השיבה להודו אחרי 28 שנים
-
בכניסה לכל מקדש תמצאו תמיד את מוכרות הפרחים שזו מצווה גדולה להניח במקדש.
-
כמה עשרות מטרים מהמקדש הגענו לביקור באתר הכי חשוב בעיר – ארמון העיר – City Palace
ארמון העתיק מהמאה ה15 שהוקם ע"י המהרג'ה Udai Singh והוא בנוי ממש על גדות אגם פיצ'ולה ונשקף ממנו נוף מרהיב של האגם, ההרים שמסביב והאי באמצע האגם עליו נבנה ארמון נוסף. הארמון נחשב לארמון הגדול ביותר ברג'אסטאן ומהגדולים בהודו ובתוכו יש קומפלקס שלם של אטרקציות בפני עצמן.
גם היום, 500 שנים אחרי שהוקם, רואים את הפאר והעושר בהם חיו בני המלוכה. חדרי קיץ, חדרי חורף, שיטות חימום, עיצובים ומוזאיקות, בריכות, מרפסות וגנים.
במקום יש גם גלריית קריסטלים שמציגה אוסף נדיר של המאהרג'ה סינג, שבזמנו הזמין משלוח קריסטלים (החל ממיטה ועד כוסות) מאנגליה. משלוח כ"כ גדול ומכובד עד שהוא לא זכה לראות את כולו מגיע עד ליום מותו. לצערינו, הגלריה היתה סגורה בגלל שכל הפריטים שבה נלקחו לצורך מסיבת חתונה של אחד מבני משפחת המלוכה שעדין מתגוררת באחד מאגפי הארמון, אבל החתונה לשמחתינו התקיימה בגינת המלון בה אנו מתגוררים.
-
-
עוד מהפאר בארמון
-
-
יורם,
סיפור טיול שלך אני לא מפספסת.
הודו ! – חשבתי לעצמי זה לא מקום בשבילי. אני כנראה קצת כמו אשתך.
אבל… איזה צבעוניות מרהיבה בתמונות הנהדרות שצרפת. וואהו. פתאום עושה חשק. אני רואה שגם אפשרי בתקופה קצרה יחסית.
אז.. עוקבת בעניין רב.
אשמח לדעת איך אשתך מסכמת את הטיול.
תודה על השיתוף,
טל
-
ברוכה הבאה טל, תכננתי מסקנות לסוף, אבל בקצרה – אשתי הפתיעה גם את עצמה!
10 ימים נטו, תחשבו לרגע, זה לא קצר! הודו אמם ענקית, אבל גם ארה”ב, איטליה וגרמניה, ובכל זאת רובינו נוסעים לתקופות של 5-10 ימים עד שבועיים וחוזרים להשלמות.
-
תמונות מקסימות…
טיול מאורגן קלאסי ברג’סטאן
טיסת פנים ממומבי לדלהי- פוטיפור סיקרי- אגרה- גיפור-פושקאר
וטיסה חזרה מגיפור למומבי
בטיול הקודם הייתי האדיופור הנפלאה. במסלול של הטיול המאורגן לא נכלל וחבל...
-
לאחר הביקור בארמון, המדריך המליץ לנו על מסעדה מקומית שבה הזמנו דאל באט שמאד התגעגעתי לטעמיו המשובחים.
המדריך רצה להפרד מאתנו בפתח המסעדה, אבל לאחר שהתעקשנו הוא הצטרף אלינו לארוחה, מה שהתברר גם כמאד פרקטי, לאחר שהתברר שאף אחד במסעדה אינו מדבר באנגלית.
כמובן שהפכנו לאטרקציה, ואני חושב שכל צוות המסעדה על עשרות מלצריו נעמדו סביבינו ולהביט על כל תנועה שלנו. היה די משעשע..
למי שאינו מכיר מה זה דאל באט, מדובר על צלחת מאד גדולה (במסעדות בכפרים הצלחת מוחלפת בחצי עלה של בננה), במרכזה מונחת מנה של אורז לבן, ומסביב תוספות שונות כמו תבשילי ירקות ברטבים שונים, פיקל מקומי, סוגי לחמים, כדורים שנראים כמו כופתאות קמח עם חלב ועוד.
המראה מאד יפה והטעם נהדר. במקומות כאלה של מקומיים, המחיר כבר כולל תוספות כמה שרוצים.
והמחיר? שחטו אותנו בשלוש $ למנה..
-
סיימנו את הארוחה והסתובבנו קצת בשוק התבלינים הסמוך.
צבעוני וחריף שרק להסתובב בקרבת דוכני הצ’ילי, והעיניים והאף מתחילים לדמוע.
-
-
יורם – מתה על צבעוניות של הודו,
יעד מרתק בהחלט,
שמתי לב שהם מחייכים לך בתמונות,
זה נדיר ואומר הרבה על אופי
ממשיכה לעקוב בשמחה רבה,
ליליה
-
היי יורם,
התמונות נהדרות!
כעת זמן השאלות:
כיון שבעברך טיילת בהודו, מעניין לדעת, מדוע בחרת דווקא לטייל במדינת רג’סטאן.
שאלה נוספת היא כיצד הסתדרתם עם האוכל המקומי מבחינת ההגיינה והחריפות.
האם בקרתם במרפאת המטיילים והתחסנתם פני היציאה לטיול?
בדיוק דיברתי אתמול עם חברה, שספרה לי שהיא לא אהבה את הודו, וממש נתקפה בבכי מתוך רצון, שהטיול יסתיים, והיא תחזור הבייתה.
מעניין מדוע הודו מעוררת רגשות כול כך קיצוניים בקרב מטייליה: אהבה או סלידה.
נילי
-
ליליה – השורות מתמלאות לאט לאט ובקצב הודי.., וכייף שגם את כאן.
נילי –
מדוע ראג’סטאן?
- א. מעניינת מאד מבחינה תרבותית.
- ב. מתאימה לעונה בה טיילנו.
- ג. מרחקי נסיעה סבירים במונחי הודו
- ד. הגיוני לשלב עם הביקור בטאג’ מאהל.
- ה. סיבוב קלאסי למסלול של 10 ימים.
הגיינה וחיסונים:
ביקרנו במרפאת מטיילים להשלמת חיסונים. כבר לא זוכר מה קיבלנו, כי הרוב היה לנו עוד מהטיול לתאילנד מ 2013..
בחרנו בתי מלון טובים מאד, נקיים שברובם גם אכלנו את ארוחות הערב שהיו ממש מצוינות.
נכון שהאוכל חריף. מבקשים לא חריף, ועדיין בוער..
אבל מתרגלים כי האוכל טעים למי שאוהב אוכל עם תבלונים דומיננטים.
שותים רק מים מינרלים.
כשאוכלים במסעדות – רק במסעדות מומלצות
בדוכני דרכים, היינו לעתים עוצרים רק לצ’אי. לא הכי נקי, אבל יצאנו בריאים ושלמים ובלי שום קלקול כיבה.
-
יורם,
פשוט נהדר! כמעט אפשר להריח את הריחות מהתמונות.
אהבתי את חנות המשקפיים והשיניים... יש מבצע של 1+1?
אהבתי גם את התיאור שלך לצבעים של הסארי, שילובים שאישה מערבית לא תעלה על דעתה.
טרם הייתי בהודו אבל אני עוד אגיע!
תודה על השיתוף!
-
שרון, אני שמח שהתמונות קולעות לטעם שלך, ומקווה שבקרוב מאד תוכלי לראות, להריח ולטעום את הודו!
נילי – כתבתי לך תשובה ארוכה על השאלה השנייה, ובשלב הפרסום, הכל נבלע באיזה חור שחור ונעלם. ממש מבאס הקטע הזה, אבל אכתוב שוב.
אני יכול להעריך כי האנשים שסולדים מהודו, זה בא להם מכמה סיבות:
- שמעו סיפורים מחברים שטיילו
- קראו על הודו את הדברים הפחות מלבבים
- הזוהמה שברחובות – אבל אני חייב לציין שיש שיפור קטן. כבר שי שלטי רחוב ענקיים שקוראים לתושבים לשמור על הניקיון, לא לירוק ולא להשתין ברחובות.
- האוכל
החוצפה של ההודים – אין להם עכבות והם לא יודעים לשמור על מרחב אישי של מי שמולם.
- הומלסים בכל מקום
לעומת זאת למה יש רבים שמתאהבים בהודו?
- רובם מאד נחמדים.
-האוכל טעים
- מגוון של תרבויות
- יעד זול – מאפשר לצעירים לטייל כמה חודשים ולהתנתק
- מגוון של נופים – נופי טבע, נוף עירוני, נוף אנושי
- הגעה מהארץ בטיסה ישירה, וגם בקונקשיין, זה לא ארוך מדי כמו לדרום אמריקה למשל.
זה על קצה המזלג, אבל בטוח יש עוד המון סיבות לכאן ולכאן, ותלוי גם בגיל של המטיילים ואורך הנסיעה.
לכן אני ממליץ למי שנוסע פעם ראשונה, לתכנו מסלול לא ארוך, ואם נהנים תמיד אפשר לחזור לאזור אחר בהודו.
-
לראש ההודי יש בחיים עוד מטרות שימושיות
-
התחנה הבאה שלנו היתה חנות ענקית לטקסטיל, שבו זכינו במפות שולחן ענקיות לשולחן אוכל במחיר מופקע (יחסית להודו כמובן..), וזוגתי אפילו בחרה לעצמה סארי הולם בצבע זועק..
משם המשכנו לגנים המלכותיים – Sahelion Ki Badi .
גנים מאד יפים שהוקמו על ידי המהרג'ה ומחולקים לגנים לתקופת הקיץ ולתקופת החורף. במקום מזרקות יפות, בריכת מים גדולה, גנים, ושבילי הליכה.
גני הקיץ מלאים בצמחייה עם עלים רחבים שיצרים משבי רוח קרירים בעזרת מזרקות שמתיזות פתיתי מים וההרגשה כמו בחדר ממוזג.
גני החורף, נמצאים בצד שבו השמש הכי חזקה ויכולה לחמם את מבקרי הגן.
-
ערב טוב,
תמונות הנשים הסוחבות על ראשיהן נפלאות!
ברור לי שתת היבשת ההודית מרתקת, אך בן זוגי מאוד חושש.
לשמחתי הייתה לו חוויה טובה בויטנאם, אך בוייטנאם לא פגשנו הומלסים והתברואה לא הייתה גרועה.לשמחתי גם לא חלינו, כפי שהיה בתאיילנד לפני 11 שנה.
נכונה בעיניי עצתך לטייל בהודו בפעם הראשונה רק 10 ימים.
האם יש אזור בהודו, שנחשב לקל יותר לעיכול למי שחושש מן הזהמה, הצפיפות והעוני הרב? עד כה רג’סטאן מצטיירת מתמונותיך כהודו לייט…
נילי
-
ויתרנו על השייט שקיעה שתוכנן לנו באגם, ובמקום זה העדפנו לשבת לצ’אי של לפנות ערב באחד מבתי התה בטיילת של האגם.
בעודנו יושבים, ניגש/ה זאטוט/ה חמוד/ה עם בלונים למכירה ברופי לאחד.
ויתרנו על הבלון, אבל נתתי לו שטר של 20 רופי, ומיד רץ אתו לאביו שעבד במסעדה סמוכה.
חזרנו למלון, ולהפתעתינו פיספסנו את חגיגות החתונה שבדיוק הסתיימה. מההכנות בבוקר ומה שנשאר עכשיו אפשר היה לדמיין את העושר של המשפחה וכמה כסף נשפך שם.
טונות של פרחים שכיסו את כל האיזור בעיצובים וקישוטים, כלים דקורטיביים, אוהלים, פינות ישיבה, בימת הופעות, פינות ישיבה מסוגננות וכמויות של אוכל שהריח שלו עדיין היה באוויר.
התיאבון שלנו גבר, והמשכנו ישר למסעדת המלון. ישבנו שוב בגינה ונתנו למוזיקה של המנגנים הקבועים להנעים את זמנינו כשאנחנו אוכלים. הפעם בנוסף לרקדניות, זכינו גם לשלישיית זמרים, ובדרכינו לחדר, בגינה אחרת במלון אף זכינו בהופעה של תיאטרון בובות, מה שהתגלה לנו מאוחר יותר כמאד פופולרי ובכל מלון אליו הגענו היה צוות של תאטרון בובות.
