חזרנו
-
עוד קצת סיכומיםעלויות
בגדול הטיול עלה (ללא שופינג) 60,000 ש”ח שהם כ 16,500 דולר
מפה המחירים בדולרים:
הוצאות “קבועות” (לא יומיות):
טיסה 4000, מוניות בארץ (200), דיל לסלולרי (100), מעט קניות ועוד כמה שטויות – 4500 דולר
והוצאה יומית של 12,000 דולר ל-21 ימים שהם 570 דולר ליום מתוכם בגדול:
260 דולר ללילה על מלון (כולל טיפ לחדרנית
).75 דולר ליום תחבורה (רכב שכור כולל דמי החזר, דלק, חניה, כבישי אגרה, רכבת תחתית ומוניות בניו יורק)
100 דולר ליום אוכל (מסעדות, סופר, אוכל רחוב, שתייה בקיוסק – כולל טיפים היכן שרלוונטי וכו’)
85 דולר ליום אטרקציות (בממוצע, ברור שהיום של הטיסה והפוטבול היו יקרים להחריד)
50 דולר ליום – שונות – חלקן הכרחיות (כמו ביטוח, כביסה), חלקן מזומן ולא ברורים לי הפרטים המדוייקים
כמעט כל התשלומים היו בכרטיס אשראי. בארת משכתי מכספומט של לאומי 500 דולר ארה”ב. דולרים קנדיים משכנו פעמיים מכספומט.
היות ומהמלון בקנדה עזבנו ישר לארה”ב ניצלנו את ההזדמנות ושילמנו עם שארית המזומן שלנו (250 דולר קנדי) ואת השאר באשראי (לא צופה שום טיול לקנדה בזמן הקרוב). גם במלון האחרון בארה”ב שילמנו חלק במזומן כי היה לנו עודף גדול יחסית והשארנו רק קצת שיהיה ליום האחרון.
הזמנת מלונות
המלונות הוזמנו כולם מאתרי ההזמנות של הרשת הרלוונטית (4 של מריוט, הילטון ואינטרקונטינטל שניים כל אחד, ואחד של ווידהם). אני נעזר באתר הקשבק ebates, אז בממוצע 2-3% מהעלות של כל מלון חוזרת אלי לחשבון הפייפאל.
צברתי חופן נקודות נאמנות במריוט וחופן קטן יותר בהילטון. שום דבר דרמטי (במריוט זה מספיק ללילה אחד במלון נידח לחדר יחיד, בהילטון עוד לא בדקתי אבל אני מניח שלא יותר). אבל לפחות במריוט אפשר גם להמיר את הנקודות לשובר זיכוי במריוט (בשווי גבוה יחסית) או ברשתות רגילות (בשווי נמוך יותר). אז זה עוד 2-3 אחוז שיכולים לחזור אלי.
גם ebates וגם נקודות הנאמנות שצברתי הם לא מהותיים ולא בחרתי מלונות בגלל זה. אבל בסופו של דבר איזה 200 דולר יחזרו אלי. זה כסף לא זניח כבר.
לכל מלון דאגתי לצלצל עוד לפני ההזמנה (ולחלקם יותר מפעם אחת) – לברר את כל הפרטים הקטנים כמו שהחניה חינם, שהם מוכנים לקבל חבילות עבורי, לברר סוגיות של חדרים מקושרים, רעש, מבנה החדר והספה ועוד. איפה שהיה פוטנציאל לבעיה דאגתי להתקשר גם יום קודם לסדר את זה.
מלונות, מיטות, ספות
הילדים כבר יותר גדולים. כבר לא קל להם לישון שניים באותה מיטה (לא רק משיקולי בנים/בנות), בייחוד כשמדובר על מיטות דאבל ולא קווין או קינג. בנוסף הספה כבר לא כלכך נוחה להם (משקל גדול יותר על מזרון דק זה לא שילוב טוב). אז כבר לא היה קל עם המלונות. כמעט בכל מלון היו שני ילדים יחד באותה מיטה (או ספה) וכמעט הכל מלון אחד הילדים ישן על ספה. בהחלט זה פגע בשינה של כולם. אין לי פתרון טוב באמת (לא נשכור 3 חדרים) אבל אולי צריך לפחות להתמקד יותר בחדרים מקושרים כך שיש לפחות 3 מיטות ולא צריך ספה.
מהבחינה הזו – שני המלונות של הילטון (מונטריאול וניו יורק), ושל אינטרקונטיננטל (קורנינג ולינקולן) היו נהדרים. המלונות של מריוט בבוסטון ובניאגרה היו בסדר גמור, והמלונות בטורונטו, פילדלפיה וקוויבק היו הרבה פחות טובים.
מלונות/מוטלים/אירבנבי
בתכנון הטיול שקלתי בהרבה מקומות airbnb. ללילה אחד זה לרוב לא רלוונטי, לשניים זה גבולי אבל לשלושה זה בהחלט אפשרי. אבל בסוף כמו שרואים ויתרתי. היו לזה כמה סיבות. הראשונה היא שבגדול אירבינבי דורש התחייבות של המזמין. בין אם מדובר על התחייבות בכסף (תלוי במדיניות הביטולים) או זה שתקבל ביקורת לא טובה על כך שהזמנת וביטלת. לאורך כל החודשים שיניתי את התוכניות מבחינת מפת הלינות ולא רציתי להתחייב. בנוסף להרבה מהדירות באירבינבי יש catch שצריך למצוא. בגדול אין באמת מציאות. אם הדירה מאד זולה יש לה סיבה. אז למשל ברגע שמסננים ובוחרים רק סופרהוסט עם הרבה ביקורות לדירה כמות הדירות מצטמצמת והמחיר עולה. בנוסף כשקוראים את האותיות הקטנות יחסית (או את מה שבכלל לא כתוב) מגלים למשל שלכאורה הדירה ממוזגת, אבל המזגן הוא רק בחדר אחד. או שבדירה יש רהיטי זכוכית שמפחידים אותי, שאחת המיטות היא בכלל מתנפחת, וכו’ וכו’ וכו’. כל זה בשילוב עם החשש ממשכירים פרטיים וכו’ הביאו אותנו לוותר.
מוטלים – אני מודה שהתפנקנו. בצעירותנו עשינו כמה טיולים שכללו מוטל 6 ודומיו והיה לנו סבבה. גם כשהיינו עם ילדה אחת עוד הספקנו לבקר במוטל. אבל היום קשה לי לקבל חדרים לא מאד נקיים, עובש במקלחת ועוד. כמדיניות הזמנו רק ציון 8 ומעלה בבוקינג וכמעט בשום מקום לא היו מוטלים רלוונטיים.
בנסוף בהרבה מוטלים אין חדרים מקושרים, ופעמים רבות אתר ההזמנות לא מתייחס לנושא (למשל האתר של מוטל 6). אז צריך להרים טלפונים אחד אחד מה שגורר מאמץ גדול.
קניות
בדיעבד היה לנו יום קניות אחד גדול בדרך מהניאגרה. אבל זה לא היה מתוכנן ככה. הגענו כמה וכמה פעמים לאורך הטיול לקניות. בין אם ברחובות בערים, בכמה אאוטלטים בדרך, וגם בוולמארטים ודומיהם הענקיים. אבל רוב הכסף של השופינג היה דרך האינטרנט. כאמור עשינו הזמנה גדולה של בגדים שחיכתה לנו כבר בבוסטון (חלקה הקטן הוחזר), וגם כמה הזמנות של פריטים שאינם בגדים לניו המפשייר. בנוסף במהלך הדרך עשינו כמה פעמים שופינג דרך הרשת וחבילות חיכו לנו בעוד 4 מלונות, ולסיום חופן גדול של הזמנות ללוקרים של אמאזון.
זה מאד נוח שרואים דברים במהלך היום אבל לא בטוחים, ואולי גם מחפשים צבע אחר וכו’. אז בזמן שאנחנו בחנות מעיפים מבט לברר שקיים גם באינטרנט (בעיקר אמאזון אבל לא רק), ובערב מזמינים בנחת במידה/צבע וכו’ הנכונים וזה מגיע עד המלון בקלות, ולרוב גם ביותר זול. סתם לדוגמא כפכים של קרוקס שראינו בחנות של קרוקס ב-40 הוזמנו מאמאזון ב-25. ויש עוד המון דוגמאות.
שימו לב ששופינג זה לא רק בגדים/נעליים/אביזרים או אלקטרוניקה. הבאנו גם המון דברים מהסופר שאין או אין מבחר בארץ (למשל שקיות זיפלוק טובות) ויטמינים ותרופות שזולים שם בהרבה ועוד.
מחירי קנדה מול ארה”ב
ככל שהתרשמתי אבל לא בחנתי את הנתונים לעומק – המחירים בקנדה גבוהים יותר בכלל המיסים. על אוכל, אופנה וכו’. כלומר בסופו של דבר בשקלים ביד (אחרי המרה ואחרי מיסים) נראה לי שאותה ארוחה במקדונלדס ואותה חולצה בגאפ עלו יותר בקנדה. אבל באמת שזה לא היה מדעי ואולי אני טועה.
מצד שני האטרקציות בקנדה הרגישו מהותית יותר זולות. אם זה קנדה וודרלנד (פארק ברמה גבוהה שעולה פחות מ-40 דולר ארה”ב?), פארקי החבלים, ועוד. שלא לדבר על הקרקס ומירוץ המכוניות החינמיים שזה היה קצת מזל.
תוכניות שלא קרו וכאלה שכן קרו
ברור שהטיול יצא שונה מאד מהתוכניות. אבל היה ברור שהוא יהיה שונה. מראש ידענו שהתוכניות לא ריאליות, אבל העדפנו שיהיה עודף דברים שלא נספיק מאשר חוסר ושנשתעמם. בנוסף ככל שהטיול התקדם מראש הכנו יותר חלופות כי לא ידענו איך נרגיש מבחינת עייפות או מיצוי.
ברור שאני קצת מצטער על דברים מסויימים שלא הספקנו. מצד שני אין דבר שכן עשינו שבאופן מובהק אני יכול להגיד שלא היה טוב או היה מיותר, אבל ברור שבדיעבד היו דברים שהיו פחות שווים ואולי חבל שבגלל זה לא הספקנו דברים אחרים. למשל את השופינג יכולנו אולי לעשות על חשבון משהו אחר ולא על חשבון ווטקינס גלן. אבל אלו החיים.
נסיעות ומרחקים
בגדול הנסיעות עברו בשלום. אנחנו לא מאמינים במכשירים אלקטרוניים בזמן הנסיעה (“מסכים”) למעט קינדל שזה בעצם ספר.הילדים קראו לא מעט בנסיעה, שיחקנו, שרנו, התבוננו בנוף, ספרנו בתים כחולים, סירות, כרכרות של איימיש וכו’ (כן, גם הגדולים נהנים לשחק בזה כשזה משהו מיוחד ולא סתם מכונית אדומה). תמיד היו באוטו טושים ודפי ציור למי שמעוניין, והר של נשנושים. ברור שנסיעה ארוכה זה לא כיף. אין שום דרך לסובב את זה. אבל שרדנו בשלום בלי להתאשפז במוסד סגור.
נסיעות ליליות היו קשות. אם זה נסיעות ארוכות שבהן הילדים גם ישנו, אבל גם נסיעות קצרות (למשל החזרה מקוויבק למלון) היו לא קלות. בחושך, עם רכב שפחות רגילים, חוקי תנועה שונים וכו’ זה לא קל. לאור יום זה הרבה יותר קל. היה איזה שלב בתוכניות ששקלתי נסיעה לילית ממש (הגעה לקראת חצות) ואני שמח שהורידו אותי מזה.
לחוקי התנועה בארה”ב אני יחסית רגיל (אם כי לרוב אני לא פונה ימינה באדום, והפניה שמאלה כשלתנועה ממול יש ירוק תמיד מפחידה אותי). בקנדה היה טיפה יותר מאתגר. למשל יש להם הרבה רמזורים עם 5 אורות לרוחב במקום 3 לגובה ולוקח זמן להבין מה זה.
טיול מתגלגל
זה שהטיול התגלגל כן היה קשה. קודם כל – כי בשום שלב המלון לא מרגיש כמו בית. בחצי מהלילות אם התעוררתי למשל באמצע הלילה לקח לי זמן להזכר איפה אני, והאם למשל השירותים בתוך החדר או שצריך לדלג מעל איזה ספה כדי להגיע אליהם. בנוסף קשה מאד להכין ככה אוכל בייתי שגם תורם לתחושה של בית. גם איפה שהיה מטבחון קשה לסחוב איתנו תבלינים וציוד אחר.
לא הסתדרנו טוב עם המזוודות ובפועל כל לילה העלינו את כל המזוודות לחדר (וזה לא היה מוטלים שהאוטו חונה בפתח החדר), ובדרך כלל פתחנו את רובן (גם אלו שלא אמורים לפתוח כי תמיד היה משהו ששכחנו). זה כמובן קשור קודם כל להתארגנות לא מספיק טובה שלנו. אבל אני מניח שאנחנו לא היחידים.
אבל הקטע הכי קשה בטיול מתגלגל זה שאין חרטות. לכל מקום יש זמן מוגבל. אם לא הסתדר, לא הספקנו, לא היה כח, מזג האויר וכו’ – אין מחר. ככה למשל פיספסנו את הר וושינגטון, ווטקינס גלן, איתקה (פספסנו מראש) ועוד. בטיולים האחרונים שלנו יצא לנו לישון כמה וכמה ימים בכל מקום (אגב, לא רק לאירופה אלא גם בטיול משפחתיים לארה”ב היה לרוב מינימום 3-4 לילות בכל מקום). וככה הכל יותר רגוע.
אורך
כבר עשינו בעבר טיולים באורך דומה (הטיול הזה היה הכי ארוך, אבל רק ביום). אבל הפעם הוא הרגיש “ארוך מדי” בכמה ימים. אולי זה בגלל כל מה שמניתי על ההתגלגלות, אולי זה כי הילדים גדלו קצת וכבר צרכים יותר מאשר רק להיות עם אמא ואבא. אבל בדיעבד אם היינו מקצרים ב-3 ימים (למשל מורידים את כל פנסילבניה, או משהו אחר) לא בטוח שהיינו נהנים פחות.
-
אנשיםטובים:
אין חכם כבעל ניסיון,וכל משפחה והדינמיקה שלה
.הילדים גדלים,והצרכים שלהם משתנים.
בטיול משפחתי ,הזרימה והתחשבות בצרכיהם משפיעים על היומיום.
אזכיר כאן,שבכל סיכום אני כותבת,שוויתרתי על הרבה דברים שרציתי אני-בשביל לשמור על שביעות רצון ומידתיות של כולם.
בפעם הבאה תדע יותר לקחת את הזמן,חדרים עם יותר מיטות גדולות,
זרימה איטית ומקום לספונטניות וכו בהתאם ללקחים האישיים שלכם.
ללא ספק-טיול משפחתי מייצר לנו חוויות וזכרונות שכלום לא ישווה להם
.מזה שנה,שאנחנו לא בסיטואציה של טיול משפחתי,בעקבות גיוס של האמצעי-אני כ’כ מתגעגעת לקונספט!!!!
מהסיכום המדהים שלך כולם יכולים ללמוד ולקחת טיפים-תודה!
ולחיי הטיולים וההנאות
-
תודה על הסיכום המפורט. למדתי ממנו הרבה דברים שלא ידעתי (למרות שחשבתי שאני יודעת הרבה על האיזור)
שמחה שניהנתם, בטוחה שעוד תחזרו להשלמות -
סיגל תודה
בחרתי דרך לא טובה לסיים את הסיפור עם “קיטור” על אורך הטיול. אולי היה עדיף לסדר את הפסקאות אחרת
.שלא ישתמע שהיה טיול רע או משהו כזה. בהחלט זו הייתה חוויה מדהימה, וככל הנראה ההרפתקאה המשפחתית הכי גדולה עד היום.
תמיד בטיול מתפשרים ומוותרים – אחד לשני, או לאילוצים חיצוניים. זה בסדר גמור.
רובה המטרות של הטיול הזה הושגו ובראש וראשונה הבילוי המשפחתי המשותף וצבירת החוויות.
במישור המעשי – אני לא בטוח שהטיול המשפחתי הבא כשיהיה לארה”ב יהיה באמת יותר קצר, כי גם אני כמו כולם נופל בפח של “הטיסה נורא יקרה אז חבל לעשות טיול קצר”. אולי כן ואולי לא.
וגם לגבי הסוגיה של יותר מיטות נוחות – המלונות בטיול הזה עלו הון. שליש מההוצאות הכוללות של הטיול, וקרוב לחצי מההוצאה היומית. אז לעלות לתקציב גבוהה יותר נראה לי לא לעניין. אז לפחות בטיול מתגלגל אני לא רואה פתרון יותר טוב ממה שהיה הפעם. אולי נקודתית אפשר להתעמק יותר בביקורת כזו או אחרת, אבל אני לא רואה מצב של מיטה לכל ילד.
אני כן מטיל בספק את האפשרות לטיול מתגלגל בזמן הקרוב. נראה שהאופי שלנו אכן הרבה יותר איטי. כלומר אין לי בעיה עם מעברי מלון (ברוב המוחלט של הטיולים האחרונים לאירופה ולארה”ב החלפנו כמה וכמה מלונות), אבל המלונות העיקריים יהיו לכמות גדולה יותר של ימים.
אני גם רואה שאכן הקונספט של טבע לא מאד מתאים לנו. אז למשל אני בספק אם נעשה טיול טבע למערב בזמן הקרוב. והיות וטיול עירוני במערב (סן פרנסיסקו, לוס אנג’לס וסן דייגו) עשינו לפני כמה שנים, המערב לא בהכרח על הכוונת (אבל כמובן never say never).
תחושת בטן שלי – הטיול הבא לארה”ב יכלול את אורלדנו (רק הגדולה הייתה שם בתור פעוטה) ויהיה בבר המצווה של הבן. אבל עוד חזון למועד.
בסיפורי הטיול שלי אני אוהב להצביע גם על הקשיים. הרבה פעמים אנשים מספרים רק על כל מה שטוב. וכשקוראים מהצד זה תמיד נראה wow ומדהים. אז אני פה להזכיר לכולנו שטיול זה גם עבודה קשה (מאד) הן בבנית התוכנית והן בטיול עצמו. ושתקלות קורות, ושינויים קורים ובעיות צצות, ולמרות ה GPS מתברברים.
וגם אני רוצה להזכיר שלא כולנו מקשה אחת. יש אנשים שאוהבים יותר הרים ויש כאלה שאוהבים יותר ערים. יש מי שחשוב לו להספיק ויש מי שרוצה למצות.
יש מי שכל ערב יוצא לבלות (ולמשל חשוב מלון מרכזי) ומי שלא (ויכול לישון מחוץ לעיר).
אני מזכיר שכל העלויות הקטנות מצטברות. אם זה כביסה, אם זה חניה, אם זה טיפים לחדרנית או לאומני רחוב (בהנחה שאתם נותנים טיפים). במצטבר רק הסעיפים האלה מגיעים למאות דולרים ואלף או אפילו אלפי שקלים
אני מזכיר שעצירות קטנות לוקחות זמן. אם זה “סיבוב” שירותים של כולם, אם זה סתם עצירה לגלידה אבל עד שבוחרים, עד שמכינים לנו ועד שאוכלים (אם יושבים לאכול ולא אוכלים תוך כדי הליכה), ואפילו עד שרוחצים ידיים ומנסים עם מגבון לנגב את מה שטפטף (הרי תמיד זה יטפטף לא?). וודאי שסופר או דברים אחרים.
אז למשל אולי הטיול עצמו בלוסט ריבר לוקח טיפה פחות משעתיים, אבל מרגע שהחונים ועד שמתניעים שוב את האוטו זה קרוב יותר ל-3 שעות כולל שירותי לפני ואחרי, קניית כרטיסים לפני וגלידה אחרי.
אני מזכיר לכם את הפעם ששכחנו לתת תרופה (הרים לבנים בתחילת הטיול) – למי מאיתנו לא קרה משהו דומה שאחרי שיצא לדרך עשה פרסה וחזר כי שכח משהו (הייתה גם פעם ששכחנו את המצלמה אבל כבר ויתרנו ולא חזרנו).
ניסנו לשלב בטיול הזה אטרקציות לא רק משיקולי מחיר. אז בהחלט הלכנו על הטיסה במטוס ימי שהייתה מאד יקרה, או השייט לפסל החירות למרות שיש אלטרנטיבה חינמית (לטעמי השייט שלנו היה הרבה יותר טוב מהחינמי) וגם דברים אחרים. מצד שני בהחלט היו דברים שויתרנו כי נראה שלא שווה את הכסף. הפסטיבל בקוויבק, גן החיות בניויורק לחצי שעה, נוף למפלי הניאגרה ועוד.
שימו לב גם שהאטרקציות גוזלות זמן מהשאר. אם זה פארק החבלים במונטריאול שאכל בפועל חצי מהזמן שהיה לנו בעיר (למרות שהיה יומיים בפועל זה היה יום אחד שמתוכו הפארק + ההתרעננות אחרי גזלו יותר מ-3), אם זה הפסטיבל בקוויבק, מרוץ המכוניות ב Trois-Rivières שלא השאיר זמן לעיר וכו’.
בסך הכל אני מרוצה ממינון האטרקציות שלנו. לא היה יותר מדי ולא פחות מדי. קצת חבל שרוב האטרקציות נדחסו לכמה ימים רצוים (קוויבק והדרך למונטריאול) אבל זה נבע מאילוצים.
אגב לתשומת הלב – חלק לא קטן מהאטרקציות שבחרנו לא ידועות פה בפורום (אולי יש מי שהיה בהן, אבל הן לא מככבות). הגענו אליהן באמצעות חיפושים פשוטים – גוגל, גוגל מפס ולשכות התיירות. בסופו של דבר – “בכל חור” יש פארק שעשועים, פארק חבלים, מיניגולף, באולינג, שייט כזה או אחר ועוד. צריך רק טיפה לפתוח את העיניים ולא להנעל על מיניגולף במפלי הניאגרה, פארק שעשועים רק סיקס פלגס וכו’. כמובן בהתאם לגילאי המשתתפים והצרכים האישיים. בקיץ בכל מקום (עם דגש כל סופי שבוע) יש פסטיבלים, הופעות ועוד. צריך רק לבחור מה מעניין אותנו.
ריקי – שמח שעזרתי גם לך. לגבי השלמות – אני לא רואה אותנו חוזרים “להשלמות” בשום מקום. אם יהיה מתישהו דיל מעניין אני לא פוסל אפשרות לחזור למקומות שהיינו בהם (בטיול הזה או בכל טיול אחר), אבל אני לרוב לא חוזר כדי להשלים חוסרים. אני בטוח שלניו יורק עוד נגיע אי אלו פעמים בעתיד בהרכב כזה או אחרי. וגם לא פוסל את האפשרות להגיע לבוסטון או לפידלפיה (בין היתר כי יש אליהן הרבה טיסות). אני בספק רק אם נחזור לטורונטו או מונטריאול (למרות הטיסות הישירות – הן יחסית יקרות), ובספק עוד יותר רב אם נחזור לקוויבק. לא כי אלו יעדים לא יפים, אלא כי אני לא מרגיש צורך להגיע אליהם יותר מאשר להגיע לאטלנטה, וערי טקסס (שלא הייתי), או פריז רומא וברלין באירופה.
אגב, מכל מה שקראתי אני חושב שאפשר לבלות כמה ימים טובים עד כדי שבוע בכל מקום בערך שהיינו בו. אם זה באגמי האצבעות, מרכז פנסילבניה, הרים לבנים, קוויבק, או כל אחת מהערים הגדולות. היעדים הלא עירוניים יכולים לתת אחלה של “טיול כוכב כמו באירופה”. רק שהעלות והקושי בהגעה ליעדים הללו גדולה בהרבה מהעלות והקושי של הגעה ליעדים המקבילים באירופה. אז אני מניח שבשביל רובנו היעדים הללו ישארו תחנות מעבר בטיול גדול יותר ולא יעד בפני עצמם.
-
תודה על הסיכום המופרט!
אהבתי את הניתוח של “לאחר מעשה” לעומת ההתלבטויות שהיו לפני הנסיעה.
אלה התלבטויות שכולנו חווים בצורה זו או אחרת, ומעניין לראות לאילו מסקנות אנחנו מגיעים בסופו של דבר (מתוך ניסיון).
עם רבות מהמסקנות שלך אני מאוד-מאוד מזדהה, ועם חלקן לא כל כך, אבל הן בהחלט מובנות ולגיטמיות.
כל עוד לא מופיעה ברשימת המסקנות שלנו מסקנה שאומרת: “לא עוד!”, מצבנו טוב
. -
תודה
-
תודה על ההשקעה. היה מעניין לעקוב גם
על המקומות בהם הייתי וגם על אלה שלא.
ודווקא כן עזרת לי קצת בנוגע להרים הלבנים
בעיקר עם עוד נקודת מבט על כביש 212
והערכת הזמן כמה דרוש ל-lost river.
-
אנשים טובים
בעוד שבוע וחצי אנו משפחה 2+3 טסים למערב ומסיימים בניו יורק (5 ימים).
המתנתי שבוע לסיכום שלך על ניו יורק וגיליתי שיש לי עוד מה ללמוד על ניו יורק
כיף לקרא את הסיכומים שלך ואפשר ורצוי ללמוד מכל הדברים ה”קטנים” שאתה מפרט למשל ההתנהלות ביום האחרון שמאוד חשובה לסיום יפה של הטיול.
תודה רבה
-
תודה חברים
אם זה לא ברור או לא הדגשתי את זה מספיק – כל החוויות שאני מתאר וגם המסקנות שלי הן אישיות וסובייקטיביות. אני לא מתיימר לטעון שאחרים לא יכולים לחשוב, לחוות או להנות אחרת.
ברור לי שיש רבים שנהנים בטירוף ביום האחרון בניו יורק בלי לדאוג מהטיסה. ברור לי שיש מי שרץ את הלוסט ריבר או את ה 112 יותר מהר מאיתנו
ברור לי שיש מי שלא נהנה ממופע הקרקס וכן נהנה מרכבות ההרים התלולות
כל אחד הוא אחר.
אבל כמו שלא צריל “להאמין” דווקא לי, גם לא צריך “להאמין” לאף אחד אחר. לכן אני לא אוהב ביטויים כמו “זה אתר חובה”, במקום הזה “אין מה לעשות” או ש”ממצים בחצי יום”. גם אם מישהו לא כתב את זה אז בקריאה צריך להוסיף את המילים “לטעמי”, “לדעתי” וכו’.
אצלנו במשפחה שום דבר לא קורה תוך 5 דקות. אולי אנחנו איטיים במיוחד, אולי זה גילאי הילדים, אולי דברים אחרים. אז אצלנו כל סיבוב שירותים לוקח זמן. ואנחנן גם מקפידים שכולם ילכו לשירותים לפני ואחרי כל קטע נסיעה ארוך (כמו שאני אוהב להגיד – בטיול הולכים לשירותים כשיש שירותים, לא כשצריך). אז כן, זה עוד 10 דקות כפול 2 בכל מקום. גם להכנס ולצאת מהאוטו לתצפית לאורך ה-112 זה לא באמת 5 דקות. עד שכולם יוצאים (כולל מי שמסתבר שהבין לא נכון וחלץ נעליים, או מי ש”רק עוד עמוד לסוף הפרק”), עד שמצטלמים, עד שחוזרים שוב לאוטו ונחגרים – זה רבע שעה בקלות לכל עצירה כזו.
-
תודה רבה לך אנשים טובים על סיפור הטיול המפורט
אהבתי את הכנות והישירות שלך ללא ייפוי הדברים
הצגה של המציאות על ההנאות וגם הקשיים
אנחנו טסים לפני ראש השנה לטיול ארוך בארה”ב
וגם אנחנו נסיים בניו יורק בטיסה מאוחרת בלילה
והתיאור של ההתלבטות שלך לגבי היום האחרון מאד מעניין
שוב תודה על כל ההשקעה והשיתוף
-
תמיד כייף לקרוא אותך (וגם לקרוא שלא רק אצלנו יש שיבושים ותקלות)הפעם אני מתכננת, כאמור, טיול קצרצר במונחים של הטיולים שלנו
(רק שבועיים ורק סביב אורלנדו),
אבל מקווה להצליח להגיע לתכנון מתאים ומינונים נכונים.
תודה על העצות והמסקנות.
ברוכים השבים.
מבטיחה לעזור עם טיפים על אורלנדו כשתצאו לכיוון…
יעל
-
מה אפשר לעשות ביום האחרון בניו יורק?אגב לכל מי שמתלבט כמוני איך לסדר את היום האחרון בניו יורק.
קודם כל – אולי אתם פחות לחוצים ממני וכך תוכלו להנות יותר ועד הרגע האחרון בלי לפזול לשעון כל הזמן
וגם – אם יש לכם פחות מזוודות אז זה גם מוריד מהעומס והקושי (פחות התארגנות).
אבל גם אם אתם כמוני, יש הרבה דברים שאפשר לעשות:
תלוי ביום בשבוע, אבל ללכת למופע צהריים יכול להיות מעולה. 2 בצהריים עד 4, ואז עוד סיבוב גלידה נחמד וקדימה למלון
אם מתאים לכם – ארוחה מוקדמת במסעדה טובה. דלגו על ארוחת צהריים, ובסביבות 5 כנסו למסעדה שפינטזתם עליה. זה גם לא שעות העומס וכו’.
אם אתם שולטים מספיק באנגלית – לכו לקולנוע לסרט חדש. הכי כיף.
אולי זה הזמן לשייט (פסל החירות, סירת מנוע מהירה או כל דבר אחר). חוץ מהנוף היפה והחוויה שתשאיר טעם טוב, שייט כזה הוא תחום בזמן, אז לא צריך להלחץ מהשעון.
לכו לבאולינג. סתם בילוי לא מחייב, שמאפשר להנות בכיף
עוד אפשרות היא לשנות טיפה את הטיול כך שביום האחרון לא נהיה בכלל בעיר. בבוקר (או בערב קודם) שוכרים רכב ויוצאים מחוץ לעיר לאיזה משהו מיוחד. זה יכול להיות לונה פארק (סיקס פלגס? פארק מים?) או משהו אחר. העלות של יום אוטו לא שונה מהותית מהעלות של המונית.
אם רוצים אפשר גם למצוא מוטל זול מחוץ לעיר, לפי שעות או לתשלום ליום שלם (אבל יותר זול ממנהטן) ואז ב-6 בערב אפשר להתקלח ולהתארגן כמו בני אדם תרבותיים.
-
תמונותבוסטון
שימו לב לברווז (אוטובוס סירה) עם פרסומת לבלו מן גרופ שם נהיה מחר
עריכה – למה הוא סובב לי את התמונות?
-
שייט לוויתנים
-
סנאים זה תמיד כיף. את האמריקאים זה לא מעניין, כמו חתולי רחוב אצלנו. אבל אותנו הישראלים זה תמיד מרשים
אני חושב שערבתתי תמונות מכמה מקומות, אבל זה באמת משנה? פעם ראשונה היה בפארק של בוסטון
-
הרים לבנים
-
הפארק במפלי Montmorency בקוויבק סיטי
חוץ מהמפל עצמו יש שם פשוט מדשאה, מזרקה וכו’ בטוב טעם
-
האומגה במפלים. שימו לב לתמונת החילוץ – האיש משמאל מא לחלק את הבחור שנתקע באמצע (הגלישה כעקרון משאמל לימין)
-
וזה מה שקורה כשלא אוכלים בשר לא כשר. כל היום צ’יפס וטבעות בצל מתחיל לשעמם...
-
העיר העתיקה של קוויבק – אחרי המצעד שפספסנו
