ממה מיה, פרננדו והמתבגרים עושים את שוודיה
-
מיקוש,
איזה סיפור נפלא
את כותבת נהדר, וכמו יין ישן ויקר, משתבחת מסיפור לסיפור.
כבר ביקרתי כאן פעמיים (בפעם האחרונה תהיתי מה עלה בגורל המכונית השכורה, ואמרתי לעצמי, שאיזה מזל שיש לי את אורן בנייד), ובבלוג שלך, ולא הזדמן לי להגיב.
ראשית אני חייבת לציין שכיף גדול שאת משתפת אותנו כאן, גם בפרטים שאינם בבלוג שלך.
כאן זה כמו משפחה- לטוב ולרע….
היינו בשטוקהולם, אבל מעט מידיי, והרעיון לחזור עם חברה קוסם לי מאוד
.לגבי הבית- וואו!!! ממש כמו שאני אוהבת, למרות שאני לא יכולה לשכוח את הבית הסקוטי שלך….
מחכה לקרוא על דברים נוספים במרכז שוודיה,אזור בלתי ידוע עבורי.
אלעד,
הרגת אותי עם סיפור הוילונות הדנים. רק לך קורים דברים כאלו.
חג שמח!!!
נילי
-
חג שמח,
חן – כייף שאת מלווה אותי בסיפור
טל – תודה רבה לך על התגובה. כייף שהצטרפת
לימורי – שילוב הצבעים שם מושלם...יש להם את זה לשוודים…
אלעד – כל תגובה שלך מצחיקה אותי, אני פשט מדמינת אתכם עם וילונות האמבטייה ומתגלגלת מצחוק.
נילי – איזה כייף שהצטרפת
. יש הרבה אנדקודוטות שאין להם מקום בבלוג, אבל הן תורמות למטיילים ובאמת כאן זה המקום לספר. הבית השוודי היה מאד מוצא חן בעיניך וגם כל סגנון הטיול במרכז שוודיה. -
יום שני
אחרי יום ראשון שהיה דיי יום מנוחה, צריכים לספק את מנת האקשיין למתבגר. אמנם בסוף השבוע צפויה לו חווית אקסטרים, אבל קצת פעילות ספורטיבית לא תזיק כאן לכולנו ואנחנו יוצאים למסלול בטבע.
את המסלול בSkurugata גיליתי במקרה תוך כדי שיטוט באתר האינטרנט של eksjo
הדרך לתחילת המסלול מתפתלת ועוברת ביערות עד מחטניים.
המסלול בתחילה לא מצביע על המשכו, שביל נחמד בתוך יער יפהפה, לאט לאט מתחילים לרדת אל נקיק ואז המסלול הופך להיות אתגרי – ירידה תלולה בתוך נקיק צר, בין שני קירות בגובה של 56 מטר.
הבכור מאד מתלהב מהאתגר, הצעירה צולחת אותו ברובו, אבל לפני הירידה האחרונה התלולה ביותר, יש אפשרות לעלות בסולם וללכת מסביב והיא וע’ בוחרים בדרך הקלה. אני והבכור ממשיכים במסע אל בן האדמה.
הנופים במסלול מאד מזכירים את אלו של צפון שוודיה. הקירות כפי הנראה נוצרו על ידי המסה של קרחונים, אבל המקומיים האמינו שהם נוצרו על ידי טרולים.
אחרי הירידה האחרונה אנחנו מתאחדים עם ע’ והמתבגרת ביער פיות קסום, עם פריחת קיץ נהדרת. משם מתחילים לטפס בחזרה, בשביל רחב וקל (אבל המתבגרת כבר עייפה ומתחילה לרטון). אני והבכור, כוחנו עוד במותנינו ואנחנו גם מטפסים אל Skuruhatt שזו הנקודה הגבוהה ביותר בחבל Småland.
הנוף כצפוי מפעים.
-
-
בתום המסלול חוזרים לביתנו, ארוחת צהרים ואז ממשיכים בפעילות הפיזית ויוצאים לשייט באגם.
יש לנו גם סירת משוטים וגם קאנו ואנחנו בוחרים להתחיל עם סירת המשוטים.
לע’ יש רקע בחתירה אולימפית והוא מעביר שיעור מזורז לבכור, שקולט את העסק דיי מהר ומשיט אותנו בבטחה באגם, אבל כשהוא מנסה לחזור לחוף, זה כבר לא כל כך פשוט והוא מסתבך. מזל שהקפטן משתלט על המשוטים ומשיב אותנו לחוף בשלום.
-
אני מנצלת את שעת הזהב היפה כדי לצלם עוד תמונות לבוק של הבית.
הילדים הולכים לנוח בג’אקוזי. חיממנו את המים לחום של 36 מעלות וכך בכל יום אחה”צ הם (וגם אנחנו מדי פעם) טבלנו בג’קוזי.
-
ומה התוכניות שלנו מחר?
מחר אנחנו הולכים לפגוש אישה וילדה שקשורות זו בזו.
זו האישה. נראה אם תצליחו לגלות מי היא?
-
מיקוש הכל נראה נפלא
אוהבת את הפיקות והבית עם המעגן והגקוזי שהם שיחוק אמיתי...
מי בכלל צריך מצעים 
היות ואני בחורה פרקטית שכבר זוממת לשבדיה מה המצב הנטול הגלוטני שם???
ואיך הסתדרה הנערה שלכם עם כל הפיקות הללו???
נראה לי שאני מזהה את השבדית היפה! לגלות??
ממשיכה לעקוב
חג שמח
איריס
-
מיקוש,
כמה שבכורך גדל!
התמונות שלו נהדרות!!! נסיך אמיתי!!!
והגברת שבתמונה היא סופרת ילדים שוודית, שכולנו גדלנו על ספריה, במיוחד על עלילות הג’ינגית, וכול סדרת הילדים מהמדינות השונות, שכמעט כולה שוכנת בבטחה על המדף בספרייתי.
נילי
-
יייישששש!!
חידות!
מה שנילי אמרה.
גם על ילד ושמו אמיל והסדרה שלו.
יכולתם לבקר אותה במוזיאון ספרי הילדים בשטוקהולם. אבל אני חושב שהוא ילדותי מדי בשביל הגיל של המתבגרים שלכם.
-
הבית שלכם שיחוק אמיתי!!! חלום של חופשה!
אני הייתי מתה מתה עם סיפור הרכב. כל הכבוד לתושיה שלכם. מחכה לסיפורי הילדים.רבקה
-
איריס – כמעט ולא אכלנו בחוץ, אז קשה לי לדעת מה מצב נטול הגלוטן. בסופרים תמיד היתה מחלקה לנטולי גלוטן.
בשטוקהולם אכלנו סושי במסעדה אסייתית ובמסעדת המבורגרים שהייתה בה לחמניה נטולת גלוטן.
לגבי הפיקות – תמיד היה קינוח או שניים ללא גלוטן – בדר”כ זה כדור שוקולד ועוד משהו. אבל לא מאפים. לפעמים היא “הסתפקה” במילק שייק או גלידה.
נילי – תשובתך נכונה בהחלט ותודה על המחמאות לבכור שאכן גדל מאד בשנה האחרונה.
אלעד – אהבתי מאד את התמונה הנוסטלגית….
רבקה – אני חושבת שתושיה מתגלית במקרים של חוסר ברירה ואכן מזל שזה נגמר כך.
-
ואכן כמו שאיריס, נילי, אלעד ורבקה ניחשו – התשובה היא אסטריד לינדגרן, סופרת הילדים המפורסמת שאחראית על בילבי, אמיל ועו שלל ספרים.
אסטריד נולדה, גדלה וחיה בעיירה בשם וימרביי, שנמצאת במחוז בו התגוררנו, חלק מעלילות הספרים התרחשו בכפרים ובעיירות שסביבנו ולא פלא שהרגשנו כאילו אנחנו בתוך סיפור ילדים.
החלטנו לנסוע לעיירה וימרביי כדי לחפש את בילבי.
בהתחלה שוטטנו במרכז העיירה. זו עיירה חמודה, עם כיכר יפה וכמה רחובות עם בתי עץ צבעונים ועתיקים. חשבנו שיהיו כל מיני חנויות חמודות עם מזכרות של “בילבי” ואולי אף פסלים או רמיזה לנוכחותה של בילבי. אבל למעט כמה בתי עץ אדומים וקטנים המשמשים כבתי משחק לילדים בכיכר המרכזית לא מצאנו את בילבי.
-
אני היא בילבי לא כלוםאז במקום למצוא את בילבי רכשנו נעלי ספורט לבכור. כי הוא חייב לקנות נעלי ספורט ונעלי וואנס בכל טיול. כל אחד והתחביבים המוזרים שלו….
מיצינו את העיירה והלכנו לבית הולדתה של אסטריד לינדגרן שהפך למוזיאון.
מה דעתנו על המוזיאון?
דיעות המשפחה חלוקות:
אני מאד אהבתי את המוזיאון. לדעתי התערוכה המרכזית עשויה בצורה מאד מעניינת, הגן בחוץ מרשים ויפהפה ויש בו תערוכות מתחלפות מעניינות.
ע’ חשב שהתערוכה ארוכה מדי והמקום של סיפורי הילדים בה מועט מדי, אבל התלהב מהגן בחוץ ורכש מזכרות בחנות המוזיאון.
והילדים – הם התבאסו שכמעט ואין עיסוק בבילבי במוזיאון (במקרה הזה הם אכן צודקים) ובשלב שכבר יצאנו החוצה לגן הם היו רעבים וסירבו בכל תוקף לשוטט בגן.
אז אם אתם מגיעים למקום עם ילדים – ממליצה בעיקר על הבילוי בגן ובחנות המוזיאון.
יש בעיירה גם פארק נושאי שעוסק בבילבי – לא הלכנו לשם כי הרגשנו שהוא מתאים לילדים קטנים. מחוץ לעיירה יש פארק אתגרי על שמו של נילס הולרגסן, שגם הוא “יליד” שוודיה, אבל אני לא בטוחה שהפארק קשור לסיפור של נילס.
-
אני היא בילבי לא כלוםתמונות מהגן היפה של המוזיאון:
-
הי
מצטרפת באיחור אך נהנת מרצף הקריאה..
את כותבת נפלאה, מצחיק ומעניין.
נהנת מהטיול שלכם ומהתמונות המדהימות שצילמת.
ממתינה להמשך
יעל
-
ולסיום הביקור שלנו בעיירה של בילבי אני מצרפת שני קליפים עמוסי נוסטלגיה.
-
יעל – איזה כייף שהצטרפת לסיפור. ממש לא באיחור…
חזרנו הבייתה אחה”צ – היישר לטבילה בג’קוזי ולאחריו ארוחת ערב שהוכנה בברביקיו ונאכלה ממש על שפת האגם. החיים הטובים נוסח שוודיה ולחשוב שכך הם נופשים כל קיץ….
-
מיקוש יקירתי,
אני כאן כל הזמן, נהנית מכל פוסט ופוסט על שבדיה המהממת.
כל כך צחקתי מהתיאור שלך על הביקור במוזיאון להקת אבבא
גם המתבגר שלנו סבל שם, אם כי גילה התאפקות מה בשעה הראשונה. לאחר שעתים הוא צעק הצילו וטען שיש לו שטיפת מוח מכל השירים שחזרו בלופ 
ונעבור לבית על האגם – שוס גדול כמובן! את גאונה במציאת בתי שווים ולדעתי אין מספיק תמונות של הבית! רוצים עוד!
יש לי חולשה גדולה לבתים אדומים על רקע יערות ירוקים ורצוי גם אגם/ נהר/ פיורד ברקע. בנורווגיה הם גם באים עם גג דשא – רקומרת…
ואגב – אם הייתם הולכים למוזיאון הפתוח הייתם רואים כזה בית לדוגמה
אהבתי את הביקור שלכם בביתה של אסטריד אמא של בילבי.
אני דווקא מצאתי את בילבי בשטוקהולם ומצרפת לכאן את התמונה הזו – מוקדשת לך ב –
גם הטיול ב – Skurugata מצא חן בעיני מאד ואני גאה בך שלא ויתרת והלכת את כל המסלול!
בכלל, שבדיה מוציאה ממך כוחות חיוביים ונחישות גדולה להגיע למטרה כמו התצפית על הגרפיטי ולהגיע לשכונות השוות של שטוקהולם (וגם לחנויות). זו חברה כלבבי!
חג שמח ונשיקות,
שירלי
-
שירלוש, תודה רבה מאד משמח אותי הפרגון שלך
יום רביעי – יום הולדת
בכל שנה ושנה חוגג ע’ את יום הולדתו באמצע אוגוסט וכך כמעט בכל שנה ושנה הוא זוכה לחגוג אותו בחו”ל ולפריבילגיה לבחור בלעדית “מה עושים היום”
אז ע’ בחר כמצופה לחפש חנויות עתיקות. הילדים ויתרו על הזכות להצטרף אליו והעדיפו להשאר בבית ליד האגם ובג’קוזי ואילו אני הצטרפתי כנווטת וכצלמת.
חנויות העתיקות בשוודיה נקראות לופיס – והן כוללות גם וינטג’ שווה, אבל גם הרבה ג’אנק. השוודים אלופים במיחזור ומיחדוש ולכן הם שמחים לרכוש ג’אנק של מישהו אחר גם אם מדובר בסרוויסים מכוערים משנות השמונים, קישוטי כריסטמס משומשים או קלטות ווידאו מקולקלות.
פה ושם מצאנו גם מציאות...
