יפן. WOW
-
וידוי – יפן אף פעם לא היתה בראש מעייני. ידעתי שהיא מעניינת אבל ההבנה שהארץ הזו היא אחת מהיקרות בעולם גרמה לי להתעלם ממנה.
לפני שנה הציעו לי לבוא להרצאה של "יפן – לא מה שחשבתם,יפן לכל כיס" וראיתי את האור. תוסיפו לכך שרעייתי שתחיה חוגגת מספר עגול ומשם הכל הסטוריה.
ספוילר – כל מה שעירית דבי, אתר "יפנית", טענה התברר כנכון. בשורה התחתונה טיול ביפן עולה פחות מאירופה והתמורה גדולה הרבה יותר , עשרות מונים. כבר חושב על הפעם הבאה...
טעות של מתחילים. הקציתי רק 11 ימים . מצד אחד אפשר לראות המון, אם מתכננים ויודעים מה רוצים לראות. מצד שני עוד יומיים, שבוע, חודש יכול היה להתאים.
התנצלות. לא יהיו כאן הסברים מלומדים על התרבות וההיסטוריה היפנית. גם באתרי התיירות העיקריים אקמץ במלים. יש כל כך הרבה חומר, אפילו כאן. אתן בהמשך את המקורות מהם דולים מידע ולמי שרוצה סיפור יפן מעמיק אמליץ על הבלוג של רחל לבון(לפוסט קראו "אגדה יפנית")
כן אתן את הזויות שלנו במיוחד דרך מה שראתה המצלמה ואוסיף הערות על מקומות שפחות פופולריים, למרות שלדעתי הם מאסט (ג'ני ונמרוד, חשבתי עליכם וכבר מקנא בכם..)
-
יום מינוס 2 – טיסה לורשה עם "לוט" הפולנית. הליכה לכיוון העיר העתיקה, אוכלים פירוגי טוב וזול ובערב, משיאי הטיול, פאב ספורט עם בערך 30 מסכים. ליברפול מנצחים את הסיטי(ג'ני ונמרוד חשבתי עליכם...) ורומא מפתיעה את הסיטי. ערב נפלא.
יום מינוס 1 – טיול עצמאי וסיור ברובע פראגה, מעבר לנהר. המון ציורי קיר כמו שאני אוהב. מומלץ בחום. מונית לשדה וטיסת 10 שעות לארץ המובטחת. לוט חברה מעולה ובמחיר מנצח(700 דולר)
-
12.4 8:30 נוחתים בנאריטה, שעה ומשהו מטוקיו. אוטובוס 1000ין לתחנת טוקיו. שמים את המזוודות בלוקר כדי לא לבזבז זמן, מקבלים את כרטיס ה-JR (יוסבר בהמשך), עדיין בתחנה,מחפשים איזה ראמן ומוצאים משהו סביר במחיר מופרז(נבין אחר כך). יוצאים לאור...
מתחילים להתנהל לכיוון רובע גינזה, השדרה החמישית של טוקיו. מתחילים לקבל את הבום של הבניינים הגבוהים ואלפי היפנים, אבל יחסית ברגוע.
מספר בניינים מעניינים
-
ומגיעים לבית המקדש – בניין יוניקלו ,8 קומות. אנחנו די על האדים האחרונים. לא קל לתפקד אחרי טיסה מייגעת וחוסר שינה. אותי מניחים על ספסל, והצד הפעיל הולך לקניות. הצד הפעיל בוחר כל מיני דברים , אבל העייפות והעומס מכריע גם אותו. אנחנו זורקים הכל ויוצאים מהיכל הצרכנות המעיק. כוס קפה. אשתי פוגשת עמית למקצוע שגר קילומטר מאיתנו. לא התראו 15 שנים. נפגשו בטוקיו..
-
עכשיו אנחנו בעקבות מקדש שהדליק אותי בבלוג של רחל. אנחנו בכיוון של ZOJOJI NISHIMUKIKANNON או בקיצור זוג'ו ג'י. המקדש עצמו, למרגלות מגדל טוקיו לא מרשים במיוחד.
בחצרו שוכנים להם עשרות אם לא מאות פסלים של ילדים עם כובע אדום. מסתבר שאלו מצבות לילדים שעוד לא נולדו(הפלות וכד'). המראה מרשים ומצמרר…
-
העייפות עושה בנו שפטים. אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון תחנת טוקיו כדי לקחת את החפצים. בדרך כמובן מתנסים בכל מיני מאכלים בקונביני(חנויות נוחות שיש כמוהן כל 50 מ'). טעים. זול.
מגיעים למלון עם מונית. קילומטר ומשהו, 1800 ין.(כ-60 שח,גבוה, בהתחשב בכך שבחזור זה יעלה 800 בלבד). מוניות הם עסק מ-או-ד יקר בטוקיו - אל תחשבו אפילו, אלא אם מדובר במרחק קצר של מאות מטר. תקנה שיצאה לאחרונה גורמת לכך שיש מחיר התחלתי, כ-400 ין, ואז במשך כמה מאות מטרים(לא זוכר כמה) המונה לא זז. כשהוא יתחיל לזוז הוא לא יירגע. שימו לב..
המלון מתגלה כמצויין, למרות החדרים הקטנים(זוהי ,ילדה,זוהי טוקיו), נמצא בשכונת ניהונבאשי, כ-15 דקות ברגל מתחנת טוקיו, ולא רחוק ממנו מספר תחנות מטרו שזה הדבר החשוב.
בערב אנחנו יוצאים לפסטיבל ניהונבאשי שחוגג את הסאקורה, פריחת הדובדבן. הפריחה, לצערי, מאחורינו אבל הפסטיבל מתקיים, לכאורה. מגיעים לאזור יחסית שומם – כבר אין להמונים מה לחגוג..עוד ארוחת ערב, עוד מנה טעימה אבל שלא גוררת קריאות התפעלות ובמחיר קצת גבוה... לא לרחם עלינו – זה רק יום ראשון, והאוכל רק ישתפר בענק, ובמחירים שפויים. שנינו ידענו שיום ראשון "לא נחשב" והטיול מתחיל מחר. או , כמה שצדקנו..
-
13.4
ארוחת בוקר במלון. מבחר יפה, אך לא המבחר שאנחנו רגילים במערב. המון מאכלים שמתאימים לארוחת צהריים(טוב, גם האנגלים אוכלים נקניקיה בבוקר). עבדכם לוקח מרק קארי...מנטלית לא קל לעשות זאת אבל התגמול, או התגמול. יאמי..
אנחנו בכיוון תחנת אומוטסנדו, משם נתגלגל לשכונת הרג'וקו
-
והנה באה ההמלצה הראשונה –
במרחק כמה מאות מטרים מהתחנה, שוכן מוזיאון קטן ולא ידוע. שמו מוזיאון הזכרון של טארו אוקמוטו, אמן יפני מדהים. תנו לתמונות לדבר
-
המוצג הזה הוא דגם מוקטן של tower of the sun ששוכן לא רחוק מאוסקה ונפתח לאחרונה. הידיעה העצובה – המקום הוא סולדאאוט היסטרי והסיכוי לזכות בהם קטן. אולי זה ישתנה בהמשך..
-
חוזרים לכיוון התחנה ומבינים למה קוראים לאזור "יוקרתי". אשתי רואה יותר מידי מחירים עם הרבה אפסים בסוף. אנחנו הולכים עכשיו לשבת בקונדיטוריה של פייר הרמה.(Pierre Hermé Paris Aoyama) עוגת שקדים גורמת לאישה לקולות שביעות רצון. אחלה מקום. תמחור שפוי.
-
התחלה מבטיחה.
מחכה להמשך…
-
עוברים ליד חנות עם כלבים וחתולים, נראה כמוה עוד מספר פעמים. מחליטים לא לקנות חתול – אחת הסיבות שנצטרך להיפרד מ-6000שח וזה לא המחיר הכי גבוה כאן...
שמים את גוגל'ה על cat street. עוברים בתוך שכונת מגורים חמודה ומעניינת. Cat street לא קשורה לחתולים אך יש בה כל מיני בתי עסק היפסטרים וכיפים.
כאן המליצו לי על luke's lobster, לובסטר בלחמניה ויסלחו לי שומרי הכשרות..תור לא קטן, אבל טעייים. לא רחוק משם מסעדה תאילנדית מוצלחת ומקום שמתמחה בגיוזה. כמובן שמגייזים, אלא מה..
-
משם מתחברים לרחוב טקשיטה, הרחוב הידוע של שכונת הארג'וקו. ב-ZAKUZAKU ,חנות של מוצר אחד,מוכרים מאפה נפלא ומומלץ
-
לאחר שראיתי תערוכה על תלבושות הרחוב הססגוניות של היפנים מהזן הפחות קונפורמיסטי, אחת הסיבות המוצהרות שלי היתה "לדוג" תלבושות. למרות התמונות שלהלן, הרגשתי שנחלתי כשלון צורב, אף שידוע מראש. פעם המוזרים הסתובבו כאן ואז הגיעו התיירים והבריחו אותם. נרמז לי לא לצפות ליותר מידי אבל ציפיתי ליותר מידי. בפעם הבאה אברר מהן השכונות המגניבות הנוכחיות – וברור לכל שתהיה פעם הבאה..
-
ברחוב אנחנו נחשפים לקפה חתולים אחד מיני רבים בטוקיו. אמנם תכננו מקום אחר, אבל מה שקסם לנו שכאן אין צורך להיות שעה שלמה ואפשר להיות בסלייסים של 10 דקות. נכנסנו. אחרי מפח נפש בלונדון עם חתולים מכוערים, כאן החתולים הם פאר היצירה, עיניכם הרואות
*
( בהמשך אנחנו כמעט נכנסים לקפה קיפודים אבל מקבלים רגליים קרות. הדיסוננס הקוגניטיבי שלנו אומר שקפה חתולים הוא לגיטימי כי חתול היא חיה ביתית ונראה שהחתולים במצב הלוואי עלינו. לעומת זאת קפה ינשופים בו האוביקטים קשורים בחוט, או קיפודים שלא נמצאים בסביבתם הטבעית..אפעס, נשמע לא נכון. )
-
רוצים להגיע לשיבויה. מטרו? רכבת? מה פתאום, נעים לנו ללכת ברגל.
בשיבויה, רגע לפני מעבר החציה הידוע, אנחנו עושים שופינג הזוי. אנחנו הולכים לקנות לבת שלנו מתנת יומולדת 20 שהיא ביקשה. ניחוש? ידעתי שלא תנחשו. אנחנו הולכים לקנות לילדה טושים..כן כן, לורדים. הילדה מציירת. כל טוש של חברת טופיק עולה בארץ 35שח, כאן 13 ויש מאות גוונים שונים. אנחנו מסתפקים ב-75 גוונים והילדה מאושרת
-
האציקו שנמצא לא רחוק מה-מעבר החצייה הוא פסל של כלב שלפי האגדה היה מחכה לבעליו , גם אחרי שזה הלך לעולמו.
-
מעבר החציה של שיבויה הוא אולי המפורסם ביותר ביפן ובעולם. כמו תיירים טובים אנחנו עולים לקומה השניה של סטארבקס מצלמים ומסריטים. תיירותי. מרשים מאוד..
-
מגיעים למלון , שמים את הדברים ויורדים למסעדה סינית מקומית , קטנה ונפלאה. נראה שהאזור שלנו אינו אזור מגורים, אבל יש לאורכו כ-8 מסעדות. לא צריך לישון בשינג'וקו כדי לבלות ערב שקט במסעדה (למרות ששקט , במקרה הנ"ל, זו לא ההגדרה. לידנו יושבים חבורת סינים קולניים ומעשנים. 2 מתוכם גם עוזר לנו מה להזמין והשמחה רבה..)
-
14.4
אתמול שלחנו את הטרולי למלון שלנו בקיוטו, בעוד 3 ימים. שירות מדהים. במלון עוזרים לנו למלא טופס. הטרולי יחכה לנו כשנגיע, ובינתיים אנחנו מסתובבים עם תיק גב שלא מכביד עלינו.
אתמול גם הסדרנו את כל הנסיעות ב-JR . ה- japan rail pass הוא החופשי שבועי שלנו בכל הרכבות הארציות של יפן, כולל כמובן השינקנסן(רובן) וחלק מהקוים המקומיים של JR
מחיר פס כזה הוא כ-260דולר לשבוע, לא זול, אבל אם תחשבו שרק נסיעה טוקיו –קיוטו עולה בין 400-500שח, תבינו שהפס הזה הכרחי ברוב המקרים( אני מעריך שעשינו נסיעות במעל ל2000שח לאחד)
