השיבה להודו אחרי 28 שנים
-
היי יורם,
סוף, סוף!
חיכיתי וחיכיתי ולבסוף האשכול נולד

אתה הרי יודע שאעקוב אחריך בדבקות מתוך כוונה לצאת בעקבותיך ובעקבות זוגתך.
התמונות כאן, עוד יותר יפות ממה שראיתי בפורמט המוקטן. תענוג!
נילי
-
בהחלט תמונות צבעוניות.
איזה כייף של טיול. האם מספיקים עשרה ימים בכדי לטעום את הודו?
-
נראה מקסים וצבעוני, הודו נראית כמו חלום
מחכה להמשך
שרה
-
ריקי – הודו אכן צבעונית ו”ריחנית”..
יעל מס – גם אם את לא מתכננת על הודו, אני מקווה שתיהני מהתמונות.
נילי – אי אפשר היה לעמוד בשכנועים שלך! האשכול הזה נולד 90% בזכותך!
חן – הגדרת נכון. 10 ימים זה רק לטעום, ואם טעים חוזרים שוב ושוב.
שרה – שמח שגם את הצטרפת ותיכף אמשיך.
-
אודייפור (Udipur) היא אחת מהערים היפות ביותר בהודו. היא הוקמה במאה ה15 על ידי אודיי סינג (Udai Singh)השני. בגלל מראה בתיה היא מכונה “העיר הלבנה”. היא נמצאת בדרום מדינת ראג’סטאן ובתוכה שבעה אגמים , כשהמפורסם ביניהם הוא אגם פיצ'ולה ( Lake Pichola שעליו אהבנו לתצפת מהמלון בו שהינו.
אחה”צ ולאחר נסיעה לא ארוכה הגענו לארמון המונסון.
הארמון, שנבנה במאה ה-19, משקיף מאחת הגבעות לעבר העיר, האגמים והסביבה; הוא שימש את משפחת המלוכה כמקום מפלט מהמונסונים והשיטפונות, וובהזדמנו זאת גם להנות מהנופים שמסביב.
היום הארמון בבעלות ממשלת רג'סטאן ומהווה אתר ביקור פופולרי למקומיים שנוהגים להגיע אליו במיוחד בשעות אחה”צ לקראת השקיעה.
נדמה שההודים מתחרים בינהם על הצילומים הכי מקוריים ורומנטיים וזה לא משנה אם הם באים כזוגות מאוהבים או חבורות של צעירים או צעירות בנפרד.
הארמון עצמו די מוזנח, אבל התצפית ממנו נחמדה, וגם הצ’אי בבית הקפה הצמוד.
-
אכן הודו צבעונית, אי אפשר לפספס את זה.
לא רק צבעונית, גם טעמים וריחות אבל הם לא עוברים בתמונות [אחותי אכלה דאל שהכנתי ואמרה שזה מזכיר לה את הודו].
גם אני חשבתי שעשרה ימים זה מעט להודו אז מעניין לקרוא מה עשיתם. עוקבת בעניין.
-
אהבנו מאד את האוכל במלון והחלטנו שגם את ארוחת הערב נאכל במלון, החלטה שהתבררה כמוצלחת ביותר.
בחרנו לשבת בגינה ואז החלו הופעות של מוזיקה ורקדניות. במתחם אחר של הגינה זכינו לצפות גם בהופעה של תיאטרון בובות, שבלי להבין את השפה אפשר להכנס לאווירה.
האוכל – צ’יקן טיקה, צ’יקן מסאלה, קארי צ’יקן, אורז מעולה, סוגי תבשילים של תפו”א, עדשים וכו’.
היה טעים ביותר ההופעות מעניינות והאווירה מצוינת.



-
כייף שהצטרפת אוליב. באמת חבל שעדיין אין טנולוגיה שמעבירה גם ריחות. מאד אהבנו את האוכל ההודי.
חבל שאי אפשר לעלות סרטונים.
-
יום חמישי 14/11
אחרי ארוחת בוקר מעולה וגדושה באוכל מערבי וגם תבשילי קארי למינהם, פגשנו את נהגינו הנאמן והמדריך המקומי שילווה אותנו במהלך היום Ganesh.
התחלנו את המסלול בשוק המקומי ההכי צבעוני והכי אותנטי שיכול להיות. כל הנשים ללא יוצא מן הכלל לבושות בסארי צבעוני עם שילובי צבעים שבעולם המערבי לא היו נתפסים ושום אישה מודרנית לא היתה מעזה להסתובב ככה.
אבל עמדנו צפינו בהם, והן כל כך יפות עם כל הצבעוניות והססגוניות וכזו ניגודיות לעליבות הסביבה.
-
זוגתי שכחה להביא משקפי שמש והחלטנו להצטייד במשקפיים מקומיות.
החנות שהיא רכשה בהם את המשקפיים מוכרת בין היתר גם משקפי שמש..


-
הסתובבנו בין רוכלי השוק, מוכרות הפרחים, מכיני הצ’אי, מבשלי ארוחות הבוקר ובין כולם הפרות מסתובבות להם. מנסות לפלח או לנגוס מהירקות והפירות שבדוכנים, וההודים מגרשים אותם בעדינות רבה.
כל מספר מטרים, יש גומחה קטנה בקיר שבה פסל של אחד האלים ואף אחד מהם אינו מקופח וזוכה למנחה היומית שלו. אנשים עוברים לידם ועל הדרך מניחים משהו או מקבלים ממנו ברכה.



-
גם סניף דואר היה באמצע השוק
-




-



-
גם אני השנה בדצמבר ( לאחר 25 שנה) חזרתי להודו , בטיול מאורגן של 9 ימים. ממליצה על הבחירה הנל למי שלחוץ בזמן וגם מאוד זול (סביב 1500 דולר לאדם)
מאוד נהננו וממליצה בחום!
-
21 שנים מאז שאני הייתי בהודו - ונראה שהרבה לא השתנה. ברור לי שאחזור...
-
חזרתי הערב מגיחה קצרה משלי הישר אל האשכול הצבעוני והיפה הזה.
נראה מרתק במיוחד ואני נשארת לעקוב, למרות שהודו לא נמצאת בשום מגירה אצלי

תודה על השיתוף
איריס
-
נגה5 – באיזה מסלול טיילתם בדצמבר?
ציידת – הרוב נשאר אותו הדבר. הודו מנסה להתאים אצמה לתיירים ולנצל את המשאב הזה לטובת הכלכלה. זה אומר שיש יותר סדר באתרים התיירותיים, ניקיון וגם מחירי הכניסה שעלו. אבל בבסיס, כשמסתובבים במרכזי הערים, עדיין רואים את הילדים העזובים, האנשים שיושבים בחוסר מעש, וכן, עדיין מנסים לתחמן.., אבל שזה לא ירתיע, המדינה עדיין מקסימה.
איריס – משח שמצאת כמה דקות לקפוץ לביקור, ומקווה שתמשיכי לבקר.

-
בהמשך, באמצע השוק הגענו לאחד המקדשים החשובים והעתיקים שבאודייפור – Jagdish Temple, שהוקם באמצע המאה ה 16, בו מתקיימים במשך כל שעות היום טקסים, הנחת מנחות, מזמורים ואווירה מיסטית. בתוך המקדש עברנו טקס קצר של טיקה במצח וטבילת ידיים במים קדושים אבל אסור היה לצלם בתוך המקדש וכל הצילומים מבחוץ. מדובר במבנה מפוסל עם דמויות מהמיתולוגיה והכל בעבודת מחשבת עשויה ביד.





-
המקדשים בהודו משמשים כמו אבן שואבת להמון חסרי בית, שבתורם תופסים להם את המקום הכי מתאים שנכון לשכב בו ולישון.


