איך אתם נעזרים ב Tourist-Information?
-
מטיולים באירופה מוכרים לי משרדי Tourist-Information שנפוצים כמעט במרכז כל עיר או עיירה תיירותיים.
אני מכיר כמה דרכים שבהן אני נעזר בהם לפני הטיול – למשל לפנות אליהם כדי לקבל עזרה עם לינות, או משלוח בדואר של מפות. מכיר גם את האפשרות להיכנס אליהם בזמן הטיול ולהצטייד במפות או לקנות כרטיסים.
למישהו יוצא להעזר במשרדים האלה בעוד דרכים? אולי יש שירותים שהם נותנים שחבל שאני לא מכיר…
-
בעבר לפני האינטרנט , בכל מקום שהגעתי נכנסתי לtourist information לקבל מידע , מפות, מקומות לינה.
כיום כשהכל נגיש באינטרנט, המפות בפון, לא נעזר בהם (לרוב) במהלך הטיול.
דוגמא נהדרת זה המסלול שהכנת לטיול בגרמניה. (אמנם קראתי ברפרוף). עם המידע שצברת לפני הטיול אתה יכול לפתוח משרד מידע לתיירים באזור.
-
עד היום ממש..ממש היום..מקבלת מיילים ועדכונים מיער השחור..
מודיעין של קולמר שלחו ברושורים למייל.
גם אוסטרים..
ריגה ענתה יפה על סיורים..
ממתינה עכשיו למודיעין לובלים על חגיגות 700 שנה,השנה.
בבודפשט,אפשר היה לרכוש כרטיסים דרכם,זול יותר..
-
אני ביקשתי וקיבלתי המון מידע בדואר רגיל, מאוסטריה וגם מגרמניה באיזורים בהם התכוונתי לטייל. שלחו חוברות, מידע על כרטיסים מקומיים, מפות וכו’, בצירוף ברכות לבביות. לי, באופן אישי, יותר נוח לקרוא מידע בכתב מאשר מול המחשב.
-
אופי השירותים תלויים במדינה או באזור. למשל בניו זילנד האינפורמיישן עושים עבורך בוקינג לאוטובוסים, כי בשיא העונה האוטובוסים מפוצצים ואפשר רק להזמין מקומות באינטרנט (זו אולי המדינה עם האינטרנט הגרוע ביותר שביקרתי בה בחמש שנים האחרונות) ובאשראי, כך שנוח ללכת למשרד ולהזמין שם, במזומן. הם גם עוזרים עם הזמנת בקתות בטרקים שבעייתית באותו אופן, ועם פרסום תנאי מזג אוויר שמשתנים כל כמה שעות שם… -
בשנים האחרונות, בטיולים שלי בעיקר בערים באירופה, ראיתי שלאחר הכנה מראש וחפירה באינטרנט, אני יודעת יותר מהעובדים בלשכות התיירות על מה שיש באיזור...
-
אני פניתי המון ללשכות תיירות באוסטריה ושוויץ לעיניין נגישות ומקומות לינה.
תמיד תגובות מיידיות עם רשימות שלמות של מידע למייל ושליחת דואר רגיל.
-
ממש כך
תמי.אני מנסה להשתמש בלשכות התיירים לתשובות נקודתיות בלבד(פסטיבל מקומי שאני יודעת עליו-מתי עדיף להגיע? האם יתקיים בגשם? איפה חונים? )
אין לי כוח לעוד פעם טריליון ברושורים (חופפים לאתרי המידע כמובן).
לצערי, התחושה שלי, כי בחלק ניכר מהמקרים הם לא מסוגלים לתת מענה-
ואני מקבלת את התשובה על “מיטב האטרקציות באזור” או” מקומות לינה מומלצים”.
-
זו גם התחושה שלי בהרבה מהמדינות. יותר מזה, בארגנטינה קיבלנו המלצות מעולות ממקומיים על שמות של מסלולים לא מוכרים. כשפנינו עם זה לאינפורמיישן או שהם לא ידעו מידע קונקרטי או שממש ניסו להניע אותנו מללכת לשם, למרות שאלו היו המקומות הכי מרשימים שראינו באזור.בניו זילנד בכלל מאוד כיוונו לאטרקציות בתשלום או מסלולים הכי מוכרים ועמוסים.
בעיניי הכי טוב לשאול מקומיים ומטיילים אחרים שפוגשים לאורך הדרך.
-
בסקוטלנד יש פיזור של Tourist-Information בהרבה אזורי טיולים.
אפשר להיכנס ולהתייעץ על מסלול, מזג אוויר.
אנחנו השתמשנו בהם בעיקר לביקור בשירותים הציבוריים
פעם אחת התלבטנו בין מסלולים והם עזרו לנו לבחור.
כשרצינו לברר על תחנת כוח בהמשך הנסיעה, והם התקשרו לבדוק האם יש מקומות פנויים בסיור הבא.הרגשנו שיש להם את הידע והאדיבות לסייע.
-
לא הופתעתי שרוב המבקרים כאן בפורום לא נעזרים בלשכות, לפחות לא במהלך הטיול. גם מניסיון שלי, ברוב המקרים ההמלצות שלהם הן בעיקר על האטרקציות הכי פופולריות (שממילא מפורסמות וידועות), אבל היה שווה לבדוק אם מישהו בכל זאת משתמש בלשכות לצורך כלשהו במהלך הטיול.
תודה לכולם.
-
במהלך טיול ---אני יכולה לשאול את הקופאית בסופרמרקט, את האיש בתחנת הדלק...הם הרבה פעמים יותר אפקטיביים (בעיקר לגבי מסלולים, מזג אוויר ומה צפוי אחרי הצהרים לפי צבע העננים).
בלשכות התיירות אני נעזרת תוך כדי טיול כדי לקבל מפה מקומית (שלרוב אינה אפקטיבית במיוחד) או לקבל כרטיס מקומי (כשיש).
בעבר ניסיתי, ואני עוד מנסה (לא מתייאשת) לעיתים לקבל מידע מעמיק על “למה יש פסלי ברונזה מגוחכים במרכז העיירה, ומי הפסל?” וכמובן שעד היום אין לי תשובה.
או---- “מתי מתקיים פסטיבל הכיסונים?” כי תאריך “אמצע אוגוסט כל שנה” הוא לא בדיוק תאריך (ואנחנו ב12.7 ועדיין זו התשובה!)
-
הרבה פעמים לשכת התיירות ממוקמת במקום מרכזי, ולפעמים יש שם שירותים (00)
אז לא לזלזל בחשיבות.
-
במקרים רבים ובארצות רבות מצאתי שהרבה מלשכות התיירות מאויישות על ידי ‘מתנדבים’ שהם פנסיונרים (בדר”כ) שמוצאים בלישכה (תרתי משמע) מעין סוג של מועדון קשישים שבו אפשר להעביר את הזמן בניחותא ולקשקש עם אנשים מכל רחבי העולם (במקום לשבת בבית ולהתייבש)
זו גישה יפה כלפי אוכלוסיית הגיל השלישי. ‘העובדים’ מצדם גם מאוד משתדלים (לפעמים יותר מדי) ואפילו הופכים במקרים מסוימים לטרחנים שהוא ‘נטל’ על המטייל שמעוניין ‘לעוף’ משם הכי מהר שאפשר ולהמשיך בטיול ולא ‘לבזבז’ את זמנו עם העובדים בלשכה שכזו.
אני דווקא טוען שרוב העובדים בלשכות אלו דווקא כן יודעים ומכירים את הסובב אותם אבל הם אינם ‘מקצועיים’ ולא תמיד יכירו את כל החידושים שבאזור. אז נכון, תמי צודקת, אבל לא בכל המקרים.
אני אכנס למשרד כזה רק במקרים שאני מבקש מידע נקודתי. לא יעלה על דעתי אפילו לשלוח בקשה לקבלת מידע מהם בדאר או אנטרנט. היום אפשר למצוא כמעט הכל ברשת וכמו שיונית אומרת: תמיד אפשר לשאול מישהו ברחוב או בחנות בעת הקניות. אלו יכולים לכוון תייר לא בדיוק למקום אליו הוא התכוון אלא למקום שיש בו יותר ‘רוח אוטנטית מקומיתק ולא הרגשת ניכור של תייר שמצטופף עם תיירים אחרים.
-
ברור שלא התיימרתי לדבר על כל העובדים בכל לשכות התיירות…
אבל מהנסיון שלי, אין להם בדרך כלל יותר מהחומר שנגיש ממילא באינטרנט, ולעתים גם את זה הם לא ממש מכירים.
לקראת הזמנת כרטיסים לנסיעה למדריד, שידעתי שהיא נופלת על התאריך של 1.5, וחששתי ממקומות סגורים בעיר. פניתי ללשכת התיירות בעיר ושאלתי מה יהיה פתוח בתאריך הזה. קיבלתי רשימה מכובדת של מוזיאונים, נרגעתי והזמנתי כי הבנתי שיהיה לנו מספיק מה לראות. לקראת הנסיעה, התחלתי לבדוק שוב באתרים של המוזיאונים עצמם, והתברר שהכל יהיה סגור בתאריך הזה, למרות מה שמסרו לי מלשכת התיירות.
אני חושבת שאולי במקומות קטנים, כפריים, יש יש יתרון ללשכות תיירות, בודאי אם יש שם עובדים שמכירים אישית את המסלולים ואת האפשרויות כי הם תושבי המקום, וגם יכולים לחוות דעה עליהם. בעיר גדולה, זה פחות כך.
בזמנו, בכמה לשכות תיירות גם היה קשה למצוא דוברי אנגלית… אבל בבעיה כזו לא נתקלתי בשנים האחרונות.
-
תמי מזכירה לי נשכחות.
נסעתי עם 4 ילדים צעירים-לבריטני בצרפת.
התכתבתי אותה עת (הרבה לפני פרוץ המידע הוירטואלי במלוא עצמתו) עם לשכת התיירות של העיר (מפאת כבודה לא אזכיר את שמה- אבל לא עיירה). שאלתי שאלות על יום ראשון, על זמינות לינה בסוף אוקטובר, על מקומות סגורים ביום ראשון, האם יש שוק מקומי---על הכול קיבלתי תשובות, וכולן היו שגויות.
כשהגענו לפנות ערב לעיר חשכו עיננו, היה בה משט בינלאומי ענקי שנקבע חודשים רבים מראש. כמובן שלא הייתה רבע לינה זמינה לא למשפחה ולא ליחיד בטווח של 80 ק”מ. כמובן שכלום לא היה פתוח וכמובן שלשכת התיירות לא צייצה אפילו רמז קלוש לקיומו של האירוע הרב שנתי הבינלאומי באותו יום בדיוק.
(באמת 80 ק”מ ורק פקידה נחמדה לשכת תיירות מקומית אחרת בעיירה אחרת בשעת חשיכה כמעט הצליחה למצוא לנו הפניה למלון 6 נפשות בחדר ושירותים במסדרון-אבל היה איפה לישון כשכבר חשבתי שנישן במכונית).
משם היו לי כמה לקחים-אבל מאז...עם ילדים רק עם לינה מוזמנת מראש
-
בסתיו 2015 היינו שלושה לילות בסולדן, עמק אוץ. היתה לי תכנית לעלות בדרך הקרחונים באוטובוס, ללכת ברגל מקרחון טיפנבך לעמק ונט ולחזור לסולדן באוטובוס אחר. היה לי כל המידע הדרוש מהאינטרנט.
אוסטריה קיבלה אותנו בשלג. זה היה אמנם כמה ימים לפני הפרק של סולדן, אבל פתאום הבנתי שאולי יהיה שם חלקלק למעלה ותנאי ההליכה לא יתאימו לנו. בנוסף, האיש שלי לא מוכן להיגרר אחרי לכל חוויה והוא מאוד חשדן. אז נכנסנו ללשכת התיירות להתייעץ. שאלו אותנו אם אנחנו מנוסים בהליכה. מיד אמרנו במקהלה שלא. אז התברר שהחשש היה מוצדק ומיד הוצע לנו מסלול חלופי בגובה 2000 מ’, שאפילו עם הידע שאני מלקטת לפני הטיול לא בטוח שהייתי עולה עליו, כי רוב הרכבלים בכלל כבר היו סגורים. היא הציעה שנעלה באוטובוס של דרך הקרחונים עד לנקודת התשלום ונתחיל ללכת משם. היה באמת אחלה.
השנה בפורטוגל היינו די ספונטניים ופשוט השתמשנו באפליקציית wikiloc. פשוט מבקשים מסלול קרוב לאיפה שנמצאים. אפשר למיין דרגת קושי, אורך והאם המסלול קווי או מעגלי.
ברושורים הפסקתי להזמין כבר לפני שנים. חבל על הנייר. אין בהם שום מידע שאינו קיים ברשת. ובכלל, גם תיקיות הטיול התכווצו. כל הידע בראש ואם שוכחים משהו יש סמרטפון. תמי ויונית אולי עוד זוכרות את תקופת השקיות ותיקיות הטיול שרצו עליהן המון בדיחות כאן בפורום (פעם, בימי אנו באנו).
