חזרנו!
-
וואו. נחתנו לפני שבוע וקצת ורק עכשיו הגעתי לפה. כרגיל, חזרנו מלאי אנרגיות מחודשות ונחתנו ישר להילוך חמישי מבחינת עבודה והחיים בכלל.
בניגוד לטיולים הקודמים, קצת נעצרתי עם סיכומי הבלוג בזמן אמת, בעיקר כי הטיול היה אינטסיבי יותר והיו לי פחות זמן ואנרגיות. אני מתכוונת להמשיך בסיכומים, יום אחרי יום, ומי שרוצה מוזמן לעקוב בבלוג.
סיכומונצ'יק לחברי הפורום -
יצאנו לדרך עם אליטליה ב-16 באוגוסט. קונקשן קצר ברומא ומשם ללוס אנג'לס. טיסה בסדר גמור. הטיסה מישראל לרומא בלי מערכות בידור. הטיסה מרומא לל"א עם, אבל מיושנות למראה. מצד שני, היה מרווח למדי במטוס, השירות היה בסדר גמור ובאופן כללי לא היו לנו תלונות. היות ויצאנו מהבית בשתיים לפנות בוקר לילה קודם, די ניקרנו כל הדרך ומהבחינה הזו הטיסה לא היתה קלה, אבל זו לא אשמת אליטליה.
רכב הוזמן מרנטאל קארס (כרגיל) וחברת דולר (שוב כרגיל). כמו בסניף בסן פרנסיסקו, גם כאן אפשרו לנו לבחור לבד את הרכב ממגרש החניה. מצאנו קאיה סדונה די חדשה (3000 מייל על השעון) ונחמדה. קצת חששתי לקחת קאיה סדונה היות והיינו רגילים לטאון אנד קאנטרי, אבל אלו שהיו שם היו ישנות יותר, אז החלטנו לתת לקאיה צ'אנס. בדיעבד, יצא מעולה. הקאיה סדונה היא רכב עם שמונה מקומות ולא שבעה. סידור של שלושה + שלושה בשתי השורות האחרונות. היות והיינו שישה אנשים בחלק מהטיול, זה יצא מעולה, כי שיטחנו שני כיסאות מהשורה האחרונה והיה שפע של מקום. חוץ מזה, אחלה רכב. רדיו לוויני, מצלמת רברס וכל מה שצריך. היינו מאד מרוצים ממנו.
למחרת, קמנו מוקדם בבוקר (ג'ט לג) ונסענו עד מונטריי בדוך
לא הפתיח הסטנדרטי לטיולים אבל מה זה נהננו. הרגיש כל כך כיף לחזור לארה"ב, לכבישים, להכל, הרגשנו בבית ממש, במובן הכי טוב של המילה. אחה"צ כבר טיילנו במונטריי בטיילת. למחרת, שיט לוויתנים מהנה (ראינו 12 לוויתנים ודג שמש!) ויום אחרי כבר היינו בסן פרנסיסקו. כל איזור המפרץ היה עמוס ולפיכך יקר באופן יוצא דופן. לנו בברקלי לילה אחד, ושם חברנו לאבא שלי ואשתו שטיילו איתנו במשך עשרה ימים. למחרת, פגישות עבודה בסן פרנסיסקו ובסיומן, על הרכב דרך גשר שער הזהב הלאה צפונה. (אמרתי כבר שהטיול היה אינטנסיבי הפעם? 
)את הימים הבאים העברנו בנסיעה בכביש 101 וטיולים בשמורת הרדוודס. השלמנו מסלולים שלא היינו בהם בטיול הקודם באיזור. פרטים, סיפורים והמלצות כבר יש בבלוג (הימים האלו כבר סוכמו). עצרנו במנזניטה, אורגון, לארבעה לילות אותם בילינו בוילה שכורה בעיירה. בכלל, בטיול הזה, בגלל ההרכב (שישיה רוב הזמן) שכרנו הרבה בתים. זה יוצא הרבה יותר משתלם משני חדרים במוטל והרבה הרבה יותר נחמד כי יש סלון משותף ומטבח ואפשר לבלות ביחד.
אחרי מנזניטה, נפרדנו מאבא שלי ורעייתו ונסענו לסיאטל, שם, אחרי יומיים, חברנו לאבא של צחי ואח שלו שהגיעו בטיסה לסיאטל ושוב הפכנו לשישיה.
(מפצלת את הסיכום, תיכף ממשיכה).
-
חזרנו!מסיאטל נסענו להר ריינייר. שם היינו ארבעה לילות בקוטג' ששכרנו ליד הפארק. הרבה מאד טיולים, למרות שהיה מזג אוויר סגרירי למדי (תחילת ספטמבר). הפארק די גדול ומאד יפה ונרצה לחזור אליו בעתיד באביב או קיץ פחות מעוננים.
מריינייר, עברנו לארבעה ימים בפארק אולימפיק. בדרך היתה לנו לינה הזויה במיוחד ליד פורט אנג'לס. בכלל, סיבוב בלתי צפוי וספונטני מאד היה בדרך. היה לי תכנון מפורט לכל מיני דברים בדרך הקצרה ביותר בין ריינייר לפורט אנג'לס, אבל אז גיסי שאל לגבי שופינג באיזור סיאטל וככה לאט לאט מצאנו את עצמנו צפונית לסיאטל בשעות הבוקר המאוחרות. אז החלטתי, בספונטניות שאם כבר הגענו עד שם, נקפוץ לראות את Deception Pass באי וידבי. בארבע סיימנו שם והחלטנו אם כבר אז כבר לנסוע לדרום האי ולחצות לפורט טאונסנד במעבורת... לפי האינטרנט כבר לא היו כרטיסים, אבל החלטנו לנסות ויצא מצוין. היו כן כרטיסים למי שמגיע במקום ותוך עשרים דקות עלינו על המעבורת וחצינו אל הפנינסולה.
כל היום הזה היה בלתי צפוי ולא ממש תכננתי את הלינה אליו. בדיקה באפליקציה של הוטלס.קום העלתה שמחירי הלינות באיזור מאד יקרים ושהלינות הולכות ונתפסות... ונשארות רק היותר ויותר יקרות, בסביבות $150 לחדר ללילה! החלטתי להמר ולחפש מוטל על הדרך, מתוך ידיעה שאתרי האינטרנט כמו הוטלס.קום מייצגים רק מעט מהמוטלים העצמאיים שלא שייכים לרשתות. נוסעים בכביש הקטן בין סקווים לפורט אנג'לס ורואים שלט מוטל. נכנסים לשביל ורואים שורה של 4-5 בקתות עתיקות יומין וקטנות ואיש מוזר עומד ומשקה ליד את הגינה, כשלידו חתול ותרנגולת מרוטת נוצות. כבר נכנסנו, אז ביררנו והוא הציע לנו ככה, או שתי ביקתות ב-$70 האחת, או ביקתה אחת לשישה אנשים. חשבתי שגם זו תהיה ב-$70 אז הלכנו לבדוק. נראתה קטנה (מאד!) ישנה (מאד) אבל $70 לשישה אנשים! בסוף יצא $110 לשישה אנשים, אבל אחרי שהוא ראה את האכזבה, הוריד למאה. נו שוין, גם דיל, לא?
בדקנו שאין פישפשים, ואכן לא היו, אבל מה אני אגיד לכם, חוויה. שלא נחזור עליה. קטנטן וישן מאד מאד. טלביזיה עם וידאו משנות ה-70, חדרון עם שתי מיטות זוגיות קטנות וצמוד אליו, בלי דלת, מטבחון. במטבחון, ספה נפתחת שאמורה להיות המיטה הנוספת. בזה נכנסנו שישה אנשים. כולם מאד נהנו. הכינו פופקורן ושיחקו ויסט אל תוך הלילה. בלילה, אני צחי והילדים בחדרון, וחמי וגיסי במיטה הנפתחת ליד מתגלגלים מצחוק. מסתבר שהמיטה, ובכן, לא ממש מיטה מתפקדת. מסגרת כזאתי ובאמצע חור מוזר. חמי דחף מספיק שמיכות באמצע וישן עליהן, וגיסי, ישן על הריצפה. אבל מה, נהנו עד הגג מהחוויה המצחיקה. צחקו אולי שעה עד שנרדמו. בקיצור, דיסהמלצה למוטל אבל חוויה בשבילנו.
-
חזרנו!אקצר בחוויות, אחרת אצטרך להמשיך מחר...
היינו ארבעה ימים בפורט אנג'לס ביחידת נופש נהדרת. פיצוי על הלילה שלפני. מרווחת מאד, חדשה, שני חדרי שינה, סלון ענק, חדר משחקים ומטבח מצוין. כל זה ב-$120 ללילה לכולנו, וזה בסופ"ש של לייבור דיי. אני צריכה לסכם את כל הכתובות והכל בבלוג, אבל תדעו שזה קיים. טיילנו ארבעה ימים בפארק, באיזור הוריקאן רידג' וטיול עד ניאה ביי וחזרה.
משם נסענו למאונט הוד, כולל עלייה לאתר הסקי על ההר וטיול במסלול של אגם טריליאן. ממאונט הוד, הלאה לעיירה בנד, ובדרך ביקרנו בכמה פארקי מדינה חביבים. בבנד ביקרנו במוזיאון ההיי דזרט (מומלץ) ומשם בפארק הלאומי הוולקני הסמוך, גם הוא מומלץ. בהמלצת הריינג'רים נכנסנו גם לסיור במערת לאבה חוויתי מאד. סיור לא מודרך, במערה בלי תאורה, ששוכרים פנסים חזקים מאד כדי לטייל בה.
אחרי הפארק הוולקני והמערה, החלטנו לוותר על המערות של לאבה בדס נשיונל מוניומנט ונסענו ישירות לפארק לאסן. יום וחצי בפארק (יפה, יפה) והלאה לעצירה ללינה ברינו נבאדה. חברה מקומית בפייסבוק עידכנה אותנו שיש פסטיבל כדורים פורחים למחרת אז כמובן שהלכנו. פירוט אפרט בסיכום בבלוג. מאד יפה. רבע מהבלונים שהיו בבלון פיאסטה, אבל פסטיבל כדורים פורחים זה תמיד כיף גדול ומאד נהננו. משם ירדנו לליק טאהו, לאורך האגם, לדירת נופש שכרתי בדרום לייק טאהו לארבעה ימים. כמו שאתם רואים, הטיול הורכב מעצירות של כמה ימים לטיולים ברגל וביניהם ימים די אינטנסיביים של נסיעות ו"תכנים".
בלייק טאהו הרגשנו מאד את השריפות הגדולות שהשתוללו בסיירה נבאדה. במיוחד ביומייים הראשונים. היה אובך קשה וריח חזק של שריפה. רק אחרי יומיים המצב השתפר קצת. צחי, אביו ואחיו לא ויתרו ויצאו לטיולים רגליים יפים באיזור. אני והילדים די נשארנו בביקתה המפנקת אבל ביומיים האחרונים כן יצאנו קצת.
טוב, מאוחר ואני חייבת להפסיק כאן. המשך הסיכום המקוצר יהיה מחר, אינשאללה. כיף לחזור אליכם!
-
ברוכה השבה!כרגיל מרתק ונעים לקרוא (בבלוג וגם כאן) על מקומות מוכרים וגם פחות מוכרים למען תכנונים עתידיים.
-
-
ברוכה השבה! -
חזרנו!תודה לכולם!
איפה הייתי?
מלייק טאהו נסענו ישירות ליוסמיטי. הפעם לנו ב-housekeeping camp היות ולא היו מקומות בכלל בקמפ קרי עד שהזמנתי (ארבעה חודשים מראש!) וגם לא בלודג' (היה דווקא בלודג' חדר לשישה במחיר אטרקטיבי, אבל לא הספקתי לתפוס אותו). כיון שאלו היו התנאים, צמצמנו ללילה אחד ביוסמיטי כשאנחנו ממוקדים במטרה: צחי ואחיו אורי באים לטפס את ההאף דום. היינו בפארק 24 שעות, כשאנחנו יוצאים ונכנסים מטיוגה פאס. לא ביקור שגרתי, אבל הפארק נעם לנו מאד. יבש, אין מים במפלים, אבל האוויר היה צלול והטמפרטורות מעולות ונהננו מאד מנופי העמק בזמן שהאמיצים גמאו את המסלול והטיפוס של ההאף דום (ונהנו עד השמיים, כמעט מילולית). אגב, בלילה נכנסו לנו ראקונים לאוהל וממש ניסו לפתוח כיסים בתיקים שהיו שם. גם היה מעניין וגם זה העיר את המטפסים בשתיים לפנות בוקר וגרם להם לצאת לדרך בשעה מטורפת זו, מה שאפשר להם לחזור די מוקדם למחרת.
מיוסמיטי נסענו לממות' לייקס, שם עצרנו בדירת נופש, רק ליומיים וטיילנו באמצע בפארק דביל'ס פוסטפייל.
בנקודה הזו התלבטנו אם לוותר על הנסיעה הארוכה שתוכננה מזרחה ליוטה/אריזונה ולהשאר בסיירה נבאדה לשאר הטיול אבל שריפת ענק בסקויה אנד קינגס הכריעה את הכף ונשארנו עם התכנון המקורי.
נסענו לעמק המוות, עברנו בוגאס (בלי להכנס לסטריפ) ועצרנו ללינה במסקיט ולמחרת הגענו ליוטה, שוב לדירת נופשת, הפעם בעיירה הוריקאן, סמוך לפארק זאיון. ארבעה ימים מופלאים בילינו ביוטה, עם הרבה ביקורים בזאיון ואתרים נוספים באיזור. פירוט יהיה בבלוג. לקינוח, נסענו לברייס בדרך נופית מיוחדת (לא הסטנדרטית היפה שבין זאיון לברייס - זו נסגרה בבוקר בו רצינו לעבור בה בגלל מפולת סלעים), ביקרנו בברייס והמשכנו הלאה, לפייג'.
בפייג' המוזרה ביקרנו יומיים, והספקנו הכל, מהורסשו בנד, עבור באנטילופ קניון וכמובן, שיט בלייק פאואל. אחרי הרבה התלבטויות שכרנו סירה, אבוב ומגלשי סקי לחצי יום, שזה שבע שעות והיה בדיוק מצוין. מיצינו כל רגע ונהננו מאד.
מפייג' היינו אמורים לנסוע לוגאס, להוריד שם את גיסי וחמי ולהמשיך לכמה ימים בסקויה אנד קינגס. כיוון שהפארק נשרף, התלבטנו מה לעשות. בהחלטה ספונטנית של רגע, החלטנו להוריד אותם בוגאס יום קודם ולצאת... צפונה. סוף סוף, נסיעה ארוכה בכיף שלנו.
נסענו מוגאס צפונה, באמצע שום מקום לפארק גרייט בייסין. הפארק היה קטן מאד יחסית ונחמד, עם מערה מעניינת וכמה מסלולי טיול. חביב. משם נסענו בחזרה ללייק טאהו, כי היה לנו משהו להחזיר לחנות האאוטלט של נייקי שם.
כיף חיים, נסיעה של שש שעות בנבאדה הריקה, אבל כל דבר טוב מגיע לסיומו וחזרנו לציביליזציה. באאוטלט קיבלו את המכנסיים ונתנו לנו זיכוי והמשכנו דרך סקרמנטו לכיוון ל"א.עצירה נחמדה בדרך היתה בפארק לאומי פינאקלס, הפארק החדש של קליפורניה. פארק קטן למדי, שלדעתנו ראוי להחזיר אותו בחזרה לסטטוס של נשיונל מוניומנט. ממש קטן, אבל חביב וטיילנו בו יום שלם.
-
חזרנו!זהו, משם בנסיעה קצרה ללוס אנג'לס, שם בילינו עוד 3-4 ימים בעיר. בורות הזפת של לה בריאה, חוף וניס, מצפה הכוכבים של גריפית' והרבה שופינג.
לקינוח, הפאדיחה של הטיול, כי אי אפשר בלי.
יומיים לפני הטיסה, אני בודקת את התאריכים ושהכל בסדר עם טיסת החזור שלנו מאליטליה לרומא. כדי לעשות דאבל צ'ק אני גם בודקת את שעת החזרת הרכב. אופס. שעת החזרת הרכב סבבה, אבל התאריך, לא ממש.
הטיסה שלנו ב-5 בחודש והרכב צריך לחזור לחברת דולר ב-4 בחודש. כמובן שאת זה אני מגלה בסופ"ש ואין עם מי לדבר עם רנטאל קארס בארץ. הנציג שלהם בלונדון אומר שאי אפשר להאריך עם דולר, הוא יכול רק לסדר לנו יום נוסף עם חברה אחרת בעלות של $80 ליום. לא התאים לנו גם הטרטור של החזרת רכב ולקיחת רכב חדש, וגם לשלם על זה $80 (כפול ממה ששילמנו על הרכב). דיברנו ישירות עם דולר והם היו נחמדים אבל גם לא הסכימו להאריך. אם נרצה, צריך להגיע, להחזיר את הרכב ולשכור מחדש ליום נוסף, בעלות הצנועה של קצת יותר מ-$200 ליום. 
בקיצור, אחרי שניסינו הכל (אפילו להקדים את הטיסה ביום), החלטנו להחזיר את הרכב בזמן (לא שיש ברירה) ולהשאר יום אחד בלוס אנג'לס בלי רכב. זה לא היה נזק נוראי כל כך, כי ממילא הרגשנו שאנחנו בעיקר מחכים לטיסה ואת היום הזה בילינו באריזות, מנוחה וקצת שופינג בחנויות שליד המלון. מונית משם לשדה עלתה לנו רק $14 (דרך UBER).
זהו, מלוס אנג'לס לרומא, שם בילינו ארבעה ימים ובסיומם, מרומא לת"א. רומא היא רומא, אז לא לפורום הזה
סה"כ, היה טיול אינטנסיבי יותר מהטיולים הקודמים שלנו. כנראה שבטיול קצר הדחף למצות כל יום ולדחוס פעילויות חזק מדי. מצד שני, הרגשתי שחסרות היו לי נסיעות ארוכות בכבישים ישרים, וחוץ מהדובדבן של לחצות את נבאדה בסוף הטיול, זה קצת חסר. ההיילייט של הטיול מבחינת הילדים היה הסירה בלייק פאואל. מבחינת צחי, הטיפוס להאף דום. מבחינתי? הכל היה כיף והיה לי נחמד לחזור לאמריקה "שלנו", אבל גם היה קצת מעייף.
-
חזרנו!ברוכים השבים !!
מורגש בכל מילה שנהנתם. איזה כיף.
נחמד לשמוע שגם את נהנית פשוט מלגהץ כבישים. מי שלא הבין למה אני נוסע 5300 מייל בחודש - בשביל הנשמה !!
כמובן שאנחנו מחכים בקוצר להשלמות ופירוט בבלוג, שהרי הטיול הבא שלנו (חייב!) לכלול את ילוסטון (שוב, ברביעית) ואת אורגון וסביבתה להשלמות אחרי הביקור הראשון.
כל מידע נוסף על הטיול והאטרקציות - כמו כתובות של מקומות הלינה ומחירים ישמר וישמש להמשך.
-
חזרנו!ברוכים השבים!
אני מתפעלת מהשלווה בה התמודדתם עם כל השינויים עקב נזקי הטבע.
נחיתה רכה,
דנה
-
ברוכים השביםענת,
תמיד כיף לטייל איתכם וירטואלית.
סומכת עלייך שתשלימי פרטים גם בבלו
-
ברוכים השביםברוכים השבים...כייף לקרא..ולחוות יחד אתכם...
-
נשמע כייףאת עושה לי חשק לטיול מסוג אחר...
אחלה תקצור (אציץ בבלוג בהמשך)
נחיתה רכה.
יעל
-
ברוכים השבים ארצה !שבנו הלילה מארה"ב.
משאתגבר על הג'ט לג, אתפנה לקריאת השרשור.
חבל שלא נפגשנו בוגאס.
-
ברוכים השבים ארצה !ראובן, ניסינו ולא הצלחנו להביא את עצמנו ללון בוגאס
סתם, האמת שהקדמנו בוגאס ביום לעומת המתוכנן ופתאום החלטנו בשיא הספונטניות לצאת לגרייט בייסין נשיונל פארק. בער לנו לעלות לכביש ולא נשארנו להפגש. בסוף נאלץ להפגש בארץ
-
ראובן, ברוכים השבים !התאוששות קלה !
