אלפ"צ 2017 – המציאות עולה על הדמיון
-
טיול יפייפה!
נהנית לעקוב ולראות את התמונות. -
תודה ג'ני
אז בהחלט אשמור את האלפצים לכשיהיה יותר זמן.
-
ג’ני
איזה איזור נהדר לטייל שם.
עם כל סיפור אני מבטיח לעצמי לחזור לשם בשלישית.
מעניין מתי יקרה...
-
אלון, תודה על התמונה של אגם רוזלנד במלוא תפארתו. לא ברור לי למה השנה זה היה אחרת. כן, אני זוכרת בדיווח שלך שדי סבלתם מן החום. כנראה שגל חום שכזה כבר לא דבר נדיר באלפ"צ, גם ביוני.
ורד, נחמד שהגעת. השארי- יש עוד הרבה תמונות.
עדי אני בהחלט חושבת שכדאי להקצות לאזור את הזמן הרצוי (וכבר יש לי בראש טיול חוזר!).
יורם, אם היית מקיים את ההבטחה עם כל סיפור שמתפרסם, כבר היה מדובר בביקור עשרי לפחות.
מאחלת לך לחוציא לפועל במהרה.
-
ממרטיני אנחנו עושים את דרכינו ל Barrage d'Emosson ולאגם המסוכר בעל אותו שם. מבחינתנו האגם עצמו מאכזב מדי: שוב הצבע האפרפר-הבוצי שלו רחוק מלהזכיר את ה"בוקים" להם האגם זוכה ברשת, אבל הדרך העולה (ועולה ועולה ועולה) אל האגם משגעת, וקצת לפני האגם אנו מוצאים את השולחן הזה שאפשר לכנותו "שולחן הפיקניק הכמעט אולטימטיבי" (הכמעט זה בגלל העדר צל שהיה נחוץ באותו יום) ונהינינו מארוחה מול נוף פנורמי שלא יאמן.
-
בדרך חזרה לשאמוני אנחנו עוצרים לעוד טיול שקראתי עליו שהוא קצר וקל . בכפר
Le Buet
חונים בחניון שמול ה Hôtel du Buet , חוצים את הכביש חזרה לצד של המלון וכמה מטרים הלאה ממנו (לכיוון החזרה לשאמוני) רואים את השלט המפנה ל Cascade de Berard ולשביל המוביל אליו.
הפעם- לשמחתי- תיאור הטיול מדיוק והוא אכן קליל וכיפי: תחילה הולכים באחו, עוברים איזה כפרון קטן, נכנסים ליער ולאחר עליה קצרה ומתונה מגיעים למפל המרשים, שמערך של מדרגות וגשרונים מאפשר לצפות בו מקרוב.
בעונה גם כאן פועל chalet קטן עם שולחנות בחוץ, אלא שהוא היה סגור ומסוגר בעת ביקורינו ובכלל בקושי ראינו נפש חיה בסביבה. אך גם ללא האפשרות לשבת על כוס שתיה או גלידה ליד המפל, מדובר בטיול אחר הצהרים מהנה ומומלץ.
-
התחזית להיום היא לבוקר בהיר ועננוים רק אחר הצהרים, כאשר המשך השבוע כבר בסימן שאלה. כמו שהמליצו בכל הסיפורים והמדריכים אנחנו מתייצבים בקופה של ה Aguille du Midi כבר ב 8.15 בבוקר, התור קצר ולא רציני , רוכשים כרטיסי רכבלים ליומיים רצופים (לא הרבה יותר יקר מאשר ליום בודד) וכבר ב 8.30 אנחנו עולים על הרכבל. יש עצירה קצרה בתחנה האמצעית להתאקלמות אבל בינתים שנינו מרגישים בסדר אז ממשיכים לתחנה העליונה. מסתובבים קצת, מתרשמים מן המטפסים היורדים לתחילת המסלול ואז מתרחשים שני ארועים ושניהם לא לטובה: האחד ענן המתיישב לו פתאום בדיוק על השפיץ של ההר והשני שאני מתחילה לחוש ממש לא טוב: חולשה,כבדות, קצת סרחרות. גם הריח החריף במקום (כנראה סוג של חומר חיטוי) לא תורם למרגש.
אנחנו מתיישבים לנוח ולהמתין בתקווה ששתי הגזרות תעבורנה, אבל לשווא. לענן טוב ונוח במקום ולא נראה שיש לו כוונה לזוז בקרוב ובינתים הראות רק נעשית יותר גרועה, וגם הרגשתי לא משתפרת. אין ברירה- צריך לרדת חזרה למטה.
-
בעמק שאמוני כאילו עולם אחר, שמשי וחם, יש לנו ביד את כרטיס הרכבלים וכדאי לנצל אותו לדגום את מיעוט הרכבלים שכן פתוחים ופעילים. אנחנו שמים את פעימינו לצד השני של העיר ולרכבל העולה לרכס שממול המון בלנק (או יותר נכון מטפסים, שכן המרחק בין שתי תחנת הרכבל הוא אמנם רק קילומטר, אבל כולו בעליה חדה ודי מתישה). אנחנו יודעים שרק הרכבל לתחנה האמצעית Plan Praz פתוח ואילו הרכבל השני ל Le Brévent יפתח רק כעבור שבוע. (הסיבה למועדים ההדרגתיים לא ברורה, שכן החורף לא היה מושלג באופן חריג ולא נראה כי יש בעיה של מסלולים חסומים עדיין, אבל שיהיה..) גם מהתחנה האמצעית יש תצפית נהדרת לעבר המון בלנק וגם כאן אנו צופים במתרחפים ומנהלים דיון (כאמור, עבורינו תיאורטי לגמרי!) על איזה רקע עדיף לעשות את הרחיפה, המון בלנק או אגם אנסי ומכריעים לטובת האגם בשל הגיוון בצבעים, אבל מיותר לציין שאזור שאמוני נותן fight רציני בתחרות הזו.
-
מלבד שני הרכבלים הללו, גם הרכבת האדומה ל Montenvers פעילה, וגם תחנת היציאה שלה נמצאת במרחק הליכה (ובאמת ביום הזה הלינה בלב שאמוני שאפשרה לנו לדגום את כל הרכבלים מבלי לדאוג לחניה הוכיחה את עצמה) ואם היא כלולה ממילא בכרטיס אז לא ננצל אותה?
מסילת הרכבת נבנתה בראשית המאה ה20, הקרון כנראה קצת יותר מודרני, אם כי ספסלי העץ מרגישים גם כן די עתיקים, והוא מלא ביפנים, ככל הנראה קבוצה מאורגנת, העסוקים- כמה מפתיע- בצילומי סלפי. אנחנו יורדים בתחנה העליונה ויוצאים למרפסת לתצפית על ה Mer du Glace הקרחון הגדול בצרפת, שאם להודות באמת לא נראה מרשים במיוחד במבט מעל, אלא יותר כסוג של מעבר חציה בצבעי אפור מלוכלך ואפור בהיר יותר.
.
מה עכשיו? לרדת לראות את מערת הקרח? כמו בימים קודמים החום מגיע לשיאו אחר הצהרים והוא די מעיק. אני פונה לבן הזוג ולשמחתי רואה על פניו השתקפות מדויקת של חוסר הרצון שלי: מילא לרדת את 430 המגדרגות עד לפתח המערה, אבל לעלותן חזרה??
לא בשבילינו! ולכן לאחר סיבוב בתצוגת הקריסטלים הקטן שבמקום ובלי צער על ה"וויתור" אנחנו פשוט חוזרים למטה ברכבת הבאה. המראות בדרך כמובן עדיין מרשימים ביותר, אבל אנחנו נוכחים לדעת שגם בתוך נופי הגלויה של אזור שאמוני אפשר להגיע לסוג של רוויה או לנקודה שהעין כבר פחות קולטת ואפקט הוואו קצת נחלש.
-
אז כפי שניתן להבין, מבחינתנו הנסיעה ברכבת האדומה לא היתה ממש must ובכלל אין ספק שאחרי הימים הנהדרים שהיו עד עכשיו, היום חיווינו קצת "ירידת מתח". אבל אל דאגה, מגיעה לנו חוויה מתקנת והיא אכן תתרחש למחרת בענק.
ועד אז, הינה לכם עוד כמה תמונות של אגם שקפצנו אליו בקרבת שאמוני ושל העיר החמודה לפנות ערב .
-
כמה געגועים פיתחתי עכשיו מלראות את כל התמונות המדהימות שלך.
נהנתי מאוד.
הספקתם לא רע בכלל. כל הכבוד.
טיול מדהים באזור נפלא
אני ממש סקרנית לדעת מה החוויה הענקית שקיבלת למחרת
– משמיכה לעקוב. -
ג'ני איזה כייף לקרוא עוד פוסט על האלפיים הצרפתיים אני נהנת מהתמונות המדהימות מחכה להמשך .
-
ג'ני,
אנחנו היינו באלפ"צ באוקטובר 2012 גם בטיול זוגי והתמונות הנהדרות מעוררות געגועים
למרות הענן שלא זז נראה שהיה לכם במהלך הטיול מזג אוויר נפלא 
מקווה שכך גם בהמשך
רובי
-
לימור, אני דווקא הרגשתי הפעם שטיילנו די באיזי. אני חושבת שאחד היתרונות של האזור, מלבד יופיו המדהיםכמובן, הוא שהמרחקים לא גדולים והנסיעות לא ארוכות- והן בכל מקרה חלק מן ההנאה מן הטיול כשהנוף נפרס לכל עבר. יעל, תודה ותשארי, תכף ממשיכים. רובי, יופי שבאת. כן, הבנת נכון ורוב הזמן היה לנו שמש במהלך הטיול, כפי שתראה בהמשך.
יעל, תודה ותשארי, תכף ממשיכים.
רובי, יופי שבאת. כן, הבנת נכון ורוב הזמן היה לנו שמש במהלך הטיול, כפי שתראה בהמשך.
-
גם היום התחזית לא מדייקת אבל הפעם לטובה ואנחנו נהנים משמש ושמיים בהירים לאורך כל היום. קראתי איפשהו המלצה לקנות כרטיס רכבלים ליום יותר ממה שנדמה שצריך כמעין "תעודת ביטוח" ובמקרה שלנו זאת היתה בהחלט עצה מוצלחת.
אנחנו שוב מתייצבים בתחנת הרכבל ל ADM על הבוקר עם הפתיחה. הפעם הקהל שונה- פחות יפנים והרבה מטפסי הרים צעירים (וצעירים פחות) על הציוד שלהם. אני לא נמוכה, אבל שם בקרון דחוסה בין האנשים, התרמילים, המקלות, גלגלי החבלים אני שוב נזכרת כמה האירופאים גבוהים יותר בממוצע מאשר בארץ- ומרגישה ממש גמדה!
היום אלוהי ההרים מחייכים אלינו.
אני לא יודעת אם זה מכיוון שהיום אני מקפידה לנוע לאט, ביחוד במעברי גבהים, או האם ה dry run של אתמול תרם להסתגלות לגובה, אבל היום אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב למעלה. גם הראות היא "לפי הזמנה" והמראות של השלג הצח על רקע השמיים והכחולים והעמקים הירוקים פשוט מהפנטים. אנחנו עוברים ממרפסת תצפית אחת לשניה, מגלים כל פעם זווית אחרת, ונהנים מכל רגע.כמו ביום הקודם לא ממש קר וכובע הצמר, הצעיף והככפות שהיו נחוצים אולי בעשר הדקות הראשונות של התאקלמות מהר מאוד הופכים מיותרים ונדחפים לתוך התיק שם ישארו עד סוף הביקור.
ה Télécabine Panoramique Mont-Blanc – הגונדולה לצד האיטלקי של ההר אמורה להיפתח כבר מהשעה 9.00, אבל כנראה שמדובר בזמן איטלקי
שכן בפועל מכירת הכרטיסים (בבוטקה למעלה בהר, כיוון שהנסיעה הזו לא כלולה בכרטיס הרכבלים הרגיל) מתחילה יותר קרוב ל 9.30 ועד אז כבר נוצר תור קטן.גם מועדי הפעלת הגונדולה בקיץ נקבעים לפי רוח איטלקית. אם ציינתי קודם שהתפעלתי שלוח הרכבלים בשאמוני מתפרסם רק באפאיל, הרי שלגבי הגונדולה היה מצויין רק: "אמור להיפתח בראשית יוני, מועד מדויק ימסר בהמשך." ראשית יוני הגיעה, מועד הנסיעה קרב ומידע נוסף- אין. עקבתי אחרי הדף יום יום בדאגה הולכת וגוברת ורק 24 שעות לפני הנסיעה כשהמזוודה כבר חצי ארוזה, הגיעה הבשורה המיוחלת- הפתיחה למחרת ב 8 ליוני. יש!
הקרוניות יכולות להכיל עד ארבעה אנשים ואנחנו חולקים אחת עם זוג מבוגר מליון כשהאישה דוברת אנגלית מצוינת ומתפתחת שיחה מענינת. היא מספרת שיש להם שאלט בשאמוני שהם נוהגים להגיע אליו פעמיים בשנה בחורף ובקיץ, ובכלל שהם מכירים את האזור כבר למעלה משלושים שנה. כשאנחנו מגיעים לנקודה המאפשרת מבט הציפור על הקרחון של אתמול היא מציינת בצער שלא חלמה (במובן של חלום בלהות כמובן) שבמהלך חייה תהיה עדה לנסיגה כה מואצת של הקרחון.
תחנת הצפיה בצד האיטלקי הרבה יותר מודרנית ונעימה אבל מספר מרפסות התצפית קטן יותר. אנחנו יוצאים לתצפת גם מכאן על ה Monte Bianco כפי שהוא מכונה בצד הזה (ועל זה נאמר "אותה גברת בשיוני אדרת") ועל עמק אאוסטה ושלוחותיו.
בחזרה לצד הצרפתי אנחנו מקבלים קרון לבד, אבל אחד די קופצני ובכלל, הגונדולה לא מתאימה למי שסובל מפחד נסיעות ברכבלים למניהם- לכל האורך רואים את הכבלים מהם תלוים הקרונות וכיוון שמדובר במערכת סגורה, כל פעם שקרונית אחת נעצרת בתחנה כדי לאסוף או להוריד נוסעים כל יתר הקרונות נעצרים גם הם, נשארים תלוים ומתנדנדים קלות במהלך דקה או שתיים.
כשאנחנו יורדים חזרה בתחנה בצד הצרפתי ניכר שהמקום הרבה יותר הומה אדם, שכן בלי ששמנו לב איך שהזמן עובר השעה כבר קרוב ל 12.. בשלב זה יש לי כבר כאב ראש חריף - אף הוא אחד הסימפטומים של קשיי גובה- כך שכנראה מתחתי את השהות למעלה קצת מעבר לגבול הרצוי.
-
כדור אדויל, ארוחת צהרים מנוחה בחדר של המלון (שוב מברכים על בחירת מיקומו) מעבירים את העניין ואחר הצהרים, מאוששים, אנחנו נוסעים כשלושים דקות ל Parc de Merlet . איזה קסם של מקום! גבוה ממול רכס המון בלנק, הפארק מסתרע על פורח וחורשות שבהם החיות מסתובבות להןן חופשי. למי שמגיע לאלפים הצרפתיים עם ילדים זה נראה לי מקום חובה אבל גם למי שלא הביקור מומלץ בחום. הרי מי לא הופך חזרה לילד לשעה קלה פנים אל פנים אל מול איילים,יעלים, כבשים ועוד?
הגישה לפארק- איך לא- בכביש מפותל ועולה, כשבקצהו ארבעה מגרשי חניה. השניים הגדולים P3 ו P4 ממוקמים רחוקים למדי מן הכניסה ומצריכים טיפוס רציני אליה. ביולי ואוגוסט החניה בP1 או P2 שמורה לפי אתר הפארק לנכים או למשפחות מרובות ילדים, אבל יתכן שאם תגיעו אחר הצהריים סמוך לסגירה (שכן אין צורך ביותר משעה- שעתיים גג כדי לסייר בשטח) תמצאו בהן מקום. אם לא, יש מידע באתר הפארק (בצרפתית בלבד) על שאטל חינם קטן היוצא בעונה מתחנת הרכבת שבעירה Les Houches הסמוכה.
במאי, יוני וספטמבר הפארק פתוח כל יום מלבד יום שני ואילו ביולי ובאוגוסט שבעה ימים בשבוע.
אחר הצהרים באמצע יוני אנחנו כמובן מצליחים לחנות ב P1 בלי קושי, שגם ממנו יש עליה לא קלה עד לשער הכניסה, אבל המאמץ שווה גם שווה.
ליד הכניסה קבוצה של תלמידים שכנראה סיימו זה עתה ביקור יושבים ואוכלים, אך הפארק עצמו די ריק ממבקרים.
אנחנו משוטטים להנאתינו הרבה- גם הנוף מדהים, גם החיות מקסימות, גם הטמפרטורה בגובה נעים, גם אין הרבה אנשים- מה עוד בן אדם צריך? הנה תראו בעצמכם כמה כיף כאן.
-
כמה טוב בלב עושות לי התמונות של פארק מרלה, תענוג!!!
שמחה גם שהצטרפת לטובה, אלי, לעוד רבים אחרים המבינים שפארק מרלה הוא ממש לא רק לילדים. הסיפור שלך מהווה חיזוק נוסף לכך.
-
ג’ני
אני עוקבת בהנאה אחרי הטיול שלכם
כמה יפה להזכר שוב במרלה. הפארק כל כך נהדר !
בעלי החיים , האחו הירוק והנופים הנשקפים . מקסים.
אהבנו מאד וודאי שלא רק לילדים .
-
לימור ואיריס, קודם כל נעים לי מאוד שאתן ממשיכיות ללות אותי וכמובן שאני מסכימה איתכן. בעיני הפארק מתאים לגילאי 0 עד ....כלל עוד הרגלים מסוגלות לטפס את העליה.
אגב, גם שרה בטיול הזוגי הנהדר שלה דיווחה על הנאה מרובה מן המקום.
תכף נגיע למקום שהדעה שלי לגביו קצת שונה מן הרוב- אולי בגלל תנאי מזג אוויר לא אופטימליים.
[*בתחילת הודעה 76 יח שיבוש קל: צריך להיות"גבוה ממול רכס המון בלנק, הפארק מסתרע על אחו פורח וחורשות שבהם החיות מסתובבות להן חופשי"]
-
גם אני ממשיכה לטייל אתך, ולהתגעגע לכל המקומות המקסימים (אילו שהיינו בהם ואילו שלא)
