וינה בבלוג
-
סיכום הטיול שלנו לפני כחודשיים בוינה.
לינקים שימושיים בפנים, סקר שניצל, סיקור מוזיאונים, קצת יהדות ועוד.
רבקה
-
וינה בבלוגתודה רבה. בלוג מצויין, וכמובן התמונות מעולות.
-
וינה בבלוגהיי רבקה
מודה לך על הבלוג המושקע והמרגש שמגיע עבורי בזמן
יש לי גם מחשבות לבקר בסיור בבית האופרה - השאלה שלי כמה זמן עורך הסיור.
רחל לבון
-
וינה בבלוגבדיוק בזמן, בתי נוסעת עם חברה, בשבוע הבא
תודה
-
וינה בבלוגרבקה,
תודה על השיתוף בבלוג המקסים. מעורר חשק עז לחזור לוינה ולהתעמק בה.
קראתי בהנאה רבה-כתמיד.
-
וינה בבלוגשמחה מאוד שאהבתם, זה שכרי...
רחל, זכור לנו שזה היה בערך שעה וחצי. הדגש הוא על בערך בגלל ענייני זכרון.... ותודה על מה שכתבת גם בפוסט.
רבקה
-
וינה בבלוגיופי רבקה תודה לך על האינפרמציה כי זה יצא כפי הנראה ביום הטיסה חזור .
שעה וחצי שעתיים זה בסדר מבחינתנו.
רחל לבון
-
וינה בבלוגרבקה,
תודה על השיתוף וההשקעה גם בבלוג
כתוב ומצולם מקסים, כמו תמיד אצלך.
אפשר לשאול איך שינית את הרקע לגוון שמנת צהבהב בכל הפוסטים?
יצא ממש יפה עם הרקע האדמדם הפרחוני של העלים.
-
וינה בבלוגתודה לי, ותודה כללית על כל הלינקים שאת תמיד מצרפת לכולם!
כשאת פותחת פוסט כלשהו, בצד שמאל, ליד "הוסף פוסט" יש "עיצוב הבלוג", תפתחי,
תחת "הגדרות עיצוב אישיות" תוכלי לבחור צבעים.
רבקה
-
וינה בבלוגפוסט מעניין ומעשיר, תמונות מרהיבות.
תודה
-
וינה בבלוג
רבקה, מצאתי. תודה!
-
וינה בבלוגבלוג יפה ומושקע
ההכללה "יהודי וינה היו חילוניים " חוטאת לאמת.
וינה היתה מאוכלסת ביהודים אורטודוקסים רבים. וכן בתי כנסיות ומוסדות.
גם הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל ב1923 היתה בוינה.
בכל אופן בשואה הזכירו לכולם שאין הבדל וכולם יהודים!!!
-
וינה בבלוגחבל - קודם כל תודה.
המשפט האחרון המודגש שלך לגמרי נכון, ואין עליו ויכוח, לצערנו.
לגבי הראשון - זה עניין מספרי ויחסי. לפי הסרים שאני קראתי, ולפי מה ששמעתי בבית, רוב יהדות וינה היתה חילונית, לעומת ערי בירה אחרות באירופה.
רבקה
-
וינה בבלוגרבקה,
בלוג מעולה שבמעולים, מעניין, מעורר מחשבה, מלא במידע מועיל ואפילו משלים כמה סיפורים שהתעייפת לספר בפורום המשפחות עם שובך. בטוחה שיהיה לי לעזר רב ביום מן הימים.
בספר "האישה בזהב" יש התייחסות ל"אפריז של בטהובן" של קלימט, ומה שזכור לי הוא בערך כך: בראשית דרכו צייר קלימט ביחד עם אחיו יצירות מוזמנות בעלות אופי קלאסי ודקורטיבי. קלימט היה בן למשפחה קשת יום והצורך ביצירה שתניב תמורה כספית גבוהה היה קיומי ממש בשבילו ובשביל משפחתו. ברבות השנים האח מת וקלימט עצמו מאס בשמרנות הווינאית ובתלות בפטרוניו.
"האפריז של בטהובן" היה מוזמן גם הוא (אני חושבת שאולי לאוניברסיטה אבל כבר לא בטוחה בפרטים), ולמרות זה הוא ביטא בה את המרד הפרטי שלו. היות שלא ראיתי את היצירה ופרטי הפרטים שבספר כבר לא זכורים לי היטב אני מתקשה לומר מה בדיוק היה המרד, אבל זה היה אוונטגרד של ממש בחברה הווינאית השמרנית.
משפחה יהודית אמידה, שגם את שמה אני לא זוכרת, קנתה את היצירה כדי לשחרר את קלימט ממחויבותו, ובכלל - רוב פטרוניו החדשים היו יהודים, שבניגוד לפטרונים הקודמים האמינו באוונטגרד ובתפיסות חדשניות. אחרי מלחמת העולם השנייה ניסו בני משפחה אשר שרדו את השואה להחזיר לידיהם את היצירה האבודה שהוחרמה עם תחילת המלחמה כמו רבות אחרות, אבל נכשלו במאבקם. ב-2006 הגיע לידי סיום המאבק הממושך של שארי בשרם של משפחת בלוך-באואר להחזיר לידיהם את "האישה בזהב" ויצירות אחרות שהיו בבעלותם, במשפט שקיבל תהודה עצומה. ועדיין חלק רב מרכוש היהודים הוא זה שמוצג עד היום במוזיאונים של וינה.
מקווה שלא עשיתי עוול רציני להיסטוריה. אם מישהו קרא את הספר לאחרונה אולי יוכל לתקן או להשלים. בכל אופן, את תנועת הצסיון הקים קלימט והוא גם זה שיזם את הקמת המבנה. מהמקום הנמוך שממנו התחיל הוא הגיע למעמד מאוד רם. יחסו לנשים היה בעייתי מאוד. אבל אני חושבת שיחסי גברים-נשים באופן כללי לא היו מוסדרים לאורך ההיסטוריה ורק בתקופה שלנו מתחיל ליעשות בהם סדר. אבל זה כבר באמת דיון אחר שאינו קשור לכאן כרגע.
-
וינה בבלוגאת מתנסחת נהדר,כותבת נהדר,מצלמת נהדר. נהדר. תודה,
-
וינה בבלוגאורי ר. - המון תודה!
זיוה - תודה תודה! ותודה שהשלמת את הסיפור. בעניין יחסי גברים-נשים בטיול הזה דוקא התחברתי יותר לציוריו של אגון שילה. מאוד מאוד מעניין. חבל שמת כל כך צעיר...
רבקה
-
וינה בבלוגרבקה'לה יקרה,
הבלוג מקסים ומושקע, כרגיל!
ומעורר חשק לנסוע מיידית כמובן
תודה רבה
שירלי
-
וינה בבלוגרבקה-----גם אני התרשמתי מאוד. אמנם מת צעיר, אבל הספיק לצייר כ-3000 ציורים ורשומים.
האוסטרים מאוד גאים בשלשת הציירים הגדולים שלהם: גוסטב קלימט, אגון שילה ואוסקר קוקושקה.
-
וינה בבלוגנו, אז תאר לך אם היה חי יותר...
לקוקושקה אני מחוברת כבר המון שנים, משהו בצבעים שלו, במשיכת המכחול, בנושאים שהוא בחר... הפעם ראיתי מעט מדי יצירות שלו.
שירלי - תודה רבה גם לך!
רבקה
