אלפ"צ 2017 – המציאות עולה על הדמיון
-
מעל האגם אנחנו ממשיכים עוד קצת על ה Route עד עד ל Cormet de Roseland. כאן מעל קו העצים הנוף משתנה ונעשה יותר חשוף ופראי ודרמטי בצורה שונה – שווה להמשיך את הנסיעה ולהגיע עד למעלה.
-
מנקודה זו אנחנו כבר חוזרים על עצמנו, כדי שבכל זאת נמצא את עצמנו בשאמוני בסוף היום. הנוף עדיין משגע, עירות הסקי שבדרך קצת פחות, וכשאנחנו עוצרים באחת מהן- Notre Dame de Bellacombe לקפה ומציצים לתוך הכנסייה אנחנו נוכחים לדעת שכאן הגישה לשירותי דת היא –איך לומר- מאוד ארצית!


-
יייווווו ג’ני!
איזה תמונות! איזה מזג אוויר!!!
טיול פשוט מדהים היה לכם, ועוד יותר טוב off season !

תודה על השיתוף המקסים,
שירלי

-
וואו ג’ני, איזה יופי של תמונות וסיפור.
אני מנסה לשכנע את ההורים שלי לטייל בסוכות באלפים הצרפתים במקם בפרובנס (קנו כרטיסים לג’נבה) ואני אצרף להם את הסיפור שלך ביחד עם סיפורי 2016.
-
איזה כיף לטייל איתך באיזור המדהים …….הזה.
ובNotre Dame de Bellacombe ישנו מספר לילות ממש לא רחוק מהכנסיה.
ממשיכה להתלוות אליך ולחוות שוב את האזור
התמונות שלך סוף הדרך!
-
איך עמדתם בפיתוי ולא קפצתם בעצמכם עם המצנחי רחיפה?
-
שירלי יקירה, כיף לראות אותך כאן. היכול להיות שפרנקופיל (ופון) כמוך עוד לא ביקרה באלפ"צ?? אם כך, דחוף לתקן את המחדל.

מיקה, תודה על המילים החמות. טיול סוכות זה בהחלט אופציה , רק צריך לקחת בחשבון שהחג נופל מאוחר השנה ובעצם כל הרכבלים מלבד ה ADM יהיו כבר סגורים, כולל הרכבל לצד האיטלקי של ההר, שאנחנו נהנינו ממנו.
האידיאל כמובן הוא גם וגם- פרובנס הפעם ואלפ"צ בשנה הבאה.
ורדה, תודה שהצטרפת למסע חזרה למקומות הכל כך יפים.
אלעד, לא פיתוי ולא נעלים. אני הכי פחדנית בעולם כשזה מגיע לפעילות אקסטריים. מוכנה לשקול רק בתור spectator sport.

-
אנו מתחילים כבר לראות את רכס המון בלנק המושלג לפנינו. עוד עצירה וסיבוב בעירה החמודה אך הדי נטושה Megeve , ותוך כדי אני שמה לב לפסל הזה. היחודיות שלו, על רקע הבית הישן עורר את סקרנותי ולאחר מאמצים הצלחתי לדלות קצת מידע עליו ברשת: מדובר ביצירה של פסל בשם Pierre Margara , מחווה לחברו Jacques Revaux שבעת חופשה במג'ב הלחין שיר בצרפתית שלאחר מכן עובד באנגלית תחת השם My Way ויהפוך כמובן בביצועו של פרנק סינטרה ללהיט ענק.


-
אז גם אני הגעתי לבסוף, ושטפתי עיניים בתמונות הנהדרות. איזה כיף לכם.
-
טוב, אז אחרי שהשכלנו, אפשר להמשיך לכיוון שאמוני, אבל הימים ארוכים, יש אור עד מאוחר ולכן אנחנו סוטים מן הדרך לטובת טיול רגלי קטן במטרה לתצפת על הGlacier de Bossons . ידעתי שהרכבל לקרחון (ש lbd תיאר) נמנה עם אלה שיפתחו בדיוק לאחר שנעזוב את האזור ולכן שמחתי לקרוא על "מסלול רגלי קליל" שיכול להוות לו תחליף.
אנחנו עולים בכביש הגישה ל Mont-Blanc Tunnel המחבר בין צרפת לאיטליה ורגע לפני המנהרה מבחינים בצד ימין במגרש חניה המסומן Chalet du Cerro. נוסעים עד סוף המגרש הסלול ומטפסים עם כביש האפר דרך היער עד לשלב שכבר אין מעבר לכלי רכב. כאן חונים בין העצים ומתחילים לטפס רגלית לפי השילוט ל Chalet. הדרך אכן לא ארוכה ועוברת ליד מפל יפה, אבל, הודות אולי למאמץ ראשון בגובה (אמנם רק 1300 מ"ר, אבל בכל זאת..) או לכושר הבינוני מינוס שלי, עד שאנחנו מגיעים לנקודות התצפית על הקרחון -ביחוד השניה הגבוהה יותר- אני כבר מתנשפת כהוגן וגם מרגישה היטב את החום הכבד של אחר הצהרים
מראה הקרחון מרשים, אם כי לא ניתן להתקרב ממש (התמונה השניה וכמובן השלישית הן כבר הודות לזום האימתני של המצלמה!), אבל אם אופציית ההגעה ברכבל קיימת, הההמלצה - הפדלאית - שלי היא לנצל אותה


-
בשעת אחר הצהרים מאוחרת אנחנו מגיעים לשאמוני ולHotel de L'Arve ,מלון משפחתי קטן , בעל מגרש חניה משלו, הממקום מצויין, דקת הליכה מתחילת המדרחוב המוביל למרכז העיר . הצוות מסביר פנים ואדיב, האווירה במלון נעימה וחמה ומדי אחר הצהרים מגישים לאורחים תה/קפה ופינוק מתוק בחדר ההסבה או בטרסה הקטנה הפונה לנהר. גם ארוחת הבוקר טובה ועשירה, אך לא זולה (תוספת תשלום של €12 לאדם).
מהחדר שלנו בקומה השלישית ואחרונה (קיבלנו upgrade לחדרsuperior ) היה לנו מבט ישיר למון בלנק ונהנינו מאוד להתבונן בו כל פעם מחדש במצבי מזג אוויר ותאורה משתנים.
אנחנו אהבנו מאוד את המלון, אבל למען האיזון אציין גם כמה מגרעות: גם חדרי הסופריור די קטנים (והמיטה היא double ולא (queen, אין מקרר בחדר וכמו ברוב מקומות הלינה בדרגתו בעיר - אין מזגן. לנו זה לא הפריע, שכן ביוני הטמפרטורות הגבוהות של היום בכל זאת ירדו משמעותית בלילה, ועם חלון פתוח היה לנו נוח (אך אז יש רעש מהנהר הזורם מתחת לחלון- רעש לבן אמנם, אבל עדיין רעש, למי שזה מפריע).
בכל מקרה, אם מזמינים את המלון כדי לעשות זאת הרבה זמן מראש (אני הזמנתי סמוך לרכישת כרטיסי הטיסה כאשר לאחר מכן המחיר רק טיפס) ולבקש את חדר 45 הפינתי שהוא כנראה החדר הטוב במלון (אנחנו השתכנו ליד ב 46
)..



-
גם את העיר שאמוני חיבבנו במאוד : ערבוב של בניינים נאים מראשית המאה שעברה עם מרפסות מקושטות וטריסים צבעוניים, חנויות לציוד ספורט, chalets מודרניים וכמובן הרבה מסעדות, בתי קפה, פטיסרי ועוד חנויות מעוצבות. במדרחוב הולכים להם הלוך ושוב תיירים בכל הצורות, הגילאים והלאומים, אם כי בעונה הזו (ואולי אחרים) יש נוכחות בולטת לבריטים בגיל העמידה ומעלה. הרבה מן התיירים, כנראה אפילו הרוב, מתנהלים ללא רכב, שכן גם בתוך העיר התנועה תמיד היתה דלה.
-
הי ג'ני
גם אני פה קוראת את הסיפור המקסים ורואה את התמונות המרהיבות!
אנחנו מטיילים קבועים של חודש יוני בכל שנה. מבחינתי זו אחת האופציות המובילות ליוני הבא. רק קצת חששתי מכך שרב הרכבלים והאתרים יהיו סגורים ולא נוכל למצות את המקום המדהים הזה...…
-
וואו ! יופי של נופים לאורך הכביש !
ג'ני, זה רק מרגיש לי מבין השורות , או שפחות אהבת את שאמוני?
שואלת כי אם נגיד היתה לי הזדמנות לגיחה קצרצרה - מספיק רק לאנסי ?
או שזה יהיה בזבוז ?
-
אוליב, תודה שהגעת ואת מומנת להימשיך להינות מן התמונות.
לידר, כפי שניתן לראות בלינק שצירפתי למיקה (תגובה 44), השנה מרבית הרכבלים נפתחו ביום ראשון ה 17 ליוני, כך שאם את רוצה להיות בטוחה, ביוני הבא כדי לכוון ליום ראשון ה 16 או קצת יותר מאוחר.
אציין גם כי למלון שלנו בו יש באותו מתחם כמה דירות שיכולות להתאים למשפחות. לא ראיתי, לא התעמקתי, רק שמתי לב שהביקורות מאוד חיוביות.
עדי, ממש לא ככה (כשאני לא מתלהבת מיעד זה בדרך כלל ניכר היטב בשורות עצמן
). מאוד אהבנו גם את שאמוני ואם הזמן מאפשר ותהיה עם רכב בהחלט ממולץ לבקר בה ובסביבתה. זמן הנסיעה מהשדה בג'נבה לשאמוני על האוטוסטראדה הוא כשעה ורבע על פי גוגל, אותו דבר משאמוני לאנסי בדרך הקצרה, כשעתיים פלוס אם משלבים חלק מדרך האלפים הגבוהים. -
היום חם אפילו מקודמו ואנחנו בדרך לשוויץ כדי לתפוס את היום האחרון של תערוכה. הדרך המהממת עולה ומתפתל, מיוער תחילה ולאחר מכן נפתח להרים מסביב. עוברים את הגבול לשוויץ (איך יודעים? מלבד בקתה קטנה, העבודות לאורך כל כביש שאייפינו את הצד הצרפתי מסתיימות באחת ומכאן ואילך, בשוויץ כמו בשוויץ, הדרך מתוחזקת כמו שצריך!) ויורדים לעמק ולעיר Martigny
מרטיני יושבה ע"י שבטים גאלים במאה הראשון לפני הספירה, נכבשה לאחר מכן ע"י הרומאים ויש במקום שרידים רבים מהתקופה, לרבות אמפתיאטרון קטן. שלט ההסבר המלומד הזה שבמתחם מספר על תכניות הקיסר קלאודיוס לכבוש מכאן את בריטניה, ומה שצד את עיני כמובן זה השימוש בסוגריים סביב הGrande שלפני המילה Bretagne : אלפיים שנות יחס סקפטי משהו באירופה היבשתית כלפי האי שמצפון או ניבוי ה Brexit ??



-
האטרקציה העיקרית בעיר והסיבה בעצם להגעה אליה היא
Foundation Pierre Giannadda שהוקם ע"י המהנדס/קבלן/צלם/פטרון האמנויות Leonard Gianadda לזכר אחיו שנהרג בתאונה אווירית, ומציג לצד הקולקציה הקבועה גם תערוכות מתחלפות מן השורה הראשונה.
אם מציגים בקופה את ה carte d'hôte , כרטיס האורח שניתן לקבל בכל מקום לינה בשאמוני בצירוף דרכון מקבלים הנחה קטנה על מחיר כרטיס הכנסיה.
היום הוא היום האחרון להצגתה של תערוכה שנקראת
Hodler, Monet, Munch: painting the impossible : תערוכה לא גדולה אך מענינת וההפתעה מבין השלושה בשבילי היא מונך, שכמו רבים הכרתיו רק בהקשר של "הצעקה" שלו ואהבתי מאוד את הצבעוניות שלו. סיבה (אם היה צריך) להגיע לנורווגיה בעתיד ולמוזאיון מונך באוסלו.

-
מלבד התערוכות הזנמיות (כעת ועד סוף השנה מוצגות עבודות של Cezanne ומדצמבר ועד ראשית יוני 2018 Toulouse-Lautrec) גם התערוכת הקבועות שוות ביקור: אוסף יפהפה של מכוניות עתיקות שירשים גם את מי שלא ממש מתחבר לתחום. היה מעניין לראות את התפחויות עיצוב המכוניות שבתחילה דמו את הכרכרות המסורתיות רק עם תוספת גלגלים: תא סגור למשפחה ובחוץ מקום לנהג שהחליף את העגלון, כדי שהגבולות והמעמדות תשמרנה (תחשבו Downtown Abbey! ) ועד לדגמים של שנות ה30 של המאה הקודמת, שכבר ניכר בהם סיממנים מודרניים.
במוקם יש גם תערוכה של צילומים שצילם ליונארד (שראינו אותו מסתובב במתחם באותו בוקר- איש בעל נוכחות מרשימה גם בשנות ה-80 לחייו) במהלך מסעותיו בעולם, כולל ביקור בירושלים ב 1960, וגן פסלים רחב ידיים שפזורים בו עבודות מגוונות ומענינות שנהנינו מאוד לסייר בין פינותיו, חרף החום הכבד של שעת צהריים..
-


-
וואו ג’ני…. איזה כיף לחזור איתך למחוזות האלפ”צ (שנתיים של געגועים – אנחנו מחזור אלפ”צ 2015).
המעניין שבשנת 2015 טיילנו באלפ”צ במהלך גל חום רציני אבל האגמים היו מלאים יותר משום מה, במיוחד סכר רוזלנד.