והפעם - אוסטריה - יומן מסע וטיפים..
-
ושוב אנחנו שבים מחו"ל...
וכמאמר המשוררים: כמה כיף לחזור ולחזור על החויה הזו של לחזור ארצה.
והפעם היינו באוסטריה.
פעמיים היינו שם בעבר, אבל כעת התברר לנו שעדיין לא טעמנו אפילו...
תודה רבה לכל חברי הפורום הנכבד, ממכם אנו שואבים את המשיכה, האהבה, וכמובן את המידע...
להלן סיפור הדרך [ככל שעבודת היום יום השוחקת, תאפשר לי...]... רשימת ההספקים... וכמה טיפים [מסומנים בהמשך] לבאים אחרינו…
לפני כן כמה תמונות להתחיל
-
המפלים נראים די דומים.
אני זוכר את הקרימל הרבה יותר גבוה,נראה שהתעייף
-
לעולם לא ידמה מפל לחבירו…
וכל אחד מלהיב אותנו מחדש…
דווקא אני הייתי לפני כמה שנים בקרימל, וכעת הכל שצף וגעש הרבה יותר.
כמה פרטים על המטיילים וההגעה, לפני שנגיע לסיפור עצמו:
למרות שמדובר היה בטיול אב ובנו [גילאים: 60 פלוס, ו- 40 פלוס, ומשקל עודף של הרבה פלוס...] נכפה עלינו לטייל בסוף אוגוסט – ולא בספטמבר-אוקטובר, או מאי - יוני.
פעם ראשונה שאני נוסע לחו"ל בתאריך כזה.
חששנו מאד מ: מחירים גבוהים, חום, והמון אדם...
בפועל: לא היה חם [הבאנו מאוורר מהארץ, ולא השתמשנו בו].
בכל מקום כמעט, היו אנשים [עברית שמענו והרבה מאד, אבל רק ביום א וב [27-28.8] – מיום ג והלאה, לא פגשנו אפילו ישראלי אחד], אבל לא היה צפוף בשום מקום, ופקקים כמעט לא היו.
ומחירים – המוביל הלאומי הטיס אותנו בכמה דולרים בודדים והמון נקודות הנוסע המתמיד. הדירה ב איבן אין פונגו, חמודה וטובה – 1200 ₪ ל4 לילות [כולל הכל].
רכב – הרץ – אוטומט [חשוב לאבי מאד, כואב לו עם הילוכים] 260 יורו ל5 ימים.
קנינו כבר בארץ, את כרטיס זלצבוגרלנד [66 יורו לאדם – לשישה ימים], בפועל טיילנו באתרים הכלולים בכרטיס, שעלותם הכוללת היתה כ 80 יורו – כך שחסכנו כ 15 יורו... [יסומן בהמשך]
נסענו למינכן [גם למטיילים באיזור זלצבורג – ולא רק בטירול- זה יותר קרוב ומומלץ מוינה], נחתנו בשלום בשעה 9 בבוקר.
עמדנו בתור של הדרכונים המקומיים – ואף אחד לא אמר לנו מילה... היה הרבה יותר קצר [אם כי, ראיתי שאחרינו עשו את זה עוד כמה, ואז התור השתווה...].
חיכינו עם כולם למזוודות [ולא הרווחנו כלום מהגניבה בתור לדרכונים...] ויצאנו למסע מטרמינל F לכיון טרמינל 1 שם נמצאים עמדות השכרת הרכב.
יש לנו הרץ גולד – ואין לי מושג עד עתה, מה זה חוסך אם בכלל...
שכרנו רכב מהרץ [התור שם היה הכי קצר... אבל את זה לא ידענו בארץ כשהזמנו...] הזמנו רכב אוטומט קטן, הכי פשוט שיש, ושודרגנו לפורד גלקסי [7 מקומות] דיזל.
לאוהבים שידרוגים – יתכן שכשמזמינים מראש רכב אוטומט, זה מייצר שידרוג, כי אין הרבה רכבים כאלו באירופה...
1600 ק"מ – 600 ₪.
שימו לב:
מחירי הדיזל בתקופה זו [28.8.17] נעו בין – 0.99 יורו – ל 1.37 יורו [1.5 ₪ הפרש לליטר] – תלוי היכן ממלאים [בכבישי אגרה – המחיר קופץ], ויש גם [כנראה] 2 סוגי דיזל, ויש גם עוד הנחה על מזומן.
-
עוד כמה תמונות לפני שנצא למסע...
-
ויסעו בני ישראל... 200 ק"מ מפרידים ביננו ובין החלום....כמעט הכל בדרכים מהירות, אז מה הבעיה?!
לא ברור, אבל פקקים ועמסים מטורפים, מצאנו את עצמינו נוסעים במהירות של חמישים קמ"ש בממוצע, טירוף!
אולי כי יום ראשון, אולי כי אז היה עדיין אוגוסט, אולי סתם כדי שאח"כ נהנה מכל יום שלא היו בו פקקים...
ואכן, אילו היו הפקקים האחרונים שראינו, עד סוף הטיול [כמעט..].
הגענו למפלי גולינג [Golling an der Salzach ] בערך ב 14:00 – {3 יורו – כלול בכרטיס}.
לא עלינו לראש המפל, היה מאד מאד יפה מלמטה, ולא רצינו להתאכזב מהטיפוס שאולי יהיה מיותר...
המשכנו ללאמר קלאם [Lammerklamm] - {4 יורו – כלול – 7 במצטבר...} שם הולכים לשני כיונים, והנה טיפ קטן..
עדיף קודם ללכת לערוץ כולו [שמאלה] ורק אח"כ לרדת לחלק הקצר יותר, והדרמטי יותר [ימינה במדרגות].
יש שם 2 חניונים, אבל אין הבדל משמעותי היכן חונים, הכל קרוב.
כל הסיור בנקיק לאמר ארך פחות משעה, יפה מאד, נראה שבסוף אוגוסט יש שם פחות מים מבד"כ..
ומכיון, ששתי המקומות האלו, העירו אותנו לגמרי, הוחלט שחייבים לנסות להספיק לפני שעת הסגירה, גם את זלצהופן [salzachofen], ומכיון שהכל ממש קרוב אחד לשני, הזדרזנו להגיע גם לשם.
אבל לאט לאט, השמיים התכסו בעבים, וברקים ורעמים, הרעימו מעלינו.
הקופאי במקום {3 יורו – 10 במצטבר}, זירז אותנו [לא בגלל הסגירה, אלא בגלל הגשם, לדבריו] וכל עוד רוחינו בנו, רצנו לנסות לראות גם את הערוץ ה'לא מוכר' הזה.
אך, הגשם הקדים, ואנו, השארנו את הערוץ הזה לא מוכר... גם לנו!
ונוסעים לכיון הדירה... בדרך נפעמים מהמראה של מצודת וורפן, אבל אפילו לצלם, קשה על הכביש הראשי ובגשם...
כמה שיטוטים מיותרים.... והנה אנחנו בדירה [בפעם הבאה, נבקש פרטים יותר מדויקים מבעלת הבית, לגבי הכתובת].
ויחנו בני ישראל... לקראת ימים מלאים וגדושים, הלכנו לנוח קמעה...
-
יום ב:
לתחזית מזג האויר, היתה השפעה רבה על התוכניות שלנו, וכאן טיפ חשוב:
איני יודע להמליץ על אתר מתאים, אבל אחרי שתחליטו באיזה אתר תבדקו, חשוב לבדוק כל יום מה יהיה מחר, ובלילה שלפני, לוודא מה התחזית לכל היום שאח"כ [יש תחזיות לפי שעות], ואפילו בבוקר מומלץ לוודא שוב מה כעת התחזית.
כמו"כ, חשוב לנסות למצוא את המיקום המדויק לגביו אתם צריכים את התחזית, כי התחזית שונה ממקום למקום, ולפעמים באופן דרסטי.
ונחזור למסלולינו:
לפי מה שהעלינו בחכתינו, ובחיפושינו עד עתה, נראה היה שימי שלישי-רביעי אילו הימים הכי שמשיים, שיהיו, ובארסנל היה גם דרך הגרוסגלוקנר, ועלייה [לפחות אחת] לדכשטיין.
אשע"כ, הוחלט שיום שני [שעליו נאמר חשש רציני לגשם בכל שעות היום] יוקדש גם הוא לערוצים ומפלים.
התוכנית: קיצלוכלאם, זיגמונד טון, ומפלי קרימל.
קמים מוקדם [יחסית] מתארגנים, ויוצאים לדרך [השעה 10:00 בשעון המקומי].
ומתחיל גשם...
נוסעים לסופר מרקט המקומי, להצטייד בכל מיני, לשהותינו..
סופר לנו כבר בארץ, כי ניתן להזמין לחם כשר וטרי בסופר מרקט המסוים הזה, אבל כשהגענו ובררנו, נאמר לנו שבתאריך הזה כבר אי אפשר…
מה אכפת לנו בכלל… הבאנו הכל מהארץ...
אז הצטיידנו בירקות ופירות עסיסיים, שתיה וכל מיני... ויאלה לדרך.
והנה פסק לו הגשם, ושמש יצאה על הארץ...
אז הוחלט שמכיון שכעת יש שמש, הולכים למקום הכי קרוב ששייך, כי מי יודע, מה יהיה בעוד שעה...
נסיעה קצרה יחסית [פחות משעה] ואנחנו בקיצלוכקלאם [Kitzlochklamm] {6 יורו לאדם – כלול - 16 במצטבר}.
מחסום חשמלי רציני, מונח לו בכניסה לערוץ, כמעט ביקורת דרכונים...
אבל אנחנו הלא מצוידים בכרטיס זלצבורגלנד, אז הכל זורם...
מיד בתחילת הערוץ מרשים אותנו [ואולי לא כ"כ...] מפל, שבהמשך מתברר שהוא כלל לא חלק מהמסלול, כי המים שזורמים בערוץ, זורמים במקום אחר, והמפל נופל מאיזור אחר..
ומתחילים לטפס בערוץ, והמים שוצפים וגועשים, ואנחנו מתלהבים מכל סיבוב [ומרגיזים קמעה את המטיילים שלצידינו, שכל רגע צריכים לעצור ולא להפריע].
האחד מצלם והשני מסריט [וגם מצלם... וגם מעלה לווצאפ'...] והכל מסביבנו מדהים ויפה.
ואז מגיעים לגרם המדרגות באמצע הערוץ שעולה עד ללמעלה [300 מדרגות אולי?].
נזכרנו שקראנו קודם [לא זכרנו בבירור אם על הערוץ הזה, או על אחר...] שיש 400 מדרגות בערך, והשאלה היא אם זה המדרגות האלו, או שזה כולל את כל המדרגות שעברנו עד עתה.
ניסינו לחשב כמה מדרגות עברנו עד עתה – חבל שלא ספרנו...
אז אין ברירה ומתחילים לטפס...
לאחר כ100 מדרגות [בערך, למרות שהפעם ספרנו...] הוחלט, שלמרות הביטוח הרפואי המצוין שעשינו...
יורדים חזרה.
ובכלל, היה כ"כ יפה עד עתה, בטח כבר ראינו כמעט את הכל, ומה כבר נפסיד עם נוותר על ההמשך...
חזרנו בדרך שבאנו [שוב קצת הפרענו לבאים לקראתינו, כי לא כך אמורים לחזור...] וכשהגענו לאוטו, התחיל גשם זלעפות שנמשך כמעט כשעה – ואז שמחנו מכל הלב, שלא היינו בשעה זו בתוך הערוץ אי שם באמצע העליה...
קפה קטן... וממשיכים לתוכנית הבאה...
אבל הגשם לא מפסיק, אשע"כ, הוחלט שמרחיקים לכיון מפלי קרימל, אולי עד אז הגשם יוותר...
אחר נסיעה בגשם שוטף שכלל ברד כבד מאד [חלק מהמכוניות נעצרו מתחת לכל מיני גשרים, ע"מ להימנע מהברד, לא יאומן] הגענו למפלי קרימל, ושם פסק הגשם לכמה דקות...
זכרנו, שמי שיש לו כרטיס זלצבורגלנד יכול לחנות בחניה 4 [הכי קרוב לכניסה] בחינם, ואשע"כ, וידאנו עם הקופאי שאכן כך [הוא הסביר שבקופה יזכו אותנו על החניה, ונוכל לצאת עם האסימון שיש לנו] וחנינו בחניון ה- V.I.P ...
המשך סיפורינו בקרימל, עוד יבוא...
-
הגענו לכניסה למפלי קרימל….
אבל כנראה שעברנו על פני הכניסה בלי לשים לב, כי אחרי כמה דקות הגענו לתצפית על המפלים שעל הדרך למעבר גרלוס, ואז נזכרתי [מטיול קודם ישן] שבעצם כנראה פספסנו את הכניסה, מה עוד שאבי טען ובצדק, שהלא המוניות הם ממתחת למפלים ואיך אנו רואים אותם מלמעלה?
שבנו על עקבותינו, ואחר כמה דקות אכן ראינו את הכניסה ואת עולם המים.
על החניה, כבר סיפרתי...
כעת ניגשנו למוניות, ופצחנו איתם במו"מ שהסתיים בזה, ששילמנו 70 יורו על מנת שיקחו אותנו לסיור על כל המפלים.
אין לי מושג אם היתה אפשרות אחרת [בד"כ אמור לעלות כ 8 יורו לאדם, אבל אנחנו הגענו אחרי השעה 15:00, ויתכן שכבר לא היו מגיעים עוד אנשים] אבל היה חבל לנו על זמן לחכות.
עלינו לתצפית על המפל הראשון, עם נהג נחמד שכל הדרך, למד מאיתנו עוד ועוד משפטים ומילים בעברית.
גם שם למעלה, עד עתה לא ברור האם אכן הגענו לתצפית הנכונה, אבל אחרי שתצפתנו את המפל העליון מעליו, שבנו בזריזות למונית כי החל לרדת גשם.
כאן פצחנו בויכוח נוקב עם הנהג, על הבטחתו שיקח אותנו לעוד תצפיות על המפלים העליונים, ולאחר שלא הצלחנו לשכנע אותו, ירדנו מהמונית מאוכזבים קמעה, ליד המסעדה שממנה יורדים ברגל לאורך המפלים [מונית עד כאן עולה בד"כ 8 יורו לאדם...].
וכל זה בגשם שוטף ועז!
נשארנו במסעדה - כמו כל המטיילים שהיו שם – לחכות עד שיגמר הגשם, וכשנגמר יצאנו ביחד עם כולם לדרך הנפלאה והמדהימה הזו, שמתצפתת על כל המפלים מכל מיני מרפסות לאורך הנחל.
מדובר ב3 שעות מדהימות, שכללו מאות תמונות והסרטות, מכל זוית אפשרית של המפלים, לא יאומן כי יסופר.
יצאנו מהשמורה אחרונים ממש [היו בחניה עוד כ 2 מכוניות] וכמובן שעולם המים [חינם לכרטיס זלצבורג] היה כבר סגור.
ניגשנו לחניון, ואז הבנו את הבעיה, שמי שאמור לזכות אותנו על החניה, זה הקופאי שממזמן איננו, ואין לנו ברירה אלא לגשת למכונה ולשלם.
הוחלט שלא מותרים, ואשע"כ התחלנו במסע של נסיונות לעקוף את שער החניון בכל מיני דרכים... מסע שהותיר אותנו אחרי כרבע שעה עייפים ומאוכזבים.
ואז, התברר שיש אינטרקום בעמדה של המחסום, וכשלחצנו על האינטרקום, מישהו כן ענה, וכשהסברנו לו על הכרטיס, הוא מיד פתח לנו את השער.
אשאיר לכם לדמיין את התחושה שהיתה לנו, ולחכמתנו הרבה...
קפה קצר, ויאלה, צריך להזדרז אולי נספיק את הסיור הלילי בזיגמונד טון....
היה די ברור שנגיע אחרי השעה המיועדת, אבל מה כבר יש להפסיד, זה היה ממילא על הדרך.
הגענו – באיחור כמובן- ולא הצלחנו לשכנע את הקופאית [תשמעי – הגענו מרחוק – מישראל - במיוחד בשביל הסיור הלילי....] שבכל אופן תתן לנו להיכנס [אפשר לבוא מחר בבוקר, היא אמרה לנו... כאילו שלא ידענו...].
לא עצרנו במלון הכשר שבקפרון לארוחת ערב, כי הלא הבאנו הכל מהארץ....
חזרנו ישירות לדירה, ונהננו מארוחה בשרית מזינה ונפלאה.
ואין כמו שנת האיש העמל!!!
