הפעם לאנגליה (סיפור)
-
הלכנו בדרך הסלולה עוד כמה מאות מטרים לאורך הנחל עד שהגענו לעיקול שלו. ושם, על סדרה של אבנית גזית אפשר לחצות את הנחל לצד השני. זאת היתה נקודה מאוד משעשעת בנחל. לראות ילדים אנגליים קטנים לבושים כמו כריסטופר רובין חוצים את הנחל בדילוגים. או מטיילים עם כלבים שמנסים לשכנע אותם לקפץ על האבנים במקום לנסות לאכול ברווזים מקומיים.

-
המשכנו עוד קצת במסלול ומצאנו בצידו שיחי פטל עמוסים. היה מסלול יפה וגם טעים.
הסנפנו במקום עוד קצת טבע. אפילו הגשם פסק ויצאה שמש נעימה לכבודנו.
חזרנו לעומר ולמכונית.
-
מפה נסענו לעיירה בייקוול. (בדיחה מMount Pleasant : הוא הגיע מבייקוול, או מקנדל, עיירה בשם של עוגה אבל אני לא זוכר איזו עוגה)
קסם של עיירה, במיוחד בשמש. איתרנו את חנות הפודינג בייקוול המקורי ושם ישבנו לאכול. העוגות הן פצצות סוכר מרוכז. אם כבר, אז עדיף לחטוא לדיאטה עם משהו אחר.
המלצרית שלנו במסעדה הזאת ממש הגירסא הצעירה של ביאנקה מ Mount Pleasent, איזה מזל שהתכוננו מראש? -
זוכרים שנפגשנו במסעדה בפראג עם זוג ממנצ'סטר? ושאלנו אותם איפה אפשר לקנות במנצ'סטר אוכל לשבת?
הם כתבו לנו בטלפון את השם של החנות "Halpern Deli & Dine" ועכשיו כיוונתי את הGPS של המכונית לחנות הזאת. גם הGPS הכיר את החנות הכשרה. רק מה? במנצ'סטר יש רחוב המלכים ודרך המלכים וכביש המלכים והGPS התבלבל ביניהם. הוא הוביל אותנו למרכז העיר, לרחוב המלכים, וניסה בדרך לשכנע אותנו לנסוע ברחובות לתחבורה ציבורית בלבד. בזבזנו זמן יקר של יום שישי על השטות הזאת.
למזלנו גוגל מאפס הנאמן והטוב ידע בדיוק לאן אנחנו צריכים ובסביבות השעה שלוש, אחרי הנסיעה הארוכה מבייקוול והסיבוב המיותר במרכז מנצ'סטר הגענו לדרך המלכים. הנוף שם הוא כמו בבני ברק. זאת אומרת שהרבה חרדים עמוסי שקיות עם מצרכים לכבוד שבת מסתובבים ברחוב. סימן שהגענו למקום הנכון. אה מה מה? כנראה שבשעה שלוש כבר כל המזנון ריק. אין אוכל מוכן לשבת.
מה נעשה? החנות עדיין פתוחה ואנחנו יכולים או לקנות אוכל קפוא ולחמם אותו או לקנות מצרכים יסודיים ולבשל לבד. החלטנו שיש לנו עוד מספיק זמן עד שבת והלכנו על האפשרות השנייה. -
עוד נסיעה של שעה וחצי והגענו לכפר הנופש שלנו לסוף השבוע. (גם לפה הGPS המובנה של המכונית ניסה להטעות אותנו בדרך. הבנו שהוא כמו חזאי מזג אוויר בריטי. אין לו מושג. מפה והלאה סמכנו רק על גוגל מאפס)
קיבלנו את הבקתה שהזמנו וישר התייצבנו במטבח להכין אוכל לשבת. הילדים יצאו לסיור בכפר.
כשהזמנו את הבקתה. הייתה אפשרות לצרף להזמנה בולי עץ לשרפה באח. חשבנו שזה לא הכרחי אבל יהיה נחמד לילדים להדליק את האח. כשירד הערב ונכנסה שבת, הטמפרטורות צנחו וממש היה כיף ומתבקש להדליק את האח. -
אלעד, איזה כיף!!!! סיפור טיול באנגליה.
אז אנגלופיל שכמוני מעז להצטרף באיחור…. בושה!!!
אבל אני כאן איתך עד הסוף!!!
ואלטון טוואר אכן אחד הפארקים הכי מוצלחים ואהובים על משפחתנו. -
אלעד
אני שמח להיות ‘מאוכזב’ מהסיפור שלך הפעם!
טיול שלם וללא פישולים רציניים ‘כרגיל’ ???



נקרא (ונשמע) נפלא….
-
הי שמעתי שקוראים לי, אז באתי. לא שהייתי מחמיצה טיול של אלעד ודוגמנית הבית עדי.
מכונת ההנשמה כרגע בשימוש, הבת צריכה לטוס בשישי ואיומי השביתה לא עושים לה טוב לבלוטות הלחץ. בכל מקרה כרגע רגוע אצל אלעד. מחכה לסוויץ בעלילה כדי שנדע שהגענו לסיפור אלעדי כמיטב המסורת.
-
אלון – וואלקאם.
תודה על העזרה הישירה והעקיפה שלך לטיול שלנו.
בניגוד למשפחה שלכם, לנו קצת קשה לעשות מסלולים. בגלל זה הסיפור שלי יהיה בעיקר ערים ועיירות וכמעט בלי טבע.
כשהייתם באלטון טאוורס כבר היה את המתקן סמיילר?
צפריר – באמת הייתי שמח לאכזב אותך.
שרון – איזה לחץ השביתה הזאת. אני מחזיק אצבעות לבת שלך שתטוס בזמן ומכונת ההנשמה תישאר ללא שימוש.
במיוחד בשבילך, תזכורת מהביקור הקודם שלנו בממלכה:

-
ביום שבת בילינו בפארק המים של הכפר.
בערב הלכנו לשחק באולינג.

-
יום ראשון:
לפנינו יומיים לטייל בלייק דיסטריקט. אנחנו צריכים להיות יעילים.
הבסיס שלנו הוא הטיול של אלון.
הסיטרואן החמודה שלנו עם כל החיישנים שלה נחה כל השבת במגרש החניה ועכשיו היא רעננה ויש לה כוח לטייל איתנו בדיסטריקט.
התחנה הראשונה שלנו היא מפל אירה (האנגלים יקראו לו Aira Fall? לא! הם יקראו לו Aira Force. חיל האוויר?) עומר לא מצא עניין במפל ונשאר ברכב. אנחנו יצאנו לדרך למסלול הקצר שמטפס לכיוון המפל.
תופעה: כל בול או גדם עץ, וגם ספסלי עץ, האנגלים רואים צורך לנעוץ בהם מטבעות של פני. ככה לאורך הדרך אנחנו רואים בולי עץ מצופים במטבעות.
-
אחרי עליה לא ארוכה הגענו לגשר אבן עתיק וחצינו אותנו. משם ירדנו למפל. מפל קטן וחמוד. מצאנו את העץ הגדול בבריטניה וחיבקתי אותו כהוקרה על הישגו.

-
קסוויק:
עיירה מקסימה צמודה לאגם. הגיע הזמן שלנו לאכול ארוחת צהריים. המסעדה שאלון המליץ עליה הייתה מלאה ומצאנו מסעדה אחרת בשם פילאר. שם פתחו לכבודנו את הקומה השנייה והזמנו כריכים, תפוחי אדמה,תה ועוגות.
בחנות טיולים קנינו מעיל קולומביה במחיר מבצע לעדי וקיבלתי בחזרה את מעיל הגשם החדש שלי. אני לא צריך להשתמש יותר בפונצ'ו האמריקאי. התזמון היה מצוין כי בדיוק התחיל לרדת גשם (איזו הפתעה!)

-
שבעים ומרוצים, וקצת רטובים חזרנו לסיטרואן החמודה שלנו. מפה אנחנו נוסעים למעבר הוניסטר. בהוניסטר יש מכרה צפחה עם כמה פעילויות אקסטרים. אחריו הביקור במכרה ניסע לאגם Buttermere שאלון התלהב ממנו.
יצאנו לדרך. ביציאה מקסוויק הכביש נהיה צר. מאוד צר. בקושי שתי מכוניות עוברות אחת מול השניה. ואם בא ממול טרקטור? בעיה.
-
בניגוד לימים הקודמים, הפעם הגשם לא מפסיק, והוא חזק.
אחרי כמה מיילים של נסיעה הבנו שבגשם הזה אין טעם להמשיך לטייל. עדיף שנפרסס.
הרגשנו שמשהו לא בסדר במכונית. צריך לעצור בצד. איך אפשר לעצור פה בצד? גדר אבן צמודה לכביש לכל אורכו. אחרי מאה או מאתיים מטרים ראינו פניה לימין. פנינו בה ועצרנו במפרץ חניה קטן. יצאנו מהסיטרואן בגשם ואכן מה שיגורנו בא לנו. לסיטרואן שלנו יש פנצ'ר.
-
הלכנו לבאגז' לחפש את הגלגל ספייר. חיפשנו, קראנו בספרון, חיפשנו. הצצנו מתחת, דחפתי אצבעות ומברגים לכל מיני חורים. בחור שעבר בכביש בא לעזור לנו. כשהוא שמע שיש לנו פנצ'ר הוא אמר לנו שאין טעם לחפש את הגלגל ספייר. בדגם הזה אין.
המממ
"אתם צריכים להתקשר לחברת ההשכרה שיעזרו לכם.
אני חושש שגם אין פה קליטה"
ואכן אנחנו שולפים את הטלפונים שלנו ולאף אחד אין קליטה.
בחור בצפון מערב אנגליה, פנצ'ר, גשם שוטף, אין גלגל ספייר, ואין קליטה.
מה נעשה?
-
איזה מתח!!
תשאיר אותנו ככה עד הבוקר??
הטיול שלכם נשמע מוצלח ומפתה ללכת בעקבותיו! חוץ מהפנצ'ר...
-
אלוהים אדירים, הוא אשכרה הלך לישון והשאיר אותנו ככה באמצע המתח. (הוא עושה את זה הרבה? אני מצטרפת די חדשה פה...)
-
הפנצ’ר – בול מה שהיה אצלנו, לא העלינו בדעתנו שאין גלגל רזרבי, אחר כך אנשים אמרו לנו שבדגמים האלו אין…
וגם אנחנו היינו במבול, באיזה חור בוויילס. וואו איזו נוסטלגיה עשית לי
-
ידעתי!!!! זה לא טיול שלכם אם אין איזה דפיקות לב. מכונת הנשמה מישהו?