אגדת חורף - מרץ 2016 בקנדה
-
לפני כמה ימים חזרתי משבועיים וחצי במערב קנדה - ונקובר, וויסלר ווייטהורס. בשורה התחתונה - היה מדהים, מזג האוויר האיר לי פנים ולפי הניסיון שלי זה זמן מצוין לביקור!
הכל התחיל בערך ביוני 2015 כשראיתי שהכנס המקצועי של התחום שלי מתקיים במרץ 2016 בוויסלר, קנדה. "וויסלר? מה זה לעזאזל וויסלר?!" חיפוש קצר בגוגל הבהיר את הנקודה. "אה.... אז זה וויסלר. טוב, זה לא נראה כל כך נורא...." בשבועות הראשונים הייתי קצת מאוכזבת כי עד שמממנים לי טיסה למערב קנדה, למה דווקא בחורף? למה לא, למשל, ביוני, מתי שדווקא היה ממש מתאים לי לתכנן טיול לרוקיז?
בדיעבד אני אפילו כבר לא זוכרת מאיפה הרעיון לעשות טיול של זוהר צפוני אבל אני כן זוכרת את תחילת התכנונים ואת הנסיון להשיג קצה חוט איך לארגן דבר כזה. היה די קשה למצוא מידע בעברית על טיול זוהר בקנדה, למרות שהארגון עצמו דווקא קל ופשוט. עכשיו לא מעט חברים ומכרים מספרים לי על חלומות הזוהר הצפוני שלהם. אז אני אומרת - אם זה חלום תעשו את זה, זה לא כל כך מסובך ולא עד כדי כך יקר. כמובן, עוזר כשמישהו אחר משלם על הטיסה עד ונקובר, אבל בכל מקרה, בעונה הזו של השנה הטיסות לא כל כך יקרות. הכרטיס שלי, עם בריטיש איירוויז עלה כ-900$ והיו גם כמה מעט יותר זולים אבל עם יותר קונקשנים. אם נוסעים במיוחד צפונה אז אולי יש טיסות יותר טובות.
תכננתי את הטיול הזה הרבה מאוד זמן מראש, הזמנה ראשונה נעשתה כבר בתחילת יולי (וארחיב על כך בהמשך), הרבה לפני ההרשמה לכנס או הזמנת הטיסה הבינלאומית. בתחילת התכנונים ניסיתי למצוא אנשים שגם ירצו לנסוע לאותו הכנס ואולי נוכל לטייל ביחד אבל זנחתי את הרעיון די מהר. החלטתי שאני אתכנן מה שאני רוצה ואם בהמשך יבוא מישהו שיתאים לו להצטרף אז בשמחה.
ראיתי איך בתכנון מוקדם יש הרבה יותר אפשרויות ואפשר לקבל בדיוק את מה שרוצים, לרוב במחיר שרוצים. בעיני זה מאוד כדאי, ובעיקר, זה נורא כיף - נמצאים באווירת חו"ל המון זמן ויש המון זמן לתכנן בלי לחץ ומתי שמתאים.אז אפשר להתחיל, כן?
-
ונקובר - פעם ראשונהיצאתי מישראל בטיסה של בריטיש אירווייז ביום שישי 11.3 בשעה 10:20 בבוקר. הטיסה הייתה נוחה מאוד ומערכת הבידור מצוינת. הספקתי לראות 4 פרקים של עונה 5 של משחקי הכס, וזה מאוד התאים לי כי אני צריכה את החזרה הזו לקראת העונה החדשה. מאוד קיוויתי להמשיך את יתר העונה בטיסה הבאה, אך לצערי זו הייתה הטיסה היחידה עם מערכת הבידור הזו.
3 שעות המתנה בהית'רו, שמשום מה היו הדבר שהיה לי הכי קשה בטיסה הזו, ומשם לונקובר. טיסת ההמשך הייתה טיסת לילה מבחינת הגוף שלי וזה היה מצוין כי הצלחתי לישון 4-5 שעות מתוך ה-9.5 שהיו. נחתתי בערך ב-19:30 שעון מקומי ולקח לי בערך שעה לצאת משדה התעופה. ע' היה נחמד למדי והגיע לאסוף אותי מהשדה. נסענו למלון שהזמנתי ל-לפני ואחרי הכנס - YWCA ברח' Beatty פינת Robson, ממש מול אצטדיון רוג'רס. למחרת גיליתי שבדיוק באותו הזמן התקיימה במקום הופעה של ג'סטין ביבר. איך פספסתי?! (בקלות). השעה הייתה באזור 21:30 - מקלחת ולישון. אחרי הכל, ב-4:30 אני כבר קמה! זהו מוטיב שיחזור על עצמו בכל השבוע וחצי הקרובים.
לגבי המלון - זה מלון פשוט מאוד, על הגבול בין מלון לאכסניה. אין בו חדרים משותפים אבל יש חדרים קבוצתיים / משפחתיים למי שרוצה. הזמנתי חדר פרטי אבל עם שירותים ומקלחת שמשותפים לשני חדרים כשהתעריף הוא תעריף סטודנט. בדיעבד הייתי לוקחת חדר עם מקלחת פרטית.
מילה על תעריף סטודנט - בהרבה מאוד מקומת בונקובר יש הנחות לסטודנטים. לפעמים זה מצוין במפורש כמו בכניסה לאתרים שונים, ולפעמים זה לא מצוין אבל אם תשאלו על יש. קרה לי לפחות פעם אחת שהם מיוזמתם שאלו אותי אם יש לי תעודת סטודנט,שזה מחמיא במיוחד כי אני מבוגרת בערך ב-10 שנים מהסטודנט הממוצע שלהם. השתמשתי בתעודת הסטודנט הרגילה שלי מהארץ, שכתוב עליה student card ויש שם באנגלית ותמונה. עבד תמיד.
אז כאמור, התעוררתי ב-4:30. העברתי את הזמן בעזרת הויפי החופשי של המלון וקמתי ב-6:30, רעבה מאוד. ככלל, ונקובר קמה מאוחר וזו עדיין הייתה שעה מאוד מוקדמת. עשיתי מחקר די נרחב על מסעדות בונקובר (כולל קריאת בלוגים מקומיים): אחד המקומות שרציתי לאכול בהם היה מסעדה בשם Forage שמגישה גם ארוחות בוקר ונפתחת כבר ב-7. לא היו הרבה התלבטויות והלכתי לשם, מרחק של בערך 20 דקות הליכה לאורך רחוב רובסון. לא הייתי הראשונה במקום אבל היו הרבה מקומות פנויים. הארוחה הייתה טעימה ומשביעה ויצאתי משם בערך אחרי שעה. מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד טיפוס של בוקר, ובד"כ להיות בחוץ ב-7-8 בבוקר ממלא אותי במצב רוח טוב, והיום הזה לא היה שונה. התחלתי ללכת לכיוון ה-Canada Place במצב רוח מרומם. ידעתי מראש שבתקופה הזו מתקיים פסטיבל פריחת הדובדבן בעיר, ושיש אתר שמרכז מידע על מקבצי עצים שכדאי ללכת לראות. זה מיותר, כל העיר מלאה בעצי דובדבן והפריחה הייתה בשיאה, מה שכמובן שיפר עוד יותר את מצב הרוח שלי.
ה-Canada Place הוא מרכז כנסים שנמצא ליד הים, סמוך לתחנת Waterfront של ה-skytrain. זהו הבניין עם הגג בדמות מפרשי סירה. באותו הזמן התקיים שם כנס על משהו שקשור בתיירות. אני חיכיתי לפתיחת אטרקציית ה-FlyOver Canada בשעה 10. הסתובבתי באזור בערך שעה עד שהאתר נפתח והתחילו למכור כרטיסים. כרטיס עולה כ-20$ למבוגר (קצת פחות לסטודנט) והמופע נמשך כחצי שעה. יש סרט של 5 דקות על תיירות בקנדה ואז עולים למתקן האמיתי שהוא סימולטור של טיסה או דאייה מעל נופים שונים בקנדה. זה מתקן מושקע שממחיש חוויה של טיסה. במקומות הנכונים יש לחות של עננים או מעט מים (לא באמת נרטבים) ובסה"כ כיף גדול. זה היה הרגע שבו הבנתי שזה באמת קרה ואני באמת בקנדה. כמו כן, הבנתי שקנדה יפהפיה ואני חייבת לבוא שוב.כשזה נגמר המשכתי לקפה שרוף ושוקולד לא רע בחנות שראיתי קודם כשחיכיתי שיפתח. משם המשכתי לאזור גאסטאון, "העיר העתיקה" של ונקובר. ראיתי את שעון הקיטור המפורסם: זהו שעון שפועל על קיטור, ואחת ל-5 דקות יש חצי דקה של שחרור קיטור מוזיקלי. לא הייתי באה במיוחד אבל אם אתם שם אז אפשר להקדיש כמה דקות. כן הייתי באה במיוחד לגאסטאון שכן זה אזור די מקסים, במיוחד בערב כשהוא מואר בתאורת רחוב יפה. כשהייתי שם איתרתי את המסעדה שהייתה לי הזמנה אליה לערב ומשם חזרתי למלון לנוח כי הייתי כבר מאוד עייפה.
ישנתי קצת, חיפשתי מקום לצהריים והתפשרתי על פיצה גרועה (אבל עם הנחת סטודנט ושתיה חופשית) ומכיוון שעדיין הייתי עייפה אז ישנתי עוד קצת. שני שנ"צים ביום זה שיא גם בשבילי. כפי שכתבתי, הייתה לי הזמנה למסעדת L'Abattoir בגאסטאון. הלכתי לשם ברגל - בערך רבע שעה הליכה, ושמחתי שלא ירד גשם ולא היה נורא קר. כשהגעתי המארחת שאלה אותי אם אני מעדיפה לשבת על הבאר והסכמתי, כי מלכתחילה זה מה שהעדפתי (נחמד יותר כשאוכלים לבד, לדעתי). האוכל היה מאוד טעים, והקינוח אפילו יותר. זה היה בין הקינוחים הטובים ביותר שאכלתי השנה בכלל, ובוודאי הטוב ביותר שאכלתי בקנדה, שבגדול לא מצטיינת באוכל ובמיוחד לא בקינוחים. המנות לא גדולות וזה התאים לי כי לא הייתי ממש רעבה, בין אם בכלל הבדלי השעות ובין אם כי הייתי עדיין קצת שבעה מהפיצה של הצהריים. היה קצת יקר אבל לא יקר יותר ממה שהייתי משלמת על מסעדה ברמה הזו בארץ.
הלכתי ברגל גם בדרך חזרה למלון. לא ממש פחדתי אבל זה לא האזור הכי נעים בחיים ללכת בו לבד בלילה. בהרבה מהדרך יש חניונים ציבוריים ואיכשהו זה לא נראה המקום הכי נעים בעולם. בכל מקרה, הגעתי והלכתי לישון. -
וויסלרברשותכם, אני אתייחס לששת הימים בוויסלר כאל מקשה אחת, כי בכל זאת, הייתי שם בכנס ולא בכל הימים היה משהו מיוחד.
ע' וד' שוב היו נחמדים להפליא, ויחד עם הילדים שלהם, כולנו נסענו לוויסלר. הבוקר היה מעונן ואפור והתחזית לא בשרה טובות. רוב הנסיעה בכביש ה-Sea to Sky הייתה אפורה והיה קשה להנות מהנוף. עצרנו קצת במפלי שאנון המקסימים וחוץ מזה עד וויסלר כמעט בלי עצירות, בערך שעתיים וחצי נסיעה. בדרך - כל 10 דקות דיווח עדכני על מזג האוויר. עכשיו יש 5 מעלות, עכשיו יש 6 מעלות.הם הורידו אותי בהילטון, המלון שלי, ויצאו לעשות tubing, שזו מן גלישה על אבובי שלג. אני ישבתי בלובי המלון וחיכיתי שהחדר שלי יהיה מוכן. שוב נפלה עלי עייפות הצהריים של הג'ט לג. כשהם חזרו מהטיובינג הלכנו לחפש מקום לאכול צהריים. נכנסנו לאיזו חתוליה במדרחוב של העיירה. משהו ברמה של מלכודת תיירים בחופים שלנו. וויסלר כולה היא עיירת נופש, וכמעט שאין בה דברים שלא מיועדים לתיירים. לפחות לא במרכז. בהמשך השבוע גיליתי שהמקומות שהם קצת פחות מלכודות תיירים נמצאים באזור הכפר האולימפי מ-2010, במרחק של כ-10 דקות הליכה, ולמעשה עדיין חלק מהמרכז. למי שמחפש איפה לאכול בוויסלר אני בהחלט ממליצה להגיע לשם. גם אם האיכות לא תמיד גבוהה יותר, המחירים זולים יותר.
אחר הצהריים ד' וע' נוסעים חזרה לונקובר ואני פוגשת את נ', שהגיעה מירושלים לכנס, ולמרות שקצת התכתבנו לפני, לא נפגשנו עד אותו הרגע. רוב הכנס הסתובבנו ביחד וממש שמחתי שהיא הייתה כי היה לי ממש כיף איתה. אנחנו מגיעות ביחד למרכז הכנסים בוויסלר (במרכז העיירה) ומגלות שעל אף שידענו שהכנס מאוד גמיש ביחס לסקי, לא הבנו עד כמה, עד שראינו שסמוך לעמדת ההרשמה של הכנס יש דוכן של בית הספר לסקי שמציע הטבות מיוחדות לבאי הכנס. נ' עשתה כמה שיעורי סנובורד באותו השבוע. לאחר התלבטויות ארוכות מאוד אני ויתרתי, מחשש לברכיים ולגב. רק לא מזמן לא סיימתי פיזיותרפיה לברכיים, ובזמן הטיפול הפיזיותרפיסטית אסרה עלי לעשות סקי, והחלטתי שגם לאחר סוף הטיפול עדיף להמנע ולא להתגרות במזל.
הכנס היה מעניין ברובו, והפוסטר שהצגתי הייתה הצלחה גדולה. הרבה אנשים באו לראות אותו ולדבר איתי, כולל מספר 2 בעולם בתחום, שמאוד אהב את העבודה (מספר 1 לא הגיע, לצערי, כי מאוד רציתי לפגוש אותו).
ההילטון היה מאוד מאוד נוח. המיקום שלו מצוין, ממש דקה הליכה מרכבל הסקי, עם יציאה אחורית למדרחוב הראשי. לנו היה תעריף מיוחד לבאי הכנס, לרוב מאוד יקר. מי שמגיע עצמאית והמלון הוא במסגרת התקציב שלו - לחלוטין כדאי. יש חדרים עם מטבחון קטן (של נ' היה כזה, שלי לא) וזה יתרון. ארוחת הבוקר לא כלולה במחיר החדר אבל יש מסעדה ואפשר לאכל בה בתשלום. לא יצא לי כי היתה לנו ארוחת בוקר של הכנס במרכז הכנסים. לשמחתי ארוחת הבוקר שלנו הייתה כב ב-7, שזה נוח כשעדיין קמים ב-4-5 כל יום.למלון יש ספא עם סאונה וג'קוזי פנימיים, וכן בריכה וג'קוזי חיצוניים מחוממים. הבריכה לא הייתה מספיק חמה ביחס למזג האוויר הדי קפוא וביחס למה שאנחנו רגילים. הג'קוזי, לעומת זאת, כיף חיים. ג'קוזי בחוץ כשיורד שלג - חוויה! רוב האורחים עושים סקי במהלך היום ולכן בשעות האלה הבריכה והג'קוזי ריקים.
בשלושת הימים הראשונים היה חורפי עם מטחי שלג שלא נערם. ביום רביעי התבהר. זה, בשילוב העובדה שההרצאות ביום רביעי לא ממש עניינו אותי, הובילו אותי אחר כבוד אל הגונדולה peak to peak: זהו רכבל סגור שיוצא מוויסלר ומגיע אל פסגת הר הוויסלר. משם יש רכבל נוסף באורך 4.5 ק"מ אל פסגת הר הבלאקומב. שני הרכבלים מיועדים בעיקר לגולשים אבל יש כרטיס גם למי שרק מטייל (אחוז זעום של מבקרים). הכרטיס (כ-50$, יקר אבל ממש שווה כשבהיר) מאפשר נסיעה חופשית בין פסגת וויסלר לפסגת בלאקומב וירידה חזרה לוויסלר. כשיורדים חזרה לעיר אי אפשר לעלות שוב. התור נראה די אימתני כי יש המון גולשים. סדרן הפנה אותי לתור ה"יחידים" ובתוך כרבע שעה אני בקרונית ביחד עם קבוצה של בנות 6 והמדריכה שלהן בבית הספר לסקי. הן יורדות בתחנה הראשונה ואני נשארת בקרונית ביחד עם עוד גולש, עד לתחנה הסופית בפסגה. הנוף בפסגה עוצר נשימה! יש המון שלג והשמיים בהירים לגמרי. אי אפשר ממש לטייל שם ברגל כי הכל זה מסלולי גלישה וכל רגע מגיע גולש אחר. אני ממשיכה לרכבל ההמשך לבלאקומב - 4.5 ק"מ בערך ב-11 דקות (זה היה כתוב בקרונית). מדהים. אי אפשר להפסיק לצלם. גם בזמן הנסיעה וגם בפסגה של הבלאקומב.שם אני נכנסת למתחם המסעדות / קפיטריות ומזמינה שוקו חם. רוצה גם קצפת ומרשמלו? במצב נורמלי לא, אבל עכשיו? יאללה, תביאי. גם פה אין ממש מה לעשות אם לא גולשים. מסתובבים שם קצת בזהירות רבה וחוזרים. ראיתי שם שילוט לאיזשהו sight seeing tour אבל הוא אמור היה להתקיים רק שעה אחר כך ולא רציתי לחכות. שאלתי מתנדב במקום אם יש לאן ללכת והוא אמר שלא אז חזרתי בחזרה לפסגת וויסלר. הנסיעה עדיין מקסימה. אני יורדת ברכבל בחזרה לוויסלר העיר ועכשיו אני לבד בקרונית. כולם יורדים בגלישה. טבילה נוספת בג'קוזי (הפעם בהיר אז לא יורד שלג), ארוחת צהריים ולסשן הצהריים שדווקא עניין אותי.למחרת אני יוצאת לטיול אופנועי שלג עם א'. א' הוא פרופסור באוניברסיטה שלי ואפילו לקחתי קורס שלו אי שם בהתחלת התואר השני. נפגשנו כשהצגתי את הפוסטר שלי ולמחרת בארוחת הבוקר, שם התחילה להתגלגל התכנית לטיול אופנועי השלג. אוספים אותנו מהמלון ובדרך לשם אני מתחילה להבין למה נכנסתי. הטיול שלנו אמנם היה טיול למתחילים אבל הוא היה בהרים. אופנועי השלג גדולים וכבדים ולא ממש קל לנהוג בהם, במיוחד כשהידיים שלך קטנות. למרבה המבוכה, לאחר כרבע מהטיול ובסיומה של ירידה גדולה אני מאבדת שליטה ונכנסת עם האופנוע בעץ. למזלי אני נעצרת מהר ולא נופלת רחוק בצלע ההר. זה נגמר רק בכמה מכות יבשות לי. את האופנוע הם השאירו שם, בשלב הזה, ואני חברתי לא' באופנוע שלו. עכשיו אני יכולה הרבה יותר להנות מהטיול ומהנוף. מסתבר שתאונות כאלה הן לא כל כך נדירות, ובהמשך הטיול שלי שמעתי על עוד כמה שזה קרה להם, כולל מיד ראשונה ממישהי שפגשתי בווייטהורס (ידיים קטנות, כבר אמרתי?).
לפני הנסיעה שלי הייתה סאגה קטנה עם רישיון הנהיגה שלי - זה בדיוק היה הזמן שלי לחדש רישיון (נכון, היה לי יום הולדת שבוע קודם) ובזכות הבירוקרטיה המצוינת של משרד התחבורה לא היה לגמרי ודאי שאני אקבל רישיון חדש בזמן. למעשה, הסיכויים היו נגדי. בסופו של דבר היה לי רישיון פלסטיק חדש ותקף וגם רישיון בינלאומי. בשום שלב בטיול הזה או בהרשמה אליו אף אחד לא ביקש ממני לראות אותו. כשנרשמתי שאלתי מסקרנות אם יש חובה ברישיון ואמרו לי שלא, רק שעדיף שיהיה איזשהו ניסיון בנהיגה. יותר הנושא לא עלה.קשה לי להגיד שזה היה מאוד מאוד כיף, מטבע הדברין, כנראה הייתי נהנית יותר בתור נוסעת כשמישהו אחר נוהג, ואולי בכלל יכלתי לוותר והיה בסדר גמור גם.
איך שלא יהיה, ממש נהנתי בוויסלר. נכון, היא עיירת נופש והיא ממוסחרת מאוד. אבל זה גם מקום מאוד מאוד יפה והאווירה בה היא אווירה של חופשה ושל פינוק. ברוב הערבים הייתה לנו ארוחת ערב של הכנס ובפעם היחידה שלא אז נ' ואני הלכנו למבשלת הבירה המקומית, שם גם הזמנו את המעדן המקומי, פוטין. בסופו של דבר זה היה צ'יפס שעליו צלי בקר עם רוטב, ופה ושם גושי גבינה. טעים? כן, כמו צ'יפס עם בשר ורוטב. וכרגיל בקנדה, מלוח מדי. במבשלה הזו היה עמוס מאוד בערב ויכול להיות שכדאי להזמין מקום מראש. קצת מוזר שהמארחת לא אמרה לנו על זה משהו כשהיינו שם בצהריים לראות את התפריט. יחד עם זאת, היה לנו מקום בשולחנות הגבוהים במקום.
רוב האנשים עזבו ביום חמישי בערב או בשישי מוקדם בבוקר. מסיבה כלשהי אני זכרתי שיש עדיין תכנית ביום שישי והזמנתי אוטובוס רק לשעה 4 אחה"צ. הייתי כבר לבד והייתי צריכה לפנות את החדר בשעה 13:00 אז לא ממש התחשק לי לעשות איזו פעילות והעברתי את היום במנוחה ובכביסה במכונה לשימוש האורחים שבמלון, דבר שבכל מקרה הייתי צריכה לעשות, או שם או בונקובר בערב.
הזמנתי את כרטיס האוטובוס מגרייהאונד 3 שבועות לפני הנסיעה. לפיכך נהנתי מתעריף מוזל במיוחד, ונסיעה הלוך חזור מונקובר לוויסלר עלתה לי 8.40$ כולל מס ועמלה. ע' וד' לקחו אותי בהלוך וקצת התכתבתי עם גרייהאונד (שלא ממש הבינו מה אני רוצה) כדי שלא יבטלו לי את כרטיס החזור במידה שלא הגעתי להלוך, כמו שחבורת תעופה עושות. בפועל לא היה בזה שום צורך, נהג האוטובוס לא סרק שום קוד. הוא רק הסתכל שהייתה לי הדפסה של כרטיס ליום הנכון ולשעה הנכונה וזהו. עכשיו היו הרבה פחות עננים ונהנתי מאוד מהנסיעה בחזרה לונקובר.
ביקור קצר בסופר IGA שקרוב למלון ה-YWCA בשביל אוכל לערב ולמחרת בבוקר ולישון. למחרת יש טיסה לווייטהורס! -
ונקובר - פעם ראשונהכיף לקרוא את הפרוט המורחב,
והתמונות - במיוחד הדובדבן בדאון טאון.
מזדהה עם -
ב 21:30 מקלחת ולישון , ב-4:30 אני כבר קמה! זהו מוטיב שיחזור על עצמו בכל השבוע וחצי הקרובים.
בקרוב שוב במערב ארה"ב...
-
וויסלר - peak to peak -
וויסלר - peak to peak -
אגדת חורף - מרץ 2016 בקנדהתודה על השיתוף.
נהדר לקרוא, ונראית חוויה מקסימה.
מחכה להמשך
-
מבוא לזוהר צפונילהלן כמה נקודות כלליות בקשר לטיול זוהר צפוני, בדגש על קנדה:
1. באזור הזה של העולם מאוד קל לארגן טיול כזה. לי היה קשה למצוא מידע בעברית בנושא, לכן אני כותבת כאן ומשתדלת שיהיה מפורט ככל האפשר. אפשר לנסוע בטיולים מאורגנים, למשל זה של viator אבל לא חובה.
במערב קנדה יש שני אתרים עיקריים לתיירות זוהר צפוני - ווייטהורס ביוקון וילונייף בטריטוריה הצפונית-מערבית. בחרתי בוייטהורס כי הטיסות לשם היו ישירות וזולות יותר, וכן, בממוצע הרבה פחות קר שם. בעוד שלפי הממוצע הרב שנתי בווייטהורס יש במרץ בין 0 ל-10- מעלות, בילונייף יש בין 10- ל-20-. אין לי מושג מה המצב בילונייף אבל בווייטהורס יש תשתית תיירות נוחה ויש לא מעט מה לעשות במהלך היום, במיוחד אם מחפשים טיול אקטיבי, יחסית. כמו כן, אין לי למה להשוות אבל האזור של ווייטהורס מאוד מאוד יפה, בעיקר כשהכל מלא בשלג.
2. זוהר צפוני זה שילוב של מזל ושל נסיבות. בגזרת המזל צריך שתהיה פעילות סולארית מחד ושלא יהיו עננים מאידך. אי אפשר לדעת את זה הרבה זמן מראש ולכן זה עניין של מזל. נסיבות - צריך חושך. זה אומר שצריך להגיע בעונה שיש בה חושך (לא בשיא הקיץ) ובנוסף, צריך להיות מחוץ לעיר במקום מה שיותר חשוך (כמו צפיה בכוכבים). בהקשר הזה - להיות במקום הנכון בזמן הנכון: כלומר, להיות ערים, בחוץ, בשעה שיש מופע זוהר. הזוהר יכול להגיע בכל שעה כשחשוך ויכול להמשך בין כמה דקות לכמה שעות. מהניסיון שלי - לילה אחד היה מופע חלש מאוד באזור 22:00 אבל הוא נעלם אחרי זמן קצר. בכל הלילות שבהם ראיתי זוהר הוא היה באזור 1-2 בלילה.
ירח מלא - אם אפשר להמנע זה עדיף. כשהזוהר חזק רואים אותו בכל זאת, כשלא חזק אז האור מהירח ממסך. מבחינת תקופות בשנה התקופות הטובות ביותר הן כנראה ספטמבר ומרץ בגלל שילוב של חושך ומיעוט לילות מעוננים. כמו כן, הטמפרטורות הלא מאוד נמוכות הן יתרון.3. בגלל שזוהר זה הרבה עניין של מזל כדאי לתכנן טיול כזה לכמה לילות כדי להגדיל סיכוי להצלחה. לטעמי - לפחות 3-4. בקנדה יש אתרי אינטרנט שנותנים תחזית זוהר ל-3 לילות קדימה. בדומה למכ"ם הגשם של השרות המטאורולוגי, גם התחזית הזוהרולוגית מתעדכנת כל רבע שעה בזמן אמת. באחד הלילות כבר היינו צריכים לצאת בחזרה לעיר אבל המדריכים החליטו להשאר עוד קצת כי התחזית דברה על ארוע שאמור להגיע בקרוב.
התחזית הזאת לא מתייחסת למצב העננים וצריך להצליב. מה שכן, אנחנו ראינו זוהר גם כשהתחזית הייתה 3 או 4 מתוך 10, אבל בלילה שבו התחזית הייתה 5 או 6 בהחלט היה מוצלח יותר.4. צילום של זוהר - כשהזוהר לא ממש ממש חזק אפשר לצלם אותו רק בחשיפה ארוכה. חשוב לדעת, בהקשר הזה, שהרבה פעמים בתמונות הזוהר נראה הרבה יותר בוהק וצבעוני ממה שרואים אותו באמת וזה לא בגלל פוטושופ אלא בגלל החשיפה הארוכה בצילום. למעשה, כשהזוהר ממש חלש הדרך להבחין בינו ובין ענן היא בצילום בחשיפה ארוכה - הזוהר יוצא ירוק והענן יוצא לבן. בגלל החשיפה הארוכה חצובה היא יתרון משמעותי וכמובן שהכי טוב לצלם במצלמה טובה. יחד עם זאת, אני הצלחתי לצלם זוהר באייפון בעזרת אפליקציה ייעודית שמאפשרת חשיפה ארוכה (תוך כדי שאני מנסה להשאיר את היד יציבה ככל האפשר, לכן התמונות קצת מטושטשות). אצלי זה עבד מצוין, אחרים אמרו לי שהאפליקציה לא עבדה אצלם, ויכול להיות שהיא עובדת רק באייפונים חדשים. לא יודעת על אנדרואיד, מניחה שיש גם. זה היה דולר שבהחלט הצדיק את עצמו.
5. ציוד חם - אני העדפתי לא לקנות ציוד שמתאים ל-10- מעלות כי אני לא יודעת מתי אשתמש בו שוב והיה לי חבל על הכסף ועל המקום בבית. בווייטהורס אפשר לשכור ציוד חם ולמעשה אם לוקחים חבילת תיור (לא חובה) אז הרבה פעמים היא כוללת השכרת ציוד.
מה כן היה לי? מעיל שקניתי לנסיעה חורפית לאירופה ומתאים לטמפרטורות של 0 או מינוס קצת, בגדים טרמיים (שתי חליפות), גרביים חמים (גרביים טרמיים וגרבי סקי), כובע, כפפות וצעיף, וכן נעלי ההליכה שלי שיש להן ציפוי גורטקס ואפשר ללכת איתן בשלג. יכול להיות שהיה מקום להשקיע בנעליים ייעודיות או לפחות לשכור מגפיים כי הנעליים האלה לא מבודדות מספיק בטמפרטורות נמוכות. היה לי אחלה ללכת בהן ב-0 מעלות בעיר, אבל להיות בחוץ ב-8- היה קר. עמדתי בזה בגבורה, תרתי משמע, אבל היה לי קר ברגליים. חוץ מזה היה לי קר גם בפנים, איפה שלא היה מכוסה. איפה שהיה מכוסה היה בסדר גמור. -
ווייטהורס - יום 1ווייטהורס. הייתי שם 5 ימים ובכולם שאלתי את עצמי איך יכול להיות שהמקום הזה מתפספס ממפות התיירות? כל כך יפה וכל כך שלו, מה לא עובד?
הגעתי לשם בטיסה ישירה מונקובר עם חברת Air North, חברת התעופה של יוקון. הטיסה נמשכת בערך שעתיים ורבע ויש בה שירות מלא. הכרטיס הוזמן כ-3.5 חודשים מראש ועלה כ-400 דולר קנדי. בחודשי הקיץ גם חברת קונדור הגרמנית טסה בטיסה ישירה מפרנקפורט לווייטהורס ואז שדה התעופה הפצפון הופך לבינאלומי. בחורף זה שדה לטיסות פנים בלבד וטסות אליו אייר נורת', אייר קנדה ווסט ג'ט. שדה התעופה קטן מאוד, כמו זה של אילת או אפילו קצת פחות. פעם בשעה יש אוטובוס משדה התעופה לעיר ויש גם שאטלים שמחכים לנוסעים ביציאה מהשדה. אני מעריכה שיש גם מוניות רגילות אבל לא ראיתי. בשדה עצמו יש דוכן של חברת ההשכרה באדג'ט, לטובת מטיילי הקיץ או מי שלא מפחד לנהוג בקרח ובשלג. אני לקחתי שאטל בעלות של 10$.
במהלך הטיסה היו עננים שהתפזרו לקראת הנחיתה וחשפו את נוף הנחיתה היפה ביותר שראיתי. חשבתי שהזור הוא שטוח אבל טעיתי - האזור הררי ומיוער, ובין ההרים מתפתל נהר היוקון על יובליו. בעונה הזו הכל עדיין מושלג (ואף ירד שלג יום לפני שהגעתי) ולכן יש נוף מרהיב בשחור-לבן. הנהר עדיין קפוא ברובו ונערם עליו שלג וזה בהחלט מוסיף לאפקט. אני מצרפת כאן תמונה שצילמתי דווקא בהמראה. בנחיתה לקח לי זמן להחליט שזה בסדר לשלוף את הטלפון ולצלם לרגע. בשלב הזה אני אומרת לעצמי שאני ממש שמחה שהגעתי למקום הזה.
ווייטהורס עצמה היא בירת הטריטוריה יוקון (או טריטוריית היוקון, כפי שהם קוראים לה). חיים בה בערך 25,000 אנשים מתוך כ-35,000 בכל יוקון. בישראל התיאור הכי קרוב שלה הוא מושב. זה נראה ממש מקום שכוח אל ופרובינציאלי במלוא מובן המילה. אם זו הבירה, איך נראים אזורי הספר?
רוב בתי המגורים הם חד קומתיים ובד"כ מעץ, כאשר לשביל שבין הבתים קוראים רחוב או שדרה. ברחוב הראשי של העיר יש כמה רמזורים, וכדי שאף אחד לא ידאג יש גם מסעדות של רשתות המזון המהיר הנפוצות. אחרי המצוקה הקולינרית בוויסלר החלטתי להתבסס בעיקר על בישול עצמאי. חששתי שבגלל שמדובר במקום קטן ורחוק אז לא יהיה מה לקנות בסופר אבל התבדיתי. הסופר מצויד למדי ויש הרבה פירות וירקות. עד כדי כך שזה קצת מצחיק להיות באמצע שום מקום בקנדה ולקנות אננס ונקטרינות באמצע השלג.בשני הלילות הראשונים באזור אני ישנה ב-B&B בשם Midnight Sun ואני אסכם בזה שהרגשות שלי מעורבים לגביו. בצד החיובי הבעלים מאוד משתדל, ומנגד הרושם שלי היה שהוא מאוד משתדל לקבל ציונים גבוהים באתרים, בעיקר. הוא מאוד נדיב בנושא האוכל, למשל, אבל בחדרים יש שלטים עם איומים לא להשתמש יותר מדי באינטרנט ולא ללכלך את המגבות. בלילה הראשון שלי שם ישנתי בחדר פרטי אבל עם מקלחת ושירותים משותפים לקומה (ידעתי את זה מראש, זה הופיע בחוות הדעות ב-tripadvisor). לצערי, נאלצתי לחלוק אותם עם קבוצה של מתבגרים ששהתה במקום לרגל אליפות קנדה בסקי קרוס קאנטרי. הם גם השאירו את המטבח המשותף בצורה די מטונפת, מה שגרם לבעלים להתלונן באוזניי על העניין הזה כמה פעמים. דווקא הייתי יותר סבלנית לזה מאשר לעובדה שאני צריכה לחלוק שירותים עם עוד 5-6 אנשים. בלילה השני כבר עברתי לחדר אחר עם שירותים "פרטיים", רק שהם לא היו צמודים לחדר אלא היה צריך ללכת אליהם במסדרון. שוב, פחות כיף, במיוחד כשהמסדרון נפתח לחדר האוכל ולמטבח המרכזי. עם כל זה לא היה מספיק, הקירות במקום כל כך דקים שאפשר לשמוע מישהו משתעל ומתעטש בחדר סמוך. לא משהו אם שנתכם קלה. לסיכום, למרות שבסה"כ היה בסדר ויחסית לא כל כך יקר (אזור 120$ ללילה כולל מס) אני כנראה לא אחזור לשם שוב. יש בוויטהורס גם אכסניה וחדר פרטי בה עולה כ-60-70 דולר לפני מס אבל חודשיים וחצי מראש כבר לא היו בה מקומות בגלל אליפות הקרוס קאנטרי.
כמה ימים לפני שהגעתי שלחתי מייל לחברת Up North Adevntures לגבי טיולים לצפיה בזוהר בלילה הראשון ובלילה השני אבל הם לא ענו לי למייל. אני לא לגמרי בטוחה למה חיכיתי עם זה כמעט לרגע האחרון, כנראה כי רציתי לוודא מה יהיה מזג האוויר. בכל מקרה, כבר שבת בצהריים, הטיול אמור להיות הלילה ומחר ואין לי הזמנה. בדקתי גם באתר של viator אבל אין אפשרות להזמין לאותו הלילה אלא רק למחרת. בעיה. אני מרגיעה את עצמי שלחץ לא יקדם את העניינים ולאחר שאני שמה את המזוודה בחדר אני יוצאת למרכז לחפש את המשרדים של Up North. זה לא היה ממש קשה כי אפשר לחצות את כל ווייטהורס בחצי שעה של הליכה, ותוך זמן קצר אני בחנות. דייב, העובד במקום, ממש מתפדח מהעובדה ששלחתי מיילים לשתי כתובות שונות שהיו באתר ולא קיבלתי מהם תשובה. הוא מסביר לי שמי שבד"כ עונה למיילים הייתה חולה אבל הוא יודע שזה לא תירוץ ומישהו היה צריך לענות (ובאסה כי אנחנו מדברים על עוד כמה שעות). מה שהיה - היה, בוא נראה איך מתקדמים. הוא מתקשר לחברת Northern Tales שהיא מי שמוציא את הטיולים בפועל אבל הם לא עונים. אנחנו מסכמים שאני אצא לסיבוב ואחזור בערך אחרי שעה ובינתיים הוא ימשיך לנסות לתפוס אותם. אני חוזרת אליהם לאחר סיבוב בסופר. עדיין אין תשובה. הוא מאמין שיהיה מקום אבל הוא לא רוצה לקחת ממני כסף עד שאין תשובה ודאית. ישלח לי מייל ברגע שתהיה תשובה (החלטתי להסתמך רק על ויפי בטיול הזה והיה לי בסדר גמור). תוך רבע שעה בערך אני ב-B&B וברגע שהטלפון קולט את הויפי של המקום יש לי מייל מדייב עם תשובה חיובית. שניה אחרי שיצאתי הם התקשרו ואם אני רוצה לעשות הזמנה אז או שאגיע אליהם חזרה עד השעה 18:00 או שאשלח מייל עם הפרטים של האשראי, ותודה שהייתי כל כך סבלנית ומבינה. כבר היה אזור 4 או 5, הייתי רעבה ועייפה (היום קמתי ב-6, לא ב-5!) ולא ממש היה לי חשק לצאת שוב. החזרתי לו מייל עם הפרטים. יאספו אותי ב-21:40 ולהביא בגדים חמים. האמת היא שחשבתי שזה מה שיקרה. בד"כ אפשר למצוא מקום לעוד בנאדם אחד.
לאחר אוכל ושנת ערב של שעה-שעתיים (לא נראה לי שהייתי מחזיקה עד 2 בלי זה) אני יוצאת ובחוץ מגיע ואן - הוא רק מביא אותי לנקודת האיסוף - יש כל כך הרבה מטיילי זוהר הלילה שאנחנו נוסעים באוטובוס בית ספר צהוב! יוצאים בשעה 22:00 ונוסעים בערך חצי שעה מצפון לווייטהורס עד לאתר הצפיה של החברה הזו - בימי הקיץ זו חווה, שאחרי שיורדים מהכביש נוסעים עוד קצת בין העצים בדרך עפר (שלג). בחורף החוואי משכיר אותה לחברה (הכל מלא בשלג ואין מה לגדל) והיא מקימה שם מחנה - יש כמה מתחמים של בקתות מחוממות (לקבוצות שונות) ולידן מדליקים מדורה. כמו כן, יש שדה שלג (חציר) גדול ובו ממקמים מצלמות וחצובות. יש כמה מדריכים ולפחות חלק מהם הם צלמים והם עוזרים בצילום ובהכנות. בתוך הבקתות יש שתיה חמה ויש חטיפים, יש גם מרשמלו למדורה. במהלך הלילה יש הפעלה קצרה של הכנת טופי מייפל על ידי גלגול של מייפל רותח בסיר שלג. חביב. לי היה הכי נעים ליד המדורה בחוץ והחברה שם הייתה מאוד טובה. הזמן עובר די בנעימים.
התחזית ללילה הזה מדברת על זוהר בעצמה 6 ולילה מעונן חלקית. בפועל היה מעונן כמעט כל הזמן. בחצי השעה האחרונה בערך העננים קצת מתפזרים בכיוון צפון אבל אין סימן לזוהר. הלילה נגמר באכזבה. אני מתחילה להפנים את מה שידעתי מראש אבל לא רציתי להאמין לו - יכול להיות שארבעה לילות באזור יגמרו בלי זוהר בכלל.כדי לא לסיים בבאסה אני אעשה כאן ספויילר ואגלה שבשלושת הלילות הבאים דווקא ראיתי זוהר.
נקודת אור נוספת - בבוקר התעוררתי ב-8 ומשהו. אני לא יודעת אם הג'ט לג פשוט עבר לבד אחרי שבוע וחצי. מה שבטוח - כשהולכים לישון ב-3 לא קמים ב-4:30. אחרי הלילה הזה לא התעוררתי יותר ב-4-5.
-
ווייטהורס - יום 1איזה כיף של סיפור! אני נהנית לקרוא וכמובן התמונות נפלאות.
דנה
-
ווייטהורס - יום 1היי שקד,
שמחה לקרוא שהטיול היה נפלא.
תודה עבור המידע. עד כה לא הכרתי כלל את האיזור.
לא זוכרת אם כתבתי לך: בני היה שבוע בלפלנד בפברואר, ולא הצליח לראות הזוהר הצפוני. בתי, שהייתה בספטמבר באיסלנד, ראתה.
היה לך מזל!
נילי
-
ווייטהורס - יום 1נילי, האמת היא שבחורף האחרון שמעתי על כמה וכמה אנשים שלא ראו זוהר בלפלנד, כולל ממש באותו זמן שבו אני כן ראיתי בקנדה. מצד שני, אני מכירה רק אותי שנסעתי לראות שם אז הסטטיסטיקה קצת חלשה.
יש לי תחושה שיותר פשוט לארגן טיול עצמאי כזה בצפון אמריקה מאשר בלפלנד ואני גם לא בטוחה שזה יותר יקר. יכול להיות שאני טועה כי לא באמת בדקתי.
אין ספק שהיה לי הרבה מזל בטיול הזה, במיוחד עם מזג האוויר.
דנה, יער וגל - תודה על הקריאה והתגובות. זה גורם לי להרגיש שאני לא סתם חופרת פה!
-
ווייטהורס - יום 2הבוקר מביא איתו היפוך מגמה במזג האוויר. מעכשיו יש שורה של ימים שטופי שמש, כאשר בצהריים הטמפרטורות עולות מעל ל-0! בצד החיובי - נהדר להסתובב בחוץ, ואפילו משהו שלא חשבתי שיקרה לי - קצת חם לי עם ה-4-5 מעלות בחוץ ולזמן קצר אני בלי מעיל. בצד הפחות חיובי - השלג שירד לפני יומיים מתחיל להפשיר. בלילות קפוא עדיין ולכן הכבישים והמדרכות מכוסים בקרח. ההליכה הופכת הרבה יותר איטית כי צריך מאוד להזהר שלא להחליק. עוד בנושא קרוב - הנהגים בכביש מאוד מאוד סבלניים ומתנהגים כמו פרסומת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: הם מחפשים את הולכי הרגל ועוצרים גם כשלא באמת "צריך" לעצור, למשל בחציה של כביש ראשי כשאין מעבר חציה. באופן כללי הם מאוד מאוד נחמדים, לפעמים אפילו קצת נחמדים מדי.
כפי שכבר כתבתי, אני קמה ב-8 ומשהו ואוכלת ארוחת בוקר ב"ארוחה המרכזית" שמוגשת ב-8:30. בהמשך אני יוצאת לטייל בעיר ומתכננת להתחיל במרכז התרבות של השבט המקומי - Kwanlin Dun, שם אני פוגשת שתי מטיילות שפגשתי אתמול בלילה בטיול הזוהר. הן אומרות לי שהמרכז סגור בימי ראשון, וכך גם מוזאון מקברייד לתולדות יוקון וגם מרכז המבקרים של העיר. בימי ראשון העיר נחה. בדיעבד, המרכז הזה לא ממש מעניין למטייל הבודד. יש שם חדרי ישיבות ואורעים, בעיקר. אולי בסיור מודרך יש הסבר על התרבות המקומית אבל אפילו לא ראיתי אפשרות לזה. במקום זה אני מטיילת לאורך נהר היוקון הקפוא למחצה עד שאני מגיעה לאתר של הספינה ההיסטורית S.S Klondike, שהיה לה תפקיד חשוב מאוד בהעברת סחורות ובתעבורה בזמן הבהלה לזהב ולפני שסללו כבישים ומסילות רכבת בזמן מלחמת העולם השניה. בחורף אפשר רק לצפות מבחוץ.
עצירה קצרה בקפה Baked שמישהי המליצה לי עליו אתמול בטיול. המקום עמוס ביום ראשון בצהריים ויש הרבה משפחות עם ילדים. אני מזמינה קפה וסקון. להפתעתי, אחרי שאני מסיימת אני מסתכלת על הויטרינה ומגלה שם עוגיית ירושלים! העובדת לא יודעת מה פשר השם אבל היא מרשה לי לצלם.
אחר הצהריים הבעלים של ה-B&B מציע לי מסלול קצר שאני יכולה ללכת אליו. אני מקבלת את ההצעה ויוצאת לכיוון הגבעה הסמוכה.אחרי טיפוס קצר ונוף לעיר יש גרם מדרגות ארוך. כבר הגעתי, לא אעלה? עולה. בקצה המדרגות - הגדר של שדה התעופה. למרות שזה קרוב מאוד, זה לא באמת מעשי ללכת משדה התעופה לעיר, בטח לא עם מזוודות. איך שלא יהיה, זה העביר איזה 45 דקות.
בעונה הזו של השנה (כבר יש שעון קיץ) מתחיל אור באזור 7 בבוקר כשהזריחה קצת אחרי 8. השמש שוקעת ב-20:30 בערב.יש כמה מוקדי עניין בסביבת העיר, יש מרכז חיות בר ויש מעיינות חמים, למשל. בפועל צריך אוטו או טיול מאורגן ולא ממש התחשק לי להשקיע בזה. יש גם מבשלת בירה עם סיורים וטעימות אבל לא הספקתי להגיע.
ערב. שוב אוספים אותי בואן, שוב אוטובוס צהוב. תחזית הזוהר הלילה היא 3 או 4 אבל לפחות הלילה בהיר! רשמית יש הלילה 1- או 2- אבל מרגיש קר בהרבה.
רוב האנשים הנחמדים מאתמול כבר לא שם או שהם בקבוצה אחרת. בכל זאת, יש אנשים לדבר איתם, כולל אחד המדריכים שבוחר לדבר איתי על המטבחים הים תיכוניים. בהמשך הוא לוקח אותי לפגוש זוג חוקרים ממקסיקו שגם הם בקבוצה ואנחנו מוצאים נושאי שיחה משותפים.בתחילת הערב יש משהו שנראה כמו זוהר חלש אבל המומחים מצלמים וקבועים שזה ענן. לקראת 1 הוא מגיע והפעם באמת! הצבעים הרבה פחות חזקים מאשר בתמונות אבל יש זוהר בצבע ירוק. הוא זז הרבה ברחבי השמים, נחלש ומתחזק, בא והולך. ההתרגשות בשיאה. אני מצליחה לצלם אותו באפליקציית האייפון הייעודית - עוד תמונה ועוד תמונה. המדריכים מזמינים אותנו להצטלם. הקושי - בגלל החשיפה הארוכה אסור לזוז. חשוב לי לציין משהו לזכות Northern Tales שמוציאים את הטיולים האלה: הם מצלמים די הרבה במהלך הלילה. לאחר מכן אפשר לפנות אליהם ולקבל קישור לאתר אליו הם מעלים את התמונות - ההורדה היא חופשית וללא תשלום נוסף.
לאחר כמה זמן המדריך שדיבר איתי קודם לכן נזכר שהוא שכח את ההפעלה היומית: באתר הזה יש גבעה קטנה וכמובן מושלגת. הם מוציאים משטחי פלסטיק דקים וגמישים ושולחים אותנו להחליק קצת. זה היה אמור להיות בעיקר לילדים שהגיעו, אבל הם נוטשים די מהר. אני נשארת שם עם שתי בנות אמריקאיות שדווקא פגשתי בלילה הקודם. אחת מהן ממש מתלהבת, היא גולשת שוב ושוב בכל מיני קונסטלציות שונות. קשה לתאר עד כמה החוויה הזו היא מיוחדת: אנחנו מחליקות בשלג (לא הרבה יותר מניילון בחרמון!) ומולנו יש זוהר צפוני שזורח בשמים. זה הופך לאחד מרגעי השיא של הטיול תוך כדי התרחשות.
הזוהר נמשך לפחות שעה. ככלל, בשעה 2 צריך לעזוב את המקום ולחזור לווייטהורס. המדריכים מחליטים למשוך עוד קצת, במיוחד כי התחזית מדברת על התחזקות שצפויה להגיע. האוטובוס יצא בערך ב-2:20, אני נשארתי יחד עם עוד כמה אנשים עוד כמה דקות וחזרנו עם אחת המדריכות בואן.
כצפוי, אני אחוזת התרגשות ולוקח לי הרבה זמן עד שאני הולכת לישון ועד שאני נרדמת.
ראיתי זוהר צפוני ולכאורה, כיוונתי ללילה אחד מתוך 4 וקיבלתי כזה - אבל זה רק עושה חשק לעוד!
-
ווייטהורס - יום 2וואו.
איזה טיול מיוחד במינו.
תודה על הפירוט (את בכלל לא חופרת - אם אי פעם יתמזל מזלי לכזה טיול ודאי אשמח על כל פיסת מידע).
נשמח גם ליותר תמונות - פשוט כ"כ מקסים
-
עוד קצת ווייטהורס -
ווייטהורס - יום 2שקד, איזה כיף לקרוא!
אחרי שביקרתי במקומות היפים האלה בקיץ, נהנתי לבקר בהם "שוב" בחורף, באמצעות התמונות היפהפיות שלך, ולחוות את הזוהר דרך התיאורים הנפלאים.
תודה על השיתוף!
עשית לי חשק להגיע לשם שוב, אבל לא נראה לי שזה יקרה בחורף (הקור ואני לא חברים טובים!).
-
זוהר צפוני ראשון -
זוהר צפוני ראשוןהי שקד,
פריחת הדובדובן בונקובר, זהר צפוני והמון המון שלג צח- הצליח לך בגדול!
לאחר הלבטים והתכנונים שקדמו לנסיעה חיכיתי לדיווח שלך ואני מאוד נהנה מן התיאורים והתמונות.
תמשיכי לשתף בכמה שיותר מראות שכאלה!
-
ווייטהורס - יום 3כמה שחיכיתי ליום הזה! היום אני עוזבת את ווייטהורס העיר ועוברת לריזורט שנמצא כחצי שעה נסיעה מדרום לעיר. הריזורט, Northern Lights Resort and Spa, היה ההזמנה הראשונה שעשיתי לטיול הזה והיא הייתה בהתחלת יולי 2015. כבר אז הרוב היה מוזמן והיו רק שני לילות פנויים שהתאימו לי. למעשה, עכשיו כבר יש להם הזמנות לעונת הזוהר הבאה בעוד שנה. האם שווה? ועוד איך.
המקום הוא בעצם מתחם של 4 בקתות עץ ובית מרכזי אחד שנמצאים באמצע הטבע המקומי, פחות או יותר. הוא שייך לזוג גרמנים לשעבר, וולפגנג ורנטה, שהגיעו לאזור שוב ושוב לטיולים עד שבסוף החליטו להשתקע. המקום מאוד מאוד מושקע ומוקפד והאווירה נהדרת. נפגשים כל בוקר בבית המרכזי לארוחת בוקר, ובערב שוב לארוחת ערב שרנטה מכינה כל יום. אפשר לקבל ארוחת צהריים קלה בתוספת תשלום, אבל יש גם מטבחון בבקתה. אי אפשר ממש לבשל אבל אפשר להכין ארוחה קלה לבד (וזה מה שאני עשיתי עם אוכל שקניתי בסופר בווייטהורס). מה עושים שם? אפשר לטייל קצת בסביבה (ולשאול נעלי שלג, אם צריך), אפשר לצאת לאיזושהי פעילות חורף כמו טיול מודרך בנעלי שלג, טיול מזחלות כלבים, טיול אופנועי שלג וכו'.כמו כן, יש במקום חדר כושר קטן, ג'קוזי חיצוני שפעיל עד הערב, שתי סאונות, ואפשר להזמין מסאז' מרנטה.אם הבעלים של ה-B&B היה נחמד באופן מאולץ - כאן ההרגשה היא להתארח אצל חברים ותיקים. אני קצת מקדימה פה את המאוחר אבל אני אספר שאחרי יומיים הפרידה היא בחיבוקים והבטחות (להשתדל) להפגש שוב.
מקסים, מקסים, מקסים. למי שיש אפשרות לתכנן טיול כזה שנה קדימה - בהחלט מומלץ!
וולפגנג אמור לאסוף אותי רק בצהריים אז הבוקר שלי פנוי. גיליתי שמרכז ה-Kwalin Dun הוא בעצם מן מתנ"ס ולא מיועד למבקרים ולכן המשכתי למרכז המבקרים. עצרתי בדרך בחנות של Up North Adventures שמהם עשיתי את ההזמנה לטיולי הזוהר כדי לספר שבסוף הכל הסתדר ואף ראיתי זוהר בלילה הקודם. אני חושבת שזה היה closure מוצלח לדרמה הקטנה של שבת. מרכז המבקרים הוא די סטנדרטי, בסה"כ. מקרינים בו סרט תדמית על יוקון. בעונה הזו של השנה הם מקרינים אותו לפי בקשה. צפיתי בסרט לבדי. הסרט מראה בעיקר את יוקון בקיץ, כמה שיפה שם וכמה שנהדר לבקר שם ולחיות שם. יש קטע בסרט שבו אחת המשתתפות מתארת איך שהיא הגיעה לאזור ופשוט התאהבה בו עד שהיא נשארה - אני יכולה להזדהות. מבחינתי המקום לחלוטין סוחף. זה שילוב של הנופים היפים והאווירה השלווה. אני מתוודה שכשרק הגעתי חלפנו על פני הקולג' המקומי ותהיתי על אופציות פוסט דוקטורט שם. ואז אמרתי לעצמי שרוב הסיכויים שאם אני אפנה בבקשה כזו אני פשוט אקבל שם משרה. לא בדקתי אפשרויות ריאליות.
אחרי הסרט ושיחה קצרה עם העובדת אני חוזרת שוב לקפה Baked הסמוך, הפעם כדי לנסות את עוגיית ירושלים. ובכן, מדובר בעוגייה עם טעמי מרציפן חזקים וטעמי רוזמרין עדינים. הקשר לירושלים עדיין לא התברר (וגם לא יתברר במסגרת הזו).
השלמות סופר וחזרה ל-B&B לחכות לוולפגנג.
אני מתמקמת בבקתה שלי ויוצאת לסיבוב קצר בשטח הריזורט. יש להם שטח של 65 acre ואפשר לטייל. הייתי עם הנעליים שלי וללא נעלי שלג אז נשארתי בשביל, שגם הוא מושלג, אבל מפולס. במקומות שיש הרבה שלג הוא מגיע ליותר מחצי מטר. השמש זורחת ודי נעים, ושוב קצת חם לי עם המעיל. אחר כך אני קצת ישנה ומפה לשם זה זמן לארוחת ערב. בארוחת הערב אני פוגשת את שני הזוגות האחרים שנמצאים שם כרגע - דזמונד ושרון מסינגפור, וגרג וריאן, פנסיונרים מהוואי. הרזורט עצמו נמצא כבר מחוץ לעיר ומחוץ לזיהום אור ולכן לא צריך ללכת לשום מקום ורואים את הזוהר משם. כאן יש נוהל של "שמירת זוהר" כל אחד (בקתה) מקבל משמרת של שעה-שעה וחצי, ואם מתחיל זוהר אז צריך ללכת להעיר את האחרים. זה נוח כי ישנים רוב הלילה. בלילה הראשון אני מתנדבת לקחת את המשמרת של 3-4. וולפגנג מסנן לי שעשיתי בשכל כי בד"כ הזוהר מגיע קודם ועד אז כבר לאף אחד אין סבלנות לקום שוב. המציאות הראתה שהוא צדק. דפקו לי בדלת בערך ב-1:45. גם הלילה התחזית הייתה 3 או 4. גם הלילה היה בהיר וקר מאוד. הלילה - באופן רשמי מדובר על 8-. בערך אחרי חצי שעה או שעה אני עוברת לראות את הזוהר מתוך הבקתה. התעוררתי ב-3 ומשהו לוודא שאין איזה מופע זוהר מדהים ששווה להעיר את האחרים בשבילו שוב, וכשהתשובה הייתה שלילית חזרתי לישון, עד שהתעוררתי מהאור הבוהק של השמש ב-8 ומשהו.
-
ועוד כמה מהריזורט
