מוסקבה במונדיאל – איזו הצגה. כותרת בנאלית??
-
שוב חזרנו. הברזילאים דומיננטים בקהל. אני רואה זוג בוליביאנים ושואל אותם לגבי הדגל. מתפתחת שיחה מתי יש סמל בדגל ומתי לא ומצטלמים למזכרת. במשחק עצמו ברזיל מנצחת 2:0 ומצטערים שלא היינו (מסיבות מובנות – זה היה המשחק המבוקש ביותר בשלב הבתים. כרטיסים לא היו ובשוק המשני המחירים האמירו ליותר מ2000 שח לכרטיס, לכרטיסים ה"זולים". אני אוהב כדורגל, אבל לא אוהב ולא מוכן לשלם כאלו סכומים לא הגיוניים – כולה משחק כדורגל…
-
תמונה למזכרת מככר קייבסקאיה ומזרקותיו וחוזרים לחדר. מחר חוזרים הביתה!
-
רגע לפני שחוזרים אני חייב עוד הסבר על הכותרת הלכאורה בנאלית.
הסברתי על ההצגה של האוהדים. בואו נדבר קצת על ההצגה של הרוסים. זה נושא חשוב מאוד לדעתי.
לא היה רחוק שהטיול לא היה יוצא לפועל.
מהיכרות עם האוהדים הרוסים, לא זכרתי אותם לטובה. קשוחים, גסים ואנטיפטים. גם לתושבים לא היה שם מי יודע טוב. אמנם הייתי בסנט פיטרבורג וראיתי שזה לא נכון, אבל הביקור ברוסיה לא השאיר טעם של "איזה כיפים הרוסים". ביומיום הם די חמורי סבר וממעטים לחייך. אני בהחלט מדבר על סטראוטיפ, כבר לפני שנתיים פגשנו אחלה חברה, אבל משהו באוויר לא כיף.
המונדיאל הזה היה שונה לגמרי. לא שאמיר לא שאל אותי "למה הם לא מסוגלים לחייך" אבל בכללי, התחושה היא שהם עשו מאמץ כביר לארח כמו שצריך ואני מוריד את הכובע. מדובר כמובן על כל בעלי התפקידים הרשמיים ובמיוחד נערות הפרסונל שכיוונו והדריכו, פשוט מקסימות. גם האדם הפשוט ברחוב השתדל לשתף פעולה ואפילו לחייך. בהחלט ראיתי איך רוסים מהשורה מנסים להתחכך עם הזרים ומסתכלים בהשתאות על השמחה שהם ייבאו מבחוץ וזה היה מדבק. מבחינת השלטונות, אין כמו משטר טוטליטרי לארגן כאלו הצגות. תחושת בטחון מוחלטת ברחובות. דאגו לפנות את כל ההומלסים ואת האוהדים החוליגנים שמו במעצר בית, העיקר שהאירוע יעבור בשלום.. פתאום מותר להגיד מה שרוצים ולשכוח שמדובר במדינה שרחוקה מלהיות מדינה חופשית. אבל – אני לוקח את עצמי לגרמניה 2006. הייתי בגרמניה כמה שנים לפני המונדיאל. זכרתי את תושביה כחמוצים לאללה ולא נעימים במיוחד. 2006 הפגישה אותי עם גרמנים שונים לגמרי. חייכניים, עוזרים, מתנדבים לתת לך את הזמן הכי טוב שאפשר וגרמו לי לשנות את דעתי מקצה לקצה. הייתי מאז כ-10 פעמים בגרמניה והדיעה הטובה שלי רק התחזקה. למה אני אומר את כל זה? אני רוצה לחשוב בשיא התמימות שאולי מגה-אירוע כזה יכול לעשות מהפך או אולי איזו תזוזה בכל האטיטיוד של התושבים ואולי יזוז משהו גם במשטר(אמרתי לכם שאני תמים, לא אמרתי?)
ודרך אגב, מילה אחת על הרוסיות – יפות, כל כך יפות. מובילות בסולם דני בפער,מנצחות בקלות את האוקראיניות, זה בכלל לא כוחות…
בתמונה, למרות דגל אנגליה – לא אנגלייה...
-
28.6 קמים, מתארגנים ומשאירים את כל התיקים ברספשן. יורדים בתחנת קיטאי-גורוד ומגיעים למונומנט של סיריל ומתודיוס
-
משם אנחנו מנווטים לחוב מתחילת הטיול, האנדרטה לזכר הטבח בבסלאן. מרשימה מאוד ,והסיפור מצמרר – 334 הרוגים, מתוכם 186 ילדים...
-
מתנהלים לקראת תחנת ככר המהפכה, עליה כבר כתבתי על שלל פסליה. בדרך מגוון כנסיות מרשימות..
-
לוקחים את התיקים ותנחשו לאיפה אנחנו הולכים? נכון תחנת קייבסקאיה. תנחשו מה אוכלים? נכון, שוארמה, טייק 3. הפעם אנחנו גם מנציחים את עצמנו עם המוכר הקירגיסטני המאושר (הוא עדיין לא יודע שאנחנו מתכננים לבקר אותו באוגוסט...).
-
קצת קניית חולצות ביוניקלו בשביל הנפש בקניון מדהים ביופיו שנמצא בתחנה ויוצאים לדרך הארוכה הביתה..
-
2 הערות.
הדרך המקובלת לחזור לDME , דומודדובו, היא לקחת אירואקספרס לנמל שיוצא מתחנת פאבלסקי, על הקו הירוק.
מי שרוצה לחסוך , יכול להמשיך עם הקו הירוק כמעט עד הסוף לתחנת בשם דומודדובו ואז לקחת אוטובוס 138 (125 רובל), כמובן שלא ניתן להשוות את הנוחות, האוטובוס לא חוויה לספר בבית. למרות החיסכון הניכר באחוזים(רבע מחיר) בדיעבד, הייתי חוזר עם הרכבת הנוחה.
הערה נוספת. בטח שאלתם את עצמכם איך יתכן שדני עשה טיול שלם, אפילו לא קצר, ןהיה רק במדינה אחת? אז זהו שלא בדיוק. כיוון שהטיול התארך בגלל בואו של אמיר, הרי ש"הלך" לי כרטיס החזור באלעל. חיפשנו כרטיס כיוון אחד הביתה ומצאנו כרטיס של אגיאן היוונית, עם קונקשן של שעה בסלוניקי. כשהגענו לסלוניקי, במקום לעשות קונקשן כמו בני אדם, היינו צריכים לעבור באימיגריישן (עזרו לקדם אותנו) ואז לעשות צ'קאין כאחרון התיירים. חוויה קצת מפוקפקת, אבל הי, הייתי ביוון 20 דקות, מה – לא נחשב?
-
בשמחות….
-
תודה דני, נהניתי לרוץ איתך בין שלל פסלים, דגלים, אוהדים, תחפושות, בניינים, כובעים וצבעים.
כיף כאן (וכך היה גם ביפן
). -
וואו...כמה שעות יש אצלך ביממה??
התמונות מרהיבות ותענוג גדול לתזז איתך מעומק הכורסה. תודה! -
איזה כיף לפגוש מגיבות חדשות!
צפנת וtaga שמח מאוד שנהניתן בטיול הרגוע שלי. רגוע , לפחות לעומת גיחות קודמות שבהן עשיתי לעצמי סחרחורת (חפשו "סיפורי מסעות.סיפורי מעשיות.דני בערבות הגלובוס" ותבינו למה רוסיה היתה "ברגוע")
בכל מקרה, מאוד שמחתי שהיו כאלו שנהנו..
-
דני ק’ היקר לי עד מאוד!
אני ספיצ’לס. כל טירוף שלך אם זה כדורגל או מוסיקה תמיד משאיר אותי ספיצ’לס אבל הפעם אפילו עוד יותר. הרבה יותר. התענגתי על כל תמונה. מוסקבה הנפלאה שלי מצטלמת כל כך יפה דרך העיניים שלך. צחקתי על הנדבה של 3 רובל, התבאסתי מהמלון היקר, אהבתי מאוד את ניז’ני (הפתעה מוחלטת מבחינתי) וקראתי כל מילה ופסיק. המון תודה על התענוג. המון תודה על הפרגון.
ספאסיבו!!!
אלונה
נ.ב. אני כל כך שמחה שראית את אנדרטה לזכר ילדי ביסלן.
-
טוב, אחרי שמלכת רוסיה הגיבה כמו שהגיבה, אפשר לפרוש בשקט ולהתחיל לתכנן את הטיול הבא!
דיר אלונה,טיול שכזה לא יכול היה להיות שלם בלי התגובה שלך. הסתובבתי בערבות מוסקבה וכל פעם שאלתי את עצמי מה אלונה תגיד על הצילום כאן ועל הסיפור שם, לפעמים היה נדמה לי שהקהל הדמיוני שלי הוא בעצם את ואת מבינה בעצמך שהחוויה שלי לא הייתה שלמה בלי ההמלצות שלך, וכשאני מדבר על המלצות , אז כמו שג’ני שדרגה לי את הטיול בפיטר, זה מה שאת עשית במוסקבה.
לא הקרמלין ולא הככר האדומה אלא האנדרטה של ילדי בסלאן, המוניומנט של סוחולוב שהסתלבטתן עליו, אבל הוא מעניין ובמיוחד “ילדים הם קרבנות עוונות המבוגרים” שאותה אני הולך להראות למשפוחה שלי עוד פחות מחודש..
המלון לא היה כל כך יקר, הוא ביאס כי חשתי שעבדו עלי. ניז’ני בהחלט היה מיני הימור שממש הצליח,למרות התיזוזים וכן,ה-3 רובל – הוכחה ניצחת שאכן קראת כל מילה ופסיק, ומראה שלפעמים שווה לקרוא ולא רק לעיין בתמונות…
מרים כוס של קבאס (בלי חתיכות ירקות בפנים) לחייך ולחיי הטיולים שבדרך!!!
-
אבל סיכמנו שיהיה לאט הפעם, לא ?
סיכמנו או לא סיכמנו
טוב, אני הרי יודע שדני ולאט זה לא בדיוק הולך ביחד, אז טסתי לי (לנו) להולנד וחזרנו ביום שישי – והגעתי לכאן – והקלת עליי את חווית הנחיתה (הלא פשוטה, חייבים להודות).
משהו בתיאורים האלה שלך החזיר אותי כמובן לחוויות המופלאות של גרמניה 2006 (כמה שמחו הגרמנים על האהבה המורעפת עליהם וכמה אני מסכים איתך שזה לא הלך לאיבוד מאוחר יותר) ושל דרום אפריקה 2014 (כמה שמחו הדרום אפריקאים הכל כך כל כך טובים על שלפתע הפכו הם לקיימים – ולא רק קיימים – אלא הרבה מעבר לכך, וכמה אני מקווה שגם מזה נשאר משהו).
אני גם מבין ומצטרף בכל פה לתיאור המדוייק אודות ההבדלים בין משחקי הכדורגל במסגרות הליגות והמפעלים הארופאיים לבין משחקי המונדיאל שהוא בעצם קרנבל אחד שמח וגדול – שלכן גם מתאים לכל אחת ואחד ולא רק לפריקים של המשחק הזה שהוא כל כך מעבר למשחק.
ומה עוד נשאר להגיד על התמונות והצבעים שלך – באמת שזו חוויה!!
אז תודות מקרב לב על עוד אשכולדני משובח וכמה טוב שצפוי לנו עוד אחד ממש בקרוב (ואני רץ לחפש שווארמה)
שמוליק
-
ואו שמוליק,איזה משב רוח מרענן…
איזה כיף לכתוב לאנשים שמבינים את מה שאני כותב! קצת חבל לי שלא קפצת למונדיאל.מוסקבה היתה הפתעה גדולה מעבר היותה מרתקת ומונדיאל זה מונדיאל...בדירוג הפרטי שלי הוא תופס מקום שני מיד אחרי גרמניה2006 שלנצח יהיה הטוב ביותר(אפקט הראשוניות,ץ?לא יודע..)
ממליץ לך כאיש תרבות להגיע לפיטר ולמוסקבה (לא ביחד) -לא תתקשה להסתדר ובטוח שתהנה או בעצם ו/או להגיע לקטאר (ב2026 כבר סימנתי את מקסיקו שתארח בצותא עם ארהב וקנדה...)
והכי חשוב - מחכה לסיפור הולנדי משובח !!!
-
דני לפי התמונות שלך כל האוהדות שבמונדיאל הן צעירות, נאות וחטובות. גם בשעות הרבות שצפיתי בטלוויזיה התרשמתי ככה.
איך אתה מסביר את זה זה?
-
עלית עלי בועז...
אבל....במונדיאל הבא מבטיח לצלם נערות מצודדות בבורקה וחיג'אב...
-
גם אני גם אני פה
כרגיל כל סיפור שלך דני זה פנינה. נהניתי מאד. אני אוהבת שאתה משלב את חוויות הכדורגל – אני מאלה שצופים בכדורגל רק באירועים כמו מונדיאל, אולי יום אחד הסיפורים האלה שלך יגרמו לי להגיע לשם בעצמי, מי יודע. (הנבחרת שלי, ולא מהיום, היא צרפת. אתה מבין שהיה לי מונדיאל טוב השנה).
חוצמזה מוסקבה, רואים שהטיול שלך והטיול שלי שם קיבלו הדרכה מאותה אלילה מוסקבאית אלונה
היה נחמד מאד להיזכר בעיר המפתיעה הזו. הנסיבות הפוליטיות לא עושות לי חשק לשוב לשם, אז טוב שהייתי לפני שחשבתי על זה
אני מקווה שאתה נוסע שוב בקרוב ומביא לנו איזה סיפור מרתק.
