יפן. WOW
-
עוד המלצה-
המקדש שאנחנו הולכים אליו ממש לא מופיע בהמלצות הטיילים. המאפיין שלו הם 1000 דמויות של לוחמים שעברו שיפוץ לאחרונה. המקום מרשים מבפנים. אסור לצלם, אבל אנחנו מוכרחים וכל אחד מאיתנו מגניב תמונה אחת. שם המקדש, 15-20 דקות מהתחנה
RENGEOIN SANJUSANGENDO
-
ישיבה חשובה בעיניני רגולציה תחכה קצת
יש סיפור יפן של דני וזאת אחלה פתיחת שבוע.
נכנס לטייל איתך
תודה
-
משם אוטובוס לרובע גיון כדי להספיק להגיע עד 1400, מועד בו יתחיל סיור החינם שלנו. ממליץ בחום כדי לפתוח את קיוטו.
מגיעים ואני נשלח להביא לנו סודה. אשתי כמובן מנצלת להתרועע עם זוג ישראלים. כשאני חוזר היא מודיעה לנו שזאתי למדה איתי בבית הספר היסודי. אז זאתי,ע', מתגלה כבת כיתה שלי מכיתה ג' (שברור לכם שמאז נעלמו עיקבותיה). אני מונה לה את רוב תלמידי הכיתה ואשתי בהלם.
הסיור עצמו אחלה. משוטטים ברובע גיון, מקבלים הסבר מאלף על הגיישות(מייקו(מתלמדת) וגייקו(מקצועית) – מרתק. עוברים ליד מספר מקדשים
-
-
-
גשם כבד מתחיל לרדת, וגשם זה לא דבר טוב לטיילים ובמיוחד למצב הרוח של הטיילים. מחפשים איזה ראמן טוב לאכול. כשאתה לא מחפש, תראה אלף. כשתחפש לא תמצא אף אחד. בצר לנו נכנסו למקום שנקרא food hall באחד ממרכזי הקניות. סתם מקום. סתם ראמן. סתם סתם. מנסים עוד להגיע למוזיאון של יאיוי קוסמה, אמנית יפנית ידועה. מתברברים בגשם ולא מוצאים טעם להיכנס רבע שעה לפני הסגירה. מגרדים את עצמנו למלון. רטובים ומעוצבנים..
-
18.4
ישנו הרבה בלילה ואין לנו בעיה לקום מוקדם וזה דווקא טוב. כבר לפני 7 יוצאים לדרך. ארוחת בוקר מיישרת לפני שעולים לרכבת הקצרה לפושימי אינארי, המקום עם מליוני הטורילים.
השעה המוקדמת לטובתנו. לא צפוף ואפשר להתחיל לעלות ולעלות בתוך מאות השערים הכתומים.
הולכים והולכים,מטפסים ומטפסים. מגיעים לפסגה. כלום לכתוב הביתה. נוף נחמד לא יותר. יורדים ויורדים. כשמגיעים למטה רואים נחילי תיירים בלתי נגמרים. באסה למי שהגיע עכשיו. כיף למי שידע להגיע מוקדם.
פושימי אינארי נחשב אטרקציה מספר אחת בקיוטו. לדעתי הוא אובררייטד.
2 המלצות לי אליכם –
מוקדם, רבותי, מוקדם. לפני הנחיל..
ובנוסף – לעניות דעתי הצנועה והאישית לגמרי, אסתכן בסקילה של חברי בקבוצת הפייסבוק "יפן למטיילים", התנך שלי לפני הנסיעה, ואומר שכל העליה מיותרת, אפשר לדגום עליה הרבה יותר קטנה וליהנות לא פחות.
-
-
שתי רכבות בכיוון נישיקי מרקט, שוק המזון המקורה והגענו. סיגלית מייחלת לפן מקומי ואני הולך להסתובב בגפי וחוזר עם קצת תובנות-
די בתחילת השוק דוכן של המותג baked cheese cake. בגודל פאי קטן, טעים מאוד. מופיע בגרסת הגבינה והתות-גבינה(יאמי). ראיתי ואכלתי בהמשך גם בשינג'וקו סטישן.
הלכתי את השוק עד סופו. קצת אנמי. פניתי ימינה וימינה לרחוב מקביל – פי עשר יותר טוב. דוכני אוכל רחוב ועסקים יותר מעניינים עם גוון יותר "שוקי". תצוין העוגה בצורת דג(TAYAKI) ממולאת בשני טעמים מתוקים – שימו לב טוב – 1. שעועית אדומה 2. בטטה מתוקה. אלו הממתיקים של היפנים גם במתוקים אחרים. טעים, מומלץ!
-
עד שאשתי תסיים את עניניה מצאתי גן קטן עם בוק קטן
-
אחרי הראוניון המרגש עם אשתי המפוננת, חוצים את הנהר וצועדים לנו למוזיאון פוראבר, אותו פספסנו אתמול.
-
במוזיאון יש עכשיו קומבינציה – ב2000 ין(או אולי 1500) אתה זוכה בתצוגה של תמונותיה של יאיוי קוסאמה, מופע גיישות אמיתיות וגן יפני מרהיב ביופיו.
תצוגת התמונות מאוד מצומצמת, אפשריויות הצילום מאוד מוגבלות וחבל
-
מופע הגיישות מעניין כי הוא אחר, אבל למי שלא ספון ברזי התרבות היפנית - פחות נוגע (דרך אגב גם המוזיקה היפנית שלא מוכרת לאוזן מערבית)
-
הגן ממש יפה!
-
משם אנחנו משרכים את דרכנו למתחם קיומיזודרה.
אז ככה – אסור בשום אופן לפספס את מתחם המקדשים המרהיב הזה.
אזהרה – אם תבואו כמונו לא בשעות קצה, אתם צפויים לשרך את דרככם בינות אלפי תיירים שגם הם קראו בלונלי פלאנט או טריפאדוייזור ובואו נגיד שזה לא משפר את החוויה.
כבר אומר שקיוטו לא היתה שיא הטיול שלנו במיוחד מהסיבה הזו...יותר מידי תיירים, פחות מדי הצע של מלונות במחיר סביר ולפי הדיווח גם מקומות הבילוי לא מי יודע מאירים פנים. ולחשוב שעוד הגענו אחרי פריחת הדובדבן ולפני הגולדן וויק, החופשה של היפנים…
-
מנסים לשחזר את ההצלחה ומחפשים את BEL AMER, כדי לשתות קפה בקונדיטוריה הצרפתית.
מגיעים לבית מרקחת עם תצוגה מרהיבה. המחירים – בית מרקחת(אבל של צפונים..) – מוותרים.
-
מנסים לשחזר את ההצלחה ומחפשים את BEL AMER, כדי לשתות קפה בקונדיטוריה הצרפתית.
מגיעים לבית מרקחת עם תצוגה מרהיבה. המחירים – בית מרקחת(אבל של צפונים..) – מוותרים.
-
אחרי הנחיתה במלון ומסירת הטרולי שבינתיים תפח מסיבות מובנות וטובות, מקבלים המלצה על מסעדה ממש סמוכה. מזדרזים אבל מוסבר לנו במסעדה שהזמנה אחרונה ב20:00. כל התחנונים שלנו לא עוזרים. תקנות יפניות זה תקנות יפניות. לא סרים ימינה ושמאלה. הכל לפי הספר – אין מקום לאלתור, מה שנראה בעוד מספר לא קטן של מקרים.
מקבלים את דין התנועה ומוצאים מסעדה נפאלית-הודית בהמשך הרחוב. שאני חגגתי שם! מומו , פאקורה וסמוזה- איך אני אוהב אפילו רק להגיד את השמות האלו, מנת צ'יקן-קארי הגונה ולסיום מנגו לאסי לוקחות אותי באחת ל1989 –יא וורדי איזה כיף..
-
19.4
יום אחרון בקיוטו אבל איזה יום – היכונו לקצב דני הידוע..
מוקדם יחסית והכיוון אראשימה במערב קיוטו. היעד הראשון שלנו הוא יער הבמבוקים. הוא לא מאכזב בכלל
-
הולכים לכיוון הנהר ובדרך פוגשים גם בעל כנף מצודד וגם יפנים בגיל הזהב ואני מצלם כמו מהופנט. הלואי עלינו כאלו זקנים פעילים
