חזרנו

[אנשיםטובים]

אז זהו, הטיול כבר הסתיים. עכשיו נשאר רק לסדר, לכבס, לשלם, ולכתוב סיפור טיול.

אז לכבס ולסדר זה כבר בשיא המרץ (רק עוד 5-6 מכונות כביסה ו 2-3 מזוודות לפרוק ).

לשלם זו בעיה, אבל אלו החיים

ולכתוב סיפור יקרה בהדרגה בימים ושבועות הקרובים...

 

אבל רק בקצרה מה ואיפה היינו:

זוג + 3, בת 12, בן 9 ובת 6. 

טיסת טורקיש לבוסטון

יומיים בבוסטון

יום בהרים הלבנים – כביש 112 והנהר הנעלם

נסיעה לקוויבק סיטי

יומיים בקוויבק סיטי

Trois-Rivières

יומיים במונטריאול

אלף האיים

טורונטו – פארק השעשועים קנדה וודרלנד

מפלי הניאגרה, ניאגרה און דה לייק

מוזיאון הזכוכית בקורנינג

פילדלפיה

איימיש

3 ימים בניו יורק

שופינג…

 

לא הספקנו חצי מהתוכנית שלנו (שזה בערך מה שציפיתי). הנסיעות הארוכות עברו בסדר גמור, אבל התישו אותנו מאד, ובפועל כמעט לא עשינו כלום בימי הנסיעות הארוכים, לקראת סוף הטיול הקצב כמובן מאד דעך.

 

תודה לכל מי שעזר בתכנון הארוך, בחפירות האין סופיות, הטיפים ועוד. הן באופן אקטיבי (מענה לשאלות שלי), פרו-אקטיבי (לפנות אלי בלי ששאלתי) או פסיבי (כתיבה של דברים מעניינים בלי קשר אלי). אני לא אפרט שמות כי זו רשימה אין סופית ובטוח שאשכח אנשים שעשויים להעלב. אבל באמת תודה. זה עזר גם לתכנון של הטיול כולו, וגם בטיפים הקטנים שעזרו לדעת למה לצפות בכל מקום.

 

[adivelednizki]

ברוכים החוזרים !

נחכה בסבלנות לסיפור

 

שתהיה נחיתה רכה..

עדי

 

[reuben13]

ברוכים השבים ארצה !

ג’ט לג קל !

[אנשיםטובים]

המסלול ע”פ גוגל:

https://goo.gl/maps/rDSkFKrNtjs

 

סך הכל 2250 מייל שהם 3600 ק”מ ב-17 ימי נסיעה, שהם ממוצע של 210 ק”מ ביום בקירוב.

 

אגב, למי שמשווה את מה שגוגל כותב (1600 מייל) לנסיעה בפועל, אפשר לראות הבדל של כ-40% על כל הנסיעות הקטנות, סטיות מהדרך ועוד. לרוב אני צופה הבדל של 50-100 אחוז, אבל במקרה הזה בגלל הקילומטרז’ הגבוהה, הסטיות מהוות חלק קטן יותר. ועדיין ההפרש הוא כ-1000 ק”מ.

[Olga1317]

ברוכים השווים

 

מצפה לדיווח שלכם בכליון עיניים.

 

 

[ריקי 5]

ברוכים השבים. 
קשה לחשוב שמתכננים כל כך הרבה זמן והטיול עובר כהרף עין . העיקר שניהנתם.
גם אני מחכה לסיפור הטיול (בבקשה תזדרז, שיספיקו מטיילי השלכת לקבל טיפים ולהסיק מסקנות)

[liritulla]

חזרה קלה לשגרה מאמריקה הגדולה לארץ הקטנה………

אני ממתינה בסקרנות מרובה למסקנותיכם מהטיול. 

חלק מן המסלול הוא גם מה שאנו נעשה.

תודה.  

 

 

[אנשיםטובים]

טיסות

נתחיל בפרטים הטכניים

התכנון התחיל להתגלגל בספטמבר. כרטיסי טיסה נקנו בנומבר עם ביטוח ביטול.

כבר אז התחלתי להזמין מלונות. אבל המסלול שינה צתורה כלכך הרבה פעמים ונסגר סופית רק בסוף מאי. מהמלונות שהזמנתי בהתחלה רק אחד שרד עד סוף הטיול בהזמנה המקורית שלו – המלון בניו יורק. שאר המלונות השתנו – או המלון עצמו, או התאריכים. ובשלב מאוחר יותר גם שדרגתי תעריפים.

מרגע שיצאנו לדרך שום מלון לא השתנה, אבל היה עוד אחד ששדרגתי את התעריף שלו כשהיינו בדרך.

 

טיסות טורקיש – הלון לבוסטון חזור מניו יורק. הטיסה הלוך יצאה ביום שישי ב-10 בבוקר מתל אביב. שעתיים וחצי קונקשין באיסטנבול ונחיתה ב-18:30 בבוסטון (איחור של כמעט חצי שעה בבוסטון).

הטיסה חזור יצאה בחצות בלילה בין שישי לשבת מJFK, קונקשין של שעה וחצי באיסטנבול (ועוד חצי שעה המתנה במטוס שהמריא באיחור), נחיתה בישראל ב 20:30 (איחור של חצי שעה).

 

הלוך שתי הטיסות היו באירבוס 320 (תצורת מושבים 2-4-2) חזור שתי הטיסות היו ב 777 (תצורת מושבים 3-3-3). בהלוך ישבנו 5 בשורה אחת (2, מעבר ואז 3). בחזור ישבנו בשתי שורות עוקבות (3 ומאחוריהם 2). הזמנתי מקומות 3 חודשים מראש (כשאפשר היה) ולכן קיבלנו מקומות די טובים בשורות הראשונות של האקונומי. והנה שרשור על מקומות הישיבה שהרצתי בזמנו. המטוס היה די מלא ונסיונות תכמון של A+C לא היו עובדים טוב.

טורקיש חברה טובה. השירות היה יעיד ואדיב. המטוסים היו מתוקתקים. המסכים האישיים עם ה VOD היו מעולים (ראיתי איזה 7 סרטים בסך הכל). המושבים היו סבירים (בכל זאת אקונומי ולא ביזנס). האוכל לא היה טוב, אבל לדעתי זה נכון תמיד ולא רק בטורקיש. וודאי שעם מגבלות הכשרות שלי (לא אוכלים בשר לא כשר אז הזמנו צמחוני).  אפשר לראות שרשור שהרצתי על אוכל בזמנו.

כמו שרואים היו לנו שני איחורים. לא נעים אבל שום דבר דרמטי.

 

הקונקשין והשדה בטורקיה.

בהלוך אחרי הנחיתה עבנו שוב בדיקות בטחוניות ונכנסנו למתחפ הדיוטי פרי הענק. יש שפע מסעדות, כולל מתחם מזון מהיר. הטיסה לארה”ב יצאה מפינה מרוחקת של הטרנימל (מאד מרוחקת – רבע שעה הליכה!). מזכיר את הטיסות לישראל. היתה שוב בדיקה בטחונית ליש הגייט לטיסות לארה”ב.

בחזור לא עברנו בדיקה בטחונית נוספת. נכנו לטרמינל ממש קרוב לגייט של הטיסה לישראל. כך שלא הסתובבנו בכלל באיזור הדיוטי פרי.

בשני המקרים הנחיתה באיסטנבול הייתה ללא שרוול (מדרגות + אוטובוס), וההמראה עם.

 

שינה במטוס ואיך שורדים את הטיסה הארוכה

הטיסה הלוך היא טיסת יום לכל דבר. נכון שבחלק המרכזי של הטיסה הארוכה אנשים מנסים לנמנם, אבל בפועל זה מאד קשה. על אחד מאיתנו נמנם קצת. לא ממש שינה עמוקה, וגם לא המון זמן. בפועל כולנו בהינו במסכים כל הזמן. משעמם אבל לא סוף העולם. למרות שכמובן לא היה עברית, היה מספיק סרטים מצויירים ו/או מוכרים לילדים, וקצת משחקים כך שהם הסתדרו. ערימת ההפעלות הגדולה שלנו נשארה במזוודה.

הטיסה חזור היא טיסת לילה. אחד הילדים גם נרדם בטרמינל כשחיכינו לטיסה (כאמור המראה בחצות). כל שבהחלט ישנו בטיסה. מי יותר ומי פחות, אבל שינה אמיתית ולא ממש נמנום. 

למרות שמדובר כביכול על אותם מטוסים בקוים לישראל ולארה”ב, בפועל זה לא היה אותו דבר. האוכל בטיסה אל/מ ישראל היה בסיסי ביותר, מסכי הטלביזיה היו קטנים יותר וכו'. אבל זו טיסה של פחות משעתיים אז זה לא ממש משנה. בטיסות הארוכות קיבלנו שתי ארוחות אחת “גדולה” מעט אחרי ההמראה ואחת “קטנה” לקראת הנחיתה, קיבלנו ערכה של כיסויי עיניים, נעלי בית וכדומה ועוד.

 

בסך הכל – לא הייתה שום בעיה עם טורקיש והייתחי מאד מרוצה. הקונקשינים היו יעילים, הסטייה מהדרך לאיסטנבול היא די זניחה. כך שתוספת הזמן אל מול טיסה ישירה נמדד בסביבות 2-3 שעות.סביר ביותר. היות וטיסות ישירות (הלוך יום חזור לילה) עלו סביבות 600-800 דולר יותר לאדם (כפול 5) – לא רואה שום סיבה לשלם אותם.

ההשוואה לטיסת לילה ישירה בעיתית, כי זה כבר לא אותו מוצר. אבל טיסת לילה ישירה הייתה עולה לי עוד איזה 200 דולר נוספים. לטעמי לא שווה.

 

כך שבסך הכל אני מרוצה. האם הייתי חוזר על זה? הבעיה היחידה זה השיקול הבטחוני/פוליטי. היחסית שלנו עם טורקיה לא אידאליים, ולאן תמיד מפחיד שחודש לפני שנוסעים (או שבוע לפני) יהיה איזה אירוע בעייתי. כמו כן הטרמינל בשדה מאד בטוח, אבל אם חלילה יש בעיה בטיסה וצריך לחכות בעיר עוד יום לקונקשין – זה כבר פחות בטוח. מעבר לשיקול הזה – בוודאות הייתי ממשיך לטוס עם טורקיש.

[reuben13]

באיירבאס 330 יש תצורת מושבים 2-4-2, לא ב-320.

[אנשיםטובים]

סלולרי

התלבטתי הרבה בנושא, כמו כולם. הבעיה הייתה קנדה. אם הטיול היה רק לארה”ב סביר שהייתי לוקח את החבילה של גולן וגם שומר על המספר שלי. היות והיה פרק לא זניח של קנדה שבו רציתי זמינות מלאה הייתה בעיה. החבילה הרגילה של גולן לא תקפה בקנדה, והוספת קנדה הייתה מאד מאד מייקרת את הפתרון.

 

התלבטתי, בררתי, שאלתי, ניסיתי להזמנין וכלום.

הנה כמה שרשורים בנושא

1

2

3

 

בסוף החלטנו ללכת על התוכנית של AT&T. היא עולה 45 דולר (שילמתי בפועל 49 דולר כולל מיסים וסים לכל סים) ל-30 יום וכוללת 6 גיגה, הודעות ושיחות מקומיות חופשי כולל נדידה ושימוש בקנדה (ומקסיקו, אבל זה לא מעניין אותי). עבד מעולה לאורך כל הדרך.

הבעיה היחידה הייתה בניאגרה, בצד הקנדי הטלפון נסיה להסתנכרן על הרשת האמריקאית במקום להתייאש ולעבור לרשת הקנדית. זה לא שלא עבד, אבל לא מושלם.

במקומות מסויימים לאורך הדרך לא ייתה קליטה, כולל בכבישים המהירים בקנדה. אבל זה לא הפריע לנו.

את הסימים קנינו ביום הראשון בחנות של AT&T.

[אנשיםטובים]

רכב

שכרנו רכב באלמו דרל אלומה. לקחנו בבוסטון מיד אחרי הנחיתה והחזרנו בלב העיר מנהטן. שילמתי 1050 דולר לאלומה על 18 ימי השכרה, ושילמתי עוד 115 דולר ישירות לאלמו במעמד ההשכרה – 75 עבור השכרה חד כיוונית, 25 עבור מכשיר איזיפאס, ועוד כמה גרושים עמוב מיסים (יכול להיות שטעיתי טיפה במספרים פה אבל אלו סדרי הגודל).

 

לא הגיע  עדין החיוב של האיזי פאס, אבל אני מניח שעוד כמה עשרות דולרים 50-100) על כבישי אגרה. בזכות האיזיפאס פשוט לא שמים לב לכבישי אגרה.

 

הרכב היה גרנד קראוון. לא היה בו מסך טלביזיה ולא רדיו לוויני. אבל הדיסק און קי שלנו עבר בסדר גמור.

גם התצוגה של הנהג היתה מאד מוגבלת. כאילו שזו גרסת “ציי רכב” של האוטו, בלי מסך לנהג שמספר כמה מיילים נשאר במיכל הדלק, בלי לספר מה המהירות שנבחרה בקרוז קונטרול וכו’. אבל זו לא הייתה בעיה מהותית.

המושב האחורי בתצורת 2-1. קיבלנו את הזוג בשביל מקום למטען. נסיעות ללא ציוד היו נוחות מאד. ברוב הטיול היו לנו 3 מזוודות + 3 טרולי שנכנסו בנחת בלי להעיק (+ כמה שקיות וכדומה). בשתי הנסיעות האחרונות כבר היה יותר ציוד – עוד מזוודה בדרך לבוסטון ועוד שתיים בדרך לניו יורק. הנסיעה האחרונה כבר הייתה צפופה למדי, אבל עדיין הסתדרנו בלי בעיות וללא אי נוחות כלשהי.

 

חנינו במרכזי הערים בחניונים מסודרים. רוב הערים היו בסופי שבוע (בוסטון, מונטריאול, פילדלפיה) במחירים סבירים של 10-20 דולר ליום חניה (זה בהחלט סביר). גם בקייבק למרות שלא היה סוף שבוע שילמנו מחיר דומה. 

שילמנו 5 דולרים ליום כדי לחנות לאורך כביש 112 בהרים הלבנים, וגם 20 דולר ליום לחניה בקנדה וודרלנד.

המלון בניאגרה גבה 15 דולר (קנדי) ליום תמורת חניה. 

עד כמה שאני זוכר – לא שילמנו על חניה מעבר לזה.

 

דלק – מילאנו איזה 6-7 פעמים. כל פעם כזו זה סביבות 50 דולר ארה”ב. יש מקומות זולים יותר ויש כאלה שזולים פחות. כמובן שבארה”ב טיפה יותר זול מקנדה. במקומות נידחים ולהיפך במרכזי ערים המחיר גבוה יותר (הכי יקר שיילמתי היה במנהטן לפני שהחזרנו את הרכב). בשולי הערים המחירים הכי זולים.

 

רוב הדרך הנהיגה הייתה נוחה ולא קשה. היו שתי נהיגות ליליות יותר – בדרך להרים הלבנים ובדרך לקורניג). לא ממש בלילה אבל הגעה למלון ב-10 בלילה בחושך כבר היה קשה לנהיגה.

 

בנסיעות הארוכות עצרנו אי אלו פעמים בדרך. למעשה אני לא חושב שהיה פרק נסיעה של יותר משעתיים. אם אין עצירה לטיול, אז אפילו תחנת דלק, אוכל וכו’ זה נוח.

בחלק מהמקרים לקחנו אוכל טייק אווי לאכול באוטו. אבל היו מקרים שהעדפנו לצאת כולנו מהאוטו ולשבת אפילו אם זה רק מקדונלדס. 25 דקות עצירה כזו עושת פלאים לרענון לקראת המשך הנסיעה.

[eyahalom]

Welcome! 

[אנשיםטובים]

וכמה שונות

ביטוח – לא השתמשנו תודה לאל. בחרנו ב900000 שמציעים הנחה יפה למי שיש לו ביטוח נוסף שלהם, וההגדרה שלהם למה זה ספורט אתגרי מאד מצומצמת. לא עשינו הרחבה לספורט אתגרי

 

קוביות אריזה – הרצתי מזמנו שרשור בנושא (שזה לתחיה מחודשת בימים אלו)

התובנות שלי – זה נוח אבל:

קניתי כמה וכמה סוגים דרך איביי ברמות וגדלים שונים.

בסוגים הזולים (שעולים סדר גודל של 5 שקלים לקובייה) לא שווים הרבה. נקרעו, נהרסו וכו’. השתמשנו אבל לא היה מאד נוח – לא מומלץ.

הסוגים היקרים יותר (שעולים סקר גודל של 20-40 ש”ח לקובייה) מרגישים איכותיים יותר וכן מומלצים. למעשה כבר מהתמונות באיביי אפשר להתרשם מההבדל.

לגבי גודל – הקוביות הגדולות היו נוחות לכולנו. אבל גם בקובייה גדולה לא נכנסו כל הבגדים של אדם בוגר. כן של הילדים הקטנים. קוביות הביניים היו שימושיות בשילוב (שתי קוביות לאדם). הקטנות והביניים היו שימושיות לתחתונים גרביים וכדומה.

אפשר גם קוביה גדולה לכל הפיגמות (אחרות שנארז הראשון שנפרק בכל יום) וכדומה.

הקוביות מתאימות לבגדים בלבד. כלומר לדברים רכים ולא כבדים. לא כך כך מתאים למטעני החשמל למשל.

בכל מקרה – קוביות אכן הרבה יותר נוחות משקיות

 

קוסטקו costco

בזמנו היו כמה דיונים על איך קונים בקוסטקו בלי מנוי. אז חבר (שיש לו מנוי) קנה לי כרטיס מתנה של קוסטקו ב-25 דולר. עם הכרטיס הזה אפשר להכנס לחנויות קוסטקו בארה”ב ולעשות בהן קניות. אבל כרטיס כזה טוב לפעם אחת בלבד. אם קניתם ביותר מסכום הכרטיס – אין בעיה להוסיך כסף להפרש (כלומר שאר הכסף באשראי/מזומן). אם קניתם בפחות – תקבלו את העודף במזומן.

מנסיון – כרטיס מתנה אמריקאי לא תקף בקנדה

 

צרפתית

בקוויבק מדברים צרפתית. בהחלט היו מקומיים שלא ידעו (או העמידו פנים שלא יודעים) אנגלית. ברוב המקרים מסתדרים (בדיוק כמו שהסתדרנו בצרפת ובמדינות אירופה). אבל פה ושם זה היה מאתגר טיפה. אגב – השילוט בקוויבק באנגלית לוקה בחסר ודווקא באונטריו ראינו יותר שיחוט בצרפתית מאשר בקוויבק באנגלית (או לפחות ככה זה נראה).

 

ניווט

יש לי מכשיר ישן עם מפות אמריקאיות מעודכנות, ויש לי sygic בטלפון שלא דורש רשת.

אבל בפועל כל הניווט בוצע בעזרת גוגל מפס. היה מאד נוח. מאפשר בקלות ניווט לפי מה ששמרתי במפה, וגם לפי חיפוש זמן אמת. אם למשל ביקשתם לנווט לאטרקציה או חנות שהוא מכיר את שעות הפתיחה הוא גם מזהיר בהמלך הניווט שתגיעו מוקדם מדי או מאוחר מדי או גבולי (על פי מה שרלוונטי).

 

אוכל כשר

לבשר אנחנו דורשים חותמת רבנית. עם שאר הדברים אני זורם. ברוב הטיול לא נתקלנו במסעדות כשרות או בשר כשר בסופר (אוכל שאינו בשר דווקא כן). ברור שאם הייתי מתמאץ הייתי מוצא, אבל ככה סתם על הדרך לא. למעט בניו יורק כמובן.

[אנשיםטובים]

היום הראשון - טיסה

על יום הטיסה אין הרבה מה לספר. ממריאים ב-10 בבוקר. נחתנו בבוסטון באיחור קל מעט אחרי 6.

על הטיסה עצמה כבר סיפרתי. טסנו הלוך עם 3 מזוודות שעלות למטוס + תיק לבוסטרים ועוד 3 טרולי עם הפעלות לטיסה, ודברים חשובים שלא רצינו שילכו לאיבוד בדרך.

העניינים בשדה זרמו מהר יחסית. פקידת ההגירה הייתה מאד אדיבה (נסיון העבר שלי שהם לרוב פחות נחמדים). המזוודות הגיעו בשלום. אם אני זוכר נכון אז גם עגלת המזוודות הייתה חינם (אבל אני לא בטוח). צריך לקחת אוטובוס פנימי (_חינמי כמובן) לאיזור השכרת הרכבים.

התנענו את האוטו ב 8:20. ראינו שאנחנו מספיקים לעבור בחנוצת של AT&T לקנות סימים והילדים גם ככה נרדמו אז למה לא. הגענו ברבע ל-9 לחנות של AT&T. אישתי נשארה עם הילדים הישנים באוטו והלכתי לקנות סימים. המוכר היה אדיב, לקח כרבע שעה ויצאתי עם שני מכשירי טלפון עובדים, ו-96 דולר פחות בחשבון.

פחות מ-10 דקות נסיעה משם ואנחנו במלון. הצ’ק אין היה איטי כי היו שני אנשים לפני במקרה, אבל לא בעייתי. מראש ביקשתי שיפתחו לנו את הספה הנפתחת ואכן עשו את זה. גם הביאו לנו לחדר מראש את כל החבילות והקניות שעשיתי מראש (8 חבילות כבר חיכו לנו שם, והיו עוד הרבה שחיכו במלונות אחרים ).

לנושא ארוחת הערב נערכנו מראש. הבאנו איתנו קורנפלקס מהארץ – מותר להכניס ולא צריך להצהיר, ומראש בררתי עם המלון שהם יתנו לנו חלב מהמטבח שלהם אז לאהיה צריך לעבור בסופר בלילה. כמו בהרבה מקומות יש שם מקרר וארון עם כמה דברי אוכל לקנייה אז גם קנינו קצת שתייה (מחיר דומה לקיוסק). כך שלא הייתה בעיה בערב.

 

המלון Residence Inn by Marriott Boston Woburn. מחוץ לעיר. חניה חינם כמובן. סוויטה של שני חדרי שינה, סלון ומטבחון. בכל חדר שינה מיטת קווין (+ספה בסלון) ושני חדרי שירותים/מקלחת. היה בסדר גמור. סדר גודל של 200 דולר ללילה + מיסים.

 

בסך הכל הלכנו לישון בסביבות 11 בלילה. הילדים טיפה קודם, אנחנו טיפה אחר כך אבל עדיין לפני חצות.

[ari0252]

כל  כבוד על הפירוט

[צחצח המטייל]

ברוכים הבאים אנשים טובים.

מחכה לסיפור ניו אינגלנד שלך אנחנו טסים לשם בספטמבר.

[מוני]

היי

ברוך השב!

 

הרגעת אותי בכך שעשית 3600 קמ ב-17 יום, כי חששתי לספר שב-34 יום עשינו 

מרתון של 7300 קמ. ממוצע יומי דומה לשלך

מוני

 

https://goo.gl/maps/eejzRhHyjnH2

[אנשיםטובים]

שבת בבוסטון

כמו שהזכרתי כבר בחרנו לישון מחוץ לעיר. השיקול שהנחה אותנו (לאורך כל הטיול) – חשוב לנו יותר מרחב אישי. סוויטה של שני חדרי שינה וסלון היה טיפוסי לאורך הטיול שלנו (או חדרים מקושרים וכו’). בגדול – אין בכלל דברים כאלה בבוסטון ומה שיש כן יקר בטירוף (500 דולר ללילה הוזכרו באיזה שלב).

אבל היות ומדובר על סוף שבוע הנחנו שלא תהיה בעיה להכנס לעיר עם רכב.

קמנו בבוקר לאט, לסדר ולהתארגן אחרי הטיסה.

אני ושני הקטנים התעוררנו לפני 6 בבוקר (אי אפשר בכלל בלי ג’טלג נכון?) אז נסענו שלושתינו לסופר שנפתח ב-6 לקצת קניות ראשוניות, בזמן שאישתי והבת הגדולה עוד ישנו.

אכנו ארוחת בוקר במלון (תמיד כלול במחיר ברשת הזו). הארוחה סטדנרטית וכללה בייגלים, לחם פרוס (או טוסט), יוגורט או שניים, מיץ תפוזים, בייצה מקושקשת או קשה, איזה בשר כלשהו, מכונת וופלים וטוסט. לא קרוב לסטנדרט הישראלי, אבל בהחלט אכיל ומשביע. בימים הבאים (ולאורך כל הטיול) דאגנו להצטייד גם ביקרות מהסופר.

עברנו על כל הבגדים שקנינו מראש והכנו ערימה גדולה של בגדים שהחלטנו להחזיר. כי החלטנו שלא  מתאים לנו.

 

נסענו למרכז העיר איזור רחוב וושינגטון של החנויות לחניון שבחרתי עוד מהארץ (11 דולר יומי בתעריף סוף שבוע). איך שיצאנו מהאוטו התחיל גשם. לא כבד, אבל מאד לא נעים. אז הסתובבנו בכמה חנויות, החזרנו את כל הבגדים שקננו באינטרנט והחלטנו שלא מתאימים, קנינו מטריות, והלכנו לכיוון  Faneuil Hall Marketplace. בינתיים השמש הפציע אז נהננו מכמה הופעות רחוב ואכלנו קצת בשוק.

החלטנו ללכת לשייט לוויתנים (מראש רצינו אבל הנחנו שזה יהיה רק בבוקר). הלכנו ברגל לרציף ליד האקווריום של חברת Boston harbor cruise שם נפרדנו מ-230 דולר בערך

שייט הלוויתנים נמשך כארבע שעות והיה פשוט נהדר. ראינו 3 לוויתנים שכל הזמן עלו וירדו לצידי הספינה השונים, ואחר זה ראינו עוד שניים טיפה יותר רחוקים. במהלך השייט יש הסברים מסודרים. מסתבר שהלוויתנים הללו מוכרים ויש להם שמות. ניתן לזהות אותם על פי צורך הכתם הלבן על הסנפיר. השייט עצמו נמשך כ-4 שעות. בחצי שעה הראשונה יוצאים לאט מהנמל תוך הסברים על האיים השונים שרואים, אחרי זה עוד חצי שעה של הפלגה מהירה לאיזור הלוויתנים, כשעה וחצי שם, ועוד הדרך חזרה (אל תתפסו אותי עם השעון). אם אני זוכר נכון לקחנו שייט של 3 אחר הצהריים שנגמר בסביבות 7 בערב. אחד הילדים נרדם לאורך השייט, אבל השאר לא. היה מאד מהנה ולא משעמם. טוב בסדר, השייט חזרה היה כבר קצת משעמם.

חזרנו ברגל לאוטו תוך איסוף אוכל בדרך ונסענו למלון לישון.

[אנשיםטובים]

כשהחזרנו את האוטו הפקידה הייתה קצת מופתעת מהמרחק

7300 ק”מ זה המון !!!

 

אגב, המרחק שאנחנו נסענו מאד  דומה למרחק מניו יורק לילוסטון אם זה מעניין מישהו.

[אנשיםטובים]

ראשון בבוסטון

בבוקר עוד הספקנו לעשות כביסה. 3 דולר למכונה, 3 למייבש. אבקה מוכרים בקבלה תמורת דולר.

ארזנו והעמסנו, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו.

התחלנו את הבוקר בסניף טרגט הענקי שצמוד למלון. הילדים הופתעו מהגודל. לא זוכר אם הזכרתי את זה אבל כל הילדים כבר היו בארה”ב וחלקם יותר מפעם אחת, אבל עברו 4 שנים מאז הפעם הקודמת והם לא ממש זכרו.

בילינו שעתיים בסניף כולל קניות של חזרה לבית הספר ונסענו שוב למרכז העיר בוסטון.

חנינו ברחוב וושינגטון באיזור הסיני (נדמה לי ש-15 דולר ליום – תעריף סוף שבוע) הלכנו לפארק, הילדים (הקטנים) התרוצצו בשלולית frog pond. המשכנו לאורך שביל החירות (בערך) עד הבית של פול ריבר. בדרך ראינו הצגה של חיילים מפעם (לא הבנתי אבל זה תמיד נחמד). ארוחת צהריים באיזה מסעדה ברובע האיטלקי, וחזרנו ברגל למרכז (דרך עוד כמה מופעי רחוב באיזור השוק).

ב-5 בערב היו לנו כרטיסים להופעה בלו מן גרופ. היה נהדר. באולם היה קר וממש קפאנו מקור. המקומות היו טובים (לא איפה שמתלכלכים אבל צמוד), כולם נהנו.

ההופעה נגמרה בסביבות 7, הלכנו ברגל לאוטו והתחנו בנסיעה ללינקולן שבהרים הלבנים. הנסיעה לקחה כשעתיים וחצי והנהיגה בחושך הייתה מאד קשה.

 

המלון היה הולידי אין אקספרס. הזמנו זוג חדרים מקושרים (אחד עם שתי מיטות קווין ואחד עם אחת) ושילמתי בערך 200 דולר ללילה. למעשה היה פה משהו מוזר קצת. אני חבר במועדון של IHG והיו לי מעט נקודות מנסיעות קודמות (יצא לנו כמה פעמים לישון בהולידיי אין אקספרס באירופה). כשתארגנתי על מלונות קיבלתי מייל על מבצע ש IHG – קנה נקודות בכסף בחצי מחיר. למען הדיוק על כל נקודה שתקנה תקבל שתיים. יצא שבמלון הזה אפשר לקנות חדרים שיכולים להיות מקושרים בעלות של בערך 100 דולר ללילה לחדר בנקודות. זה היה המלון היחיד במסלול שהחדרים שאפשר לקנות בנקודות הם חדרים מקושרים. בהרבה מלונות זה לא ככה, ולכן רק פה ניצלתי את המבצע. בגלל שהחדר היה בנקודות אז גם המיסים היו הרבה יותר נמוכים כי רוב המיסים הם באחוזים מהסכום ששולם בפועל שזה 0. אגב כמות הנקודות שהיו לי מראש היתה בערך 10% מהסכום הדרוש.

 

הדעות שלי על המלון חלוקות. החדרים לא רעים, ארוחת הבוקר (תמיד חינם ברשת הזו) סבירה (דומה למלון הקודם). חדרים מקושרים זה תמיד נוח (זה אומר גם שני חדרי שירותים). המלון סביר, הבריכה (מקורה) בסדר ויכולנו להשתשך טיפה (מעט בבריכה ויותר בג’קוזי החם).

השירות בעייתי. זה התחיל בזה שלמלון יש שתי כתובות – האחת הכתובת הפיזית שלו, והשניה תא דואר לצורך משלוח דואר. רציתי לנצל מלון בניו המפשייר כדי לעשות שופינג נטול מס. אבל הרבה חנויות (קודם כל אמזון אבל לא רק) לא מוכנות לשלוח לתא דואר, וUSPS לא מגיע למלון. נסיונות לדבר עם המלון להבין מה לעשות לא הועילו. אז שלחתי רק משתי חנויות. מתוך 3 חבילות ששלחתי למלון 2 הגיעו בשלום והשלישית לא נאספה מהדואר. במלון לא ענו לי לטלפון כמה פעמים, ובדואר היה כתוב שעוד מעט החבילה תוחזר. ביאושי צלצלתי לסניף הדואר המקומי וביקשתי שישמרו לי את החבילה ואבוא לאסוף באופן אישי (מה שאכן יקרה מחר). כשסיפרתי לפקידת הקבלה על הסיפור היא אמרה “למה לא אמרת – היינו אוספים בשמחה”. אבל עובדה שלא אספו...

סוגיה שנייה בשירות – אי אפשר להזמין חדרים מקושרים אלא רק לבקש. אז ביקשתי. נסיון העבר שלי אומר שדרך אתרי ההזמנות מבקשים אז מצלצלים למלון והם מסדרים את זה. הם אמרו שהם לא מתחייבים. צלצלתי שוב שבוע לפני – אמרו שעדיין לא מתחייבים. צלצלתי יום קודם (שבת בבוקר מיד אחרי שנחתנו בבוסטון). אמרו לי שאין חדרים מקושרים, אבל אחרי כמה דקות של שיחת טלפון אמרו לי שמשנים לנו את החדרים (כך שחדר ההורים יהיה חדר אחד עם מיטת קווין במקום קינג כמו שהזמנו) ושסגרו לנו חדרים מקושרים. היינו רגועים. כשהגענו למלון (כאמור ב-10 בלילה) פקידת הקבלה אמרה שאין לה חדרים מקושרים. אחרי קצת בכי וצעקות היא פתאום ראתה שאכן שריינו לנו חדרים מוקשרים וזו הייתה טעות שלה והיא מאד התנצלה. אז ברור שבכל מקום יכולות לקרות טעויות, ונכון שבסופו של דבר היינו בחדרים מקושרים, אבל בינתיים היה מעצבן.