מערבה מכאן: Pacific Canada
-
יום 9 – גני בוצ'ארט וויקטוריהמה שכן מעניין בעיני בעיר ויקטוריה היא הכמות האדירה של פסלים ושלטי הצנחה: של המלכה ויקטוריה כמובן, של הקפטן קוק ומי לא וכן לוחות הנצחה שנתקלים בהם בכל פינה. - למלכי הים, משרתי מלמחת קוריאה וקנדים שהתנדבו בשנות השלושים של המאה הקודמת ל International Brigades
האחרון די חריג, שכן לרוב בארצות מוצאם של המתנדבים שלחמו בצד הרפובליקנים נגד משטר פרנקו ננמנעו מלהנציח או להכיר בתרומת הנופלים, בשל השתייכות רבים מהם למפלגה הקומוניסטית.
תמונת הפסל מויקיפדיה:
MackenziePapineau monument 1 by Drhaggist
בכלל, העיר עושה רושם של מקום שלא החליט איזה תדמית הוא רוצה לשדר- עמודי טוטם מוצבים בגינת בניין ממשל הניזון הישר מהמסורת הבריטית ליד יאכטות פאר העוגנות בנמל- ויקטוריה מה את?
את השאלה הזו שאלנו בערב כששמענו מהמלון צליל שלקח לנו זמן לשים את האצבע על מהו-ניגון של חמת חלילים. יצאנו החוצה וגילינו אדם ב kilt מנגן על הכלי, ליד עמוד טוטם, בעוד בנו המתבגר מלווה אותו על תופים. לקהל שהתווסף הסביר בגאווה כי הם עושים את זה מאז שהיה הנער בן בן 13 וכי לא מזמן מלאו לו 17. לבן לעומת זה היתה הבעת פנים שאמרה בבירור שהוא סובל מכל רגע והיה מעדיף לחגוג את המאורע עם החברים שלו, רחוק מאבא...
-
יום 10 – ילידים ולוויתניםיום מקומי (כמעט) ללא שימוש באוטו, לראשונה בטיול.
לאחר ארוחת בוקר טובה ומגוונת במלון צעדינו את השלוש דקות מן המלון ל
Royal BC Museum המציג את תולדות הטבע וההיסטוריה האנושית של קנדה ושל בריטיש קולומביה בפרט, עם דגש על ה first nations של קנדה (זה המינוח הפוליטיקלי קורקט בקנדה!). המוזיאון עשוי טוב, מעניין, ביחוד לאור העבודה שההיסטוריה של קנדה הרבה פחות מוכרת (לי לפחות) מזו של ארה"ב למשל, אך לא גדול. יחד עם התערוכה המיוחדת על תולדות הזהב והבהלה לזהב ,
Gold Rush! El Dorado in B.C, שהציגה בזמן ביקורינו, בילינו במקום כשעתיים- שעתיים וחצי, כשהבנים מיצו את העניין עוד קצת קודם.
יום קודם, בסיורינו בעיר נכנסו למרכז המבקרים ובעזרת הבחורה הנחמדה והסבלנית בחרנו חברה לשייט צפיה ללוויתנים ורכשנו כרטיסים מראש.
מאחר וכל החברות המוציאות את הטיול ממילא גובות מחיר דומה בעבור צפיה באותם pods של לוויטנים בדיוק, בעצתה התמקדנו בהחלטה באיזה סוג סירה עדיף לצאת, החלטה שמושפעת בין השאר מצפי מזג האוויר, וממנה גזרנו את בחירת החברה.
ישנם שני סוגים עיקריים:
- סירה גדולה בעלת קיבולת ל 30 איש +: יותר יציבה לבעלי קיבה רגישה וגם מקורה, אבל יותר צפופה.
- zodiac , סוג של סירת גומי פתוחה שנוסעת יותר מהר ומכילה פחות אנשים, אך מאידך מרגישים בה הרבה יותר את הים וגם די נרטבים, על אף המעילים שמקבלים. בסירה מהסוג הזה גם יושבים במקום אחד קבוע לאורך כל הטיול (ואין שירותים, למי שזו עלול להוות בעיה).
בעצתה המועילה שוב של הבחורה בלשכה, הלכנו על אופציית ביניים ויצאנו עם חברת BC Whale Watching בסירה מסוג Luna המכילה עד 12 איש.
היינו מאוד מרוצים מן הבחירה שכן לסירה הזו יש גם חלק מקורה בפנים (עם תא שירותים) וגם סיפון פתוח. וכך שכשהסירה התקרבה ללוויתנים ועצרה לידם יצאנו לסיפון לצפות ולצלם , אבל בנסיעות ישבנו מוגנים בפנים בקבינה המחוממת וטוב שכך- בדרך חזרה לנמל הים היה די גבוה וגם התחיל לרדת גשם, ומאוד שמחנו שאנו לא בחוץ בזודיאק קטנה ברוח וגשם. הקפטיין שלנו סיפר שבבוקר אותו ים הים היה ממש פלטה - אינני ידעת אם השוני הזה במהלך שעות היום הוא אקראי או דפוס קבוע במים הללו, אבל זו עוד נקודה ששווה לאנשים הרגישם למחלות ים לברר בתכנון השייט.
בסך הכל ראינו לא מעט לוויתני אורכות, אם כי נסענו לא מעט לחפש אותם (הגענו עד חופי איי סן חואן השייכים לארה"ב) וגם נדרשנו לערנות וזריזות בכדי לתפוס את הרגע הקצרצר שהם עולים מן המים בעדשת המצלמה. התמונות המוצגות כאן הן כמובן המוצלחות והנבחרות, כשיש רבות אחרות (הרוב) בהן ראוים בעיקר ים אפור ורק קצה זנבו של לוויתן. בדרך חזרה לנמל הסירה נסעה סמוך לחוף, כשהקפטיין ניסה לאתר כלבי ים, אך לשווא- כנראה שזאת לא היתה העונה בויקטוריה. חוויה נחמדה, אך לא זולה (מעל 100 $ למבוגר) לכולנו.
-
יום 10 – ילידים ולוויתניםבערב אכלנו במסעדה שהומלצה כאן לא אחד Spinnakers Brewpub (התעצלנו ונסענו באוטו - יש חניה בצמוד למסעדה) ועל אף מלצרית בעלת דמיון מטריד למורטיציה ממשפחת אדמס (או שמא דווקא כאן פגשנו את המכשפה מנרניה
), נהינו מן האוכל ומן האווירה.הזמנו שולחן מראש ונוכחנו לדעת כי בקנדה מאוד מקפידים על גיל המינימום לשתיית אלקוהול- כיוון שהיינו עם minor והמסעדה בעצם מוגדרת בפאב, היה מותר לנו להזמין שולחן רק בחלל נפרד למטה ולא בחלק העיקרי של המסעדה.
הנוף מחדר המלון: קשט יפה מעל בניין הפרליאמנט......
....שמואר מאוד יפה בלילות
-
יום 11 – בדרך ל Pacific Rimהיום אנחנו עוזבים את ויקטוריה ויוצאים בדרך הארוכה לעבר חופי הפסיפיק רים. במבט לאחור יומיים בויקטוריה היו ,לנו לפחות, מעל או מעבר וניתן היה לצמצם את השהות בעיר.
לשם שינוי אנחנו מתעוררים ליום שמישי ובהיר אם כי לא מאוד חם (וזה באמת תופעה נדירה לעומת רוב ימות הטיול. למחרת מזג האוויר כבר יחזור לסורו..).
החלק הראשון של הנסיעה, לאורך החוף הצפוני, לא מענינת במיוחד. אמנם מדי פעם יש "חלון נוף" לפיורד הארוך והיפה, אבל לרוב מדובר באזורים בנויים, עם הרבה שלטי פרסום ורמזורים מרובים וההתקדמות איטית.
אנחנו פונים פנימה לכביש החוצה את האי ועוצרים ב Little Qualicum Falls Provincial Park.
המפל העליון (שהגישה אליה מהחניון הפצפון בצד שמאל של הכביש הנכנס לתוך הפארק- בקושי מקום לחמש מכוניות) יותר מרשים ועוצמתי מן התחתון שלידו יש דווקא מגרש חניה יותר גדול.
אפשר לעשות מסלול רגלי המחבר בין השניים אבל אנחנו נמליץ להתקדם לעצירה הבאה הנמצאת לא רחוק - MacMillan Provincial Park הידוע יותר בשם Cathedral Grove. אי אפשר לפספס- עשרות מכוניות חונות בשטח חניה צר משני צידדי הכביש ודי קשה למצוא מקום פנוי.
אנחנו עושים את המסלול בצד הדקומי של הכביש שקצר אבל לגמרי מדליק: שלל עצים סבוכים ענקיים בצורות שונות ומשונות, שרך שמטפס עליהם, ענפים וגזעים שלמים שנפלו ונחתו בזוויות שונות יוצרים יחד מראים מכושפים, שקשה מאוד להעביר דרך המצלמה.
-
יום 11 – בדרך ל Pacific Rimאנחנו עוברים את העיריה הלא חיננית בעליל והעניה למראה פורט אלברני , שב 2014 נבחרה לעיר הגרועה למגורים בקנדה למגינת ליבה של התושבים. מכאן והלאה התנועה נעשתה הרבה יותר דלילה בעוד הנוף בדרך מתייפף ומשתבח: יערות, אגמים, נחלים- תאבה לעיניים.
ליד אחד האגמים, ב Sproat Lake Provincial Park אנחנו עוצרים לפיקניק. כמו בכל אתרי הטבע בקנדה שביקרנו בהם יש כאן שולחנות, פחים, שירותים מתוחזקים, והכל בחינם להנאת המבקרים, מסודר, נקי ומזמין. במהלך כל הטיול לא ראינו פעם אחת במקומות הללו עובד/ת נקיון בפעולה, אבל תמיד מצאנו שירותים נקיים, עם נייר טואלת וניר ניגוב ידיים (או ג'יל חיטוי בשירותים ה"יבשים"), ולא ראינו לכלוך על הרצפה, פחים שתכולתם כבר גלשה החוצה, מתקנים שבורים ומוזנחים או שאר תופעת שלמרבה הצער כל מי שמטייל בארץ נתקל בהם.
זה כל כך נעים לעיניים ומעורר התפעלות וגם מחשבות על מצב שבו הרשויות מכבדות את האזרחים, מעמידות לרשותם שירותים ראוים, ואלה מצידם מחזירים יחס של כבוד לסביבה ולשאר המטיילים הפוקדים את המקום. אפשר לחלום...
הכביש היורד לשמורת פסיפיק רים מגיע לצומת T - שמאלה לUcluelet וימינה ל Tofino, כאשר השמורה מסתערת במרחב שבין שני הישובים. (לתשומת ליבכם: בשטח השמורה יש צורך להציג ברכב בכרטיס – יומי או שנתי- של הפארקים הלאומיים. גם כאן, כמו ברוקיס, לא ראינו פקחים אבל אלה כנראה כן מסיירים ורושמים דו"חות, ולא כדאי להעמיד את העניין למבחן).
אנחנו פנינו שמאלה, לעבר אוקלולט, ולאחר עצירה קצרה בדירה שלקחנו לשתי לילות המשכנו עוד כ 15 דקות דרך העיריה למגרש החניה של ה Wild Pacific Loop. זהו יופי של מסלול מעגלי- לא ארוך, לא קשה, אבל כל פינה מאפשרת מבט אחר לעבר לחוף ולכחול העמוק של הים (מה שיום שמש עושה...). מומלץ בחום.
-
יום 11 – בדרך ל Pacific Rim
-
יום 12 – כן דובים וכן יערכבר אתמול התחזית בשרה לנו שלא כדאי להתרגל לשמש ואכן היום אנחנו חוזרים לשגרה- יום מעונין ואפור עם גשם לפרקים , אם כי לא מאוד קר. מזג אוויר שכנראה הרבה יותר אופיני לחופי הפסיפיק מאשר שמש מלטפת!
אנחנו מתחילים את היום בטיול קצר ל South Beach הקרוב לאוקלולט שבשעת בוקר די נטוש וערפילי ומלא שרידים של כל מיני יצורי ים משונים. משוטטים קצת ומצלמים ואז חושבים מה הלאה.
-
יום 12 – כן דובים וכן יער
-
יום 12 – כן דובים וכן יערהיי ג'ני,
תמונות נהדרות, הגורמות לי להתגעגע...
ומה לגבי הכותרת? האם סוף סוף הגיעו הדובים? ראינו המון מדבקות המזהירות מפני השארת אוכל לדובים בפאסיפיק רים, אבל לא ראינו אותם.
נילי
-
יום 12 – כן דובים וכן יערממשיכה לעקוב.
התמונות מהפסיפיק רים כבר מאוד דומות לאלה שאנחנו ראינו.
אני תוהה מה הסדר הנכון רוקיס בהתחלה או בסוף.
לדעתי אחרי הרוקיס הכל מתגמד בלי יוצא מן הכלל, לכן עדיף לשמור אות הרוקיס לסוף ( אפילו לטיול של השה הבאה קשה לי להתלהב כרגע אחרי הרוקיס )
הייתם וונקובר בטיול?אנחנו מאוד מאוד נהנינו מהאתנחתא העירונית בוונקובר.
גם בגלל הקשר המשפחתי והחברי שם, אבל גם בגלל העיר השלווה הטיול הרגוע בלי צורך להספיק והגיוון שבפעילות שם -
יום 12 – כן דובים וכן יערגם החלק הזה של הטיול נראה ונשמע יפה ומעניין.
נראה לי שגם אני כמו הבנים שלך הייתי חוטף רעלת אגמים אחרי שבוע ברוקיז.
לקחתם כדורים נגד בחילות לפני השייט?
אלעד
-
יום 12 – כן דובים וכן יערכשמטיילים בנופים יפים שום דבר לא מתגמד. יופי נשאר יופי גם אם אתמול בערב היינו במקום מה זה יפה.
לכן זה בכלל לא משנה האם קודם סבוב באי ויקטוריה ואחר כך לרוקיס או להפך הכל יפה לכל זמן ובסוף נהנים גם פה וגם שם.
ההבדל הגדול הוא בעונות השנה. לכל אחת מהן היחוד שלה . האביב ברוקיס שונה לגמרי מהסתיו. באי ויקטוריה זה פחות בולט כי יש הרבה פחות שלג והמחטניים אינם עומדים בשלכת.
רנצי
-
יום 12 – כן דובים וכן יערנילי ואיילת, הקוראות המתמידות, טוב לראותכן כאן
לגבי הסדר הנכון של הטיול, בניגוד לרנצ' גם אני מחזיקה בדעה כי אם אפשר, עדיף לשמור את הרוקיס לסוף. הפסיפיק רים באמת יפה, אבל לטעמי העוצמה של הרוקיס נמצאת בסקאלה אחרת לגמי ואחריהם בהחלט עלולה להיות תחושה של ירידה.
הסיבה לסדר ההפוך אצלנו היתה העיתוי- יצאנו באמצע ספטמבר כאשר החוכמה ה"מקובלת" בעונה הזו אומרת קודם לנסוע לרוקיס ואחר כך לפסיפיק, מחשש שככל שהחודש מתקדם מזג האוויר ברוקיס עלול להיות יותר בעיתי. במקרה שלנו, השבוע לאחר שהותינו ברוקיס היה דווקא הרבה פחות חורפי..
איילת אכן, היינו גם ונקובר (כפי שעוד יסופר) אבל כנראה שפחות התלהבנו ממך. גם כי היינו על תקן של תיירים נטו, ללא אותו חיבור מקומי שהיה לך, גם כי מזג האוויר במהלך כל השות להוציא את השעות האחרונות היה מאוד אפרורי וגם כי קשה מאוד להוציא מהבנים שלי התלהבות מסביבה עירונית בטיול.
גם אצלי אגב- תני לי למשל לבחור בין ילוסטון לניו יורק- אין כאן בכלל שאלה שילוסטון.......
אלעד, למזלינו אף אחד מאיתנו לא רגיש מדי לים ולכן לא נזקקנו לכדורים (מי שכן רגיש זה הבן הבכור שלא היה איתנו בטיול. אני עוד זוכרת איך לפני כמה שנים המסכן הקיא את נישמתו- ואת שייק הפירות הטעים-בפיטולים של הכביש העולה לפאי
). מה שכן, הקפדנו לאכול רק ארוחת צהרים מאוד קלה וקטנה לפני כן.נילי, הינה אנחנו כבר מגיעים לדובים.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערכשתכננתי את הטיול התלבטתי האם לכלול בנסוף לשייט לוויתנים גם שייט צפיה בדובים והחלטתי להשאיר זאת כאופציה, שכן אולי יתמזל מזלנו וצפייה בדובים בטבע ברוקיס תייתר את השייט הזו.
מאחר וכידוע ה"יבול" שלנו ברוקיס לא היה מאוד מרשים בשלון המעטה, בהמשך היום בתכנון שלנו לצאת לשייט צפיה בדובים מטופינו. השעות של השייט אינן קבועות, אלא משתנות בהתאם לשעות הגאות והשפל, ומבדיקה מוקדמת אני יודעת שהשייט יצא בצהריים. אתמול כשנכנסו למרכז המבקרים שבצומת ציפיתי שכמו בויקטוריה יכלו לעזור בהזמנה, אך התברר שהמרכז כאן לא מציע את השירות וגם נסיונות לבצע הזמנה בטלפון לא צלחו. לכן אנחנו מחליטים פשוט לנסוע לטופינו ולברר מה הן האפשרויות.
חברות השיט מתרכזות בשני הרחובות המרכיבים למעשה את המרכז הקטן של טופינו ואנחנו נכנסים לאחת ועומדים לרכוש כרטיסים כאשר אנחנו "נחטפים" על ידי משפחה צרפתית- יש להם הצעה מחברה מתחרה שהכרטיסים שלה יותר זולה, אבל הם רק שלושה וצריך מינימם שבעה איש כדי להוציא שייט- האם אכפת לנו להצטרף אליהם ולבדוק? היש ישראלי שיסרב להזדמנות פז לדיל טוב יותר? וכך אנחנו רוכשים כרטיסים עם החברה השניה West Coast Aquatic Safaris לשייט שאמור לצאת בעוד כשעה ב 12.00 , בעלות של 350 $ לכולנו לעומת מעל ל100 $ לאיש בחברות האחרות.
את הזמן הנותר אנחנו מנצלים לשיטוט קצר בין טיפות הגשם בגלריות שב"מרכז" העיר (אולי ארבע-חמש במספר) ולא מאוד מתרשמים מתכולתם - זה בעיקר דרך להעביר את הזמן.
בית מוזר בטופינו- מישהו היה רוצה להתארח כאן???
בשעה היעודה אנחנו חוזרים למשרדים (כולה מרחק של שלוש דקות) רק לשמוע שהשייט נדחה עד 13.00. למה לא אמרו לנו כך ההתחלה? לא ברור, אבל כשאני מרימה גבה הבחור בכלל לא מבינה מה העניין. כבר אמרנו שבאי ונקובר יש לאנשים הרבה זמן... בעצם, גילינו יש כזה מושג "Tofino Time " – שלא מתכוון לזריזות יתרה!
בינתים הגשם התחזק ואת השעה הנוספת אנו מעבירים בבית קפהTuff Beans עם קפה טוב, שוקו חם ווי-פי חינם.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערגם הפעם היינו מרוצים מבחירת החברה, בעיקר בזכות סוג הסירה. שוב מדובר על סירה ל 12 איש עם מקום ישיבה גם בחוץ וגם בפנים, ואף שקיבלנו מן החברה מן מעילי רוח ללבוש מעל המעילים שלנו והגם שהגשם נחלש במהלך השייט, האפשרות לישיבה מקורה בפנים היתה מאוד חיונית!
יוצאים לדרך. הקפטיין הצעיר (והחתיך!
) שלנו מסביר כי הזמן הטוב לחפש דובים היא בשעת שפל, שאז הדובים יוצאים מן היער לחפש אוכל בשפת הים, אלא שההבדלים הכי ניכרים בין גאות ושפל הם בירח חדש או מלא ואילו כיום, באמצע חודש השפל הוא לא ממש שפל. ובכל זאת מנסים, משייטים בין האיים השונים שבמפרץ, קרוב לקו החוף כשהקפטין כל הזמן מסתכל הנה והנה בנסיון איתור, מדבר בקשר עם סירות אחרות. הזמן עובר ואין כלום ואז מתקבלת הודעה כי נצפה דב. מתקרבים לאיזה חוף (כמה סירות של חברות אחרות כבר שם לפנינו) וראוים דב צעיר במהלך איזו שתי דקות לפני שהוא נעלם שוב לתוך היער. זהו זה? מאכזב למדי, אבל הזמן דוחק והקפטיין מסובב את הסירה חזרה לכיוון הנמל של טופינו, ופתאום בדרך בינגו! דב בוגר, בודד, בשיא כוחו (אורך החיים הממוצע שלהם כ 14- 15 שנה, אף שיכולים להגיע גם לגיל 20 ) משוטט לו להנאתו לאורך קו החוף והפעם אנחנו הסירה הראשונה בזירה ותורינו לשדר את התצפית לסירות האחרות.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערנכון שאך לפני כמה ימים ראינו דובים בגן החיותבקלגרי, אבל כאן לראות אחד כזה מקרוב, מלך הממלכה הקטנה שלו, מתהלך לו לאטו על קו החוף, חופר, מסניף,הופך אבנים, מתעלם לגמרי מנוכחותינו זה משהו אחר. הרבע שעה שבו שעקבינו אחרי קורותיו עד שהחליט גם הוא לחמוק לתוך היער היה מרתק ומרגש.
בהמשך הנסיעה חזרה לטופינו, שבמהלכה הגשם מתחדש ביתר שאת, הקפטיין מתקרב שוב לקו החוף ואנחנו מצליחים לזהות כמה כלבי ים גדולים ומכוערים למדי הפרוסים על הסלעים. אז כבר לא נוכל לקטר שלא ראינו כלבי ים, ואפילו יש לנו מספר תמונות מטושטשות למדי של כמה "כתמים" בצבע הזהה כמעט לגמרי לסלעים עצמם כהוכחה (בעצם הוכחה יחידה, כי זכרון חזותי ממשי אין... )
-
יום 12 – כן דובים וכן יערמילה על בטיחות
מעט יותר מחודש לאחר השייט שלנו ארעה באזור טרגדיה כאשר סירה של חברה אחרת התהפכה בגלל גל גבוה באותו אזור, ושישה תיירים קפחו את חייהם.
ואכן, אף שבשני הסירות שיצאנו בהן היו חגורות בטיחות, לא הייתה חובה לחגור אותן וגם לא קיבלנו שום תדריך לפני היציאה (בן הזוג היה בהלם מכך "אבל זה קנדה"..).
חשוב לשמור על פרופורציות. הפלגנו בסירת מנוע מצוידות באמצעי קשר, לא בקייקים או סירת רפטינג, ומדובר במקרה אחד – קשה אמנם- בעשרים שנה, כאשר אותן סירות יוצאות עשרות רבות של פעמים כל עונה. אבל כן מצאתי לנכון להביא את הסיפור הזה לידיעתכם.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערבדרך חזרה מטופינו לאוקלולט הגשם כבר נחלש ואנחנו עוצרים לעשות את ה Schooner Cove Trail, מסלול קצר שעובר ביער עבות ומסתיים על חוף הים. הקטע ביער כולו על boardwalk מעץ ולכן על אף הגשם לסירוגין שירד במהלך היום, אינו בוצי.
גם כאן מדובר על עצים ענקיים, משונים, ענפים משוזרים, כל קשט גווני הירוק ושקט- העולם החיצון אינו חודר מבעד כל הסבך הזה.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערהחוף עצמו בשעת אחר הצהריים אפרורי ופחות יפה מה South Beach ואנחנו לא מתעכבים, אלא חוזרים באותה הדרך לתחילת המסלול.
כאן אנחנו שוב שוקלים מה לעשות. יש עוד כמה מסלולי יער והרבה חופים בשטח פארק הפסיפיק רים שלא ביקרנו בהם, אבל בלשב זה אנו מרגישים שדי מיצינו את המראות של יער גשם וחוף ערפילי ולכן נוסעים להצטיידות בקו- אופ של אוקלולט ולארוחת ערב, כביסה ומנוחה בדירה.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערג'ני
אז היו דובים
גם אני ממשיכה ללוות אותך, למרות שאנחנו כנראה נוותר ( בצער ) על הפסיפיק רים. החוף ויערות הגשם נראים מקסימים. זה או זה או ילוסטון ונטיית הלב שלי היא ילוסטון למרות הקושי הלוגיסטי....
השייט לצפיה בדובים נראה נהדר וכנראה שנפסיד גם אותו כי לא נגיע לטופינו. יש גם מאזור ויקטוריה / ונקובר ?
לגבי שייט הצפיה בלוייתנים - הידעה על התאונה מפחידה מאד . לא שמעתי על המקרה בזמן אמת.
אם בכל זאת נאזור אומץ - הסירה שבה נסעתם נראית מצוין. מדוע בחרתם אחר הצהריים - עניין של זמינות או שאחר הצהריים הים נוטה להיות רגוע יותר ?
האם אין צורך בהזמנה מראש גם בקיץ ? הייתי מעדיפה לחכות כמה שאפשר כדי לראות מה קורה עם מזג אוויר לפני שיוצאים.
עוד שאלה לגבי דרך החוף בה נסעתם מויקטוריה צפונה. ראיתי שאפשר לעבור לונקובר מסידני ואפשר גם צפונה מננימו. המעבר הצפוני מאריך לנו הדרך בשעה . חשבתי אולי לעשות אותו אם הדרך יפה במיוחד ( או אם נלון בצפון ונקובר). מבינה מכם שלא התרשמתם במיוחד...
יום נעים ושוב תודה על סיפור מעניין וכל האינפורמציה שאת מביאה .
איריס
