ה פ י ל י פ י נ י ם - סיכום הטיול שלנו
-
לימור
אוסטרליה היא חלום גדול שלי! עוד ימומש
והפיליפינים לגמרי יעד ששווה לשלוף מהמגירה
מסכימה איתך לגמרי לגבי הטרסות. מדהימות! התמונות לא מעבירות מספיק את ההרגשה והיופי
יוסי
וואו, איזו הקלה היתה לי עם מזג האוויר. שמחה להגיד שבאמת זכינו!
-
תמונות נהדרות ! מחכה להמשך הסיפור
דפנה
-
דפנה
ברוכה הבאה, תודה על המחמאה
-
אתחיל בקצת הסבר פרקטי על הטרק:
מסלול הטרק הוא: אוואן איגיד -> פולה -> קמבולו -> בטאד.
אנחנו בחרנו לחלק את המסלול בצורה הזו:
יום 1- אוואן איגיד -> פולה.
יום 2- פולה -> קמבולו -> בטאד.
יום 3- מפלי טאפיה וסיום מסלול.
בצורה זו חלוקת שעות ההליכה לכל יום יותר הגיונית ומתונה ופחות מסתכנים בגלישה לתוך החשיכה (ובכל זאת היה שלב שבו נאלצנו ‘לתקתק’ כדי להגיע מהר למקום הלינה לפני השקיעה).
יש שהולכים ביום אחד עד קמבולו, בעיני עבור הולכים לא מאוד מנוסים זה מירוץ בלתי אפשרי וסיכון מיותר.
שימו לב שזמן ההליכה בפועל לוקח בסביבות פי 1.5 מהזמנים המשוערים הכתובים על המפות, או כך לפחות לקח לנו, ולמיטב ידיעתי לא היינו איטיים יותר מדי. (בהודעה הקודמת צירפתי מפה, יש שם גם זמני הליכה משוערים בכל מקטע).
לנו יצא ביומיים הראשונים בסביבות 6-7 שעות הליכה, וביום האחרון יום קליל של בערך שעה הליכה למפל (אולי קצת פחות), שעה חזרה, ועוד בסביבות חצי שעה לסיום הטרק.
***מדגישה נקודה מאוד (!) חשובה- אל תנסו 'לבלוע' יותר הליכה משאתם מסוגלים, אסור (!!!) להיכנס להליכה בחושך! זה מסוכן וזו נקודה שלא מתפשרים עליה!!!
מבחינת ציוד:
הבאנו מהארץ תרמיל גב גדול (מוצ'ילה) שבו בבוקר הטרק כל אחד שם חפצים מינימליים שיצטרך לשלושת הימים הקרובים (בגדים, מברשות שיניים, שמפו, מרכך, פנס וכו'). בנוסף לקחנו איתנו עוד שלושה תיקי גב שבהם שמנו מים, אוכל, כובעים ודברים נוספים שנצטרך במהלך היום.
בהמשך הערב אתחיל לתאר את הטרק, מצטערת על הקצב המאוד איטי (אשלים פערים בסופ”ש
)- יש למה לחכות!! -
הי שירה,
וואו! טרק של שלושה ימים?! ולחשוב שאני עפתי על עצמי שעשינו “טרק” של חצי יום בתאילנד...
,מחכה לשמוע על הטרק שלכם. ובבקשה כמה שיותר פרטים טכניים ותמונות.
מורידה את הכובע גם על היעד והתיכנון . שאפו.
-
שרון
כיף שגם את הצטרפת
.טרק באמת נשמע גדול ומאיים. הכנו את עצמינו ואת שאר המשפחה לקראת מה אנחנו באים. ובכל זאת, ובעיקר בהרגעת החוששים, הוחלט שההגדרה היא לא “טרק", אלא ”שלושה ימי הליכה”. קצת פחות מאיים, לא?
לנו זה היה מעולה.אגב, מאז סיפור תאילנד שלך אני מחכה לחזור לשם לסבב ב’!
טוב, אז אחרי כל ההכנה הזו הגיע הזמן לצאת לדרך!
אנחנו מגיעים לבנאווי בסביבות 04:30, אחרי נסיעת לילה (חלקינו מצליחים לישון יותר וחלקינו פחות. מה שבטוח- שנת לילה טובה זה לא היה).
בירידה מהאוטובוס אנחנו פוגשים את הנהג שלנו שטיק טק מעמיס את כל המזוודות לוואן, ואת ג'פרי, המדריך (האלוף) שלנו. ג'פרי לוקח אותנו למסעדה המשפחתית לארוחת בוקר מוקדמת ולהתרעננות בהחלט מתבקשת
.הנסיעה אורכת דקות ספורות ואנחנו מגיעים כשעוד חשוך בחוץ. שוטפים פנים, מחליפים בגדים (באוטובוס היינו לבושים כאילו אמצע החורף) ומתעוררים קצת. כל אחד בוחר ארוחת בוקר כרצונו ובעלת המסעדה (שבאה לפתוח מוקדם במיוחד בשבילנו) ניגשת למלאכה. בינתיים אנחנו זוכים לראות (ולשמוע) את הכפר מתעורר. זריחה מקסימה והמון קריאות תרנגולים שמבשרים על יום חדש.
הערת המחבר-
אם אתם עושים נסיעת לילה נחמד ומומלץ להתרענן בנחת לפני שמתחילים יום חדש. אם אתם לנים בבנאווי לכו למלון, אם לא מסעדה כפי שאנחנו עשינו יכולה להיות אופציה נחמדה. כיף להתחיל יום חדש עם אנרגיות ואחרי פאוזה קצרה מהנסיעה המתישה.
מול הנוף הזה אנחנו אוכלים. יום חדש עולה על בנאווי:
-
אנחנו אוכלים בנחת, נושמים את הנוף ואת האוויר (בחיי שבמזרח האוויר מרגיש אחרת).
אח"כ אנחנו חוזרים לוואן ונוסעים עוד מספר דקות ל'מרכז העיר' של בנאווי. המרכז כולל מיני חנויות, מכולות ושוק. בשעה זו (סביבות שש בבוקר) הרוב סגור\ בתהליכי פתיחה. אנחנו מצטיידים בקצת אוכל לטרק (ג'פרי מזהיר אותנו שבפולה, הכפר הראשון בו נלון, יש פחות או יותר אורז, אורז ואורז), סבון שמפו ומרכך קטנטנים (שלא נצטרך לסחוב משקלים כבדים) מעילי גשם ובקבוקי מים.
חוזרים לוואן ומארגנים את התרמיל הגדול שניקח איתנו ואת תיקי הגב הנוספים. צ'יק צ'ק (או ליתר דיוק לא ממש צ'יק צ'ק- כאופייני למשפחה שלנו
) ואנחנו מוכנים ליציאה.נוסעים מספר דק' לנקודת היציאה לטרק, בדרך עוצרים במספר תצפיות מקסימות (!!!) על הטרסות.
-
ו... אפשר להגיד שבשעה טובה אנחנו יוצאים לדרך!
יום ההליכה הראשון עובר ברובו בתוך הג'ונגל. מיני צמחים מיוחדים ונוף ירוק ויפה (הגיוני שהירוק בפיליפינים ירוק יותר?
). מדי פעם עוברים נחלונים קטנים, מפלים.בתחילת ההליכה ג'פרי מוצא בול עץ דק שיכול להתאים כמקל הליכה, הוא מגלף אותו ויוצר מקל הליכה ראשון (בהחלט חוויה לראות).
בהמשך אנחנו נתקלים בבחור שחי במקום (מזכירה- באמצע שום מקום) ועוסק בגילוף עצים לכלים ופסלים. בין היתר הוא גם מכין מקלות הליכה. אנחנו קונים (בגרושים) מקלות הליכה לכולם.
ממשיכים לצעוד, במישורים, בעליות, בירידות. האווירה טובה, הנוף כיפי, וכולנו מרגישים בתחילתו של מסע מיוחד. המסלול היום אורך בסביבות שבע שעות ברוטו, במהלכו אנחנו עוצרים לארוחת צהריים טעימה (שהבאנו מהמסעדה בבוקר) ולעצירת פירות.
חייבת לציין שהנוף אמנם יפה מאוד אבל הוא הכי פחות יפה בעיני מבין שלושת ימי הטרק- מבחינתי היום הזה היה הדרך (הבהחלט שווה) להרוויח את היומיים הבאים (שהם ללא ספק לא פחות ממדהימים על כל חלק וחלק בהם!). שלא תבינו אותי לא נכון- כן יפה, כן מיוחד, כן ג'ונגל פיליפיני. אבל, חיכיתי לטרסות... מה עם הטרסות? טוענת את עצמי במנת סבלנות וממשיכה ליהנות מהדרך
.
-
רואים בתמונה רחוק רחוק כפר קטן? זה פולה.
רואים נקודה קטנטנה כחולה? זה ה- blue house כמו שג’פרי קרא לו, מקום הלינה שלנו בפולה.
-
מגיעים לפולה לא הרבה לפני השקיעה. מותשים אחרי יום ארוך, אך בהחלט מסופקים. לחלקינו היה ממש קשה לקראת הסוף. הלינה בפולה בתנאים נמוכים מאוד אבל בין החוויות היותר מיוחדות שחוויתי! הרגשה של ניתוק מוחלט (אגב, אין קליטה...). טרסות אורז והרים לכל כיוון שמסתכלים. וממש מרגישים חלק מהאווירה שבכפר.
ההוסטל מחולק כך שהמטבח ובעלת המקום בקומה התחתונה, ובקומה העליונה חדר עם כמה מיטות. בקומה העליונה אין חשמל. רוצים להתקלח? אין בעיה. אין מים חמים אבל אם מי שרוצה מבקש מבעלת המקום שתחמם מים בסיר גדול על הגז ועם זה עושים משחקי טמפרטורות. אנחנו מתארגנים ומוסיפים שכבות לבוש (בלילה מתקרר), אני מנסה את המקלחת (אם אפשר לקרוא לזה ככה J)-בהחלט חוויה. אנחנו יורדים למטה להתפנק בארוחת ערב של מנות חמות, עוגיות וחטיף תירס (כוכב מישלן מישהו?). נהנים מערב כיפי מאוד והולכים לישון.
למחרת קמים, מתארגנים, אוכלים עוגיות שנשארו (שוב נהנים לנשום את האוויר ואת הנוף!! ולראות את הכפר מתעורר). ההוסטל ממוקם ממש מעל בית ספר ואנחנו זוכים לראות טקס שמתבצע בבית הספר כל בוקר. אחר כך אנחנו יורדים ומבקשים רשות להיכנס לכיתות. המורות מאוד בעד ושמחות שניכנס, מבקשות שנלמד את הילדים שירים ונספר על עצמינו. וואו וואו וואו!!!!!!! חוויה ע נ ק י ת !
אחרי לא מעט זמן אין ברירה אלא לצאת לדרך (צפויות בסביבות 6 שעות הליכה לבטאד היום).
בקושי רב אנחנו נפרדים מהילדים ויוצאים לדרך.
שוב אומרת- הלינה בפולה- חוויה!!!!! הרגשת ניתוק מהעולם 'הרגיל' וחיבור למקומיות שבמקום שלא יצא לי לחוות בשום מקום אחר. נהנתי ממש(!!!) מכל רגע.
-
יום ההליכה היום מתבצע רובו ככולו על הטרסות (מדובר בהליכה על שביל בוץ\ אבנים צר בקצה הטרסות, לפעמים בגובה לא קטן). הנוף מדהים!!! העין לא מכילה את המרחבים הבלתי נגמרים של הטרסות ואנחנו לא מפסיקים להתרגש.
בדיוק כשאנחנו מגיעים לקמבולו מתחיל גשם. אנחנו עושים עצירה ע"מ לחכות שייפסק, בינתיים מנצלים את הזמן לארוחת צהריים של פיצה טעימה.
אח"כ ממשיכים לבטאד. ממש לקראת ההגעה לנקודת התצפית על בטאד מתחיל גשם (מזל שזה קורה בשלב בהליכה שבו אנחנו לא על טרסות כי זה עלול להיות מחליק, מפחיד ומסוכן). אנחנו לובשים את מעילי הגשם וממשיכים לצעוד. אנחנו מגיעים לנקודת התצפית (המדהימה!) בדיוק כשהגשם מפסיק. לאט לאט גם העננים מפנים את מקומם והנוף מדהים. פשוט וואו. אחרי לא מעט השתאות מול הנוף אנחנו ממשיכים עוד קצת על הטרסות עד שמגיעים להוסטל להיום- hillside in.
חייבת לציין שוב ולהדגיש- הדרך היום פשוט מקסימה! מהממת. מדהימה. אנחנו מצלמים ומצלמים ומצלמים וממש מתאפקים לא לצלם עוד. מרחבים ענקיים, טרסות בכל צבעיהן (צהובות, ירוקות, גזומות). ניתוק מוחלט. הרגשה מדהימה!!!
ההוסטל להלילה גם בסיסי מאוד אבל לעומת הלינה בפולה מרגיש כמו בית מלון
. יושבים לקפה\ תה וחילוץ עצמות מול הנוף המדהים והאווירה מדהימה גם היא. אח"כ עולים להתקלח כל אחד בתורו (יש מים חמים ודוש!!!) והולכים לאכול ארוחת ערב (יש אוכל!!!). משחקים קצת קלפים, מדברים ועולים לישון.היה יום באמת מדהים!
-
למחרת חלקינו (החרוצים במיוחד
) קמים לזריחה. ממש לא מאסט (אני צריכה לראות בשביל להאמין).היום אנחנו מתפצלים- חלק הולכים למפלי טאפיה (בסביבות שעה לכל כיוון), וחלק נשארים ליום רגוע בבטאד.
המסלול לטאפיה מתבצע כולו על הטרסות או בטיפוס וירידה של (הרבה) מדרגות. אנחנו נהנים מהאווירה הטובה ומהנוף שלא מפסיק להדהים אותנו. במפלים אנחנו מחליפים לבגדי ים ונכנסים למים (הקרים מאוד). אח"כ חוזרים באותה דרך להוסטל, מתחילים להרגיש את הסוף של הטרק (וזה בהחלט מבאס!).
חזרה בהוסטל אנחנו מתאחדים, אוכלים ארוחת צהריים מוקדמת כל המשפחה יחד, מי שרוצה מתקלח ואנחנו יוצאים לדרך לנקודת סיום המסלול. הדרך אורכת בסביבות חצי שעה ואנחנו מגיעים לוואן שלנו. כולנו מלאי תחושת סיפוק שסיימנו את המסע שלנו.
אסכם את הטרק ואומר (שוב
) שהיתה חוויה פשוט מדהימה מדהימה מדהימה(!!!) על כל חלק וחלק שבה. כל הסופרלטיבים שעולים לכם בראש יתאימו להנאה שלנו (למרות הקושי\ הפחד בחלק מהקטעים) ולמסע שעברנו. 
-
אנחנו עוצרים בתצפית על כפר נוסף (לא זוכרת את שמו) וממשיכים חזרה לבנאווי להוריד שם את ג'פרי, המדריך שלנו. בבנאווי אנחנו עושים סיבוב קטן לרכישת מזכרות (וגם קצת מתקשים לשחרר, רוצים להישאר עוד קצת
). בסופו של דבר אנחנו נפרדים מג'פרי שהיה באמת אלוף ויוצאים לדרך- נסיעה של כ-3 שעות לעיר ששמה סנטיאגו, וזאת ע"מ לקצר את הנסיעה מחר בבוקר לשדה התעופה. אנחנו מגיעים למלון שלנו, מתפנקים סוף סוף ממקלחת טובה באמת, ממיטות נוחות.יום 5- באוויר, בים וביבשה!
קמים, מתארגנים, ואוכלים ארוחת בוקר נחמדה בחדר האוכל של המלון.
יוצאים לדרך הארוכה שצפויה לנו להיום:
1- נוסעים (נסיעה של בערך 45 דקות) לשדה התעופה של קאוויאן. בקאוויאן השדה פצפון (בלשון המעטה), ועוברות בדיוק 10 דקות מרגע ההגעה עד שאנחנו מסיימים את כל התהליך בשדה ומחכים לטיסה שלנו. אחרי לא מעט זמן המתנה אנחנו רואים את המטוס שלנו נוחת, ואחרי עוד קצת זמן אנחנו עולים אליו.
2- טסים למנילה. בקונקשן אנחנו מספיקים לקנות בושם בזול וגלידה\ מאפה קינמון טעים- כל אחד לבחירתו. צ'יק צ'ק אנחנו הולכים לשרוול וממריאים לסבו.
3- טסים לסבו.
4- לוקחים מונית לרציף ממנו ניקח שייט לבוהול.
5- שטים לבוהול (השייט אורך כשעתיים). קישור לוז שייט.
6- מגיעים לבוהול ולוקחים מונית למלון שלנו בטגבילאראן (הנסיעה אורכת דקות ספורות).
ו... בשעה טובה מסיימים את המסע להיום, כולנו תשושים. בהחלט היה ארוך (הרבה יותר מדי).
העיר טגבילאראן לא מרגישה תיירותית יותר מדי. אנחנו יוצאים לחפש איפה לאכול ובסוף יושבים בסניף של מקדונלדס (אחרי שנים שלא אכלנו במקדונלדס). אוכלים וחוזרים למלון. במלון אנחנו סוגרים (דרך המלון) יום טיול למחר (יום עם לו"ז מובנה) וגם מבקשים שייצרו עבורנו קשר עם סוכנויות שונות ע"מ לראות אם אפשרי לשוט בדרך חזור ישירות לאוסלוב (ולא לסבו סיטי) ע"מ לחסוך את הנסיעה הארוכה.
וזהו. אנחנו הולכים לישון
.הערת המחבר-
בתכנון היינו מודעים ליום גדוש הנסיעות הזה ולא מצאנו איך להימנע ממנו. בדיעבד- יום קשה וארוך ביותר (וגם בזבוז של יום שלם...). חפשו רעיונות יצירתיים כיצד לשבור את ריבוי הנסיעות הללו ולפצל בניהן (עבורנו הצטערתי שלא חזרנו למנילה באוטובוס לילה, עשינו יום טיול באיזור מנילה והמשכנו בטיסה לסבו).
-
וואו, מדהים!!! איזה תמונות מקסימות, מהן ומהתיאורים הנהדרים שלך בהחלט נראית חוויה יוצאת דופן. איזה כיף, מתחשק לי
-
צפנת
כיף שהצטרפת וכיף לקרוא מילים טובות
.וכן, בהחלט חוויה יוצאת דופן!
מקווה להמשיך לכתוב הערב.
-
טיול מדהים. נופים מהממים ולא שגרתיים.
את מספרת מרתק.
כל ירוק שמגיעים אליו בטיסה הוא יותר ירוק.
אין בפיליפינים בעיות בטחוניות?
אלעד
-
שירה,
Wow wow wowwwww
על התמונות, על הארגון, על הכתיבה
הפיליפינים היו אצלנו עד לאחרונה גבוה במגירה, אך הבעיות הבטחוניות בשנה האחרונה גרמו לנו לדחות את העניין...
הסיפור שלך נכנס אצלי למועדפים ובתקווה שנגיע לשם בשנים הקרובות
מה ההתרשמות שלכם לגבי עלויות האטרקציות ובכלל עלות המחיה בפיליפינים?
תודה על השיתוף
רובי
-
מדהים-מדהים-מדהים ! חובה להמשיך בסיפור...
-
תודה אלעד ורובי!
איזה כיף לקבל תגובות כאלה! נעים להיות פה בפורום
לגבי בעיות בטחוניות- בפיליפינים אין בעיות בטחוניות למעט באי אחד ששמו מינדנאו (לאי הזה (ורק לו) יש אזהרת מסע). לא התקרבנו לאיזור שלו... חוץ מזה הכל שקט. הרגשנו לאורך הטיול כולו מאוד נעים מבחינת ביטחון אישי, לרגע לא הרגשנו אי נוחות או חוסר ביטחון.
רובי אם היעד במגירה לגמרי ממליצה לשלוף אותו לביצוע!
לגבי עלויות- באופן כללי העלויות יחסית זולות (על אף שציפיתי לפחות). ולמרות זאת הרגשנו שהכסף זורם וזורם (מבחינת הוצאות)...
מאוד תלוי בצורת הטיול, למשל- לקחת וואן+ נהג למפלי פגסנחאן יוצא הרבה יותר יקר מאשר להשכיר טרייסקל, להגיע למפלים ולסגור עצמאית (שזה די גרושים). לנו אישית זה לא התאים (רוצים גם להתפנק בטיול
).לנו יצא יחסית יקר- 3 שבועות בויאטנם עלו לנו בערך כמו שבועיים בפיליפינים (טיולים באותה רמה פחות או יותר...). אבל כן לנו 4 לילות בריזורט יקר באל נידו ככה שזה הקפיץ את המחיר הכללי.
אבל כמובן שגם מדובר בהשוואה למזרח ולא לאמריקה למשל… הכל תלוי בצפיות
. שלא תבינו שמאוד יקר שם, פשוט ציפיתי ליותר זול. אפרט על מחירים ועלויות בסוף הסיכום.
היום בשעה טובה אמשיך לכתוב!!
-
דניאל
תודה! כיף לשמוע שנהנים מהסיכום!
ברור שאמשיך (למרות הקצב המזדחל שלי
).
