טוב, אז חזרתי לפנות בוקר ממילנו, אחרי חופשה
-
שהיתה מצד אחד מגניבה וכייפית, ומצד שני המזוודה עם כל ציוד העזר לא הגיעה. אלמלא פגשתי את החבורה המגניבה של אדו, מצבי היה קשה בהרבה. ושוב תודה לצוות על השלמת הציוד.
כשנחתתי במלפנסה, הבנתי שכולם סיימו ויצאו, ורק המגלשיים והנעליים שלי הגיעו.
הלכתי בדרך ארוכה להפליא עד הלוסט אנד פאונד, והתברר שהמזוודה שלי טסה לסופיה. מקסים. טוב שלא ל-וארנה.
אחרי חקירות ודרישות במלון שלי, כשהצוות שם סייע לי בטירוף, בסוף קיבלתי את המזוודה בשדה ממש לפני שעליתי על הטיסה. יעילות איטלקית בהתגלמותה.
הצעתו של אדו- לקחת הכל בתיק קטן- ככל הנראה תיכנס לתוקף החל מהחופשה הקרובה במרץ (קולורדו, נו, מה). אני אשתדל לקחת את התרמיים+ביגוד+אולי אפילו קסדה בתיק הגב הנאמן שלי. כבד, אבל יותר כבד לא לקבל את הציוד….
ביום הראשון היינו ביום כייפי בפילה, עם אדו, המכור וניסים.
היה מצחיק ומשעשע, וכייפי ביותר.
היום השני במונטה רוסה אחרי המלצות של אדו וכן מרקו המקסים מהמלון, כיוון שלה טוויל וצ’רביניה היו עם רוחות עזות.
כל זאת לא מנע ממני כמעט להתקע באלניה, אחרי שהאיזור ממש ליד מסלול OLEN השחור לעיירה נחסם לגרסוניי ושמפולוק בשל רוחות, שתאמינו לי, באנטארקטיקה לא פגשתי כאלה. חשבתי שאני תיכף מתעופפת מההר. מפחיד.
למחרת, היה לי עוד יום קולורדו בפילה, אותו ביליתי בעיקר באוף פיסט, ואני הייתי בין אלה שסגרו את האתר בחמש בערב. מרוב שהיה מושלם. פשוט מושלם.
ובקיצור, פילה מאד מתאימה לאוף פיסטים, והשלג שלה מעולה כשיורד שלג טרי ופאודרי.
בסוף היום היו מוגולים, שגם גרמו לי להתענג על הדילוג עליהם. נהדר.
חרשתי את המסלולים הנפלאים- 2, 12,13,14, ואפילו 26 אותו יורדתי לראשונה בסיום מסלול 2. רק הגו פרו שלי נשארה בתיק, כיוון שהקסדה המיוחדת עם החיבור לגו פרו, נשארה, ובכן, במזוודה הבלתי מגיעה.
ס”ה, נהדר מצד אחד ומבאס מן השני.
אין שלמות בחיים, לצערנו.
-
למען הסר ספק...לא היה מספיק ברור מה שהדגשת לגבי תיק היד אז אני אדגיש זאת שוב ובהרחבה.
תיק היד בטיסות... אותו נותנים לנו הנוסעים לעלות איתו לטיסה הוא לא רק תוספת משקל שניתנת לטסים.
אלא הוא תיק מיועד לדברים החשובים... במיוחד לכיוון הטיול (פחות בחזרה לארץ)
שנים בטיסות סקי או אופניים או טרקים, כל הציוד האישי והחיוני אני מכניס לתיק הזה. תוספות גם במזוודה.
אבל בתיק היד אני שם חוץ מנעליים ומגלשיים אותם אפשר לשכור באתר, אני שם:
מכנס, תרמית, כפפות, משקפיים, גוגלס, פליס, גרביים, תיק גב קטן, מצלמות, מטענים, מחשב.
מעיל סקי עליי.
כך אני בטוח שגם אם המזוודה לא מגיעה, סקי אני יכול לעשות
-
לגבי תיק היד אני חושבת קצת אחרת ושמה שם דברים שאני חושבת שלא אוכל לקנות באתר ויהיה לי קשר להסתדר בלעדיהם. ציוד ביגוד גלישה אפשר לקנות בכל אתר, חזייה קצת פחות

-
נושא שקצת נלעס, אבל חשוב להזכירגם בטיסות ישירות, מזוודות לא מגיעות. יש חברות שיותר מועדות לפורענות מאחרות. למשל: באף חברה גרמנית לא קרה לי שמזוודה/תיק נשכח בדרך. באל-על ואליטליה כן קרה, כולל בחופשת סקי שפשוט לא העלו מזוודות של 30-40 אנשים לטיסה. מישהו שעבד בלאופר הסביר לי שלפעמים זה שיקול כלכלי: אם הם מטיסים חבילה יקרה, שמישהו משלם להם עבורה יותר מנוסע (למשל – ציוד אלקטרוני), הם יטיסו את הציוד וישאירו מזוודות מאחור.
יש שני דברים לעשות:
- לנהוג כמנהג יהודי אורוגוואי, ולעלות לטיסה עם תיק יד שבו כל הדברים ההכרחיים לגלישה. אני לא לוקח חזיות או כל ביגוד non-ski-related. הבת שלי לוקחת סט ביגוד תחתון. יש לי תרמיל מתאים שהכל נכנס בו, כולל הקסדה (בתוכה – המצלמה והגוגלס). גם הנעליים טסות איתי.
- להצליב אריזות במזוודה. חצי מהביגוד – במזוודה שלי וחצי – במזוודה השניה. אם מזוודה אחת לא מגיעה בזמן – עדיין יש לכל אחד ביגוד. כמובן, שבפעם היחידה שטעיתי באריזה ושמתי את כל הבגדים של ילדת הסנדביץ במזוודה אחת, דווקא מזוודה זו לא הגיעה (מי אמר מילנו ולא קיבל מזוודה?). אז יומיים היא לבשה בגדים של האחיות שלה. מזל שהיו בערך באותו הגודל.
-
מזוודה שלי לא הגיעה הן ביונייטד והןבאייר קנדה, וכמובן גם באל על. וכשחזרתי מפרו וארהב באוקטובר גם בלופטהנזה. אז בטוח שזה יכול לקרות בכל חברת תעופה. בחזור זה הרבה פחות קריטי ועדיין מאד מאד מבאס
-
כשמזוודה לא מגיעה באל על את צריכה להתחשב באיחור בהמראהכך שלמעשה זמן הנטו שהמזוודה לא בידייך יותר גדול
-
מסלול 12, 13, 14 - זה ימינה בסוף הרכבל? -
מסלול 14 היה המסלול הראשון שעשינו שהתלהבתם ממנו(ימינה למסעדה שישבנו בה) ואמרנו שאנחנו מוכנים לעשות אותו שוב ושוב. מסלול 13 הוא בדיוק זה שלפניו, ו 12 הוא המסלול הראשון מייד אחרי שלוקחים ימינה מהמעלית. השתלבנו למסלול זה מכניסה אחרת (ראינו את הילדים מלמעלה עושים בו סללום). הכניסה הרשמית ל 12 היא מצד שמאל של המעלית, אבל זה בדיוק הצד שהיה סגור.
2 זה המסלול הראשון שעשינו בבוקר.
-
מ’- זה העניין- הטיסה יצאה בזמן ונחתה בול בזמן. דווקא כשטסתי לונקובר עם קונקשן בטורונטו, היה לי קונקשן קצרצר של 45 דקות, ולכן המזוודה לא הספיקה להגיע, ויצאה בטיסה הבאה (ואז לקחתי אותה בבוקר מהשדה לפני שהמשכתי צפונה לוויסטלר).
-
לא התלהבנו ממנו – היה מסלול סביר
-
מישהו מאיתנו (אולי רמי?) אמר שהוא מוכן לעשות את המסלול הזהשוב ושוב.
-
למען הסר ספק 2...רוזמר: בשני הפוסטים למעלה ניסים התבדח.
ככה זה כשהוא מתבדח...
זה מה יש לי... אבל אם זה ננצח...

-
כן, הוא הזכיר לי את עניין ה"סביר" כמשהו פנומנלי אצלהציבור הרגיל, וכן את האם לפנות ימינה או שמאלה ממעלית LEISSE.
טוב, ניסים (ונפלאות)…!
זה שהוא לא הפסיק לדבר גם היה אישיו. אני כותבת על זה בדיוק.
-
אך.....מסלול 14 הזכיר לי למה אני אוהב את הספורט הזההיי לאה , מודה אכן אמרתי שאני מוכן לגלוש כל היום את המסלול הנהדר הזה.
במיוחד לאחר שכבר גלשנו בחמישה אתרים שונים וביום זה היו לדעתי תנאי הגלישה הטובים ביותר בחופשה הארוכה שלנו.
-
וכמה תמונות. תמצאו איפה הברכיים שליבתמונת קולורדו בפילה...






-
וכמובן, הפוסט הבלתי נמנע -
LIKE - וכל מילה מיותרת -
ניסים, בפאראפרזה על "תהילה" של שי עגנוןאתה כנראה תחיה עד גיל 300 עם זה ש-דג זה מיוזיקל לידך….
-
שאפו לאדו השף. רק שאין רוטב בשם אלפרדו באיטליה. זאת המצאה ישראלית לחלוטין..
-
ניסים דג? כנראה נפל עליו מורא בגללךאני מכיר את ניסים אחרת


ולשלגון – לפי מה שקראתי, גם רוטב קרבונרה הוא דבר די חדש (לחיילים האמריקאים שהיו מוצבים באיטליה אחרי מלחמת העולם השניה היה בייקון, שמנת ואבקת ביצים. לאיטלקיות לא היה כלום, אז עשו החלפות – ולמי שלא מאמין – שיקרא שוב מלכוד 22 על הזונה של נייטלי).