טיול אוטובוסים בקולומביה,אקוודור,פרו וצ'ילה:המלצות
-
אני מתכנן לטייל של כשבועיים ולהתבסס על נסיעות באוטובוסים,
כשהנסיעות הן לא רק אמצעי (להגיע ממקום למקום) אלא גם המטרה (לראות ולפגוש).
כרגע אני יודע היכן אני נוחת (קולומביה) ולהיכן עלי להגיע (סנטיאגו דה צ’ילה).התוכנית גמישה, אם כי הכיוון הוא לנסוע לגואייקיל ומשם להמשיך לאורך החוף עד סנטיאגו עם גיחות פנימה בפרו, למשל:
בצפון ל-Huaraz (באוטובוס מ-Trujillo)
בדרום לימה-קוסקו-פונו-ארקיפה-צ’ילה.בכל מקרה השיטה היא “נגעת נסעת”: עוצרים בכל יעד לחצי יום או ליום, מסתובבים, אולי טיול של כמה שעות בסביבה, וממשיכים.
מה אני צריך: המלצות מה כדאי ומה לא כדאי. למשל:
- הדרך מ-A ל-B יפהפיה, עדיף לעשות אותה באור יום.
- הדרך מ-B ל-C ארוכה ומשעממת. עדיף לטוס או לנסוע בלילה ולישון.
- הייתי מוותר על W ונוסע מ-X ל-Y ועוצר בדרך ב-Z..
מה אינני צריך: המלצות היכן להיות.. למשל:
כדאי לך להגיע ל-D יש שם טרקים שווים (אין לי זמן לטרקים ואני שואל על הנסיעות ולא על היעדים).
תודה מראש!
-
היות והנסיעות הן מאוד ארוכות רצוי לקחת חברת אוטובוסים טובה היינו המושבים בה נוחים והמחיר מעט גבוה יותר מה שאומר שיסעו בה לרוב תיירים.
מצד שני כדי לחוות בנסיעות את המקומיים עליך לקחת אוטובוסים הרבה פחות נוחים.
-
תודה לצביה מטיילת.
אסכם כך- נסיעות של 24 שעות ומעלה – נתפנק באוטובוס מפונפן;
נסיעות של חצי יום ומטה נתכלב..
-
אין מה להשוות – בצ’יקן באס מתנהלים החיים האמיתיים של המקומיים .
קח איתך בלונים לחלק לילדים בנסיעה ויהיה גם שמייח.
-
מה - גם המקומיים נוסעים לקוסקו לעשות טרקים??.. -
המרחק בין בוגוטה לסנטיאגו הוא 6,220 ק”מ !!!!
לעבור מרחק כזה בשבועיים זה לא פשוט אם אתה מעוניין לעבור דרך מקומות כמו
Huaraz ו- Trujillo לדוגמה . מקומות יפים מאוד בפני עצמם , אבל לא נראה הגיוני לעצור בהם בטיול גדול ובעיקר קצר כזה .
אתה לא רוצה המלצות היכן לבקר . מכאן נובע שיש לך תוכנית כלשהי .
הכי טוב שתכתוב את תוכנית הטיול שלך , ואנשים יעירו הערות בונות .
-
זה פחות ממה שזה נראה..נתחיל בכך שכמה זמן שלא נקדיש – תמיד לא נספיק הכל.
יש שבועיים, העולם גדול, ננסה להספיק כמה שיותר, ומה שלא – לא..
לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה..
במהירות 80 קמ”ש ניתן לעבור את המרחק שציינת בשלושה ימים,
וזה משאיר מספיק זמן לטייל (בנוסף לנסיעות עצמן שגם הן חלק מהטיול..).
לשאלתך, נתבונן על המסלול הבא (שעות הנסיעה לפי אתר Rome2Rio):
לימה – קוסקו 22 שעותקוסקו – פונו 7 שעות
פונו – ארקיפה 5 שעותארקיפה – טקנה (הגבול עם צ’ילה) 6 שעות.
כדאי לעשות את הקטעים הקצרים ביום כדי להינות מהנוף, או שלא רואים כלום ועדיף לנסוע בלילה ולישון? (אני מניח באופטימיות שיש מה לראות)
הנסיעה מלימה לקוסקו נמשכת כמעט יממה. אפשר להמיר אותה בטיסה. מה דעתך? אם אני נוסע – כדאי לצאת לדרך בבוקר או בלילה?
אולי יש מקומות שכדאי להגיע אליהם בערב, ולמחרת לצאת לטיול של כמה שעות (במקום להגיע בבוקר או בצהריים)?
תודה!
-
האם אתה מתכוון לקנות כרטיסים לאוטובוסים מראש? חשוב שתתאם את זמני היציאה וההגעה שלהם .
באוטובוס מפואר יהיו חלונות נקיים אולם בציקן באס יש מצב לשבת ליד חלון שלא ניתן לראות דרכו מרוב לכלוך.
והטיפ הכי חשוב אל תעבור את הגבול לצ'ילה עם מזון (פירות ירקות לחם בשר ועוד) חבל על הקנס שתאלץ לשלם להם.
-
קח בחשבון ענייני התאקלמות בגבהים – רלוונטי בעיקר לגיחה שתעשה מטרוחיו להוארז, ולנסיעה/טיסה מלימה לקוסקו.
אגב כמה זמן אתה מתכנן להקדיש לשני יעדים אלו? -
עד 24 שעות: נגעת נסעת..אני יודע – זה לא מספיק, לפחות שבוע..
האלטרנטיבה היא לוותר לגמרי.תודה על ההערה!
-
אם אתה נוחת בבוגוטה , יש לך לעבור בקולומביה ואקוודור עד שתגיע לפרו , ועוד “לטייל” בצ’ילה . לא מובן איך אתה עושה 4 מדינות בשבועיים .
כשכתבתי 6,220 ק”מ , זו הייתה הדרך הקצרה ביותר בין בוגוטה לסנטיאגו . אתה נוסע בזיגזים , מטבע הדברים , וזה הרבה יותר קילומטרים .
כתבת כמה פתגמים . יש עוד פתגם רלוונטי מאוד : תפסת מרובה , לא תפסת .
אתה נותן תוכנית רק של פרו . בקשר לפרו , לקוסקו כדאי לך לטוס .
מקוסקו קח אוטובוס לילה לפונו . מגיעים בערך ב- 6 בבוקר . אתה יכול ישר לצאת לשייט של יום אחד על נהר הטיטיקאקה . למחרת בבוקר לקחת אוטובוס לארקיפה .
הדרך די מעניינת . מגיעים בערך ב- 4 אחה”צ . תטייל בארקיפה את מה שנשאר מהיום . למחרת צא לקניון קולקה לטיול של יום . ואז תמשיך לכוון צ’ילה .
-
אני באמת מתלבט בין קצת מכל דבר, או יותר מקצת..אפשר להיות בפחות מקומות ולהספיק בכל אחד יותר;
ואפשר להיות קצת בכל מקום..אני משתדל להתייחס לנסיעות כחלק מהטיול ולא כבזבוז זמן,
אבל אני באמת מתלבט בקשר לקטע בין לימה לקוסקו שהוא ארוך.
תודה רבה על ההערות וההצעות: זה בדיוק מה שחיפשתי כשפתחתי את השירשור.
-
הנסיעות הן אכן חלק מהטיול , אבל חלק שולי . בשום פנים ואופן לא העיקר .
אתה הופך את הנסיעות לחלק העיקרי בטיול . בדרום אמריקה הרבה מהנסיעות הן נסיעות לילה , דבר שפועל לטובתך בתוכנית שלך .
אם תעשה חשבון , אז רק בפרו , תהיה שבוע לפי התוכנית שלך .
בקוסקו זה מינימום 3 ימים : יום הטיסה + יומיים למאצ’ו-פיצ'ו (זה המינימום)
יום פונו (אגם טיטיקאקה) ויומיים ארקיפה (יום נסיעה ויום קולקה קניון) .
ועוד יום בלימה . אם אתה מגיע באוטובוס מבוגוטה , לא סביר לרכוש את כרטיס הטיסה בין לימה לקוסקו מראש , מפני שיכולות להיות תקלות שונות ומשונות ולא תגיע ביום והשעה המדויקת לנמל התעופה . אפשר לרכוש כרטיס טיסה באותו יום, אבל לא בטוח שתספיק להגיע בזמן , ולא בטוח שיהיה מקום על הטיסה .
אני לא רואה איך אתה "מטייל" ב- 3 מדיניות נוספות , שגם הן גדולות מאוד .
לדעתי האישית , צמצם את הטיול ל- 2 מדינות בלבד . גם זה יותר מידי בשבועיים .
-
כפי שאתה רואה - אני מתמקד בפרו.. כבר התקדמנו!תודה!
-
בנוסף לא נגענו בכלל בנקודה שלישון באוטובוס לילה אחד , זה סביר . כמה ימים ברצף זה לא מומלץ . השינה לא טובה באוטובוס (למרות שהאוטובוסים בפרו הרבה יותר טובים מהאוטובוסים בישראל) .
הטיול לקולקה קניון (בארקיפה) יוצא בשלוש לפנות בוקר . כדי להספיק לראות את הקונדורים . אתה תעשה את זה אחרי יום של כ- 8 שעות נסיעה באוטובוס .
אם תיסע באוטובוס לקוסקו , אז אם האוטובוס מגיע בערב או בבוקר , אתה “תבזבז” יום בקוסקו . לא תספיק להתארגן על נסיעה למאצ’ו-פיצ'ו באותו יום .
-
תודה -
גם לי תוכנית כזאת נראית לא הגיונית בכלל,
כמה נקודות – לא משנה מה המרחק האווירי – בפועל זמן הנסיעה ארוך יותר, תתפלא לראות איך אוטובוס נוסע 100 ק”מ בחמש שעות לפעמים… וזה בלי הגעה לטרמינל, עיכובים, עצירות למוכרי ממתקים בדרך, מעברי גבול ועוד
סתם ככה בראש אני כבר סופר 10 ימי נסיעה ארוכים באוטובוסים,
ולא עוזר לך לספור שעות בלבד כי יש קווים שפעילים רק בשעות הבוקר או רק לילה
או ההגעה שלך בשעות מסוימות לא תתחבר עם קו אחר…
לדוגמה, נסיעה מבוגוטה לקאלי, מקאלי לאיפיאלס, מגבול אקוודור לקיטו, מקיטו לגוויאקיל, מגוויאקיל למנקורה, ממנקורה לטרוחיו, מטורחיו ללימה, לימה לקוסקו, קוסקו לאריקפה, אריקפה לאריקה –
אלה 10 נסיעות ששוות לפחות 10 ימים – כלומר מקסימום אתה עוצר לישון לילה וחוזר לאוטובוס תוסיף עוד אוטובוס לילה לסנטיאגו ואין טיול בכלל.
ובנוגע להכרה של התרבות המקומית בדרך זו – באופן טבעי מדובר בנסיעות ארוכות יותר במדינה, ואם אתה חושב שמישהו מתכונן לפתח שיחה במהלך כל הנסיעה הזו במקום לנסות להירדם או שתפתחו צחוקיאדה בחלק האחורי של האוטובוס, אתה קצת טועה. (ספרדית דובר? כי אחרת בכלל אין על מה לדבר)
מציע לך לצמצם לשתי מדינות, להשכיר חדר באיירביאנדבי בבית מקומי ולחשב הכול מחדש
-
למרבה המזל אני יכול לשנות את התוכנית בכל רגע....אני בהחלט ער לכך שלאחר קטע הנסיעה הראשון אני אתפכח מהפנטזיות שלי, ולא ארצה לראות יותר אוטובוס מבפנים. אין בעייה – אחשב מסלול מחדש ואשנה את התוכניות.
החלק השני של לפגוש את המקומיים – הוא קצת בעייתי: אני דובר ספרדית, כך שזו לא בעייה; אלא שבאוטובוס ובמלון ובאתרי התיירות אני אפגוש בעיקר תיירים כמונים מכל העולם; וקצת נותני שירות מקומיים שעושים לא פעם “הצגה אותנטית” למען הלקוחות. -
רוב האוכלוסיה המקומית שמשתפשת עם תיירים הם באזורי נותני השירות,
אתה יכול לשוחח עם המנקה של המלון, נהג האוטובוס, מוכר הארפה -אם זו תהיה הצגה או שיחה אמיתית תלוי בהם.
פרט לבתי קפה, מסיבות, טיולים משותפים (ואז תכיר מקומיים מאזור אחר במדינה, לדוגמה אנשים מבוגוטה שמטיילים בסלנטו או סן אנדרס), לא עולה בראשי איך להכיר אוכלוסיה מקומית שאינה מגורים.
סתם תחשוב על תייר אמריקאי שמגיע לישראל – איך יכיר אנשים ישראלים? אותה תשובה בקולומביה, פרו והודו -
את סוגיית המפגש עם המקומיים אני פותרת באופן חלקי על ידי ההחלטה להשאר במקום אחד יותר זמן.
לדוגמא בעיירה בפרו בעמק הקדוש ישבתי עם בעל הגסטהאוס וקיבלתי הסבר על גידולי הקויה , יבוש התירס, בעיות הפרנסה ועוד וכן השתתפתי בחגיגות שנערכו שם . השוק למרות היותו מתוייר הוא חלק בלתי נפרד מאורחות החיים בכל מקום.
הנגזרת של הנ"ל: אם מישהו יספר לי שהוא מכיר את שכניו באופן מוחלט - אני לא אאמין לו.