ברלין בקרוב-התייעצות
-
גרמניה המזרחיתכבן למשפחת ניצולי שואה ביקרתי בגרמניה המזרחית ובברלין המזרחית לפני שנת 1990.
לא היה לי נעים לצלם אותם. אנשים אפורים ואומללים. גרים בבתים עם חורי כדורים. הולכים הבוקר לעבודה עם הראש באדמה. בחנויות אין כלום. אסור להם לדבר עם זרים.
תחושתי היו שהם באו על עונשם ובגדול.
-
יש משהו בדברייך. אולי צריך ללכת דוקא לשם (לגרמניה) לראות עד כמה באמת הם מכפרים ופועלים למען הזיכרון (למרות שעל מה שהם עשו אין שום מחילה או משהו שיצליח לכפר ולו במעט).
אני אישית לא מעניין אותי לראות מה הם עשו/עושים ע”מ לכפר. זה גם לא ממקום של לנטור טינה - פשוט חושבת שזו מדינה שלעולם תישא את ה”אות קין” של הרוצחים הגדולים בהיסטוריה. וקשה לי מאוד לשלב נופש/חופשה במקום כזה פשוט לא מתחבר לי…. לדוגמא לא מבינה איך אפשר לטייל באיזור שער ברנדנבורג (איפה שנערכו מצעדי הנאצים) להתפעל מהיופי של המקום. בנוסף קשה לי עם השפה והאנשים….
בכל אופן בכל החלטה שלך... תהני תלמדי תחווי ותהני

בהצלחה.
-
שלום לכם,
קראתי בעניין את השרשור. הנושא מאוד לא פשוט ומעורר אצל רבים תחושות אמביוולנטיות.
בעוד חודש אנו טסים לראשונה לברלין. כמורה להיסטוריה, מעניין אותי הביקור שם מבחינה זו. לי באופן אישי יותר קשה לטוס לפולין. פולין כולה היא בית קברות יהודי ואני לא רואה את עצמי טסה לשם למטרת נופש. רבים נוסעים לשם ואת זה קשה לי להבין ולקבל. אך כאמור, כל אחד עושה מה שמתאים לו. הכי חשוב שלא נשכח לעולם ונלמד מההיסטוריה.
-
היו להם שם חנויות מיוחדות שרק תיירים יכולים להכנס אליהם. החנויות היו מלאות בשוקולדים ומוצרי אלקטרוניקה. קניתי שם בגרושים בונבוניירה וישבתי בחוץ לאכול. אחרי שראיתי שכולם באים להסתכל עם פרצוף מסכן החבאתי את השוקולד, לא היה לי נעים.
מסביב לחומה בחלק המערבי היו טריבונות שיכולת לצפות מהם על החלק המזרחי ועל חיי היום יום של התושבים.
אני נכנסתי עם רכב דרך צ’ק פוינט צארלי, נסעתי ישר והחניתי בתחנת פרידריך שטראסה. ומשם הסתובבתי ברגל.
העוני היה מחריד, הבתים המפוארים היו מלאים בחורי כדורים, כולם בלבוש אפור, החנויות ריקות וחוץ מחוט ומחט (תרתי משמע) אין כלום.
ביקרתי במוזיאון פרגמון וישבתי במסעדה מפוארת, האוכל היה זוועה.
בחזרה לצד המערבי עברתי עם הרכב בצ’ק פוינט צארלי. השוטרים היו ידידותיים לתייר מישראל אבל העבירו את הרכב טסט מלא כולל מראות מתחת לרכב, פירוק מושבים ומדידת כמות הדלק.
-
סליחה שאני מקפיצה את השירשור שוב אבל הבטחתי עידכון כשאחזור.
לרגע לא חשבתי שאפגוש פנים מול פנים את אחת הערים המעניינות באירופה.
ככל שקראתי יותר,הסתקרנתי יותר והרגשתי צורך לנסוע.
הרגע הקשה ביותר שחוויתי הייתה ההכנה לנחיתה,זהו שלב בו הרגשתי שאני לא כל כך שלמה עם מה שהחלטתי.
כשכבר נחתנו החלטתי לשים בצד את כל המטען הרגשי ולהנות מההזדמנות שקיבלתי וכך היה.אומנם אלו שהצטרפו אליי(היינו 6 נשים)ההיסטוריה לא עיניינה אותם אבל אותי מאוד.שווקי הכריסמס בהחלט גנבו את ההצגה והפכו את הטיול לטעון פחות.אני משערת שאם לא היו שווקים הייתי פוגשת עיר אפרורה שבה ההיסטוריה זועקת מכל עבר,מכיוון שהיינו רק 3 ימים מלאים, חזרתי דווקא עם צורך להשלים את מה שלא הספקתי.
נראה לי שזה השלב בו ה
הפך ל
ולו רק להבין מאיפה הכל התחיל ולאן זה התגלגל. -
תודה שחזרת ודיווחת, תהיתי איך תהיה לך החוויה, טוב שחזרת עם הרגשה חיובית.אני הייתי לא בחג אלא בקיץ, והעיר אכן אפורה בחלקים רבים ממנה (מה גם שבשבוע הראשון גרתי בשכונות המזרחיות שלה, עם האדריכלות הקומוניסטית המדכאת), אבל הצבעוניות מורגשת באמנות הרחוב, בפארקים כמו הטירגרדן ובתרבות – היות וגרתי רוב הזמן אצל מקומיים נחשפתי לכל מיני שווקים זערוריים של סחר חליפין או אמנות, גינון קהילתי וכו’. זו לא עיר יפה, אבל מאוד מעניינת.
-
היי סביונית
ברוכה השבה
יופי שנהנית

ומה עם קישור לבלוג???
עם כל החוויות והרשמים…
-
היי לי,
הבלוג בהכנה.
חג אורים שמח.