיקה ידנית מקפת על ידי שני אנשי בטחון. אמנם זה היה רק לצורך 'הצגה' (כך אני חושב) אבל זוהי צורת הבדיקה היום יומית אותה עוברים כל הכורים בכל אחד מימות העבודה שלהם !
זהו, תם הביקור התת קרקעי (נערך רק 3 או 4 ימים בשנה) בפוסט הבא, אספר על 'מה אפשרויות הביקור והבילוי גם עם ילדים צעירים מגיל 14 וכיצד אפשר לצלם תמונות במכרה שבו 'אסור לצלם'.
-
הגדול מכולם !!!לאחר התרוצצות של שעתיים תחת פני האדמה, חזרנו להנות מזיו השמש. הגיע הזמן לאכול משהו. העיירה 'הישנה' על רחובה הראשי ועם בתים בני מאה שנים ויותר, החכרה על ידי הבעלים הקודמים, דה-בירס הידועים לאנשי עסקים אשר תוך גילויי יזמה דרום אפריקאית, הפכו את הרחוב כולו 'לחגיגה' תיירותית. כמה מסעדות ופאבים המגישים אוכל טעים וזול להפליא, כמה חנויות לענטיקות וכמה אחרות למוצרי אמנות ומזכרות. הרחוב כולו אינו ארוך. תוך רבע שעה אפשר ללכת בו מקצה עד קצה, אבל אם מתעכבים בחנויות..... זה גם יכל להתארך לשעות. הרחוב הראשי קיים גם גן-שעשועים 'מיוחד' לילדים (שלא יכולים להשתתף בסיורים התת קרקעיים. 'המתקנים' כולם הם בעצם מכונות כרייה ומיון יהלומים 'עתיקות' ואני מבטיח כאן לכל אם עברייה, שהצאצא שלה בהחלט יהנה להשתעשע בפארק יוצא דופן זה.
השבענו את הרעב בפנקיקים משובחים בפנקייקיה נחמדה במעלה הרחוב. השרות, מקום הישיבה והפנקייקים היו כולם יוצאים מהכלל ונהנינו מכל ביס! אפשר כמובן לקנח באחד מהיינות הדרום אפריקאים המצוינים וכך בדיוק עשינו!
עכשיו אנו בדילמה! אסור היה לצלם תחת פני האדמה וכל אמצעי הצילום נלקחו מאתנו בעת החלפת הבגדים. אז איך בכל זאת מצלמים עבורכם משהו? יש פתרון! אפשר להצטרף לסיור בשטח המכרה! קיימים שני סוגי סיורים, אחד רגלי שגם בו אסור להכניס לשטח המכרה שום ציוד צילום והשני רכוב (רכב 'ספארי' פתוח) שבו מותר לצלם ככל העולה על רוחכם. אז הנה 'הפיתרון' גם לכאלו שאינם יכולים בגלל מגבלת גיל או אחרת להשתתף בסיור התת קרקעי. רכב ספארי ומדריך (מצויין לעניות דעתי) יוצא לסיור של קרוב לשעתיים בשטח המכרה. הסיור נפתח במעין מוזיאון קטן (ואותנטי מאוד) המספר את סיפור מציאת ופתיחת המכרה. אם מאזינים היטב, שומעים את ההסטוריה פונה אליכם בדברים. בסופו של הסיור ישנה 'מלכודת תיירים' קטנה בדמות של חנות למכירת יהלומים מלוטשים. מעניין, אבל כמובן שאין צורך לרכוש דבר. (חוץ מאשתי ומעוד כמה סינים) עלי לציין כאן שהמחירים אינם מופקעים. הם בהחלט סבירים בהשוואה לכל חנות דומה במקומות אחרים (בייחוד למי שיש לו אפשרות להחזר מע"מ בשדה התעופה)
ארחיב מעט בפוסט נוסף על יהלומים בכלל ועל 'הגדול נכולם' במיוחד.
הכנתי עבורכם תצלום אוויר של המכרה וסביבתו. בעיגול האדום: 'הבור הגדול'. ארכו כקילומטר, רחבו כחצי קילומטר ועמקו בערך מאתיים מטר. שלא כמו בקימברלי, אין אפשרות לגשת לשפת המכרה ולהציץ מטה. באליפסה הצהובה: 'רחוב-התיירות והמזכרות. בעגול הירוק: שטח המבנים של המכרה. (מיון, מעבדות, בתי מלאכה וכו') ובאליפסה הכחלחלה: חלק קטן מערמות החומר שנחפרו (טיילינג) שגם אותן חוזרים ומנפים.
-
הגדול מכולם !!!ועכשו, כה מילים על יהלומים בכלל ועל 'הגדול מכולם' בפרט.
אז אתם (בוודאי) זוכרים שיהלומים עולים אל פני השטח בתוך 'צינור' של מגמה מבעבעת וכי הסלע צריך להיות מסוג 'קימברלייט' נושא יהלומים (ולא עקר). אתם (בוודאות) יודעים שאם קיים צבע כל שהוא ביהלום, הרי זהו רק סוג של 'ליכלוך' ואני בטוח גם שאתם יודעים שיהלום 'חסר צבע' הוא מהיהלומים היקרים ביותר הנמכרים יום יום. את כל זה כבר שיננתם והטמעתם, אני בטוח.
אז מה יקרה אם לפתע יבוא מישהו ובידו יהלום 'חסר צבע' במשקל של מעל חצי קילוגרם??? הרי הגודל הממוצע של יהלומים במכרה הוא רק 0.2 גרם! ודאי תגידו "אין דבר כזה" ותשליכו אותו החוצה דרך החלון ! הא?
נכון, זה היה פחות או יותר היה הסנריו במשרדו של מנהל המכרה ביום שהביאו אליו את הגדול מכולם (וזה היה לא זמן רב אחרי אחרי תחילת הכרייה) אז מה עושים עם חצי קילו יהלום? מי יכל לענוד דבר כזה? מי יכל לבקע דבר שכזה? ובכלל, אין מכונות לליטוש דבר שכזה! מי בכלל יכל לשלם על משהו כזה? תקציב של מדינה שלמה יכל להבלע כאן בעבור פיסת פחם !!!
אזי, הממשלה האזורית של הטראנסוואל, ('מעבר לנהר הוואל') קנתה את היהלום מבעלי המכרה (ולא במחיר 'הנכון') והחליטה למסור אותו למלך אנגליה (והמושבות), האדם החזק ביותר בעולם באותה תקופה, כאות הערכה (וכניעות. זוכרים שזה היה זמן לא רב לאחר מלחמות הבורים)
'הפחם' הגיע ללונדון בחבילת דאר רגילה ולא מסומנת (בעוד הסקוטלנד יארד ערך 'הצגה שלמה של העברת יהלום מאובטחת באניית פאר). וכשהחבילה הגיע ללונדון, למי פנו (אם לא ליהודים) 'שיעשו משהו עם הדבר הזה'!
אז באמסטרדם, חי יוסף אשר, חותך יהלומים מדופלם שלקח על עצמו את תכנון וביקוע היהלום. מסופר על היסוסיו הרבים ועל העובדה שרופא מומחה עמד לידו בזמן הביקוע במידה ויפול ויתעלף. בכל מקרה, הביקוע הראשוני היה מושלם וכן שאר ביקועי המשנה. אספר כאן רק על שניים מתוך 'שלל' היהלומים שלוטשו מאותו יהלום מדהים. (את השאר אני מניח שתוכלו למצוא בין דפיה של כל אנציקלופדיה (ז"ל).
היהלום הגדול ביותר שלוטש מתוך 'הגדול מכולם' שוקל כמאה גרם וצורתו היא צורת אגס. הוא שובץ 'במטה השליט' אותו אוחז המלך האנגלי רק בארועים נדירים. חלקכם ודאי ראה אותו בלונדון טאואר, ששם מוחזקים ומוצגים תכשיטי המלכות. יהלום זה נקרא 'כוכב אפריקה' והוא היהלום 'הלבן' ('חסר הצבע', זוכרים?) הגדול ביותר שאי פעם לוטש!
היהלום השני הוא 'הכוכב האפריקאי הקטן' ששוקל 'רק' כשישים גרם וצורתו מלבנית. הוא משובץ במרכזו של כתר המלכות הבריטי . גם אותו ראיתם (או תוכלו לראות) במגדל של לונדון תחת עיניהם הבוחנות של לובשי הכותנות האדומות. ("להתקדם! להתקדם! לא לעמוד במקום! לזוז קדימה! קדימה!?)
צילמתי עבורכם תמונה בחדר התצוגה של היהלומים למכירה שצמוד למכרה ובעיגול אדום, 'סימנתי' עבורכם את המחיר. תתרשמו. היהלום הזה שוקל 'רק' גרם אחד! (והוא גם לא 'נקי' כמו הגדול מכולם.)
אשתי בקשה (יפה) לקנות זוג יהלומים עבור זוג עגילים. אז הענקתי לה.... בערב של אותו היום, התבשרנו על 'התרחבות והגדלת המשפחה' אז מרוב שמחה (ולאחר בקבוק שמפניה אחד שחוסל) החלטנו לכנות אותם 'הכוכבים של סופי' (לא אנחנו בחרנו בשם) וכך הסתיים ביקור עמוס ומלא חוויות במקום שבו נמצא 'הגדול מכולם'
אני מקווה שנהניתם, שלא קר לכם מדי ומאחל לכם טיולים רבים. אני גם מקווה שיום אחד גם תגיעו ותבקרו במכרה של קלינאן בדרום אפריקה, לא רחוק מהעיר פרטוריה (שהיום נקראת 'צוואנה')
אני מתכוון להוסיף לשרשור שה עוד פוסט אחד, אישי ומקווה שתהנו גם ממנו.
-
הגדול מכולם !!! והפעם, משהו 'פרטי' בהחלט.ומשהו באמת 'פרטי'
לפני שנים הרבה, (שתיים עשרה למען הדיוק) קבלתי השראה 'מהגדול מכולם' לכתיבת ספר.
מעולם לא פרסמתי אותו ואיני חושב שאעשה זאת בעתיד. זה היה מבחנתי, 'תרגיל אינטלקטואלי בלבד.
השם שהענקתי לספר הוא "ביצת יונה או בת יענה" הוא מתיחס ליהלום גדול שאפשר למצוא בטבע. ('קטן' בגודל ביצת יונה וגדול, מי ישורנו.....) ו
אז הנה הפרק האחרון מהספר ואני מקווה שתהנו לקרוא אותו לפחות כמו שאני נהניתי מכתיבתו.
יום חמים לכם כולכם בארץ המושלגת !
סוף דבר
התמונה, שהייתה עד כה מטושטשת ושחסרו בה עדיין פרטים רבים, הלכה והתבהרה. בידי החזקתי את האבן שנצנוצה קרץ לי ביותר. כורי יהלומים עתיקים, אמרו לי פעם: "אדם שמוצא יהלום, יהיה הראשון שעינו תשזף אותו מאז שנוצר לפני מיליוני שנים. בגלל זה אתה מקבל מין זעץ כזה בלב"! הוסיפו ועוד שאלו "באמת, מי עוד ראה אותו לפניך"? שכבתי בשקט בסוכת המיון הקטנה. האדמה הייתה לחה וחמימה. קרן שמש בודדה הסתננה וחדרה מבעד לענפים והשתחלה בחשאיות מבעד אחד החורים שבחופה. קרן צהובה וצרה, בהירה עד לעיוורון. הקרן בקעה את האפלולית והטילה את אורה המסמא על האבן שבידי. והעולם דמם. לא שמעתי את קול המכונות, לא את קולותיהם של העובדים וגם לא את פכפוך המים שזרמו מחוץ לסוכה. כל כולי היה במקום אחד. בתוך האבן הבוהקת שבכף ידי. קרן האור פיזזה על האבן ונתזי אור קיפצו סביבה כמטורפים. האור פילח את לב האבן, הקרניים שהיו כלואות בתוכה רק לרגע קל, רצו לצאת שוב אל החופש. הן זינקו בתוך האבן מפינה אחת אל רעותה עד שמצאו חרירים קטנטנים דרכם זרמו החוצה כנהר צבעוני של אור. נהר הצבע הגועש, פגע בדרכו בקרן האור המסמאת ויחד יצאו בריקוד סוער. המחזה היה מרהיב ביופיו. למחזה הזה בדיוק, ייחלתי ימים רבים. מיליוני חלקיקי אבק ירדו לאורה של קרן השמש וזרמו בשיירה אין סופית לעברו של נהר הצבעים שזרם ללא מעצור מתוך האבן. אי שם נפגשו ויצאו במחולות. הוי, פגישה שכזו..... מכאן, חלקיקי האבק שהיו פעם תאי גוף חיים, מתו והפכו לאבק פורח וימשיכו להסתובב בחללו של עולם עד שיחזרו ויהפכו לחומר בונה חיים. ומכאן, אבן בת אלמוות. אין לה הורס ואין לה מכלה. פגישה אילמת של המת מתוך החי עם הדומם. הכל תחת עין חקרנית, קרן בוהקת, אותה שלחה השמש אם כל חי. כבר יודעת השמש שנפגשו שני העולמות. קרני אור, המפזזות בכל צבעי הקשת, כבר שלחו לה את הבשורה. ורק אני, ילד קטן מעין-תפוזים, ילד של העולם, עד למחזה המטרף. הנחתי למפגש להמשך עוד מספר דקות. ריקוד האור נמשך. השמש שידרה שידורי שמחה ושלחה עוד ועוד קרניים. מזרקת האור פרצה מתוך האבן. נתזיה פזזו לכל עבר, פגעו לרגע ברשתית עיני וטסו חזרה אל החופש. * * * יוהנסבורג 2003
