ממה מיה, פרננדו והמתבגרים עושים את שוודיה
-
את מספרת כזה מצחיק.
אתם כבר שלושה ימים בשטוקהולם ולא הייתם בשום היילייט של העיר?
האוניה וואזה, מוזיאון אבבא, המוזיאון הפתוח, גרונה לונד?
-
אורנהלה, תודה רבה את מוזמנת אלי לפיקה בהזדמנות הקרובה...

שירלוש, איזה כייף היה לטייל בשטוקהולם אחרי ששמעתי עליה כל כך הרבה ממך. כולל כל ההמלצות המיוחדות שלך כמו תחנות הרכבת התחתית האומנותיות.
אלעד, אתה תמיד מצליח להצחיק אותי. אנא התאזר בסבלנות ותהנה בינתיים מהפסקול.
יודע מה, הנה אני מקדישה לך (ולכל חובבי הטיולים) שיר:
.
-
אלעד רוצה שאתקדם ואגיע להיילייט של העיר, אז אני משתדלת.
אבל מבחינתי ההיילייט העיקרי היה הביקור באי סודרמלם.
בסוף נכנעתי לתחנונים של ע’ שלא אשאיר אותו עם הילדים אלא אקח אותי איתי ועל הבוקר נסענו בתחתית לסודרמלם.
מי שכבר מכיר אותי יודע שאני מתלהבת משכונות מגניבות בסגנון של פרנצלאוארברג בברלין. אז סודרמלם או כפי שהמקומים קוראים לה סודר, היא פרנצלאוארברג פינת קרוייצברג של שטוקהולם.
מלא מלא חנויות ובוטיקים עצמאים, חלקם בוהמיינים, חלקם מעוצבים, בתי קפה אורגנים, מסעדות טבעוניות וכל מיני מיזמים מיוחדים.
הסתובבתי שם מלאת אדרנלין לצלם, לראות, להרגיש….






-
האי סודרמלם בנוי על צוק, מה שמזמן באזור הצפוני שלו תצפיות נוף משגעות על שטוקהולם, הים הבלטי ואגם מאלרן.
אני בכלל טיפסתי לתצפית כדי למצוא גרפיטי מסויים שידעתי על קיומו, ועל הדרך הרווחתי גם נוף.
את ע’ שהתחיל קצת לקטר על מסע הכומתה המעוצב השארתי בכיכר יפייפיה בשם Mosebacke torg.
שטוקהולם מתהדרת בהרבה מאד כיכרות ירוקות וגנים ציבוריים מטופחים. בסודרמלם בכל פינה יש כיכר אן פארק כזה.
יש גם את מדרחוב Götgatan שמשלב בין חנויות רשת רגילות לחנויות עיצוב מיוחדות.
מחנות אחת ספציפית בשם DesignTorget היה מאד קשה להוציא אותי.
חצי יום לא מספיק לסודרמלם. בקושי כיסינו שליש מהאי המיוחד הזה. יכול להיות אפילו ששווה לשכור בו דירה או חדר במלון.
בצהרים התחלתי להרגיש לא נעים כלפי הילדים שהשארנו לבד בדירה, לגמנו קפה אחרון כפרידה וחזרנו לדירה.





-
הוכחות ויזואליות לעובדה ששטוקהולם ירוקה וגם מפגש חוזר עם חברנו השחפים מהאי של אתמול:






-
אחרי ארוחת צהרים אני “מפצה” את העלמה על הבוקר בו נשארה בדירה (אל תדאגו לה, היא ישנה עד מאוחר ואח”כ עשתה השלמות גלישה בנייד) ולוקחת אותה להסתובב במרכז העיר.
למזלי גם היא חובבת עיצוב ואנחנו משוטטות יחד בכמה חנויות עיצוב מעלפות, חולפות על פני כמה מרכזי קניות, עושות וינדו שופינג, נכנסות למרכז התרבות השוודי Kulturhuset, לומדות קצת על העיר ואח”כ עושות סיבוב הכרחי בH&M. בקיצור – אחר צהרים אם ובת (מצווש). שידור חוזר לבילוי שלנו בורשה.




-
יום רביעי ואחרון לביקורנו בשטוקהולם, ביום הזה חייבים לעשות V על מה שאלעד מכנה “ההייטלייטס של העיר” ולכן פנינו נושאות אל האי Djurgården בו נמצא מבחר גדול של מוזיאונים ואטרקציות לילדים.
ע’ ואני הודענו לילדים שראשית הולכים למוזיאון אבבא, לאחר מכן הם יכולים לבחור את האטרקציות הנוספות. הם פסלו את מוזיאון ואסה וגם את המוזיאון הפתוח סקאנסן ובחרו בגרונה לונד – הלונה פארק של שטוקהולם. האמת, זה היה צפוי…
מה שלא היה צפוי אלו הקיטורים של המתבגר במהלך הזמן בו בילינו במוזיאון אבבא.
אז מה היה במוזיאון?
כאן הדיעות חלוקות.
המתבגר טוען שבילינו במוזיאון שמונה שעות בהן הוא גווע מרעב ומת משיעמום.
אנחנו טוענים שהיינו בסה”כ שלוש שעות, זמן קצר מדי כדי למצות את החוויה.
המתבגר טוען שמדובר במקום עלוב שעוסק בלהקה משמימה עם מוזיקה של זקנים.
אנחנו טוענים כי מדובר במוזיאון אינטראקטיבי מדליק שעוסק בלהקה מיתולוגית מימי ילדותינו…
המתבגר טוען שזה ממש פאדיחות שאמא ואבא שרים בקריוקי שירים של אבבא
אנחנו טוענים ש ”The winner takes it all, The loser standing small”
אתם תבחרו למי להאמין….


-
תקשיבי
סטוקהולם שלך נהדרת . ממש עיר כלבבי . אפילו התחלתי לחפש טיסות בסקייסקנר… כמובן שהכל ברמת הפנטוז כי כרגע הקיץ הבא סגור.
עשית לי את זה ביג טיים … מקסים !!!

איריס ( שבטח תשיר גם בקריוקי של אבבא)
-
גם אני הצטרפתי לקוראים, נהנית כתמיד מן התיאורים שלך ומן התמונות.
יש משהו בסקנדינביה שונה משאר אירופה [היינו בדנמרק השנה] ואת מעבירה היטב את האוירה.
-
עכשיו הפלת אותנו לרצפה.
התגובות של המתבגר שלך…
בקיץ לקחנו את המתבגר שלנו ל-Beatles Story והתחושות שלו היו זהות (למעט הקריוקי).
שני מוכי הגורל האלו (שלכם ושלנו) יכולים להזדהות אחד עם השני.
מה הצ’יקיטיטה חשבה על המוזיאון?
למזלם של הילדים שלנו, כשאנחנו ביקרנו בשטוקהולם, מוזיאון אבבא עדיין לא נפתח.
-
מיקה!!!! הצלחת לבקר בחלקי שטוקהולם שלא ביקרתי בהם ולגרות את בלוטות החשק שלי לחזור אליה שוב, לצאת לצלם לבלוג ולחזור עם תמונות יפייפיות כמו שלך… מחכה להמשך הסיפור שאת מספרת כאן כל כך יפה.
רבקה
-
מיקוש יקרה!!!
אני קוראת ומתענגת מהעין המיוחדת שלך בצילומי התמונות.
מהסיפור על יורגן את גורמת לי לפנטז על אחד כזה.
מוסיקה של להקת אבבא שאני כה אוהבת
ציור קיר כזה מדהים
ופיקה שרק כעת למדתי שיש כזה דבר בשבדיה.
אנו ביקרנו בשטוקהולם כשרפי ואני היינו בכלל חברים בשנת 1979
לא הגעתי למקומות החמודים שאת הגעת, וזה בהחלט דורש
לחזור לעיר זו. אז לנו באוהל באיזשהו קמפינג.
מקסים אמרתי???
גמר חתימה טובה
רחל לבון
-
מיקהמיקה,
שטוקהולם שלך היא פנינה אמיתית.
אוהבת את הראש שלך, את הבחירות המיוחדות, את התיאורים המשעשעים.
מחכה כבר מאד לבית שלכם על האגם. ציפור קטנה לחשה לי שהיה מושלם
אבל אמתין בסבלנות עד שהסיפורים יצאו לאור.אורה
-
מיקה
כיף גדול לקרוא את הסיפור שלך.שבדיה שאת מתארת מקסימה. לפני שנתיים חשבתי לנסוע ולא מצאתי כמעט סיפורי טיול עם ילדים.מחכה להמשך..
דפנה
-
איריס – אני מדמיינת את הפרצוף של נגה כשאתם שרים קריוקי אבבא...רק בשביל זה אתם צריכים לנסוע...

אוליב – תודה רבה. אז אם הייתם בדנמרק אז את בהחלט יודעת על מה אני מדברת.
אלעד – מקוה להתקדם הרבה בסופ”ש ושתשוב אחרי החג תגלה שאנחנו גם יודעים להיות אקסטרימים.
רבקה – אמנם את מכירה חלקים גדולים בסיפור, אבל משמח אותי שהצלחתי לחדש לך על חלקים בשטוקהולם.
רחל – הצחקת אותי עם היורגן שלך..
מאחלת לך לחזור לשטוקהולם וליהנות ממנה בסגנון שונה.אורה – הבית על האגם אוטוטו מגיע..מעניין מי זו הציפור הלחשנית...חחחח..

דפנה – תודה רבה לך. אני חושבת ששטוקהולם וגם שוודיה נהדרות למשפחות. יש הרגשה שחשבו שם על כל פרט שמתאים לנוחות של משפחה ואני אפרט בהמשך.
-
גרונה לונדהחצי השני של היום אנחנו מעבירים בגרונה לונד. כאן מתהפכות היוצרות. הילדים נהנים ואילו אנחנו ההורים מקטרים, אבל בניגוד למתבגרים, אנחנו מקטרים רק אחד לשני.
הכניסה לגרונה לונד עולה דמי כניסה, אבל אם רוצים לעלות למתקנים צריך לרכוש קופונים בעלות נוספת. למה? לא ברור.
בסופו של יום, הספקנו רק את מוזיאון אבבא ואת הלונה פארק, אבל בתכנון נכון אפשר לבלות יום שלם בDjurgården, כי שוכנות בו אטרקציות רבות: המוזיאון הפתוח סקנסן, מוזיאון ואסה, המוזיאון הנורדי, מוזיאון ילדים, אטרקציה חדשה של ויקינגים, אקווריום ועוד.
טיפ: אמנם אין תחנת רכבת תחתית בDjurgården, אבל חשמלית מספר 7 (שהיא חשמלית עתיקה) עוברת באי וזו חוויה נוספת לנסוע בה.

-
סיכום שטוקהולםלסיכום: שטוקהולם עיר יפייפיה ונעימה ביותר. היא אמנם לא זוכה לפופולריות יתר אצל ישראלים וקצת לא מובן לי למה. אז נכון שהיא יותר יקרה מברלין, וינה או ורשה. אבל היא לבטח לא יקרה יותר מלונדון, פריז או אמסטרדם.
יש אליה טיסות זולות, מזג האוויר בה נעים, אין צפיפות תיירים ברב המקומות, קל להתמצא בה והתחבורה הציבורית מאד נוחה.
יש שפע של מוזיאונים, כולל מוזיאונים למבוגרים עם פעילות ייעודית לילדים. עושר של גינות ופארקים, אפשרויות של שייט, הפלגה, חתירה בקייקים, תצפיות ופעילות בטבע. מי שמתכנן נכון יכול לרכוש את כרטיס שטוקהולם שמאפשר נסיעה חינם בתחבורה ציבורית, כניסה חינם לאתרים או הנחות בכניסה למקומות.
בגדול זו עיר שנותנת תמורה לאגרה ומאד מאד ידידותית למשפחות.
ואם באים בזוג או עם חברה? אז בכלל טוב, כי זו עיר נפלאה לשוטט בה, ליהנות מאוכל טעים, חנויות, עיצוב, מוזיאונים ובתי קפה.
נפרדת מהעיר, שעוד אחזור אליה בעתיד, בשיר שנכתב עליה:
-
סאגת השכרת הרכבלפני שנעזוב את שטוקהולם ונצא לכפר אני רוצה לשתף אתכם בסאגת שכירת הרכב שלנו.
הזמנו רכב מחברת הרץ, בעיקר בגלל הנחה שהייתה לנו. את הרכב הזמנתי דרך האתר הישראלי שלהם.
ערב לפני אני מסתכלת בשובר כדי לראות את הכתובת המדוייקת של תחנת ההשכרה, כי באתר היה כתוב רק שזה נמצא באי המרכזי של שטוקהולם, וחושכות עיני – לפי הכתובת תחנת ההשכרה נמצאת באיזו עיירה, שעה נסיעה משטוקהולם. אני נכנסת שוב לאתר לוודא שלא עשיתי טעות, ולא, באתר עדיין מופיע שתחנות ההשכרה היחידות, לשוכרים משטוקהולם, היא או שדה התעופה או מרכז העיר.
למחרת בבוקר אני מתקשרת לסניף הישראלי של הרץ והפקיד אכן מודה שנעשתה טעות ומוסר לי את הכתובת המדוייקת של הסניף בעיר.
ב12 בצהרים, בדיוק בשעה היעודה, אנחנו מגיעים עם המונית לכתובת ומגלים שהסניף הוא בכלל סניף בשירות עצמי וצריך קוד כדי להכנס לאסוף את הרכב.
למזלנו נהג המונית מאד אדיב והוא מסייע לנו, עושה כמה טלפונים, משיג לנו את הקוד ונוסע לדרכו.
נכנסים לחניון, פונים להשכרומט – אבל המכונה לא מצליחה לזהות את מספר ההזמנה שלנו.
כבר יום שישי בצהרים ובסניף בישראל כבר לא עונים.
כדברי הביטוי “אין עם מי לדבר”.

מפלס הלחץ מתחיל לעלות.
השעה כמעט אחת בצהרים, לעמרי יש פגישת עבודה בשעה שלוש, בעיירה שנמצאת על הדרך שלנו לכפר, מרחק שעתיים נסיעה.
ואין לנו שמץ של מושג מאיפה ואיך נשכור את הרכב שלנו.
-
מיקהמיקה ,
אני קוראת כאן נהנית ומזדהה איתך.
ראשית לגבי יוקר המחיה- אנחנו זכינו לקבל מנה ממנו בנורווגיה, רק שמאז נוספו אצלי עוד כמה מתבגרים. לשוודיה אני נוסעת לבד, מקסימום עם הבנזוג.
מנהג הפיקה הוא ממש מנהג נהדר. אני בעד לאמץ אותו. בעצם עוד כמה מנהגים מהשוודים הייתי מאמצת…
אז מה נגמר עם הרכב? יש איזהשהן תובנות? אני חייבת לציין שהקטע הזה תמיד תמיד מלחיץ אותץי, עד כדי כך שהתחלתי לחפש באירופה מקומות שאפשר לטייל בהם בתחבורה ציבורית. אנחנו אגב מזמינים אצל סוכנת ישירות- כזאת שיש לי את מספרהנייד שלה. כבר יצא לנו להשתמש בו בעבר…
-
מיקה היקרה ו"אחותי" לתכנון הטיול לקיץ 18(שנגלה לאן?????).
אומנם באיחור אופנתי אבל אני כאן מעכשיו ועד סוף הסיפור כולל המתח עם חברת הרץ.
על שבדיה שמתי עין לאחר ששירלי יקירתנו חזרה משם. התמונות שלך מעלות גבוה את שבדיה בתוך מגירת החלומות.